עד מוצאי יום טוב האחרון של חג לפי שהוקצו למצות סוכה בלבד. ואם התנה עליהם שכוונתו להשתמש בהם גם בתוך ימי החג לצורכו — הכל לפי תנאו. הרי שלצורך נוי הסוכה פורסים בסוכה סדינים! ודוחים: משם אין ראיה, דלמא [שמא] כוונת הברייתא שפרס את האריגים מן הצד, אבל אם פרוסים תחת הסכך — הרי הם פוסלים את הסוכה.

א לענין נוי סוכה, אתמר [נאמר] שאמרו חכמים: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה, שחפצים התלויים בה לנוי ולקישוט אינם נחשבים כחלק מבניינה שיהיו משיעורה של הסוכה, ואם גבוהה הסוכה מעשרים אמה ימעטו הם מגובהה ויכשירוה. אמר רב אשי: ואם פרוסים הם מן הצד — בניגוד לענין גובה הסוכה — הרי אלה ממעטין משטחה, ואם בשלהם מתמעטת הסוכה משיעור שבעה טפחים — הריהי פסולה.

מסופר: מנימין עבדיה [עבדו] של רב אשי איטמישא ליה כתונתא במיא ואשטחתא אמטללתא [נרטבה לו כתונת במים ושטחה על הסוכה] כדי שתתייבש. אמר ליה [לו] רב אשי: דלייה [הורד אותה], כדי שלא לימרו [יאמרו] אנשים קא מסככי [הם מסככים] בדבר המקבל טומאה ככתונת. אמר לו העבד: והא קא חזו ליה דרטיבא [הרי רואים אותה שהיא רטובה] ומבינים שרק להתייבש נתנוה שם! ענה לו: לכי יבשה קא אמינא לך [לכאשר תתייבש אמרתי לך] שתורידנה, שאז עלולים לחשוב שהיא חלק מן הסכך.

ב אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה של נויי סוכה, כגון סדינים הפרושים תחת הסכך לנוי, המופלגין (הרחוקים) ממנה (מן הסכך) ארבעה טפחים, האם נחשבים הם כחציצה מתחת לסכך. רב נחמן אמר: סוכה כזו כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי [אומרים]: פסולה.

מסופר: רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא [הזדמנו לבית ראש הגולה] אגנינהו [השכיבם ללון] רב נחמן שהיה הממונה בבית ראש הגולה בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים, אשתיקו [שתקו] חכמים אלה ולא אמרו ליה ולא מידי [אמרו לו דבר] אף שלדעתם סוכה כזו פסולה. אמר להו [להם]: הדור בהו רבנן משמעתייהו [האם חזרו בהם חכמים מהלכתם]? כלומר: האם יש לי ללמוד משתיקתכם כי חזרתם בכם מדבריכם? אמרו ליה [לו]: אנן [אנו] שלוחי מצוה אנן [אנו] ולכן פטורין אנו מן הסוכה, ומותר לנו איפוא לישון בסוכה זו אף שאינה כשרה, שכן שלוחי מצוה פטורים בכלל ממצות סוכה, אבל לעצם ההלכה אכן לא חזרנו בנו.

ג אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישון בכילה בסוכה אף על פי שיש לה לכילה גג, והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים מן המיטה, שבפחות מעשרה אינה נחשבת כאהל לעצמו.

ומציעים: תא שמע [בא שמע]: הישן בכילה בסוכה — לא יצא ידי חובתו, היפך דברי רב יהודה בשם שמואל! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], כשהכילה גבוהה עשרה טפחים ונחשבת כאהל.

מיתיבי [מקשים], הרי שנינו במשנה: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו! והלא גובהה של מיטה רגילה בדרך כלל אינו מגיע לעשרה טפחים, הרי שאף בפחות מעשרה טפחים הרי זה פוסל! ומשיבים: הא תרגמה [הרי הסביר אותה] שמואל שמדובר במטה שהיתה גבוהה עשרה טפחים, ולכן דינה כאהל בתוך הסוכה, ולכך הישן בה לא יצא ידי חובת סוכה.

תא שמע [בא שמע] ממה ששנינו: או שפירס על גבי קינופות — פסולה, משמע שבכילה מסוג מסויים פסולה הסוכה! ומשיבים: התם נמי [שם גם כן] מדובר דגביהי [שגבוהים] המוטות עשרה טפחים.

ומקשים: והא לא קתני הכי [והרי לא שנינו כך] דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: נקליטין שנים, וקינופות ארבעה. פירס על גבי קינופות — פסולה, על גבי נקליטין — כשרה, ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהין מן המטה עשרה. ונדייק: מכלל הדברים אתה למד שקינופות אסורים אף על פי שאין גבוהין עשרה!

ומשיבים: שאני [שונים] הקינופות דקביעי [שהם קבועים] ודבר קבוע, אפילו אין גובהו עשרה, הריהו יוצר מקום בפני עצמו. אבל מוטות וכילה שאינה קבועה עד גובה עשרה אינם פוסלים בסוכה. ומקשים: והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא [שהיא קבועה], ואמר שמואל: כהכשרה כך פסולה, צריך שיהא בה חלל עשרה! אמרי [אומרים, מסבירים]: התם [שם] בסוכה על גבי סוכה שהוא כדי למפסל [לפסול] את הסוכה שתחתיה — בעשרה טפחים נחשבת העליונה לעצמה כדי שתוכל לפסול, אבל בפחות לא. אבל הכא [כאן] דלשויי אוהלא [שכדי לעשותה ולהחשיבה לאהל] לעצמו הוא — בציר [בפחות] מעשרה טפחים נמי הוי אוהלא [גם כן הריהי נחשבת לאהל] אם קבוע הוא.

ד אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: הישן בכילה כשהוא ערום וצריך לקרוא קריאת שמע — מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע, שהכילה נחשבת כבגד על גופו, ונמצא כאילו כולו לבוש בכילה ומותר לו לקרות קריאת שמע, אף על פי שהוא ערום.

מיתיבי [מקשים על כך] והרי נאמר בברייתא: הישן בכילה ערום — לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא קריאת שמע! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן שאמרנו שאין הכילה מועילה לזה במה אנו עוסקים] — כשגבוהה אותה כילה עשרה טפחים וכיון שכן הרי היא נחשבת כאהל ולא כלבוש.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] בהבנת הדברים, מדקתני סיפא [ממה ששנה בסופה] של אותה ברייתא: הא [הרי] למה זה דומה — לעומד בבית ערום, שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא קריאת שמע, שודאי אין זה מועיל. ומשמע שמדובר בכילה הדומה לבית. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.