סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בָּעֵינַן כָּנָף בִּשְׁעַת פְּתִיל וְלֵיכָּא קָא מַשְׁמַע לַן
מֵיתִיבִי תְּלָאָן וְלֹא פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן פְּסוּלִין מַאי לָאו פְּסוּלִין לְעוֹלָם וּתְיוּבְתָּא דְּרַב אָמַר לְךָ רַב מַאי פְּסוּלִין פְּסוּלִין עַד שֶׁיִּפָּסְקוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר פְּסוּלִין לְעוֹלָם וְכֵן אָמַר לֵוִי פְּסוּלִין לְעוֹלָם וְכֵן אָמַר רַב מַתְנָה אָמַר שְׁמוּאֵל פְּסוּלִין לְעוֹלָם
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב מַתְנָה בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל וַאֲמַר לִי פְּסוּלִין לְעוֹלָם
מֵיתִיבִי תְּלָאָן וְאַחַר כָּךְ פָּסַק רָאשֵׁי חוּטִין שֶׁלָּהֶן פְּסוּלִין וְעוֹד תַּנְיָא גַּבֵּי סוּכָּה תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי מִכָּאן אָמְרוּ הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדַּלַּעַת וְאֶת הַקִּיסוֹס וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן פְּסוּלָה
הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קְצָצָן מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי תִּיפּוֹק לֵיהּ דִּמְחוּבָּרִין נִינְהוּ אֶלָּא בְּשֶׁקְּצָצָן וְקָתָנֵי פְּסוּלָה וּשְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא אָמְרִינַן קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וּתְיוּבְתָּא דְּרַב
אָמַר לְךָ רַב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּשַׁלְפִינְהוּ שַׁלּוֹפֵי דְּלָא מִינַּכְרָא עֲשִׂיָּה דִּידְהוּ מִכׇּל מָקוֹם תְּלָאָן וְאַחַר כָּךְ פָּסַק קַשְׁיָא לְרַב קַשְׁיָא
לֵימָא כְּתַנָּאֵי עָבַר וְלִיקְּטָן פָּסוּל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוֹצָדָק וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין
סַבְרוּהָ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד וְיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה דִּכְתִיב גַּבֵּי סוּכָּה תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי
מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמַאן דְּמַכְשַׁיר סָבַר אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְגַבֵּי לוּלָב נָמֵי לָא אָמְרִינַן לְקִיטָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא אָמְרִינַן גַּבֵּי סוּכָּה קְצִיצָתָן זוֹ הִיא עֲשִׂיָּיתָן וְהָכָא בְּמֵילַף לוּלָב מִסּוּכָּה קָמִיפַּלְגִי מַאן דְּמַכְשַׁר סָבַר לָא יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה וּמַאן דְּפָסֵיל סָבַר יָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה
וְאִי בָּעֵית אֵימָא אִי סְבִירָא לַן דְּלוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָלְפִינַן לוּלָב מִסּוּכָּה וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר צָרִיךְ אֶגֶד וּמַר סָבַר אֵין צָרִיךְ אֶגֶד וּבִפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא לוּלָב בֵּין אָגוּד בֵּין שֶׁאֵינוֹ אָגוּד כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָגוּד כָּשֵׁר שֶׁאֵינוֹ אָגוּד פָּסוּל
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה יָלֵיף לְקִיחָה לְקִיחָה מֵאֲגוּדַּת אֵזוֹב כְּתִיב הָתָם וּלְקַחְתֶּם אֲגוּדַּת אֵזוֹב וּכְתִיב הָכָא וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מָה לְהַלָּן בַּאֲגוּדָּה אַף כָּאן נָמֵי בַּאֲגוּדָּה וְרַבָּנַן לְקִיחָה מִלְּקִיחָה לָא יָלְפִינַן
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא לוּלָב מִצְוָה לְאוֹגְדוֹ וְאִם לֹא אֲגָדוֹ כָּשֵׁר אִי רַבִּי יְהוּדָה כִּי לֹא אֲגָדוֹ אַמַּאי כָּשֵׁר אִי רַבָּנַן אַמַּאי מִצְוָה לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא וּמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ הִתְנָאֶה לְפָנָיו בְּמִצְוֹת
זֶה הַכְּלָל כׇּל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טוּמְאָה כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ מָה אֵד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אַף סוּכָּה דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּתַנְיָא כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם הָנִיחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קְרָא חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מַקִּישׁ סוּכָּה לַחֲגִיגָה מָה חֲגִיגָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אַף סוּכָּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְגִידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ

רש"י

בעינן כנף בשעת פתיל. בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים: לעולם. ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור וקשיא לרב: וסיכך על גבן פסולה. ול''ג בברייתא אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן: דשלפינהו שלופי. פשחן מן האילן עד שניתקן ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן לא הוי עשיה מעלייא: מ''מ תלאן ואח''כ פסק קשיא לרב. דמכשר: כתנאי. אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא: עבר וליקטן. ענבי ההדס דתנן לקמן (ד' לב:) אם היו ענביו מרובין מעליו פסול דהוה ליה מנומר ולא הדר הוא ואם מיעטו כשר ואין ממעטין בי''ט דמתקן מנא להכשיר את הפסול וקתני בברייתא עבר על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין בי''ט ולקטן בי''ט פסול: סברוה. רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג: דכולי עלמא. תרוייהו הנך תנאי סבירא להו: לולב צריך אגד. לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא בה עשיה: וילפינן לולב מסוכה. בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן: לא ילפינן לולב מסוכה. לפסול בה את העשוי: ואיבעית אימא. אם הוה סבירא להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא ביה עשיה דכולי עלמא דילפינן לולב מסוכה למיפסל ולקיטתן לאו זו היא עשייתן: ר''ש סבר לולב צריך אגד. לאגוד שלשה המינים ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי''ט הוה ליה מן העשוי: לא ילפינן. לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א''כ למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו: ואנוהו התנאה לפניו במצות. סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה: ואד יעלה מן הארץ. שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפינן שהרי זכר לענני כבוד הוא כדכתיב כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלות ענניי: אין מקבל טומאה. דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה איננו אחד מאלה: ענני כבוד היו. סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר: סוכות ממש. מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות: מאי איכא למימר. מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות: כי חגיגה. כל בהמה לרבי יוחנן גדולי קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות לאו גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו' ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' וילפינן טעמא מגרנך ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים (ב''מ ד' פט.) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר מלא תחסום שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו' יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא:

תוספות

פסולין לעולם. כולהו אמוראי וכולה שיטתא כשמואל ולא אמר קציצתן זו עשייתן וגבי סוכה צריך נענוע: דשלפינהו שלופי. קצת קשה דהא מפרש טעמא בברייתא משום תעשה ולא מן העשוי וי''ל אסמכתא בעלמא הוא אי נמי הכא מיירי כשנפשח ומעורה בקליפה ואין יכול להחיות לה כי ההיא דפ' העור והרוטב (חולין דף קכז:) דאע''ג דחשיב כתלוש מ''מ כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרינן זו היא עשיה: דברי ר''ש בן יהוצדק. תנא היה ואפשר שזה הוא הנזכר בכמה מקומות בש''ס א''ר יוחנן משום ר''ש בן יהוצדק ואין זה הוא דפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) דקרנהו ריש לקיש רועי בקר ואמר להו ר' יוחנן אי קרינכו רועי צאן מאי עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה הכי אלא מוחה היה על כבוד רבו.: והכא במילף לולב מסוכה קמיפלגי. והא דאיפלגו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן מערב י''ט דבעי לאשמועינן אין דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב הגזול (לקמן דף לג.) א''נ משום דמעי''ט היה יכול לתקן לכתחילה להתיר אוגדו ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי' בקונטרס לקמן דנקט פלוגתייהו בי''ט למימר דבתר אוגדיה פליגי דהא בי''ט לא אגיד ליה: לקיחה לקיחה לא ילפינן. בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה: מקיש סוכה לחגיגה. הכא מייתי קרא דחג הסוכות תעשה לך ולעיל (דף ט.) דאסרינן עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים לה': וגידולו מן הארץ. בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) גבי מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן הארץ אבל בפ' השוכר את הפועלים (ב''מ דף פט.) גבי דיש ובפ''ק דקדושין (דף יז.) גבי הענקה לא חשיב בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא אלא שהיא גדילה מן הקרקע:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר