|
טקסט הדף מנוקד
הָא בְּכוּלַּהּ הָא בְּמִקְצָתַהּ
נִסְדַּק נִיקַּב תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא נִיקַּב נֶקֶב מְפוּלָּשׁ בְּמַשֶּׁהוּ וְשֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ בִּכְאִיסָּר בָּעֵי רָבָא נוֹלְדוּ בָּאֶתְרוֹג סִימָנֵי טְרֵפָה מַהוּ מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי נִקְלַף תְּנֵינָא אִי נִסְדַּק תְּנֵינָא אִי נִיקַּב תְּנֵינָא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ כִּדְעוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כְּקִיתוֹן כְּשֵׁרָה וְאָמַר רָבָא וְהוּא דְּקָיְימִי סִימְפּוֹנַהָא הָא לָא קָיְימִי סִימְפּוֹנַהָא טְרֵפָה הָכָא מַאי דִּלְמָא הָתָם הוּא דְּלָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא הֲדַר בָּרְיָא אֲבָל הָכָא דְּשָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא סָרוֹחֵי מַסְרְחָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא תָּא שְׁמַע אֶתְרוֹג תָּפוּחַ סָרוּחַ כָּבוּשׁ שָׁלוּק כּוּשִׁי לָבָן וּמְנוּמָּר פָּסוּל אֶתְרוֹג כְּכַדּוּר פָּסוּל וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַתְּיוֹם אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בְּרִיָּה אַחֶרֶת פָּסוּל קָתָנֵי מִיהַת תָּפוּחַ סָרוּחַ מַאי לָאו תָּפוּחַ מִבַּחוּץ וְסָרוּחַ מִבִּפְנִים לָא אִידִי וְאִידִי מִבַּחוּץ וְלָא קַשְׁיָא הָא דִּתְפַח אַף עַל גַּב דְּלָא סְרַח הָא דִּסְרַח אַף עַל גַּב דְּלָא תְּפַח אָמַר מָר אֶתְרוֹג כּוּשִׁי פָּסוּל וְהָתַנְיָא כּוּשִׁי כָּשֵׁר דּוֹמֶה לְכוּשִׁי פָּסוּל אֲמַר אַבָּיֵי כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין דּוֹמֶה לְכוּשִׁי תְּנַן רָבָא אָמַר לָא קַשְׁיָא הָא לַן וְהָא לְהוּ אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין אָמַר רַבָּה רַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד רַבִּי עֲקִיבָא הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי הִיא (דְּתַנְיָא) רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקוֹטְנָן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּלְמָא לָא הִיא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָכָא דְּבָעֵינַן הָדָר וְלֵיכָּא אֲבָל הָתָם כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ אִי נָמֵי עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֶלָּא דִּכְתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כׇּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה אֲבָל הָכָא כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ רש"י
בכולה. כשר: במקצתה. פסול דמנומר הוא: תני עולא בר חנינא. אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני' ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע''פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני' בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש: סימני טרפה. שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה: נקלף. סימני טרפה הוא דהיינו הגלודה: נסדק. דהיינו גרגרת שנסדק כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה: ניקב. כגון ניקב קרום של מוח: ריאה שנשפכה כקיתון. הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים: הא לא קיימי סימפונהא טרפה. אלמא מסימני טרפה הוא: הכא מאי. אם נימוח וקיימי סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם: סרוחי מסרחת. נרקבת: תפוח סרוח. מפרש לקמן: כבוש. בחומץ או בחרדל: שלוק. מבושל ביותר באור ברותחין: (כדור). העשוי כמין כדור עגול כדור פלוט''א: התיום. שנים דבוקין יחד: הבוסר. קטן כפול הלבן: גידלו בדפוס. שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל כמדת הדפוס דפוס פורמ''א בלע''ז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה כגון אלו קרי דפוס: כמין בריה אחרת. שאינו דומה לאתרוג כלל: מאי לאו תפוח מבחוץ. שנפחת ונרקב מבחוץ: סרוח מבפנים. וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה כקיתון: לא תפח אע''ג דלא סרח סרח אע''ג דלא תפח. תפח אינפל''ה בלע''ז כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח סרח נרקב ל''א תפח נרקב סרח ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו: דומה לכושי. שגדל כאן והרי הוא שחור: פסול. שנדמה הוא קונטרפא''ט בלע''ז אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא: הא לן והא להו. לעולם מתני' כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול: רבי עקיבא. דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי ורבי שמעון אמרו דבר אחד: פוטר את האתרוגים בקוטנן. מן המעשרות: כרבנן סבירא ליה. דחייבין במעשר דפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן אוכל: שבני אדם מוציאין לזריעה. פרי העשוי לצמוח ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו והא דנקט אתרוגין משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא כדתנן לה פ''ק דמסכת מעשרות כל שתחילתו וסופו אוכל אע''פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל חייב בין גדול בין קטן וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו' האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים ופליג ר' שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא:
תוספות
לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא והקשה בקונטרס על זה שלא מצינו בכל מקום פיטמא עוקץ ור''ת מפרש שמצינו עוקץ ופיטמא במקום אחד בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) גבי סימני בוגרת דתנן בן עזאי אומר משתשחיר פטמתו רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור דעוקץ הוא חודו של דד שהתינוק מכניס לתוך פיו ופיטמא הוא הבשר שתחת העוקץ שמשחיר סביב וקצת היה נראה מדמזכיר כאן גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו וכן נמי התם גבי דדי אשה משמע ששלשה במקום אחד לצד ראשו של אתרוג דעוקץ פעמים שיוצא מחודו שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטמתו דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא דופן (ג''ז שם) פירש בקונטרס חוטמו ספק וכאן פירש בחוטמו אפילו במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע ויורד לצד ראשו ובירושלמי אמר נטלה פטמתו תמן אמרי שושנתו משמע שהוא לצד ראשו כעין פרח שושן ובערוך פירש בשם ר''ח נטלה פטמתו נראין הדברים שהוא דד של חוטם כמין פיטמא של דד כדתנן (עוקצין פ''ב מ''ג) פיטמא של רימון אבל [הא] דאמר רבי יצחק נטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין (דף מב:) האי (בוכנא) דאטמא דשף מדוכתיה טריפה מתוך פירושו משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מיני נינהו זה בעוקץ וזה בראשו ולא בא. ר' אליעזר בר יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהודה הלוי: הא בכולה הא במקצתה. פי' בקונטרס במקצתה פסול דמיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי' איפכא בכולה פסול דלטריפות מדמי לה בשמעתין וגבי טריפות אשכחן בפרק אלו טרפות (חולין דף נה:) הגלודה טריפה ואם נשתייר בה כסלע כשרה דהדרא בריא וכן מוכח מדפריך אי נקלף תנינא כלומר אם סימן טריפה דקא אמרינן היינו נקלף דסימן טריפה הוא הגלודה תנינא במתני' שהוא פסול באתרוג משמע בהדיא דכעין טרפה מיפסיל: אי נסדק תנינא. שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסדקה כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה תנינא במתני' נסדק פסול ובכי האי גוונא שנסדק על פני כולה אי ניקב שגם הוא סימן טריפה כמו ניקב קרום של מוח והשתא הא דפריך עלה תנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר תנינא שהוא כשר גבי אתרוג כדקתני מתני' ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע''ג דלענין טרפות אסור התם הוא משום דקרום לחודיה קאי אבל הכא כוליה אתרוג חיבור הוא ודמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג נמי אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין לתוכן פסול אע''ג שלא חסר ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ואם ניקב עד שם בכלל מפולש הוא דאותן חדרים במקום סימפונות דריאה קיימי כדמוכח שמעתין דבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משום דלא קיימי סימפונהא ואי הוה מפרשי דמתניתין דקתני ניקב וחסר כל שהוא פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טפי דהוי תנינא דומיא דאחריני כלומר ניקב נקב מפולש או לבית הסימפונות או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן דמשמע דחדא מלתא היא מדקתני סיפא ניקב ולא חסר כשר: אתרוג ככדור פסול. כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנות בו כדדרשינן (בפשיקתא רבתי) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות שזורקות זו לזו כך דברי תורה נזרקין מפה אל פה פלוט''א בלע''ז כי ההיא דהכדור והאימום דסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) ואית דגרס כדוד בדל''ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה: [וע''ע תוס' סנהדרין כו. ד''ה כדור ותוס' חולין סד. ד''ה כודרת]: אתרוג הבוסר. פי' בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כדפרישית בריש פירקין (דף לא:) אההיא דשיעור אתרוג דמייתינן התם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|