חגיגה יד ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יד - ב

הא שלא פסקו אנשי אמנה - בדברי תורה.

הא שלא מצאו איש אמונה - במשא ומתן.

בדברי תורה הוו אנשי אמנה, ואילו במשא ומתן לא הוו מבקשי אמונה.

תנו רבנן:

מעשה ברבן יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור, ויוצא מירושלים. והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו ללמוד תורה מפיו.

אמר לו רבי אלעזר בן ערך לרבן יוחנן בן זכאי: רבי! שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה.

אמר לו רבן יוחנן: בני! וכי לא כך שניתי לכם: ולא דורשים בענין מרכבה ביחיד [וכדמפרשינן לעיל: ליחיד], אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו?!

אמר לו רבי אלעזר: רבי! תרשיני לומר לפניך דבר אחד ממעשה מרכבה שלמדתני. ^[14]

אמר לו רבן יוחנן: אמור!

מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף, וישב על האבן תחת הזית. ^[15]

אמר לו רבי אלעזר: רבי! מפני מה ירדת מעל החמור?

אמר לו רבן יוחנן: אפשר שאתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני - ארכב על החמור?!

מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה [יש גורסים: וסכסכה] כל האילנות שבשדה, ופתחו כל האילנות כולן, ואמרו שירה.

מה שירה אמרו? "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות, עץ פרי וכל ארזים. וכך סיימו את כל הפרק, עד הללויה".

ויש אומרים: שירה זאת הוא שאמרו האילנות: "אז ירננו עצי היער".

ואף מלאך נענה מתוך האש ואמר: ודאי, הן הן מעשה מרכבה. אכן כך הוא מעשה המרכבה!

עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו של רבי אלעזר בן ערך, ואמר רבן יוחנן: ברוך ה' אלהי ישראל, שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה כרבי אלעזר בן ערך.

והוסיף רבן יוחנן בן זכאי ואמר: יש נאה דורש ואין נאה מקיים, ויש נאה מקיים ואין נאה דורש, אבל אתה אלעזר בן ערך: נאה דורש ונאה מקיים; אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך!

וכשנאמרו הדברים [סיפרו את המעשה] לפני רבי יהושע, היו הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך. אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. ^[16]

פתח רבי יהושע ודרש במעשה מרכבה, ואותו היום, בתקופת תמוז היה, שאין דרך שיתקשרו בה השמים בעבים. ונתקשרו שמים בעבים, ונראה כמין קשת בענן

והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע מעשה מרכבה, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה [מיני שחוק שמשחקים לפניהם]. ^[17]

הלך רבי יוסי הכהן, וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי.

ואמר רבן יוחנן בן זכאי: אשריכם ואשרי יולדתכם.

אשרי העינים [גירסת הרש"ש] שכך ראו.

ואף אני ואתם בחלומי, מסובין היינו על הר סיני, וניתנה עלינו בת קול מן השמים ואמר הקורא בבת קול:

עלו לכאן! עלו לכאן!

טרקלין גדולים מוכנים לכם ומצעות נאות מוצעות לכם.

אתם ותלמידיכם, ותלמידי תלמידיכם מזומנים לישב בכת השלישית מהכתות היושבות לפני השכינה.

ומקשה הגמרא על האמור שרבי אלעזר בן ערך דרש במעשה מרכבה:

איני!

והתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלש הרצאות במעשה מרכבה הן:

א. רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי.

ב. רבי עקיבא הרצה דברים לפני רבי יהושע.

ג. חנניא בן חכינאי הרצה דברים לפני רבי עקיבא.

ומדייקת הגמרא: ואילו רבי אלעזר בן ערך - לא קא חשיב [לא נזכר] בין הדורשים במעשה מרכבה. והאיך אתה אומר שדרש רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה?!

ומשנינן: לעולם אף רבי אלעזר בן ערך הרצה דברים במעשה מרכבה. ומה שאין התנא מזכירו, הוא משום שרק אלו דארצי, וארצו קמיה - קחשיב התנא.

שאין התנא מונה בברייתא אלא את אלו שדרשו בפני אחרים וגם דרשו בפניהם, אבל רבי אלעזר בן ערך דרק ארצי [הרצה] לפני אחרים, ולא ארצו קמיה [לא הרצו בפניו] - לא קא חשיב.

ותמהינן עלה: איני! והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה [לא הרצו בפניו], ומכל מקום קא חשיב ליה בברייתא?!

ומשנינן: לפיכך הזכירו אף את חנניה בן חכינאי, כיון דארצי מיהא קמיה מאן דארצי, הואיל והרצה הוא בפני מי שהרצה.

כלומר: אף חנניא בן חכינאי לא היה צורך להזכירו, כיון שלא הרצו בפניו, אלא הזכירו את הרצאתו בפני רבי עקיבא, להודיעך שרבי עקיבא הרצו בפניו והרצה הוא בפני אחרים. ^[18]

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם [רש"י], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה], ורבי עקיבא.

אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור [שהוא מבהיק כמים צלולין], הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים.

ומפרשת הגמרא את אשר אירע עם ארבעת החכמים האלו אחר שעלו:

בן עזאי הציץ לצד השכינה ומת, ועליו הכתוב אומר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, קשה בעיניו של הקב"ה על שמת בן זומא כשהוא בחור, ומכל מקום אי אפשר שלא ימות שהרי אמרה תורה: כי לא יראני האדם וחי. ^[19]

בן זומא הציץ לצד השכינה, ונפגע! נשתטה מן המראות המבהילות שלא הכילה דעתו לסובלם [רבינו האי בעין יעקב].

ועליו על בן זומא הכתוב אומר: אם דבש מצאת - אכול דייך, די לך באכילת מקצתו בלבד. פן תשבענו, והקאתו! ^[20]

אחר - קיצץ בנטיעות!

קלקל ועיות כשנכנס לפרדס ומקצץ הנטיעות, ולפי שדימה אותן בתחילת הדברים לנכנס ל"פרדס" נקט הלשון "קיצץ בנטיעות". ^[21]

רבי עקיבא [נכנס בשלום ו] יצא בשלום, [עין יעקב], שהיה יותר שלם מכולם כי הציץ כהוגן וצפה כראוי, והכילה דעתו אותן גבורות ובהלות, ונתן לו הקב"ה חיים, וכל דבר שצפה, חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכוחה [רבינו האי בעין יעקב].

שאלו את בן זומא: מהו לסרוסי כלבא [האם מותר לסרס כלב]?

אמר להם: כתיב: ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו [דבר זה לסרס שום בהמה וחיה, רש"י בחומש], ללמדך: ^[22]

כל שיש לכם בארצכם ואפילו כלב, לא תעשו כדבר הזה, לסרסו. ^[23]

הסוגיה הבאה מתבארת על פי פירושו השני של רש"י.

עוד שאלו את בן זומא:

כהן גדול שאסור בבעולה, ונשא אשה בחזקת בתולה, ואף מצא בבעילתו דם בתולים, ושוב נתברר לו שהיא בתולה שעיברה, קודם שבא עליה - מהו שיהא מותר לו לכהן גדול לקיימה? האם יש לו לחוש שהואיל ועיברה, אף שלא נפגמו בתוליה, ודאי נבעלה, או שמא התעברה מבלי שנבעלה, וכפי שיבואר.

מפרשת הגמרא את צדדי הספק: מי, האם אסור לו לקיימה כי חיישינן לדשמואל -

הערות

^[14] הקשה המהרש"א: כיון שהיה סבור רבן יוחנן שאין רבי אלעזר חכם ומבין בדעתו, איך לימדו בעבר את הפרק שדרש רבי אלעזר בפניו? ! ותירץ שבמסכת שבת מבואר כי רבי אלעזר בן ערך שכח תלמודו, והיה סבור רבן יוחנן שעכשיו אין הוא חכם ומבין בדעתו. אבל כשלימדו בשעתו אכן היה חכם ומבין בדעתו. ומשמע מדברי המהרש"א שם, שכל עיקר מה שדרש רבי אלעזר בן ערך פרק זה הוא כדי להוכיח לרבן יוחנן שהוא חכם ומבין בדעתו, ויוסיף ללמדו כאשר ביקש]. והביא בשם הירושלמי דלא גריס "שלמדתני", וכתב שהוא נוח יותר.

^[15] הזית הוא רמז למאור תורה, כדאיתא בברכות: הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה. מהרש"א.

^[16] כתב המהרש"א, דמשמע שלא היו שם אלא שניהם, כי אפילו לחכם ומבין בדעתו אין לדרוש אלא ליחיד, דהיינו הרב ותלמידו.

^[17] כתב המהרש"א: לא קשת ממש נראתה, שהיא סימן קללה. אלא "כמין קשת" והוא "מראה הקשת" הנזכרת במעשה מרכבה, וכמו שנאמר ביחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם - כן מראה הנוגה סביב. הוא מראה דמות כבוד ה'.

^[18] נתבאר על פי לשונו של רש"י; וראה מה שהביאו התוספות משם רש"י ומה שתמהו עליו.

^[19] כתבו התוספות: לא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו. ורבינו חננאל כתב: אינם עולים בשמים, אלא צופים ורואים ב"אובנתא דליבא" כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה; ובן עזאי הציץ, כלומר: הוסיף להרבות בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה.

^[20] פירש הרמב"ם במורה נבוכים [הובא בעץ יוסף]: דימה החכמה במאכל הערב שבמזונות והוא הדבש, והדבש בטבעו כשירבו ממנו יעורר האיצטומכא ויביא הקיאה, וכאילו אמר שטבע זאת ההשגה עם גדולתה ועצמותה ומהשגה מן השלימות, אם לא יעמדו בה אצל גדולה וילכו בה בשמירה, יהפך לחיסרון כאילו הדבש אשר אם יאכל כשיעור יזון ויערב לו, ואם יוסיף אבד הכל, לא אמר: פן תשבענו "וקצת" בו, אלא אמר: "והקאתו".

^[21] ורבינו חננאל פירש: כלומר: דיבר כלפי מעלה.

^[22] ביארו התוספות בשבת קי ב בשם השאלתות: הואיל וחובת הגוף ולא חובת קרקע היא, למה אמרה תורה: "ובארצכם" לא תעשו, והרי נוהגת היא בכל מקום ואפילו בחוץ לארץ, אלא ללמד: כל שבארצכם לא תעשו.

^[23] כתבו רש"י ותוספות לבאר הטעם שהסתפקה הגמרא דוקא כלב, כי הואיל ודין סירוס כתיב גבי מומי הקרבנות, הרי יש לומר שלא אסרה תורה אלא באלו שהם ראויין לקרבן, וכל שכן שיש מקום לומר על הכלב שאפילו חליפיו אסורים לקרבן משום "מחיר כלב", שלא אסרה בו תורה את הסירוס. ולפי זה יש לומר, שמתחילה אכן הסתפקה הגמרא אף בשאר בהמות שאין כשרות לקרבן, והוא כעין "ואם תמצי לומר שאר בהמות שאין ראויין לקרבן אסורין, כלב מהו", ועל דרך זה הביא הטורי אבן בשם הרא"ש. ובטורי אבן הקשה על זה, אם כן מנין לנו לרבות מ"ובארצכם" אפילו כלב, שמא אין הכתוב בא לרבות אלא מי שהוא עצמו פסול לקרבן אבל חליפיו מותרין, אבל כלב שאף מחירו אסור שמא לא אסרה תורה לסרסו? ! ולפיכך פירש, שעל שאר בהמות לא נסתפקו, כיון שיש ללמדם מאיסור סירוס אחר סירוס שאסרה תורה, אף שאחר הסירוס הראשון כבר נפסלה הבהמה לקרבן. וכיון שכן, על כרחנו לא הוצרכה תורה לרבות "ובארצכם" אלא כלב שאפילו חליפיו אין ראויים לקרבן.

הא [זה] בדברי תורה, הא [זה] במשא ומתן, שבדברי תורה הוו [היו] נאמנים, במשא ומתן — לא הוו [היו] נאמנים.

א ומכאן שוב לענין מעשה מרכבה. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך בדרך, ור' אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו. אמר לו ר' אלעזר: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: וכי לא כך שניתי לכם: ולא דורשים במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו? אמר לו ר' אלעזר: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. כלומר, בלשון ענוה, ביקש לומר לפניו מה שהוא מבין מדעתו בענין זה. אמר לו: אמור.

מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף בטליתו על ראשו בדרך כבוד ויראה, וישב על האבן תחת עץ הזית. אמר לו ר' אלעזר: רבי, מפני מה ירדת מעל החמור? אמר: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור?! מיד פתח ר' אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ודרש. וירדה אש מן השמים, וסיבבה את כל האילנות שבשדה, פתחו כל האילנות כולן ואמרו שירה.

ומה שירה אמרו — "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות... עץ פרי וכל ארזים... הללויה" (תהלים קמח, ז. ט. יד), נענה מלאך מן האש, ואמר: הן הן מעשה המרכבה, שכמו שדרש, כך הוא באמת. עמד רבן יוחנן בן זכאי, ונשקו על ראשו, ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו כמוך, שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. יש נאה דורש ואין נאה מקיים, יש נאה מקיים ואין נאה דורש, ואילו אתה נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך.

ומסופר: וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע מעשה זה שאירע לר' אלעזר בן ערך חבירו, היה הוא ור' יוסי הכהן מהלכים בדרך. אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח ר' יהושע ודרש. ואותו היום תקופת תמוז היה שאין עננים בשמים, נתקשרו שמים בעבים (עננים) ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי (בשמחת) חתן וכלה.

הלך ר' יוסי הכהן וסיפר את הדברים לפני רבן יוחנן בן זכאי מה שאירע להם. ואמר לו רבן יוחנן: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו תלמידים כאלה. ואף אני ואתם, ראיתי בחלומי, שמסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן, עלו לכאן! כי טרקלין (אולמות) גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית, מאלה שזוכות לקבל פני השכינה.

ושואלים: איני [האם כן היה]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה הרצאות הן, כלומר, שלושה חכמים הם שנאמרו עליהם שהרצו הרצאות בתורת הסוד, ר' יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ר' עקיבא הרצה לפני ר' יהושע, חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר' עקיבא. ואילו את ר' אלעזר בן ערך לא קא חשיב [אינו מונה] ביניהם, והרי מסופר שהרצה דברים לפני רבן יוחנן! ומשיבים: דארצי וארצו קמיה [את מי שהרצה דברים וגם הרצו לפניו] — קחשיב [מונה], ואולם דארצי ולא ארצו קמיה [את מי שהרצה דברים ולא הרצו לפניו] — לא קא חשיב [אינו מונה]. ושואלים: והא [והרי] חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה [שלא הרצו לפניו], וקא חשיב [והוא מונה אותו]! ומשיבים: דארצי מיהא קמיה מאן דארצי [שהרצה על כל פנים דברים לפני מי שהרצה בפני רבו] ולכן הכניסוהו לרשימה זו.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעה נכנסו בפרדס, כלומר, עסקו בסתרי תורה עליונים, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר (הוא אלישע בן אבויה), ור' עקיבא. אמר להם והדריכם ר' עקיבא שהיה הגדול שבהם: כשאתם מגיעין בעלותכם לעולמות עליונים אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו "מים מים", אף על פי שנראים כמים, משום שנאמר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז).

ומסופר מה אירע להם: בן עזאי הציץ לצד השכינה — ומת, עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטז, טו). בן זומא הציץ לצד השכינה ונפגע, כלומר, יצא מדעתו, ועליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו" (משלי כה, טז). אחר קיצץ בנטיעות, כלומר, יצא לתרבות רעה. ר' עקיבא יצא בשלום.

ומספרים על גדולתו של בן זומא, כמה גדול היה כמפרש התורה, שהיה מוצא ראיות לדברים סתומים; שאלו את בן זומא: מהו הדין, האם מותר לסרוסי כלבא [לסרס כלב]? שהרי לכאורה איסור סירוס כתוב בין המומים שבקרבנות, והאם מותר לסרס בעל חיים שאינו כשר לקרבן? אמר להם: כתוב "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד), ללמד: כל בעל חיים שבארצכם לא תעשו בו מעשה זה. ועוד שאלו את בן זומא: אשה שמוחזק לנו בה שהיא בתולה, שעיברה (שהיא בהריון), מהו הדין, האם היא מותרת להינשא לכהן גדול שמותר לו לשאת רק בתולה? והשאלה היא: מי חיישינן [האם חוששים אנו] למה שאמר שמואל, שאמר שמואל:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This case is referring to words of Torah, while that case is referring to commerce. With regard to words of Torah, they were trustworthy; with regard to commerce, they were not.

§ The Gemara returns to the topic of the Design of the Divine Chariot. The Sages taught: An incident occurred involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who was riding on a donkey and was traveling along the way, and his student, Rabbi Elazar ben Arakh, was riding a donkey behind him. Rabbi Elazar said to him: My teacher, teach me one chapter in the Design of the Divine Chariot. He said to him: Have I not taught you: And one may not expound the Design of the Divine Chariot to an individual, unless he is a Sage who understands on his own accord? Rabbi Elazar said to him: My teacher, allow me to say before you one thing that you taught me. In other words, he humbly requested to recite before him his own understanding of this issue. He said to him: Speak.

Immediately, Rabban Yoḥanan ben Zakkai alighted from the donkey, and wrapped his head in his cloak in a manner of reverence, and sat on a stone under an olive tree. Rabbi Elazar said to him: My teacher, for what reason did you alight from the donkey? He said: Is it possible that while you are expounding the Design of the Divine Chariot, and the Divine Presence is with us, and the ministering angels are accompanying us, that I should ride on a donkey? Immediately, Rabbi Elazar ben Arakh began to discuss the Design of the Divine Chariot and expounded, and fire descended from heaven and encircled all the trees in the field, and all the trees began reciting song.

What song did they recite? “Praise the Lord from the earth, sea monsters and all depths…fruit trees and all cedars…praise the Lord” (Psalms 148:7–14). An angel responded from the fire, saying: This is the very Design of the Divine Chariot, just as you expounded. Rabban Yoḥanan ben Zakkai stood and kissed Rabbi Elazar ben Arakh on his head, and said: Blessed be God, Lord of Israel, who gave our father Abraham a son like you, who knows how to understand, investigate, and expound the Design of the Divine Chariot. There are some who expound the Torah’s verses well but do not fulfill its imperatives well, and there are some who fulfill its imperatives well but do not expound its verses well, whereas you expound its verses well and fulfill its imperatives well. Happy are you, our father Abraham, that Elazar ben Arakh came from your loins.

The Gemara relates: And when these matters, this story involving his colleague Rabbi Elazar ben Arakh, were recounted before Rabbi Yehoshua, he was walking along the way with Rabbi Yosei the Priest. They said: We too shall expound the Design of the Divine Chariot. Rabbi Yehoshua began expounding. And that was the day of the summer solstice, when there are no clouds in the sky. Yet the heavens became filled with clouds, and there was the appearance of a kind of rainbow in a cloud. And ministering angels gathered and came to listen, like people gathering and coming to see the rejoicing of a bridegroom and bride.

Rabbi Yosei the Priest went and recited these matters before Rabban Yoḥanan ben Zakkai, who said to him: Happy are all of you, and happy are the mothers who gave birth to you; happy are my eyes that saw this, students such as these. As for you and I, I saw in my dream that we were seated at Mount Sinai, and a Divine Voice came to us from heaven: Ascend here, ascend here, for large halls [teraklin] and pleasant couches are made up for you. You, your students, and the students of your students are invited to the third group, those who will merit to welcome the Divine Presence.

The Gemara poses a question: Is that so? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There are three lectures. In other words, there are three Sages with regard to whom it states that they delivered lectures on the mystical tradition: Rabbi Yehoshua lectured on these matters before Rabban Yoḥanan ben Zakkai; Rabbi Akiva lectured before Rabbi Yehoshua; and Ḥananya ben Ḥakhinai lectured before Rabbi Akiva. However, Rabbi Elazar ben Arakh was not included in the list, despite the testimony that he lectured before Rabban Yoḥanan. The Gemara explains: Those who lectured and were also lectured to were included; but those who lectured and were not lectured to were not included. The Gemara asks: But wasn’t there Ḥananya ben Ḥakhinai, who was not lectured to, and yet he is included? The Gemara answers: Ḥananya ben Ḥakhinai actually lectured before one who lectured in front of his own rabbi, so he was also included in this list.

§ The Sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, the senior among them, said to them: When, upon your arrival in the upper worlds, you reach pure marble stones, do not say: Water, water, although they appear to be water, because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7).

The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: Ben Azzai glimpsed at the Divine Presence and died. And with regard to him the verse states: “Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15). Ben Zoma glimpsed at the Divine Presence and was harmed, i.e., he lost his mind. And with regard to him the verse states: “Have you found honey? Eat as much as is sufficient for you, lest you become full from it and vomit it” (Proverbs 25:16). Aḥer chopped down the shoots of saplings. In other words, he became a heretic. Rabbi Akiva came out safely.

The Gemara recounts the greatness of ben Zoma, who was an expert interpreter of the Torah and could find obscure proofs: They asked ben Zoma: What is the halakha with regard to castrating a dog? The prohibition against castration appears alongside the sacrificial blemishes, which may imply that it is permitted to castrate an animal that cannot be sacrificed as an offering. He said to them: The verse states “That which has its testicles bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not offer to God, nor shall you do so in your land” (Leviticus 22:24), from which we learn: With regard to any animal that is in your land, you shall not do such a thing. They also asked ben Zoma: A woman considered to be a virgin who became pregnant, what is the halakha? A High Priest may marry only a virgin; is he permitted to marry her? The answer depends on the following: Are we concerned for the opinion of Shmuel? Shmuel says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ומפרקינן ל"ק במשא ומתן לא היו אנשי אמנה אבל בדברי תורה לא היו משקרין אלא היו בעלי אמונה. ג' הרצאות הרצו במעשה מרכבה.

ר' יהושע הרצה לפני ריב"ז [חנניא בן חכינאי הרצה] לפני ר' עקיבא הני כולהו ארצו וארצו אחריני קמייהו. אבל ר' אלעזר בן ערך ארצי ולא ארצי אחריני גביה. ת"ר ד' נכנסו לפרדס.

אלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. פי' כינוהו פרדס מעין ג"ע שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפני' מהיכל וצוה אותם ר"ע כשאתם מגיעין להביט באובנתא דליבא אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שאין שם מים כל עיקר אלא דמות בעולם נראית והאומר מים נהדף שנמצא משקר ובלשון הזה מפורש בהיכלות רבתי מפני ששומרי היכל פתח שיש מטילין ומשליכין אלף אלפי גלי מים ואין שם אפי' טפה אחת. א"ר עקיבא נראה כמי שיש בו גלי מים ואין בו אפילו טפה אחת אלא אויר זיו אבני שיש טהור שהן כלולות בהיכל שהיה זיו פניהם דומים למים והאומר מים הללו מה טיבן נהדף כו' ואינם עולים בשמים אלא צופים ורואים באובנתא דליבא כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה ובן עזאי הציץ כלומר הוסיף להזכיר בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה ומת בן זומא הציץ ונפגע כלומר נטרפה דעתו אחר קיצץ בנטיעות כיון שכינו המקום ההוא פרדס א' קיצץ בנטיעות.

א"ל לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אא"כ כו'. היינו ליחיד כדאוקמי' לעיל בר"פ ויש לדקדק כיון דלפי דעת ריב"ז לא היה ר"א בן ערך ראוי להודיע לו מעשה מרכבה שלא היה חכם ומבין מדעתו א"כ היאך כבר לימד לו ריב"ז כמ"ש ר"א בן ערך תרשני לומר לפניך דבר א' שלמדתני וי"ל דר"א בן ערך שכח תלמודו הוה ע"י חמרא דפרוגיתא ומיא דדיומסיס כמ"ש בפרק חבית ואח"כ חזר לתלמודו וקודם ששכח תלמודו היה מלמדו ריב"ז מעשה מרכבה שהיה ר"א בן ערך חכם ומבין מדעתו ואחר ששכח תלמודו היה סבור ריב"ז דאינו עוד חכם ומבין מדעתו עד שהזכיר לו ר"א בן ערך למודו שלמדו כבר ועי"ל שמדרך ענוה אמר ר"א בן ערך דבר שלמדתני אף שלא למד ממנו ובירושלמי ל"ג שלמדתני וניחא טפי:

ונתעטף וישב על האבן כו'. שכן מצינו במשה ויקחו אבן וגו' וישב עליה ואמר תחת הזית כו' הוא רמז על מאור תורה כמ"ש פרק הרואה הרואה זית בחלום שם טוב כו' הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה. ואמר אפשר כו' ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין כו' בירושלמי אמרו בלשון אחר אמר אינו בדין שאהיה שומע כבוד קוני ואני רוכב כו' ולשון תלמודנו י"ל לפי שהיה זה בדרך אמר כן דכבר השכינה עמנו ומלאכי השרת המלוין אותנו בדרך שיהו שומעין הדברים מפיך ואינו בדין שארכב. ואמר וירדה אש מן השמים כו' דהיינו שירדה להם בשכלם מן השמים אש המרכבה כמראה אשר ראה שם יחזקאל. ואמר וסבבה את האילנות כו' הוא רמז על מעשה בראשית כי הסיבה והשתלשלות משם למעשה בראשית והיא בעצמה השירה שאמרו כולן כי מעשה מרכבה ומעשה בראשית הם ודאי מורים על הלולו ושבחו ית' ב"ה כמ"ש הללו מן הארץ וגו'. ואמר שנענה מלאך א' כו' דהיינו שנתאמת להם במושכל מן האש דמעשה מרכבה שביחזקאל שהן הן מעשה מרכבה באמת בלי ספק ואמר ברוך כו' שנתן בן לאברהם אבינו כו' ויחסו כאן לאברהם כמו שאברהם נתן לבו מעצמו לחקור על אמונה זו במעשה מרכבה ובמעשה בראשית כמבואר בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו כך ר"א בן ערך יודע מעצמו להבין לחקור כו' ואמר יש נאה דורש ואין נאה מקיים כו' האי לישנא אמרו בעלמא בבן עזאי יש נאה דורש ואין נאה מקיים מצות כו' אבל כאן מאי מקיים שייך ביה ויש לומר דהיינו מקיים דהכא שנתכוון אל האמת כמ"ש הן הן מעשה מרכבה:

היה הוא ור"י הכהן מהלכין בדרך כו' מעובדא דלעיל ודהכא נראה שלא היו עמהם אנשים אחרים רק הם שנים משום הא דתנן ולא במרכבה ביחיד אא"כ הוא חכם ומבין מדעתו דהיינו לרב ועוד לתלמיד א' עמו וזה שדקדק לומר בעובדא דלעיל גם הכא שהיו שניהם בדרך כדי שלא ישמעו בו גם אחרים דלא הותר לדרוש לחכם ומבין מדעתו רק ליחיד:

ונראה כמין קשת כו'. לא קאמר ונראה קשת דהוא סימן קללה כדאמרינן בריב"ל נראה קשת מימיך אבל אמר שנראה כמין קשת דהיינו קשת הנזכר במרכבה דיחזקאל כמראה הקשת וגו':

במזמוטי חתן כו'. פירוש בערוך מזמוטי זמירות שאומרין לפני חתן וכלה כדי לשמחן והיינו כדלעיל פתחו כולן ואמרו שירה כו':

מסובין היינו על הר סיני כו'. הוא הוראה על הנפשות שהיו בהר סיני במתן תורה כמ"ש אשר ישנו פה ואשר איננו פה וגו' וכמ"ש במדרשות דכל דבר שנתחדש לחכם בדורו כבר נתחדש לו ונאמר ממנו במתן תורה בהר סיני: אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית כו'. ובירושלמי מסיים בזה אתיא כמ"ד שובע שמחות את פניך שבע כתות של צדיקים לע"ל. וכתב בעל יפה מראה דאיתא בויקרא רבה אל תקרי שובע אלא שבע כתות של צדיקים להקביל פני שכינה פניהם דומות לחמה ולבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורה הטהורה שהיתה בב"ה כו' עיי"ש ועי"ל לפי סוגיית תלמודינו לכת שלישית היינו שלש כתות שזכר אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם:

ג' הרצאות הן ר"י כו' ומסיים בירושלמי מכאן ואילך אין דעתן נקיה:

פרדס כו'. עיין פרש"י ותוס' ופי' בערוך כינהו פרדס מענין ג"ע שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו ע"כ גם כתבו שעל שם זה קאמר באחר שקצץ בנטיעות של פרדס הזה ועיין בכל דברים אלו בע"י באורך בשם הגאון רבינו האי ע"ש:
ובספר ישן מצאתי וז"ל נכנסו לפרדס החכמה והיא חכמת אלהות בן עזאי הציץ ומת מתוך שדבקה נפשו באהבה רבה דבקות אמתי בדברים עליונים שהם יסודה והציץ באור הזהיר נתפרדה מן הגוף ונתפשטה מכל מקרי הגוף באותה שעה ראתה מנוחה כי טוב ולא שבה עוד למקומה וזו מעלה גדולה ע"כ נאמר יקר בעיני ה' גו' ולא כדברי המפרשים שראה שכינה ומת שנאמר כי לא יראני האדם וחי דאם כן עשיתם בן עזאי גדול ממשה רבינו עליו השלום. בן זומא הציץ ונפגע שלא היה שלם במעלות וביישוב הדעת כבן עזאי ומתוך שהציץ גם הוא באור בהיר יותר ממה שהיתה דעתו סובלת נתבלבלו אצלו הדברים ונטרפה דעתו כאדם נפגע שאינו משיג הדברים על בוריין וזהו פן תשבענו והקאתו ואלישע אחר השיג שזכיות ישראל הם בידו וחשב שהם ב' רשויות ולכך נקרא מקצץ בנטיעות שקיצץ הדברים המיוחדים והפרידן זה מזה ואמר שהם ב' רשויות וזהו בכלל עובד אלהים אחרים שע"כ נקרא אחר והיודע סוד אלהים אחרים יודע זה על בוריו ומה שאמר דאפקוהו למטטרון ומחיוהו שיתין פולסין דנורא כך הראו לו לאחר לפי מחשבתו הבוערת כדי להודיעו שאין שם אלא רשות א' בלבד וי"ל עוד מחיוהו ס' פולסין דנורא שנתוסף כח האש האוכלת מאש הגדולה של מעלה לגזור על אחר גזר דין קשה שאם אין אתה אומר כן מטטרון מה עשה:

ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך כו' שהיה רע"ק שלם בכל מיני השלימות וכשהגיע לגבול ששכל האנושי א"א להגיע אליו עמד ולא הרס לעלות אל ה' וע"כ נאמר עליו משכני אחריך וגו' כלומר שנמשך אחר המושך ולא נכנס לפנים מן הגבול ואע"פ שהשיג מה שהשיג אחר לא טעה כטעותו כו' עכ"ל:

[גמרא תרשני לאמר לפניך ד"א שלמדתני. עי' ח"א שנדחק היאך כבר למדהו ריב"ז. עמש"כ בחולין (

גמ' שם אשרי עינים שכך ראו. כ"נ דצ"ל:

תוד"ה והתניא. עכ"נ כמו שפי' בסה"י כו' להרצות בפני רבם כמו ר"י כו'. כצ"ל:

בא"ד ומשני ליה דארצי מקמיה מאן דארצי כו'. כצ"ל:

בא"ד לאפוקי ראב"ע שלא הרצו לפניו ואפי' ר"י רבו כו'. כצ"ל והב"ת הרצו לפניו שבינתיים נראה למוחקם:

בסה"ד ולא הרצה מקמיה מאן דארצי. כצ"ל:

ואף אני ואתם בחלומי כו'. נ"ב אעפ"כ דואג היה בשעת מיתתו כו' בכה ואמר שאינו יודע באיזה. [ברכות כ"ח ב']:

לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ?. עיין מהרש"א ז"ל שכתב לדעת רבן יוחנן בן זכאי לא היה רבי אלעזר בן ערך עדיין ראוי להודיע לו מעשה מרכבה שלא היה חכם ומבין מדעתו, לכך הקשה אם כן איך כבר לימדו רבן יוחנן בן זכאי דהא אמר לו 'דָּבָר אַחַר שֶׁלִּמַּדְתָּנִי'? ונדחק לתרץ. ועוד יש להקשות יותר דהא באבות (משנה אבות ב, ח) הפליג רבן יוחנן בן זכאי בשבח רבי אלעזר בן ערך שמכריע כל חכמי ישראל? ודוחק לתרץ שדבר זה היה קודם שנתגדל רבי אלעזר בן ערך.
ונראה לי בס"ד שבאמת אין מלמדין פרק שלם אלא ראשי פרקים וכמו שאמרו לעיל (דף יג:) ולא במרכבה ביחיד תני רבי חייא: אבל מוסרים לו ראשי פרקים. ולכן כיון דאמר לו 'שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה' דבקש פרק שלם לכך אמר לו ולא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד? ומה שלמדו מכבר לא למדו פרק שלם אלא ראשי פרקים!

מִיָד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִן הַחֲמוֹר, וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן אַחַת תַּחַת הַזַּיִת. נראה לי בס"ד נתעטף בציצית שהוא אור מקיף כמו המתפללין ועל ידי כך נמשך אור שהקיף סביב האילנות וישב על אבן להורות הכנעה שלא יתגאו מן הכבוד הזה הנעשה להם מן השמים והאבן היא מדרס לכל אדם וכמו שאומרים 'ונפשי כעפר לכל תהיה'.
וְיָשַׁב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו שמן על ידי כתישה כן האדם אינו מוצא שמנה של תורה אלא על ידי כתישה שכותש החומר שלו. גם תחת אותיות 'זַּיִת' יש אותיות 'חִכֵּךְ' כי כף דמנצפ"ך הוא אחר אות ת' רמז בזה על מה שאמר הכתוב (שיר השירים ז, י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הטעם שישב תַּחַת הַזַּיִת שיוצא ממנו השמן שרומז לחכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז.) הרואה שמן זית בחלום יצפה לחכמה ורמז בזה על עיקר ההלכה דאין דורשין במעשה מרכבה ליחיד אלא אם כן היה חכם עד כאן דבריו נר"ו.

מִפְּנֵי מַה יָּרַדְתָּ מִן הַחֲמוֹר?. כלל של 'מִפְּנֵי מַה' ידוע והיינו שיש לפניו שני טעמים ושואל מפני מה? ונראה לי בס"ד הכא נראה לו שני דברים לומר אם ירדת כדי ללמדני כאשר בקשתי ממך תחלה או אם ירדת כדי לשמוע מה שאדרוש לפניך כאשר אמרתי לבסוף?
ומה שאמרו פָּתְחוּ כָּל הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה הכונה המלאכים הממונים על האילנות. והנה בפרקי שירה איתא דשירת המלאכים הממונים על האילנות היא פסוק אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר (דברי הימים א' טז, לג), וכמו שאמרו יש אומרים. ונראה לפי דברי תנא קמא שאמרו שירה חדשה שאינה קבועה להם מרוב שמחתם בדבר זה שנעשה באקראי.

וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יש להקשות למה מלאך נענה ולא כולם? ועוד מאי קא משמע לן מתוך האש? ודאי דהוא מתוך האש! ונראה לי בס"ד דזה המלאך אינו ממלאכים שירדו מן השמים דאמר עליהם רבן יוחנן בן זכאי ומלאכי השרת מלוין אותנו אלא הוא מלאך נברא עתה מחדש מן התורה שדרש רבי אלעזר בן ערך.
ואמר הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה על דרך מה שהיה המגיד הנברא מן המשנה שהיה לומד מרן ז"ל בעל פה שאומר למרן אני הוא המשנה שלמדתני וכנזכר בספר מגיד מישרים וכן המלאך הזה אמר הן הן מעשה מרכבה שאני נבראתי מהם.
ומה שאמר וַדַּאי הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה רמז בתיבת וַדַּאי על האבות דראשי תיבות שלהם הוא מספר ודאי [21] ואמרו רבותינו ז"ל בתיקונים האבות הן הן המרכבה. גם רמז בתיבת וַדַּאי על שם קדוש הנקרא 'ודאי' והוא ראשי תיבות וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יְיָ (דברי הימים א' כט, י) שהוא מספר אהי־ה [21] והוא שם הכתר והוא שם המפורש וכמו שכתב מאורי אור. ועיין בשער הכונות דרוש ראש השנה דף ק' בביאור הפיוט של 'הַוַּדַּאי שְׁמוֹ כֵּן תְּהִלָּתוֹ' שביאר רבינו האר"י ז"ל יעוין שם וכאן הזכיר השם הזה לרמוז שהאיר השם הזה על ידי גילוי סודות אלו.
ומה שאמר הֵן הֵן בכפל לרמוז על עולמות היושר ועל עולמות העיגולים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הֵן הֵן בכללות ובפרטות. אי נמי בחצוניות ובפנימיות עד כאן דבריו נר"ו.

אֲבָל אַתָּה אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. הקשה מהרש"א ז"ל מאי מְקַיֵּם שייך בזה? עיין שם. ונראה לי בס"ד על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין היחודים דאית בהו תרתי למעליותא שהוא יחוד העולמות וגם עסק התורה יעוין שם. ובזה מובן הכפל של הֵן הֵן מעשה המרכבה ולזה אמר נָאֶה דּוֹרֵשׁ כנגד עסק התורה וְנָאֶה מְקַיֵּם שבזה הדרש עשית קיום לעולמות ביחוד שלהם.
ומה שאמר אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ אפשר דרבי אלעזר בן ערך היה מבחינת החסד שאחוז בו אברהם אבינו ע"ה.

וְנִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים. נראה לי בס"ד הטעם כי ד' חלקי פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] הם כנגד אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] וכנגד ד' מלואים דשם הוי־ה וחלק הסוד הוא כנגד אצילות וכנגד שם הוי־ה דיודי"ן שהוא ע"ב שעולה מספר חסד [72] ולכן חלק הסוד נקראת תורת חסד דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ.
וידוע כי הענן הוא בסוד החסד לכן ענני כבוד היו בזכות אהרן הכהן ע"ה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ולכן אמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן (שמות יט, ט) לתת לך חלק הסוד גם כן שהוא בסוד ע"ב.
ולכן עתה שהיו דורשים בחלק הסוד נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים וְנִרְאֶה כְּמִין קֶשֶׁת שיש בו שלשה גוונים כנגד התורה הנקראת תלתאי (שבת פח.) וניתנה מן הבריאה שהיא שלישית מתתא לעילא. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִין וּבָאִין כִּבְנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִין וּבָאִין לִרְאוֹת בְּמִזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה עשה הדמיון בזה של חתן וכלה לרמוז שנעשה על ידי סודות התורה ההם באותה שעה זווג עליון במידות העליונות.

טְרַקְלִין גְּדוֹלִים מוּכָנִים לָכֶם. נראה לי בס"ד טְרַקְלִין רמז לשכר של בירור ניצוצי קדושה שהוא שתי פעולות בתחילה ניר רוצה לומר חורש בשדה למעלה ואחר כך לקט מלקט ניצוצי קדושה וזהו אותיות טְרַקְלִין הם אותיות 'ניר לקט'.
וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת רמז למצות עסק התורה שהיא נדרשת בשבעים פנים וזהו מַצָּעוֹת אותיות מצות ע'.
ומה שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית נראה לי בס"ד דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל יש להם חלק לעולם הבא ועוד אמרו בן עולם הבא ועוד אמרו מזומן לחיי עולם הבא, פירש רבינו האר"י ז"ל דיש לו חלק לעולם הבא הוא מדריגה קטנה ולמעלה מזה בן עולם הבא ולמעלה מזה מזומן לחיי עולם הבא. וזהו שאמרו מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית שהוא מדרגת מזומנים לחיי עולם הבא.

תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. הנה בשערי קדושה (חלק ג שער ו) כתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל מה שנקרא בתלמוד עליית הפרדס הוא היצירה הנקרא עולם מטטרו־ן ולזה היו שמשים ידועים לפתוח השערים שיש מן עולם השפל והעשיה והיצירה וליחד היחודים והתפילות הנאותים כפי עולם היצירה בעשר ספירות שבה. זהו סוד שמוש פרקי היכלות שנשתמשו בו רבי נחוניא ורבי עקיבא ורבי ישמעאל ואנשי כנסת הגדולה, ואחר כך נשתכחו גם דרכי השמושים ההם.
ועוד אחרת כי נאבד טהרת אפר פרה בזמן האמוראים עד זמן אביי ורבא כנזכר בתלמוד (חגיגה דף כה) ולכן לא נשתמשו מאז ואילך בעלית הפרד"ס. ומאז ואילך נשתמשו בשמושי עולם העשיה לבדה, ולהיותו עולם השפל מכולם וגם כי המלאכים שבה מעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד אלא שהטוב והרע מתדבקים יחד מאד, לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו ולכן מעורבת ההשגה בטוב ורע, אמת ושקר, עד כאן לישונו עיין שם.
ובפירוש פרקי אבות לרבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל הנדפס בסוף שער מאמרי רבותינו ז"ל (פרק ו) בביאור ברייתא דרבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (משנה אבות ו, א), כתב מה שאמר נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס שהוא פשט רמז דרש סוד ונכנסו להבין פנימיות הסוד שהוא יותר רוחני וכו' עיין שם. ובשער מאמרי רבותינו ז"ל (שם) כתב רבינו ז"ל ביאור מאמר זה דגמרא דידן שארבעה חכמים אלו שהיו מופלגים בחכמה והיו צופים ברוח הקודש ובמעשה מרכבה עלה בדעתם לתקן חטא פגם העצום של אדם הראשון ושלשה מהם טעו בסדר התיקון אך טעות אלישע היתה גדולה מכולם ולכך נאחזו בו הקליפות ונטרד שם בר מינן ורק רבי עקיבא תיקן יותר טוב מכולם עיין שם.
ולפי זה מה שאמר בביאור פרקי אבות 'שנכנסו להבין ולידע פנימיות הסוד' זו היתה תכלית כונתם אך באו לתקן תחלה חטא אדם הראשון כדי שאחר כך יהיו יכולים להשיג פנימיות הסוד דהא בהא תליא וכיון דלא עלתה בידם תיקון חטא אדם הראשון אז לא השיגו פנימיות הסוד והבן היטב.

מַהוּ לִסְרוּסִי כַּלְבָּא?. יש להקשות למה שאלוהו על הכלב דוקא? ונראה לי בס"ד דאיתא בפרקי שירה שביאר רבינו האר"י ז"ל שהקליפה הנקראת כלב היא בעשיה והיא קליפה קשה מאד וזהו סוד וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ (ישעיהו נו, יא) שהם מבחינת קליפה העזה דעשיה הנקראת נפש ולכן אמר עַזֵּי נֶפֶשׁ. וידוע דפלוני נקרא כלב שהוא הקליפה העזה שבעשיה וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש (בסבא דמשפטים קג) אל אחר אסתרס ולא עביד פירין.
ובזה פרשתי הטעם דהכלב התחתון לקה בתשמיש שלו שהוא נקשר כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין קח:) כי הוא דוגמה לאותו הכלב שנקרא 'אל אחר' ובזה מובן הטעם ששאלוהו על סירוס הכלב התחתון דיש פה לומר כיון דהוא דוגמה לאותו הכלב הנקרא 'אל אחר' דאסתרס מכבר לכך מותר לסרס לזה הכלב התחתון. והשיב כל שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כב, כד) דאף על גב שזה הכלב התחתון הוא דוגמה לאל אחר דאסתרס מכל מקום כיון שזה הכלב התחתון הוא בְּאַרְצְכֶם למטה לֹא תַעֲשׂוּ בו סירוס דאל אחר דאסתרס אינו בארצכם.

הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יש להבין מה ענין הֵן הֵן שכפל כאן? ונראה לי בס"ד כל דרושים של סודות התורה האמורים ונדרשים על שלובים של שמות הקודש דהיינו שלוב הוי־ה אהי־ה שהוא בסוד חכמה ובינה וכן שלוב הוי־ה אדנ־י שהוא בסוד תפארת ומלכות ועוד יחידים כיוצא בזה נקראים הדרושים מעשה מרכבה כי הדרוש מדבר בסוד הרכבת שם זה על שם זה והרכבת ספירה על ספירה והרכבת עולם על עולם.
ונראה דרבי אלעזר בן ערך דרש במעשה מרכבה הבנויה בסוד שילוב שם הוי־ה אדנ־י שראשו יו־ד וסופו יו־ד כזה יאהדונה־י, וידוע דאות יו־ד במספר הקדמיי כזה אבגד־ה וזחט־י עולה נ"ה ולכן נענה המלאך ואמר על דרוש זה 'הֵן הֵן' מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה כי שילוב זה ראשו יוד שהוא מספר הן וסופו יוד שהוא מספר הן.

אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ. נראה לי בס"ד דידוע דחמשה חסדים שהם חמשה הויו־ת רמוזים בעין ימין כי עין עולה ק"ל כמנין חמשה הויו־ת [26×5=130] וחמשה גבורות שהם חמשה הויות רמוזים בעין שמאלי
וידוע רך רומז לחסד וחזק רומז לגבורה ועל כן עין ימין שהיא בסוד החסדים נקראת 'עין רך' ועין שמאל נקראת 'עין חזק' ורבי אלעזר בן ערך שמו מוכיח שהוא מן החסדים בסוד א־ל עזר ולכן נקרא בן ערך כלומר בן עי־ן רך.
וידוע אברהם אבינו ע"ה אחוז בחסד הראשון שכולל כל החמשה חסדים בסוד יומא דכליל כולהו יומי ולכן אמר אַשְׁרֶיךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ רוצה לומר בן עין רך יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ דייקא.

טְרַקְלִין גְּדוֹלִים מוּכָנִים לָכֶם וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת מֻצָּעוֹת לָכֶם. נראה לי בס"ד טרקלין כנגד בירור ניצוצי קדושה הנעשה על ידי עסק התורה וידוע דסדר אופן תיקון זה הוא כך דבתחילה עושין ניר רוצה לומר חרישה כמו שנאמר נִירוּ לָכֶם נִיר (ירמיהו ד, ג) כדי לזרוע התבואה שהיא דברי תורה כמו שאמרו רז"ל (מכות י.) על פסוק (קהלת ה, ט) וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, שדברי תורה נדמו לתבואה ואחר הזריעה עושין לקט שלוקטים ניצוצי קדושה.
נמצא בתחלה ניר ולבסוף לקט ולזה התיקון קורא אותו בשם טרקלין שהיא תיבה מורכבת מן 'ניר לקט' מהם נעשה תיבת 'טרקלין' וזה התיקון יהיה מן עסק התורה והמצעות רמז לתקון הנעשה מן מעשה המצות אשר יעשו אותם על פי תורה שבעל פה שהיא שבעים פנים.
ואם תניח אות ע' בתוך 'מצות' יהיה צירוף 'מצעות' ולכן כנגד תיקון הזה הנעשה מן המצות הנעשים על פי ע' פנים של התורה אמרה בת קול מַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת מֻצָּעוֹת לָכֶם.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש טְרַקְלִין גְּדוֹלִים כנגד לימוד של חלק הסוד וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת כנגד לימוד חלק הפשט. אי נמי טְרַקְלִין גְּדוֹלִים כנגד מה שגרמו זווג חכמה ובינה וּמַצָּעוֹת גְּדוֹלוֹת כנגד מה שגרמו זווג תפארת ומלכות עד כאן דבריו נר"ו.

תוס' ד"ה נכנסו וכו' ולא עלו למעלה ממש. עי' גיטין דף פד ע"א תוס' ד"ה ע"מ שתעלי לרקיע:

ד"ה בתולה וכו' ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור. עיין נדרים דף צ ע"ב ת"י ד"ה חזרו לומר:

שאלו את בן זומא בתולה שעיברה וכו'. הרב עיון יעקב תמה על הרמב"ם שלא הביא דין זה והרב משנה למלך פט"ו דאישות ופי"ז דאסורי ביאה כתב דשום אחד מהמחברים לא הביא הא דבן זומא נראה שדחאוה מהלכה ועמ"ש אני הדל בברכי יוסף א"ה סימן א' אות י"ד ובסימן י"ג אות יוד ע"ש:

(יד סע"ב) מי חיישינן לדשמואל וכו'.—פי' דאי חיישינן אסורה לכה"ג דודאי בעולה היא, ואם נאמר דשמואל לא שכיחא מותרת לכה"ג, שאינה בעולה אלא שבאמבטי עיברה. וכפירוש זה מוכח בתוס' הרא"ש נדה ח ב ושו"ת רשב"ץ ח"ג סי' רסג. ואף שמהתוס' כאן (ד"ה בתולה) משמע להיפך^*עי' בהגהות הב"ח שהגיה בהן, וזה דלא כמל"מ פי"ז ה"ג מאסורי ביאה (ע"ש)..

תקופת תמוז הוה. דאין דרך להתקשר שמים בעבים: במזמוטי חתן. מיני שחוק שמשחקין לפניהן: סיפר. דברים הללו: לכת שלישית. של כיתות היושבות לפני השכינה: הרצה דברים. דרש במעשה המרכבה: דארצי וארצו קמיה. שהרצה לפני אחרים ואחרים . הרצו לפניו: דארצי מיהא קמיה מאן דארצי. אם לא הרצו אחרים לפניו הוא הרצה לפני מי שחזר והרצה לפני אחרים לכך הוזקק להימנות כאן משום דרבי עקיבא להודיע שהוא הרצה ואחרים הרצו לפניו אבל ר''א לא אחרים הרצו לפניו ולא הוא הרצה לפני מי שהרצה לפני אחרים: נכנסו לפרדס. עלו לרקיע על ידי שם: שיש טהור. מבהיק כמים צלולין: אל תאמרו מים מים. יש כאן איך נלך: הציץ. לצד השכינה: ונפגע. נטרפה דעתו: יקר בעיני ה המותה לחסידיו. הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור ואעפ''כ אי אפשר שלא ימות משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג): שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא. הואיל וסירוס כתיב אצל מומי קרבן וכלב אפילו חליפיו אסור למזבח משום מחיר כלב אסור לסרסו או לא: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול. והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי נמי כהן גדול נשאה ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים ואחר כך. נמצאת מעוברת מהו לקיימה משום בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא):

נענה מלאך מתוך האש גרסינן ולא גרסינן מלאך המות ובירושלמי מייתי קרא אז ירננו עצי היער: במזמוטי חתן וכלה. ובירושלמי גרס בשמחת חתן והיא היא: והתניא שלשה הרצאות יש. פרש''י דארצי מיהת קמיה מאן דארצי כלומר כיון שחנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא דארצי לפני ר' יהושע מיחשב כמו דארצי קמיה לאפוקי דר''א בן ערך שהרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי שלא הרצה בפני שום אדם ולא משמע לי כלל דמנא ליה דחשיב כיון דארצי קמיה מאן דארצי כמאן דארצי קמיה דמי ועוד דלא הוי שיטתו לפי תירוצו דלעיל דארצי וארצו קמיה דחשיב והשתא אי הדר ביה הוה ליה למימר אלא כיון דארצי כו' וגם מה שפי' רש''י בשם רבינו הלוי דמשמע ליה לישנא שאדם אחר הרצה לפני חנניא לא יתכן דאם כן ד' הרצאות בהון ועוד מנא ליה הא דהרצה אחר בפני חנניא ואינו מפורש בשום ברייתא על כן נראה להר''י כמו שפירש בספר הישר דארצי וארצו קמיה קחשיב אותן שהצליחו כל כך להרצות בפני רבם הכי ר' יהושע בפני רבו רבן יוחנן בן זכאי ור''ע בפניו שהיה רבו ורבי חנניא בפני רבי עקיבא רבו וחשיב שלשה הרצאות שהלכו בענין זה לאפוקי ר''א בן ערך שלא הרצו בפניו ואפי' הרצה לא הרצה מקמי מאן דארצי ומעיקרא שני ליה כולו אלא שלא הבין המקשה כל דבריו דפריך ליה כיון שלא הרצו מקמי חנניא היה לו למנות ר''א בן ערך כמו חנניא ומשני ליה דארצי מקמיה מאן דארצו שהוא הרצה בפני ר''ע רבו שהצליח בפני ר' יהושע וארצי וארצו קמיה קרינא ליה בר' עקיבא לאפוקי ר''א בן ערך שלא הרצו לפניו ואפי' הרצו לפניו רבן יוחנן רבו לא מצינו שהרצה הלכך לא דמי להאי סידרא ומיהו כשנדקדק פרש''י יש לישבו דה''נ קאמר דארצי מיהא קמיה מאן דארצי אם לא הרצו אחרים לפניו הוא הרצה מיהא מקמי מאן דארצי ומשום ר''ע הוזקק למנותו דארצי וארצו קמיה אבל ר''א למה נחשביה לא הורצו לפניו ולא הורצו מקמיה מאן דארצי. נכנסו לפרדס. כגון על ידי שם ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו וכן פי' בערוך: לסרוסי כלבא. משום שאף מחירו אסור לקרבן שאלו לו טפי מאחריני וכן פרש''י: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול. ופרש''י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל מהימנא וקשה להר''י דהא פרק קמא דכתובות (דף יג.) תנן היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' רבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין כו' והכא משמע דקבעיא אליבא דכ''ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב [והוא אשה בבתוליה יקח] קרי ביה יקיח נאמנת ולהר''י נראה דטרחינן לבודקה ע''פ חבית כדאיתא בריש כתובות (דף י: ושם) ואי דשמואל לא שכיח לא טרחינן ומוקמה בחזקת בעולה אי נמי קמיבעיא ליה בהך דבדקנוה ע''פ החבית אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח וכן מסקינן בריש תינוקת (נדה דף סד: ושם) שאני שמואל דרב גובריה אך קשה להר''י דהא מסקינן בכתובות (דף ו: ושם) בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאין בהטייה וי''ל דודאי תחילת ביאה רוב בקיאין בשעת מעשה אבל גמר כדי שתתעבר אי אפשר כי אם לשמואל:

דף יד - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד