פחות מארבעה טפחים — אין צריך להביא קורה אחרת, ואם היה ארבעה טפחים — צריך להביא קורה אחרת. שלדעתו דין לבוד הוא עד ארבעה טפחים (ולא שלושה).

וכן אם היו באותו מבוי שתי קורות המתאימות (מקבילות זו לזו) ולא בזו רוחב כדי לקבל (להחזיק) אריח שהוא חצי לבינה (ולבינה עשויה כריבוע בן שלושה על שלושה טפחים) ולא בזו כדי לקבל אריח, הרי אם מקבלות שתי הקורות יחד במידתן אריח לרחבו, ששתיהן יחד מגיעות לרוחב טפח, אף על פי ששולי האריח יוצאים משתי הצדדים — אין צריך להביא קורה אחרת כדי להכשיר את המבוי, ואם לאו אם הן צרות יותר — צריך להביא קורה אחרת, ואילו

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו אם אין ברוחב הקורות הצמודות גם יחד כדי מידת טפח לקבל עליהם רוחב אריח, מכל מקום אם לאחר שמרחיקים אותן זו מזו הם מקבלות יחד אריח לארכו, כלומר: שקצהו האחד מונח על אחת מהן והשני על השניה ואורכו הוא שלשה טפחים — די בכך ושוב אין צריך להביא קורה אחרת. ואם לאו שהן רחוקות יותר — צריך להוסיף ולהביא קורה אחרת.

היו שתי הקורות הללו בלתי מקבילות, והיתה אחת למעלה ואחת למטה, ר' יוסי בר' יהודה אומר: רואין את הקורה העליונה כאילו היא למטה, ואת התחתונה כאילו היא למעלה. כלומר: מחשיבים אותו כאילו היו מקבילות זו לזו, ובלבד שלא תהא קורה עליונה זו מצויה למעלה מעשרים אמה שאז היא פסולה מכוח עצמה, וכן שלא תהא התחתונה למטה מעשרה טפחים שגם זה הוא למטה משיעור המכשיר בקורה. ומכאן נסיק: הא [הרי] אם זה וזה, שתי הקורות, בתוך עשרים אמה אמרינן [אומרים אנו] חבוט רמי [והשלך] אף על גב [אף על פי] דלית ביה [שאין בה] בקורה העליונה רוחב טפח, ומכאן קשה לשיטת רבא שאין אומרים "חבוט רמי" אלא בדבר הרחב טפח!

אמר ליה [לו] רב כהנא: תריץ ואימא הכי [ישב את גירסת הברייתא ואמור כך]: ובלבד שלא תהא הקורה העליונה למעלה מעשרים אמה, אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה טפחים, שאז אנו מחשיבים אותן כצמודות לא מדין "חבוט" אלא מתורת לבוד. אי נמי [או גם כן]: בלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה, והעליונה סמוכה לה בפחות משלשה, אבל אם היה המרחק בין הקורות שלשה טפחים כיון דלית ביה [שאין בה] בקורה טפח רוחב לא אמרינן [אין אנו אומרים] חבוט רמי [והשלך], וכל קורה תיחשב בפני עצמה.

א שנינו במשנה: סוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה. ונדייק מלשון המשנה: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי פסולה. ומקשים: והא תנן באידך פירקין [והרי שנינו במשנה בפרק האחר שלנו, במסכת זו]: סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, ואם נדייק בדברי אותה משנה, נסיק: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי כשרה, ואם כן קיימת סתירה לכאורה בדיוק הדברים בין כאן לשם!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן שדייקו שכשהחמה והצל שווים בדיוק הסוכה פסולה, הרי זה מלמעלה בסכך עצמו, ואילו כאן שאמרו שכשהם שווים הריהי כשרה, הרי זה מלמטה. ושני הדברים מתאימים זה לזה, כי ככל שהם יורדים למטה כתמי האור הולכים ומתרחבים, וכשהצל שווה לאור החמה כשהוא למטה, ודאי שהסכך שלמעלה צפוף דיו והוא רב על הרווחים שבו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [הוא שאומרים אנשים בפתגם עממי]: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת [גודל של זוז מלמעלה נעשה גדול כמטבע של איסתרא מלמטה].

ב שנינו במשנה שסוכה שסככה מעובה כמין בית — כשרה. תנו רבנן [שנו חכמים]: סוכה המעובה בסככה כמין בית, אף על פי שצפופה כל כך עד שאין הכוכבים נראין מתוכה — כשרה. אולם אם גם אין כוכבי חמה נראין מתוכה, שהסכך צפוף שאפילו ניצוצות אור השמש אינם נראים שם — בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.

ג משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה — אף על פי שהיא מיטלטלת, הרי זו סוכה כשרה, שדי לסוכה שתהא כדירת ארעי. ועולין לה (נכנסים אליה) אף ביום טוב. עשה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל — הסוכה מצד עצמה כשרה, ואולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסרו חכמים לעלות או להשתמש ביום טוב באילן או בבהמה.

היו שתים מדפנות הסוכה באילן, ואחת עשויה בידי אדם למטה בקרקע, או שהיו שתים עשויות בידי אדם ואחת באילן — הסוכה מצד עצמה כשרה, אולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסור להשתמש באילן. אולם אם היו שלש מן הדפנות עשויות בידי אדם ואחת באילן, כיוון שיש בה הכשר סוכה בידי אדם — הרי זו סוכה כשרה, ואף עולין לה ביום טוב.