סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

נִים וְלָא נִים תִּיר וְלָא תִּיר דְּקָרוּ לֵיהּ וְעָנֵי וְלָא יָדַע אַהְדּוֹרֵי סְבָרָא וְכִי מַדְכְּרִי לֵיהּ מִדְּכַר
אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַב יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּעֲנִית צִבּוּר קִיבֵּל עָלָיו הֵיכִי לֶיעְבַּד אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא לֵימָא הָכִי לְמָחָר אֱהֵא לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית יָחִיד
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת הָא קָא חָזֵינַן רַבָּנַן דִּמְסַיְּימִי מְסָנַיְיהוּ וְאָתוּ לְבֵי תַעֲנִיתָא אִיקְּפַד וַאֲמַר לְהוּ דִּלְמָא מֵיכַל נָמֵי אֲכוּל
אַבָּיֵי וְרָבָא (מְעַיְּילִי כִּי מְ)סָיְימִי אֲפַנְתָּא מָרִימָר וּמַר זוּטְרָא מְחַלְּפִי דְּיַמִּינָא לִשְׂמָאלָא וְדִשְׂמָאלָא לְיַמִּינָא רַבָּנַן דְּבֵי רַב אָשֵׁי נָפְקִי כִּי אוֹרְחַיְיהוּ סָבְרִי כִּי הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין תַּעֲנִית צִבּוּר בְּבָבֶל אֶלָּא תִּשְׁעָה בְּאָב בִּלְבַד
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי וְכִי נֶדֶר קַבֵּל עֲלֵיהּ דְּלָא סַגִּי דְּלָא מְשַׁלֵּם לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ קַבֵּיל עֲלֵיהּ אִי מָצֵי מְצַעַר נַפְשֵׁיהּ אִי לָא מָצֵי לָא מְצַעַר נַפְשֵׁיהּ
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי פְּשִׁיטָא לֹא יְהֵא אֶלָּא נֶדֶר נֶדֶר מִי לָא מָצֵי בָּעֵי לְשַׁלּוֹמֵי וּמֵיזַל לִמְחַר וּלְיוֹמָא אַחֲרִינָא
רַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידֵּי אִיקְּלַע לְבֵי רַב אַסִּי עֲבַדוּ לֵיהּ עִגְלָא תִּילְתָּא אֲמַרוּ לֵיהּ לִיטְעוֹם מָר מִידֵּי אֲמַר לְהוּ בְּתַעֲנִיתָא יָתֵיבְנָא אֲמַרוּ לֵיהּ וְלוֹזֵיף מָר וְלִיפְרַע לָא סָבַר מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב לֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ אֲמַר לְהוּ תַּעֲנִית חֲלוֹם הוּא
וְאָמַר רַבָּה בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעוֹרֶת אָמַר רַב חִסְדָּא וּבוֹ בַּיּוֹם וְאָמַר רַב יוֹסֵף וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לִיתֵּיב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתָא
מַתְנִי' עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶן עוֹד שֶׁבַע שֶׁהֵן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁיכָה וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה בְּאֵירוּסִין וּבְנִישּׂוּאִין וּבִשְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם הַיְּחִידִים חוֹזְרִין וּמִתְעַנִּין עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן יָצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים סִימַן קְלָלָה שֶׁנֶּאֱמַר הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וְגוֹ'
גְּמָ' בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ אִית בְּהוּ תַּעֲנוּג רְחִיצָה וְסִיכָה וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֲבָל מְלָאכָה צַעַר הוּא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר קְרָא קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה אִסְפוּ זְקֵנִים כַּעֲצֶרֶת מָה עֲצֶרֶת אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה אַף תַּעֲנִית אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה
אִי מָה עֲצֶרֶת מֵאוּרְתָּא אַף תַּעֲנִית נָמֵי מֵאוּרְתָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר קְרָא אִסְפוּ זְקֵנִים דּוּמְיָא דַּאֲסִיפַת זְקֵנִים מָה אֲסִיפַת זְקֵנִים בַּיּוֹם אַף צוֹם נָמֵי בַּיּוֹם וְאֵימָא מִטִּיהֲרָא אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר מִצַּפְרָא כִּינּוּפְיָא
הֵיכִי עָבְדִי אָמַר אַבָּיֵי מִצַּפְרָא עַד פַּלְגָא דְיוֹמָא מְעַיְּינִינַן בְּמִילֵּי דְמָתָא מִכָּאן וְאֵילָךְ רִבְעָא דְיוֹמָא קָרֵינַן בְּסִפְרָא וְאַפְטַרְתָּא מִכָּאן וְאֵילָךְ בָּעֵינַן רַחֲמֵי שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּקוּמוּ עַל עׇמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם

רש"י

תיר. ער כדמתרגמינן (בראשית מא) ויקץ ואיתער: אהדורי סברא. אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם: וכי מדכרו ליה מדכר. כזה שמעת מדכר: יחיד שקבל עליו תענית. סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אם של יחיד אם של צבור: ואסור בנעילת כו'. שמא תענית צבור כשלש ראשונות או כז' אחרונות קיבל עליו: קאתו רבנן לתעניתא כו'. בתענית צבור וסברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:) דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני: איקפד רב ששת דלמא מיכל נמי אכלי. ופורשים מדרכי צבור ולית ליה דשמואל ואנן האידנא נהגינן כשמואל: אפנתא. אישקריפי''ט: מחלפי. ביומא דתעניתא: לצעורי בעלמא. אי מצי מצער נפשיה ואי לא לא יהא אלא (ליומא) אחרינא: ואפילו בשבת. יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו: קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים. כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה': מה עצרת. שבועות ושמיני עצרת: אי מה עצרת. איסור מלאכתו מאורתא: דומיא דאסיפת זקנים ביום. דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין: מסייע ליה לרב הונא. הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום: דאמר מצפרא כינופיא. ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר: מעיינין במילי דמתא. דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל וחמס ביניהן ומפייסין אותן: היכי עבדי. מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא: ריבעא דיומא. מחצות ואילך עושין ב' חלקים: בפלגא. דהיינו ריבעא דיומא קרו ויחל משה ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו:

תוספות

נים ולא נים תיר ולא תיר. אומר רבי נים ולא נים בתוך השינה כשניעור משנתו תיר ולא תיר בתחילת השינה אך לא נראה בערבי פסחים (דף קכ:) דקאמר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו ואמר רב אשי ה''ד נתנמנמו נים ולא נים וכו' והתם מיירי בתחילת השינה בין נים ולא נים בין תיר ולא תיר לכנ''ל כפירוש רש''י דאי הוה אמר נים ולא נים הוה אמינא דתיר הוי טפי מנים ואי הוה אמר תיר ולא תיר ה''א דנים הוי טפי מתיר הלכך איצטריך תרווייהו וכולהו בתחילת השינה כדמפרש התם ובירושלמי מפורש גבי הך ברייתא עד כמה אוכל ושותה עד קרות הגבר וה''ה עד שיעלה עמוד השחר ובד''א שהתנה אבל לא התנה וישן אינו יכול לאכול: אביי ורבא סיימי אפנתא. פירוש במנעל שאין שוליים שול''א בלע''ז: דאי מצי מצער נפשיה עביד אי לא מצי מצער נפשיה לא עביד. ומשום הכי קאמר שמואל דלוה תעניתו ופורע דוקא היכי דלא מצי מצער נפשיה אבל היכי דמצי מצער נפשיה לא מצי ללוות תעניתו והכי מסקנא אם אמר הריני בתענית למחר צריך לצעוריה נפשיה ואינו יכול ללוות ופורע בחנם ואפילו אכל בשוגג ישלים אותו והר''י מסופק בדבר אם יכול ללוותו ולפרוע היכי דקביל עליה כבר להתענות והתענה עד חצי היום או רביע יום ואפילו לא מצי לצעורי נפשיה אבל לא התענה ודאי דיכול ללוות אחר בשבילו או אם טעה ואכל בשוגג יאכל וישלים יום אחר ואם התענה בשבת כגון תענית חלום דצריך לפרוע כדאמר ובלבד דיתיב תעניתא לתעניתא אם אירע שיהיה ר''ח אותו יום אז ידחה לתעניתו עד יום אחר בשבוע וכן נראה למ''ר שי': מה אסיפת זקנים ביום אף צום ביום. אבל בלילה לא תימה אמאי אוכלים ושותים מבעוד יום כל הלילה נמי היו יכולין לאכול ולשתות מה אסיפת זקנים ביום אף צום ביום אבל בלילה לא ויש לומר דלא יליף צום מאסיפה אלא לענין עשיית מלאכה דדוקא מלאכה גמרינן מאסיפה דהא לא כתיב בקרא אלא אספו זקנים וקדשו צום אבל אכילה לא כתיב בקרא:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר