סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי — כשרה,

וכיוצא בזה אמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות (בורות) — כשרה. שכאשר קיים בור מים ציבורי ברשות הרבים, וכדי שיוכלו לשאוב ממנו בשבת יש לעשות שהמקום שסביב בור המים יהיה רשות היחיד. ואם אי אפשר לעשות מסביבו מחיצה גמורה, עושים "פסי ביראות" — זויות כפולות בארבע פינות מסביב, וזויות אלה מחשיבות את כל השטח שבתוכן כרשות היחיד. וכיון שלענין שבת נחשבים הפסים כמחיצות — אף לענין סוכה כן.

ומעירים: וצריכא [וצריך היה] רבא להשמיע לנו את שיטתו בשני המקרים, למרות דמיונם זה לזה. דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] הכשר סוכה במבוי בלבד, היינו אומרים: משום דאיכא [שיש] שתי דפנות מעלייתא [מעולות, גמורות], שהרי שתיים מדפנותיו הן דפנות גמורות כהלכתן. אבל גבי פסי ביראות דליכא [שאין] באופן זה שתי דפנות מעלייתא [מעולות] ורובו פרוץ אימא [אמור] שלא.

ולהיפך; ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] את ההלכה הזאת רק בפסי ביראות, הייתי אומר משום דאיכא [שיש] שם ארבע דפנות, ואף שאינן שלימות, מכל מקום על ידי הזויות נוצרות כביכול ארבע דפנות, אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא [שאין] שם ארבע דפנות אימא [אמור] שלא.

ואי אשמעינן הני תרתי [ואילו היה משמיע לנו רק את שתי אלה] ללמדנו שמחיצה הכשרה לענין שבת, כשרה גם לדין סוכה, היינו אומרים מחמירתא [מדין חמור] של שבת לקילתא [לדין קל] של סוכה מובן שהדבר מועיל, אבל מקילתא [מדין קל], דין סוכה לחמירתא [לדין חמור] של שבת אימא [אמור] שלא יועיל, על כן צריכא [הוצרכה לומר] גם הלכה שלישית, שכל מחיצה הנחשבת כדופן לסוכה תיחשב כמחיצה גם לענין דיני שבת באותה שבת.

א שנינו במשנה כי סוכה שחמתה מרובה מצלתה — פסולה.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: חמתה מרובה מצילתה, הכוונה שהחמה באה מחמת סיכוך, ולא מחמת הדפנות. כי יתכן שתכנס רוב חמה דרך דפנות הסוכה ובכל זאת תהא הסוכה כשרה. ר' יאשיה אומר: אם חמתה מרובה אף מחמת דפנות — פסולה.

אמר רב יימר בר שלמיה משמיה [משמו] של אביי: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' יאשיה, דכתיב [שנאמר]: "וסכת על הארן את הפרכת" (שמות מ, ג), פרכת הלא מחיצה בלבד היא ולא כיסוי עליון, וקא קרייה רחמנא [וקראה לה התורה] בלשון "סככה" ("וסכות"), אלמא [מכאן] כי ייעודה של מחיצה כייעודו של הסכך בעינן [צריכים אנו] שתהיה וכשם שהסכך צריך להיות אטום ברובו כך צריכה להיות אף המחיצה.

ורבנן [וחכמים] שאינם סבורים כן, מה הוא לדעתם פירוש "וסכות"? ההוא ללמד דניכוף ביה פורתא [שנכוף אותה, את הפרוכת, מעט] דמחזי [שנראית] כסכך, כלומר: שלא תהא הפרוכת מחיצה ישרה לגמרי, אלא תהא כפופה בראשה במקצת.

ב אמר אביי: רבי, ור' יאשיה, ור' יהודה, ור' שמעון, ורבן גמליאל, ובית שמאי, ור' אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו [כולם סבורים] להחזיק בשיטה אחת לענין סוכה, והיא; כי סוכה דירת קבע בעינן [צריכים אנו] שתהיה, שהסוכה צריכה להיות בנויה היטב וראויה למגורים כשאר דירות.

ומעתה מפרט אביי את הדעות בשיטה זו; רבי כיצד מתבטאת שיטה זו בדבריו — דתניא [שכן שנינו בברייתא]; רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה ומידה זו היא כאמור המידה הראויה לבית גמור.

ר' יאשיה — הא דאמרן [זה שאמרנו] והובאו דבריו לעיל, שאף הדפנות צריכות להיות אטומות כקירות בית ממש.

ר' יהודה — דתנן [שכן שנינו במשנתנו]: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר, וכבר פירשנו שאחת מן המשמעויות המעשיות בגובה זה, שהסוכה אינה יכולה להיעשות כדירת ארעי, אלא כבנין גמור.

ור' שמעון — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מהו הכשר סוכה — כשיהיו לה שתי דפנות שלימות כהלכתן ושלישית די שיהא רוחבה אפילו טפח, ר' שמעון אומר: שלש דפנות צריכות להיות שלימות כהלכתן ורביעית אפילו טפח, הרי שלפי דעתו צריכה הסוכה להיות סגורה מכל צידיה כראוי, כעין בית.

רבן גמליאל — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל שמאחר שהיא ניידת, אינה כדירת קבע, ור' עקיבא מכשיר. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיעשות כדירת קבע.

בית שמאי — דתנן [שכן שנינו במשנה]: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלים, שלדעתם, כיון שאין סוכה קטנה ראויה לשימוש, אינה כשרה למצוותה, ובית הלל מכשירים. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיות דומה לדירת קבע.

ר' אליעזר — דתנן [שכן שנינו במשנה]: העושה סוכתו כמין צריף, כדמות אהל שאין לו גג וכולו עשוי שיפוע, או שסמכה לכותל, שנטל קנים ארוכים וסמך את ראשם האחד לכותל בצורה בשיפוע ואת השני לרצפה, ואף לזו אין גג, ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

שיטת אחרים — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך (עגולה כולה) — פסולה, לפי שאין לה זויות ובית גמור כהלכה צריך שיהיו לו זויות.

ג אמר ר' יוחנן: סוכה העשויה ככבשן, שהיא עגולה מכל צד, אם יש בהיקפה הפנימי מספיק מקום כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם — כשרה, ואם לאו — פסולה.

ושואלים: כמאן [כשיטת מי] אמר ר' יוחנן שצריך שטח הסוכה להיות כה רחב — ללא ספק כדעת רבי, שאמר כי כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות — פסולה, ומתוך ששיטתו היא המפליגה ביותר בענין שטח הסוכה, ודאי שדברי ר' יוחנן כשיטתו.

אולם אף לשיטה זו עדיין יש מקום לתמיהה: מכדי [הרי], גברא באמתא יתיב [אדם יושב ותופס שיעור אמה בישיבתו], ואם כן מצריך ר' יוחנן שתהא בהיקפה של סוכה זו עשרים וארבע אמות, וכלל הוא שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, ואם כן בתריסר סגי [בשנים עשר מספיק]. שהרי בהיקף שתים עשרה אמה של עיגול יש לפי חשבון זה קוטר ארבע אמות, ויש כבר בסוכה ארבע אמות על ארבע אמות, ומדוע הצריך איפוא ר' יוחנן היקף גדול כפליים?