סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְהֵבִיא כׇּל צֹאן קֵדָר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֶעֱמִידָן בָּעֲזָרָה וְאָמַר כׇּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִסְמוֹךְ יָבֹא וְיִסְמוֹךְ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם גָּבְרָה יָדָן שֶׁל בֵּית הִלֵּל וְקָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתָן וְלֹא הָיָה שָׁם אָדָם שֶׁעִרְעֵר בַּדָּבָר כְּלוּם
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה לִסְמוֹךְ עָלֶיהָ מְצָאוֹ תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי אָמַר לוֹ מָה זוֹ סְמִיכָה אָמַר לוֹ מָה זוֹ שְׁתִיקָה שִׁתְּקוֹ בִּנְזִיפָה וְהָלַךְ לוֹ
אָמַר אַבָּיֵי הִלְכָּךְ הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּאָמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ מִלְּתָא לָא לַהְדַּר לֵיהּ מִלְּתָא טְפֵי מִמַּאי דַּאֲמַר לֵיהּ חַבְרֵיהּ דְּאִיהוּ אָמַר לֵיהּ מָה זוֹ סְמִיכָה וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ מָה זוֹ שְׁתִיקָה
תַּנְיָא אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאָסוּר לַהֶדְיוֹט מוּתָּר לַגָּבוֹהַּ מְקוֹם שֶׁמּוּתָּר לַהֶדְיוֹט אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוּתָּר לַגָּבוֹהַּ אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ שֶׁמּוּתָּר לַהֶדְיוֹט וְאָסוּר לַגָּבוֹהַּ
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל מָה לִנְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהֶם זְמַן תֹּאמַר בְּעוֹלַת רְאִיָּיה שֶׁקָּבוּעַ לָהּ זְמַן אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי אַף זוֹ אֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן דִּתְנַן מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל אַף זוֹ קָבוּעַ לָהּ זְמַן דִּתְנַן עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לָכֶם וְלֹא לְגָבוֹהַּ אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לַה' כֹּל דְּלַה' אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לָכֶם לָכֶם וְלֹא לְגוֹיִם לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמְרָהּ בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁכִּירָתְךָ סְתוּמָה כִּירַת רַבְּךָ פְּתוּחָה בִּמְקוֹם שֶׁכִּירָתְךָ פְּתוּחָה אֵינוֹ דִּין שֶׁכִּירַת רַבְּךָ פְּתוּחָה וְכֵן בְּדִין שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָנְךָ מָלֵא וְשׁוּלְחַן רַבְּךָ רֵיקָן
בְּמַאי קָא מִפַּלְגִי מָר סָבַר נְדָרִים וּנְדָבוֹת קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב וּמַר סָבַר אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב
אָמַר רַב הוּנָא לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב לָא תֵּימָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִחְזֵא חֲזוּ וְרַבָּנַן הוּא דְּגָזְרִי בְּהוּ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְשַׁהֶה
אֶלָּא אֲפִילּוּ מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי לָא חָזוּ דְּהָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּחוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ וְלֵיכָּא לְמִגְזַר שֶׁמָּא יְשַׁהֶה וְאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב
אִיבַּעְיָא לְהוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב עָבַר וְשָׁחַט מַאי רָבָא אָמַר זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב
מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נִטְמָא בָּשָׂר אוֹ שֶׁאָבַד לְרָבָא לָא זָרֵיק לְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא זָרֵיק
מֵיתִיבִי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן בֵּין לִפְנֵי זְמַנָּן בֵּין לְאַחַר זְמַנָּן הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת לֹא יִזְרוֹק וְאִם זָרַק

רש"י

צאן קדר. מעולים היו: שוב מעשה כו'. לאחר המעשה הזה היה מעשה בתלמיד אחד כו': מה זו סמיכה. שאתה רוצה לסמוך ולעבור על דברי ב''ש והלא אנו חלוקין עליכם: אמר לו מה זו שתיקה. שהיה לך לשתוק ואינך שותק: שתקו בנזיפה. בגערה: מקום שאסור להדיוט. שבת שאסור לעשות להדיוט כלום מותר לגבוה תמידין ומוספין: מקום שמותר להדיוט. י''ט דכתיב (שמות יב) הוא לבדו יעשה לכם כל צד צרכי אכילה: אינו דין שמותר לגבוה. כל צרכי אכילת מזבח ואפילו עולת ראייה: נדרים ונדבות יוכיחו. שיו''ט מקום המותר להדיוט הוא ואתם מודים לנו שאסורים להקריב והן צרכי גבוה: אף זו קבוע לה זמן כו'. ויש לחוש שמא יפשע או יאנס בשאר ימי המועד ולא יביא: והלא כבר נאמר לה'. וחגותם אותו חג לה': אומרה בלשון אחרת. להאי קל וחומר דבית הלל דלעיל: כירה. יש לה בית קבול לקבל שתי קדרות ושייך למימר בה סתומה ופתוחה: במאי קמפלגי. אבא שאול ותנא קמא אבא שאול דלא אמר אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו סבירא ליה נדרים ונדבות קרבין לבית הלל: לא תימא מדאורייתא מחזא חזו. דלה' משמע כל דלה' אפילו נדרים ונדבות: שמא ישהה. עד המועד שיהא לו בשר מצוי ברגל ושמא כשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו: מדאורייתא נמי. סבירא ליה דאסור דכי כתיב לה' דומיא דוחגותם קאמר עולות הדומות לחגיגה זמן קבוע ברגל כמותה: דהא שתי הלחם. דעצרת דחובת היום הן ואינן ראויין לבא קודם לכן דלגזר בהו שמא ישהה הואיל ויכול לאפותן מערב י''ט אמור רבנן במסכת מנחות (דף צה:) דאין דוחין לא שבת כו' באפייתן דלאו דומיא דחגיגה הוא שזמן שחיטתה קבוע ברגל ואינו יכול להקדים ולאחר: עבר ושחט מאי. מהו שיזרוק את הדם: על מנת להתיר בשר באכילה. כלומר אם הבשר קיים שתהא זריקתו צורך יו''ט שיאכל הבשר היום זורק ואם לאו אינו זורק: על מנת להקטיר אימורין לערב. אפילו אין כאן אלא לצורך הכשר קרבן להכשיר קרבן שאין יכול לזרוק בלילה והקטרת האימורין כשרה כל הלילה וימתין עד שתחשך ויקטירה: לרבא לא זריק. אף על גב דלאו מלאכה היא גזור בה משום שבות: כבשי עצרת. הבאים עם שתי הלחם כדכתיב בפרשת שור או כשב בעצרת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים וגו' (ויקרא כג): שלא לשמן. שצריך לשחטן לשם שלמי צבור ושחטן לשם עולה: לפני זמנן. קודם עצרת והם הופרשו לשם כבשי עצרת: הדם יזרק והבשר יאכל. דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ליקרב ונאכלין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה: ואם היתה שבת לא יזרוק. שהרי אסור לבשל ולצלות היום ולא יאכל מן הבשר: ואם זרק. ולא נמלך:

תוספות

והביא כל צאן קדר בעזרה. ותימה הא אין מביאין חולין בעזרה ויש לומר דלאו דוקא בעזרה אלא בהר הבית: שכירתך פתוחה. פ''ה לשון כירה ממש ונראה דר''ל כמו ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו): נדרים ונדבות יוכיחו. פ''ה שמותר להדיוט במקום שמותרים להדיוט לעשות כל צרכו כגון ביום טוב אסורין ליקרב לגבוה אפילו שלמים וכל שכן עולות במאי קא מפלגי מר סבר נדרים ונדבות אין קרבין פרש''י ת''ק דאמר נדרים ונדבות יוכיחו ומר סבר אבא שאול נדרים ונדבות קרבין בי''ט מדלא קאמר נדרים ונדבות יוכיחו והר''ר שמואל היה מפרש פירוש אחר נדרים ונדבות יוכיחו במקום שיש חלק להדיוט כגון שלמים ואסורי' לגבוה כגון עולות במאי קמפלגי ת''ק סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מדקאמר במקום שמותר להדיוט כגון שלמים דהוו נדרים ונדבות אלמא דס''ל לת''ק דנדרים ונדבות קרבין ביו''ט ואסורין לגבוה כגון עולה אבל אבא שאול דאמר ומה במקום שכירתך סתומה כו' משמע אפילו דשלמים אלמא דס''ל דנדרים ונדבות אין קרבין בי''ט וקשה להאי פי' דבפ' אלו עוברין (פסחים דף מז. ושם) אמר בהדיא וסבר לה כאבא שאול דאמר לכם ולא לנכרים משמע אבל נדרים ונדבות קרבין בי''ט מדלא מוקי ליה לומר לכם ולא לגבוה אלמא דסבירא ליה לאבא שאול דנדרים ונדבות קרבין בי''ט לכ''נ כפי' ראשון: לכם ולא לנכרים. ב''ה נמי דרשי לכם ולא לגבוה למעוטי נדרים ונדבות כדפי' בפ''ק (דף יב. בד''ה השוחט) אלא נקט כותים וכלבים דפסיקא ליה: מאי בינייהו כגון שנטמא. וא''ת נימא דאיכא בינייהו כגון שנטמאו אימורים או שנאבדו דלרבא זריק הואיל ואיכא בשר ולרבה בר רב הונא לא זריק כיון שנטמאו האימורין ותי' הר''ר שמשון מקוצ''י דרבה בר רב הונא מודה להא דרבא דזורק את הדם על מנת להתיר באכילה דהוי צורך אוכל נפש ושמחת יום טוב אבל הוא מוסיף עליה דקאמר אפילו נטמא בשר זורק את הדם ע''מ להקטיר אימורין לערב אבל קשה היאך יהא הבשר מותר באכילה הא אמר. התם אימורין כל כמה דלא מקטרי בשר לא מתאכיל דהא דהקטרת אימורין לא מעכבא ה''מ היכא דליתנהו שנטמאו או נאבדו אבל היכא דאיתנהו מעכבי ויש מתרצים דהכא מיירי שנטמאו או נאבדו ולא נהירא דאם כן לימא דאיכא בינייהו דהכל קיים דלרבא לא זרק ולרבה זריק ועוד דבסמוך משמע אע''ג דאיתנהו דקאמר כבשי עצרת וכו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה ע''מ להקטיר וכו' אלמא דמיירי דאיתנהו ואעפ''כ בי''ט הדם יזרק והבשר יאכל וי''ל דהכא הואיל ואין יכול להקטיר האימורין מבעוד יום הוי כאילו נאבדו או נטמאו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר