אלא בגרוגרות וצמוקין בלבד שהיו מתחילתם ראויים לאכילה, ודחה אותם במפורש משימושו כדי שיתייבשו, ובמשך זמן ייבושם אינם ראויים לאכילה. אבל פצעילי תמרה אלה, אין להם זמן מסויים שמקצה אותן מדעתו. ואם כן, אף בהמות מדבריות שלא דחאם אף פעם מדעתו, אינן מוקצה לשיטה זו. ומדוע נראה שלדעת רבי יש בבהמות אלו משום מוקצה?

ומשיבים: אין זו סתירה, איבעית אימא [אם תרצה אמור] כי הני נמי [אלה גם כן] הבהמות המדבריות כגרוגרות וצמוקין דמי [נחשבים], שכיון ששלחם מחוץ לעיר משמע שדחה אותם במפורש משימוש. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שאין כלל הוכחה ממה שענה לבנו שלרבי אין מוקצה, כי לדבריו של ר' שמעון קאמר [אמר], אולם וליה [ולו, הוא עצמו] לא סבירא ליה [אינו סבור כן].

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: בברייתא לדבריהם דרבנן קאמר להו [לדבריהם של חכמים אמר להם] וכך אמר: לדידי [לשיטתי] אין דין מוקצה כלל ואין זו בעיה, אלא לדידכו [לשיטתכם] שיש לכם מוקצה אודו לי מיהת [הודו לי על כל פנים] היכא [במקום] שיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה שבייתות הן. ואמרו ליה [לו] רבנן [חכמים]: לא, אף הללו מדבריות הן.