א אמר ר' יוחנן: השכים בבוקר ומיד כשקם ממטתו נפל פסוק לתוך פיו — הרי זה נבואה קטנה. תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה מלכים הם, שראיית כל אחד מהם בחלום יש לה משמעות. הרואה את דוד בחלום — יצפה לחסידות. ראה את שלמה — יצפה לחכמה. ראה את אחאב — ידאג מן הפורענות, כדרך שאירע לאחאב.

וכן שלשה ספרי נביאים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה ספר מלכים — יצפה לגדולה (מלכות). ראה את ספר יחזקאל — יצפה לחכמה, שיש בספר יחזקאל תבנית המרכבה. ראה את ספר ישעיה — יצפה לנחמה. ראה את ספר ירמיה — ידאג מן הפורענות, לפי שהתנבא הרבה מענין הפורענות.

ובדומה לכך, אף שלשה ספרי כתובים גדולים הם, ומשמעות מיוחדת לכל אחד מהם עבור הרואה אותם בחלומו, שכן הרואה ספר תהלים — יצפה לחסידות, משלי — יצפה לחכמה, איוב — ידאג מן הפורענות.

ובדומה לכך, שלשה ספרי כתובים קטנים הם, שהם מגילות בלבד, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את שיר השירים בחלום — יצפה לחסידות, לפי שהוא מתפרש כתיאור אהבת ה' לישראל. קהלת — יצפה לחכמה. קינות (איכה) — ידאג מן הפורענות. הרואה בחלום מגלת אסתר — סימן הוא כי נס נעשה לו.

שלשה חכמים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את רבי בחלום — יצפה לחכמה. ראה את ר' אלעזר בן עזריה — יצפה לעשירות, שהיה ר' אלעזר בן עזריה עשיר מופלג. ואם ראה את ר' ישמעאל בן אלישע — ידאג מן הפורענות, שר' ישמעאל הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות.

כן שלשה תלמידי חכמים הם, שהיו גדולים בתורה אף על פי שלא זכו להסמך ולהקרא רבי, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את בן עזאי בחלום — יצפה לחסידות. ראה את בן זומא — יצפה לחכמה. ואם ראה את אחר (אלישע בן אבויה) — ידאג מן הפורענות, שכן יצא לתרבות רעה.

ב אמרו: כל מיני חיות יפות לחלום, כשאדם רואה אותם בחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד. ושואלים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שהרואה פיל בחלום פלא נעשה לו! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמר החכם שסימן יפה הוא לו, הרי זה באופן שראהו דמסרג [שהוא חבוש אוכף], הא [זה] ששנינו שראיית פיל אינה סימן יפה, הרי זה באופן דלא מסרג [כשאינו חבוש אוכף].

כעין זה אמרו שכל מיני כלי מתכת יפין לחלום, חוץ ממר (מעדר), פסל (מפסלת), וקרדום, שכן כלים אלה עשויים לקלקול. והני מילי דחזנהו בקתייהו [ודברים אלה אמורים דווקא כשראה אותם עם קתותיהם, ידיותיהם]. וכעין זה אמרו: כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה, שהם תמרים שלא הבשילו כל צרכם. וכן כל מיני ירקות יפין לחלום, חוץ מראשי לפתות. ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב: לא איעתרי [התעשרתי] עד דחזאי [שראיתי] בחלומי ראשי לפתות, והרי שהוא סימן טוב! ומשיבים: רב כי חזא [כאשר ראה] אותם — בכנייהו חזא [במקום גידולם הוא שראה], אבל כשרואה בחלום ראשי לפתות תלושים — סימן רע הוא לו. וכעין זה: כל מיני צבעונין (צבעים) יפין לחלום, חוץ מן התכלת. וכן כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי, ששלושתם עופות לילה ודמותם משונה ומפחידה.

ג המילים הגו"ף, הגו"ף, מעי"ן, משיבי"ן, ומרחיבי"ן, הן סימן לדברים שיידונו להלן בגמרא, ויש בכולם תכונות משותפות, בדומה למה ששנינו כבר.

אמרו: שלשה דברים נכנסים לגוף, ואולם אין הגוף נהנה מהן, והם גודגדניות, וכפניות (תמרים גרועים), ופגי תמרה. ולעומת זאת: שלשה דברים אין נכנסין לגוף, ואף על פי כן הגוף נהנה מהן, ואלו הן: רחיצה, וסיכה ותשמיש. ועוד אמרו: שלשה דברים הם מעין העולם הבא, ואלו הן: שבת, שמש ותשמיש.

על כך שאלו: תשמיש דמאי [של מה], איזה תשמיש? אילימא [אם נאמר] כי הכוונה לתשמיש המטה — הא מכחש כחיש [הרי הוא מכחיש] ומחליש את הגוף! אלא הכוונה לתשמיש נקבים — שנפנה לצרכיו.

ועוד אמרו, שלשה דברים משיבין דעתו של אדם, ואלו הן: קול, ומראה, וריח, שכאשר הם נעימים וטובים, הריהם משיבים דעתו של אדם. ועוד, שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, ואלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים.

ד המילים חמש"ה, ושש"ה, ועשר"ה הן סימן לדברים שיידונו להלן. אמרו: חמשה דברים בעולמנו, שכל אחד מהם הוא אחד מששים לדברים גדולים השייכים לדרגה עליונה, ואלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום. ומפרטים: אש שלנו היא אחד מששים לגיהנם. דבש — אחד מששים למן. שבת — אחד מששים לעולם הבא. שינה — אחד מששים למיתה. חלום — אחד מששים

לנבואה. כעין זה אמרו: ששה דברים סימן יפה הם לחולה: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום. ורמז בכתובים לדברים: עטוש — דכתיב [שנאמר]: "עטישותיו תהל אור" (איוב מא, י), הנדרש שעל ידי העיטוש מגיע הוא לראות באורו של העולם. זיעה — דכתיב [שנאמר]: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט). שלשול — דכתיב [שנאמר]: "מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת" (ישעיהו נא, נד). קרי — דכתיב [שנאמר]: "יראה זרע יאריך ימים" (שם כג, י). שינה — דכתיב [שנאמר]: "ישנתי אז ינוח לי" (איוב ג, יג). חלום — דכתיב [שנאמר]: "ותחלימני והחיני" (ישעיהו לח, טז), "ותחלימני" — לשון חלום.

וכעין זה: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה, ואלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין, וקיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים כי תכונות אלו יש אף לדגים קטנים. ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם.

ולעומת זאת, עשרה דברים מחזירין את החולה שהתרפא מחוליו שוב לחליו, וחליו קשה משהיה, ואלו הן: האוכל בשר שור, בשר שמן בכלל, או בשר צלי, או בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, שאם מתגלח החולה הרי זה מזיק לו, וכן אם היה אוכל שחלים, והחלב, והגבינה, ורחיצה בבית המרחץ. ויש אומרים שאף אכילת אגוזים. ויש אומרים שאף אכילת קשואים.

ומעין זה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: למה נקרא שמן קשואים — מפני שהן קשין לגוף כחרבות. ושואלים: איני [הרי אין הדבר כן], והכתיב [והרי נאמר]: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" (בראשית כה, כג), ואמרו: אל תקרי [תקרא] "גוים" אלא "גיים" (גאים), ואמר רב יהודה אמר רב: אלו שני אנשים גדולים שיצאו מרבקה, ובהם נתקיים פסוק זה, אנטונינוס ורבי, שמרוב עושרם לא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. והרי שהקישואים הם דבר טוב ואף מעדן מלכים!

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שהם קשים לגוף הרי זה ברברבי [בגדולים], הא [זה] ששנינו שלא פסקו משולחנם של רבי ואנטונינוס, והרי שטובים הם, הרי זה בזוטרי [בקטנים].

ה ועוד בענין החלום, תנו רבנן [שנו חכמים]: החולם שהוא רואה מת בבית — סימן הוא לשלום בבית. אכל ושתה המת בחלומו בבית — סימן יפה לבית. נטל המת כלים מן הבית — סימן רע הוא לבית, שמרמז הוא כאילו המת לוקח עמו מישהו מהבית. תרגמא [הסביר] זאת רב פפא במסאנא וסנדלא [במנעל וסנדל], שאם חלם שלקח המת דברים אלה הרי זה רמז שמישהו צריך ללכת לדרך ארוכה, וכן אמרו: כל מה דשקיל שכבא [שלוקח המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר ממסאנא וסנדלא [חוץ ממנעל וסנדל], וכל דיהיב שכבא [שנותן המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר מעפרא וחרדלא [חוץ מעפר וחרדל] הדומה במראהו לעפר, שהם סימן לקבורה.

ו שנינו במשנה שהרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה מברך "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו". ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: הרואה את העבודה זרה ששמה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", שבכל יום היו מוסיפים וזורקים אבנים חדשות על הגל שבנו לכבודו (תוספות). והרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם לעבדך" מפני שרובה מאכלסת גויים. ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שכל העמים עתידים להתגייר לעתיד לבוא, שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' לעובדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).

ז להלן עוסקת הגמרא בדברים שאדם רואה ותקנו חכמים לכל אלו ברכות ראיה מיוחדות. דרש רב המנונא: הרואה את בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ומפרטים: ראה את חורבות העיר בבל, אומר: "ברוך... שהחריב בבל הרשעה". ראה ביתו החרב של נבוכדנצר, אומר: "ברוך... שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע". ראה את גוב של האריות שהושלך אליו דניאל או את כבשן האש שהושלכו בתוכו חנניה מישאל ועזריה, אומר: "ברוך... שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, כי מחורבות בבל היו במשך דורות לוקחים עפר ומשתמשים בו לזיבול או לבניה מסביב, אומר: "ברוך... אומר ועושה גוזר ומקיים".

ומסופר כי רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא, טריף להו ידא על גבייהו, ואמר [כאשר היה רואה חמורים הנושאים עפר מבבל, היה טופח בידו על גביהם ואומר] להם: רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו [רוצו צדיקים לעשות את רצון אדונכם]. מר בריה [בנו] של רבינא כי הוה מטי [כאשר היה מגיע] לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא [היה לוקח עפר בסודרו וזורק לחוץ], לקיים מה שנאמר "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיהו יד, כג). אמר רב אשי: אנא, הא [אני, מימרא זו] של רב המנונא שהרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות לא שמיע לי [שמעתי] אותה, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו [מדעתי ברכתי את כולן]