קרבנות צבור קא אמרת [אמרת]? מהם אין להביא ראיה, שאני [שונים] קרבנות צבור שבהן מתקיים הדין שאמר ר' טבי אמר ר' יאשיה. שאמר ר' טבי אמר ר' יאשיה: אמר קרא [הכתוב]: "זאת עלת חדש בחדשו" (במדבר כח, יד), ומכפילות הלשון יש להבין כי אמרה התורה ולמדה בכך: חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה, ומכאן שקרבנות ציבור יש להביאם מתרומה חדשה, ואין להמתין להם לשנה הבאה, אבל שקלים שנועדים למטרות שונות ולא רק לקרבנות ציבור אפשר היה שיביאום גם לשנה הבאה.

על תירוץ זה מקשים: הא תינח [זה נוח] לגבי ענין השעיר של יום הכיפורים שהוא מקרבנות הציבור ובא מתרומת הלשכה, אולם לגבי פר של כהן גדול שהוא מרכושו הפרטי של הכהן הגדול ונחשב כקרבן יחיד, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גזירה גזרו בפר אטו [משום] השעיר.

ותוהים: ומשום גזירה ימותו? וכי רק מפני גזירה יגרמו שימותו הקדשים? הרי יכולים להניחם שירעו! ועוד יש להקשות: הא [זו, ההלכה] של ר' טבי אמר ר' יאשיה גופה [היא עצמה] מצוה היא מלכתחילה ואינה לעכב. שכן אמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן — מצוה להביא מן החדש, מן השקלים שתרמו בשנה זו ואם הביא מן הישן — יצא, אלא שחסר מצוה זו של תרומה חדשה. וקשה לומר שמשום דבר זה, שאינו מעכב כלל, יגזרו גזירה שפר של כהן גדול ימות!

אלא יש לדחות תירוץ זה ולומר שהסיבה במיתת פרו של הכהן הגדול היא אחרת וכפי שאמר ר' זירא: לפי שאין הגורל קובע משנה לחברתה שיפה כוחו של הגורל רק לשנה אחת ולא לשנה הבאה, ולכן אין השעיר שנקבע בהגרלה לשנה זו ראוי לשנה הבאה. ושואלים: ונייתי [ונביא אותו] את השעיר הזה ונגריל יחד עם השעיר השני? ומשיבים: גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה.

ומקשים: הא תינח [זה נוח] לענין השעיר, אולם לגבי הפר של הכהן הגדול מאי איכא למימר [מה יש לומר] על זה, שהרי הוא לא בא בהגרלה? ומשיבים: גזירה בפר אטו [משום] השעיר. ומקשים שוב: ומשום גזירה ימותו? ולכן יש לדחות אף תירוץ זה.

אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] אביי תירוץ אחר: הרי זו גזירה משום חטאת שמתו בעליה שהרי יתכן שימות הכהן הגדול בשנה זו. ומשיבים: הא תינח [זה נוח] לגבי הפר, שיש לחשוש למות בעליו, אלא שעיר שהוא קרבן הציבור מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גזירה בשעיר אטו [משום] הפר.

ומקשים שוב: ומשום גזירה ימותו? אלא יש לומר: גזירה היא משום חטאת שעברה שנתה, שכל בהמה שעברה עליה שנתה הראשונה שוב אינה כשרה להיקרב חטאת. וכאן יש לחשוש שמא עד יום הכיפורים תעבור שנתו של שעיר זה ויפסל. ותוהים: אם כבר הגענו לנימוק זה, איזה מקום אם כן יש ללשון גזירה כאן? וכי גזירה היא זו, הלא היא גופה חטאת שעברה שנתה היא, שהרי שעיר זה יהיה בשנה הבאה יותר מבן שנה!

ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי יתכן שאף כעבור שנה לא יהא עדיין שעיר זה פסול, והדבר יכול להיות על פי שיטת רבי. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בענין פדיון בתים בערי חומה: "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה" (ויקרא כה, ל) הרי הוא מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה, דברי רבי, וחכמים אומרים: מונה שנים עשר חדש מיום ליום. ולשיטת רבי אם היה השעיר ביום הכיפורים זה, פחות מבן אחד עשר יום, הרי ביום הכיפורים הבא (אם לא נתעברה השנה) הוא פחות מבן שלוש מאות שישים וחמישה יום, ולדעת רבי עדיין הוא כשר מצד גילו. אלא משום גזירה של שעירים אחרים פסלוהו.