חגיגה יג ע"ב

דף יג - ב

"חשמל" הוא נוטריקון: "חיות אש ממללות" [אש יוצא מדיבורן].

במתניתא [בברייתא] תנא נוטריקון אחר:

עתים "חשות" [שותקות החיות] עתים "ממללות" [כלומר: משבחות ומהללות את ה', רש"י יחזקאל];

בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה הרי הן חשות, ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה הרי הן ממללות.

כתוב עוד במעשה המרכבה ביחזקאל: והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק:

מאי "רצוא ושוב":

אמר רב יהודה: כאור כלהב היוצא מפי הכבשן ששורפים בו אבנים לסיד.

כלומר: מוציאות החיות את ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מראשיהן, וחוזרות ומכניסות אותו ממורא השכינה, במהירות, כריצה ושיבה של להב היוצא מפי האבנים כששורפים אותם.

מאי "כמראה הבזק"? אמר רבי יוסי בר חנינא: כאור היוצא מבין החרסים.

דרך מזקקי זהב לנקוב כלי חרס נקבים נקבים, וכופין אותו על גבי גחלים שהזהב נתון בהן בתוך כתישת החרסים של לבנים על גבי חרס, ולהב יוצא למעלה דרך נקבי הכלי. והוא עשוי גוונים גוונים, ותמיד יוצא ונכנס.

עוד כתוב בתחילת מעשה המרכבה: "וארא, והנה רוח סערה באה מן הצפון [מבבל שהיא בצפון], ענן גדול ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב. ומתוכה כעין החשמל מתוך האש".

מאי בעיא הרוח התם [ב"ח על פי רש"י]? למה הלכה הרוח בבבל?! ^[12]

אמר רב יהודה אמר רב: שהלך לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצאר הרשע.

וכל כך למה? ^[13]

כדי שלא יאמרו אומות העולם כשנמסרו בני ישראל ביד בבל: ביד אומה שפלה מסר הקב"ה את בניו, ולפיכך השליט את מלכם תחילה על כל העולם. ^[14]

אמר הקב"ה: מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים, להשליט אותם על כל העולם כולו? עוונותיהם של ישראל הן גרמו לי!

כתוב עוד במעשה המרכבה ביחזקאל: "וארא החיות, והנה אופן אחד בארץ אצל החיות".

אמר פירש רבי אלעזר: מלאך אחד הוא, שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות, וזהו שאמר: "בארץ, אצל החיות".

במתניתא תנא: סנדלפון שמו, וגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה, ועומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו. ^[15]

ותמהינן: איני! וכי אפשר שידע היכן הוא מקום שכינת כבודו, שישים עליו כתר?!

והכתיב: ברוך כבוד ה' "ממקומו"!

כלומר: מאותו מקום בלתי ידוע בו הוא נמצא.

מכלל, ד"מקומו" של הקב"ה - ליכא דידע ליה! [אין מי שיודע היכן מקומו].

ומשנינן: אכן אין הוא קושר בעצמו כתר לקונו. אלא דקשר ליה סנדלפון לכתר [מכין הוא את הכתר], ומשביע את הכתר בשם המפורש, ואזל תגא [הולך הכתר מעצמו] ויתיב בדוכתיה [ב"ח; ויושב הוא מעצמו על מקומו].

אמר רבא: כל מה שראה יחזקאל במראות דמעשה המרכבה, ראה אף ישעיה הנביא כששרתה עליו רוח הקודש, כמו שנאמר: "וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא", אלא שלא חש ישעיה לפרש את הכל, לפי שהיה ישעיה כמו בן כרך, הרואה את המלך תדיר, ולכן אינו נבהל ממנו, ואינו תמה על מראהו, ואינו חש לספר זאת, וכדמפרש הגמרא ואזיל.

ולמה סיפר יחזקאל את אשר ראה, ואילו ישעיה לא סיפר?

כי למה יחזקאל דומה, לבן כפר שראה את המלך.

ולמה ישעיה דומה, לבן כרך שראה את המלך.

אמר ריש לקיש: מאי מהו ביאור הפסוק דכתיב: "שירו לה' כי גאה גאה" [ב"ח]?

שירו למי שמתגאה על הגאים.

דאמר מר: מלך שבחיות: ארי. מלך שבבהמות: שור. מלך שבעופות: נשר.

ואדם מתגאה עליהן.

והקב"ה מתגאה על כולן, ועל כל העולם כולו. ^[16]

עוד מפרשת הגמרא פסוקים ממעשה המרכבה ביחזקאל:

"וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש.

ומתוכה דמות ארבע חיות. וזה מראיהן: דמות אדם להנה.

וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם.

ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קלל.

וידי אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם. ופניהם וכנפיהם לארבעתם.

חוברות אשה אל אחותה כנפיהם.

לא יסבו בלכתן, איש אל עבר פניו ילכו.

ודמות פניהם פני אדם [מלפנים].

ופני אריה אל הימין [בעבר הימין של פני האדם] לארבעתם [כן היה בכל ארבעת החיות].

ופני שור מהשמאל [מעבר השמאלי של פני האדם] ופני נשר לארבעתן [מאחורי פני האדם] ".

כתוב אחד אומר: "ודמות פניהם פני אדם. ופני אריה אל הימין לארבעתם. ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן.

ומאידך, כתיב בספר יחזקאל פרק י: "וארבעה פנים לאחד [בחיות הקודש מדבר הכתוב].

פני האחד - פני הכרוב [פנים אחד, פני כרוב לו], ופני השני - פני אדם, והשלישי - פני אריה, והרביעי - פני נשר"

ואילו פני שור לא קא חשיב ליה [אלא פני כרוב]?!

אמר תירץ ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים, והפכו מ"פני שור" ל" פני כרוב".

וכך אמר יחזקאל לפניו: רבונו של עולם! אין קטיגור נעשה סניגור! [ב"ח]

הרי אנו צריכים שיבקשו מרכבותיך עלינו רחמים, והשור הרי קטיגור הוא עקב מעשה העגל. ^[17]

ומפרשינן: מאי "כרוב"?

אמר רבי אבהו: "כרוב" הוא כאילו אמר: כמו רביא.

שכן, בבבל קורין לינוקא [לתינוק] רביא, ופני תינוק יש לחיות.

אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה, שלחיות יש פני תינוק, ואלו הן פני הכרוב:

הא דכתיב [שם בפסוק הנזכר] "פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני נשר", הרי לדבריך היינו פני כרוב היינו פני אדם?!

ומשנינן: אדם וכרוב אכן חד הוא [ב"ח].

והחילוק ביניהם הוא בכך שלאדם יש אפי רברבי [פנים גדולות], ולכרוב יש "אפי זוטרי" [פנים קטנות].

עוד מקשה הגמרא מנבואת ישעיה לנבואת יחזקאל:

כתוב אחד בנבואת ישעיה אומר: "בשנת מות המלך עוזיהו, ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, ושוליו מלאים את ההיכל.

שרפים עומדים ממעל לו.

שש כנפים, שש כנפים לאחד

בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף.

וקרא זה אל זה ואמר: קדוש".

ומעיד ישעיה שראה שש כנפיים לשרפים.

ומאידך כתוב אחד בנבואת יחזקאל אומר על החיות: וארבעה פנים לאחת "וארבע כנפים" לאחת להם?! והיינו, שיש להם רק ארבע כנפיים, ולא שש כנפיים כמו שראה ישעיה! ^[18]

ומשנינן: לא קשיא, כי:

כאן בימי ישעיה היה להם שש כנפיים, בזמן שבית המקדש קיים.

כאן בנבואת יחזקאל בזמן שאין בית המקדש קיים, שכבר הגיע זמן שייחרב.

כביכול שנתמעטו כנפי החיות - כשחרב בית המקדש - משלש זוגות כנפים, לשתים. ^[19]

ומפרשינן: הי מינייהו אימעוט [איזה זוג כנפים מתוך שלושת הזוגות התמעט]?

אמר רב חננאל אמר רב: אותן כנפיים שאומרות שירה בהן.

הן אלו שנאמר בהן "ובשתים יעופף", שמקשקשות בקול כנפיהם ואומרות בהן שירה, וכדמשמע מסמיכות המקרא: ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר: קדוש וגו'.

דכתיב הכא: ובשתים "יעופף", וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו'.

וכתיב: "התעיף" עיניך בו "ואיננו".

הרי למדת: אותן כנפים שהוא מעופף בהן, אותן כנפים "איננו". ^[20]

ורבנן אמרי: נתמעטו אותן הכנפים שמכסות החיות בהן את רגליהם [כמו שנאמר: ובשתים יכסה רגליו].

והראיה לכך שבנבואת יחזקאל חסרו אותן שתים שמכסות בהן רגליהן, שהרי נאמר בנבואת יחזקאל:

"ורגליהם של החיות רגל ישרה".

ואי לאו דאימעוט אותן כנפים המכסות את רגליהן, מנא הוא [יחזקאל] ידע כיצד נראות רגליהם המכוסות?! אלא על כרחך, בזמן נבואתו נתמעטו כנפים אלו והיו רגליהן מגולות.

ומקשינן: וכי מה ראיה היא זו? דילמא דגלאי החיות את רגליהן ואחוי ליה [ב"ח; שמא גילו החיות את רגליהן והראום ליחזקאל]?! ^[21]

דאי לא תימא הכי [כי אם לא תאמר שגילו החיות דברים מכוסים ליחזקאל], אם כן, מה שנאמר בנבואת יחזקאל: "ודמות פניהם פני אדם", האם הכי נמי דאימעוט אותן שתי כנפים בהם הוא מכסה פניו [כמו שנאמר: ובשתים יכסה פניו]?!

אלא, על כרחך, דאיגלאי, וחזיא ליה [נתגלו פניהם וראה אותן יחזקאל].

אם כן, הכא נמי יש לומר: דאיגלאי רגליהם וחזיא ליה יחזקאל.

ומשנינן: הכי השתא! מהו הדמיון!? והרי אין הנדון דומה לראיה, כי אין לדמות גילוי פנים לגילוי רגלים!

בשלמא אפיה, אורח ארעא לגלויי קמי רביה [דרך ארץ הוא לגלות את הפנים בפני האדון ה'].

אלא כרעיה, לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה! [אבל רגלים, אין זה דרך ארץ לגלותם לפני האדון ה'].

ועל כרחך נתמעטו הכנפים בהן הן מכסות את רגליהן, והיה יכול יחזקאל לראותן.

עוד מקשה הגמרא סתירה בין הכתובים בעניני פמליא של מעלה:

כתוב אחד בספר דניאל אומר: אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון [אלף אלפים שמשים ישמשו את הקב"ה, ורבי רבבות לפניו יעמודו].

הרי שיש מספר לפמליא של מעלה.

וכתוב אחד בספר איוב אומר: "היש מספר לגדודיו?"

לא קשיא: כאן - בספר איוב - בזמן שבית המקדש קיים.

כאן בדניאל, בזמן שאין בית המקדש קיים, שבימי דניאל כבר חרב הבית.

ואז, כביכול [אף כלפי צבא שכינה הוצרכנו לומר כך כמו בבשר ודם ששייך בו מיעוט, רש"י] שנתמעטה פמליא של מעלה.

תניא: רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסאי ליישב הפסוקים:

"אלף אלפין ישמשוניה" - האמור בדניאל - הוא מספר המשמשים בגדוד אחד. ואילו למנין גדודיו - אין מספר! כמו שנאמר באיוב.

ורבי ירמיה בר אבא אמר ליישב הפסוקים:

אלף אלפין ישמשוניה, לנהר דינור. שנאמר באותו פסוק בדניאל: נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי [מושך ויוצא מלפניו], אלף אלפין ישמשוניה, ורבו רבבן קדמוהי יקומון

אבל לכל פמליא של מעלה אכן אין מספר כמו שנאמר באיוב.

והגמרא מפרשת את ענינו של נהר דינור:

מהיכא נפיק, מהיכן נובע נהר דינור?

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב [ב"ח]: מזיעתן של חיות.

ולהיכן שפיך [משתפך]?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: על ראש רשעים בגיהנם, שנאמר: הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל, על ראש רשעים יחול

ורב אחא בר יעקב אמר: נהר דינור משתפך על "אשר קומטו" [הם דורות שהעביר הקב"ה מן העולם קודם מתן תורה ולא בראם, ונתנם הקב"ה בגיהנם, כדלקמן, ועליהם נשפך נהר דינור], שנאמר: אשר קומטו ולא עת [הפסוק מתבאר בהמשך], נהר יצוק יסודם. ^[22]

אינה הליכה וחזירה ממש אלא נראות הולכות וחוזרות כמראה הבזק כדכתיב מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו כענין האש בעת שמתגברת השלהבת בכבשן נראת כיוצא וחוזרת בפי הכבשן.

א"ר יוסי בר' חנינא כאור היוצא מבין החרסין. פי' כשסותמין פי הכבשן בחרסין ויש ביניהם נקבים לשון האש יוצא משם וזהו מראה הבזק.

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' להיכא אזלא אמר רב לכבש העולם תחת נבוכד נצר כו' וארא החיות והנה אופן אחד בארץ.

ותני במתניתא סנדלפון שמו וקושר כתרים לקונו. כבר פירשוהו בפירוש משביעו ואזיל ויתיב במקום שחלק לו הקב"ה להושיבו שם וחלילה שיש שם פדחת כל עיקר וראש וגוף כדרך הברואים אלא לקבל מלכותו כדרך שמזכירין בכל יום ישראל בתפלתם כתר יתנו לך המוני כו'.

אמר רבה כל שראה יחזקאל ראה כמותו ישעיה. למה יחזקאל תמה מן המראה כי יחזקאל דומה לבן כפר שראה טכסיסי המלך וראה מרכבות וחיילות והתחיל תמה. אבל ישעיה לבן מדינה שרואה הטכסיסין הללו בכל יום לפיכך אינו תמה מהן. אשירה לה' כי גאה גאה שירו למי שמתגאה על הגאים כלומר מלך ע"ג המלכים שד' מלכים בעולם אדם בבני אדם אריה בחיות שור בבהמות נשר בעופות והקב"ה ישתבח שמו וכבודו למעלה מכולם.

וארבעה פנים לאחד. פני האחד פני הכרוב וגו' הא תרגמא דשיתת עשר אנפין לכל ברייתא חדא. שיתין וארבעה אפין לארבעה ברייתא [וארבעה] גפין לכל אנפין שיתין וארבע גפין לברייתא חדא רנ"ו גפין לארבע ברייתא. וקיי"ל דכרוב פניו פני אדם ויש לו כנפים כשאר עופות. פני אדם הם גדולים ופני כרוב הם פחותים וכר' אבהו דאמר בבבל קורין לינוקא רביא פי' כגון רבה קשת. וזה שפירש יחזקאל במראה ראשונה שראה המרכבה פני שור מהשמאל לארבעתן ובמראה השניה אמר פני הכרוב לארבעתן ולא הזכיר פני שור כלל.

ע"ב בשעה שאין הדבור יוצא כו' ממללות כו'. פרש"י בספר יחזקאל ממללות כלומר משבחות ומהללות את השם כו' ע"ש:

מאי רצוא ושוב מבין כו' מאי כמראה הבזק כו' עיין בערוך בערך אור:

להיכן אזיל כו' שהלך לכבוש כו'. כ"ה הגירסא גם בילקוט ור"ל כיון דהוזכר ביאתו של הרוח שהיה מצפון אמאי לא הוזכר להיכן הליכתו וקאמר דהליכתו לכל העולם לכבוש כו' ובפרש"י מאי בעיא התם למה הלכה לבבל עכ"ל לא ידעתי להולמ':

וכ"כ למה שלא יאמרו או"ה כו'. ר"ל גם אם זכה נ"נ הרשע למשול על ישראל בשביל שלש פסיעות כדאמרינן פ' חלק מ"מ במה זכה כ"כ לכבוש את כל העולם שלא יאמרו ביד אומה שפלה כו' פרש"י בספר יחזקאל שכשדים אומה שפלה היא שנאמר זה עם לא היה וגו' ומטעם זה כל המיצר לישראל נעשה ראש כדאמרינן במסכת גיטין ועיין בתוס':

אמר הקב"ה מי גרם כו'. דבתר הך ענינא דמעשה מרכבה כתיב ויאמר וגו' שולח אני אל בני ישראל ואל גוים המורדים וגו' משמע להו אל גוים ממש אומות העולם שבני ישראל המה הגורמים ליתן ממשלה כ"כ לגוים המורדים וגו':

וקושר כתרים לקונו כו' שהוא עומד בארץ כדכתיב אופן אחד בארץ וגו' ושם מקבל תפלת הצדיקים ושירתן וקושר מהן כתרים לקונו כדאיתא במדרשות:

ברוך כבוד ה' ממקומו מכלל דמקומו ליכא כו' גם שאמרו הוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו היינו מצד פעולותיו והיינו מלא כל הארץ כבודו מצד פעולותיו מ"מ גילוי שכינתו ית' הוא במקום מיוחד כדכתיב ממקומו ומשמעו דליכא דידע אותו מקום:

יחזקאל דומה לבן כפר כו'. עיין פרש"י ותוס' ועוד נראה לפרש ע"ש מ"ש פרק הרואה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ולפי שהיה ישעיה בן כרך ונתגדל בירושלים בין מלכים כדאמרינן דאמוץ ואמציה אחים הוו והיה רגיל במלכותא דארעא לא היה מתמיה נמי כ"כ במלכותא דרקיעא משא"כ יחזקאל שהיה בן כפר מהכהנים אשר בענתות ולא היה רגיל גם במלכותא דארעא ולכך אתמה כ"כ במלכותא דרקיעא:

כי גאה גאה כו' ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה כו'. לפי ענינו גם האדם בכלל גאה גאה שהוא מתגאה על הגאים שהם ארי ושור ונשר ושאמרו הקב"ה מתגאה על כולם כו' סמך אסיפא דקרא סוס ורוכבו רמה וגו' דהיינו האדם שמתגאה ברוכבו על הסוס והקב"ה מתגאה עליו להשליך גם רוכבו שהוא האדם בים גם נראה שזכר הסוס ע"פ מ"ש פ' ע"פ בו' דברים שנאמרו בסוס דרוחו גסה והיינו סוס שמתגאה ורוכבו שמתגאה עליו הקב"ה מתגאה על כלן להשליכן בים: ואילו שור לא קחשיב כו' קטיגור כו'. לפי שמלאכים וכל צבא השמים עומדים לפניו ית' ב"ה יש מיימינים מלמדים זכות בדינו של אדם ויש משמאילים מלמדים חובה כמפורש כל זה בנבואת מיכיהו לאחאב וה"נ הנך ד' חיות יש מלמדים זכות מימין דכתיב ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו' אבל גבי פני השור כתיב פני השור מהשמאל דהיינו מלמד חובה וע"כ ביקש יחזקאל רחמים והפכו לכרוב שהוא ג"כ צורת אדם שיבקש ג"כ רחמים על ישראל שנקראו אדם אתם וגו' וע"פ המדרש שהאבות הם המרכבה יש לכוין בזה כי כבר אמרו צורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד וצורת אדם אפי רברבי רמז על אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים וגו' והכרוב הוא אפי זוטרי של אדם רמז על יצחק וכה"ג אמרינן בפרק הגוזל במטבע של אברהם צורת אברהם זקן מצד א' וצורת יצחק בחור מצד א':

הי מינייהו אימעוט כו'. פי' דבישעיה מפורש באותן ו' כנפים בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כו'. ואהא קאמר דהי מינייהו מהג' זוגות אימעיטו בשעת חורבן וקאמר אותן שאומרים שירה כו' ומטעם דאימעוט השירה לפניו ית' בחורבן המקדש אבל למ"ד אותן שמכסות רגליהם אימעיטו לא ידענא מה טעם דאימעיטו בשעת חורבן הבית אותן המכסים רגליהם ולפי המדרש דבשתים יכסה רגליו לפי שהם ככף רגל העגל שלא להזכיר עון עגל ניחא דבשעת החורבן נזכר עון עגל שנא' וביום פקדי ופקדתי וגו' לכך אימעיטו אותן כנפים המכסים הרגלים אבל לפי סוגיית תלמודנו נראה דמשום צניעות הוא כדקאמר כרעיה לאו אורח ארעא לגלויי קמי רביה ודו"ק:

אלף אלפים ישמשיניה מספר גדוד א' כו'. וכן וריבו ריבבן קדמוהו יקומון מספר גדוד א' וחלקן הכתוב לב' כתות לפי ענינם אלו ישמשוניה ואלו יקומון לפניו דרך כבוד:

מהיכא נפיק מזיעתן של חיות כו'. סמך אקראי דלעיל מיניה כורסיה שביבן דינור וגו' דהיינו בכלל החיות שנושאות הכסא כמפורש במרכבה דיחזקאל דמות החיות מראיהן כגחלי אש וגו' וזיעתן שאמרו אינו ממש אלא לשבר את האוזן כאילו מזיעות ממה שנושאות הכסא ונגיד ושפיך על ראש רשעים כו' ומייתי חמה יצאה וגו' דהיינו הזיעה החמה שיוצאת מהחיות:

על אשר קומטו פרש"י על תתקע"ד דורות שהעביר מן העולם כו' עכ"ל. אין רצונו שהעבירן מן העולם ממש דא"כ לא חטאו כלל ועל מה נדונו אלא שהעבירן אז קודם מתן תורה ושתלן בכל דור כו' ועל מה שעושין רשעה בכל דור ודור שפיר נדונו וכה"ג כתבו התוס' לפי גירסת הספרים:

גמרא סנדלפון כו' הגבוה מחבריו כו'. כצ"ל וכ"ה בע"י:

גמ' שם מ"ד אשירה כו' אשירה למי שמתגאה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כאן בזמן שאין כו'. הבית. הס"ד ואח"כ מתחיל דבור כביכול:

רש"י ד"ה לנהר דינור. דהאי קרא גבי כו'. כצ"ל ומלת נמי למחוק:

תד"ה לבן כפר. לפי שראהו כו'. כצ"ל:

גמ' לבן כפר. נ"ב בארץ שנער:

שם לבן כרך. נ"ב בא"י בירושלים:

כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם: בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בָּנָיו. קשא כמה נחשב בזיון דבר זה כנגד רבויי בזיונות שנעשה לישראל?
ונראה לי בס"ד הכונה בשביל כבוד שמים דאומה המושלת בהם מוכרח שהיא תקח השפע שהיה ראוי להם ולכן כשאומרים ביד אומה שפילה מסר את בניו יצא זלזול לשפע הקדוש של הקדוש ברוך הוא שאז גם השפע נמסר ביד אומה שפלה. או יובן הכוונה כי יאמרו כן כדי להכריח שאינם נחשבים בניו דאם הם בניו כיצד ימסרם ביד אומה שפלה ולא יחוס על כבודו.

לְמַה יְּחֶזְקֵאל דּוֹמֶה? לְבֶן כְּפָר, שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל מרכבת יחזקאל היתה ביצירה ושל ישעיה בבריאה עיין שם. ולכן לישעיה קראוהו 'בן כרך' וליחזקאל הנביא ע"ה קראהו 'בן כפר' כי היצירה לגבי בריאה נחשבת כפר ונראה לי הכפרי [315] עולה מספר יצירה [315].

מַלְאָךְ אֶחָד, שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לְבֵין הַחַיּוֹת. האי 'אָרֶץ' קאי על עולם העשיה שנקראת 'ארץ' וכתוב בעץ חיים שער סדר אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] פ"ו, דהנפש של מלכות דיצירה הוא סַנְדַּלְפוֹן ועל זה נאמר וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ (יחזקאל א, טו), בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: סַנְדַּלְפוֹן שְׁמוֹ וכו' ולהיותו נפש דמלכות הנקראת ארץ לכן עליו נאמר 'וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ' וסוד רישא דעשיה הוא עצמו המלאך הנזכר שהוא הנפש דמלכות דיצירה ולהיות שבשאר עולמות לא היה כן שהוא עצמו ישמש לתתא לכך עליו נאמר 'וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ' להיותו רישא של עשיה וכו' יעוין שם. ולפי דברי רבינו ז"ל יומתק אומרם וראשו אצל החיות יען דחיות הקודש הם ביצירה כנזכר בעץ חיים.
ומה שאמרו וְעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַמֶּרְכָּבָה וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְקוֹנוֹ, הכונה דכיון שהוא מלכות דעולם היצירה הנה הוא רישא דעשיה שהוא בחינת הכתר דעשיה לכך הוא קושר כתרים דייקא דמעלה אורות אלו עד בחינת הכתר דאצילות ולזה אמר לקונו. ומקשי וְהָא כְּתִיב (יחזקאל ג, יב) בָּרוּךְ כְּבוֹד הֳ' מִמְּקוֹמוֹ, כלומר מקומו הוא האצילות הנקרא מקום דליכא דידע ליה ומשני אָמַר שֵׁם וְסָלֵיק וְיָתִיב אַרֵישֵׁיהּ, רוצה לומר דאור הכתר עולה מאיליו על ידי שם ויתיב באצילות הנקרא ראש.
והנה לפי דברי רבינו מורינו הרב שלום שרעבי בנהר שלום דף ל"ד, המלאך הנזכר הוא בחצוניות דחצוניות עיין שם. ולפי זה שפיר אמרו עליו שעומד אחורי המרכבה דהמרכבה קאי על חצוניות ואחורי המרכבה חצוניות דחצוניות.

יְחֶזְקֵאל בִּקֵשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וַהֲפָכוֹ לִכְרוּב. נראה לי בס"ד 'גערה' שהיא רמז לדין וגבורה [280] עולה מספר רע"ט ואם תסיר מספר רע"ט מן מספר שור [506] ישאר כרוב [228] והיה זה על ידי בקשת רחמים [298] שהוא מספר רצ"ח כמנין 'אך גערה' [299] והיינו אך מיעוט כלומר המעיט וחיסר כמנין גערה מן שור ועל ידי כך נשאר כרוב.
והנה מתחלה היה סופי תיבות שלהם אותיות 'מררה' שהוא ענין מרירות שהיה להם מחמת הקטרוג בעודו שור ואחר כך נהפך לכרוב ונעשה סופי תיבות שלהם 'מה רב' והיא טובת ישראל הרמוזה בפסוק מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ).
גם מתחלה היה ראשי תיבות שלהם 'אשנא' שהוא ענין שנאה המתהווה מחמת הקטרוג בעודו שור ואחר כך נעשה ראשי תיבות שלהם 'אאנך' שהוא ראשי תיבות אגודת אורות נצוצות כלים כנודע ובסוד אנ"ך כדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים. גם א' לשון אלוף שהוא שררה וחשיבות וכן אנ"ך לשון חשיבות הוא בלשון התלמוד שהוא אבן טובה.
ובזה נראה לי בס"ד מה שאמר לבלעם (במדבר כב, יב) לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא, שרצה להגביר הקטרוג בראותו שור במרכבה ואמר לו לֹא תָאֹר כי השור עתיד להיות כרוב וזהו 'בָרוּךְ הוּא' אותיות 'כְּרוּב הוּא' וכל העומד להגזז כגזוז דמי!
ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (איוב ג, יט) 'קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו', פירוש עתיד שיתהפך שור לכרוב ואז יהיו במרכבה אפי רברבי ואפי זוטרי שהם אדם וכרוב ובזה עבד הם ישראל יהיה חפשי מאדוניו כי יוסר מעליהם הקטרוגים.

אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב (יחזקאל י, יד): פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וכו'.. מקשים למה הוצרך המקשן להזכיר הכתוב בדבריו מאחר דתלמודא הוא קאי בהאי קרא גופיה ומשתעי ביה, והכי הוה ליה למימר בקיצור הַיְנוּ 'פְּנֵי־כְּרוּב' הַיְנוּ 'פְּנֵי־אָדָם'?
ונראה לי בס"ד דעיקר קושייתו מסדר שסדרן הכתוב בהאי קרא כי בתחלה כשהיה שור היה מפסיק אריה בין אדם לשור ועתה כשנהפך שור לכרוב אם היה גם כן אריה מפסיק ביניהם אין להקשות הַיְנוּ 'פְּנֵי־כְּרוּב' הַיְנוּ 'פְּנֵי־אָדָם' דמה בכך אם יהיו שתי צורות שוין מאחר דאיכא צורה אחרת ביניהם אך על הפסוק ששינה גם הסדר שהניח הכרוב סמוך לאדם ואין אריה מפסיק ביניהם לכך קשיא ליה הַיְנוּ 'פְּנֵי־כְּרוּב' הַיְנוּ 'פְּנֵי־אָדָם' דאין דרך להניח שני צורות שוין סמוכין זה לזה.
על כן הזכיר הכתוב בקושיתו ואמר אֶלָּא מֵעַתָּה פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם דסמוכין זה לזה קשיא הַיְנוּ 'פְּנֵי־כְּרוּב' הַיְנוּ 'פְּנֵי־אָדָם'! ואין דרך להניח שתי צורות שוין סמוכין זה לזה, ותירץ אינם שוים אלא הם אַפֵּי רַבְרְבֵי וְאַפֵּי זוּטְרֵי.

אַפֵּי רַבְרְבֵי וְאַפֵּי זוּטְרֵי. נראה לי בס"ד טעם לזה להורות לענין חשיבות ומעלה יחשבם לגדולים וזהו אַפֵּי רַבְרְבֵי לעשות להם חשיבות טפי ממלאכים ולענין קטרוג עונות יחשבם לקטנים על דרך שאמר הכתוב כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ (הושע יא, א).
או יובן בס"ד אַפֵּי רַבְרְבֵי כנגד יעקב וְאַפֵּי זוּטְרֵי כנגד יוסף דכתיב (תהלים עז, טז) גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה, שקראם על שם יעקב ועל שם יוסף וידוע יוסף בכור דכתיב (דברי הימים א' ה, ב) וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף, והיינו 'כְּרוּב' שהוא אפי זוטרי הוא אותיות 'בְּכוֹר'. גם כְּרוּב [228] עולה עץ חיים [228] שהוא ביסוד הנקרא יוסף.
או יובן בס"ד אַפֵּי רַבְרְבֵי כנגד משיח בן דוד וְאַפֵּי זוּטְרֵי כנגד משיח בן יוסף ולכן הקדים כרוב לאדם כי תחלה יתגלה משיח בן יוסף ואחר כך משיח בן דוד.
ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש אַפֵּי רַבְרְבֵי וְאַפֵּי זוּטְרֵי מורה דלפעמים נמשכין אורות דגדלות כמו שבת ויום טוב ולפעמים אורות דקטנות כמו בחול, עד כאן דבריו נר"ו.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (ישעיה ו, ב) "שֵׁשׁ כְּנָפַיִם, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד". הגאון מורינו הרב אליהו מוילנא ז"ל כתב בסוף ספרו 'שנות אליהו' זרעים, דהיה כתוב על כל כנף תיבה אחד מפסוק 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' ואמעוט אותם האמצעים אשר כתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' ופירש לכך אומרים במוסף 'גַּלֵּה כְּבוד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ בִּמְהֵרָה' שיתגלו אותם האמצעיים שכתוב עליהם 'כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' עד כאן דבריו ז"ל.
ובזה נראה לי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קמה, יא) כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ, רוצה לומר בעת אשר אותם הכנפים שכתוב עליהם כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ שירה שזה יהיה בביאת הגואל ובנין בית המקדש אז אותו זמן גְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ העולם שמראה הקדוש ברוך הוא גבורתו בנסים ונפלאות שיעשה לישראל כמו שנאמר (מיכה ז, טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וכתיב (תהלים פ, ג) עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ.
ורבנן דסבירא ליה אמעוט אותם שמכסות בהם רגליהם נמצא דאמעוט אותם שכתוב עליהם 'לְעוֹלָם וָעֶד' ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא הֳ' זוּ חָטָאנוּ לוֹ, והיינו לוֹ ראשי תיבות 'לְעוֹלָם וָעֶד' חטאנו לשון חסרון.
ונראה לי לרבנן אמעוט הני מפני שישראל חטאו בפגם הירך המתייחס לרגליים. או יובן על פי מה שכתב הרב עוללות אפרים ז"ל הלוחות היו ששה טפחים כנגד שלשה כתרים ולפי דבריו בשתים יכסה רגליו כנגד כתר כהונה ובזה מובן הטעם לרבנן דאמעוט אלו בחרבן שנחסר כתר כהונה.

"אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה" שִׁירוּ לְמִי שֶׁמִּתְגָּאֶה עַל הַגֵּאִים. קשא מה חידוש זה דקא משמע לן שהוא יתברך מתגאה על כל הגאים האלה שהם אדם אריה שור נשר שהם בריות תחתונים מאחר כי הוא יתברך מתגאה על כל המלאכים וצבא השמים שהם עליונים וחזקים ותקיפים? גם קשא מה שייכות יש לדבר זה עם השיר?
ונראה לי בס"ד מה שעשה השם יתברך דמות ארבעה בריות אלו שהם תחתונים בארץ תחת כסא כבודו למעלה היינו להורות שהוא משגיח בתחתונים השפלים שהם שוכני ארץ ונודע מזה שמלא כל הארץ כבודו ובזה ממילא יצא היתר לאדם שיאמר שיר לכבודו יתברך, כי בלאו הכי היה נראה לאסור משום סיימתנהו לשבחיה דמרך בשיר זה?! אך כיון דלמדנו מזה שהוא משגיח בתחתונים ומלא כל הארץ כבודו נמצא אומרים שבחו בשיר לפניו וכל דהוי לפניו חשיב מקצת כי כלל גדול איכא בעלמא אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (עירובין יח:), ולזה אמר שירו בשבח ותהלה למי שמתגאה על כל הגאים שהם ארבע בריות אלה שהניח דמותם בכסא הכבוד אף על פי שהם תחתונים שוכני ארץ והיינו משום להורות על השגחתו בתחתונים ומלא כל הארץ כבודו.

תוס' ד"ה כתוב אחד אומר וכו'. בשש כנפים. עי' חולין צב ע"א תד"ה ברוך:

בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה וכו' אמרו בס' היכלות כשרוצה הקב"ה לגלות הדיבור לנביא וכו' וכתב רבינו אליעזר מגרמיזא ודברתי על הנביאים אל הנביאים אינו אומר אלא שהקב"ה אומר למלאכים תראו המראה הזו לנביא וזהו ודברתי למלאכים על הנביאים להראותם. נמוקי רבינו בצלאל כ"י:

למה יחזקאל דומה לבן כפר וכו' פירש"י לפחיתות יחזקאל. והעיקר לפחיתות אנשי דורו או אנשי מקומו שצריך לספר להם לשון רחבה וארוכה. לקוטי רבינו בצלאל בשם גליון. והא דכתב בשם רש"י ליתיה בנסחתין. ובזהר הקדוש ריש פ' שמות אמרו שהוצרך יחזקאל לזה לנחמם מהגלות דהוו אמרי אבד סברן ובטל סכויין ע"ש באורך:

(יג ב) מאי כרוב א"ר אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא.—עי' בספר "על נהרות בבל", שהעיר: "הלא בא"י מצוי יותר לשון רוביא לינוקא בכמה מקומות". ונראה ליישב, כי בבבל היו קורין לינוקא שהוא ילד קטן "רביא", ולנער שהוא גדול "עולם"; אבל בא"י היו קורין גם לנער גדול "רביא", שכן בחולין (כ רע"א) אמר ר' ינאי, בן א"י, על בני ר' חייא "יקבלו הרובין את תשובתן". והנה להלן מבואר, שכרוב הוא "אפי זוטרי", שהוא ילד קטן. ולמען לא נטעה לומר, שכרוב הוא כדמות ילד גדול, הוכרח ר' אבהו לציין "בבבל" שבו קורין "רביא" לילד קטן דווקא.

(יג ב) כתוב אחד אומר שש כנפים וכו'.—עי' מ"ש ע"ז בתוספות. ויותר נראה, שדעת התלמוד שהחיות גדולות במעלה יותר מן השרפים, וכן מוכח בחולין צב א (ועי' שם בתוס'). ולפי זה שפיר מקשינן הכא, שמאחר שלשרפים יש שש כנפים לאחד, ק"ו שהיה להן לחיות שש כנפים לאחת. ומכל מקום מן המקרא נראה שהשרפים גדולים במעלה יותר מן החיות, דכתיב "ואראה את ה' יושב וגו' שרפים עומדים ממעל לו" (ישע' ו ב). והענין לפי פשוטו, שהשרפים עומדים למעלה מן הכסא, ולפי זה הם גדולים מן החיות, שהרי הן עומדות תחת הכסא.

והכי איתא בפר"א פ"ד: "ודמות כסאו כעין ספיר של ד' רגלים וד' חיות קבועות על כל רגל ורגל וכו' שני שרפים עומדים א' מימינו של הקב"ה וא' משמאלו שש כנפים שש כנפים לכאו"א וכו' ואומרים ק'ק'ק' וכו' והחיות עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו" (וכן מוכח נמי שם פי"ג, ע"ש).

ונראה שכ"ה דעת מייסדי היוצר, שאומרים בכל יום "והאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפים וכו'". וענין זה הוא, שתחילה אומרים השרפים ק'ק'ק', ואחר זה האופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפים שלמעלה מהם ואומרים "ברוך כבוד ה' ממקומו".