סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בֵּית הַכְּנֶסֶת מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שְׁמַע מִינַּהּ
דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא מַאי דִּכְתִיב וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כׇּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כׇּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ בֵּית ה' זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵלּוּ פַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ וְאֵת כׇּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם כְּמַשְׁמָעָן וְאֶת כׇּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר מְקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה וְחַד אָמַר מְקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תְּפִלָּה
מַאן דְּאָמַר תּוֹרָה דִּכְתִיב ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר וּמַאן דְּאָמַר תְּפִלָּה דִּכְתִיב סַפְּרָה נָּא הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע וֶאֱלִישָׁע דַּעֲבַד בְּרַחֲמֵי הוּא דַּעֲבַד
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר מָקוֹם שֶׁמְּגַדְּלִין בּוֹ תּוֹרָה דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בֵּית הַכְּנֶסֶת מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַמִּדְרָשׁ שְׁמַע מִינַּהּ
אֲבָל מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים וְכוּ' אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לִמְכּוֹר סֵפֶר תּוֹרָה יָשָׁן לִיקַּח בּוֹ חָדָשׁ כֵּיוָן דְּלָא מְעַלֵּי לֵיהּ אָסוּר אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּלֵיכָּא לְעַלּוֹיֵי עִילּוּיָיא אַחֲרִינָא שַׁפִּיר דָּמֵי
תָּא שְׁמַע אֲבָל מָכְרוּ תּוֹרָה לֹא יִקְחוּ סְפָרִים סְפָרִים הוּא דְּלָא הָא תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי מַתְנִיתִין דִּיעֲבַד כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן לְכַתְּחִלָּה
תָּא שְׁמַע גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין וְחוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין וְלֹא חוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה
קָתָנֵי מִיהַת גּוֹלְלִים סֵפֶר תּוֹרָה בְּמִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין מִטְפְּחוֹת חוּמָּשִׁין אִין מִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה לָא
אֵימָא סֵיפָא וְלֹא חוּמָּשִׁין בְּמִטְפְּחוֹת סֵפֶר תּוֹרָה הָא תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִישְׁמַע מִינַּהּ
תָּא שְׁמַע מַנִּיחִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל גַּבֵּי תּוֹרָה וְתוֹרָה עַל גַּבֵּי חוּמָּשִׁין וְחוּמָּשִׁין עַל גַּבֵּי נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֲבָל לֹא נְבִיאִים וּכְתוּבִים עַל גַּבֵּי חוּמָּשִׁין וְלֹא חוּמָּשִׁין עַל גַּבֵּי תוֹרָה
הַנָּחָה קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי הַנָּחָה דְּלָא אֶפְשָׁר דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי מִיכְרָךְ הֵיכִי כָּרְכִינַן וְהָא קָא יָתֵיב דַּפָּא אַחַבְרֵיהּ אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר שְׁרֵי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר שְׁרֵי
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יִמְכּוֹר אָדָם סֵפֶר תּוֹרָה יָשָׁן לִיקַּח בּוֹ חָדָשׁ
הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא כִּי קָאָמְרִינַן כְּגוֹן דִּכְתִיב וּמַנַּח לְאִיפְּרוֹקֵי מַאי
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אֵין מוֹכְרִין סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה
שְׁמַע מִינַּהּ תּוֹרָה בְּתוֹרָה שַׁפִּיר דָּמֵי דִּלְמָא שָׁאנֵי תַּלְמוּד שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה אִשָּׁה נָמֵי לָא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲבָל תּוֹרָה בְּתוֹרָה לָא
תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יִמְכּוֹר אָדָם סֵפֶר תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲפִילּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל וּמָכַר סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ בִּתּוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם
וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן אָמַר רָבָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ אֲבָל גָּבוּ וְהוֹתִירוּ מוּתָּר
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְנוּ אֲבָל הִתְנוּ אֲפִילּוּ לְדוּכְסוּסְיָא מוּתָּר
הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ כִּי הִתְנוּ מַאי הָוֵי אֶלָּא שֶׁגָּבוּ וְהוֹתִירוּ טַעְמָא דְּהִתְנוּ הָא לֹא הִתְנוּ לָא
לְעוֹלָם שֶׁמָּכְרוּ וְהוֹתִירוּ וְהָכִי קָאָמַר בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר אֲבָל הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר אֲפִילּוּ לְדוּכְסוּסְיָא נָמֵי מוּתָּר
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דַּהֲוָה מְסַדַּר מַתְנְיָתָא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת מִי שְׁמִיעַ לָךְ מֵרַב שֵׁשֶׁת מַאי דּוּכְסוּסְיָא אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת פָּרָשָׁא דְמָתָא
אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּשְׁמִעַ לֵיהּ מִילְּתָא וְלָא יָדַע פֵּירוּשַׁאּ לִישַׁיְּילַהּ (קַמֵּיהּ) [לְמַאן] דִּשְׁכִיחַ קַמֵּי(ה) רַבָּנַן דְּלָא אֶפְשָׁר דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִן גַּבְרָא רַבָּה
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר בְּנֵי הָעִיר שֶׁהָלְכוּ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה נוֹתְנִין וּכְשֶׁהֵן בָּאִין מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָן
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּנֵי הָעִיר שֶׁהָלְכוּ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה נוֹתְנִין וּכְשֶׁהֵן בָּאִין מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וְיָחִיד שֶׁהָלַךְ לְעִיר אַחֶרֶת וּפָסְקוּ עָלָיו צְדָקָה תִּנָּתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר
רַב הוּנָא גְּזַר תַּעֲנִיתָא עָל לְגַבֵּיהּ רַב חָנָה בַּר חֲנִילַאי וְכֹל בְּנֵי מָתֵיהּ רְמוֹ עֲלַיְיהוּ צְדָקָה וִיהַבוּ כִּי בָּעוּ לְמֵיתֵי אֲמַרוּ לֵיהּ נִותְּבַהּ לַן מָר וְנֵיזִיל וּנְפַרְנֵס בַּהּ עַנְיֵי מָאתִין
אֲמַר לְהוּ תְּנֵינָא בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין שָׁם

רש"י

לעשות מבית הכנסת בית המדרש: וישרף את בית ה' ואת כל בית גדול. בנבוזראדן כתיב: תסתיים. יש סימן: מותר לעשות בית המדרש. אלמא בית המדרש הוי בית גדול: דיעבד. שמכרוהו כבר כדקתני מכרו תורה ומשום הכי מותר ליקח בדמיו ספר תורה שאם לאו מה יקחו מהם כי קא מיבעיא לן למכור לכתחילה לכך: חומשין. ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד: אבל לא נביאים וכתובים במטפחות ספר תורה. שמוריד המטפחות מקדושתן: במטפחות של חומשין. דקא מעלי להו למטפחות: אבל במטפחות ספר תורה לא. אלמא אין משנין לכיוצא בה אלא למעלה הימנה: אימא סיפא ולא חומשין במטפחות של ספר תורה. דהא ירידה היא: וקא מותיב דפא אחבריה. דף נגלל על חבירו: משום פשיעותא. שמא משימכור שוב לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים: כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי. שכתוב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת לו דמים: אלא ללמוד תורה. להתפרנס בו כשלומד תורה וקס''ד דה''ה לקנות ספר תורה: שאינו צריך לו. שיש לו אחר: אינו רואה סימן ברכה לעולם. באותן הדמים: שמכרו והותירו. מכרו אחד מן הקדושות הללו ולקחו ממקצת הדמים קדושה מעולה והותירו מהן: אבל גבו. מעות מן הצבור לצורך ספר תורה וקנאוהו ונותר בידן מן הדמים מותר להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה: שלא התנו. על מנת לעשות רצוננו מן הדמים: לדוכסוסיא. מפרש לקמן: כי התנו מאי הוי. הא דמי קדושה הן: וטעמא דהתנו. כשגבו לעשות רצוננו וחפצנו ממותר הדמים: פרשא דמתא. בני העיר שוכרין אדם רוכב סוס שיהא להן מזומן לשולחו בשליחות למושל העיר כשיצטרכו: נותנין. אותה לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקים ואינן נותנין: וכשהן באים. וחוזרים למקומן תובעים אותן מן הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן:

תוספות

כוותיה דרב פפי מסתברא. מהכא משמע דהלכה כר' יהושע בן לוי לגבי דר' יוחנן מדמייתי ראיה דהלכה כרב פפי משום דרבי יהושע בן לוי קאי כוותיה אע''ג דרבי יוחנן פליג עליה: אבל התנו ז' טובי העיר במעמד כו'. קשה דכיון שהתנו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר למה לי להותירו ואמאי נקטיה והא אפי' בכל הדמים יכולין הן לעשות מה שירצו כדאמר לעיל אפילו למישתי ביה שיכרא ופרש''י לקנות מן הדמים שכר לשתות ויש לומר דנקט והותירו לאשמועינן דאף במותר בעי תנאי דסלקא דעתך דאם קנו מן הדמים דבר קדושה והותירו דמותר לעשות מן המותר כל מה שירצו אפילו בלא תנאי קמ''ל דלא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר