ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמאמר לבית שמאי קונה קנין גמור ביבמה, הרי יש דרך לפתור ענין זה לכתחילה, דהיינו שאח זה יעשה מאמר ויקנה ואח זה יעשה מאמר ויקנה כי מכיון שעשיית המאמר אין בה איסור כלל — אין כאן חשש של האיסור הקיים בכונס את אחות זקוקתו, שהרי אינו בא עליה אלא רק מקדש אותה, ולאחר שקידש נדחית ממנו הזיקה של אחותה ויוכל לבוא עליה.

ומקשים: אלא מאי [מה] רוצה אתה לומר, שלבית שמאי אף שהמאמר אינו קונה ביבמה קנין גמור, מכל מקום דוחה את הצרה דחייה גמורה ויכול איפוא לשאת את בעלת המאמר — אם כן עדיין קיימת אפשרות אחרת: זה יעשה מאמר באחות אחת וידחה את צרתה, וזה יעשה מאמר וידחה, ואם היתה דרך זו מועילה בשלימות לדעת בית שמאי, הרי אפשר היה להשתמש בה גם במקרה הראשון.

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר]: שאין זו תקנה גמורה כי מאמר דהתירא [שנעשה בהיתר], שאין בו איסור קרובת זקוקה — דחי [דוחה] את הצרה דחייה גמורה, ואילו מאמר דאיסורא [של איסור] לא דחי [אינו דוחה], הכי נמי [כך גם כן] עליך לומר כי מאמר, אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שמאמר קונה קנין גמור כנישואין, אין לכך סתירה ממה שלא השתמשו בית שמאי בדרך זו, כי גם שם אפשר לומר: מאמר דהתירא קני [של היתר קונה] קנין גמור, אבל מאמר דאיסורא [שיש בו איזה סרך של איסור] לא קני [אינו קונה] ואין להוכיח מכאן.

רב אשי מתני הכי [היה שונה כך] את הסוגיה הזו, ובנוסח אחר: אמר ר' אלעזר: לא תימא [אל תאמר] שמאמר לבית שמאי דחי [דוחה] דחייה גמורה, וצרתה של זו שעשה בה מאמר, חליצה נמי לא בעיא [גם כן אינה צריכה], אלא דוחה ומשייר הוא. כלומר, הוא דוחה את הצרה לענין שאינו חייב לגרש את זו שקידש, אבל עדיין הוא משייר זיקת ייבום כדי לחייב לחלוץ לה.

אמר ר' אבין: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] מעין זו, במשנה, ששנינו בה: בית שמאי אומרים יקיימו. ונדייק: יקיימו — אין [כן], אבל לכתחלה לשאת אותן — לא. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה, אם כן זה יעשה מאמר וידחה את אחותה מעליו, ואחר כך ישא את זו, וזה יעשה מאמר וידחה! אלא ודאי אינה דוחה דחייה גמורה ומאחר ומוטלת לפניו לחליצה, הריהי זקוקתו ואוסרת את השניה עליו! כנגד הוכחה זו טוענים: ואלא הא קתני [זו ששנינו] במשנתנו בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו, השניה, תצא משום אחות אשה. משמע שאיננו צריך לחלוץ לה, ויוצאת אף בלא חליצה, ומכאן שזו דחייה גמורה!

אלא יש לומר כך: ודאי שהיא דוחה דחייה גמורה, יבמה דחזיא לכולהו [שראויה לכל הדברים כולם], שהיא ראויה לייבום גמור כמו במקרה של משנתנו שזו שעשה בה מאמר נפלה ראשונה והיתה ראויה לייבום — חזיא [ראויה] גם למקצתה כשאינו מייבם אותה אלא עושה בה רק מאמר, ויש במאמר כוח לדחות את הצרה לגמרי, ואילו יבמה דלא חזיא לכולהו [שאיננה ראויה לכולם], שהרי במקרה שמדובר בו במשנה הראשונה שנפלו שתיהן כאחת אינו רשאי לייבם, לכן גם לא חזיא למקצתה [אינה ראויה למקצתה] ואין המאמר קונה ואיננו דוחה לגמרי.

א באותו נושא בעי [שאל] רבה: האם מאמר, לדעת בית שמאי, נישואין הוא שעושה, כלומר, שאנחנו רואים אותו כקשר נישואין גמור או אירוסין הוא שעושה כמו כל קידושין אחרים? אמר ליה [לו] אביי: למאי הלכתא [למה, לענין איזו הלכה] אתה שואל זאת?

אילימא [אם תאמר] ליורשה כשמתה, וליטמא לה אם הוא כהן או להפר את נדריה שהם זכויות וחובות הבאות רק על ידי נישואין, השתא [עכשיו] הרי ארוסה בעלמא [בכלל] שהיא ארוסה גמורה, מדין תורה, תני [שנה] ר' חייא בברייתא: אשתו ארוסה — לא אונן שאינו מתאבל עליה אבילות גמורה ביום מותה, ולא מטמא לה במותה. וכן היא לא אוננת ולא מחוייבת להיות מטמאת לו. אם מתה — אינו יורשה, אם מת הוא — גובה כתובתה. ואם גם ארוסה גמורה איננה נחשבת כאשתו לעניינים אלה, הרי כאשר עבד [עשה] בה מאמר מיבעיא [נצרכה] לומר שאיננו יורשה ואינו מיטמא לה? ואין איפוא כל מקום לשאלה בענין זה.

ואלא יש לומר כי השאלה היא לענין מסירה לחופה, מאי [מה דינה]? האם יש צורך גם שיעשה חופה כדרך שכונס ארוסה אחרת, או לא? וצדדי השאלה, האם נישואין עושה המאמר, ולא בעיא [ואינה צריכה] עוד מסירה לחופה, או דלמא [שמא] רק אירוסין עושה המאמר, ובעיא [וצריכה] מסירה לחופה?

אמר ליה [לו] אביי: אם כן הוא — זו איננה שאלה: השתא [עכשיו], הרי אם לא עבד [עשה] בה מאמר כלל, הלא כתיב [נאמר] "יבמה יבא עליה" (דברים כה, ה), ולמדנו שאפילו בעל כרחה — אם עבד [עשה] בה מאמר מיבעיא [נצרכה] לומר שיכול לבוא עליה, ואיננו זקוק לחופה?

אמר ליה [לו] רבה: שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין שאינו נחשב עוד כיבם, ודיני ייבום אינם חלים עוד עליו וחלה עליה [עליו] זיקת אירוסין רגילה. ולכן יש מקום לשאלה אם גם לענין חופה הרי זו כזיקת אירוסין ממש, או שמא יש בה עדיין דין ייבום, שאיננה זקוקה לחופה כדי להיכנס לנישואין, ונחשבת כיבמה רגילה, שאין המאמר גורע מכח הייבום. ואם כן מאי [מה] ההלכה בזה?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לכך, ממה ששנינו: שומרת יבם, אשה הזקוקה לייבום, בין שהיתה ממתינה ליבם אחד שהיה רק אח אחד למת, בין שהיתה ממתינה לשני יבמין, מהו לענין הפרת נדרים? ר' אליעזר אומר: יפר. שהיבם יכול להפר את נדריה כשם שבעלה מפר. ר' יהושע אומר: שזה נכון רק כשהיתה זקוקה ליבם אחד ולא לשנים. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים אפשרות להפר נדריה.

והוינן [והיינו עוסקים] בה, בשאלה זו, בפירוש השיטות: בשלמא [נניח] ר' עקיבא הוא סבר: אין זיקה אפילו לחד [לאחד], שלדעתו אין הזיקה יוצרת קירבה כלל אפילו כשיש רק יבם אחד. לר' יהושע צריך לומר לחד [לגבי יבם אחד] יש זיקה שכיון שודאי זקוקה לו היא נחשבת כעין אשתו, לתרי [לשניים] אין זיקה, כיון שלא ברור מי הוא זה שייבם אותה. אלא לר' אליעזר, נהי נמי דקסבר [אם אמנם שהוא סובר] יש זיקה, בשלמא לחד [נניח שזקוקה ליבם אחד] מובן שהוא מיפר, אלא לתרי אמאי [לשניים מדוע]? הרי לא ברור למי מן האחים תתקשר האשה!

ואמר ר' אמי בר אהבה: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דעבד [שעשה] בה אחד מהם מאמר וכשיטת בית שמאי היא, שאמר: מאמר קונה קנין גמור.

ומכאן נפתור את שאלתנו, אי אמרת בשלמא [אם אתה אומר נניח] שהמאמר נישואין עושה — משום הכי [כך] מיפר היבם את הנדרים כדרך שהבעל עושה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהמאמר רק אירוסין עושה — היכי מצי מיפר [איך יכול להפר]? והרי גם ארוס גמור מדין תורה אינו מפר נדרי ארוסתו לבדו, שכן והתנן [והרי שנינו במשנה]: נערה המאורסה — אביה ובעלה יחד מפירים נדריה. וכיצד יוכל היבם להפר לבדו, אם אינו נחשב כבעל? אמר רב נחמן בר יצחק אפשר לדחות ולפרש: מאי [מה] פירוש מיפר — מיפר בשותפות עם האב.

ושואלים: ולדעת ר' אלעזר, שאמר: מאמר אף לבית שמאי אינו קונה קנין גמור, ואינו מועיל אלא לדחות לצרה בלבד, ואינו קונה קנין גמור, אם כן אמאי [מדוע] מיפר אפילו בשותפות? ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' אלעזר: אימר דאמרי אנא [אמור שמה שאמרתי אני] שאינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד, לא היתה הכוונה לומר שאין במאמר כל קנין, אלא להדגיש שלא סגי [די] לה בגיטא [בגט] אלא בעי נמי [צריכה גם כן] חליצה, אבל לענין שלא יוכל להפר נדריה מי אמרינן [האם אמרנו] שאין המאמר קונה בה כלל, שלא יוכל להפר נדריה לבד?

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' אלעזר: ולרב נחמן בר יצחק מי ניחא [האם נוח] תירוץ זה, שאמר שהכוונה שיפרו האב והיבם יחד? מי קתני [האם שנה במשנה] "יפרו"? הלא "יפר" קתני [שנה], משמע שאין ההפרה נעשית בשותפות, אלא הוא מפר לבדו. אלא יש להסביר את המשנה בדרך אחרת: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במקרה כזה שהיבם (בין כשעשה מאמר או לא עשה מאמר) לא רצה לא ליבם ולא לחלוץ, שעמדה היבמה בדין שיכפו אותו ליבם או לחלוץ, ופסקו לה מזונות משלו, שכיון שהיא זקוקה לו ואינה יכולה להינשא לאחר, פסקו בית דין שיפרנסנה משלו,

וכפי שאמר רב פנחס משמיה [משמו] של רבא. שאמר רב פנחס משמיה [משמו] של רבא: כל הנודרת — על דעת בעלה היא נודרת, שכיון שהיא תלויה בו בפרנסתה — אינה עושה דבר אלא מדעתו. וכיון שיבם זה מספק את מזונותיה של היבמה, יש לומר שגם נדריה הם על דעתו, ומטעם זה הוא יכול להפר את נדריה לבד. ומכאן אין איפוא הוכחה לגבי תוקפו של קנין המאמר.