|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן פְּרִי עֵץ הָדָר עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג
וְאֵימָא פִּלְפְּלִין כִּדְתַנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּנְטַעְתֶּם כׇּל עֵץ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עֵץ מַאֲכָל מָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵץ מַאֲכָל עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּלְפְּלִין לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַפִּלְפְּלִין חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה וְאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הֵיכִי נַעֲבֵיד נִנְקוֹט חֲדָא לָא מִינַּכְרָא לְקִיחָתַהּ נִנְקוֹט תְּרֵי אוֹ תְּלָתָא (אֶחָד) אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה פֵּירוֹת הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר רַבִּי אוֹמֵר אַל תִּקְרֵי הָדָר אֶלָּא הַדִּיר מָה דִּיר זֶה יֵשׁ בּוֹ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים תְּמִימִים וּבַעֲלֵי מוּמִין הָכִי נָמֵי יֵשׁ בּוֹ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים תְּמִימִים וּבַעֲלֵי מוּמִין אַטּוּ שְׁאָר פֵּירוֹת לֵית בְּהוּ גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין אֶלָּא הָכִי קָאָמַר עַד שֶׁבָּאִין קְטַנִּים עֲדַיִין גְּדוֹלִים קַיָּימִים רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר אַל תִּקְרֵי הָדָר אֶלָּא הַדָּר דָּבָר שֶׁדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אַל תִּקְרֵי הָדָר אֶלָּא אִידוֹר שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְווֹנִי קוֹרִין לְמַיִם אִידוֹר וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁגָּדֵל עַל כׇּל מַיִם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּלִשְׂרֵפָה קָאֵי כַּתּוֹתֵי מְיכַתַּת שִׁיעוּרֵיהּ וְשֶׁל עׇרְלָה פָּסוּל מַאי טַעְמָא פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה וְחַד אָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן קָא סָלְקָא דַּעְתֵּיהּ מַאן דְּבָעֵי הֶיתֵּר אֲכִילָה לָא בָּעֵי דִּין מָמוֹן וּמַאן דְּבָעֵי דִּין מָמוֹן לָא בָּעֵי הֶיתֵּר אֲכִילָה תְּנַן שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה פְּסוּלָה בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה שַׁפִּיר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן אַמַּאי הֲרֵי מַסִּיקָהּ תַּחַת תַּבְשִׁילוֹ אֶלָּא בְּהֶיתֵּר אֲכִילָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָעֵינַן כִּי פְּלִיגִי בְּדִין מָמוֹן מָר סָבַר הֶיתֵּר אֲכִילָה בָּעֵינַן דִּין מָמוֹן לָא בָּעֵינַן וּמָר סָבַר דִּין מָמוֹן נָמֵי בָּעֵינַן מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ הֶיתֵּר אֲכִילָה לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא תִּסְתַּיַּים דְּרַבִּי אַסִּי דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בָּהּ דִּין מָמוֹן דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אֶתְרוֹג שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֵין אָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב תִּסְתַּיַּים גּוּפָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אֶתְרוֹג שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֵין אָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא בּוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב מַצָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח עִיסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה לְדִבְרֵי חֲכָמִים חַיֶּיבֶת בַּחַלָּה מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא בִּשְׁלָמָא עִיסָּה כְּתִיב רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם אֶתְרוֹג נָמֵי כְּתִיב לָכֶם מִשֶּׁלָּכֶם אֶלָּא מַצָּה מִי כְּתִיב מַצַּתְכֶם אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא אָתְיָא לֶחֶם לֶחֶם כְּתִיב הָכָא לֶחֶם עוֹנִי וּכְתִיב הָתָם רש"יגמ' פרי עץ. שהעץ כפרי בטעם שוה: ממשמע שנאמר ונטעתם. וכתיב בסופיה לא יאכל איני יודע דבעץ מאכל משתעי קרא: חייבין בערלה. דלא. תימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמין רותם שאינו גבוה מן הארץ: לא תחסר כל בה. ולמדך האי עץ מאכל דאפילו פלפלין בכלל: ננקוט חדא. גרעין אחד: לא מינכרא לקיחתה. מתוך קוטנה: הדיר. פרי עץ שדומה אילנו לדיר של צאן: אטו כולהו אילני לית בהו פירות גדולים וקטנים. והלא כל תפוחי אילן אחד אינן שוות: ה''ק עד שבאים קטנים כו'. כלומר האי גדולים וקטנים לאו של שנה אחת קאמר אלא גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר וגדל באילנו שתים ושלש שנים וכשבאין וחונטין של עכשיו עדיין גדולים דאשתקד קיימין בו: הדר. והיא היא דרבי אלא במשמעותא פליגי מר דריש ליה לשון דיר ומר דריש ליה לשון דירה: לפי שאין בה היתר אכילה. ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו: לפי שאין בה דין ממון. שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא הלכך לאו שלכם הוא: קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה. אי הוי ביה היתר אכילה כגון מעשר שני בירושלים לא בעי דין ממון דאע''פ שאין ממונו לרבי מאיר דאמר בקדושין (דף נב:) מעשר שני ממון גבוה הוא ואינו נכסי הדיוט לקדש בו אשה כשר לצאת בו: ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה. ומכשיר אתרוג של טבל שאסור באכילה ומותר בהנאה: אלא למ''ד לפי שאין בה דין ממון. אבל היתר אכילה לא בעינן ומשום דין ממון קרינא ביה לכם: הרי מסיקה לזו תחת תבשילו. כדאמרינן (בשבת דף כה:) תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא: אלא בהיתר אכילה דכ''ע בעינן. ואפילו יש בה דין ממון לא מתכשרין בלא היתר אכילה דכיון דלא חזיא לכל דרכי הנאה לאו לכם הוא: דין ממון לא בעינן. אם מותרת באכילה כגון מעשר שני בירושלים ואליבא דרבי מאיר כשר ומתניתין דקתני של מעשר שני בירושלים כשר אפילו כר' מאיר דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מתוקמא: דין ממון נמי בעינן. ומעשר שני לר' מאיר פסול ומתני' דקתני כשר רבנן היא דאמרי ממון הדיוט הוא ומקדשין בו את האשה: תסתיים דר' אסי הוא דאמר לפי שאין בה דין ממון. וא''נ איכא היתר אכילה דין ממון נמי בעינן ושל מעשר לר' מאיר פסול: אין יוצא בה ידי חובתו בפסח. ידי חובת אכילת מצה לילה הראשון ולקמן פריך מי כתיב מצתכם: פטורה מן החלה. דכתיב עריסותיכם והאי דגבוה היא ואע''ג דאיכא היתר אכילה כיון דלית בה דין שאר ממון לאו דידיה הוא: תוספותללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. דלא תימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמו רותם שאינו גבוה כך פי' בקונטרס וקשיא דלא בהכי תליא מלתא וכמה עצים שפלים הם שיש להם תורת אילן אלא היינו טעמא משום דאמרינן פ' בתרא דיומא (דף פא: ושם) כס פלפלי ביומא דכיפורי פטור ופריך מהך דפלפלין חייבין בערלה ומשני הא ברטיבתא הא ביבשתא וס''ד כיון דסופו ליבש אפילו רטיבתא פטורין וא''ת ומנלן דקרא בפלפלין אימא אתרוג ואימא תלתן דאתרוג טעם עצו ופריו שוה כדאמר הכא וכן תלתן כדאמרינן בשילהי פ' קמא דביצה (דף יג.) וי''ל אתרוג אין זה חידוש אם הוא חייב בערלה ותלתן מין ירק הוא מדחשיב כלאים בכרם כדתנן במס' ערלה (פ''ג מ''ו) ומייתי לה בריש ביצה (דף ג.) ובשילהי הערל (יבמות דף פא. ושם) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם: לפי שאין בו היתר אכילה. ורחמנא אמר לכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתן ואף על גב דגבי תרומה טמאה דרשינן פ' במה מדליקין (שבת דף כה.) מדכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לדרוש לך דידיה לגבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה וא''ת גבי לולב של אשרה ושל עיר הנדחת (לעיל לא.) למה לן טעמא דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום דבעינן דין ממון דאפילו מאן דלא חייש הכא גבי אתרוג לדין ממון היינו משום דעיקרו לאכילה אבל לולב דלית ביה אכילה כתיב לכם דידיה לענין דין ממון וי''ל דנקט דמיכתת שיעוריה כדי לפסול בי''ט שני וא''ת אתרוג של ערלה תיפוק ליה דמיכתת שיעוריה דמצותו בשרפה דקחשיב ליה בתמורה פרק בתרא (דף לג:) בהדי נשרפין ואמרינן התם הנשרפין לא יקברו ואפשר דאפילו מדאורייתא הויא ערלה בשרפה דילפינן לה מכלאי הכרם דכתיב בה פן תקדש ודרשינן (חולין דף קטו.) פן תוקד אש ומהאי טעמא נמי פסול אתרוג של תרומה טמאה דמצותה בשרפה ולמה לן טעמא דהיתר אכילה וי''ל דודאי לא היה צריך אלא נחלקו בהנך טעמי לענין ערלה משום דנפקא מינה לענין מעשר שני כדמסקינן איכא בינייהו מעשר שני ואליבא דרבי מאיר (ומאן דמכשיר היינו אליבא דרבנן) והוה מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין ואליבא דכולי עלמא כדמוכח בסוף חלק (סנהדרין דף קיב:) שהוא ממון גבוה.: אתיא לחם לחם. תימה בפרק כל שעה (פסחים דף לה:) דאין יוצאין ידי מצה בטבל מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו עליה משום בל תאכל טבל תיפוק ליה משום דבעינן מצה משלכם וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא גבי אתרוג דעד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הילל אלא בדמאי משום דאי בעי מפקר ליה לנכסיה והוי עני וחזי ליה אבל בטבל ודאי כולהו מודו וי''ל דלא דמי דהא דאין יכול לצאת באתרוג של טבל דהוי כמו אתרוג דשותפין שיש לכהן וללוי בו חלק ודמי לאחין שקנו הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|