וחכמים מטהרין שלדעתם, כיון שבעיקרו הוא כלי זכוכית, אין ביציקת העופרת כדי להחשיבו ככלי מתכת. וכיון שר' מאיר עצמו היה כמה דורות לאחר החורבן, ועדיין תיקן ר' יהודה בן שמוע תלמידו ימי שמחה. אם כן ברור שלא בטלה מגילת תענית.

ומסכמים תנאי [מחלוקת תנאים] היא אם בטלה, או לא בטלה המגילה. דתניא [שכן שנינו בברייתא] : הימים האלו הכתובין במגילת תענית, בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים — אסורין בתענית ובהספד, אלו דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר: בזמן שבית המקדש קיים — אסורין, מפני ששמחה היא להם. אין בית המקדש קיים — מותרין, מפני שאבל הוא להם.

ומסכמים: והלכתא [וההלכה] היא כי בטלו הימים, ועוד אמרו והלכתא [וההלכה] היא שלא בטלו הימים. ותוהים: קשיא הלכתא אהלכתא [קשה מהלכה על הלכה]! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כי כאן בחנוכה ופורים — לא בטלו חגים אלה, אף שחנוכה היא מהימים הכלולים במגילת תענית. כאן בשאר יומי [בשאר ימים] הכתובים בה — כולם בטלו.

א שנינו במשנה כי יוצאים השליחים ומודיעים על קידוש חודש אלול מפני ראש השנה, ויוצאים על חודש תשרי מפני תקנת המועדות. ושואלים: כיון דנפקי להו [שהם יוצאים] על חודש אלול ומודיעים מתי היה ראש החודש, על חודש תשרי למה להו [להם] להודיע? הרי יודעים אנו כי ראש חודש תשרי חל ביום השלושים לאחר ראש חודש אלול.

וכי תימא [ואם תאמר] שיש להודיע שנית דלמא עברוה [שמא עיברו] את חודש אלול וראש השנה יחול רק ביום השלושים ואחד אחר ראש חודש אלול, והאמר [והרי אמר] ר' חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך לא מצינן [מצאנו] שיהא חודש אלול מעובר, ואם כן אפשר בקלות לחשב את ימי המועדים שבתשרי, ואין צורך איפוא להודיע בשנית!

ומשיבים: מה שאמרו "לא מצינו" אין משמעו שאין לעשות אלול מעובר — אלא כך היה מעשה שלא אצטריך [הוצרכו] לעשות, הא אצטריך [הרי אם הצטרכו] — מעברינן ליה [מעברים אותו], ומתוך שקיימת אפשרות שיתעבר חודש אלול, אף שהיא רחוקה, לפיכך יש סיבה לשלוח שלוחים בשנית כדי להודיע על זמנו של חודש תשרי.

ושואלים: אם יעשו כן הא מיקלקל [הרי מתקלקל] ראש השנה, שהרי כל אלה שהודיעו להם על מועד ראש חודש אלול יחוגו את ראש השנה ביום השלושים לאלול, בעוד שזמנו האמיתי הוא ביום השלושים ואחד! ומשיבים: מוטב תיקלקל ראש השנה ולא יתקלקלו כולהו [כל] המועדות — יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת הבאים אחר כך.

ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר מלשון המשנה, דקתני [ששנה בה] שיוצאים שלוחים להודיע על חודש תשרי מפני תקנת המועדות, שמע מינה [למד מכאן] שזוהי אכן הסיבה והטעם לכך.

ב שנינו במשנה שיוצאים על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. ומעירים: ואילו אם נתעברה השנה שיוצאין שלוחים להודיע אף על אדר שני מפני הפורים שחל אז באדר השני — לא קתני [שנינו]. משמע כי מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת רבי, דתניא [שכן שנינו בתוספתא], רבי אומר: אם נתעברה השנה — יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים.

ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבענין עקרוני זה נחלקו]: דמר [שחכם זה, התנא של משנתנו] סבר, כי כל מצות הנוהגות בשני שעיקרן קריאת הפרשות המיוחדות בתורה, ופורים נוהגות בראשון ואם קיימו אותן בראשון ולא בשני — יצאו ידי חובה. ומר [וחכם זה], רבי סבר כי כל מצות הנוהגות בשני — אין נוהגות בראשון, ולכן צריך להודיע גם על השני כדי לקיים בו את מצוות חודש אדר.

ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] מצות הנוהגות בשני — אין נוהגות בראשון, והכא [וכאן] בעיבור שנה קמיפלגי [חלוקים] הם, מה שיעורו של חודש העיבור. דתניא [שכן שנינו בברייתא] : כמה עיבור שנה — שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר: חדש. וכיון שלדעת רבן שמעון בן גמליאל אין קביעות במספר ימי חודש העיבור — צריך להודיע גם מתי יחול חג הפורים.

ושואלים: מאי שנא [במה שונה] שלשים יום דידעי [שאנשים יודעים] ומוסיפים שלושים יום, ויודעים לחשב מתי יחול פורים. חדש נמי ידעי [גם כן יודעים] הם, שהוא עשרים ותשעה יום. ומחשבים מתי פורים! אמר רב פפא: מאן דאמר [מי שאומר] שמוסיפים חדש, לאו דווקא חודש (בן עשרים ותשעה יום) אלא: רצה — חדש, רצה — שלשים ולכן צריך להודיע כיצד קבעו.

העיד ר' יהושע בן לוי משום קהלא קדישא דירושלים [בשם הקהל הקדוש של בירושלים] על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן, כלומר, ביום השלושים לחודש הקודם.

ומעירים: למימרא [דבר זה בא לומר]: שחודשים חסרין עבדינן [עושים אנו] את שני האדרים, אולם חודשים מלאין לא עבדינן [עושים אנו] אותם, שיהיו בני שלושים יום! ולאפוקי [להוציא] ממה שדרש רב נחמן בר חסדא, שאמר: העיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים שבשנה מעוברת, שאם רצו לעשותן שניהן מליאין — עושין, שניהן חסרין — עושין, אחד מלא ואחד חסר — עושין, וכך היו נוהגין בגולה, שכאשר לא ידעו את המועד שנקבע בבית דין כך היו עושים. ומשום רבינו (רב) אמרו: לעלם נוהגים אחד מלא ואחד חסר בשני אדרים, עד שיוודע לך שהוקבע ראש חדש בזמנו, כלומר, שגם אדר ראשון הוא חסר.

שלחו ליה [לו] למר עוקבא ראש הגולה מכתב מארץ ישראל: אדר הסמוך לניסן — לעולם הוא חודש חסר בן עשרים ותשעה יום, בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת, אולם אדר הראשון שאינו סמוך לניסן לפעמים הוא מלא.

מתיב [מקשה] על כך רב נחמן, ממה ששנינו: על שני חדשים מחללין את השבת שמותר לעדים לחלל את השבת כדי להגיע בזמן למקום בית הדין — על חודש ניסן ועל תשרי מפני המועדים החשובים שבהם. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שחודש אדר זמנין [פעמים] מלא זמנין [פעמים] חסר — משום הכי [כך] מחללינן [מחללים אנו], שצריך להודיע מתי ראש חודש ניסן, כדי שידעו לעשות את הפסח בזמנו.