|
טקסט הדף מנוקד
אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא דָּקָר נָעוּץ לָא אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָכָא אֶלָּא כֵּיוָן דְּמוּקְצֶה הוּא בְּעוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל סַגִּי אֲבָל הָתָם לָא
אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקוּלָּא וּרְמִינְהִי הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בֵּית שַׁמַּאי וְכוּ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה מִמַּאי דִּלְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיכָּא דָּקָר נָעוּץ אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא דָּקָר נָעוּץ לָא אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָכָא אֶלָּא דְּאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו אֲבָל הָתָם לָא אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקוּלָּא וּרְמִינְהִי הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְכוּ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה מִמַּאי דִּלְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיכָּא דָּקָר נָעוּץ אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא דָּקָר נָעוּץ לָא אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָכָא אֶלָּא דַּחֲזֵי לְמִזְגֵּא עִלָּוֵיהּ אֲבָל הָתָם לָא אֶלָּא אִי קַשְׁיָא הָא קַשְׁיָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחְזִיר אַלְמָא גַּבֵּי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא וּבֵית הִלֵּל לְקוּלָּא וּרְמִינְהִי הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְכוּ' בִּשְׁלָמָא בֵּית שַׁמַּאי אַבֵּית שַׁמַּאי לָא קַשְׁיָא הָתָם דְּאִיכָּא דָּקָר נָעוּץ הָכָא לֵיכָּא דָּקָר נָעוּץ אֶלָּא בֵּית הִלֵּל אַבֵּית הִלֵּל קַשְׁיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה (אִי נָמֵי) עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָכָא אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים אֲבָל הָתָם לָא מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל גְּמָ' אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי מַחְלוֹקֶת בִּבְרִיכָה רִאשׁוֹנָה דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי גָּזְרִינַן דִּלְמָא אָתֵי לְאִמְּלוֹכֵי וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי לָא גָּזְרִינַן אֲבָל בִּבְרִיכָה שְׁנִיָּה דִּבְרֵי הַכֹּל בְּעוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל סַגִּיא וּבֵית הִלֵּל לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל לֵימָא מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר וְכִי תֵּימָא בֵּית הִלֵּל לֵית לְהוּ בְּרֵירָה וְהָתְנַן הַמֵּת בַּבַּיִת וְלוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה כּוּלָּן טְמֵאִים נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְכוּלָּן טְהוֹרִין חִשֵּׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ בְּחַלּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה מַצֶּלֶת עַל כׇּל הַפְּתָחִים כּוּלָּן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים וְהוּא שֶׁחִשֵּׁב לְהוֹצִיאוֹ עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף מִשֶּׁיָּמוּת הַמֵּת הָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבָּה לְטַהֵר אֶת הַפְּתָחִים מִכָּאן וּלְהַבָּא וְכֵן אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְטַהֵר אֶת הַפְּתָחִים מִכָּאן וּלְהַבָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא אִין לְמַפְרֵעַ לָא רָבָא אָמַר לְעוֹלָם לְמַפְרֵעַ וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דִּלְמָא מְטַלְטֵל וְשָׁבֵיק מְטַלְטֵל וְשָׁבֵיק וְקָא מְטַלְטֵל מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ וְהָא אָמְרַתְּ בְּעוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל סַגִּיא הָנֵי מִילֵּי מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב רש"יאבל היכא דליכא דקר נעוץ לא. והא נמי להא דמיא דלמא ממליך ואשתכח דטלטלה בכדי דכיון דממליך בטלה לה הזמנה למפרע: אלא כיון דמוקצה הוא. כיון דאינו אסור אלא משום מוקצה בהזמנה בעלמא סגי: את העלי. דף עב וכבד וכותשין בו חטים לטרגיס וטיסני והוי מלאכתו לאיסור וקא סברי ב''ש אסור לטלטלו ואפי' לצורך גופו שצריך לגוף הכלי למלאכה המותרת היום: תורת כלי עליו. ואף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו: אין נותנין את העור. שהופשט ביום טוב: לפני הדורסן. לא ישטחנו במקום דריסת הרגלים שזהו צורך עבוד שמתעבד ע''י הדריסה: וב''ה מתירין. קס''ד משום שמחת יום טוב דאי לא שרית ליה לא שחיט: למזגא עליה. כן היתה ישיבתם שוטחין בגדים על גבי הקרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהן כפופין כדאמרינן בפסחים (דף קח.) הוה זגינן אברכי דהדדי ונמצאת שטיחתו צורך י''ט: תריסין. דלתות החלונות של חנויות שסוגרין בהן החלונות בלילה ומסלקין אותם ביום ונותנין אותן לפניהם ושוטחין עליהן תבלין למכור לרבים ובי''ט מותר ליקח מחנוני המכיר אותו ובלבד שלא יזכיר סכום מקח: אף להחזיר. ולסגור בהן וחזרה ודאי שלא לצורך היא ואפילו דאמרינן אין בנין בכלים טרחא דלאו צורך מיהא הוה וקא שרינן ליה משום תחלתן כדלקמן אלמא משום שמחת י''ט מקילינן וקשיא ב''ה דכסוי: הכא ליכא דקר נעוץ. כלומר ליכא טעמא להתירא דקא סברי יש בנין בכלים: מתני' עומד ואומר. מבעוד יום: גמ' בבריכה ראשונה. דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה להיות צוות לאמה: גזרינן. כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי ליה טלטול שלא לצורך ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס: בריכה. קובי''ד בלע''ז שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש והן שני גוזלות זכר ונקבה ומפסיקין בתקופת טבת וחוזרים ויולדים בניסן: לית להו ברירה. וכי שקיל למחר דלמא לא הני אזמין והוא לא הזמין את כולם אלא כדי צרכו: ולו פתחים הרבה. כולם פתוחים או כולם סגורים: כולם טמאים. כל כלים המונחים בחלל הפתחים תחת עובי התקרה של פתח טמאים ואע''פ שאינו תחת הגג המאהיל על המת שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופו לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעים באיזה יוציאנו הלכך כולם טמאים: נפתח אחד מהם. לאחר מיתת המת: הוא טמא. בין כלים דמעיקרא בין כלים דלבסוף המובאין לו מבחוץ: וכולן טהורים. לדברי הכל מוקמינן להו דמודו הכל מכאן ולהבא בכלים המובאים לתוכן אחרי כן מבחוץ דודאי בההוא דנפתח מפיק ליה: ארבעה על ארבעה. בכך שערוהו שראוי להוצאת מתים: מצלת על כל הפתחים. מלטמא כאילו נפתח: אף משימות המת. וקס''ד דבברירה פליגי ובכלים שהיו בהם בין מיתה למחשבה ב''ש סברי לא אמרי' הוברר דמעיקרא דעתיה להכי הואי ולא ירדה הטומאה לשאר הפתחים וב''ה סברי הוברר ולמאי דס''ד השתא סבירא לן דבנפתח אחד מהם נמי הוו פליגי בכלים דמעיקרא וטהורין דקא תני לעיל לדברי הכל בכלים דמכאן ולהבא: הא אתמר עלה כו'. ואפי' ב''ה לית להו הוברר ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף דלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאים וב''ש מטמאין אף האחרונים דקא סברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינו עולה מהם אלא על ידי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהם לא פליגי מידי: רבא אמר לעולם למפרע. נמי מטהרין ב''ה דאית להו ברירה והכא במתניתין היינו טעמא דצריך לברר ולומר אלו אני נוטל דלמא למחר מטלטל ובודק השמנים ושביק הא ושקיל אידך נמצא מטלטל מה שלא הזמין שהרי לא היה דעתו אלא בכדי צרכו הלכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר על כרחיה הני מילי דשקיל: והא אמרת בעומד. מרחוק ואין מנענע סגיא אלמא לא בדק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש: ה''מ מערב י''ט. כלומר היכא דידע מערב י''ט דהני הוא דאזמינן דתו בין שהן כחושין בין שהן שמנים לא שקיל אחריני שהרי יודע שמוקצין הם שלא זמנן: תוספותב''ש אומרים והוא שחשב עליו וכו' וב''ה אומרים אף משימות המת. וקא סלקא דעתך דמיירי בכלים דלמפרע וה''ה דפליגי כשנפתח אחד מהם ובכלים דלמפרע והא דקאמר לעיל נפתח אחד מהם הוא טמא והן טהורין ולא פליגי ב''ש מיירי בכלים הבאים אחר כן שם ותימה אדפליגי בחשב ליפלגו בנפתח ובכלים דלמפרע וי''ל דנקט חשב משום רבותא דב''ה דאפי' במחשבה דעלמא פליגי דמועיל להציל כל הפתחים אחרים אבל תימה לב''ה דאית להו ברירה היכי משכחת כשמת בבית ולו פתחים הרבה דכולן טמאים הא איכא למימר לבסוף כשמוציאין בההוא פתח הוברר הדבר מתחלה דסופו לצאת דרך שם וי''ל כגון שעשאו פתח חדש והוציאו המת דלא שייך ברירה א''נ מיירי דנשאר המת במקומו: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|