סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין הָכָא נָמֵי בְּיָחִיד
וּגְזַר דִּין דְּיָחִיד תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַמִּטָּה וְחוֹלְיָין שָׁוֶה וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַגַּרְדּוֹם לִידּוֹן וְדִינָן שָׁוֶה זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד זֶה נִיצַּל וְזֶה לֹא נִיצַּל
מִפְּנֵי מָה זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד זֶה נִיצַּל וְזֶה לֹא נִיצַּל זֶה הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה מִפְּנֵי מָה זֶה נַעֲנָה וְזֶה לֹא נַעֲנָה זֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה נַעֲנָה וְזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה לֹא נַעֲנָה
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין רַבִּי יִצְחָק אָמַר יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קוֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין
וּגְזַר דִּין דְּצִבּוּר מִי מִיקְּרַע וְהָא כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ וּכְתִיב כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי מַאי לָאו כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין
לָא אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר גְּזַר דִּין וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה
כִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַב יוֹנָתָן מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ נִקְרָע שֶׁנֶּאֱמַר [וְ]לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה
אָמַר רָבָא בְּזֶבַח וּבַמִּנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה אַבָּיֵי אָמַר בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים רַבָּה וְאַבָּיֵי מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתוּ רַבָּה דַּעֲסַק בַּתּוֹרָה חֲיָה אַרְבְּעִין שְׁנִין אַבָּיֵי דַּעֲסַק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים חֲיָה שִׁיתִּין שְׁנִין
תָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מֵתֶיהָ מֵתִין בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת עֵלִי אַתֶּם דִּכְתִיב בֵּיהּ וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים לְכוּ וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה וִחְיוּ הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה וְחָיוּ וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ מִשְׁפַּחַת רַבָּן יוֹחָנָן עַל שְׁמוֹ
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מִנַּיִין לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּם אֵינוֹ נֶחְתָּם וְהָכְתִיב נִכְתַּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי אֶלָּא אַף עַל גַּב שֶׁנֶּחְתָּם נִקְרָע שֶׁנֶּאֱמַר כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו
וְהָכְתִיב דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ הָתָם בְּיָחִיד הָכָא בְּצִבּוּר
בְּיָחִיד אֵימַת אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל עֲשָׂרָה יָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כְּנֶגֶד עֶשֶׂר לְגִימוֹת שֶׁנָּתַן נָבָל לְעַבְדֵי דָּוִד אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כׇּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן מַאי כִּבְנֵי מָרוֹן הָכָא תַּרְגִּימוּ כִּבְנֵי אִמְּרָנָא רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּמַעֲלוֹת בֵּית מָרוֹן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כַּחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּלָּן נִסְקָרִין בִּסְקִירָה אַחַת אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם מַאי קָאָמַר אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר דִּבְרַנְהוּ לְכוּלֵּי עָלְמָא וּמְיַיחֵד לִבַּיְיהוּ כַּהֲדָדָי וְהָא קָא חָזֵינַן דְּלָאו הָכִי הוּא אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר הַיּוֹצֵר רוֹאֶה יַחַד לִבָּם וּמֵבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם
מַתְנִי' עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת עַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים
וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּיר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן
גְּמָ' וְלִיפְּקוּ נָמֵי אַתַּמּוּז וְטֵבֵת

רש"י

לגרדום. בית וועד שדנים בו נפשות להריגה: ודינם שוה. שניהם נתפשו על דבר אחד: זה ירד. מן המטה: זה ניצול. מן הוועד: תפלה שלימה. נתכוון: אביי ורבא מדבית עלי אתו. כך שמעתי ובשחיטת חולין פרק הזרוע (דף קלג.) אשכחן דרבא לאו כהן הוא ושמא אמו מבית עלי היתה ויש גורסין רבה ואביי ומפרשי לה ברבה בר נחמני: ויחיד אימת. מצוי לו דכתיב בהמצאו: כנגד עשרה לגימות. עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש בקרא (ש''א כה) ונתן להם סעודה אחת לפיכך נתלו לו עשרה ימים: רב נחמן אמר אלו עשרה ימים כו'. שהמתין לו הקב''ה שישוב ולא שב: בר''ה כל באי עולם כו' כבני אמרנא. ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד: כמעלות בית מרון. הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך: ה''ג ורב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד והדר גרסינן אמר רבה בר בר חנה כו': כחיילות של בית דוד. וכבני מרון כבני חיילות של מלך מרון לשון מרות ואדנות וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה: וכולן נסקרין וכו'. ואע''פ שעוברין זה אחר זה: אף אנן נמי תנינא. דכולן נסקרים בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן תלמודא למלתיה מהאי קרא היוצר יחד לבם: ולבייהו מייחד כי הדדי. כלבו של זה כך לבו של זה: הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם. ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר אותם השגיח יחד את לבם: מתני' על ששה חדשים שלוחים יוצאים. שקדשו ב''ד החדש ע''פ עדים כשראו את החדש ומודיעים השלוחין לגולה יום שקדשוהו אם ביום שלשים וחדש שעבר חסר או ביום ל''א וחדש שעבר מלא: מפני הפסח. והולכין השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות: ועל אב מפני התענית. והולכין כל שמונת הימים חוץ מן השבת: על אלול מפני ר''ה. מודיעים מתי התחיל אלול ועושין ר''ה ביום שלשים לאלול בגולה דרוב שנים אין אלול מעובר ואע''פ שספק הוא בידם שמא יעברוהו ב''ד אי אפשר להן לדעת ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא ידעו יום שלשים שלו: ועל תשרי מפני תקנת המועדות. לאחר שקדשוהו ב''ד לתשרי השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעים אם עיברו ב''ד את אלול ואם לאו כדי שלא יהא לבם נוקפן ביוה''כ וסוכות: פסח קטן. פסח שני לטמא ושהיה בדרך רחוקה בראשון:

תוספות

כאן קודם גזר דין. בפרק בתרא דנדה (דף ע: ושם) משני נמי הכי והוה מצי לשנויי כדאמר להו קב''ה למלאכי השרת בפ' מי שמתו (ברכות דף כ:) ולא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו עד כזית עד כביצה ומיהו גם זה אמת שאף לישראל אינו נושא פנים אלא קודם גזר דין: רבה ואביי מדבית עלי קאתו. רבא חבירו של אביי לא הוה כהן כדמוכח בפ' הזרוע (חולין דף קלג.) והכא רבה חבירו של רב חסדא וכן משמע נמי בפרק בתרא דמו''ק (דף כח. ושם) דאמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו צדיקים גמורים הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא רבה חיה ארבעין שנין ורב חסדא חיה תשעין שנין וא''ת מנא ליה דמשום מזלא הוה דלמא משום דרבה אתא מדבית עלי וי''ל דאפ''ה אי לאו מזלא הוה מגין עליו זכות תורה וא''ת דהכא משמע דרבה לא היה לו זכות של גמילות חסדים והא אמרינן בפ' חלק (סנהדרין דף צח:) אמר ליה אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות חסדים וי''ל דמ''מ אביי עסק טפי מיניה: על ניסן מפני הפסח. אבל על סיון מפני עצרת לא צריך דבעומר הדבר תלוי כדאמרי' לעיל (דף ו:) דתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה: ועל אלול מפני ר''ה. מודיעים מתי מתחיל אלול ועושין ר''ה ביום שלשים לאלול בגולה וגם למחרתו כדמשמע בפ''ק דביצה (דף ה.) ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לט. ושם) שהיו עושין שני ימים טובים של ר''ה מספק דלמא עברוה לאלול מ''מ אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא ידעו יום שלשים:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר