סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כׇּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם וּבֶחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם
גְּמָ' הֵי תְּבוּאָה אִילֵּימָא הָא תְּבוּאָה דְּקָיְימָא כׇּל הָנֵי הַרְפַּתְקֵי דַּעֲדוֹ עֲלַהּ אֵימַת אִיתְּדוּן אֶלָּא תְּבוּאָה דְּמִזְדַּרְעָא
לְמֵימְרָא דְּחַד דִּינָא מִתַּדְנָא וְהָתַנְיָא תְּבוּאָה שֶׁאֵירַע בָּהּ קֶרִי אוֹ אוֹנֶס קוֹדֶם הַפֶּסַח נִידּוֹנֶית לְשֶׁעָבַר לְאַחַר הַפֶּסַח נִידּוֹנֶית לְהַבָּא אָדָם שֶׁאֵירַע בּוֹ קֶרִי אוֹ אוֹנֶס קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים נִידּוֹן לְשֶׁעָבַר לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נִידּוֹן לְהַבָּא
אָמַר רָבָא שְׁמַע מִינַּהּ תְּרֵי דִינֵי מִתַּדְנָא אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ כִּי חָזֵי אִינָשׁ דְּמַצְלַח זַרְעָא אַפְלָא לִיקַדֵּים וְלִיזְרַע חָרְפָא דְּעַד דְּמָטֵי לְמֵדַיְינֵיהּ קָדֵים סָלֵיק
מַנִּי מַתְנִיתִין לָא רַבִּי מֵאִיר וְלָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי יוֹסֵי וְלָא רַבִּי נָתָן
דְּתַנְיָא הַכֹּל נִידּוֹנִים בָּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלָּהֶם נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל נִידּוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלָּהֶם נֶחְתָּם כׇּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בֶּחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם וְאָדָם נִידּוֹן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אָדָם נִידּוֹן בְּכׇל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אָדָם נִידּוֹן בְּכׇל שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ
וְכִי תֵּימָא לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְכִי קָתָנֵי מַתְנִיתִין אַגְּזַר דִּין אִי הָכִי קַשְׁיָא אָדָם
אָמַר רָבָא הַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בְּחָג נִידּוֹנִין עַל הַמַּיִם וְאָדָם נִידּוֹן בָּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּין שֶׁלּוֹ נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכִי קָתָנֵי מַתְנִיתִין אַתְּחִלַּת דִּין
אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי כִּדְקָאָמַר טַעְמֵיהּ וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי נָתָן בְּחִינָה עַיּוֹנֵי בְּעָלְמָא הִיא פְּקִידָה נָמֵי עַיּוֹנֵי בְּעָלְמָא הִיא
אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי מֵהָכָא לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ
וְאָמַר רַב חִסְדָּא מֶלֶךְ וְצִבּוּר מֶלֶךְ נִכְנָס תְּחִלָּה לַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מַאי טַעְמָא אִיבָּעֵית אֵימָא לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתַב מַלְכָּא אַבָּרַאי וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִקַּמֵּי דְּלִיפּוֹשׁ חֲרוֹן אַף
אָמַר רַב יוֹסֵף כְּמַאן מְצַלִּינַן הָאִידָּנָא אַקְּצִירֵי וְאַמְּרִיעֵי כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹסֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם כְּרַבָּנַן וְכִדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קוֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ עוֹמֶר בַּפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁהַפֶּסַח זְמַן תְּבוּאָה הוּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ לְפָנַי עוֹמֶר בַּפֶּסַח כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּירוֹת הָאִילָן הוּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּעֲצֶרֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּירוֹת הָאִילָן
וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נַסְּכוּ מַיִם בֶּחָג אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מַלְכִיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ לָמָה תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל כְּדֵי שֶׁאֶזְכּוֹר לָכֶם עֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק לָמָּה תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָמָּה תּוֹקְעִין רַחֲמָנָא אָמַר תִּקְעוּ אֶלָּא לָמָּה מְרִיעִין מְרִיעִין רַחֲמָנָא אָמַר זִכְרוֹן תְּרוּעָה אֶלָּא לָמָּה תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין

רש"י

מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון כו': כבני מרון. מפרש בגמ': שנאמר היוצר יחד לבם וגו'. בגמ' מפרש ליה: גמ' אילימא הא תבואה דקיימא. השתא במחובר ומוכנת לקצור: הרפתקי. מקרות: דעדו עלה. שעברו עליה. דמזדרעא. שעתיד לזרוע במרחשון הבא: דחד דינא. פעם אחת: קרי. כגון ברד או שדפון: נידונית לשעבר. קודם שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד: נידונת להבא. בפסח שאחר זריעתה: נידון לשעבר. וביוה''כ של אשתקד נגזר עליו: להבא. ביוה''כ שעבר עכשיו בקרוב וכן לשון משנה במסכת נדרים (דף ס.) קונם יין שאיני טועם חדש זה אסור בכל החדש כולו ור''ח להבא הוא ר''ח שעבר עתה בקרוב ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר קרי להאי דלקמיה להבא: תרי דיני מיתדנא. קודם זריעתה וסמוך לקציר: כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא. חטה וכוסמת שנזרעין במרחשון שאין ממהרין להתבשל: ליקדים וליזרע חרפא. השעורה ממהרת להתבשל וזורעים אותה בשבט ואדר דכיון דאפלא מצלח שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר לפיכך ימהר לזרוע בזריעה שניה: דעד דמטי למידייניה. בפסח הבא: קדים סליק. וגדל קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל: וכי קתני מתניתין. ארבעה פרקים אגזר דין: קשיא אדם. דתני מתני' בר''ה ורבי יהודה ביוה''כ אמר: וכי קתני מתניתין. ארבעה פרקים: אתחילת דין. אבל אגזר דין דאדם ביוה''כ: אנן הכי קאמרינן. הכי קשיא לן: כרבי נתן מ''ט לא אמר. משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא: אקצירי ואמריעי. מפרש במסכת נדרים (דף מט:) קצירי חולים מריעי ת''ח שהן תשושי כח: כר' יוסי. דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בר''ה הרי כבר נקנסה עליו: שהפסח זמן תבואה הוא. זמן שהתבואה נידונת בו: שתי הלחם. ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:

תוספות

בפסח על התבואה. בפ' מי שמתו (ברכות דף יח:) גבי חסיד שהקניטתו אשתו ערב ר''ה משמע דבר''ה שמע שתי רוחות שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר''ה היו מזכירים דין הנגזר בפסח אי נמי כר' יהודה דאמר הכל נידונים בר''ה וגזר דין בפסח על התבואה: שאירע בה קרי. מקרה לשון אולי יקרה (במדבר כג) אי נמי לשון קושי כמו אם תלכו עמי בקרי (ויקרא כו): כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. וא''ת לרבנן נמי מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים ועוד רבי יהודה דאמר הכא אדם נידון בר''ה וגזר דין שלו נחתם ביוה''כ הא אמר בפ''ק דשבת (דף יב:) הנכנס לבקר החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל ואומר ר''ת דשלא יחלה ודאי לא מצלינן אלא לר' יוסי אבל שיתרפא מצלינן אליבא דכולי עלמא דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר ואמר בריש הנודר מן המבושל (נדרים דף מט.) אהך דרב יוסף קצירי קצירי ממש מריעי רבנן והשתא מצלינן אקצירי שיתרפאו ואמריעי היינו רבנן שלא יחלו ומה שמתפללין ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין (דף יז:) שאם פסקו גשמים מועטין שיורידם המקום בזמנן ועוד. י''ל דתפלה דרבים שאני דגזר דינם נקרע כדלקמן (שם) וההיא דשבת דר' יהודה נמי יש לישב כהאי גוונא דדמיא לרבים דהוה מצלי בהדיה על כל חולים: בשופר של איל. בפרק ראוהו ב''ד (לקמן דף כו.) תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין בשל אילים כפופים כדפסקינן התם בגמרא (דף כו:):

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר