האי מיחזי כשקרא [זה, כשמאחרים ומעכבים נראה כשקר] שאם לא קידשו את החודש בזמנו, הרי רבים רואים את הירח ותוהים מדוע לא קידשו קודם. האי לא מיחזי כשקרא [וזה כשמקדימים אינו נראה כשקר] שהרי תולים הם את אי ראייתם בכך שאף שהם עצמם לא ראו, מכל מקום אנשים אחרים ראו את מולד הירח החודש והשאר לא ראוהו.

א אמר שמואל: יכילנא לתקוני לכולה [יכול אני לתקן לוח שנה לכל] הגולה (כי בקי היה היטב במהלך הכוכבים ובעקרונות החישוב והעיבור, והיה יכול לחשב הכל).

אמר ליה [לו] אבא אבוה [אביו] של ר' שמלאי לשמואל: ידע מר האי מילתא דתניא [האם יודע אדוני מה פירוש הדבר הזה ששנינו בברייתא] של סוד העיבור, העוסקת בעקרונות חישובי המועדות: נולד קודם חצות או נולד אחר חצות? אמר ליה [לו] : לא, אין אני יודע. אמר ליה [לו]: מדהא לא ידע מר [מכיון שאת זה אין אדוני יודע] — איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר [יש עוד דברים אחרים שאין אדוני יודע], וכיון שכך — אין לסמוך על החשבונות הנעשים בלי שכל הנושא כולו ידוע וברור לעורך החשבון בכל פרטיו.

לגופה של אותה ברייתא סתומה, כי סליק [כאשר עלה] ר' זירא לארץ ישראל מבבל, שלח להו [להם] במכתב לחביריו בבבל: צריך שיהא לילה ויום מן החדש, כלומר, כדי שאפשר יהיה לקדש את החודש צריך שיהא מולדו ביום הקודם, כך שיהיה לילה ויום של החודש הבא לאחר שכבר נראה מולד הירח החדש,

וזו שאמר אבא אבוה [אביו] של ר' שמלאי לפני שמואל ולא ידע שמואל לפרש את החילוק בין נולד לפני חצות לנולד אחר חצות — אני אפרשה, וכך יש להבין: כלל הוא שאין הירח מתכסה לאחר מולדו בארץ ישראל אלא למשך שש שעות, ולפי חשבון זה מחשבין את תולדתו (מולדו) של הירח, אם נולד (זמן המולד) היה קודם חצות היום ועדיין יש יותר משש שעות ביום — בידוע שנראה הירח החדש עוד ביום סמוך לשקיעת החמה. לא נולד קודם חצות אלא לאחריו ואין עוד שש שעות ביום עד לשקיעה — בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה.

ושואלים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] אם אנו יודעים את הדבר, שהרי ממילא אנו תלויים בהעדאת עדים? אמר רב אשי: לאכחושי סהדי [כדי להכחיש את העדים], שכיון שיודעים אנו עובדה זו, הרי אם העידו העדים שראו את הירח החדש בזמן שלפי החשבון אי אפשר לראותו — ברור שהם עדי שקר.

אמר ר' זירא אמר רב נחמן: עשרים וארבעה שעי [שעות] מכסי סיהרא [מכוסה הירח] בין הירח הישן והחדש. וחלוקת זמן הכיסוי בין הירח הישן והחדש — לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא [לנו, לבני בבל, מכוסה שש שעות מן הירח הישן ושמונה עשרה שעות מן החדש], לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא [להם, לבני ארץ ישראל, שישה מן החדש ושמונה עשרה מן הישן].

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה]? אמר רב אשי: לאכחושי סהדי [כדי להכחיש את העדים], שאם העידו שראו את שני הירחים, הישן והחדש, בתוך עשרים וארבע שעות — ודאי שקר העידו.

אמר מר [החכם] צריך שיהא לילה ויום מן החדש, ושואלים: מנלן [מניין לנו] הדבר? ר' יוחנן אמר: נאמר: "מערב עד ערב תשבתו שבתכם "(ויקרא כג, לב), ואם כן היום בא אחר הלילה לענין חשבון החגים.

ריש לקיש אמר: דבר זה נלמד ממה שנאמר: "עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" (שמות יב, יח), לומר, שהחג מסתיים בסוף היום, ובערב מתחיל יום אחר, הרי שהיום הולך אחר הלילה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? אביי אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו [הבדל בדרשה יש ביניהם].

רבא אמר: ענין זה, למה חושבים את חצות לילה איכא בינייהו [יש הבדל ביניהם], שאם למדים מן הפסוק המדבר ביום הכיפורים ("מערב עד ערב"), הרי יש ללכת אחר תחילת הלילה, ואם נראה עדיין הירח הישן בתחילת ליל השלושים, שוב אין מקדשים את היום השלושים. ואם למדים מן הפסוק העוסק בפסח ובמצות ("עד יום האחד ועשרים לחודש בערב"), הרי כשם שלענין הזמן שבו אכילת מצה היא רשות, יש לחשב זאת מחצות ליל ראשון של הפסח, כך גם לענין ראיית הירח לענין קידוש החודש, שאף אם נראה בתחילת הלילה, כל שהוא לפני חצות הלילה, עדיין הוא נחשב כסופו של היום הקודם, ומונים לילה ויום מחצות הלילה ואילך.

ב ועוד בענין המועדות, אמר ר' זירא אמר רב נחמן: כל ספיקא [ספק] שיש בקביעת זמנים לקמיה שדינן [לפניו, כלומר: הלאה, אנחנו משליכים אותו], שמחמת הספק לעולם אנו מאחרים ביום אחד. למימרא דחמיסר ושיתסר עבדינן, ארביסר לא עבדינן [לומר, שחמישה עשר ושישה עשר עושים אנו בגלויות מחמת הספק, ארבעה עשר אין אנו עושים] ואין אנו חוששים שמא יש להקדים ביום אחד.

ושואלים: וליעבד נמי ארביסר [ושיעשו גם כן ארבעה עשר] מפני הספק, כיצד? דלמא חסרוה לאב וחסרוה לאלול [שמא נמצא חודש אב חסר, וגם חודש אלול חסר] ואם כן, חל חג הסוכות בארבעה עשר בתשרי (אם נחשב את החודשים כסדרם הרגיל; אחד מלא ואחד חסר)!