גלגל עיסה מערב י''ט מפריש ממנה חלתה בי''ט. ואע''ג דתנן לקמן (דף לו:) אלו הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י''ט אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי''ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה: אין מפריש הימנה. דלא התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל בי''ט אבל זו היה לו להפריש מערב יו''ט כתרומת דגן ופירות: חלת [חו''ל]. חלה טורטי''ל חלה שמרימין מן העיסה שבחוצה לארץ הואיל ואינה מן התורה כדקיימא לן בקדושין (דף לו:) כל מצוה התלויה בפירות הגדלים בארץ אינו נוהג אלא בארץ: אוכל והולך. כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה אלמא הפרשתה שלא לצורך היא ולא הויא הפרשה והמפריש בי''ט אינו כמתקן דלתסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן: מי לא מודה שמואל. אע''פ שאינו צריך להפרישה שאם קרא עליה שם שחל עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו''ט: מתני' אין מוליכין את הסולם. קס''ד סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך וטעמא דב''ש מפרש בגמרא דאסרי ואע''פ שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת י''ט: מחלון לחלון. באותו שובך עצמו שכן דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה קן לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן: גמ' הרואה. שהוא מוליכו אומר להטיח גגו הוא צריך והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב: להטיח. שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה ומשתמשין בהן לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו: שובכו מוכיח עליו. שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך: מותר. שהרי אין אדם רואהו: והאמר רב יהודה אמר רב כו'. וקשיא דרב אדרב חנן ואע''ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל: תנאי היא. איכא תנא דקאי כוותיה: שוטחן בחמה. מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים שוטחן בחמה והן נוגבין מאליהן: אבל לא כנגד העם. שלא יאמרו כבסן בשבת אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע: לימא רב דאמר כב''ש. לרב חנן קא פריך דאוקי לה בית הלל ברה''ר אסרי וברשות היחיד שרו א''כ לרב חנן רב דאמר כל מקום שאסרו כו' דאמר כב''ש בתמיה הא ודאי לא שביק ב''ה ועביד כב''ש ועל כרחך לבית הלל אפי' ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו דאי ברה''ר אסור וברשות היחיד שרי לא הוה אמר רב להא שמעתא: תנאי היא. כלומר אמר לך רב חנן ודאי רב סבר דבית הלל אפילו בר''ה שרו ופליג עלי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד ורבי אליעזר ור''ש דסבירא להו כרב מוקמי שריותא דבית הלל דמתניתין ואפי' ברה''ר דקא סברי שובכו מוכיח עליו וב''ש לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפי' בחדרי חדרים י''מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא ולאו מלתא היא דמאי רבותייהו דרבי אלעזר ור' שמעון במקום בית הלל הא ב''ש נמי טובא הוו ואין הלכה כמותן:

גלגל עיסה מערב י''ט מפריש חלה בי''ט. פרש''י דאע''ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט והא נמי כתרומת גורן דמיא שהוא היה יכול להפריש מעי''ט דהא מאתמול התחיל זמנה להפריש דתנן (חלה פ''ג) מאימתי חיוב חלה משגלגל אפילו הכי מפרישין לה שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגל בי''ט ולאפות כדי לאכול פת חמה ואז מותר להפריש ממנה חלה כיון שבי''ט נלושה א''כ לא היה הפרשת חלה בכלל איסור הגבהת תרומה ואפי' כשגלגלה מבעוד יום עי''ל דלפי הירושלמי ניחא דקמיירי שלא גמר הלישה מעי''ט ואע''ג דסוף סוף היה יכול להפריש מבעוד יום משעת גלגול מכל מקום אחר שנגמרה הלישה בי''ט הוה ליה כאילו נעשית כל הלישה בי''ט שרגילות שלא להפריש חלה עד גמר הלישה ולעולם הפרשת חלה הוי בכלל הגבהת תרומה היכא דהיה לו להפריש מאתמול אבל לא מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי משום דגבי כסוי לא ממנע משמחת י''ט דאין הכסוי מעכב האכילה אבל הפרשת חלה מעכב אכילה דזה אינו דהא מיירי הכא בחוצה לארץ כדאמר בסמוך וא''כ אוכל ואחר כך מפריש דמשמע דליכא מאן דפליג בזה ובתוספתא פי' דטעמא דרבה דמיירי בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן כיון שבלאו הכי יוכל לאכול אבל בא''י מודה רבה ואין נראה דמשמע בסמוך דלא שייך כלל לומר זה הטעם דקאמר מי לא מודה שמואל שאם קרא וכו' א''כ כיון דשם חלה עליה מיחזי כמתקן ומשמע לפי הלשון דסברא זו פשוטה ולכך נראה עיקר כדפי' לעיל דאפי' בא''י מתיר רבה ואבוה דשמואל אסר אפי' בחו''ל ותדע דהא ודאי הירושלמי מיירי בא''י ואפילו הכי לא קא אסר אלא היכא דלש אבל ערס שרי דהיינו גלגל ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה ודוקא גלגל שלא נגמרה לישתה לגמרי דאי נגמרה לגמרי אפילו רבה מודה דאין מפרישין אותה בי''ט והכי נמי איתא בירושלמי כל הלש עיסה מעי''ט אין מפרישין חלתה בי''ט וקאמר לש אין ערס לא וה''פ דוקא לש דנגמרה מערב י''ט אין מפרישין אבל ערס לא דלא נגמרה הלישה מערב י''ט מפריש והכא נמי מיירי בגלגל שהוא כמו ערס והיכא דשכח ולא הפריש מן הפת מעי''ט קי''ל דחלת חו''ל אוכל והולך ואח''כ מפריש וא''כ ישייר מן הפת מכל אחד ואחד ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה הכירא אחר הפרשה דכתיב (במדבר טו) ראשית דבעינן שיהיו שיריה ניכרין והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב י''ט ושכח ולא הפריש חלה מערב י''ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן כאחד אבל במצות בערב הפסח אם שכח ולא הפריש צריך לשייר מכל אחת ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחת בפני עצמה ולמחר יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו אם ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם ויפריש [מאחת על] כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו: אין מוליכין הסולם. תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ''מ אית בהו משום צידה כדאמרינן לקמן (דף כד.) הצד יוני שובך [ויוני עליה] חייב וי''ל דמיירי בקטנים שלא פרחו.: והאמר רב יהודה אמר רב. אף על גב דרב היה אמורא מ''מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא דרב חנן פליג עליה: ורב כבית שמאי. פרש''י ומקשה לרב חנן דמוקי דבית הלל לית להו דרב וברה''ר דברי הכל אסור ואפילו ב''ה אסרי וברשות היחיד שרו (ואדרבה) רב לא יאמר הכי דלא יאמר דלא כהלכתא אלא יאמר דב''ה שרו אפילו ברה''ר דשובכו מוכיח עליו ודלא כוותך ומשני תנאי היא כלומר רב חנן אמר לך אין הכי נמי דרב סבר דבית הלל שרו ברה''ר ופליג עלי ואנא דאמרי כי ההוא תנא דשוטחן דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי לה בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד וי''מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא דסבירא להו כב''ש ואנא סבירא לי כהני תנאי ולא נראה דמאי אולמייהו דרבי אליעזר ור''ש לגבי בית הלל הא ב''ש טובא תנאי הוו ואע''פ כן אין הלכה כמותם: