סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בִּנְזִיקִין הֲוָה וַאֲנַן קָא מַתְנֵינַן בְּשִׁיתָּא סִדְרִין וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה בְּעוּקְצִין הָאִשָּׁה שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בִּקְדֵירָה וְאָמְרִי לַהּ זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן טְהוֹרִין אֲמַר הֲוָייוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא חָזֵינָא הָכָא
וַאֲנַן קָא מַתְנֵינַן בְּעוּקְצִין תְּלֵיסַר מְתִיבָתָא וְאִילּוּ רַב יְהוּדָה כִּי הֲוָה שָׁלֵיף חַד מְסָאנָא אָתֵי מִיטְרָא וַאֲנַן קָא צָוְוחִינַן כּוּלֵּי יוֹמָא וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בַּן אִי מִשּׁוּם עוֹבָדָא אִי אִיכָּא דַּחֲזָא מִידֵּי לֵימָא אֲבָל מָה יַעֲשׂוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁאֵין דּוֹרָן דּוֹמֶה יָפֶה
רַב יְהוּדָה חֲזָא הָנְהוּ בֵּי תְרֵי דַּהֲווֹ קָא פָּרְצִי בְּרִיפְתָּא אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ אִיכָּא שִׂבְעָא בְּעָלְמָא יְהֵיב עֵינֵיהּ הֲוָה כַּפְנָא אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא שַׁמָּעֵיהּ מָר דִּשְׁכִיחַ קַמֵּיהּ נִיעַשְּׂיֵיהּ דְּלִיפּוֹק בְּפִתְחָא דְּסָמוּךְ לְשׁוּקָא עַשְּׂיֵיהּ וּנְפַק לְשׁוּקָא חֲזָא כִּנּוּפְיָא
אֲמַר לְהוּ מַאי הַאי אֲמַרוּ לֵיהּ אַכּוּסְפָּא דְתַמְרֵי קָיְימִי דְּקָא מִזְדַּבַּן אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ כַּפְנָא בְּעָלְמָא אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ שְׁלוֹף לִי מְסָאנַיי שְׁלַף לֵיהּ חַד מְסָאנָא וַאֲתָא מִיטְרָא כִּי מְטָא לְמִישְׁלַף אַחֲרִינָא אֲתָא אֵלִיָּהוּ וַאֲמַר לֵיהּ אֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי שָׁלְפַתְּ אַחֲרִינָא מַחְרֵיבְנָא לְעָלְמָא
אֲמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל אֲנָא הֲוָה קָאֵימְנָא אַגּוּדָּא דִּנְהַר פָּפָּא חֲזַאי לְמַלְאֲכֵי דְּאִידְּמוֹ לְמַלָּחֵי דְּקָא מַיְיתִי חָלָא וּמְלוֹנְהוּ לְאַרְבֵּי וַהֲוָה קִמְחָא דִּסְמִידָא אֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לְמִיזְבַּן אָמֵינָא לְהוּ מֵהָא לָא תִּיזְבְּנוּן דְּמַעֲשֵׂה נִסִּים הוּא לִמְחַר אָתְיָין אַרְבֵי דְּחִיטֵּי דְּפַרְזִינָא
רָבָא אִיקְּלַע לְהַגְרוֹנְיָא גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְלָא אֲתָא מִיטְרָא אֲמַר לְהוּ בִּיתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא בְּתַעֲנִיתַיְיכוּ לִמְחַר אֲמַר לְהוּ מִי אִיכָּא דַּחֲזָא חֶילְמָא לֵימָא אֲמַר לְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵהַגְרוֹנְיָא לְדִידִי אַקְרְיוּן בְּחֶלְמַי שְׁלָם טָב לְרַב טָב מֵרִיבּוֹן טָב דְּמִטּוּבֵיהּ מֵטֵיב לְעַמֵּיהּ אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ עֵת רָצוֹן הִיא (מִבְעֵי רַחֲמֵי) בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאָתֵי מִיטְרָא
הָהוּא גַּבְרָא דְּאִיחַיַּיב נְגָדָא בְּבֵי דִינָא דְּרָבָא מִשּׁוּם דִּבְעַל נׇכְרִית נַגְּדֵיהּ רָבָא וּמִית אִשְׁתְּמַע מִילְּתָא בֵּי שַׁבּוּר מַלְכָּא בְּעָא לְצַעוֹרֵי לְרָבָא אֲמַרָה לֵיהּ אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא לִבְרַהּ לָא לֶיהֱוֵי לָךְ עֵסֶק דְּבָרִים בַּהֲדֵי יְהוּדָאֵי דְּכֹל מָאן דְּבָעַיִין מִמָּרַיְיהוּ יָהֵיב לְהוּ
אֲמַר לַהּ מַאי הִיא בָּעַיִן רַחֲמֵי וְאָתֵי מִיטְרָא אֲמַר לַהּ הַהוּא מִשּׁוּם דְּזִימְנָא דְּמִיטְרָא הוּא אֶלָּא לִבְעוֹ רַחֲמֵי הָאִידָּנָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְלֵיתֵי מִיטְרָא שְׁלַחָה לֵיהּ לְרָבָא כַּוֵּין דַּעְתָּךְ וּבְעִי רַחֲמֵי דְּלֵיתֵי מִיטְרָא בָּעֵי רַחֲמֵי וְלָא אָתֵי מִיטְרָא
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֱלֹהִים בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם וְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֲתָא מִיטְרָא עַד דִּשְׁפוּךְ מַרְזְבֵי דְמָחוֹזָא לְדִיגְלַת אֲתָא אֲבוּהּ אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ מִי אִיכָּא דְּמַיטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי אֲמַר לֵיהּ שַׁנִּי דּוּכְתָּיךְ שַׁנִּי דּוּכְתֵּיהּ לִמְחַר אַשְׁכְּחֵיהּ דְּמִרְשַׁם פּוּרְיֵיהּ בְּסַכִּינֵי
רַב פָּפָּא גְּזַר תַּעֲנִיתָא וְלָא אֲתָא מִיטְרָא חֲלַשׁ לִיבֵּיהּ שְׂרַף פִּינְכָּא דְּדַיְיסָא וּבָעֵי רַחֲמֵי וְלָא אֲתָא מִיטְרָא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר אוּשְׁפַּזְתִּי אִי שָׂרֵיף מָר פִּינְכָּא אַחֲרִיתִי דְּדַיְיסָא אָתֵי מִיטְרָא אִיכְּסִיף וַחֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ וַאֲתָא מִיטְרָא
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא אֲתָא מִיטְרָא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּנַחַת וַחֲנִינָא בְּצַעַר פְּסַק מִיטְרָא כִּי מְטָא לְבֵיתֵיהּ אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּצַעַר וַחֲנִינָא בְּנַחַת אֲתָא מִיטְרָא
אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי אַהְנְיָא לֵיהּ צְלוֹתָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לְגַבֵּי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא דִּתְנַן הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן מַאי מְצַלֵּי רָבִין בַּר אַדָּא וְרָבָא בַּר אַדָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזּוֹ גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה שְׁחוּנָה מְעַלַּיְיתָא הִיא אַדְּרַבָּה גְּרִיעוּתָא הִיא
אֶלָּא אִם שְׁחוּנָה תְּהֵא גְּשׁוּמָה וּטְלוּלָה וְאַל יִכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִילַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְסַיֵּים מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה לָא יִעְדֵּי עָבֵיד שׁוּלְטָן מִדְּבֵית יְהוּדָה וְאַל יְהוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה וְלֹא לְעַם אַחֵר
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִיזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי וַחֲנִינָא בְּנִי דַּיּוֹ בְּקַב חָרוּבִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת הֲוָה רְגִילָא דְּבֵיתְהוּ לְמֵיחֲמָא תַּנּוּרָא כׇּל מַעֲלֵי דְשַׁבְּתָא וְשָׁדְיָיא אַקְטַרְתָּא

רש"י

ה''ג בנזיקין הוה. למודם לא היה גדול אלא בסדר נזיקין: שכובשת ירק בקדירה. במסכת [טהרות] היא בפ' שני (מ''א) גבי ידות מיירי דקיי''ל (עוקצין פ''א משנה א) כל ידות האוכלין אם נגעה טומאה בהן נטמא גם האוכל הצריך לידות דיד מכניס ומוציא כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קיח.) מכל האוכל לרבות הידות וקתני התם אשה שהיא כובשת ירק דידות שלהן טהורין דכשהיא עוצרת אותם הידות משתברות וא''א ליטול הירקות בידות שלהן שנשמט ונפסק האוכל מן היד מחמת כבישה: כובשת. שול''ץ בלע''ז עוצרת שיצא המשקה שלהן ויבשו דרך אשה בכך כובשת ירק ממים שישתמרו לזמן מרובה: טהורין. העלין והקלחין: ואמרי לה. כי מטא לאידך בפרק שני (דעוקצין משנה א) זיתים שכבשן בטרפיהן כתרגומו עלה טרפא (בראשית ח) עלין שלהן דהיינו ידות: טהורין. הידות להביא טומאה לאוכל דתו לא חזי למהוי בית יד: הוויות דרב ושמואל. עומק גדול ולא הוה נהירא ליה: תליסר מתיבתא. שלש עשרה ישיבות איכא בהך מתא דגמרי מסכת עוקצין: כי הוה שליף חד מסאנא. משום עינוי: דחזא מידי. חס ושלום בעובדי בישי: פרצי בריפתא. זורקים אותם זה לזה: ניעשייה. יעשנו שיצא לחוץ: אכוספא דתמרי. על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים: קאימנא אנהר פפא. ההוא יומא דעבד רב יהודה הכי: חלא. חול: דסמידא. סולת והן עצמן מוכרין אותו: אמר להו מעשה נסים כו'. ובמה דאפשר להתרחק ממעשה נסים יותר טוב ונכון: דפרזינא. מקום: אקרון. הקרוני הייתי קורא בחלומי: נגדא. מלקות: איפרא הורמיז. כך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה: מאי היא. מאי עביד להו: אמרה ליה. דכל אימת דבעי מיטרא: זימנא דמיטרא הוא. ואפילו לא בעו נמי אתי מיטרא: שלחה ליה לרבא. דרחמא ליה לרבא: אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם. שהיית מפליא להם נסים: עד דשפיך מרזבי דציפורי. שקילחו מים מן המרזיבות עד ששוטפין בחוצות ויורדין ושופכין: לדיגלת. לנהר חדקל: אשני מטתך: אל תשכב במטתך הלילה: בסכיני. שרצו שדים להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' בשחיטת חולין בפרק הזרוע (דף קלג.) וליקריוה לרבא רבא נזוף היה לא מצינו לו נזיפה בכל הש''ס אלא בזה המעשה כשביקש הגשמים בתמוז שלא לצורך: הכי גרסינן ר''פ גזר תעניתא חלש לביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא: אי שריף מר חדא פינכא דדייסא. מלשון שורפה חיה (ע''ז דף כט:) פינכא מלא כף כמו מלחיך פינכי (פסחים דף מט.) דייסא טריי''ס בלע''ז ולחוכא קאמר ליה הכי משום דטעים ברישא והדר בעא רחמי: רבי חנינא בן דוסא. תנא הוא: כל העולם כולו בצער. שמבקשין מים לשדותיהן: בנחת. שאני יושב בביתי ואיני צריך לגשמים לפי שאין לי שדות: מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול כשהיה מתפלל תפלה קצרה ביום הכפורים שהיה אומר אל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים דר' חנינא מבטל ליה לצלותיה דכהן גדול שאעפ''כ שמע הקב''ה תפלתו ופסיק מיטרא: שחונה. חמה כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד) תירגם יונתן בן עוזיאל שחינת: אם שחונה תהא גשומה. כשהיא חמה צריכה הארץ לגשמים מאד ותדיר: בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו. ולא גרסי' מהר חורב: קב חרובים מערב שבת לערב שבת. כל השבת היה ניזון בכך חסר לחם היה ומתגלגל היה בחרובין: אקטרתא. דבר שמעלה עשן כקיטור הכבשן:

תוספות

אין פירוש לקטע זה
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר