סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו הָכָא נָמֵי לָא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר בֵּין לְפָנָיו וּבֵין לְאַחֲרָיו אָסוּר אִי הָכִי בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי מַאי אִירְיָא דְּהָוֵי יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּמִיתּוֹקַם תְּמִידָא תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּבָתַר עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא בֵּיהּ
דְּתַנְיָא בְּעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא בֵּיהּ אֲתָת בְּשׂוֹרְתָּא טָבְתָּא לִיהוּדָאֵי דְּלָא יְעִידוֹן מִן אוֹרָיְיתָא שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵרָיו הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ
אָמְרָה לָהֶם עִמְדוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה אָמְרוּ אֵי שָׁמַיִם לֹא אַחִים אֲנַחְנוּ לֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ לֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת רָעוֹת וּבִטְּלוּם וְאוֹתוֹ יוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב
אָמַר אַבָּיֵי לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחֹדֶשׁ מְעוּבָּר
רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא לְחוֹדֶשׁ חָסֵר כׇּל שֶׁלְּאַחֲרָיו בְּתַעֲנִית אָסוּר בְּהֶסְפֵּד מוּתָּר וְזֶה הוֹאִיל וּמוּטָל בֵּין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים עֲשָׂאוּהוּ כְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ וַאֲפִילּוּ בְּהֶסְפֵּד נָמֵי אָסוּר
אָמַר מָר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי לְמֵימַר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ לֵימָא מִתִּשְׁעָה בֵּיהּ וּתְמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם בֵּיהּ תְּמִידָא
כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִקְּלַע לֵיהּ מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְשִׁבְעָה תְּמָנְיָא גּוּפֵיהּ אָסוּר דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא קַמָּא דְּאִיתּוֹתַב בֵּיהּ חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא
הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה נָמֵי כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִיקְּלַע מִילְּתָא וּבַטְּלִינֵּיהּ לְעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא עֶשְׂרִין וְתִשְׁעָה גּוּפֵיהּ אָסוּר דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹמָא דְּמִקַּמֵּי יוֹמָא דְּאִיתּוֹקַם תְּמִידָא
אִיתְּמַר רַב חִיָּיא בַּר אַסִּי אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר
וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי וְהָתַנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהוֹן בְּהוֹן שְׁתֵּי פְעָמִים לוֹמַר לָךְ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין וְאָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
מֵעִיקָּרָא סָבַר כֵּיוָן דְּלֵיכָּא תַּנָּא דְּמֵיקֵל כְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר כֵּיוָן דְּשַׁמְעֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן דְּמֵיקֵל טְפֵי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
וְכֵן אָמַר בָּאלִי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא לְבָאלִי אַסְבְּרַהּ לָךְ כִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּלָא לְהִתְעַנָּאָה
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין

רש"י

לאסור את שלפניו. להכי נקט מריש ירחא דניסן לאסור את יום שלפני ר''ח בתענית כדתניא בסמוך לפניהן אסורין דאי משום ר''ח לא היה נאסר כדמפרש דדברי תורה אין צריכין חיזוק: כמאן כר' יוסי. דמתני' דאמר אף לאחריו בתמיהה ושבקת רבנן אי הכי דאליבא דר' יוסי מוקמת לה למגילת תענית כ''ט באדר נמי דקתרצת לעיל דאדהכי נקט ריש ירחא דניסן דהיינו יום שלשים דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מכ''ט יום הוא משום דקא בעי למיסר יום כ''ט תיפוק ליה דבלאו הכי הוי אסור יום כ''ט דה''ל יום דבתר כ''ח שהוא י''ט כו' ואסור יום שלאחריו כר' יוסי ואמאי נקט ריש ירחא לאסור את שלפניו: דלא יעידון. שלא יהו צריכין ליבטל מתלמוד תורה שנגזר עליהן שלא יעסקו בתורה: הפגינו. צעקו כך מתרגמינן בתהלים כל לשון שועה וצעקה לשון פגינה: אי שמים גרסינן אהה ה' להקב''ה היו צועקים על אותם שגזרו עליהם גזרות קשות והיו אומרים להם לפני הקב''ה וכי לא אחיכם וכו': לא נצרכה אלא לחדש מעובר. בשנה מעוברת שיש בה שני אדר והאחד חסר דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום שלשים לפני ר''ח ניסן א''נ דעברוה לאדר כגון שלא נראה החדש יום ל' דמשום יו''ט דכ''ח לא מיתסר אלא כ''ט: רבא אמר אפילו תימא חדש חסר. ואהכי נקט מריש ירחא דאי הוה אסר ליה ליום כ''ט משום בתר כ''ח לא הוה אסר ליה אלא בתענית לחודיה: דכל שלאחריו כו'. כלומר כל שאסור משום אחר י''ט בתענית הוא דאסור הא בהספד מותר ואהכי נקט מריש ירחא דלהוי האי כ''ט דנקט מוטל בין שני ימים משום דאי מיתסר משום דלפני יו''ט אימור לא איתסר בהספד דהאי דנקט כל שלאחריו כו' לאו משום דלפניו נמי אסור בהספד אלא איידי דפריך דליתסר יום כ''ט משום בתר כ''ח הוא דמיהדר ליה כל שלאחריו כו': לימא מתשעה ותמניא גופיה. י''ט הוא דהא הוה ליה מהנך ימים טובים דאיתוקם בהו תמידא כדכתיב ביה מריש ירחא עד תמניא: ה''ג דאי איקלע מילתא ובטליני' לשבעה תמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא דאיתותב חגי דשבועיא. דאי איקלע מילתא שאם נגזר גזירה וצריכין להתענות תוך אלו ימים טובים דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטלה לחצאין: אכתי יומא תמניא אסור משום חגא דשבועיא. ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפילו אם אירע מילתא דבטלי אכתי הוא אסור תמניא גופיה משום קמא יומא דחג שבועיא דהוה יום שלפניו לאו פירכא הוא דהא יו''ט גופיה בטיל ואנא ליקום וליגזור קמיה יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכה''ג מתרץ לקמן ביום טוריינוס: כ''ט נמי. דתרצת לה לעיל לא נצרכה כו' להכי נקט בריש ירחא דאי מיקלע כו': כרבי יוסי. דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור: כר''מ. סתם מתניתין דקתני לאחריו מותר: מה ת''ל בהון בהון. דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון וקא דריש לה כדדייק לקמן בהון משמע מיעוט: ואמר שמואל גרס: הלכה כרבן שמעון דמדרבנן נינהו ולא מחמרינן כולי האי: באלי. שם חכם: ה''ג כי אמר רבי יוחנן הלכה אדלא להתענאה. דימים הכתובים במגילת תענית דלא להתענאה לפניהן אסורים ולאחריו מותרין כרבי יוסי ולא כר''מ דאמר אף לפניהם מותר אבל אדלא למספד דאין הלכה כרבי יוסי [דאמר] לפניו ולאחריו אסור אלא כר''מ דאמר לפניו אסור ולאחריו מותר: ומי א''ר יוחנן הכי. דלפניו מיהא אסור כרבי יוסי: מקדימין. שקראו קודם זמנה:

תוספות

הלכו והפגינו. הפיגו לשון נהי וצעקה. אי שמים גרסינן פירוש שמים להקב''ה היו צועקין למה יאמרו הגוים איה אלהיכם ולהם אמרו וכי לאו אחיכם אנחנו וכו': לא נצרכה אלא לחדש מעובר. פירוש דעברוה לאדר שלא נראה הלבנה עד יום ל' והוי ר''ח ניסן יום ל''א פירוש וא''כ האי כ''ט לא מצינו לאוסרו משום יום שלפני ר''ח ניסן דיום ל' מפסיק . בינתים משום הכי איצטריך לאוסרו משום יום שלאחר עשרים ותמניא: דאילו אי איקלע וכו'. שום גזרה מריש ירחא וכו' תמניא גופיה אסור דה''ל וכו' והקשה הקונטרס אכתי לימא תשעה ואפילו אי מיקלע שום גזרה ובטלינא לז' ימים וכו' אכתי אסור תמניא גופיה משום דהוי יומא דמקמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא ותירץ הקונטרס הא לאו פירכא דהא מיו''ט גופיה דתמיד מבטלינן ליה ואנא ניקום ונגזור משום קמי יומא דאיתותב חגא דשבועיא וכי האי מתרצינן לקמן ביום טוריינוס: רב אמר הלכה כר' יוסי דאמר לפניו אסור אבל לאחריו מותר. וא''ת כיון דאמר הלכה כר' יוסי היאך אנו מתענין לפני הפורים דאי משום דבטלה מגילת תענית מ''מ אחנוכה ואפורים לא בטלו וי''ל דהא דאמר חנוכה ופורים לא בטלו ר''ל הדינין שלהם לעשותן י''ט ודלא להתענאה בהון אבל בדינים דלפניהם בטלו עוד י''ל דכיון דיום שלפני הפורים שנתבטל מיו''ט דידהו שהיו רגילין לעשות בהן ונתבטלו יו''ט שלהם ה''נ יש לנו לומר שיבטלו משום טעם לפני הפורים דה''נ אמרינן בסמוך גבי יום שלפני נקנור וכו' וכן גבי יו''ט טוריינוס דכיון דבטלו מיום שלהם לא יאסרו משום יו''ט הבא אחריהם דאסורים משום יום שלפניהם כמו כן ה''נ דכיון דיום שלפני הפורים נתבטל משום עצמו ומותר להתענות לא יאסר משום יום שלפני הפורים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר