סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּאֵלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין יַעֲלוּ וְאִם לָאו הַפּוּמִּין אֲסוּרִין וְהַשּׁוּלַיִם מוּתָּרִין
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם יֵשׁ שָׁם מֵאָה פּוּמִּין יַעֲלוּ וְאִם לָאו הַפּוּמִּין אֲסוּרִין וְהַשּׁוּלַיִם מוּתָּרִין רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֲפִילּוּ יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פּוּמִּין לֹא יַעֲלוּ
דְּרָסָהּ בְּעִגּוּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה עִגּוּל דְּרָסָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ דִּבְרֵי הַכֹּל הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ
אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי קָאָמַר דְּרָסָהּ בְּעִגּוּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מְקוֹם עִגּוּל דְּרָסָהּ אִי לִצְפוֹנָהּ אִי לִדְרוֹמָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל יַעֲלוּ
רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל
תַּנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּיצָה תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה פְּשִׁיטָה דְּהִיא וְאִמָּהּ שַׁרְיָא אֶלָּא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים הִיא וְאִמָּהּ אֲסוּרָה אָמַר רַבִּי זֵירָא תֵּאָכֵל אַגַּב אִמָּהּ
הֵיכִי דָּמֵי אָמַר אַבָּיֵי כְּגוֹן שֶׁלְּקָחָהּ סְתָם נִשְׁחֲטָה הוּבְרְרָה דְּלַאֲכִילָה עוֹמֶדֶת לֹא נִשְׁחֲטָה הוּבְרְרָה דִּלְגַדֵּל בֵּיצִים עוֹמֶדֶת
רַב מָרִי אָמַר גּוּזְמָא קָתָנֵי דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּיצָה תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ וְאֶפְרוֹחַ וּקְלִיפָּתוֹ
מַאי קְלִיפָּתוֹ אִילֵּימָא קְלִיפָּה מַמָּשׁ קְלִיפָּה בַּת אֲכִילָה הִיא אֶלָּא אֶפְרוֹחַ בִּקְלִיפָּתוֹ עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֶלָּא הֵיכָא דְּיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֲבָל הֵיכָא דְּלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם לָא פְּלִיגִי
אֶלָּא אֶפְרוֹחַ וּקְלִיפָּתוֹ גּוּזְמָא הָכָא נָמֵי תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ גּוּזְמָא
אִתְּמַר שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב רַב אָמַר נוֹלְדָה בָּזֶה אֲסוּרָה בָּזֶה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נוֹלְדָה בָּזֶה מוּתֶּרֶת בָּזֶה נֵימָא קָסָבַר רַב קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא
וְהָאָמַר רַב הֲלָכָה כְּאַרְבָּעָה זְקֵנִים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן
אֶלָּא הָכָא בַּהֲכָנָה דְרַבָּהּ קָמִיפַּלְגִי רַב אִית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הֲכָנָה דְרַבָּה
כְּתַנָּאֵי נוֹלְדָה בְּשַׁבָּת תֵּאָכֵל בְּיוֹם טוֹב בְּיוֹם טוֹב תֵּאָכֵל בְּשַׁבָּת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲדַיִין הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֵּאָכֵל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֵּאָכֵל
אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֲתָא לְקַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי לְאַטְווֹיִנְהוּ הָאִידָּנָא וְנֵיכְלִינְהוּ לִמְחַר
אֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּיךְ רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָא שָׁרֵי אֶלָּא לְגוֹמְעָהּ לְמָחָר אֲבָל בְּיוֹמֵיהּ לָא
וְהָתַנְיָא אַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת וְאַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ לֹא לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי וְלֹא לִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה
אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב פָּפָּא וְאָמְרִי לַהּ הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב אֲתָא לְקַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמֵכְלִינְהוּ לִמְחַר אֲמַר לֵיהּ זִיל הָאִידָּנָא וּתָא לִמְחַר דְּרַב לָא מוֹקֵי אָמוֹרָא עִלָּוֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת
כִּי אֲתָא לִמְחַר אֲמַר לֵיהּ

רש"י

רואין אותן כאילו הן פרודות. אם אין כאן מאה פומין של היתר שיהא בהן כדי להעלות פי האיסור באחד ומאה רואין כאילו ליטרות של כל הפומין פרודות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם בספק הדמוע ומצטרפות התחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה דהואיל ותרומת פירות דרבנן מקילים בהעלאתם: ור' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין. של היתר לבד פומין של אסור מעלין אותן באחד ומאה ואם לאו הפומין אסורין ואין השולים מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן בספק הדמוע: רבי יהודה אומר. לא כן נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אלא כן נחלקו ר' אליעזר אומר כו': ר' יהושע אומר אפילו יש שם שלש מאות פומין. וכולן בכלל הספק אין מעלין את היחיד הואיל ופומי הכלי דבר שיש בו מנין הוא לא בטלי ואפילו בדרבנן אבל דרסה בעגול כו': הכי קאמר דרסה בתוך העגול. דעכשיו אינן נכרות שהרי מדובקות ואינו יודע היכן היא אם בצפונו של עגול או בדרומו הואיל והשתא לאו בת מנין היא ולא מנכרא דברי הכל יעלו ותנא דלעיל ר' יהודה ואליבא דרבי יהושע היא: רב אשי אמר לעולם. הא דקתני וספקה אסור ספק יום טוב ספק חול קאמר ודקשיא לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק דרבנן הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל ויש לו מתירין למחר: אפילו בדרבנן. כגון ביצה דגזרת פירות הנושרין היא לא בטלה בתערובתה וכי היכי דבבטולה מחמרינן מהאי טעמא בספקה נמי מחמרינן מהאי טעמא: ביצה תאכל. אם נולדה ביום טוב: פשיטא דהיא ואמה שריא. כלומר אם בא לומר כבית שמאי לשמעינן ביצה אמה למה לי פשיטא דשריא: היא ואמה אסורה. דשמעינן לר' אליעזר דאית ליה מוקצה דתנן בפרק המביא (לקמן דף לד.) ר' אליעזר אומר עומד אדם על המוקצה כו' אלמא הכנה בעי: אגב אמה. אם אוכלין את אמה היום תאכל אף היא: שלקחה סתם. תרנגולת זו קנאה סתם: גוזמא קתני. כאדם שרוצה להחזיק דבריו מדבר יתר ובעומדת לאכילה קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים ואמר מילתא יתירא הכל יאכל גם את האב גם את האם: דר' אליעזר בן יעקב. אוסר אפרוחים שלא נפתחו עיניהם ופליגי רבנן עליה ולקמן מייתי לה בגמרא: גוזמא. אע''פ דלא אפשר גזים ואמר מילתא דטופיינא גוזמא דבר שנוי שאינו מתקבל: שבת ויום טוב. הסמוכין והוא הדין ליום טוב ושבת: קדושה אחת היא. הרי הן כיום אחד ארוך: ארבעה זקנים אליבא דר' אליעזר. בערובין בפ' בכל מערבין (דף לח:): דאמר שתי קדושות הן. ומערב ליום א' למזרח ולשני למערב: הכנה דרבה. דאמר הכנה בידי שמים מתסרא מיום טוב לשבת דסעודת שבת בעיא הזמנה מיום חול מגזרת הכתוב: עדיין היא מחלוקת. ב''ש וב''ה בזה כשם שנחלקו לבו ביום: אושפיזכניה. בעל הבית: מיו''ט לשבת. היום נולדו והיה רוצה לאכלן למחר בשבת: לאטווינהו. לצלותן האידנא מי אסירי בטלטול בו ביום או לא: מאי דעתיך. דפשיטא לך דלמחר מיהא שרו משום דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן מיהו בטלטול האידנא אסירי דאפילו ר' יוחנן לא שרי לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו''ט קודם לשבת אבל ביומיה לא ואפילו בטלטול: והתניא. סייעתא: דרב לא מוקי אמורא עלויה. לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש דרשה לרבים: מיומא טבא לחבריה. כלומר משעשה היום יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד מחר: משום שכרות. דרב אורויי היה מורי בדרשה שלו כדאמרינן בכריתות ושכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת (ויקרא י) וכתיב להורות את בני ישראל (שם):

תוספות

נימא קסבר רב קדושה אחת הן. תימה לימא דקסבר שתי קדושות הן אלא הטעם הוי מגו דאתקצאי לבין השמשות דשמא יום שבת הוא אתקצאי לכולי יומא דיום שני וי''ל דלא אמרינן מגו משום יום שהוא לשעבר דדוקא להבא אמרינן הכי כגון בין השמשות דתחילת יום טוב או בין השמשות דשבת שמא שבת הוא ותימה דהא בסוכה (דף י.) אמרינן נויי סוכה אסורין עד מוצאי יום טוב האחרון של חג שהוא יום תשיעי שהוא ספק יום שמיני ועל כרחיך טעמא משום דאתקצאי בין השמשות דשמא יום שמיני הוא והיינו לשעבר וי''ל דמוקצה מחמת מצוה שאני כדמפרש טעמא התם דילמא מתרמיא ליה סעודה ואכיל בגוה והתם אמרינן אפילו לשעבר אבל הכא מוקצה דמחמת אסור לא אמרינן הכי: אלא בהכנה דרבה קמפלגי. ותימה דהא אמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואם כן כשחל יום טוב לאחר השבת והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום שהוא חול ואם כן מאי הכנה איכא וי''ל דמכל מקום כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ועוד יש לומר דכיון דאם נולדה ביו''ט הרי זו אסורה אם נאמר כשנולדה בשבת הרי היא מותרת בשביל אותה לידה דשבת אם כן הוי שבת מכין ליום טוב: רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר עדיין היא מחלוקת. ואע''ג דפירשתי לעיל דר' יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה מ''מ לא קשיא מהכא דהא דידיה והא דרביה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר