כאיש המעורה ודבוק בלוייה (באשה) שלו, שהיו הכרובים נראים מחובקים יחד. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו גוים להיכל בבית שני ראו ציורים של כרובים המעורין זה בזה, קלפום מן הקיר והוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה שהם מלאים ביראת שמים יעסקו בדברים הללו ויעשו שם דמויות כגון אלה? מיד הזילום (התיכו אותם) והשמידום, שנאמר: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה" (איכה א, ח).

א שנינו במשנה כי אבן היתה בקודש הקדשים ו"שתיה" היתה נקראת. תנא [שנה החכם] בתוספתא: מדוע נקראת שתיה — שממנה הושתת [נברא] העולם. ומעירים: הרי תנן כמאן דאמר [שנינו במשנה כשיטת מי שאמר]: מציון נברא העולם. דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ר' אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר: "בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו" (איוב לח, לח), וכשם שעושים ברגבי עפר, שמתחילים מן האמצע תחילה, ומוסיפים רגבים מסביב, כך היתה גם בריאת העולם.

ר' יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, שנאמר: "כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו" (איוב לז, ו), כלומר: שמכל צד היו הגשמים יורדים, ומשם נבראת הארץ. ר' יצחק אמר: אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים, וממנה נשתת העולם, שנאמר: "על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה" (איוב לח, ו).

וחכמים אומרים: מציון נברא העולם, שנאמר: "מזמור לאסף אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו" (תהלים נ, א) ואומר: "מציון מכלל יפי אלהים הופיע" (תהלים נ, ב). כלומר: ממנו מציון מוכלל (נבנה) יפיו של עולם. ומשנתנו כשיטה זו היא.

תניא [שנויה ברייתא]: ר' אליעזר הגדול אומר: נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד), תולדות שמים, כלומר: כל הנמצאים בשמים — משמים נבראו, תולדות הארץ — מארץ נבראו.

וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר: "מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו" (תהלים נ, א), משמע שמדבר הכתוב בבריאת העולם. ואומר "מציון מכלל יפי אלהים הופיע" (תהלים נ, ב), כלומר: ממנו מציון מוכלל יפיו של עולם, בין בתולדות השמים ובין בתולדות הארץ.

ב שנינו במשנה שנטל הכהן את הדם של פר החטאת ממי שהיה ממרס בו שלא יקרוש, ומזה ממנו כמצליף. ושאלו: מאי [מה פירוש המילה] כמצליף? היה מחוי [מראה בידו] רב יהודה כדי להסביר זאת