חגיגה יט ע"א

דף יט - א

כאן - דקתני "אם נתכוון, ידיו טהורות"

- לאכילת מעשר שני. ^[1]

ומנא תימרא, מנין לך לומר דחולין - לא בעו כוונה לטהרה?

דתנן במסכת מקואות: גל שנתלש [יצא מן הים], ובו ארבעים סאה, ונפל הגל על האדם ועל הכלים - הרי אלו טהורין. והיינו, שאין צורך במעשה טבילה, להכנס לתוך המים, אלא אפילו גל מים שנפל על האדם או על הכלים, נחשב לטבילה.

קתני במשנה זו "אדם" דומיא ד"כלים".

ומכאן יש לנו ללמוד: מה כלים נטהרים אף על פי דלא מכווני להטהר, שהרי נפל עליהם הגל מבלי שכיוון האדם להטבילם, אף אדם נטהר אף על פי דלא מכוון להטהר.

ומוכח מכאן, שחולין לא בעו כוונה לטהרה.

ודוחה הגמרא את הראיה: וממאי, מהיכן אתה מניח הנחה זו שהמשנה במסכת מקואות מדברת בטבילת כלים בלי כוונה לטהרם?!

דילמא מדובר בה באדם היושב ומצפה אימתי יתלש הגל ויבוא על האדם והכלים, כדי שיטבלו בו, בנפילת מימיו עליהם, ויטהרו בכך - עסקינן.

ואם כן יש לך לדייק באופן הפוך: תנן כלים דומיא דאדם.

מה אדם ד"בר כוונה" הוא להטהר, אף כלים נטהרים רק במקום דמכוין להו לטהרם.

וכי תימא להוכיח שאין המשנה עוסקת באדם המצפה לנפילת הגל, היות ואם המדובר ב"יושב ומצפה" לטהרם - מאי למימרא?! מה חידוש יש בכך שנטהרים הכלים?

זה אינו. כי חידוש יש בדין המשנה בכך שהגל מטהר:

היות וסלקא דעתך אמינא, הייתי מעלה בדעתי לומר, שיש לגזור שלא יטהר הגל, דילמא אתי למיטבל ב"חרדלית של גשמים". שמא יטעו אנשים, ויבואו לטבול בתעלה של מי גשמים, שבה זורמים מי הגשמים מראש ההר אל תחתיתו. והמים הזורמים שם אינם ראויים לטבילה, הואיל והם זוחלים ואינם נקוים במקום אחד ללא תנועה. ומי גשמים אינם מטהרים כשהם זוחלים אלא רק מי הים, או מי מעיין. ^[2]

אי נמי, סלקא דעתך אמינא: נגזור על "ראשין" של הגל, שלא יטהרו אטו משום "כיפין" של הגל, שאינם מטהרים.

דרכו של הגל, שהוא מתרומם ומתנשא, ואחר כך הוא מתכופף, ונראה כעין כיפה.

קצותיו של הגל, הנופלים ונושקים לארץ, נקראים "ראשין", ומים אלו כשרים לטבילה, כי הם נחשבים כאילו הם מקוה הנמצאת על הארץ.

אך המים אשר ברום הכיפה של הגל נקראים "כיפין", ואינם כשרים לטבילה בהם מחמת הטעם שיתבאר להלן, שהמים ברום הכיפה של הגל נחשבים כ"מקוה באויר", ולכן הם אינם ראויים לטבילה.

והוה אמינא שנגזור לא לטבול אף בראשין, גזירה שמא יבואו לטבול בכיפין. ^[3]

קא משמע לן דלא גזרינן.

ומבארת הגמרא את הטעם שאין טובלים ברומו של הגל:

ומנא תימרא, מנין יש לנו לומר דלא מטבילין ב"כיפין"?

מהא דתניא: מטבילין בראשין, ואין מטבילין בכיפין - לפי שאין מטבילין באויר. והמים הנמצאים ברום הכיפה של הגל נחשבים כמצויים באויר, ולא על הארץ, ולא הכשירה התורה "מקוה של אויר" לטבילה.

ומכיון שזהו החידוש של המשנה, אין ללמוד מכאן על הכונה להטהר בטבילה.

אלא, יש ללמוד שטבילה לחולין אינה צריכה כוונה להטהר, מהא דתנן במסכת מכשירין:

אין האוכלים מקבלים טומאה אלא אם כן "הוכשרו" לפני כן לקבלת טומאה, על ידי נתינת משקה עליהם.

דבר זה נלמד מן הכתוב "וכי יותן מים על זרע, ו[אחר כך] נפל מנבלתם [של השרצים] עליו - טמא הוא לכם". ומכאן למדו חכמים, שאם לא "הוכשרו" הזרעים [או שאר האוכלים] על ידי נתינת מים [או משקים] עליהם, אין הם מקבלים טומאה.

וכמו כן דרשו חז"ל: אין המשקים מכשירים את האוכל או הפירות לקבל טומאה אלא אם כן הוכשר הדבר בעיניו של בעל הפירות שיהיו המים עליהם. אבל אם לא ניחא לו בנתינת המשקים על פירותיו - הם אינם נעשים "מוכשרים" לקבל טומאה.

פירות שנפלו מאליהם לתוך אמת המים, ופשט - מי שידיו טמאות - את ידיו לתוך אמת המים, ונטלן לפירות מתוך המים, הרי:

א. ידיו טהורות, אף על פי שלא נתכוון לטהרם.

ב. ואותן פירות, שנפלו מאליהם למים - אינן ב"כי יותן"!

לא הוכשרו הפירות לקבלת טומאה על ידי נתינת מים עליהם, הואיל ולא מרצונו באו המים עליהם.

ואם כאשר פשט את ידיו ליטול את הפירות היה דעתו ליתנם שם גם בשביל שיודחו ידיו - הרי:

א. ידיו טהורות.

ב. ואף הפירות - הרי הן ב"כי יותן". שהרי גילה בדעתו שרצונו היה שיפלו הפירות למים, כדי שידיח בסיבת הנפילה את ידיו. ^[4]

איתיביה רבה לרב נחמן, על דבריו שחולין לא בעו כוונה, ממשנתנו, ששנינו בה:

טמא הטובל כדי לטהר עצמו לאכילת חולין, והוחזק [נתכוון] לטהר עצמו לחולין, הרי הוא אסור לאכילת מעשר.

ומוכח, שאף הטובל לחולין, רק אם הוחזק בכוונת טבילתו לטהרה, אין, רק אז הוא טהור. אבל אם לא הוחזק בכוונה להטהר, לא הועילה לו טבילתו. ומשמע, שאפילו לא לאכילת חולין?!

ודחינן: הכי קאמר התנא: הטובל לחולין ללא כונה להטהר, הרי הוא טהור לאכילת חולין. אך אף על פי שהוחזק לחולין, עדיין הוא אסור למעשר, עד שיטבול בכוונה להטהר.

ומה ששנינו "הוחזק לחולין", אינו משום שבלאו הכי אין טהור אפילו לחולין. אלא להשמיענו שלענין מעשר אין מועיל אלא אם היתה כוונה להיטהר למעשר, אבל כוונה להיטהר לענין חולין אינה מספקת לטהר עצמו לאכילת מעשר.

עוד איתיביה רבא לרב נחמן, ממה ששנינו עוד במשנתנו:

טבל ולא הוחזק - כאילו לא טבל.

מאי לאו, כאילו לא טבל כלל! ואפילו לחולין אינו טהור?!

תירץ רב נחמן: לא זהו ביאור המשנה. אלא, הרי הוא כאילו לא טבל למעשר. אבל טבל [הועילה לו טבילתו] לחולין. ^[5]

ומביאה הגמרא, כי הוא, רבא, סבר: דחי קא מדחי ליה רב נחמן, ואין ביאורו במשנתנו אמת, אלא כפשוטה: כאילו לא טבל כלל, ואפילו לחולין לא הועילה הטבילה.

אך לאחר מכן נפק, יצא רבא, דק ואשכח [חיפש ומצא] ברייתא המפרשת משנתנו כדברי רב נחמן:

דתניא: טבל ולא הוחזק כלל, אסור למעשר ומותר לחולין.

אמר רבי אלעזר: טבל במים, ויצא ועלה מהם ועודנו לח [תוספות], הרי זה מחזיק עצמו עכשיו לטהרת כל מה שירצה [תרומה או קודש], ואף על פי שבשעת הטבילה עצמה טבל בסתם. ^[6]

מיתיבי: היה טובל ועודהו רגלו אחת בתוך המים, והוחזק לדבר קל מן המעלות שאמרו חכמים, הרי זה מחזיק עצמו לדבר חמור.

אבל עלה מן המים, שוב אינו מחזיק.

מאי לאו, כשעלה מן המים אינו מחזיק כלל!

שאף כשלא החזיק עצמו מתחילה לדבר קל, שוב אינו מחזיק את עצמו, לפי שאין הכוונה מועילה אלא בשעת טבילה עצמה. ותיקשי לרבי אלעזר?!

ומשנינן: לא! אלא אף מה שאמרו: עלה מן המים שוב אינו מחזיק, מדובר באותו אופן שמיירי ברישא, דהיינו כשכבר החזיק עצמו לדבר קל, וניתק אליו, והכי קאמר:

עודהו רגלו אחת בתוך המים, אף על פי שהוחזק כבר לדבר קל, הרי זה חוזר ומחזיק לדבר חמור, מפני שכל עוד רגלו אחת במים עדיין טבילה היא חשובה.

אבל אם כבר עלה מן המים, כך הוא הדין:

אם לא הוחזק בשעת הטבילה לשום דבר, הרי זה מחזיק עצמו עכשיו לכל מה שירצה, וכדעת רבי אלעזר.

ואם הוחזק כבר בשעת טבילה לדבר קל, וניתק אליו, שוב אינו מחזיק לדבר חמור. ^[7]

ומפרשינן: מאן תנא: עודהו רגלו אחת במים מחזיק עצמו, מפני שכל זמן שרגלו נוגעת עדיין במים חשוב עדיין כתחילת טבילה?

אמר רבי פדת: רבי יהודה היא.

דתנן במסכת מקואות:

מקוה שנמדד, ויש בו ארבעים סאה מכוונות [בצמצום], וירדו שנים וטבלו זה אחר זה - הרי הראשון שטבל במקוה שיש בה שיעור טהור. ואילו השני שטבל בו הרי הוא טמא, הואיל והחסיר הראשון משיעור המקוה, כמידת המים שעליו.

אמר רבי יהודה: אם טבל השני כשהיו רגליו של ראשון נוגעות עדיין במים - אף השני טהור. מפני שהמים שעל הראשון מחוברין עדיין למקוה, ואנו אומרים: "גוד אחית", משוך והורד את המים שעליו למקוה.

נמצא, כי לפי דעת רבי יהודה, כל שרגל הטובל נוגעת עדיין במים, והמים שעליו מחוברין למקוה, הרי זה כתחילת טבילה. כי הואיל והמים שעליו מצטרפין למקוה, נמצא גופו של האדם - שהוא מצוי בתוך המים שעל גופו - כאילו טובל עכשיו במקוה ועדיין לא יצא ממנה. [על פי טורי אבן]

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:

מחלוקת רבי יהודה וחכמים במשנה במקואות, שלדעת רבי יהודה אומרים "גוד אחית, היא רק במעלות דרבנן, כשאינו טובל אלא משום מעלה שעשו חכמים, ואילו מן התורה אינו טמא. ^[8]

אבל הטובל מטומאה של תורה לטהרה - דברי הכל השני טמא. ואף שנוגעות רגליו של הראשון במים.

ולמדנו מדבריו, כי חכמים לא הכשירו אפילו במעלות דרבנן.

והיינו דרבי פדת, שאף הוא סובר שלדעת חכמים אין מועילה טבילת השני אפילו במעלות דרבנן.

איכא דאמרי: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת רבי יהודה וחכמים היא דוקא מטומאה של תורה לטהרה.

אבל במעלות דרבנן - דברי הכל: אף השני טהור.

ופליגא הא דרב נחמן אדרבי פדת. שהרי רבי פדת סובר שאפילו במעלות דרבנן לא התירו חכמים.

אמר עולא: בעאי [ב"ח, שאלתי] מיניה מרבי יוחנן:

לרבי יהודה, האומר כל שרגליו של ראשון נוגעות במים, אומרים "גוד אחית" להכשיר בכך את מי המקוה שלמטה לטבול בהם -

מהו להטביל מחטין וצינוריות [כמין מזלג קטן מאד שטווין בו זהב] בראשו של האדם הטובל ראשון, בעוד שרגליו נוגעות במים, והמים שעל גופו מחוברים למי המקוה.

כלומר: האם המים שלמעלה כשרים הם לטבול בהם? ^[9]

ומפרשת הגמרא את צדדי הספק:

האם רק דין "גוד אחית" [משוך והורד את המים שעל גופו למקוה שלמטה] הוא דאית ליה לרבי יהודה, וזה מועיל רק להכשיר את המקוה שלמטה.

אבל דין "גוד אסיק" [משוך והעלה את המים], ובכך להכשיר את המים העליונים שעל גופו להטביל בהם - לית ליה.

או דילמא: "גוד אסיק" נמי אית ליה לרבי יהודה? ^[10]

אמר ליה רבי יוחנן לעולא: תניתוה שנינו את פתרון הבעיה בתוספתא של מסכת מקואות:

ארבעים סאה מים המכונסים במקום אחד, הם שעור המים של מקוה.

ותניא: אם היו שלש גממיות [גומות] של מים בנחל: ^[11]

העליונה, התחתונה, והאמצעית,

והיתה הגומא העליונה והגומא התחתונה, כל אחת של עשרים עשרים סאה, שאין בהן כשלעצמן שיעור מקוה, ואילו הגומא האמצעית היתה של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים [תעלת מי גשמים] עוברת ביניהן, ומחברתן. ^[12] רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר: מטביל אף בעליונה, היות ואמרינן "גוד אסיק" [וכל שכן שהתחתונה כשירה, מדין "גוד אחית"].

והואיל ולא אמר רבי יהודה: ואני חולק על רבי מאיר, משמע שהוא מודה לו.

ומוכח בדעתו של רבי יהודה, שאומרים גם "גוד אסיק".

אמר ליה עולא לרבי יוחנן: והתניא בברייתא אחרת, שאין זו אלא דעתו של רבי מאיר. אבל רבי יהודה עצמו חולק עליו:

דתניא: רבי יהודה אומר:

ואידך דלא בעי כוונה לחולין ומנא לן דלחולין לא בעינן כוונה דתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ואמרינן אדם דומיא דכלים מה כלים לא בעי כוונה אף אדם לא בעי כוונה ונדחת דאית לן לאוקומה במתכוון היכי דמי ביושב ומצפה מתי יתלש הגל.

וכי תימא אי הכי מאי למימרא הא קא מיכוון אצטריך סד"א נגזור גל שנתלש ושתי ראשין מעורבין במי הים אטו חרדלית שהן מי גשמים אי נמי מהו דתימא נגזור ראשים אטו כיפים פי' אמצעית הגל העשוי כמין כיפה שחלקתו הרוח מן הים והפריחתו כמו באויר שאין טבילה עולה בהן.

כדתנן מטבילין בראשים ואין מטבילין בכיפים קמ"ל דלא גזרינן ראשים אטו כיפים אלא מהא דתנן פירות שנשרו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות הנה בלא מתכוון כדי להטביל ידיו וקתני טהרו ש"מ לא בעינן כוונה ואסיקנ' מהא דלא בעינן כוונה לחולין דתניא טבל ולא הוחזק מותר בחולין ואסור במעשר. א"ר אלעזר טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה. ומותבינן עליה והתנינן עודהו רגלו במים הוחזק לדבר הקל מחזיק עצמו לדבר חמור.

פי' אם הוחזק למעשר ועודהו רגליו במים מחזיק עצמו בתרומה עלה שוב אינו מחזיק. קשיא לר' אלעזר דאמר אפילו עלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה. ופריק הא דתני עלה שוב אינו מחזיק בשכבר הוחזק לדבר ידוע ועודהו במים וכי אמינא אנא דמחזיק עצמו לכל מה שירצה. כשעלה סתם ועדיין לא הוחזק והוחזק עתה.

מאן תנא עודהו רגלו במים אע"פ שהוחזק חוזר ומחזיק א"ר פדת ר' יהודה היא דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא ר"י אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת ר' יהודה ות"ק דפליג עליה ואמר השני טמא בעולה מטומאה לטהרה.

אבל במעלות דרבנן בין חולין למעשר לתרומה לקדש ולחטאת להחזיק עצמו מן הקל לחמור ולפיכך תני אף השני טהור ופליגא דר' פדת דאוקמה לר' יהודה במעלות דרבנן מכלל דת"ק פליג עליה דהא דתניא עודהו רגלו במים הוחזק לדבר הקל כו' במעלות דרבנן הוא.

איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת במעלות דרבנן ור' יהודה מטהר השני אבל מטומאה לטהרה דברי הכל השני טמא והיינו דר' פדת דאוקמה להא ברייתא כר' יהודה.

אמר עולא בעאי מיניה דר' יוחנן מהו להטביל אליבא דר' יהודה מחטין וצינורות בראשו של ראשון גוד אחית אית ליה לר' יהודה ורואה כי המים שהן בגופו של ראשון יורדין במקוה וכאילו מעכשיו ישנן בתוך המקוה אבל גוד אסיק לית ליה שאין אומרים ראה כאלו מי המקוה נקוים ועומדים בראשו של ראשון או גוד אסיק נמי אית ליה וא"ל ר' יוחנן ת"ש נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות פי' ג' חפירות כל אחת למטה מחברתה וגומא העליונה והתחתונה של עשרין עשרין סאה ואמצעית של מ' סאה פי' הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצרפו שכל מקוה שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן.

ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בתחתונה דאלמא אמרינן גוד אחית ולא אמרינן גוד אסיק מדקתני ר' יהודה מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה לאו מכלל דר' יהודה סבר חלופו ואומר מטבילין אף בעליונה אלמא גוד אסיק נמי אית ליה ואמר עולא אמרו ליה והתניא בהדיא ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה.

כבר ביארנו שכל הטבילות צריכות כונה חוץ מטבילה לחולין לאוכלי חוליהן בטהרה ואף בנטילה למעשר ולתרומה ובהטבלה לקדש צריך כונה אבל לחולין אין צריך כונה אף בטבילה וכל שכן בנטילה והטבלה ואע"פ שאין הטבלה צריכה לחולין מ"מ כ"ש שמועילה בהן ומ"מ אין צריך כונה מעתה גל שנתלש מן הים ובו מ' סאה והיה האדם טמא יושב על שפת הים במקרה ונפל הגל עליו וטבל כל גופו עלתה לו טבילה וכן הדין בכלים בד"א כשהוא מטביל בראשים ר"ל ראש הגל המגיע לארץ או ראשו המגיע לים אבל אמצעיתו של גל העומד כמין כיפה אם הושיט בו כלים אינה טבילה שאין באויר מקום טבילה יש שואלין גל שנתלש למה אנו מצריכין בו מ' סאה הואיל וראשו אחד מחובר לים והרי בגממיות נקב כשפופרת הנאד מחברם ואינה שאלה שהרי מ"מ אין גופו עולה בהם בפחות ממ' סאה וכל שאין הגוף עולה בו אינו כלום ואף לקטן הואיל ומ"מ המים מתפזרים אילך ואילך אין הגוף עולה בהם וכן יש שואלין אחר שהים כמקוה היאך מטהרים דרך זחילה ומפרשין בו שאין זה נקרא זחילה שכך דרך הים להתנועע בעצמה והואיל וגבול שם לים חק בל יעברנהו אין זה נקרא זחילה וענין לשון גל שנתלש הוא שבזמן שהים סוער ומעלה גליו בשטף הוא קורא אותו גל שנתלש:

שטף מים של גשמים הבא ממקום גבוה ונקרא בלשון חכמים חרדלית ויש גורסין הרדלית ויש בו מ' סאה ונפל על אדם טמא אפי' היה יושב ומצפה לה בתחתית ההר לא עלתה לו טבילה מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין ר"ל דרך זחילתן ואין מטהרין אלא כשהמים נקוים כלם במקום אחד:

פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה שנשרו לתוך אמת המים ובא מי שידיו טמאות ופשט ידיו ונטלן ידיו טהורות שהרי אין כונה צריכה לחולין ופירות לא הוכשרו שאין משקה מכשיר אא"כ יש שם איזה דבר שיהא נוח לזה בנפילת המים עליהן וכמו שאמרו יותן דומיא דכי יתן ואם כיון בשביל שיודחו ידיו ר"ל שכיון מתוך נפילתן לטהר את ידיו ידיו טהורות ופירות הוכשרו הואיל ומתוכן בא לידי טהרה יש לו נחת רוח בכך ואע"פ שהיה קשה לו מתחלה הרי אמרו כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו (ברצון) [לרצון] מכשיר ונראה שאין הדברים אמורים אלא כשהן של זה שפשט ידיו שאם לא כן מה לנו ולרצונו:

מי שטבל ונתכוון לטבילה אלא שלא נתכוון בה לאיזה דבר בפרט לא לשם מעשר ולא לשם תרומה ולא לשום דבר בפרט אין טבילה זו מועילה כלל אלא לחולין אע"פ שנתכוון לטבילה הואיל ולא כיון לאיזה דבר הוא טובל ומ"מ הואיל וכיון לטבילה אם עלה מן המים ועדין הוא לח ומעלה על לבו שתהא טבילתו לשם מעשר או לשם איזה דבר מחזיק עצמו למה שירצה אע"פ שאינו במים וי"מ בה אף בשנתנגב מכל וכל אבל אם לא כיון כלל ויצא מן המים אינו מחזיק עצמו כלל טבל ונתכוון למעשר ועלה מן המים אינו יכול להעלות כונתו לחמור הימנו ואם היו עדין רגליו במים מעלה כונתו למה שירצה אע"פ שטבל לשם דבר אחר:

מקוה שיש בו מ' סאה מצומצמים ובאו שני אנשים שהם קטנים כל כך שגוף שניהם עולה בהם וירדו לטבול בו בבת אחת שניהם טהורים בזה אחר זה הראשון טהור והשני טמא אפי' היו עדין רגליו של ראשון נוגעות במים שאין אומרים במים שעליו גוד אחית שנחשבם כאלו הם מעורבות במקוה ואע"פ שאמרנו שאם נתכוון למעשר ועלה ועדין רגליו במים שמעלה כונתו אף לחמור אינו דומה מעלות דרבנן ר"ל החזקת טבילה מקל וחמור כגון ממעשר לתרומה ומתרומה לקדש למי שבא ליטהר מטומאה גמורה לטהרה:

וכן מי שטבל ויצא ורגליו במים וצפו מים על ראשו ורצה להטביל מחט טמא על ראשו של זה שהרי גוף המחט עולה במים שעל ראשו אלא שמכל מקום צריכה היא לטבילת מ' סאה וכן אם בא להטביל בה צנור והוא מזלג קטן שטווין בו זהב אף בזו אין טבילת המחט או הצנור מועיל כלל שאין אומ' במים שתחת רגליו גוד אסיק:

היו ג' גומות מלאות מים בשפוע ההר והוא הנקרא כאן נחל איתן ר"ל נחל חזק וקשה ומשופע כמין הר עליונה ותחתונה של כ' כ' סאים ואמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת עליהן ומחברתן אע"פ שעל ידי חרדלית זו היה ראוי לנו להכשיר העליונה בגוד אסיק מן האמצעית ולהכשיר את התחתונה בגוד אחית אין מטבילין בהן כלל שאין אומ' בזו לא גוד אחית ולא גוד אסיק כמו שביארנו ואין צריך לומר אם לא היתה שם אמצעית אלא שני גומות כל אחת מעשרים סאה וחרדלית של גשמים עוברת על שניהם שאין טבילה עולה בהם שהרי הנצוק והקטפריס אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה ואין להם חבור אלא כשיש ביניהם נקב כשפופרת הנאד שיעברו בו המים מזה לזה:

מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטבולי בחרדלי' של גשמים א"נ ליגזור ראשים אטו כימים קמ"ל עמ"ש על המורה בחרדלית של גשמים בפ' השוחט במהדורא קמא ובכיפים במהדורא תנינא:

פירות שנפלו לתוך אמת המים עמ"ש בפ' השוחט במה"ק:

שלש גממיות בנחל התחתונה והעליונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה דוקא אם היתה האמצעית של מ' סאה שיש בה שיעור מקום שהתם מהניא חרדלית או לתחתונה או לעליונה אבל אם הי' כולן של כ' כ' סאין אין החרדלית מסברתן ולא אמרי' בהו גוד אחית ולא גוד אסיק מפני שהחרדלית האי קטפריש ותנן בשלהי פ' ח' דמס' טהרות הניצוק והקטפרס ומשקה טופח יאנן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ומייתינן לה בפ' שני דגיטין ובפ' בתרא דע"ז. אבל השתא דאיכא התם מקוה שלם מהניא חרדלית אף לחסרה ע"י גוד אחית או גוד אסיק וזה שטבל נמי במקוה מצומצם כיון שהי' בו שיעור מקוה אנו שואלים אי אמרינן גוד אסיק לסבר מי המקוה למים שבראשו כי היכי דאמרינן גוד אחית ואע"פ שהראש הוא מדרון והיינו קטפריס:

מכלל דהוא סבר אף בעליונה פי' מדקאמר ר' יהודא אומר דמאיר הי' אומר התחתונה ואל בעליונה מכלל דאיהו סבר אף בעליונה אלמא אית לי' גוד אסיק ומקשה על האי דוקא והתניא ר' יהודא [אומר] מאיר הי' אומר בין בעליונה ובין בתחתונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה אלמא גוד אחית אית לי' אבל גוד אסיק לית לי' והיכי דייקית מכלל דהוא סבר אף בעליונה דבפירוש שמעי' לי' דאמר בתחתונה ולא בעליונה א"כ אי אמרת משמי' דר' מאיר בתחתונה ולא בעליונה גם הוא נמי ס"ל כוותי' ולא תידוק דפליג עליו א"ל אי תניא תניא ותרתי מתנייתא פליגי במלתי' דר' מאיר דקמייתא תנא דאמר ר' יהודא בשם ר"מ בתחתונה ואל בעליונה ובתרייתא תני דאמר ר' יהודא משם ר"מ בין בעליונה ובין בתחתונה כך יש לפרש כפי מה שכתוב בספרים. ואין צורך לשבשם כמו שמשבשם המורה:

בד"ה נגזור אטו חרדלית כו' והיה קשה למורי מאי קאמר כו' ומשמע דבכל חרדלית מיירי מדלא הוזכר ליה בהדיא גשמים ולפי' ראשון ניחא כו' עכ"ל לכאורה יש להבין דלפי' ראשון ניחא ומתורץ קושיית מורי וזה אינו אבל שבאו לקיים קושיית מורי דלפי' ראשון ניחא דלא הוזכר בהדיא גשמים דמשום קטפרס בכל חרדלית איירי וק"ל:

בד"ה לא כאילו לא טבל למעשר ורבותא דמתני' משום חולין כו' עכ"ל והוא דחוק דהיכי משמע הך רבותא דסתמא קתני כאילו לא טבל דמשמע טפי דלא מהני גם לחולין וכדס"ד מעיקרא:

גמרא ידיו טהורות ופירות אינן בכ"י. עט"א. ועי' במש"כ עליו ברפ"ק דמכשירין. וגם נראה דאגב שיטפיה נעלמו מכ"ת דברי התוס' דלעיל בסוף הדף:

גמרא שם ואם בשביל שיודחו ידיו כו' והפירות בכ"י. עי' פרש"י והוא דחוק כמו שהקשה בט"א. ולעד"נ לפרש משום דאחשבינהו למים שבידיו כדי שיודחו בהם ולכן אותן המים מכשירין וכה"ג איכא טובא במס' מכשירין. גם מה שפרש"י ואם בשביל שיודחו ידיו נתכוין ליטול פירות הוא דחוק. אלא נל"פ בשביל שיודחו ידיו הושיטן למים ואגב נטל את הפירות ועי' מש"כ שם על המשנה:

רש"י ד"ה ואם בשביל. דכיון דנתכוין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אם לא הוחזק. אבל אם הוחזק לקל אינו מחזיק לחמור כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה איכא דאמרי. הא דעודיהו הוחזק לקל מחזיק לחמור כו'. כצ"ל:

תד"ה נגזור. דאי משום זחילה אז בשל ים מהני. לכאורה תמוה מהא דרפ"ה דמקואות מעיין כו' העבירו ע"ג בריכה והפסיקו ה"ה כמקוה. אולם עי' בש"ך סי' ר"א סק"ל ויתיישב לך:

בא"ד דקטפרס הוה חבור כו' כדפי' הר"י. תמצאנו לקמן בהפוך הדף בד"ה בתחתונה. ובדף כא ב בד"ה כעוביה:

תד"ה ר"י (בסופו). אבל לסברתו של ר"מ כו'. כצ"ל:

מהו להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון פי' דמכיון דאמר ר"י אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים כלומר דמכיון דנגיעתו מהני אף לשני וכ"ש כשמטביל בראשו של ראשון גופיה כגון שיש לו שערות בראשו דמתלחלחי המחטין כך מצאתי ולי נראה כגון שבעוד ראשו תחת המים הטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון שאעפ"י שהמים שעל ראשו אינן כעובי חצי אצבע ואין בו שיעור מקוה כלל אלא אמרינן גוד אסיק וה"ל כאלו על ראשו שיעור מקוה שלם. גליון. לקוטי ר"ב:

כאן למעשר. בעי כוונה וכ''ש בתרומה: הכי גרסינן מה כלים דלא מיכווני אף אדם נמי דלא מיכוון: חרדלית. ששוטפת ויורדת ממקום גבוה ויש בה ארבעים סאה והטובל בה לא עלתה לו טבילה משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר מדאי ומ' סאה שבו אינן במקום אחד ותנן הנצוק והקטפרס אינו חיבור (טהרות פ''ח מ''ט) ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן עד שיהו נקוין דרך אשבורן דתניא בת''כ אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת''ל אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא) המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן ורבינו האי גריס הרדלית: ראשין. אחד מראשי הגל כשהוא מגיע לארץ: כיפין. אמצעיתו של גל שעומד באויר כמין כיפה ואם הושיט כלים למעלה והטבילן בכיפה אינה טבילה כדמפרש ואזיל: שאין מטבילין באויר. שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה: ידיו טהורות. אע''פ שלא נתכוון: ופירות אינן בכי יותן. דבעינן גבי הכשר יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה: ואם בשביל שיודחו ידיו. נתכוון ליטול פירות הרי הוא בכי יותן ומקבלין טומאה מעכשיו וכיון דנתכוון להדיח ידיו גלי דעתיה דניחא ליה בהך נפילה שעל ידיה הדיח ידיו: הוחזק אין. אם נתכוון הוא דהויא טבילה לחולין: טבל. ויצא ועלה מן המים: מחזיק עצמו. בטבילה שטבל כבר לכל מה שירצה: מאי לאו אינו מחזיק כלל. כלומר בין שהחזיק עצמו בשעת טבילה בדבר קל בין שלא החזיק עצמו לכלום שוב אינו מחזיק: אם לא הוחזק לשום דבר שטבל סתם מחזיק לכל מה שירצה אבל אם הוחזק לקל אינו מוחזק לחמור דהא אינתיק ליה לדבר קל: מאן תנא. דמשום עודנו במים חשיב ליה כתחילת טבילה ואע''פ שהוחזק מחזיק: והשני טמא. שהרי חסר השיעור במים שעל הראשון: מחלוקת. דרבי יהודה ורבנן כשהיתה טבילתו בשביל אחת ממעלות של חכמים כגון האונן והמחוסר כפורים שצריכין טבילה לקודש ואינו טמא טומאה דאורייתא בההיא קאמר רבי יהודה דמהני ליה רגליו של ראשון נוגעות במים דאמרינן גוד אחית מים שעליו כאילו הן במקוה: והיינו דרבי פדת. דאוקי לעיל הא דעודיהו כרבי יהודה ולא כרבנן אלמא לרבנן אפי' לגבי מעלות לא מהני עודיהו דהא חזקה דאמר הוחזק לקל אסור לחמור מעלות נינהו: איכא דאמרי כו'. הכא גרסי' ופליגא דר' פדת דאילו לרב נחמן הא דעודיהו הוחזק לקל הוחזק לחמור דברי הכל הוא דהא לא פליגי רבנן עליה דר''י אלא מטומאה דאורייתא לטהרה: צינורות. שטווין בו זהב ועשוין כמין מזלג קטן מאד: בראשו של ראשון. בעודו במים: גממיות. גומות בנחל שיפולי הרים שקורין וולור''א בלע''ז וכן נחל איתן נחל ארנון תחתונה עליונה ואמצעית שנחל מדרון משופע הוא: עוברת ביניהן. ומחברתן:

נגזור אטו חרדלית. פרש''י שיורדת מהר גבוה ויש בה מ' סאה ולא עלתה שם טבילה דקטפרס אינו חיבור והר''י פי' וכן כתוב בכמה פירושים של רש''י דפסול מטעם דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן כדתניא בת''כ ומיהו אומר הר''ר אלחנן ע''כ טעם ראשון עיקר מדגזרינן בגל של ים דאי משום זחילה אז בשל ים מהני אי לא מוקמינן לה כר' [מאיר] דאמר במס' מקואות (פ''ה מ''ד) כל הימים כמקוה והיה קשה למורי מאי קאמר משום חרדלית של מי גשמים הא בשל ים נמי לא מהני כדתנן ב''ה אומרים אין מטבילין בחרדלית ומשמע דבכל חרדלית מיירי מדלא הוזכר ליה בהדיא גשמים ולפי' ראשון ניחא ומיהו אכתי יש להקשות דקטפרס הוה חיבור לענין מקואות כדפירש הר''י ואם כן למה לא מהני ואי הוה טעמא משום זחילה יתכן טפי: לא כאילו לא טבל למעשר. ורבותא דמתני' משום חולין הויא דמהניא אף בלא כוונה דאי משום מעשר אף כי הוחזק לחולין קתני רישא דלא מהני הר''ר אלחנן ועוד י''ל דאי משום רישא הייתי אומר דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר: טבל ועלה כו'. ועודנו לח ובכמה ספרים כתיב בהדיא לח: רבי יהודה אומר מאיר היה אומר מטבילין בעליונה. ל''ג רש''י מכלל דר''י כו' והכי פירש מטבילין בעליונה מטעם גוד אסיק וכ''ש גוד אחית ולא פליג עליה רבי יהודה מדלא קתני ליה ואני חולק עליו והא תניא רבי מאיר אומר בין בעליונה בין בתחתונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה וכו' ולשון הכתוב בספרים אין להעמידה דא''כ מתנייתא קשיין אהדדי ומאי חזית דציית לבתרייתא כל זה פרש''י. ומיהו יש ליישב גירסת הספרים וכן היא הצעת הגי' בפר''ח ר' יהודה אומר ר' מאיר היה אומר בתחתונה ולא בעליונה דאית ליה גוד אחית ולא גוד אסיק מכלל דר' יהודה אית ליה גוד אסיק דמדקאמר רבי מאיר אומר משמע דאין הוא מודה לו ופריך והתניא ר' יהודה אומר ר''מ אומר בין בתחתונה בין בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה אלמא לית ליה גוד אסיק ומתני' אהדדי לא קשיין דקמייתא דר''י אומר מאיר אומר ולא בעליונה היינו לפי דעתו של רבי יהודה אבל לסברא של ר''מ אף בעליונה. בשם מורי: