יבמות י ע"ב

היתה אמו אנוסת אביו, ונשאת לאחיו מאביו ומת — זו היא אמו שפוטרת צרתה. שהרי לדעת חכמים נישואין אלה מותרים, ואפילו לר' יהודה אף על פי שאלו נישואין אסורים, מכל מקום אם עבר ונשאה קידושין תופסין בה, ונמצא שהאם וצרתה נופלות לפני הבן לייבום. וכיון שהאם היא ערוה עליו — הריהי פוטרת צרתה.

ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו "חמש עשרה", יש לנו להוסיף שש עשרה כגון זו. אמר ליה [לו] ריש לקיש לר' יוחנן: לפי שיטת לוי זו שאמר כי "דאי" ["שאם"] נמי קתני [גם כן שונה], כלומר, שהכניס במשנה גם מקרים שאינם לכתחילה, אלא נוצרו על ידי מעשה איסור, שאם שיטת המשנה היא כר' יהודה שאסור באנוסת אביו, ושנה דין העוסק במקרה שהאח עבר ונשא אשה זו האסורה לו — אם כן לתני [שישנה] עוד מקרה: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, שאמנם עבר בכך על איסור, שלאחר שחלץ לה אסור בה לעולם, אבל מאחר שתופסים בה הקידושין, כיון שאינו אלא איסור לאו, ומת בלא בנים, דמיגו דאיהי [שמתוך שהיא] אסורה, שהרי אסורה היא על כל האחים לאחר שחלץ לה האח שמת ואין הקידושין תופסים בה שהרי היא עליהם באיסור כרת — צרתה נמי אסירא [גם כן אסורה], ולפי זה יהיה לנו מקרה נוסף!

אמר ליה [לו] לפי שאינה בצרת צרה. כלומר, מקרה זה לעצמו אפשר היה לשנות, ולא מנו אותו במשנה משום שאיננו נכנס לתוך כללי הדברים ששנינו במשנתנו, שהרי במשנתנו מדובר על צרותיהן וצרות צרותיהן, ובמקרה זה אי אפשר שיהיה כך, שהרי אותו איסור חל בשווה על כל האחים, וכיון שאף אחד מהם אינו יכול לשאתה, שכן עליהם היא באיסור כרת, שוב אין שייכת כאן צרת צרה.

ושואלים על דברי ר' יוחנן: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר' יוחנן טעם אחר, שבכלל אין מקום לשאלתו, שהרי הנושא את חלוצתו לא עבר על איסור שיש בו כרת ואף האחים אינם חייבים לשיטתו כרת אלא לדעתו רק חייבי לאוין הן, שעברו על לא תעשה בלבד, וחייבי לאוין — בני חליצה ויבום נינהו [הם], שמצות ייבום חלה עליהם, ואף שלמעשה יש לחלוץ לאשה — אינה פטורה לגמרי מן הייבום ואינה פוטרת את צרתה.

ומשיבים: לדבריו ולשיטתו של ריש לקיש קאמר ליה [אמר לו], וכך אמר: לדידי [לשיטתי שלי] חייבי לאוין הם, וממילא חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו [הם], ולכן אין מקום לשאלתך, אלא לדידך [לשיטתך שלך] שחייבי כריתות נינהו [הם] שלשיטתך החלוצה יש בנישואיה לאחי החולץ איסור כרת, הרי יש לתרץ לשיטתך: לפי שאינן בצרת צרה.

א ולגופה של אותה מחלוקת שהוזכרה קודם ברמז איתמר [נאמר]: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, אמר ריש לקיש: הוא, החולץ עצמו, אין חייב על החלוצה כרת משום אשת אח, שלגביו אין בה איסור אשת אח, אף שאסורה עליו ב"לא תעשה".

והאחין שלא חלצו לה — חייבין על החלוצה כרת, שלגביהם לאחר חליצה אין בה היתר יבמה, ונשארה באיסור אשת אח. על הצרה של האשה שנחלצה, שנפטרה מזיקת הייבום בחליצת חברתה, כיון שלא נעשה בה אפילו מעשה חליצה, בין הוא (החולץ) ובין האחים — חייבין על הצרה כרת, שהיא אסורה עליהם באיסור אשת אח.

ור' יוחנן אמר: בין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת, ולא על הצרה כרת. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] דברי ריש לקיש? אמר קרא [הכתוב] שעל החולץ ליבמתו אומרים: "אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה, ט), ואנחנו למדים מכאן כיון שלא בנה (לא ייבם) וחלץ לה — שוב לא יבנה. ומבינים את הכתוב לא רק כביטוי של שלילה אלא גם מניעה ואיסור, שאסור לו לבנות שוב, כלומר, אשה זו אסורה עליו.

אולם, איהו הוא דקאי [שעומד] עכשיו באיסור של "לא יבנה" שאיסור הכרת בטל ממנו, וחל עליו האיסור של "לא יבנה". אבל אחיו — כדקיימי קיימי [כמו שעמדו קודם — עומדים עתה], שכשם שאשה זו היתה אסורה עליהם משום אשת אח לולא מצות הייבום, כיון שבטל חיוב הייבום, עומדים גם עכשיו באותו איסור, ולכן לגבי האחים יש כאן חיוב כרת.

ועוד: וכמו כן עלה דידה [ועליה עצמה], על החלוצה, הוא דקאי [שעומד] רק באיסור של "לא יבנה", הא [הרי] הצרה שלא חלץ לה — כדקיימי קיימי [כמו שעומדים עליה קודם באיסור כרת, עדיין עומדים באיסור כרת] לאחר חליצת צרתה ואין החולץ נבדל בזה משאר האחים.

ור' יוחנן טוען: מי איכא מידי [האם יש דבר] בהלכה דמעיקרא [שמתחילה] לפני החליצה אי בעי האי [אם היה רוצה אח זה] — חליץ [היה חולץ], ואי בעי האי [ואם היה רוצה אח זה] — חליץ [היה חולץ], ואי בעי [ואם היה רוצה] — להאי חליץ [לאשה זו היה חולץ], ואי בעי [ואם היה רוצה] — להאי חליץ [לזו היה חולץ], ואם כן יוצא שכל נשי האח המת היו עבור כל האחים בנות חליצה וייבום ובטל לגביהן איסור כרת של אשת אח, והשתא [ועכשיו] לאחר החליצה קאי עלה [יעמדו עליה] בכרת? שכיון שאיסור אשת אח בטל עם מות האח בלי בנים — כיצד יכול לחזור שוב איסור זה?

אלא, איהו שליחותא דאחים קעביד [הוא, החולץ, שליחות האחים עושה] וכשחולץ לה פוטר אותה מזיקת ייבום גם משאר האחים, וכן איהי שליחותא [היא את השליחות] של הצרה קעבדה [היא עושה], שבחליצתה של האחת נפטרת גם האחרת. והרי זה כאילו חלצו כל האחים לכל הנשים, ושוב אין כאן חיוב כרת.

ומביאים את המשא ומתן בין החכמים: איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן לריש לקיש מברייתא: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת — צריכה חליצה מן האחין. ומעתה, בשלמא לדידי [נניח לפי שיטתי] דאמינא [שאני אומר] כי רק חייבי לאוין נינהו [הם], שיש רק איסור לאו על כל האחים לגבי החלוצה, היינו [זהו] הטעם לכך שהיא צריכה חליצה מן האחין, שלפי הכללים, אשה שיש לגביה איסור לא תעשה שאין בו כרת איננה מתייבמת, אבל חייבת בחליצה.

אלא לדידך [לשיטתך] שיש כאן חיוב כרת, אמאי [מדוע] צריכה חליצה כלל?

ענה לו ריש לקיש: ולטעמיך, אימא סיפא [ולטעמך, לשיטתך שכך אתה מבין את הברייתא, אמור את סופה], ששנינו בה: עמד אחד מן האחין וקדשה, אין לה עליו כלום. כלומר, הקידושין אינם תופסים בה כלל. ואי [ואם] חייבי לאוין בלבד נינהו [הם] אמאי [מדוע] אם כן אין לה עליו כלום? הלא באיסורי לאו הקידושין חלים, ואילו לשיטתי שיש בכך חיוב כרת — הדבר מובן, שאין קידושין חלים במקום איסור כרת. מכל מקום יש סתירה בין ראשיתה של הברייתא לסופה! וכיצד אפשר להביא ראיה מברייתא הנראית משובשת בנוסחה?

אמר רב ששת בתירוץ סתירה זו: סיפא אתאן [בסופה של הברייתא הגענו] לשיטה אחרת, שיטת ר' עקיבא. שאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. שלדעת ר' עקיבא אין הבדל כזה בין איסור לא תעשה ואיסור כרת, שבשניהם אין הקידושין תופסים. ומקשים: אם כך הוא, שבתחילה מדובר לשיטת חכמים ובסוף לשיטה אחרת, וליתני [ושישנה] במשנה במפורש: לדברי ר' עקיבא אין לו עליו כלום, שכן שיטה אחרת היא!

If, however, his mother was a woman who was raped by his father and subsequently married his paternal brother, and the brother died, this is a case of his mother who exempts her rival wife. According to the opinion of the Rabbis this marriage is permitted, and even according to the opinion of Rabbi Yehuda the marriage is valid despite the transgression. Consequently, both the mother and her rival wife come before the son for levirate marriage. Since the mother is a forbidden relation to him, her rival wife is exempt as well.

And although the Sages taught in the mishna: Fifteen women, we must add a sixteenth case, for example, the situation described above. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: According to the opinion of Levi, who said that the mishna teaches even cases of: What if, which involve a transgression, let the mishna also teach the case of one who performs ḥalitza with his yevama and went back and betrothed her, and then died childless. His betrothal is a transgression, as after ḥalitza the yevama is permanently forbidden to him. As, in this case, since she is forbidden to all the brothers, due to the ḥalitza performed by the deceased yavam, her rival wife is also forbidden. This is an additional case of a woman who exempts her rival wife.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: This example is not cited because the case does not include the possibility of a rival wife of a rival wife. All of the other cases listed in the mishna involve both rival wives and rival wives of rival wives. Here, however, this is impossible, as the same prohibition applies equally to all of the brothers, and therefore none of them may marry her.

The Gemara asks: And let Rabbi Yoḥanan say a different answer to Reish Lakish, as he could simply have pointed out that marriage to a woman who had performed ḥalitza is not a violation that incurs karet, neither for the one who performed the ḥalitza nor for his brothers if they marry her after he dies. Rather, it is an act for which they are liable for violating a regular prohibition, and those liable for violating a prohibition are obligated in ḥalitza and levirate marriage. In these cases the mitzva of levirate marriage still applies, and although the woman should be released by ḥalitza, she is not entirely exempt from levirate marriage, and therefore her rival wife is not exempt either.

The Gemara responds that Rabbi Yoḥanan is speaking in accordance with the statement of Reish Lakish, as follows: According to my opinion your question is groundless, as they are liable for violating a prohibition, and those liable for violating a prohibition are obligated in ḥalitza and levirate marriage. However, according to your opinion, those brothers who marry a yevama who had performed ḥalitza are liable to receive karet, and therefore you must resolve the difficulty by saying that the mishna did not teach this case because it does not include the possibility of a rival wife of a rival wife.

The Gemara discusses the dispute alluded to in the previous paragraph. It was stated: With regard to one who performs ḥalitza with his yevama and went back and betrothed her, Reish Lakish said: The brother who earlier performed ḥalitza is not liable to receive karet for returning to the yevama who performed ḥalitza [ḥalutza]. She is no longer forbidden as a brother’s wife, although she is forbidden by a regular prohibition.

And the brothers who did not actually perform the ḥalitza are liable to receive karet for having relations with a ḥalutza. In their case, the woman retains her status as a forbidden brother’s wife even after the ḥalitza. With regard to the rival wife of the ḥalutza, although she too is released from the levirate bond, since the act of ḥalitza itself was not performed with her, both the brother who performed the ḥalitza and the other brothers are liable to receive karet for having relations with the rival wife, as she retains her forbidden status as a brother’s wife.

And Rabbi Yoḥanan said: Neither he nor the other brothers are liable to receive karet, neither for the ḥalutza nor for having relations with the rival wife. The Gemara explains: What is the rationale of Reish Lakish? The verse states with regard to one who performs ḥalitza with his yevama: “Who does not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9), which teaches that since he did not build his brother’s house by entering into levirate marriage, opting instead for ḥalitza, he shall never build it again. This statement is understood not only as a negative description of events, but also as a prohibition against marrying this woman at any point in the future.

However, it is the man who performed the act of ḥalitza who stands liable to receive punishment for violating this prohibition of: Does not build up, i.e., the prohibition against marrying his ḥalutza. For him the prohibition involving karet has been replaced by the regular prohibition of: Who does not build up his brother’s house. However, with regard to his brothers, where they stood before, they stand now. In other words, just as before the mitzva of levirate marriage applied to them this woman was forbidden to them as a brother’s wife, once the obligation of levirate marriage has been removed they remain bound by the same prohibition. Consequently, she is forbidden to the brothers on pain of karet.

And furthermore, only with regard to her, the ḥalutza, does he stand liable for: Does not build up, but as for the rival wife, who did not perform ḥalitza, where all the brothers stood before, they stand now. Just as before her rival wife performed ḥalitza she was forbidden on pain of karet, the same applies after the ḥalitza, both for the man who performed ḥalitza and his brothers.

And Rabbi Yoḥanan claims: Is there anything of this kind in halakha? After all, at the outset, before the ḥalitza, if this brother wanted he could perform ḥalitza, and if that brother wanted he could perform ḥalitza, and if he wanted he could perform ḥalitza with this woman and if he wanted he could perform ḥalitza with that woman. All the deceased brother’s wives were included in the levirate obligation of marriage or ḥalitza, and therefore the prohibition proscribing a brother’s wife was negated for all of them at that time. And now, after the ḥalitza, they stand to incur karet for having relations with her? How can the prohibition proscribing a brother’s wife return after it was nullified by the death of the childless brother?

Rather, he who performs ḥalitza performs the agency of the other brothers, and therefore he also releases her from the levirate bond of his brothers. Similarly, she who performs ḥalitza performs the agency of the rival wife, as the ḥalitza of one wife serves to release the other one as well. Consequently, it is as though all of the brothers released all of the wives, and there is no longer any prohibition that incurs karet.

§ The Gemara cites the ensuing discussion between the two disputing Sages. Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from a baraita: In the case of one who performs ḥalitza with his yevama and went back and betrothed her, and then died, she requires ḥalitza from one of the brothers. Granted, this makes sense according to my opinion, as I say that brothers who marry a ḥalutza are liable only for violating a prohibition, and that is why she requires ḥalitza from the other brothers. The principle is that a woman with whom relations are forbidden by a regular prohibition that does not incur karet may not enter into levirate marriage, but she must undergo ḥalitza.

However, according to your opinion that the penalty of karet does apply here, why does she require ḥalitza at all? The penalty of karet indicates that the betrothal did not take effect at all, and therefore she is not bound to the brothers with regard to the requirement of ḥalitza.

Reish Lakish answered: And according to your reasoning, how would you state and explain the latter clause of the baraita: If one of the brothers arose and betrothed her, she has no claims on him, i.e., the marriage does not take effect at all and she does not require a bill of divorce from him? But if the brothers are liable only for violating a prohibition, why does she have no claim on him? After all, in cases of regular prohibitions a betrothal is valid. According to my opinion that these brothers are liable to receive karet the matter is clear, as the betrothal is invalid. This indicates that there is a contradiction between the first and latter clauses of the baraita. How, then, can Rabbi Yoḥanan cite a proof from an apparently flawed baraita?

Rav Sheshet said in resolution of this contradiction: In the latter clause of the baraita we have come to a different opinion, that of Rabbi Akiva, who said: Betrothal with those who are forbidden as they are liable for violating a prohibition is not valid. In Rabbi Akiva’s opinion there is no difference between regular prohibitions and prohibitions that incur karet in this regard, as in both cases the betrothals are invalid. The Gemara raises a difficulty: But if the first clause of the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, while the latter clause is in accordance with a different opinion, let the mishna teach explicitly: According to the statement of Rabbi Akiva she has no claims on him, as this represents a different opinion.