דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כט - ב

ואי סלקא דעתך שמאמר לבית שמאי קונה קנין גמור -

זה יעשה מאמר ויקנה בקנין גמור.

שהרי איסור שגזרו חכמים על אחות זקוקתו הוא איסור קרובות, שאסור לו לבוא עליה, אך אין הוא כולל איסור לעשות בה מאמר, שהוא קנין מדרבנן.

ולאחר שיעשה בה מאמר, הרי אחותה נעשית עליו ערוה גמורה של אחות אשה, ושוב אינה זקוקה לו. ונמצא שבעלת המאמר אינה אסורה עליו עוד כאחות זקוקה, ויהיה מותר לו לכונסה.

וכמו כן, זה, אחיו, יעשה גם הוא מאמר, ויקנה.

ודוחה הגמרא: אלא מאי דעתך לומר, שמאמר אינו קונה קנין גמור, אך הרי עדיין לדעתך הוא דוחה דחייה גמורה.

ועדיין יקשה כמו שהקשית: זה יעשה מאמר וידחה, וזה יעשה מאמר וידחה!

אלא מאי אית לך למימר, לתרץ, שרק מאמר דהתירא דחי, שרק במקום שיש היתר לייבמה יכול המאמר לדחותה לגמרי, וכגון במשנתנו, שעשה בה את המאמר עם נפילתה, לפני שנפלה אחותה, והיה אז מותר לו לייבמה, אבל מאמר דאיסורא, במקום שאסור לייבמה, כמו במשנה שם, שנפלו שתי האחיות קודם המאמר, לא דחי.

אם כן, הכי נמי, כמו כן יש לך גם לומר שמאמר, אפילו למאן דאמר "מאמר קונה קנין גמור", רק מאמר דהתירא קני קנין גמור, אבל מאמר דאיסורא לא קני קנין גמור.

ואילו רב אשי מתני לדברי רבי אלעזר הכי:

אמר רבי אלעזר: לא תימא מאמר לבית שמאי דחי דחייה גמורה, וצרתה של בעלת המאמר, [והכונה כאן היא לאחותה הנופלת לפניו מאח אחר, הנקראת לענין זה "צרתה"] חליצה נמי לא בעיא ממנו, כדין ערות אחות אשה, שיוצאת ללא צורך בחליצה.

אלא מאמר דוחה את צרתה [אחותה], מלאסור עליו את בעלת המאמר מצד אחות זקוקתו, ואולם משייר הוא המאמר בקניינו, שאם תרצה אחותה של בעלת המאמר להנשא לשוק, היא צריכה ממנו חליצה. [ולהלן תשאל הגמרא, הרי שנינו שתצא אחותה מדין אחות אשה]. [1]

אמר רב אבין: אף אנן נמי תנינא כדברי רב אשי, במשנה של ארבעה אחים, שאם קדמו וכנסו:

בית שמאי אומרים: יקיימו.

ומשמע: יקיימו - בדיעבד, אין. אבל לכתחלה - לא יכנסו.

ואי סלקא דעתך שמאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה - זה יעשה מאמר וידחה, וזה יעשה מאמר וידחה.

אלא שיש להקשות: ואלא הא קתני במפורש במשנתנו שאם עשה האח מאמר באחות הראשונה, ונפלה אחר כך האחות השניה: בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה! ומשמע שתצא ללא חליצה היות ולבית שמאי מאמר דוחה אותה דחייה גמורה!

אלא, בהכרח שיש לומר, שלעולם יש בכח המאמר גם לדחות דחייה גמורה, אלא שלא בכל מקום בכוחו לדחות לגמרי.

וכך יש לחלק:

יבמה דחזיא לכולהו, שראויה היא לכל דיני יבום, בין ליבום ובין לחליצה - חזיא ראויה היא גם למקצתה, והיינו, יש כח במאמר, שאינו יבום שלם אלא "מקצת יבום", לדחות את צרתה לגמרי.

וזה הוא הדין ששנינו במשנתנו, שתצא האחות משום אחות אשה.

יבמה דלא חזיא לכולהו, שראויה רק לחליצה ולא ליבום - לא חזיא למקצתה. אין בכח המאמר לדחות את אחותה לגמרי.

ולכן בארבעה אחים, שנפלו שתי האחיות לפני שני האחים, ואי אפשר לייבם את שתיהן מדין אחות זקוקה, אין השנים יכולים לעשות מאמר ולדחות כל אחד את אחותה.

בעי רבה: מאמר לבית שמאי - גדר של נישואין עושה, או גדר של אירוסין עושה?

אמר ליה אביי לרבה: למאי הלכתא הסתפקת בכך?

אילימא ליורשה כבעל נשוי, וליטמא לה אם כהן הוא, שמטמא לאשתו ולא לארוסתו, ולהפר נדריה כדין בעל.

הרי השתא בארוסה בעלמא, שקידושיה הם מהתורה, תני רבי חייא:

אשתו ארוסה - לא אונן [אינו אסור באכילת קדשים כאונן] ואם הוא כהן הוא לא מטמא לה.

וכן היא לא אוננת [אלא אוכלת בקדשים] ולא מטמאת לו [ערב הרגל, כשישראל מצווים להטהר, כדי להביא קרבנותיהם ברגל].

ואם מתה - אינו יורשה.

ואם מת הוא - גובה כתובתה, כאשר כתב לה כתובה מן האירוסין.

עבד בה מאמר, שהוא קידושין שתיקנו חכמים, שיקדשנה במאמר יבמים, אם כי הוא תופס בה מן התורה לפי בית שמאי, אין הוא יכול לעשות בה יותר מאשה רגילה.

וכי מיבעיא לומר שאין בה את כל הדברים הללו?

ואלא, בהכרח, שלענין מסירה לחופה הסתפקת, האם יכול היבם לבוא עליה לאחר המאמר בעל כרחה, כאילו היתה כבר נשואה, או שמא הוא צריך את דעתה לכך, ודינה הוא כמו ארוסה, שללא דעתה אינו יכול לכונסה, ואף הוא חייב להכניסה לחופה מדעתה, לפני שיבוא עליה.

מאי? כך הם שני צידי הספק:

האם המאמר גדר נישואין הוא עושה, ולא בעיא מסירה של היבמה מצידה לחופה, אלא בא עליה בעל כרחה ללא חופה, וקונה אותה לאשה מדין יבום לכל דבר, אפילו בביאה בעל כרחה, ושוב אין היא צריכה חליצה אלא יוצאת ממנו בגט בלבד.

או דלמא מאמר אירוסין עושה, ובעיא מסירה לחופה, וללא הסכמתה היא אינה נקנית לו לגמרי, ואם בא עליה בעל כרחה היא צריכה עדיין חליצה כדי לצאת ממנו.

ואמר ליה אביי בתמיהה, מה יש להסתפק בכך?

השתא אפילו לא עבד בה מאמר, כתיב בה [דברים כה] יבמה יבא עליה" - בעל כרחה.

עתה שעבד בה מאמר - וכי מיבעיא לומר שיכול לייבמה בעל כרחה!?

אמר ליה רבה לאביי: אכן יש חילוק, והמאמר מגרע.

לפי שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו - פרחה ממנו זיקת יבמין, וחלה עליה זיקת אירוסין של כל אשה המתקדשת.

אלא שעדיין יש לו לבוא עליה כדי לקיים מצות יבום, וכדי שיוכל להוציאה בגט בלבד.

אך מצב האישות ביניהם עתה, הוא מצב של בעל ואשה שאינם יבמים, ולא מצב של שומרת יבם.

ונשאר הספק: מאי, מה עושה המאמר, אירוסין או נישואין.

ומביאה הגמרא ראיה:

תא שמע: שומרת יבם, בין שהיתה שומרת יבם אחד, בין שני יבמין -

רבי אליעזר אומר: יפר אחד היבמים את נדריה, כמו שמיפר הבעל את נדרי אשתו.

רבי יהושע אומר: יכול היבם להפר רק כאשר היא שומרת יבם לאחד ולא לשנים יבמים.

רבי עקיבא אומר: אין היבם מיפר נדריה, לא כשהיא נופלת ליבם אחד ולא לשנים.

והוינן בה: בשלמא רבי עקיבא - סבר אין זיקה של יבם ליבמתו בתורת אישות, אפילו לא כשהיא נופלת ליבם אחד, ולכן אין היבם יכול להפר נדריה.

ובשלמא לרבי יהושע - לחד יש זיקה, כי היא מיועדת לו ליבום בודאי, לתרי אין זיקה כי אין ידוע למי מהם היא מיועדת, ולכן זיקתם של שניהם חלשה היא, ואינם יכולים להפר אפילו בשותפות.

אלא לרבי אליעזר - נהי נמי דקסבר "יש זיקה", עדיין יש לעיין:

בשלמא כשהיא זקוקה רק לחד שפיר הוא מיפר.

אלא כשהיא זקוקה לתרי - אמאי יפר אחד בלבד ואינה צריכה שיפרו שניהם בשותפות, שהרי היא זקוקה לשניהם!?

ואמר על כך רב אמי: הכא במאי עסקינן - כגון דעבד בה יבם אחד מאמר, ובית שמאי היא, דאמר: מאמר קונה קנין גמור!

ומכאן יש לדייק: אי אמרת בשלמא מאמר נישואין עושה, משום הכי מיפר היבם כמו הבעל.

אלא אי אמרת מאמר אירוסין עושה - היכי מצי מיפר היבם שעשה מאמר לבדו?

והתנן: נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירים נדריה!

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי מיפר דקאמרינן?

מיפר בעל המאמר בשותפות עם האב.

ועדיין יש לברר: ולרבי אלעזר, דאמר, מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד - אמאי מיפר היבם בשותפות האב?

אמר לך רבי אלעזר: אימר דאמרי אנא שמאמר אינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד - דלא סגי לה, שלא די לה, בגיטא, אלא בעי נמי חליצה לפי שאינה קנויה לה כיבמה גמורה שהיא כנשואה.

אבל להפר נדריה כארוסה בשותפות עם האב - מי אמרינן שמאמר אינו קונה.

ואיבעית אימא, אמר לך רבי אלעזר:

ולרב נחמן בר יצחק, שאמר מיפר היבם בשותפות עם האב - מי ניחא?

מי קתני "יפרו" בלשון רבים? "יפר" בלשון יחיד קתני!

אלא הכא, בהפרת נדרים, במאי עסקינן - בלא מאמר.

אלא, שעמדה בדין ותבעה את היבם שיכנוס אותה או יחלוץ לה, ופסקו לה מזונות משלו.

ומאז שהתחייב היבם במזונות, הוא יכול להפר נדריה, וכדרב פנחס משמיה דרבא.

דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת.

ובביאור מחלוקת התנאים בהפרת הנדרים - עיין בתוס' ד"ה כגון.

הערות

[1] הביאור בדברי בית שמאי, לפי רבי אלעזר, הוא, שהמאמר הוא אמנם קנין של יבום אבל אינו גומר בה לעשותה כאשתו לכל דבר, שזה נאמר רק היכן שלקחה לאשה, ולא כשקנה אותה קנין יבמין, וגם בית שמאי סוברים שביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרים בה. ובשמו של הגר"ח מביאים האחרונים, שכל דבריו של רבי אלעזר נאמרו רק לגבי היבם, שכיון שעשה בה קנין היא צריכה ממנו גט וחליצה, אבל לגבי שאר האחים, כיון שהיא נעשית עליהם ערוה של אשת אח, בקידושי המאמר של זה, פקעה זיקתה מהראשון אליהם לגמרי. ולכן, אם ימות בעל המאמר, והיא תיפול לפניהם ממנו, הרי היא נופלת ממנו בלבד, ולא מהאח הראשון, כיון שהם אינם צריכים לחלוץ לה עוד מכח האח הראשון, ולכן אין כאן "אשת שני מתים" [ובכך יישב הגר"ח את קושיית התוס' כאן, שלפי רבי אלעזר, כיון שעדיין היא זקוקה לחליצה, הרי אם ימות בעל המאמר, היא אשת שני מתים].

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמאמר לבית שמאי קונה קנין גמור ביבמה, הרי יש דרך לפתור ענין זה לכתחילה, דהיינו שאח זה יעשה מאמר ויקנה ואח זה יעשה מאמר ויקנה כי מכיון שעשיית המאמר אין בה איסור כלל — אין כאן חשש של האיסור הקיים בכונס את אחות זקוקתו, שהרי אינו בא עליה אלא רק מקדש אותה, ולאחר שקידש נדחית ממנו הזיקה של אחותה ויוכל לבוא עליה.

ומקשים: אלא מאי [מה] רוצה אתה לומר, שלבית שמאי אף שהמאמר אינו קונה ביבמה קנין גמור, מכל מקום דוחה את הצרה דחייה גמורה ויכול איפוא לשאת את בעלת המאמר — אם כן עדיין קיימת אפשרות אחרת: זה יעשה מאמר באחות אחת וידחה את צרתה, וזה יעשה מאמר וידחה, ואם היתה דרך זו מועילה בשלימות לדעת בית שמאי, הרי אפשר היה להשתמש בה גם במקרה הראשון.

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר]: שאין זו תקנה גמורה כי מאמר דהתירא [שנעשה בהיתר], שאין בו איסור קרובת זקוקה — דחי [דוחה] את הצרה דחייה גמורה, ואילו מאמר דאיסורא [של איסור] לא דחי [אינו דוחה], הכי נמי [כך גם כן] עליך לומר כי מאמר, אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שמאמר קונה קנין גמור כנישואין, אין לכך סתירה ממה שלא השתמשו בית שמאי בדרך זו, כי גם שם אפשר לומר: מאמר דהתירא קני [של היתר קונה] קנין גמור, אבל מאמר דאיסורא [שיש בו איזה סרך של איסור] לא קני [אינו קונה] ואין להוכיח מכאן.

רב אשי מתני הכי [היה שונה כך] את הסוגיה הזו, ובנוסח אחר: אמר ר' אלעזר: לא תימא [אל תאמר] שמאמר לבית שמאי דחי [דוחה] דחייה גמורה, וצרתה של זו שעשה בה מאמר, חליצה נמי לא בעיא [גם כן אינה צריכה], אלא דוחה ומשייר הוא. כלומר, הוא דוחה את הצרה לענין שאינו חייב לגרש את זו שקידש, אבל עדיין הוא משייר זיקת ייבום כדי לחייב לחלוץ לה.

אמר ר' אבין: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] מעין זו, במשנה, ששנינו בה: בית שמאי אומרים יקיימו. ונדייק: יקיימו — אין [כן], אבל לכתחלה לשאת אותן — לא. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה, אם כן זה יעשה מאמר וידחה את אחותה מעליו, ואחר כך ישא את זו, וזה יעשה מאמר וידחה! אלא ודאי אינה דוחה דחייה גמורה ומאחר ומוטלת לפניו לחליצה, הריהי זקוקתו ואוסרת את השניה עליו! כנגד הוכחה זו טוענים: ואלא הא קתני [זו ששנינו] במשנתנו בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו, השניה, תצא משום אחות אשה. משמע שאיננו צריך לחלוץ לה, ויוצאת אף בלא חליצה, ומכאן שזו דחייה גמורה!

אלא יש לומר כך: ודאי שהיא דוחה דחייה גמורה, יבמה דחזיא לכולהו [שראויה לכל הדברים כולם], שהיא ראויה לייבום גמור כמו במקרה של משנתנו שזו שעשה בה מאמר נפלה ראשונה והיתה ראויה לייבום — חזיא [ראויה] גם למקצתה כשאינו מייבם אותה אלא עושה בה רק מאמר, ויש במאמר כוח לדחות את הצרה לגמרי, ואילו יבמה דלא חזיא לכולהו [שאיננה ראויה לכולם], שהרי במקרה שמדובר בו במשנה הראשונה שנפלו שתיהן כאחת אינו רשאי לייבם, לכן גם לא חזיא למקצתה [אינה ראויה למקצתה] ואין המאמר קונה ואיננו דוחה לגמרי.

א באותו נושא בעי [שאל] רבה: האם מאמר, לדעת בית שמאי, נישואין הוא שעושה, כלומר, שאנחנו רואים אותו כקשר נישואין גמור או אירוסין הוא שעושה כמו כל קידושין אחרים? אמר ליה [לו] אביי: למאי הלכתא [למה, לענין איזו הלכה] אתה שואל זאת?

אילימא [אם תאמר] ליורשה כשמתה, וליטמא לה אם הוא כהן או להפר את נדריה שהם זכויות וחובות הבאות רק על ידי נישואין, השתא [עכשיו] הרי ארוסה בעלמא [בכלל] שהיא ארוסה גמורה, מדין תורה, תני [שנה] ר' חייא בברייתא: אשתו ארוסה — לא אונן שאינו מתאבל עליה אבילות גמורה ביום מותה, ולא מטמא לה במותה. וכן היא לא אוננת ולא מחוייבת להיות מטמאת לו. אם מתה — אינו יורשה, אם מת הוא — גובה כתובתה. ואם גם ארוסה גמורה איננה נחשבת כאשתו לעניינים אלה, הרי כאשר עבד [עשה] בה מאמר מיבעיא [נצרכה] לומר שאיננו יורשה ואינו מיטמא לה? ואין איפוא כל מקום לשאלה בענין זה.

ואלא יש לומר כי השאלה היא לענין מסירה לחופה, מאי [מה דינה]? האם יש צורך גם שיעשה חופה כדרך שכונס ארוסה אחרת, או לא? וצדדי השאלה, האם נישואין עושה המאמר, ולא בעיא [ואינה צריכה] עוד מסירה לחופה, או דלמא [שמא] רק אירוסין עושה המאמר, ובעיא [וצריכה] מסירה לחופה?

אמר ליה [לו] אביי: אם כן הוא — זו איננה שאלה: השתא [עכשיו], הרי אם לא עבד [עשה] בה מאמר כלל, הלא כתיב [נאמר] "יבמה יבא עליה" (דברים כה, ה), ולמדנו שאפילו בעל כרחה — אם עבד [עשה] בה מאמר מיבעיא [נצרכה] לומר שיכול לבוא עליה, ואיננו זקוק לחופה?

אמר ליה [לו] רבה: שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין שאינו נחשב עוד כיבם, ודיני ייבום אינם חלים עוד עליו וחלה עליה [עליו] זיקת אירוסין רגילה. ולכן יש מקום לשאלה אם גם לענין חופה הרי זו כזיקת אירוסין ממש, או שמא יש בה עדיין דין ייבום, שאיננה זקוקה לחופה כדי להיכנס לנישואין, ונחשבת כיבמה רגילה, שאין המאמר גורע מכח הייבום. ואם כן מאי [מה] ההלכה בזה?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לכך, ממה ששנינו: שומרת יבם, אשה הזקוקה לייבום, בין שהיתה ממתינה ליבם אחד שהיה רק אח אחד למת, בין שהיתה ממתינה לשני יבמין, מהו לענין הפרת נדרים? ר' אליעזר אומר: יפר. שהיבם יכול להפר את נדריה כשם שבעלה מפר. ר' יהושע אומר: שזה נכון רק כשהיתה זקוקה ליבם אחד ולא לשנים. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים אפשרות להפר נדריה.

והוינן [והיינו עוסקים] בה, בשאלה זו, בפירוש השיטות: בשלמא [נניח] ר' עקיבא הוא סבר: אין זיקה אפילו לחד [לאחד], שלדעתו אין הזיקה יוצרת קירבה כלל אפילו כשיש רק יבם אחד. לר' יהושע צריך לומר לחד [לגבי יבם אחד] יש זיקה שכיון שודאי זקוקה לו היא נחשבת כעין אשתו, לתרי [לשניים] אין זיקה, כיון שלא ברור מי הוא זה שייבם אותה. אלא לר' אליעזר, נהי נמי דקסבר [אם אמנם שהוא סובר] יש זיקה, בשלמא לחד [נניח שזקוקה ליבם אחד] מובן שהוא מיפר, אלא לתרי אמאי [לשניים מדוע]? הרי לא ברור למי מן האחים תתקשר האשה!

ואמר ר' אמי בר אהבה: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון דעבד [שעשה] בה אחד מהם מאמר וכשיטת בית שמאי היא, שאמר: מאמר קונה קנין גמור.

ומכאן נפתור את שאלתנו, אי אמרת בשלמא [אם אתה אומר נניח] שהמאמר נישואין עושה — משום הכי [כך] מיפר היבם את הנדרים כדרך שהבעל עושה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהמאמר רק אירוסין עושה — היכי מצי מיפר [איך יכול להפר]? והרי גם ארוס גמור מדין תורה אינו מפר נדרי ארוסתו לבדו, שכן והתנן [והרי שנינו במשנה]: נערה המאורסה — אביה ובעלה יחד מפירים נדריה. וכיצד יוכל היבם להפר לבדו, אם אינו נחשב כבעל? אמר רב נחמן בר יצחק אפשר לדחות ולפרש: מאי [מה] פירוש מיפר — מיפר בשותפות עם האב.

ושואלים: ולדעת ר' אלעזר, שאמר: מאמר אף לבית שמאי אינו קונה קנין גמור, ואינו מועיל אלא לדחות לצרה בלבד, ואינו קונה קנין גמור, אם כן אמאי [מדוע] מיפר אפילו בשותפות? ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' אלעזר: אימר דאמרי אנא [אמור שמה שאמרתי אני] שאינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד, לא היתה הכוונה לומר שאין במאמר כל קנין, אלא להדגיש שלא סגי [די] לה בגיטא [בגט] אלא בעי נמי [צריכה גם כן] חליצה, אבל לענין שלא יוכל להפר נדריה מי אמרינן [האם אמרנו] שאין המאמר קונה בה כלל, שלא יוכל להפר נדריה לבד?

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' אלעזר: ולרב נחמן בר יצחק מי ניחא [האם נוח] תירוץ זה, שאמר שהכוונה שיפרו האב והיבם יחד? מי קתני [האם שנה במשנה] "יפרו"? הלא "יפר" קתני [שנה], משמע שאין ההפרה נעשית בשותפות, אלא הוא מפר לבדו. אלא יש להסביר את המשנה בדרך אחרת: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במקרה כזה שהיבם (בין כשעשה מאמר או לא עשה מאמר) לא רצה לא ליבם ולא לחלוץ, שעמדה היבמה בדין שיכפו אותו ליבם או לחלוץ, ופסקו לה מזונות משלו, שכיון שהיא זקוקה לו ואינה יכולה להינשא לאחר, פסקו בית דין שיפרנסנה משלו,

וכפי שאמר רב פנחס משמיה [משמו] של רבא. שאמר רב פנחס משמיה [משמו] של רבא: כל הנודרת — על דעת בעלה היא נודרת, שכיון שהיא תלויה בו בפרנסתה — אינה עושה דבר אלא מדעתו. וכיון שיבם זה מספק את מזונותיה של היבמה, יש לומר שגם נדריה הם על דעתו, ומטעם זה הוא יכול להפר את נדריה לבד. ומכאן אין איפוא הוכחה לגבי תוקפו של קנין המאמר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And if it enters your mind that according to Beit Shammai levirate betrothal acquires the woman as a full-fledged acquisition, then this matter could potentially have been resolved ab initio: This brother should perform levirate betrothal and acquire one sister, and that brother should perform levirate betrothal and acquire the other sister. As there is no prohibition whatsoever involved in performing levirate betrothal, the concern for violating a prohibition by consummating the levirate marriage with a sister of a woman with whom he has a levirate bond is avoided; he only betroths her, but does not engage in sexual intercourse with her. After the betrothal, the levirate bond of her sister is dissolved and he can freely consummate the levirate marriage with her.

The Gemara objects: Rather, what then? If levirate betrothal does not serve to fully acquire the woman, what is the alternative? It must be that according to Beit Shammai levirate betrothal precludes the rival wife from entering levirate marriage with a complete preclusion. If so, there is an additional potential scenario: This one should perform levirate betrothal with one sister and preclude the second sister from entering levirate marriage, and that one should perform levirate betrothal with the second sister and preclude the first sister from entering levirate marriage. In this way, the yevamin can consummate the levirate marriage with the sisters ab initio as well. Yet the mishna does not allow for this possibility.

Rather, what have you to say? One must assert that levirate betrothal performed in circumstances where it is permitted to perform levirate marriage, i.e. where there is no prohibition with regard to the close relative of a woman with whom the yavam has a levirate bond, completely precludes the rival wife from entering levirate marriage. However, levirate betrothal performed in circumstances where it is forbidden to perform levirate marriage, does not preclude entering levirate marriage. Therefore, in the case of two sisters who happen simultaneously before two brothers for levirate marriage, the sisters cannot be precluded from entering levirate marriage via levirate betrothal. So too here, with regard to levirate betrothal performed by the third brother, the same distinction can be made. Even according to the one who said that levirate betrothal acquires a woman as a full-fledged acquisition, just like marriage, there is the following difference: Levirate betrothal under permitted circumstances acquires the woman, but levirate betrothal under forbidden circumstances does not acquire the woman. Therefore, there is no proof as to the nature of levirate betrothal according to the opinion of Beit Shammai from the first mishna in the chapter.

Rav Ashi teaches this discourse in this manner: Rabbi Elazar said: Do not say that according to Beit Shammai levirate betrothal precludes entering levirate marriage as a complete preclusion, so that the rival wife of the woman who received levirate betrothal does not require even ḥalitza. Rather, it precludes entering levirate marriage and yet leaves a remnant of the levirate bond in place. Accordingly, levirate betrothal precludes the rival wife’s entering levirate marriage to the degree that the yavam is not required to divorce the woman he betrothed, but the levirate bond with the rival wife remains to the extent that he must still perform ḥalitza with her.

Rabbi Avin said: We, too, learn this statement from the mishna, where it states: Beit Shammai say: They may maintain them as their wives. From here it can be deduced: Yes, they may maintain them as their wives after the fact; no, they are not allowed to marry them ab initio. And if it enters your mind to say that, according to Beit Shammai, levirate betrothal precludes entering levirate marriage as a complete preclusion, then this brother should perform levirate betrothal and preclude one sister from levirate marriage, and that brother should perform levirate betrothal and preclude the other sister from levirate marriage. The Gemara challenges this conclusion: But didn’t the mishna teach that Beit Shammai say: His wife remains with him, and this other is sent away due to her status as a sister of his wife? This indicates that she is exempt from levirate marriage and does not even require ḥalitza.

Rather, one must resolve this by asserting that a yevama who is suitable for all of the aspects of levirate marriage is also suitable for part of it. If a yevama is eligible for both levirate marriage and ḥalitza when she happens before the brothers, as in the case cited in the present mishna where the woman who happened before the third brother was permitted to enter into levirate marriage, she is eligible for part of it. This indicates that if the yavam does not take her in levirate marriage but performs only levirate betrothal, the levirate betrothal has sufficient legal force to preclude the rival wife completely. However, a yevama who is not suitable for all of the aspects of levirate marriage is also not suitable for a part of it. If the yevama is not eligible for levirate marriage, such as in the case referred to in the first mishna of this chapter, where both women happened simultaneously so that the yavam is not permitted to consummate the levirate marriage with either woman, she is not suitable for part of it. In that case, if the yavam performs levirate betrothal, it does not have the legal force to affect a total preclusion.

§ With regard to Beit Shammai’s opinion about levirate betrothal, Rabba asks: Does levirate betrothal, according to the opinion of Beit Shammai, create a full-fledged marriage bond? Or, does it merely create betrothal, similar to all other acts of betrothal? Abaye said to him: With regard to what halakha do you ask this?

If we say it pertains to inheriting from her when she dies, and to becoming ritually impure for her if he is a priest, and to nullifying her vows, all of which are rights and obligations acquired by marriage, this is difficult. Now, with regard to a betrothed woman in general, i.e., a woman who was betrothed by Torah law, Rabbi Ḥiyya teaches in a baraita: One does not enter acute mourning on the day of the death of his betrothed wife, nor can he become ritually impure for her if she dies if he is a priest. Similarly, she does not enter acute mourning for him and is not obligated to become ritually impure for him. If she dies, he does not inherit from her; if he dies, she collects the payment of her marriage contract, In a case where he performed only levirate betrothal with her, is it necessary to say that he does not inherit from her, nor does he become ritually impure for her? Therefore, this halakha is obvious and Rabba’s question seems superfluous.

Rather, the question must relate to the matter of delivery of the woman to the husband under a wedding canopy. What is the ruling with regard to this? Is the yavam obligated to enter the wedding canopy in the manner that he would with any other betrothed woman, or not? This is the dilemma: Does levirate betrothal create a full-fledged marriage bond, whereby the yevama would not require further delivery to a wedding canopy? Or, does levirate betrothal perhaps create only betrothal, whereby she would require delivery to a wedding canopy?

Abaye said to him that this question is not necessary, as well: Now, if he did not perform levirate betrothal with her at all, it is written: “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5). It is deduced from this verse that he can take her even against her will. Is it necessary to say that if he performed levirate betrothal with her, even without a wedding canopy, that he is allowed to engage in sexual intercourse with her?

Rabba said to him: This question is relevant, as I say that anyone who performs levirate betrothal with his yevama causes the levirate bond to be removed from him, and he is no longer considered subject to the halakhot of levirate marriage. Instead, a standard bond of betrothal applies to him. Therefore, it is appropriate to ask if this act of levirate betrothal is similar to a standard betrothal insofar as the wedding canopy is concerned, and consequently the woman would be required to enter the wedding canopy. Alternatively, perhaps the halakhot of levirate marriage still apply somewhat, in which case the woman would not be required to enter a wedding canopy in order to become married, similar to a standard yevama to whom levirate betrothal was not performed. Does the performance of levirate betrothal weaken the capacity of intercourse to establish levirate marriage on its own? What is the halakhic ruling here?

The Gemara suggests: Come and hear an answer from what is taught in a mishna (Nedarim 74a): What is the ruling with regard to the nullification of vows for a widow who is waiting for her yavam, whether she is waiting for a single yavam or two yevamin? Rabbi Eliezer says: Let him nullify her vows. The yavam may nullify her vows as though he were her husband. Rabbi Yehoshua says: This holds true only if she is bonded to a single yavam, but not to two. Rabbi Akiva says: It does not hold true, neither to one yavam nor to two yevamin. They may not nullify her vows.

And we discussed this issue, interpreting the various opinions: Granted, Rabbi Akiva holds that the levirate bond is not substantial, even in the case of one yavam. In his opinion, the levirate obligation does not create a marriage bond at all, even if there is only a single yavam. And according to Rabbi Yehoshua, the levirate bond with one yavam is substantial. The yevama undoubtedly requires this yavam for levirate marriage, and therefore she is considered to be like his wife. But with two yevamin, the levirate bond is not substantial, since it is not clear which brother will consummate the levirate marriage with her. However, Rabbi Eliezer, if he indeed holds that the levirate bond is substantial, his opinion is difficult. Granted, if there is one yavam, he can nullify her vows, but if there are two, why should only one of them suffice to nullify her vows, as it is not yet clear which of them will eventually marry her?

And Rabbi Ami bar Ahava said: With what are we dealing here? This is a case where one of them performed levirate betrothal with her, and this is in accordance with the opinion of Beit Shammai, who say: Levirate betrothal acquires her as a full-fledged acquisition.

This interpretation can resolve Rabba’s question. Granted, if you say levirate betrothal creates a full-fledged marriage, it is due to that reason that the yavam can nullify her vows just as a full-fledged husband does. However, if you say that levirate betrothal merely creates betrothal, how can he nullify the vows? Even in standard cases of betrothal by Torah law the husband cannot nullify her vows, for didn’t we learn in a mishna: With regard to a betrothed young woman, only her father and her husband together can nullify her vows? How could a yavam nullify the vows without the father of the yevama, if he is not considered a full-fledged husband? Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this proof can be rejected by interpreting the mishna as follows: What is the meaning of the phrase: He nullifies? That he nullifies her vows only in conjunction with her father.

The Gemara questions this reading of the mishna: And according to the opinion of Rabbi Elazar, who said that for Beit Shammai levirate betrothal acquires the woman only insofar as it precludes a rival wife from entering levirate marriage, and it is not a full-fledged acquisition, why should the yavam nullify her vows, even if he does so in conjunction with her father? The Gemara answers: Rabbi Eliezer could have said to you: One can say that when I said that levirate betrothal acquires the woman only insofar as it precludes the rival wife from entering levirate marriage, it was to emphasize that a bill of divorce would not suffice for her, but rather she also requires ḥalitza. However, with regard to the matter of nullifying her vows, do we say that levirate betrothal is not effective, and that he cannot nullify her vows alone?

And if you wish, say an alternate explanation: Rabbi Elazar could have said to you: And as for Rav Naḥman bar Yitzḥak, does this resolution that the mishna is only referring to a case where the father and the yavam can nullify her vows together work out well? Did the mishna teach that they can nullify her vows? It teaches that he can nullify her vows in the singular, implying that he nullifies the vows alone and not in conjunction with anyone else. Rather, the mishna must be explained differently: With what are we dealing here? It is a case where the yavam, regardless of whether or not he performed levirate betrothal, did not want to consummate the levirate marriage or perform ḥalitza. Therefore, the yevama stood in court so as to compel him to consummate the levirate marriage or perform ḥalitza, and it ruled that he must supply her sustenance. Because she is bound to him and cannot marry another, the court ruled that he was responsible for her livelihood.

And this is in accordance with the statement that Rav Pineḥas said in the name of Rava, as Rav Pineḥas said in the name of Rava: Any woman who makes a vow, makes her vow with the consent of her husband. Because she is dependent upon her husband for her livelihood, she does not act without his consent. In this case, because the yavam is responsible to supply the yevama with sustenance, it is assumed that her vows are also made with his consent. It is for this reason that he can nullify her vows without her father. Consequently, no conclusive proof can be derived from here with regard to the strength of acquisition through levirate betrothal.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה. פירוש לאו דוקא שניהם אלא מכיון שעשה אחד מאמר ונפקעה זיקה של זה ממנו שהרי קנאה הוא הותרו שניהם ליבם שאין עוד לחוש ליש זיקה ואי קשיא דילמא טעמייהו דב"ש משום דאסור לבטל מצות יבמין איכא למימר אם כן האיך אמרו ב"ש יקיימו דמשום הך חששא עקרי רבנן לדידיה יבום לגמרי כדאמרינן לעיל ולאו מילתא היא.
ויש מפרש דאם עשה אחד [מהן] מאמר חיישינן לבטול מצות יבמין מאידך להכי פריך זה יעשה וזה יעשה כלומר ויעשו שני היבמין שליח וכן היבמות ויקדשו כאחת דליכא למיחש להכי ולא מחוור דאכתי איכא למימר גזירה דילמא לא משוו שליח כדגזרינן דילמא מיבם והדר חליץ ועוד לפי דעתי אפילו לב"ש קיום מצוה דיבום ליתי' אלא בביאה ואף על גב דקני מאמר הילכך איכא למיחש שמא יתבטל במיתת אחד מהם.
אלא עיקרא משום זיקה כדפירש"י ז"ל ואם רצה לדחות בזו דמשום אסור לבטל מצות יבמין יכול היה לומר כן אלא דעדיפא מינה פריק מינה ובה.

לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעיא. פירש"י ז"ל אחותה שנעשית לה צרה בזיקה. אלא דוחה ומשייר הוא. פירש"י ז"ל דוחה מלאסור את אשתו בעלת המאמר עליו משום זיקה ומשייר דבעיא חליצה הלכך לדבריו מיבם והלזו יוצאה שאם יחלוץ אף זו תאסר משום אחות חלוצה.
וקשיא לן הא דאמר ר' אבין אף אנן תנינן ואי ס"ד מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמר וידחה וכו' ואדרבא מינה קשיא ליה דאיהו אמר דוחה מלאסור את בעלת המאמר עליו ומתניתין קתני דלא דחי.
ויש לישב פירושו בדוחק דאף אנן נמי תנינא דכיון דלא דחי דחיה גמורה אף להתיר בעלת המאמראינו דוחה ואקשינן והא מתניתין קתני תצא משום אחות אשה אלמא דחיה גמורה הוא דוחה.
אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתיה כלומר ודחי נמי דחיה גמורה ודר"א ליתה ופרוש יבמה דחזיה לכולהו לומר דמאמר דהתירא דחי דאיסורא לא דחי ובדין הוא דלימא הכי כדאמרינן מעיקרא אלא רב אשי הכי מתני לה בהאי לישנא ואין פירושו נכון.
ואחרים פירשו: לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיה גמורה וצרתה ממש שנפלה עמה מבית אחד חליצה נמי לא בעיא אלא דוחה הוא אותה מלכנוס שכיון שעשה מאמר בזו קם ליה באחרת בלא יבנה ומשייר שאם באת לינשא לשוק צריכה חליצה ואמר ר' חבין אף אנן נמי תנינא דכשם שאין מאמר דוחה אחותה שהיא יבמתה מלאסור אותה [פי' בעלת המאמר] עליו שעדיין זיקתה קיימת ואסורה לשוק בלא חליצה כך וודאי אינו דוחה צרתה להוציאה בלא חליצה ואקשינן אלא הא דקתני מתניתין והלזו תצא משום אחות אשה אלמא דוחה דחיה גמורה ותצא אף על פי שלא כנס מדקתני סתמא ועוד שהרי אינו מותר לכנוס זו אלא אם כן נדחית אחותה דחייה גמורה.
לפי פירוש זה יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתיהו כלומר יבמה שהיתה ראויה לכל הדינין ליבום ולחליצה כגון שתי צרות מבית אחד שכל אחת מהן ראוי לחלוץ לה או ליבם חזיא למקצת דינים שאע"פ שנפסלה מן היבום מפני שעשה מאמר בחברתה ראויה היא לחליצה ובזו אמרו מאמר דוחה ומשייר וכן רישא דארבעה אחין לב"ש ראויות הן ליבום מן התורה הילכך אפילו עשה בהן מאמר נשארה עליהן זיקה לחליצה ולהאסר עליהן משום שיור הזיקה יבמה דלא חזיא לכל מילי דיבום שמתחלה דחו אותה מן היבום כגון זו שנפלו לו לאחר שעשה מאמר באחותה ומן התורה אינה מתיבמת לא חזיא לחליצה דמאמר דוחה אותה לגמרי וזה פירוש טוב ויפה ולא גרסינן אלא וליתא בכולהו נסחי.

השתא ארוסה דעלמא תני רב חייא בר אמי וכו'. פירש"י ז"ל ארוסה דקדושי דידה קדושי דאורייתא היא וקני ובוודאי ליכא למימר דלב"ש מאמר דרבנן הוא דא"כ לא מבעיא דלא קני קנין גמור אלא אפילו לדחות בצרה האיך הוא דוחה ועוד אמרו למעלה בפ' כיצד (דף י"ח) לאפוקי מדב"ש דאמרו מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו משום מאמר ולא בעי נמי חליצה אלמא מדאורייתא קני אלא מתחיל הוא לב"ש ואין גומר וכן למ"ד מדרבנן מתחיל ואינו גומר תקנו בה כדאמרינן עלה בקדושין (דף י"ד) יכול יהו כסף ושטר גומרין בה וכו' וכדתנן והיבמה נקנית בביאה ולא בכסף ולא בשטר ומדפליגי ב"ש ברישא ולא פליגי בהא ש"מ שאף ב"ש מודים בה ותנן נמי בפרק נערה המאורסה בנדרים (דף ע"ד) אין היבמה גמורה ליבם כשם שהאשה גמורה לאישה ופרישו בגמרא (דף ע"ה) הכי קתני אי אתה מודה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה פי' לר' אליעזר קאמר ליה דאע"ג דאמר דמאמר קני מודה הוא שאינו גומר ומיהו כיון דסברי ב"ש מתחיל הוא מן התורה הלזו יוצאה משום צד אחות אשה שבה.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף ל"ט) וקסבר רבא מאמר לב"ש עושה וודאי ארוסה וספק נשואה וודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים אלמא יבמה עדיפא לענין ירושה ההיא רבא הכא רבה ואביי נמי פליג עליה התם דסבר לה כרביה דהכא.

תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו. מתה איננו יורשה. מת הוא גובה כתובתה. כתב רש"י ז"ל, אינה מטמאה לו. לאו משום כהנו' נקט לה שלא הוזהרו כהנות ליטמ' למתים. אלא הכי קאמר. אינה חייבת להתעסק בו וליטמא לו. בין כהנת בין ישראלית. אע"פ שמצוה לטמא למתי' האמורין בפ' הזה זו אינה חייבת דלאו שאר הוא.
אבל הרמב"ם ז"ל כ' הכהנות הואיל ואינם מוזהרו' על הטומאה. כך אינם מצוות להטמא לקרובים אלא אם רצו מתטמאות. ואם לא רצו לא יתטמאו. ולפי זה הא דתניא לא מטמאה לו לאו דוקא בארוסות אלא שיטי' נקט. אבל לא נתברר לי מהיכן יצא לו לרב זאת הסברא. ושמא הוא דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא. והני נשי כיון דליתנייהו בלא יטמא. ליתנייהו נמי במצות יטמא. אי נמי כי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולי ענינא כתיב ואפילו אבל תקיף ובל תשחית דכתיב בסוף הפרשה. כדאיתמר בפ"ק דקדושין [דף ל"ה ע"ב] ואפילו למאן דאמר התם לאו אכולא ענינא כתיב משום דלא יטמא הפסיק הענין ולא קאי משם ואילך. מודה דלא יטמא בכלל מיעוט הוא. בני אהרן ולא בנות אהרן. ואתו בנות ישראל בק"ו ומה כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות בני אהרן ולא בנות אהרן. ישראל לא כל שכן. כדאיתמר התם (שם) לענין הקפת זקן. והדברים צריכין תלמוד.

אלא לתרי אמאי מיפר. פירש"י ז"ל יפרו מיבעי ליה וקשיא ואימא מיפר בשותפות ולא היא דכיון דמתניתין גם בב' יבמין איירי יפרו מיבעי ליה אבל גבי אב שייך למימר מיפר בשותפות שהרי היבם הזה כל חלקו של בעל הוא מיפר וחלק האב במקומו הוא עומד.
ויש לפרש דוודאי מדפליג עלה רבי יהושע בשני יבמין ומודה ביבם אחד ש"מ דרבי אליעזר יפר אחד מהן קאמר דאי שניהם בשותפות מאי שנא מיבם אחר ובדוכתה במסכת נדרים (דף ע"ד) איתמר עלה בהאי לישנא בשלמא רבי עקיבא קסבר אין זיקה ור' יהושע סבר יש זיקה מיהו אין ברירה ומשום הכי אין אחד מיפר בלא חבירו אלא רבי אליעזר מאי טעמא אי יש זיקה אין ברירה כלומר שאי איפשר לומר דסבירא ליה יש ברירה שהרי מעכשיו הוא מופר ושמא לא ישאנה וכך פירש שם רבנו ברוך בן שמואל ז"ל.
ולא משמע לי דלרבי יהושע אם הפרו שנים יהא מופר אלא האי ברירה משום דמשעה ראשונה בעיא לידע על איזה משניהם הוא מיפר ולא שיפרו ויתגלה בשעת נשואין איזה מהם בעל רחמנא אמר אישה שיהיה אישה ודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא יודע שלאשתו הוא מיפר ולא לנכרית בעלמא כעין מה שאמרו נדרה אשתו וסבור שבתו נדרה שאינו מופר וק"ו הם הדברים.

אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מיפר והתנן וכו’. פי' ואפילו אם נשאת לראשון או שבגרה שאין לאביה רשות בה לא נתרוקנה רשות לארוס להפר אלא חלקו ואי קשיא לך ולוקמה בששהתה שלשים יום כדתנן בנדרים (דף ע"ג) הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר לאו מלתא היא דמשל יבם אף על פי ששהתה לא אכלה אלא אם כן עמד בדין לכנוס או לפטור וברח שפוסקין לה מזונות משלו כדלקמן ורבי אמי דמוקי לה בשעשה בה מאמר לא מוקי לה כשעמד בדין דאם כן כיון שעמד בדין ופסקו לה מזונות משלו בלא מאמר הוא מפר כיון דסבירא ליה יש זיקה דהוה ליה כארוסה ששהתה שרבי אליעזר אומר יפר.

הא דאמרינן לא תימא מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור. נראה לי קנין גמור בביאה דיבמה קאמר וכדמסיק דאי בעי לאפוקה סגי לה בגיטא, כלומר כאלו בא עליה שאין לאחר ביאה כלום. ואיצטריך לאשמועינן הכין משום דמאמר לבית שמאי קונה דבר תורה וכדקתני תצא הלזו משום אחות אשה. ונפקא ליה מולקחה לו לאשה וכדמשמע בירושלמי (פ"ב ה"א) והלכך הוה אמינא כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה, משום הכי אצטריך לאשמועינן שאף על פי שהמאמר קונה דבר תורה מכל מקום אינו גומר בה כביאה מדכתיב ויבמה. וכענין שאמרו בירושלמי בריש פרק כיצד (שם) יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה מאמר, יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה, תלמוד לומר ויבמה עיירה את הפרשה כולה ליבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה ואם כן מה הועיל בה המאמר לאוסרה לאחים.

הא דאמרינן זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר. לאו דוקא נקט, אלא במאמר אחד מהן הותרה השניה לשני שהרי הופקעה זיקת האחד ממנה במאמרו. ולא תימא דטעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין וזה יעשה וזה יעשה דוקא ויעשו מאמר שניהם על ידי שליח אחד שיקדש שתיהן על ידי שליח אחד שלהן, גם כן קאמר דשניהם קונין בבת אחת, דהא ליתא דלמאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין בשתי אחיות אין דין יבום כלל, דסלקי מהן חכמים תורת יבום לגמרי כדאמרינן לעיל משום דאיכא למיחש לבטול מצוה, דקיל להו לאינשי, דאי שרית להו הכי אתו לשוויי כל חד מינייהו שליח באפי נפשיה, אי נמי אתו לקדושי כל חד מינייהו בלא שליח ואיכא בטול מצות יבמין וכדגזרינן במיחלץ והדר יבומי משום דלמא אתי ליבומי ברישא ומבטלה מצוה, אלא מחוורתא משום זיקה הוא, וזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא.

אף אנן נמי תנינא בית שמאי אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא. קשיא לי דלמא משום שניה דעמדה עליו שעה אחת באיסור דאפילו מתה הראשונה אסורה עליו השניה עולמית, כדאמר ר' יוחנן לעיל (יבמות כז, ב) ויש לומר דאם כן ראשונה מיהא יעשה בה מאמר לכתחלה ויקנה. והא דקאמרינן זה יעשה וזה יעשה לאו דוקא, דשניה לעולם אסורה אלא דדוחק הוא לומר דזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא אלא שיהא השני אסור. ועוד דדלמא לכתחלה לא גזרה דלמא יעשה מאמר בשניה ויכנוס וכדאמר לעיל (שם) גבי ההיא דר' יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן אלא שיש לומר בזו דסבירא ליה השתא כמאן דאמר יש זיקה ולמאן דאמר יש זיקה ליכא למגזר מידי משום דחמירא להו מלתא ולא אתו לאחלופי וכדכתבינן לעיל. ואכתי קשיא לי דלמא בית שמאי אין זיקה סבירא ליה ומשום הכי לכתחלה לא משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמא משום דאסור לבטל מצות יבמין אפילו קדמו וכנסו יוציאו דגזרינן דיעבד אטו לכתחלה וליכא דין יבום כלל, וכמו שכתבנו למעלה וכדמשמע לעיל בפרק כיצד בתחלתו ובסופו נמי גבי מתניתין דלזה שנים ולזה שנים לגירסת רש"י ז"ל דגריס אם קדמו וכנסו לא יוציאו, מאי שנא מהא דתנן ארבעה אחין כו' אם קדמו וכנסו יוציאו, ופרקינן אי למאן דאמר יש זיקה יש זיקה אי למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין אסור לבטל מצות יבמין.

הא דאר"א לא תימא מאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעי. פירש"י ז"ל צרתה אשת השני שנעשית צרתה בזיקה.

אלא דוחה ומשייר הוי. כלומר דוחה שאין צרתה זו אוסרת עליו ואלו רצה לכנוס כונס ותצא הלזו משום אחות אשה, ומיהו משייר הוה דאלו בעיא שניה לינשא לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה. ואיכא דקשיא להו (רמב"ן) דאם כן מאי קאמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא דאדרבה מתניתין הויא תיובתיה דאיהו אמר דמאמר דוחה את הצרה מלאסור עליו בעלת המאמר וכונס לכתחלה, ומתניתין קתני דאינו דוחה ולכתחלה לא יכנוס. ועוד קשיא לי דאי דחייה גמורה להתירה לשוק קאמר, מאי קא מקשה ואי סלקא דעתך דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמרו וידחה כלומר ויתיר יבמתה לשוק, דאטו מתניתין מיירי באיסור לשוק. ועוד דהוה ליה לאקשויי אלא מאי דוחה ומשייר כלומר דוחה דאי בעי לכנוס יכנוס זה יעשה מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס. אלא שיש לי לתרץ בזו דעדיפא ליה לאקשויי ממתניתין גופה דאשתו עמו, ועוד קשה דרש"י ז"ל (בר"ה ה"ג) גריס במסקנא אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו, כלומר אלא דר' אלעזר ליתא ומאמר דוחה הוא דחיה גמורה, ודקשיא לך במתניתין דארבעה אחין נמי לידחו לגמרי, לא דמיא למתניתין דכל יבמה דחזיא בשעת נפילה לכלהו מילי דיבמה לחלוץ ולהתיבם, כגון הא דעשה בה מאמר עד שלא מת השני חזיא למקצתייהו, לומר שדיניה חזקים ומאמרה אלים לדחות לגמרי צרתה ואפילו חליצה לא בעינן, אבל במתניתין דארבעה אחין דנפלו שתיהן בבת אחת ולא חזיין לכולהו מילי דיבום וחליצה דנעשו צרות בזיקה ואסורו להתייבם לא חזיין למקצתייהו, שאין מאמרן חזק לדחות צרה לגמרי. וגם זה אינו מחוור, חדא דנוסחאי דוקני לא גרסי אלא. ועוד דאם כן יבמה דחזיא לכלהו ודלא חזיא לכלהו, היינו דאמרינן לעיל מאמר דהיתרא דחי, דאסורה לא דחי, ואמאי קא משני הכא בלישניה. ויש מתרצים צרתה דקאמר ר' אלעזר צרתה ממש שנפלה עמה מבית אחד שהיא אינה דחויה לגמרי משעת מאמרה של חברתה, אלא דוחה אותה זו של בעלת מאמר לצרה דשוב אינו יכול לכנסה וקם עלה בלא יבנה, ומשייר שהיא צריכה חליצה. וסייעה ר' אבין ממתניתין לומר דכשם שאין מאמר דוחה דחיה גמורה מלאסור אחותה שהיא יבמתה על היבם, דאלמא עדיין זיקתה קיימת, כך אינה דוחה צרתה מלהוציאה לשוק בלא חליצה, דהא לא הופקעה זיקתה. ואקשינן והא קתני אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה, דמשמע משעת מאמר תצא אידך משום אחות אשה לגמרי, ואפילו בלא חליצה ואף על פי שלא כנס, דמסתמא אעשה בה מאמר קתני. ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השנייה לגמיר ויכול הוא לכנוס בעלת המאמר. ופרקינן יבמה דחזיא לכלהו מילי דיבמה כגון מתניתין דארבעה אחין דמדאורייתא שתיהן ראויות בין לחלוץ בין ליבם זיקה דאורייתא, הלכך חזיא למקצתייהו לומר זיקתה אלימא לאצרוכה חליצה. והוא הדין לשתי יבמות הבאות מבית אחד דכל אחת ראויה לכלהו מילי, כי עבד בה מאמר בחדא אידך לא מפטרא בלא חליצה אבל יבמה דלא חזי לכלהו מילי בשעת נפילה, כגון הא דבית שמאי דכיון דעבד בה מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו שניה, מדחיא שניה דבר תורה מן היבום, הלכך לא אמרינן זיקתה דתבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דחה אותה לגמרי ואפילו חליצה נמי לא בעיה.

השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא אונן כו'. פירש רש"י ז"ל ארוסה דקדושיה דאורייתא וקא תני ר' חייא אינו יורשה ואינו מטמא לה מאמר יבמין דמדרבנן, דהא דאורייתא יבמה יבא עליה כתיב מיבעיא ע"כ. ולא למימר שסבור הוא ז"ל דמאמר לבית שמאי אינו קונה דבר תורה, דאם כן היאך הוא דוחה בצרה דחיה גמורה ומתירה לשוק בלא חליצה, ואמרינן נמי לעיל בפרק כיצד (יבמות יח, א) הא דקתני מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולמקן נמי דכותה, אלמא לבית שמאי מאמר קונה הוא דבר תורה, אלא שאינו גומר כקדושין דאורייתא וכדאמרינן במסכת נדרים בפרק נערה המאורסה (נדרים עה, א) דאפילו לר' אליעזר דאמר מאמר קני, מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה. וכדאמרינן עלה נמי בפרק קמא דמסכת קדושין (יד, א) יכול יהיו כסף ושטר גומרין בה כדרך שהביא גומרת בה וכו', וההיא אפילו לבית שמאי כדתנן התם (ב, א) והיבמה נקנית בביאה אבל לא בכסף ולא בשטר כשאר הנשים ולא פליגי בה בית שמאי כדפליגי ברישא דההיא מתניתין. והיינו דקאמר הכא השתא ומה ארוסה בעלמא שכסף ושטר גומרין בה כך יבמה שאינן גומרין בה לא כל שכן. ורבה גרסינן הכא דאלו לרבא הא קאמר לקמן בפרק החולץ (יבמות לט, א) גבי שומרת יבם כו' דמאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים דאלמא לדידיה יבמה עדיפא מארוסה דעלמא ואליבא דבית שמאי אלא הכא ודאי רבה גרסינן והתם גרסינן רבא ואביי נמי פליג עליה התם דסבר ליה כרביה דהכא (כ"כ הרמב"ן).

אלא לתרי אמאי מפר. פרש"י ז"ל יפרו מבעי ליה. ואי קשיא לך אמאי לא שני מאי מפר מפר בשותפות וכדאמר רב נחמן בסמוך מאי מפר מפר בשותפות דאב. יש לומר משום דבשני יבמין אינו נופל לשון מפר דהי מינייהו עיקר הלכך יפרו מבעי ליה למימר, אבל לקמן דאוקימנא דעבד בה מאמר שייך למימר ביה יפר הוא עם האב. ואפילו להאי נמי מקשה ר' אלעזר עליה דרב נחמן יפרו מבעי ליה. הר"א אב ב"ד ז"ל (ועיין רמב"ן).

הא דאמר ר' יהושע לאחד ולא לשנים. פירש רש"י ז"ל אפילו הפרו שניהם כאחת אין הפרתן הפרה דקלישא זיקתן. ואף על גב דאתמר עלה בדוכתה בנדרים (עד, א) ר' יהושע סבר יש זיקה מיהו אין ברירה, לאו למימר דדוקא אחר קאמר דאינו מפר משום דאין ברירה אבל כשהפרו שניהן, דממה נפשך לאחד מהן זקוקה מופר, אלא משום דלא הוברר הדבר משעת הפרה קאמר דבעינן לידע בשעת הפרה על איזו מהן הוא מפר, ואף על פי שמתגלה בסוף בשעת כניסה אין בכך כלום משום דאין ברירה ורחמנא אמר אישה יפרנו שיהא וודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא ידע שלאשתו הוא מפר כענן מה שאמרו נדרה אשתו וסבר שבתו נדרה שאינו מופר, הרמב"ן נר"ו.

אי אמרת נשואין עושה משום הכימפר. קשיא ליה והא בין לרבא בין לאביי מיפשט פשיטא להו דאינו מפר וכדאמרינן השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא וכו' עבד בה מאמר מיבעיא, ולא מיבעיא ליה לרבא אלא בשעשה בה מאמר ובא עליה חוץ לחופה או לא, ועלה אתי למיפשטה והשתא בעינן למיפשט מהכא דאפילו מאמר גרידא קונה קנין גמור להפר נדרה. ויש לומר דהאי ת"ש לאו אביי קאמר ליה, אלא תלמוד' הוא דקאמר ליה, ולומר דאפילו מאי דאפישיטא להו לאביי ורבא לחומרא ליתא אלא קונה קנין גמור ואפילו להפרת נדריה, וכל שכן דלא בעינן בה מסירה לחופה, וחדא דאית בה תרתי קא פשיט ליה. ויש לנו כיוצא בה בפרקין קמא (יא, ב) גבי מחזיר גרושתו משנשאת דבעי ר' יוחנן החזיר גרושתו משנשאת מהו אמר ליה ר' אמי ותבעי לך צרתה צרתה לא מיבעיא לי דאלים קל וחומר למדחי צרה אלא כי קא מבעיא לי היא גופה, ואתינן למפשטה מדתניא המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה חולצת, היא וצרתה סלקא דעתך אלא לאו או היא או צרתה חולצת, אלמא אלים קל וחומר למדחי אפילו צרתה, אף על גב דלרבי יוחנן מפשט הוה פשיטא ליה דלאו אלים קל וחומר למדחי צרה, ולא מיבעיא ליה אלא היא גופה, ואף על גב דאליבא דבני חייא בר אבא צרתה קא מיבעיא ליה, מכל מקום לישנא דרב נחמן בר יצחק דאמר דאיהו קא מיבעיא ליה הוי בתרא בגמרא ועלה קא מייתינן תא שמע כנ"ל.

אלא אי אמרת אירוסין עושה היכי מפר כו'. ואם תאמר לוקמה בששהתה שלשים יום וכדתנן בנדרים פרק נערה המאורסה (נדרים עג, ב) הבוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר. לא קשיא דמיבם לעולם לא אכלה ואפילו שהתה שלשים יום אלא אם כן עמד בדין לכנוס או לפטור, מדאמרינן לקמן (יבמות מא, ב) שפוסקין לה מזונות משלו, ואיתא נמי בנדרים פרק בתרא ובשלהי כתובות (קז, ב).

הכא נמי דהתירא קני דאיסורה לא קני פי' כשעשה מאמר במקום התירא שהיה יכול לכנוס כמתניתין דהכא קני אבל במקום איסור שלא הי' יכול לכנוס כמתני' דלעיל לא קני וא"ת ור' אבין היכי לא חזי לה להך פירכא ולדידי' היכי הוה ניחא י"ל דאיהו סבר דאלו הוה קני בדהתיר' קנין גמור קונה הוה כדאיסורה לדחות צרה מיהת:

רב אשי מתני' הכי אמר ר' אליעזר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיי' גמורה וצרת' חליצה נמי לא בעינן אלא דוחה ומשייר ופרש"י ז"ל דלא תימא דצרתה אשת הב' שנפלה לו ונעשת צרתה בזיקא תדחה לגמרי ולא תצטרך לגמרי חליצה אלא דוחה לענין שאין אותה צרה הבא על בעלת המאמר אוסרתה עליו ואילו רצה יכנוס לבעלת המאמר ותצא הלזו משום אחות אשה:

אלא דוחה ומשייר הוא דלא בעינן שנייה לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה ואתא רבין וסייעיה ממתני' דלעיל והדר פרכי ליה ממתני' דהכא דקתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דמשמע דלאלתר יוצאה משום אחות אשה גמורה בלא שום חליצה:

וגרסת רש"י ז"ל אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו יבמה דלא חזיא לכולהו חזיא למקצת ופרי' ז"ל דלעולם מאמר דוחה דחייה גמורא ודקא מייתו ראיה מדקתני יקיימו האחד לכתחלה שאני התם דיבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כי התם דאסירא ליבם לא חזיא למקצתייהו דהיינו לעשות בה מאמר אבל יבמה דחזיא לייבום חזיא למאמר נמי והקשו עליו דא"כ לר' אליעזר דאמר דוחה ומשייר אשת הב' הבא עליו עולה לחליצה מן התורה ואינה עולה לייבום וזה אי אפשר ועוד דא"כ מתני' תיובתיה דר' אבין דאיהו קאמ' שדוחה להתיר בעלת מאמר לכנוס לאלתר ואלו מתני' קתני שאינו דוחה לכתחל' לא יכנוס והיה לן למפרך ואלא מאי דוח' ומשייר וזה יעש' מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס ועוד דמרן ז"ל גורס אלא יבמה דחזיא לכולהו וכו' ולא אשכחן בעיקר נסחי דגרסי אלא. ועוד דלפרושי יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו היינו הא דאמרי בלישנא דגמ' קמא מאמר דהתירא קני דאיס' לא קני ואמאי לא שנינן הכא כלישנ' דגמ' כיון דהענין אחד הוא לכך פירש דהכי קאמר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה וצרת' שנפלה עמה מבית א' חליצה לא בעיא כשם שאלו כנס ממש לבעלה המאמר דהא ליתא אלא דוחה לצרתה זו שלא תתייבם מן התורה ועדיין משייר בה שצריכה חליצה להתירה לשוק אם באת לינשא קודם כניסת בעלת המאמר וסייעיה רבי אבין ממתני' דאמרינן ב"ש יקיימו אין לכתחלה לא. ואס"ד דלב"ש מאמר דוחה דחייה גמורה לצרתה שהיא עמה מבית א' היכי לא מהני למדחי צרת אחות שנפלה עליה מבית א' לסלוקי זיקתה להתירה להכנס. ופרכינן לר' אבין והא תנן בהדיא בש"א אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה בשלמא בעלת המאמר דוחה אחותה הבאה עליה מבית א' דחייה גמורה בלא שום שיור דהא קתני אשתו עמו מכלל דשריא בעלת המאמר לגמרי ועוד מדקתני ותצא הלזו משום אחות אשה ומשמע תצא לגמרי בלא שום חליצה אלמא אין שיור בבעלת המאמר וא"כ היא הנותנת שתדחה שיש עמה בבית בלא שום חליצה. ופרקינן דלא קשיא דיבמה דבשעת נפילתה חזיא לכלהו מילי דיבמה שראוייה להתייבם מן התורה אלימא זיקתה ולעולם חזיא למקצתייהו לא צריכה חליצה מיהת ולא תדחה משום מאמר דאידך כגון שנפלה עמה צרה דהוה חזיא לכלהו וכגון ב' אחיות שבאו מב' בתים דאורייתא כל חדא מינייהו חזיא לייבום הלכך לא פקעה זיקת דידה משום מאמר חברתה אבל יבמה דבשעת נפילה לא חזיא לכלהו מילי דיבמה כגון אשת הב' שנפלה עליו אחר מאמר של אשת הראשון דודאי אינה עולה לייבום וכיון דכן לא חזיא למקצתייהו כיון שלא עלתה ליבום מפני מאמרה של זו אם לא תעלה לחליצה:

ה"ג בעי רבה ול"ג רבא דהא הכא אמרו דארוס' בעלמ' עדיפ' לענין ירושה משומר' יבם ואלו רבא אמר לק' בפ' החולץ (דל"ט ע"א) גבי שומר' יבם שמתה מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק הנכסים עם יורשיה אלא ודאי דה"ג ורבא ואביי נמי פליגי עליה התם דסבר לה כרבה רביה דהכא:

השתא ארוסת בעלמא תני ר' חייא אשתו וכו' עבד בה מאמ' מיבעי' פרש"י ז"ל בעלמא דהוי קדושין דאוריית' ואינו מחוור דהא ארוסה דהכא נמי לב"ש מדאורייתא קא קני לה כדפי' בירושלמי שאם לא כן היאך דוחה צרתה במשנתי' בלא שום חליצה ועוד הא אמרי' בפ' כיצד (די"ח) ולאפוקי מדב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולקמן נמי אמרינן דכוות' אלא מאמר לב"ש קונה הוא דבר תורה אלא שאינו גומר בקדושין ואין סוקלין על ידו כדאמרינן בנדרי' דר' אליעזר מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה משום נערה המאורסה והיינו ק"ו דעבדי הכא לענין ירושה דהשתא קידושין דעלמ' שהן גורמים לחייב על ביאתה אינם מורישים יבמה שאינן גורמי' מיבעי':

ולא מטמאת לו פרש"י ז"ל אינה צריכה ליטמא לו ויש לפרש אינה חייבת ליטמא לו דמצוה ליטמא לקרובים אלא אם נאמר דבני אהרן ולא בנות אהרן אכול' פרשה קאי ואפילו על עשה דלא יטמא ובמסכת כתובות פירשנו:

או דילמ' אירוסין עושה ובעינן מסירה לחופה פי' שאינו גומר בה בביאה לחודה בלא חופה:

שאני אומר כל העושה מאמר ביבימתו פרח' ממנו זיקת יבמין פי' פרח' ממנו תורת יבם שקונה בביאה לחוד בעל כרחה ואפי' בלא חופה דה"ק קרא יבמה יבא עליה או ולקחה לו לאשה בכסף כאשה דעלמא:

מאי פי' מאמר נשואין עושה ובמקום חופ' קאי וה"ק קרא כיון שלקחה בכסף מאמר נעשית לו כאשה להיות במקום חופה וקונה אותה לגמרי אם יבמה או אירוסין עושה וה"ק ולקחה בכסף צריך לעשות מעשה אשה דהיינו חופה קודם ויבמה:

ת"ש שומרת יבם וכו' ר' יהושע אומר לא' ולא לשניים ופרישנא טעמ' משום דבתרי זיק' ופרש"י ז"ל דלא ידעינן להי מינייהו רמי' ואפילו שניהם כא' אין הפרתם הפרה דחלישה זיקתם והקשו עליו דהא אתמר עלה בדוכת' במסכת נדרים (ד' ע"ד) ר' יהושע סבר יש זיק' ומיהו אין בריר' כלומר כי אפי' כנסה אחד מהם לא אמרינן יש ברירה למפרע שזה היה ארוס שלה ולפי טעם זה יפרו שניהם ביחד ממה נפשך דהא לא מהם זקיק' ואינה קושיא דר' יהושע לאו משום דבעלמא אין ברירה אתי עלה דאפילו תימ' יש ברירה בעלמא לא סגי לן הכא דאיהו סבר דאנן בעינן ברירה גמור' בשע' הפרה שיה' מבורר ומאיזה כח נדרה מופר וכדכתיב אשה יקימנו ואש' יפירנו:

אלא לר' אליעזר נהי דסבר יש זיק' בשלמא לחד מופר אלא לתרי אמאי פירש רש"י זכרונו לברכה נהי דיש זיקא ואפילו בתרי מיהו יפרו שניהם מבעי ליה ולא קשיא ליה אמאי לא מתרצינן כדתרץ רב נחמן לקמן יפר בשותפות והכי פרכינן לה הכא בהדיא לד"ה דהא רב נחמן על האי קושיא ופירוקא דיליה קאי בסמוך וי"ל דהתם כיון דעבד מאמר חשבי היבם עיקר והאב טפל ומודה דמתניתין דיבם בלחוד מיירי ויכול למתני יפר משום ארוס כלומר יפר חלקו אבל הכא משום חלקו הארוס הא' לא הוה ליה למיתני יפר כיון ששניהם מפירין ובתרוייהו מיירי דכל חד וחד אלים לחבריה וי"מ אלא לתרי אמאי ואפי' שניהם ביחד האיך מפירין דהא אין ברירה ובמקום אחר פרשתי' בס"ד:

אי אמרת בשלמא נשואין עושה. משום הכי מפר תמיהא מילתא דהא אביי ורבא גופייהו אמרי לעיל דאפי' תימא נשואין עושה אינו מפר מק"ו מארוסה דעלמא והיכי פשיט הכא דמפר וי"ל דהאי ת"ש תלמודא קאמר ליה למיפשט בעיין ולמיסתר סברת אביי ורבא דתפשוט מהכא דנשואין עושה היכי מצי מפר והתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה פי' כשיש לה אב ואם אין לה אב אין הארוס מפר לבדו שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה דהכי אסיקנא התם אליבא דהלכתא וא"ת ולימא ליה דהכ' כששהתה ל' יום דהא תנן בוגרת וששהתה ל' יום ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה במזונותיה יפר י"ל דההיא בבעל אבל ביבם מודה ר' אליעזר שאינה אוכלת משלו אלא אם עמד בדין לפטור או לכנוס שפוסקים להמזונות משלו אם ברח וכדאיתא במסכת נדרים אבל הכא במאי עסקינן כגון שעמדה בדין ופסקו לה מזונות פי' והשתא דאתית להכי י"ל דאפילו בשלא עשה מאמר אתיא מדר' פנחס כדמפריש ואזיל וכדפרש"י ז"ל והא דרב פנחס פירשתיה במקומות הרבה בס"ד:

ב)והקשה הרב רבינו נתנאל חדא דלפי הך פירושה הך צרה ר"ל באשה אחרת ובהא לא איירי במתני' כי אם באחותה שנפלה מאח אחר. ועוד דפי' דדוחה צרתה משום בית א' הוא בונה קשה אטו מאמר בנין מקרי הא אמרינן בעשרה יוחסין הכל מודים במחזיר גרושתו בקידש ולא בעל דאינו לוקה מאי טעמא דרך ליקוחין אסרה תורה אלמא לא מקרי בנין אלא ביאה. לכן נראה לרבינו נתנאל לפרש שיטה אחרת מראש ועד סוף מאמר אינו קונה אלא לדחות צרה בלבד כלומר דצרתה מאחיו שהיא אחותה של בעלת מאמר לא בעיא חליצה אבל איהי לא סגיא בגט וב"ש לטעמייהו דהכי מפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר בן ערך גירש לבעלת מאמר לא תהא צריכה חליצה א"ר הילא בשם ר' אליעזר מודה ב"ש שאם גירש לבעלת מאמר צריכה הימנו חליצה אלמא לב"ש לא סגי לה בגט. וא"ת כיון דלא אלים כח בעלת מאמר לפטור בגט היכי אלימא לפטור צרתה מחליצה י"ל דלא גרע מקדושין דעלמא דהכא נמי כתיב ולקחה זו מאמר ואם קדש אשה ואח"כ מת אחיו נשוי אחותה פשיטא דלא תצא המאורסת הכא נמי הא בעלת מאמר ומ"מ ההיא גופה לא סגי לה בגט אע"ג דאלים בעלת מאמר כקדושין דעלמא לענין שלא תהא צרה צריכה חליצה מ"מ הכא לא סגי לה בגט דביאה גומרת בה דכתיב יבמה יבא עליה וזיקה דבהדי מאמר לא פקעה בגט לבד אי ליכא חליצה בהדיה. ואי אמרת מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה אלא מאי דוחה דחייה גמורה זה יעשה מאמר וידחה. פי' המאמר ידחה אחותה שלא תאסר הבעלת מאמר להתייבם ובשלמא אם אינו דוחה אחותה ניחא דאין להקשות זה יבעול וזה יבעול וכו' שהרי היתה ביאה באיסור דהויא אז בראשונה אחות זקוקתו. אבל ממאמר פריך שפיר שהרי אין איסור במאמר ולאחר המאמר יכול לייבם שהרי המאמר דחה שאחותה לא תאסור אותה:

בעי רבא מאמר לב"ש נשואין עושה. לאו לשיטת ר' אליעזר דלעיל בעי דפשיטא לן דלכל תרי לישני אינו עושה נשואין דהשתא מקדושין גרע דלא סגי לה בגט כקדושין דעלמא ונשואין תהא עושה אלא ודאי בעייתו לאו לשיטה דהכא אלא לשיטת ר' אמי דאמר [לקמן] דס"ל לב"ש מאמר קונה קנין גמור:

אלא לענין מסירה לחופה. וא"ת ומ"מ הדרא קושיין לדוכתין השתא ארוסה בעלמא בעינן מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא וי"ל דמיירי בבא עליה בעל כרחה אחר המאמר ובעילה דבעל כרחה קונה ביבמה. אכן קבעי אי המאמר דקודם הביאה מגרע גרע הביאה לשווייה כאשה בעלמא ובעיא מסירה לחופה:

כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. וא"ת א"כ למה אכתבא פרשת נדרים. וי"ל דהא דאמרינן כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת היינו לבתר דאכתבא פרשת נדרים:

ת"ר שומרת יבם בין ליבם א' בין לשנים ר"א [אומר] יפר ר"י אומר לא' ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים והלכתא כר"א דקי"ל יש זיקה אפילו בתרי והוינן בה לר"א נהי נמי דיש זיקה אפלו בתרי בשלמא לא' מפיר אלא לתרי אמאי מפיר כ"א לבדו ואוקימנא כגון שעמדה בדין עם א' מהן ופסקו לה מזונותיה משלו וכדרבי פנחס משמיה דרבא דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואיכא דמפרש אע"ג דעמדה בדין בדין ופסקו לה מזונותיה אינו מפיר אלא א"כ עשה בה מאמר ומ"מ שניהם מפירין ולא הועמדה בדין:

בד"ה אלא לענין מסירה לחופה וא"ת כו' וי"ל דעבד בה מאמר ובא עליה והביאה עושה אותה ככנוסה עכ"ל וכתב מהרש"ל ומ"מ נראה סתמא דתלמודא דמייתי מתני' דנדרים לא איירי כלל בביאה ותדע דאל"כ מאי מקשה ולר"א דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות כו' אי איירי בביאה וק"ל ואינה קושיא השתא ארוסה כו' עכ"ל והאריך ע"ש ודבריו סותרים מצד עצמם (ג) דאם נימא לענין נדרים דוקא דמאמר אלימא מארוסה היכי מייתי מיניה לשאר דברים דא"ל למימר השתא ארוסה לא מאמר בלא ביאה מיבעיא ועוד דהיכי מייתי משם דמאמר לחוד בלא ביאה אלימא מארוסה משום דזיקה נמי אלימא מארוסה דהא א"ל דזיקה עושה ככנוסה כפי' הר"ן אבל במאמר פרחה הזיקה וחלה עליו זיקת ארוסין ממש אבל הנראה הך סברא דקאמר השתא ארוסה לא עבד בה מאמר מבעיא ודאי קאי במסקנא והך מתני' דמייתי נמי בביאה איירי וה"ק אא"ב נשואין עושה המאמר משום הכי מצי מיפר לאחר שבא עליה אא"א ארוסין עושה המאמר וביאה שלאחריה אינה כלום כמו ביאה שאחר ארוסין דעלמא א"כ אמאי מצי מיפר והא דפריך ולר"א כו' ה"פ דבשלמא אי נשואין עושה איכא למימר דהתם בביאה איירי ולכך מיפר אפילו לר"א אלא אי ארוסין עושה המאמר ופרחה ממנו זיקת יבמין א"כ לר"א דאינו קונה קנין גמור אמאי מיפר בשותפות דודאי הביאה אינה עושה ארוסין להיות מיפר בשותפות דלא מצינו בשום מקום דהביאה עושה ארוסין אלא דהביאה עושה נשואין היכא דלא פרחה ממנו זיקת יבמין ומיהו יש להקשות לשיטתינו למאי דבעי למימר דבשלמא נשואין עושה מש"ה מיפר דהיינו אחר ביאה וא"כ אמאי פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא דהא ביאה ודאי עושה אותה נשואה לכ"ע כדכתיב יבמה יבא עליה בע"כ וי"ל דרבי יהושע סבר דודאי ביאה אחר זיקה בעלמא עושה נשואה לכל מילי אלא דהכא לב"ה דמאמר מדרבנן הוא מבטל קצת הזיקה דלא יועיל כלום אחריה הביאה ומיהו בחד יבם כיון דאיכא זיקה מדאורייתא אזלינן בתר זיקה לחוד וזיקה ככנוסה משא"כ בב' יבמין דליכא למיזל בתר זיקה לחוד דאין ברירה ור' עקיבא סבר דאף ביבם אחד כיון דהמאמר ביטל הזיקה דלא יועיל הביאה אחריה ליכא למיזל נמי אחר הזיקה דאורייתא לחוד דאית ליה זיקה לאו ככנוסה ותו לא מידי ודו"ק היטיב:

גמרא השתא ארוסה בעלמא תני רבי חייא כו'. לא צריך אביי לזה דהא גם הבעל אבעיא לענין יורשה ומטמא ע"כ ידע דארוסה אינו יורשה דהא הוא הנפקא מינה אך הגמרא מביא לנו מנ"ל דארוסה אינו יורשה וק"ל:

שם ואלא לענין מסירה לחופה וכו'. השתא שפיר איכא למימר דנפקא מיניה ג"כ לענין יורשה ולא תקשי השתא ארוסה וכו' כאן דאיירי בביאה כמ"ש התוס' דהוי ליה ככנוסה משא"כ ארוסה דבעי חופה ודו"ק:

שם [אלא לתרי אמאי. פי' בקונטרס ויפרו מיבעי ליה אע"ג דרב נחמן כו' לא חייש לקושיא דיפרו היינו דוקא לענין עם שלא הוזכר בברייתא אבל יבמה יפרו מיבעי ליה מהר"ם]:

שם א"א בשלמא נשואין וכו'. וליכא למימר אימא בהיפך מדרבי יהושע סבר לא לשנים איכא למימר דטעמא משום דסבר דמאמר עושה אירוסין ולהכי לא יפר וא"כ אכתי לא תפשוט האבעיא די"ל מדאמר ר' יהושע התם לא לשנים משמע דכלל אינו יכולים להפר והא אף אם אירוסין עושין יכולין להפר בשותפות אלא וודאי טעמא של ר"י משום דסבר דזיקתו קלושה וק"ל. מהר"ם יצ"ו:

בתד"ה אלא לענין מסירה לחופה וכו' וי"ל דעבד בה מאמר ובעל וכו'. מה שהקשה מהר"ש דאם איירי מתני' דשומרת יבם גם בבעל מאי פריך אח"כ ולר' אליעזר דאמר כו' אלא לדחות וכו' הא איכא למימר דר' אליעזר מודה בביאה עם מאמר דקונה קנין גמור נראה דאינו קושי' דסמיך אמה שתירץ רב אדא בר אהבה הבמ"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמר מאמר קונה קנין גמור וכו' מדדייק לומר דאמר קונה קנין גמור משמע לאפוקי אי לא הוה ס"ל דקונה קנין גמור לא היה יכול להפר וע"ז פריך ולר' אליעזר וכו' דאין נ"ל למקשן שר' אליעזר יהיה מחולק עם רב אמי בסברא זו דלרב אמי אי אינו קונה קנין גמור אינו מועיל ביאה ולרבי אליעזר יהיה קונה גם מה שהקשה בחדושי הלכות אי איירי בלא ביאה ולענין הפרת נדרים דוקא א"כ מנ"ל לפשוט האבעיא על מילי אחרינא דנשואין עושה ואינו קשה השתא ארוסה וכו' ה"פ בבעל דשם לא שייך למפרך השתא ארוסה גם במילי אחרינא אמרינן ג"כ נשואין עושה מיהו יותר היה לנו לומר דלפי סברת הפשטן לא קאי סברא של השתא ארוסה הן לענין נדרים הן למילי אחריני כיון דמצינו במתניתין דשומרת יבם שלא חשו לסברא זו של השתא הא במילי אחריני כגון ליורשה וכל שאר דברים ודו"ק:

גמרא זה יעשה מאמר ויקנה וזה יע"מ ויקנה. לכאורה כיון דמאמר קונה קנין גמור השני יכול לכנוס השניה בלתי מאמר תחלה דהא לא הויא תו אחות זקוקה וי"ל דגזרינן דלמא יכנוס קודם שיעשה הראשון מאמר עי' לעיל (ר"ד כח) בפרש"י ותוס' ולדברי התוס' (יח ב) דפי' דיעשו שליח בבת אחת א"ש טפי ובתוי"ט שכ' לא מצי חד אחא לעשות מאמר כו' והלה יכניסנה ע"כ ט"ס הוא וצ"ל והדר יכניסנה:

שם ובעיא מסירה לחופה השתא כו'. כ"נ דצ"ל ותיבות א"ל נראה מיותרים:

תד"ה עבד. דהכא גריס רבה כו' דמסיק עלה א"ל אביי. עמש"כ במנחות (קו):

תוס' סד"ה לא כו' נ"ב עי"ל אם היא אוכלת חולין בטהרה אז אינה רשאה להטמא לו כיון דלא חובה היא. וכה"ג אסורה בטומאה כי לא תוכל להזהר במאכליה ומשקיה. וכן למ"ד (סוטה ל: וש״מ) אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י. וכיון שנטמאה טומאת שבעה קרוב הדבר שתכשל בהן. ועוד בר מכל דין. הרי מוטל עליה מצות חלה. ואם טמאה היא לא תוכל להפריש חלתה. ותנא בא"י קאי שהיו עדיין מפרישין חלותיהן בטהרה. לפיכך גם מטעם זה נאסרה להטמא שלא לצורך. כדי שלא תבטל חובת מצוה המוטלת עליה דלא סגי בלא"ה:

ואי מאמר לב''ש קונה קנין גמור. זה יעשה מאמר בזו ויקנה אותה קנין גמור להיות אשתו דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הויא הך אחות זקוקתו ויכנוס את אשתו: אלא מאי כו'. נהי נמי דלא קני קנין גמור הא אמרת דוחה בצרה ותקשה לך נמי יעשה מאמר בזו ותדחה אחותה ויכנוס את אשתו: דהיתירא דחי. מאמר שנעשה בהיתר דאי הוה בעי לייבומי בשעת מאמר הוה מצי לייבומי כגון במתני' דעדיין לא נפלה אחותה: דאיסורא. כגון דנפלו שתי האחיות קודם מאמר: הכא נמי. לענין קניה: וצרתה. אחותה שנעשית לה צרה בזיקה חליצה נמי לא תיבעי דתצא משום אחות אשה: אלא דוחה. אותה מלאסור אשת בעל המאמר עליו: ומשייר. דבעיא חליצה אם באת לינשא עד שלא כנס היבם את בעלת המאמר ולקמיה פריך ליה הא קתני הלזו תצא משום אחות אשה דמשמע אף מחליצה: זה יעשה מאמר וידחה. את אחותה מעליו ואח''כ ישא את זו אלא לאו משום דלא דחי דחייה גמורה וכל כמה דרמיא עליה לחליצה זקוקתו היא ואוסרת את זו עליו: ה''ג אלא יבמה דחזיא כו'. כלומר אלא לעולם דוחה דחייה גמורה ודקשיא לך התם נמי לידחי לא דמיא למתניתין דהכא דכי נפלה ועבד מאמר הוה חזיא לכולהו מילי דיבמה להתייבם ולחלוץ הלכך חזיא למקצתייהו למאמר דמאמר דחיא אחותה לכשתפול אבל התם דתרוייהו נפלו קודם מאמר ולא חזיא לכולהו מילי דיבמה לא חזיא למקצתה לפיכך אין מאמר דוחה אחותה: השתא ארוסה. דקידושין דידה דאוריית' תני רבי חייא אינו יורשה ואינו מטמא לה מאמר יבמין מדרבנן הוא דהא מדאורייתא יבמה יבא עליה כתב רחמנא מיבעיא: לא אונן. ליאסר בקדשים: ולא מיטמא. אם כהן הוא דהא לאו שארו הקרוב אליו היא: וכן היא לא אוננת. להיות אסורה בקדשים: ולא מיטמאת. אינה צריכה להתעסק בו ולאו דוקא נקט ולא מיטמאת דהא בנות אהרן לא הוזהרו על הטומאה אלא איידי דנקט לא אוננת דאיצטריך ליה נקט ולא מיטמאת דבעי למתני תרתי בדידה ובדידיה כך שמעתי ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מונבלתם לא תגעו במס' ר''ה (דף טז:): גובה כתובתה. ובדכתב לה מן האירוסין מיתוקמא בכתובות בפרק הכותב (דף פט:): ולא בעיא מסירה לחופה. דאם בא עליה בעל כרחה בלא חופה קני ואי בעי תו לאפוקי בגיטא סגיא לה: בעל כרחה. דקני לה ונעשית כאשתו לכל דבר בביאה בע''כ שאין בה חופה: וחלה עליו זיקת אירוסין. ונשואין של שאר נשים ואם בא עליה לאחר מאמר בלא חופה לא קנה: יפר. אחד מהן את נדרה: לאחד ולא לשנים. שומרת יבם א' יפר אבל שומרת לשני יבמין לא יפר לא זה ולא זה: אין זיקה. דתיהוי ככנוסה: ואפילו בחד. היכא דליכא אלא חד דודאי עליה רמיא אפ''ה אין זיקה: לתרי אין זיקה. דלא ידעינן להי מינייהו רמיא ואפילו שניהם כאחד אין הפרתן הפרה דקלישא זיקתן: אלא לתרי אמאי. נהי נמי דיש זיקה אפי' לתרי מיהו יפרו שניהם מיבעי ליה: ואמר רמי בר אבא גרסינן: בשותפות. הוא ואביה כארוסה: לדחות בצרה. באחותה שנפלה לפניו אחר מאמר זו: דלא סגי לה בגט. העושה מאמר ביבמה ובא להוציאה בעיא חליצה וגט ולא אמרינן ככנוסה היא וסגי לה בגט: אמר לך רבי אלעזר ולרב נחמן מי ניחא. כלומר נהי נמי דקונה בשלמא אי נישואין עושה שפיר אלא לרב נחמן דאמר לא עביד אלא אירוסין מי ניחא הא בשותפות ליכא למימר דיפר קתני יפרו מיבעי ליה: אלא הכא במאי עסקינן שעמדה בדין. לדידי [אפילו] בלא מאמר ולרב [אמי] אחר מאמר ולא רצה לכנוס ולא לפטור: ופסקו לה מזונות משלו. כדתניא לקמן בהחולץ (דף מא:) עמד בדין וברח נזונית משל יבם דמהשתא בעלה הוא ועל דעתו נודרת על מנת שירצה:
יעשה מאמר ויקנה כו'. ומשום ביטול מצות יבמין ליכא למיחש כדפרישית בפ' שני (לעיל דף יח:): לא מיטמאה לו. פירוש ברגל שהוזהרו על הטומאה כדאמרינן בר''ה (דף טז:) ועוד י''ל דאין מטמאה לו היינו דאינה חייבת ליטמא לו למאן דאמר בסוטה (דף ג.) לה יטמא חובה: עבד בה מאמר מיבעיא. וא''ת דמשמע דלא עדיפא בעלת מאמר מארוסה ובהחולץ (לקמן דף לט. ושם) קאמר רבא גופיה מאמר לב''ש עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים אלמא מהני ליורשה וי''ל דהכא גרס רבה רבו של אביי דמסיק עלה אמר ליה אביי ולקמן גרס רבא שהוא אחר אביי: אלא לענין מסירה לחופה. וא''ת מאי משני דהשתא נמי תקשי השתא ארוסה בעלמא בעיא מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא וי''ל דעבד בה מאמר ובא עליה והביאה עושה אותה ככנוסה: אביה ובעלה מפירים נדריה. ואם אין לה אב או שאינה ברשות אב לא מצי מיפר כדאמרינן בנדרים (דף עא.): כגון שעמדה בדין כו'. לפי מסקנא שאיירי דעבד בה מאמר כדמוכח בנדרים בפ' נערה המאורסה (שם עד.) דלר' אליעזר כיון דעביד בה מאמר ופסקו לה מזונות משלו נודרת על דעתו ולר' יהושע דוקא בחד יבם אבל בתרי כיון דאי בעי אחוה פסיל לה עליה בביאה או בגיטא אינה נודרת על דעתו ולר''ע אפילו ביבם אחד קאמר דלא יפר אפילו עבד בה מאמר משום דאין חייבים עליה סקילה כנערה המאורסה ולא יתכן לפי זה מה שפי' בקונטרס בריש פ''ב (לעיל יז: ד''ה ולימא) דמאן דאמר אין זיקה אפי' בחד היינו ר''ע דמצי סבר דיש זיקה ואפי' הכי לא יפר משום דאין חייבין עליה סקילה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד