פסחים קיח ע"ב

דף קיח - ב

אלא אני, שר של אש, ^[45] ארד ואקרר את הכבשן מבפנים כדי להצילם,  ואקדיח את הכבשן מבחוץ כדי לשרוף את הזורקים אותם לתוך הכבשן, ואעשה נס בתוך נס!

אמר לו הקב"ה: רד! באותה שעה פתח גבריאל ואמר: "ואמת ה' לעולם" שקיים לי הבטחתו שהבטיחני שאני אזכה להציל מבני בניו של אברהם.

רבי נתן אומר: "ואמת ה' לעולם", דגים שבים אמרוהו,

כדרב הונא. דאמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו,

וכדדרש רבה בר מרי: מאי מהו הביאור בהאי דכתיב "וימרו על ים בים סוף", מלמד שהמרו ישראל באותה שעה שנבקע להם הים ועברו בתוכו, ואמרו: כשם שאנו עולין מצד אחד של הים כך המצריים עולים מצד אחר של הים, ורודפים אחרינו!

אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותן את המצריים ליבשה!

אמר השר של ים לפניו: רבונו של עולם! כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה, פרנסה לדגים, וחוזר ונוטל ממנו?

אמר לו הקב"ה: אתן לך במקומם אחד ומחצה שבהן, פי אחד וחצי מהם.

אמר לו שר של ים: רבונו של עולם! וכי יש עבד שתובע את רבו? ומי יערוב לי שאכן תקיים הבטחתך.

אמר לו הקב"ה: נחל קישון יהא לי ערב! במלחמת סיסרא כדלקמן.

מיד פלט אותן ליבשה. ובאו ישראל וראו אותן, שנאמר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ומשמע שראו אותן כשהם על שפת הים.

והוינן בה: מאי "אחד ומחצה שבהן"?

ומשנינן: דאילו בפרעה כתיב "שש מאות רכב בחור", ואילו בסיסרא כתיב "תשע מאות רכב ברזל".

כי אתא סיסרא, [אתא עלייהו בדקרי דפרזלא לוחמים לבושי שריון ברזל. הוציא הקב"ה עליהם כוכבים ממסילותם דכתיב] "מן שמים נלחמו הכוכבים".

כיון דנחיתו כוכבי שמים עלייהו, מיד שירדו עליהם כוכבי השמים, אקדירו הני דקרי דפרזלא חממו אותם, נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו, ירדו להתקרר ולהתרחץ בנחל קישון.

אמר לו הקב"ה לנחל קישון: לך והשלם ערבונך שערבת לשר של ים.

מיד גרפם נחל קישון והשליכן לים. שנאמר "נחל קישון גרפם, נחל קדומים".

מאי נחל קדומים? נחל שנעשה ערב מקדם!

באותה שעה, פתחו דגים של ים, ואמרו: "ואמת ה' לעולם". ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו.

אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי מהו הביאור בהאי דכתיב "מושיבי עקרת הבית"? אמרה כנסת ישראל [הזקנים והחשובים שבעם ישראל] לפני הקב"ה: רבונו של עולם! שמוני בניך הפחות חשובים, מרוב חטאותם בגלות, כחולדה זו, הדרה בעיקרי בתים, בחורים וסדקים שבבית. כלומר, הם השפילו אותי. וכך משמע מזה שכתוב "אם הבנים" שהאם צועקת על הבנים ששמוה עקרת הבית.

דרש רבא: מאי דכתיב "אהבתי כי ישמע ה' את קול תחנוני", אמרה כנסת ישראל: רבונו של עולם! אימת אני אהובה לפניך [אהבתי" משמע כמו "אהבתני"], בזמן שתשמע קול תחנוני.

"דלותי ולי יהושיע", אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם אף על פי שדלה אני במצות, בכל זאת לך אני, אני שלך, ולכן, לי נאה להושיע יותר מכל האומות, שהרי ישראל ייחדו אותך.

אמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי, שלח לו רבי: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך.

שלח לו, כך אמר אבא: מאי דכתיב "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו".

ולכאורה תקשי, אומות עולם, מאי עבידתייהו? מדוע הם צריכים להלל ולשבח על החסדים שנעשו לנו? והרי אנחנו צריכים להלל ולשבח על כך, ולא הם!

אלא, הכי קאמר: "הללו את ה' כל גויים", אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו! שראיתם מה שעשה לנו, וכל שכן אנו, שצריכים להלל, דגבר עלינו חסדו. ^[46]

ועוד שלח לו רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו: עתידה מצרים שתביא דורון למשיח.

כסבור המשיח שאינו מקבל מהם. דהיינו שאין לו לקבל ממצרים דורון.

אמר לו הקב"ה למשיח: קבל מהם כי אכסניא עשו לבניי במצרים.

מיד "יאתיו חשמנים [דורונות] מני מצרים" [תהלים סח].

נשאה ממלכת כוש קל וחומר בעצמה: ומה הללו, המצריים, שנשתעבדו בהן, כך, שקיבל המלך המשיח מהם דורון אני, שלא נשתעבדתי בהן, לא כל שכן שיקבל מאתי דורון.

אמר לו הקב"ה: קבל מהם!

מיד "כוש תריץ ידיו לאלהים".

נשאה מלכות [רומי] הרשעה קל וחומר בעצמה: ומה הללו, שאין הם אחיהן של ישראל, כך, שקיבל מהם דורון, אנו, שאנו אחיהן של ישראל [כי רומי היא מזרעו של עשיו] לא כל שכן, שיקבל מאתנו דורון.

אמר לו הקב"ה לגבריאל: גער חית קנה, עדת אבירים", געור חיה, באומה הרשעה של רומי שלא תקבל מהם דורון, וקנה לך עדה, עדת ישראל.

דבר אחר: געור חית קנה", שדרה בין הקנים ביער, דהיינו החזיר, דכתיב "יכרסמנה חזיר מיער, וזיז שדי ירענה". וחזיר הוא משל לאדום [רומי].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "גער חית קנה", געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד. מדכתיב "קנה" ולא "קנים" משמע קולמוס אחד, שכולם פה אחד להרע לישראל, שאם בא ישראל לדין לפניהם כולם מחייבים אותו.

והמשך הכתוב "גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים", ששחטו אבירים כגון רבי עקיבא וחביריו [מהרש"א], כעגלים שאין להם בעלים. ש"בעגלי עמים" היינו עגלים של כל העולם, כלומר, הפקר.

ועוד שם בהמשך הכתוב "מתרפס ברצי כסף". "מתרפס" מלשון "מתיר פס היד", שפושטין יד לקבל ממון שוחד מישראל על מנת לעשות רצונם, ולבסוף אין עושין רצון בעלים, שאין מקיימין דבריהם על אף שלקחו שוחד.

ועוד שם "פיזר עמים קרבות יחפצון", מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם? קריבות מלחמות שהיו חפצין בהן.

שבמקדש ראשון, אילו לא מרד צדקיה בנבוכדנצר לא היו גולים כלל. וביותר במקדש שני, שאילו שמעו פריצי ישראל לרבי יוחנן בן זכאי ולחכמים שבאותו דור, והשלימו עם טיטוס, לא היו גולים. אבל הם היו חפצים בקרבות ולא בשלום [מהרש"א]. פירוש אחר, הקירבה שהיו חפצים להתקרב לגויים גרמה להם לגלות.

ועוד שלח לו רבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי בשם אביו: שלש מאות וששים וחמשה שווקים היו בכרך גדול של רומי. וכל אחד ואחד היו בו שלש מאות וששים וחמשה בירניות מגדלים. וכל בירנית ובירנית היו בו שלש מאות וששים וחמשה מעלות מדרגות. וכל מעלה ומעלה היו בו כדי לזון את כל העולם כולו.

אמר רבי שמעון ברבי לרבי. ואמרי לה: רבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי: הני, למן - למי?

אמר ליה: לך ולחברך ולחברותך, לחברי חבירך. כלומר, כל העושר הזה שמור לתלמידי חכמים.

שנאמר "סחרה ואתננה, קודש לה'. לא יאצר ולא יחסן, כי ליושבים לפני ה' יהיה וגו"'.

מאי מהו הביאור בהאי דכתיב "לא יאצר"? תני רב יוסף: זה בית אוצר של תירוש דגן ויצהר.

"ולא יחסן", זה בית גניזה של כסף וזהב הטמונים וגנוזים בחוזק ובחוסן.

מאי מהו הביאור בהאי דכתיב "כי ליושבים לפני ה"'?

לכבשן האש וענין חנניה מישאל ועזריה שהפילן נבוכדנצר לכבשן האש וענין וימרו על ים בים סוף ישראל שבאותו הדור קטני אמנה היו אמרו כשם שאנו עולין מצד זה כך המצרים עלו מן הצד האחר וכו':
אמרה כנסת ישראל אע"פ שדלה אני מן המצות לי נאה להושיע אהבתי כי ישמע ה' הללו את ה' כל גוים וכל שכן אנו דגבר עלינו חסדו וענין יאתיו חשמנים מני מצרים למלך המשיח לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה' זה המקבל פני חבירו בישיבה:

דגים שבים אמרוהו כו' דגים לאו בעלי דבור הם ומצינו בפ' שיר הדכל המינים הנבראים אומרים שירה ואפשר דהיינו שר ומלאך שלהם דכל מין יש לו מלאך ושר מיוחד למעלה וכדקאמר לקמן א"ל הקב"ה לשר כו':

שנותן לו רבו כו' רוצה לומר נהי דמה שקנה עבד קנה רבו וגם יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך מ"מ מזונות מה שנתן לו כבר אין מן הדרך שחוזר ונוטל ממנו:

א"ל נחל קישון יהא ערב כו' גם שתובעין את הלוה תחלה בסתם ערב מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע רבו נעשה הערב מסתם ערב קבלן:

פלט אותן ליבשה כו' שנא' וירא וגו' דלפי פשטיה הוא מקרא מסורס וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת ומדכתיב בתריה ויאמינו בה' גו' למדו לומר דע"כ לא האמינו דמקטני אמנה היו ודו"ק:

פתחו דגים ואמרו ואמת גו' ורישא דקרא נמי ודאי מפורש בזה הללו את ה' כל גוים על נסים של קריעת ים סוף שהיה מפורסם בכל גוים כי גם המים שבכלים נבקעו שבחוהו כל האומים על מלחמת סיסרא שהיה מפורסם בכל אומות שהכוכבים ממסילותם נלחמו:

שמוני בניך כחולדה כו' לענין שפלות ולגריעות מדמה לה לחולדה זו כו' כפרש"י ורשב"ם אבל אם הבנים שמחה לא יתפרש היטב דתוגה מבעי ליה ונראה לפרש דלמעליותא קאמר דמדמה לה לחולדה וכהאי לישנא אמרינן בחולין מאי חלד כחולדה הדרה בעקרי בתים פעמים מכוסה כו':

מ"ד אהבתי כי גו' דלפי פשטיה לא יפול בו לשון אהבתי אלא לשון בקשתי או תאבתי ולכך דרשו מיניה אהבתי כמו אהובה אני ואימתי אני אהובה כי ישמע ה' קול תחנוני דהיינו כשאני מתפלל דרך תחנונים כמ"ש אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים כו':

ה"ק הללו גו' אגבורות ונפלאות כו' פרש"י דחזיתו שעשה לי עכ"ל אבל גירסת הספרים דעביד בהדייהו לא משמע כן דהל"ל דעביד בהדן ונראה דה"ק אגבורות ונפלאות שעשה באומות כמו במצרים ובמלחמת סיסרא וכיוצא בו וקרוב לזה פי' רשב"ם וק"ל:

כ"ש אנו דגבר עלינו כו' מצינו בקרא כי במקום כ"ש:

כסבור אינו מקבל מהם כו' מדכתיב לעיל לך יובילו מלכים שי ופרט את אלו משמע ליה הך דרשה דלא בעי לקבולי מינייהו מעיקרא עד שא"ל הקב"ה קבל מהם ואמר דנשאו כוש ק"ו בעצמם ומה הללו שנתעבדו כו' ק"ו פריכא הוא דמה למצרים שקבלו מהם משום דאכסניא עשו לבניו וכה"ג מצינו כמה ק"ו כגון ואיך ישמעני פרעה ואמר נשאה מלכות רומי הרשעה ק"ו כו' הכא ודאי דליכא פירכא אי מכוש נשאה ק"ו וכבר כתבנו בזה דמלכות הרשעה שהיא רומי היא אדום והיינו אחיהן ואמר שהקב"ה א"ל לגבריאל גער חית קנה כו' וקנה לך עדה כו' כבר נקראו ישראל קנין דכתיב עם זו קנית גו' אבל קנה לך עדה שנית בזמן הגאולה כמ"ש יוסיף ה' שנית ידו לקנות שאר עמו וק"ל:

שדרה בין הקנים כו' וכתיב לפי דרש זה קנה בלשון יחיד לרמוז על הקנה אחד שנעץ גבריאל בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי כדאמרינן בפרק כ"ג ולזה נקט נמי הכא גבריאל שהוא היה גורם לתחלת בנינה והוא יהיה תחלת חורבנה של רומי דהיינו גערה ע"י גבריאל שהוא שלוחו של מקום בכ"מ לעשות דין:

ששחטו אבירים כו' פי' ששוחטים עות אבירי ישראל כגון ר' עקיבא וחבריו כמו ששוחטין עגלים של הפקר עמים דהיינו של כל העולם שה דהפקר:

ברצי כסף כו' וכה"ג דרשו בפרק י"ה התרפס ורהב רעיך התר לו פס יד אבל מה שאמר הכא ואין עושין רצון בעלים אינו מפורש בקרא ואפשר שהם דברי ר' יוחנן גם שהכתוב מעיד שפושטין יד לקבל ברצי כסף אין מקיימין דבריהם וק"ל:

קרבות כו' יש לפרש קרבות כפשטיה כפרש"י בספר תילים מלשון קרבות ומלחמה דהיינו במקדש ראשון אלו השלימו עם נ"נ ולא מרד בו צדקיהו לא גלו כלל ויותר במקדש שני אלו שמעו פריצי ישראל לריב"ז ולחכמים שבאותו דור והשלימו עם טיטוס לא גלו כמפורש פ' הניזקין ויותר בספר יוסיפון וז"ש אבל קרבות ומלחמות יחפצון ולא בשלום:

שס"ה שווקים כו' מספר זה שס"ה כי אוה"ע מונים לחמה שימי החמה הם שס"ה וכל עניניו מושכים אחריו וכמ"ש כשחמה לוקה סימן רע לאוה"ע ושאמר הני למאן לך ולחברך כו' שנאמר סחרה ואתננה קודש גו' גבי נבואת צור כתיב והיא ממלכת רומי:

כי ליושבים גו' אר"א זה המכיר מקום חברו בישיבה כו' היינו לפני ה' דאין לו להקב"ה בעולמו ‏אלא ד' אמות של הלכה ופרק שנו חכמים שנינו במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם המכיר את ‏מקומו והכא קאמר ומוסיף דלא זכה לכך מלתא אלא ברגיל כ"כ בישיבה דאפי' מקום חברו הוא ‏מכיר והיינו מדכתיב ליושבים בל' רבים ועי"ל דהכא הכי קאמר המכיר את מקום חברו כו' היינו ‏שמכיר מעלת חברו בתורה ובחכמה להיות מקומו לפנים ממנו כדאמרינן בב"ב במסיבה הלך ‏אחר הזקנה בישיבה הלך אחר החכמה ולא איירי בב"ה שיש לכ"א מקום קבוע:‏

גמרא מאי נחל קדומים נחל שנעשה ערב מקדם. נ"ל דהי' והמ' מן קדומים דריש להו בפ"ע ים ור"ל שנעשה ערב מזמן קדום לים וכה"ג דריש בב"ר פל"ז לודים לודי ים וכן כולם שם:

גמ' געור חיה וקנה לך עדה. היינו משום דסמיך ליה עדת אבירים וכ"נ מפי' הרשב"ם:

גמ' עדת אבירים כו' ששחטו כו'. נ"ל דדריש עדת מלשון עדודה (ב"ק ר"ד יא ע"ש):

ברשב"ם ד"ה בין הקנים. אכלה ומדקה כו'. כצ"ל:

אכסניא עשו כו'. נ"ב הודיעך כמה גדול כחה של אכסניא ואע״פ שבסוף הרעו לישראל:

שם ישמעאל. צ״ל הרשעה:

שם שדרה בין הקנים. נ"ב היינו דאמרינן (שבת נו ב' סנהדרין כא ב') שנעץ גבריאל קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (וכ״ה בזוהר ובר"מ פ' פינחס):

שם ולחברותך. נ"ב צ"ל ולחברורך דכוותה דכתובות (ס"ה א') ובכ"מ:

תוס' ד"ה מן. וראשן כו'. נ"ב י"ל ניצוצן ושרביטן:

כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. קשה והלא כשנקרע הים היו ישראל הולכין תוך הבקיעה ביבשה ומצרים נכנסו אחריהם באותה הבקיעה שהיתה יבשה, וכאשר נתן משה רבינו ע"ה ידו על הים ושבו המים על מצרים דוקא שהוא חצי מקום הבקיעה שהיו עומדים בו מצרים נשאר החצי של הבקיעה שעומדים בו ישראל יבשה והיו רואין ישראל בעיניהם איך המים שבו על מצרים וטבעו בו ואיך חשבו שמצרים עולין מצד אחר והלא רואין הם בעיניהם דהמים שבו עליהם?
ונראה לי דישראל חשבו כי המים לא שבו על כל חצי הבקיעה שהיו שם מצרים אלא שבו המים על מקצתם דהיינו על חלק הקרוב לישראל כדי שלא ילכו ויגיעו אצל ישראל, דמי הים מפסיקים ביניהם ונשארו מחצית מצרים או שלישיתם עומדים ביבשה כי לא שבו המים על כל חלק הבקיעה שהיו עומדים בו מצרים וחשבו כי עתה המצריים הנשארים בחלק הבקיעה שלא שב עליהם המים הם חוזרים לאחוריהם מצד אחר שנכנסו בו וחשבו שלא רצה הקב"ה לאבד כל מצרים אלא רק לדחותם מעל ישראל שיראו הנס ויחזרו לארצם.
או נראה לי בס"ד דרך דרש הכוונה כמו שאנחנו עולין מן הצרה בטענה שהשיב הקב"ה אין אני דן שוגג כמזיד, כן מצרים עולין מצרת הטביעה בהאי טענה שהם היו שוגגים בדבר זה שבאו להלחם בישראל מפני שחשבו הליכתם עתה לארצם אינה ברצון הקב"ה כי הוא אמר ויחוגו לי במדבר דרך שלשת ימים נמצא לא רצה שיצאו לגמרי והם כוונתם לצאת לגמרי, ולכן ברחו אחריהם, והרי הם שוגגים בדבר הזה של הרדיפה שרדפו אחר בני ישראל.
אי נמי שגגו בדבר זה של הרדיפה בשביל ממונם שהשאילום והשם יתברך לא אמר שיקחו לגמרי כי אם רק בתורת שאלה ועתה ראו שרוצים לברוח וליקח כל הממון שלהם לכך חשבו שמותר להם לרדוף אותם, ונמצא גם מצרים עולין בטענה זו שאין מענישין על השוגג כמו שעלו ישראל מן הדין בטענה זו.

אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם. יש להקשות למה אֶחָד וּמֶחֱצָה בכיוון? ונראה לי בס"ד דכל משפט ודין ונקמה שיהיה באויבי ישראל נעשה מן ה׳ גבורות מנצפ"ך שמספרם הוא בחשבון המאות, וידוע כי מקום חמשה גבורות הראשון הוא בחוטם ששם הוא אות מ"ם דמנצפ"ך ומקום האחרון הוא באצבעות ששם אות צד"י דמנצפ"ך ראש הגבורות ההם כפי סדר המקומות הנה אות מ"ם שמספרה ת"ר בראש ואות צד"י שמספר תת"ק בסוף כי ג' אותיות שהם פ"ה ונו"ן וכ"ף הם בפה ובזרוע ובכף דמקומות אלו הם באמצע.
ומאחר דעל הים לקו 'שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב' (שמות יד, ז) שהם היו כנגד מספר אות מ"ם שהיא מקום הראש לכך פרע לו תמורתם בחיל סיסרא ב'תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל' (שופטים ד, יג) שהם כנגד מספר אות צד"י שהוא מקום האחרון שפרע באחרית בעבור הראשית, ולכך אמר לו אתן לך אֶחָד וּמֶחֱצָה שבהם ולכן בסיסרא היה רכב ברזל תשע מאות כמספר הצד"י שהוא אות האחרון כפי סדר המקום שאין אות גדול במספר כמוהו.

מַאי "נַחַל קְדוּמִים"? נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם. קשה הוה ליה לקרותו נחל ערב או נחל ערבים או ערבות?
ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א ז"ל דאף על גב דקיימא לן (בבא בתרא מז.) 'אין תובעין הערב תחלה' הכא שאני משום דאדעתא דהכי נעשה ערב כדי לתבוע ממנו תחלה עיין שם. ובזה מובן שנקרא 'נַחַל קְדוּמִים' ולא נחל ערב או ערבים לומר הוא נחל שקבל שיהיה הוא נתבע מקדם. ונראה לי ראש וסוף נחל קישון גרפם עולה מספר ערב עם הכולל [273].
ונראה לי ודאי דכל כונת השר בענין בקשת הערב היתה לטובת ישראל כדי שאם יהיו ישראל אחר כך בצרה שצריך להם תשועה כיוצא בזה והם אין ראויים לנס באותו זמן אז הקב"ה יקיים הבטחתו זאת עמהם ויעשה להם נס ולא יוכלו המקטרגים לקטרג מצד עונות ישראל כיון דאיכא שנים תובעים כנגדם הוא והערב אשר מבקשים קיום ההבטחה ההיא.

אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ כְּחֻלְדָּה זוֹ שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים. פירש רש"י ז"ל 'הזקנים והחשובין שבהם אמרו על שאינן חשובין כל כך' הנה רש"י ז"ל היה מוכרח לפרש כן אף על פי שראה את פירושו זה דחוק מאד מפני כי בימיו עדיין לא נגלית חכמת האמת של זוהר הקדוש לכל אדם אך עתה דתהילות לאל נגלית חכמת האמת נמצא ביאור כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פשוט הוא דקאי על אור עליון הנחלק ונמשך ובא מאור ספירת המלכות דעולם האצילות שמשם נתהוו נשמות ישראל וזה האור נקרא 'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל' יען כי ספירת המלכות עצמה נקראת בשם זה של כנסת ונקראת גם כן בשם שכינה ונקראת גם כן בשם אדני ועוד כמה תוארים, וזה האור הנחלק ובא מאור ספירת המלכות דאצילות אשר גם הוא נקרא בשם כנסת ישראל הוא אשר אמר דברים אלו לפני הקב"ה שהוא סוד שם הוי"ה 'שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ' הם נשמות ישראל התחתונים 'כְּחֻלְדָּה זוֹ שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' כי חלק האור הזה הנקרא בשם כנסת ישראל הוא גם כן נקרא בשם שכינה והוא השורה על ישראל בבית המקדש ואחר שחטאו ישראל נסתלק אור השכינה הזה מבית המקדש וחנה בכותל המערבי וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה פרשה ב) שגם בחרבן לא זזה שכינה מכותל מערבי ועל זה אמרה שַׂמּוּנִי בָּנֶיךָ הַדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים כי היא שורה בכותל המערבי בלבד.
ועוד נראה לי בס"ד מה שהמשילה עצמה כְּחֻלְדָּה כי אור זה הנקרא בשם 'כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל' יש לו כמה כינויים ובכלל הוא שמכוונה בשם 'חוה' וגם מכוונה בשם 'דל' וענין זה הכינוי של 'דל' הוא מחמת עונות ישראל יען כי ידוע דשם אדני במילואו ומלוי מלואו הוא ל"ה אותיות אם תמלא אות התי"ו ביו"ד גם כן, וזו הארה שישנה בשבתות וימים טובים אבל מחמת העונות תתמעט ההארה בימי החול והתי"ו לא תתמלא ביו"ד אלא בוא"ו בלבד כזה ת"ו ולא תי"ו ולפי זה האותיות יהיו מספר 'דל' [34] וזה יורה על דלות ומיעוט וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בפסוק (במדבר יד, יז) 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי' עיין שם.
נמצא אם אין עושין רצונו של מקום תתמעט ההארה ויהיה לה כינוי 'דל' ועם כינוי 'חוה' שיש לה הרי כאן צירוף חולדה שהוא 'חוה דל' ולכן אמרה עשאוני כחולדה.
ומה שאמר 'שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דספירת המלכות יש בה עשר ספירות ועיקרה הוא נקודה קטנה והתשעה ספירות באים בסוד תוספת ועל ידי העוונות מסתלקים התשע שהן סוד תוספת ותשאר נקודה קטנה שהיא עיקרה עכ"ד ז"ל, ולזה אמר 'שֶׁדָּרָה בְּעִקָּרֵי בָּתִּים' עקרי דייקא.
ובזה מובן סיום הכתוב (תהלים קיג, ט) 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' שנתקשה בו מהרש"א ודוק היטב. וגם לביאור הראשון שביארתי מה שאמר בעקרי בתים על כותל מערבי גם כן יבוא נכון סיום הנזכר והוא דעל ידי כותל זה שנשאר בו השראת שכינה שומרת כנסת ישראל שזה סימן שתחזור עטרה ליושנה וכמו שפירשנו בס"ד על פסוק 'וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ' (עזרא ט, ח).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: "גְּעַר חַיַּת קָנֶה". נראה לי בס"ד גְּעַר בהיפוך גָּרַע כלומר תגרע ותחסר 'חַיַּת קָנֶה' היא חיה שדרה בין הקנים רוצה לומר עשו וקליפתו שבזכות תורה שבכתב שהיא ז' ספרים יגרע ויחסר אות ז' מֵחֲזִיר שהוא קליפת עשו וישאר חרי לשון 'חרי אף', ובזכות תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים יחסר אות וא"ו מן עשו וישאר עש ואז יתקיים כי 'עָשׁ יֹאכְלֵם' (ישעיה נ, ט) ושני אותיות אלו שהם ז"ו יקחום ישראל שנקראים 'עַם זוּ' דכתיב (שמות טו, טז) 'עַם זוּ קָנִיתָ' וכתיב (ישעיה מג, כא) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי.
ומה שאמר 'גְּעַר חַיַת קָנֶה' שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב מאורי אור ז"ל קסם כינוי לנוקבה דקליפה עיין שם. וידוע כי הם שתים בסוד שתים זוגות שהם אחד כנגד לאה דקדושה, ואחד כנגד רחל דקדושה ואם כן עשו שהוא דבק בקליפת הזכר הוא דר בין האי קסם דנוקבא ובין האי קסם דנוקבא, ולזה אמר שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים כי 'קסם' מספרו 'קָּנִים' [200]. ולכן כתיב (בראשית לג, א) 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ', כי תרי קסם הם כאמור לעיל.
ונראה לי בס"ד מה שנדמה עשו לקליפת 'חֲזִיר' דכתיב (תהלים פ, יד) 'יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר' כי הוא רצה ליקח ברכה מאביו ואחר כך בא יעקב אבינו ע"ה בעצת רבקה אמנו ע"ה ולקח ממנו הברכה על ידי שני גדיי עזים טובים שאמרה לו (בראשית כז, ט) 'לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים' שהקפידה להביא לה שנים אף על פי שהיה מספיק לאכילת יצחק אבינו ע"ה עשירית של גדי אחד, אך רצתה לעשות פועל דמיוני שעל ידי שני גדיי עזים אלו שהם מספר ב' יחסר מן ברכה שמבקש עשו לעצמו אות ב' וישאר רכה כמנין חזיר [225], ובזה נדמה עשו לקליפת חזיר.
והא דאמר השם יתברך דבר זה של מפלת אדום לגבריאל ולא למיכאל? נראה לי על פי מה שפירש רבינו האר"י ז"ל בפסוק (ישעיה נב, ג) 'וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ' דגאולת מצרים היתה בחסד שהוא סוד כסף וגאולה העתידה להיות מאדום תהיה על פי מדת הגבורה שהוא סוד יצחק יעוין שם, ולכן אמר זה לגבריאל שהוא סוד הגבורה.
ועוד נראה לי בס"ד דמצינו על שליטת פרס בא גבריאל ולימד זכות על ישראל והועיל חצי נחמה ובשליטת יוון צווח ולא אשגחו ביה, ולכן עבור זאת מסר הקב"ה הכנעת אדום בידו.
ועוד נראה לי על פי מה שכתוב בקהילת יעקב בשם סודי רזא דגבריאל הוא הדיין לפני כסא הכבוד, וכמו שאמרו בגמרא (סוטה יב:) 'בא מלאך וחבטן בקרקע' והיה מלאך גבריאל. ועוד כתב שם דמלאך גבריאל מראה גבורתו לשרי אומות העולם פעם אחת בשנה כדי להתיש כוחם ולא יזיקו את ישראל עיין שם. ובזה מובן היטב מה שאמר הקב"ה דברים אלו לגבריאל ולא למלאך אחר.

גְּעֹר בְּחַיָּה, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. נראה לי בס"ד כי עשו אף על פי שיצא מיצחק אבינו ע"ה לא נתחבר עם יעקב אחיו שקיבל התורה שיש בה תרי"ג מצות אלא נתחבר עם בני נח דאין להם אלא ז' מצוות ומספר השבעה נכתב בקולמוס אחד רוצה לומר רשימה אחת של אחדים דוקא, וזהו שאמר 'מַעֲשֶׂיהָ' רוצה לומר מצוותיה נכתבים בקולמוס אחד. מה שאין כן מספר תרי"ג מצוות שקבלו ישראל נכתב בשלושה קלמוסים רוצה לומר שלושה רשימות שהם רושם אחדים ורושם עשרות ורושם מאות הרי שלשה קולמוסים. ולכן אמר הקב"ה לישראל (שמות יט, ה) 'וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה' דוגמת הַסֶּגוֹל שהוא שלושה נקודות.
ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר 'מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד' שיש לכל אדם שני ספרים למעלה אחת של זכיות ואחת של עוונות כמו שאמרו (משנה אבות ב, א) 'וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין', ואם כן יש לו ב' קלמוסים קלמוס של מלאך רחמים הכותב הזכיות וקלמוס של מלאך הדין הכותב עונות כי אין מלאך הממונה על מעשה רחמים עושה מעשה דין ולא להפך כמו שאמרו הרא"ם ז"ל. והנה כל זה באדם שיש לו זכויות ויש לו עוונות, אבל רשע גמור מאד שאין לו זכויות כלל, אם כן אין לו קולמוס של זכויות אלא כל מעשיו נכתבים בקולמוס אחד של מלאך דין הכותב העוונות.
ועוד נראה לי בס"ד דיש אומה כותבת גזרות רעות על ישראל, אך אחר כך תחזור בה ומחלפת כתב הגזרה מרעה לטובה, וכדהוה במלכות אחשורוש שכתב תחילה אגרות רעות וחזר וכתב אגרות טובות, אבל אלו קשים הם שמעשיהם נכתבים בקולמוס אחד שאין מחלפים קולמוסיהם מרעה לטובה אלא מה שנכתב בקולמוס רע ישאר ולא ישתנה הדבר ההוא לטוב.
או נראה לי בס"ד כי המדקדקים אחר שכותבים כתב גזרה אין עושים זה הנכתב במושכל הראשון עיקר אלא חוזרים ומעיינים בו היטב ומתקנים בו כמה דברים שאינם עולים כראוי, אך אלו לרוע הנהגתם אין מדקדקים לתקן דברים שנכתבו במושכל הראשון אלא כל שפלט הקלמוס בראשונה הוא יקום ויהיה ולא ישתנה, דאין חוששים לתקן המעוות שנפל אצלם במושכל הראשון וזו רעה חולה מאד.
או יובן בית המקדש נקרא אֲרִיאֵל שהוא מספר קוּלְמוֹס [242] והם כתבו שטנה להרוס קולמוס אחד שהוא בית שני, ולכן מעשיהם יהיו נזכרים להנקם מהם באלף השישי שהוא בחינת היסוד הנקרא קולמוס כמו שאמרו בספר מא"א ז"ל, קולמוס כינוי ליסוד שכותב בספר המלכות יעוין שם, ולכן בו יהיה נקמה לעשו שהחריב את אריאל שהוא מספר קולמוס ויבנה בית שלישי שהיא גְּאוֹן יַעֲקֹב [242] שעולה מספר קולמוס.

"עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים"; שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים, כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים. נראה לי בס"ד דריש עֲדַת מלשון העברה וסילוק שהעבירום וסלקום מן העולם בהריגתם או מלשון (ישעיה מב, כב) 'הָיוּ לָבַז' תרגומו הוו לעדי. וכן (שם שם, כד) 'מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב' תרגומו מאן מסר לעדי יעקב, וכן (בראשית מט, כז) 'בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד' וכנזכר בערוך ז"ל.
ומה שאמר 'מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף', רמז בזה רעתם שתבוא להם לעתיד כי פלוני חציו ס"מ הוא רע וחציו א"ל הוא טוב, ולעתיד יתבער הס"ם שהוא פרס של שמו על ידי 'רַצֵּי כָסֶף' היא הצדקה וזהו 'מִתְרַפֵּס' קרי בה 'מת פרס ברצי כסף'.
ומה שאמר וְאֵינָן עוֹשִׂין רְצוֹן בְּעָלִים, כתב מהרש"א ז"ל אינו מפורש זה בקרא, ואפשר שהם דברי רבי יוחנן עיין שם, וזה דוחק. ונראה לי בס"ד דמפורש זה בקרא כי זה קאי על מה שנאמר (תהלים סח, לא) 'עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים' שדרש בזה שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים, כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים ואף על פי שהוא בתחלה 'מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף' שלקח שוחד ממון עם כל זה הם שוחטים אבירים כעגלים שלוקחים ממון לפטור וסוף הורגים ואין עושין רצון בעלים שלקחו מהם הממון.

קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶם. עיין מהרש"א ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד הכוונה קרבות על דרגא דשקר, דאמרו רבותינו ז"ל בגמרא (שבת קד.) 'מאי טעמא שקר מקרבן מיליה ואמת מרחקן מיליה' רוצה לומר אותיות שקר קרובים זה עם זה באלפ"א בית"א ואותיות אמת מרוחקים, ולזה אמר קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶם דהיינו אותיות שקר דמקרבן להדדי שאינם חפצים באמת דמרחקן מיליה וזו דרגא דשקר שבחרו בה הביאתם לידי פיזור דמרחקן מיליה.
ובזה פרשתי בס"ד (ירמיה לא, ב) 'מֵרָחוֹק הֳ' נִרְאָה לִי' כלומר בדרגא דאמת דמרחקן מיליה לכן אמר לי השם יתברך 'וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ'. ולכן אצל אברהם כתוב (בראשית כב, ד) 'וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק' המקום קאי על הקב"ה שנקרא בשם מָּקוֹם ראהו בדרגא דאמת.

שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁוָקִים יֵשׁ בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי. כן הגרסא בעין יעקב ובודאי אגדה זו אינה כפשוטה כי למה צריכין לשמוע דברים אלו מפי רבי ישמעאל? הלא מכל אדם שהלך לשם יכולים לדעת זאת. ועוד היתכן דרבי ישמעאל בחליו יפנה דעתו לדבר בדברים חיצונים אלו להודיע מה שידע משווקים ורחובות של כרך רומי? על כן בודאי אגדה זו אינה כפשוטה!
ונראה לי בס"ד כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי הוא גוף האדם שנקרא 'עיר קטנה' ולכן גוף הצדיק יש לכנותו בתואר 'כרך גדול' שהוא ברום המעלות, ושס"ה שווקים רמז לשס"ה גידין.
ומה שאמר כָל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ בִּירָנִיּוֹת רמז לפנימיות של שס"ה גידין שהוא חלק הרוחני שבהם שכל אחד כלול מכל השס"ה חלקי הרוחנית של שס"ה גידין ובכל אחד מאלו השס"ה חלקים שבשס"ה הגידין יש בו שס"ה מעלות רוצה לומר שס"ה אורות של שס"ה מצוות לא תעשה שמאירים אורות אלו בהם, ובכל אחת יש בה לזון את כל העולם כלומר בכל אור מצווה של שס"ה לא תעשה יש בו כדי סיפוק לזון את כל הגוף הנקרא 'עולם' שזכות מצווה אחת תספיק לזונו בעולם הזה.
ושאל רבי שמעון הַנֵי לְמַאן? פירוש למי ראוי שנאמר עליו דברים אלו? והשיב 'לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ' דאין דברים אלו ראוי להאמר אלא על צדיקים העוסקים בתורה בימים ובלילות בקדושה ובטהרה. והא דאמר לו שלושה חלוקות לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ כנגד העוסקים בתורה שבעל פה שהם מארי משנה מארי תלמוד מארי אגדה.
ועוד נראה לי בס"ד על דרך הסוד, כְּרַךְ גָּדוֹל רמז לזעיר אנפין שהוא גדול מנוקבא ועומד ברום המעלות, ושס"ה שְׁוָקִים רמז לסוד שס"ה ימות החמה שבו, וכל אחד יש בו שס"ה בִּירָנִיּוֹת רמז לחמשה חסדים דאימא שהם חמשה פעמים ס"ג עם האותיות שלהם בסוד (דניאל ט, יט) 'אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה' ראשי תיבות שס"ה כנודע, כלומר כל אחד מן שס"ה הנזכר מקבל ולוקח הארה מן חמשה חסדים דאימא שהם שס"ה, וגם עוד כל אחד מן שס"ה הנזכר מקבל עוד מן חמשה חסדים דאבא שהם חמשה פעמים חמשה. ושאל לְמַאן תמשך הארתם והשפעתם? והשיב לָךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרֵי חַבְרָךְ כלומר לישראל דוקא שכוללים ג' מינים שהם חכמים ובעלי מצוות והמון העם וידוע כי בעלי מצוות נטפלים לחכמים שמחזיקים בידם והמון העם נטפלים לבעלי מצוות שהם העשירים.

אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנָי. נראה לי בס"ד ידוע קוֹל הוא תורה שבכתב שהוא סוד 'קוֹל' דכתיב (שמות יט, יט) 'מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל' וכן הוא אומר (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' גם 'חֵן' רמז לתורה שבעל פה דאיתא במדרש (במדבר רבה יא, ו) 'וִיחֻנֶּךָּ' (במדבר ו, כה) אלו דברי תורה דכתיב בה (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' וידוע דישראל נקראו בשם 'זוּ' דכתיב (ישעיה מג, כא) 'עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי' וכן הוא אומר (שמות טו, טז) 'עַם זוּ קָנִיתָ', ופרשתי דישראל נקראו זוּ, על שם שקבלו תורה שבכתב שהיא ז' ספרים, ותורה שבעל פה שהיא וא"ו סדרים הרי 'זוּ' ואם תשבר אות ז' לשתים תהיה ממנה אות ב"ה, ואם תחלק אות וא"ו לשתים תהיה אותיות א"ה. אם כן ב' אותיות זוּ יהיו אותיות אַהֲבָה.
ולזה אמר אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ שימשך לי ממך אַהֲבָה? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל זו תורה שבכתב, תַּחֲנוּנָי תורה שבעל פה לשון 'חֵן וַחֲנִינָה' דשתי תורות אלו הם סוד 'זוּ' שהם יתהפכו דהיו אותיות אַהֲבָה דאז הקב"ה אוהבן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת, לְךָ אֲנִי, וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. נראה לי בס"ד דידוע דמחצב הנשמות של ישראל דבוק במחצב הספירות, ולכן כתיב (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹקֵיכֶם' וידוע דמחצב הנשמות הוא הבריאה שהיא סוד בינה ששם כונת הלב, וכמו שאמר אליהו זכור לטוב בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין (פתיחת אליהו), וידוע דאף על פי דאי אפשר לאדם לקיים כל המצות בפועל, עם כל זה יהיה נשלם בכולם על ידי הלב, שמחשב לעשות וכאלו עשה, וזהו שאמר אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת, דאי אפשר לאדם לקיים כל תרי"ג מצות, עם כל זה לְךָ אֲנִי 'לְךָ' דייקא שדבוקה בך, כי מחצב נשמתינו הוא בבריאה שהוא סוד לב, ולכן הלב יהיה משלים כל תרי"ג מצות, ולכן לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ, אמרה לשון נָאֶה כי ידוע ה׳ גבורות הם ד'מנצפך' [280] שהם 'פר' וכל גבורה מספר נ"ו [280÷5=56], ולכן כל נ"ו שבסוף תיבה רומזת לגבורה, אך על ידי המיתוק יהיו אותיות נ"ו אותיות נָאֶה [56], דאות וא"ו יהיה א"ה ורומז למיתוק, ולזה אמר וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ 'נָאֶה' דייקא.

"גְּעַר חַיַּת קָנֶה" גְּעֹר חַיָּה וּקְנֵה לְךָ עֵדָה. פירוש אומה שנמשלה לחיה הוא החזיר, והכתוב אמר חַיַּת קרי ביה חי ת', פירוש אותו שהוא חי, רוצה לומר יונק מן ת' כוחות בסוד הכתוב (בראשית לג, א) 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ' ולכן כתיב (עובדיה א, יח) וּבֵית עֵשָׂו לְ'קַשׁ' גימטריא ת'.
ומה שאמר 'גְּעַר חַיַת קָנֶה' שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים נראה לי בס"ד שר אדום הוא פלוני, שחציו רע הם אותיות ס"מ, וחציו טוב אותיות א"ל, ואדום דר בין כוחות הרע שהם ס"מ, שבמלואם הם גימטריא קֶסֶם [סמ״ך מ״ם=קֶסֶם 200] שהוא מספר קָּנִים [200].

כָּל מַעֲשֵׂיהֶם נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. פירוש שלשה מיני בית ועד יש להממשלה, הראשון נקרא בדאיי"ה, ואלו רואין התביעה קודם הכל, והב' נקרא אסתינא"ף ואלו רואין אותה התביעה שנית אחריהם, והג' נקרא תמיי"ז ואלו רואין אותה התביעה באחרונה, וכולם קולמוס אחד לחומרא שאין סותרין אלו דברי אלו להטיב, אלא כולם עולין בהסכמה אחת להחמיר.
ומה שאמר (ישעיה כג, יח) 'לֹא יֵאָצֵר' זֶה בֵּית אוֹצְרוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, פירוש גופים של זרעו לא יתגיירו להיות ישראל. 'וְלֹא יֵחָסֵן' זֶה בֵּית גְּנָזָיו, אלו חלקי נפשות הטובים שיש בקליפה שלו לא יבואו בגלגול בזרעו אלא יתגלגלו בצדיקים ויזכו בהם ישראל, והצדיקים היושבים לפני ה' שעוסקים בתורה בארבע חלקיה שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה.

שמוני בניך כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים עמרש"א ח"א הרבה להק' בכאן ובחי' למס' חולין העור והרוטב פירשתי כי הנה מצרים הוא קליפת חמור שהוא טמא וכנ"י ליונה אמתלא שהוא טהור בקדושה לכן בדין הוא בעת התגברות הקדושה שיפלו ויהיו כציצת נובל כיון שהם מקליפת חמור אכן כל שביבשה טמא בים טהור וכן בהיפך ולכן רדפו מצרים אחריהם בים כי אמרו שם אנחנו טהורים וישראל טמאים מה עשה הקב"ה קרע הים ונעשה יבשה והנה כל שיש בים יש ביבשה חוץ מהחולדה ועשאוני בניך כחולדה שאינה בים כי בכל מקום שהם הולכים יבשה היא כנ"ל ודוק:

אימת אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני. פי' לפי שאין הקב"ה עושה עולה ח"ו אפי' לגוי ואם מתקנים מעשיהם הקב"ה משלם להם שכרם ומטיב להם ומצילם מאויביהם וכשישראל חוטאים ח"ו אין הקב"ה מוותר להם אלא מאריך אפי' וגבי' דלי' ואם כן במה יודע איפוא אהבת ישראל רק בשעה שאו"ה עושין תשובה צריכים צום קול ממון כדמצינו בננוה ויקראו אל כו' ויצעקו וחטאך בצדקה פרוק אבל ישראל בצעקה לבד נענים כדכתיב וישמע אלקים את נאקתם והקב"ה נושא פנים לישראל והיינו דכתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אעפ"י שאין בידם תורה ומצות רק מתנת חנם אפ"ה בתחנונים אובילם עי' מה שפרש"י אפסוק ואתחנן והיינו אימתי אני אהובה לפני' בשעה שישמע קולי תחנוני בזה ניכרת אהבתי לפניו ודוק:

שפושטין יד לקבל ממון. והיינו כחזיר הפושט טלפיו לאמור טהור אני (כדפרש"י בחומש גבי ויהי עשו בן מ' שנה) ואינו עושה רצון בעלים וגרה לא יגור טמא הוא וק"ל. אגב אודיעך מה שחנני ה' על ששותין הלילה ד' כוסות נגד ד' מלכיות ששתו ועתידין לשתות כוס תרעלה מיד ה' ואנחנו כוס ישועות נשא כוס גי' אלקי' מדה"ד והוא נגד פ"ו שנים של קושי השיעבוד ושותין יין אם תחשוב נ פשוטה לז' מאות עולה מספרו תשך ומספר קטן שלו ט ביחד תשכט במספר קרע שטן והנה יין בעצמותו הוא מדה"ד ולכן גי' הפשוט שלו ע שהם ע' בתי דינים שלמעלה שנקראים עיני ה' משוטטת בכל הארץ ע"ד משוט בארץ ומתהלך בה וכשתוציא מתשך שהוא גי' של יין באמת (במספר נ פשוטה לז' מאות) ע שהוא דין ישאר תרן גי' מים כשתחשוב ס סתומה לשש מאות ונשתיירו מי חסד כשתוציא כל הדינים השבעים והיינו כל בית שאין יין נשפך כמים פי' שממתיקי' הדינים ממנו אין ברכה שהיא השכינה בריכה העליונה מצויה באותו הבית ולכן כשתחשוב מים תרן ומספר קטן שלו יא בזה החשבון יעלה מים גי' אסתר שהיא השכינה (נקראת כן לפעמים כידוע) ולכן מצוה למזוג הכוס במים ודע אדום נקרא חזיר מיער יער באת בש מזג ואותיות שאחר יער שפך שופך בוז על נדיבים לכן כשמזג כוס רביעית שהוא גלות הרביעי אומר שפך חמתך כו':

דרש רבה בר מרי וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל באותה שעה וכו'. אפשר לומר במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"י קוב"ו בספר גבעות עולם דעל אשר המרו על ים סוף מדת הדין נותנת שיטבעו ח"ו ישראל אך לפי שהביא על המצרים המכות במצרים על שנתחייבו המצרים על מה שעשו לישראל אם ח"ו היו טובעים ישראל היה ח"ו חילול ה' אז יאמרו בגוים הוא יודע שהם רשעים ואמאי הביא המכות בשבילם ולכן ניצולו ישראל זהת"ד, וז"ש וימרו על ים בים סוף והיה ראוי להטביעם ויושיעם למען שמו שלא יתחלל שיאמרו המצריים מאחר שידע שהם רשעים למה הביא המכות בשבילם. והיינו דקאמר רבה מלמד כלומר אנו למדין דין שאם יוציא חילול ה' מהדין שנעשה צריך שלא לעשות הדין כדי שלא יהא חילול ה':

יש עבד שנותן לו רבו מתנה וכו' פירש"י מתנה פרנסה לדגים. וכן פירש רשב"ם ואפשר דכונתם כמ"ש מהרש"א בחידושי אגדות דהגם דמה שקנה עבד קנה רבו וגם יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך. מ"מ מזונות שנתן לו כבר אינו דרך שחוזר ונוטלם הימנו וז"ש רש"י ורשב"ם פרנסה לדגים דלהיות מתנה זו פרנסה אינו דרך לחזור וליטלה. ואחר זמן ראיתי בס' אבק סופרים דף פ"ט שכתב שנתקשה בזה הרב המובהק כמהר"ר נסים רוזילייו זלה"ה ואיהו פריק לה ע"ש ולא זכרו דברי רש"י ורשב"ם:
ויש להעיר במ"ש אח"ך נחל קשון יהא ערב דדינא הוא דאין נפרעין מן הערב תהילה. וכבר הרב מהרש"א תירץ גם לזה. וקרוב לדבריו אפשר במ"ש הרב משנה למלך ז"ל פכ"ה דמלוה דין ג' דע"כ לא אמרינן דלא יפרע מן הערב תחילה אלא משום דטוען הערב אני לא נתחייבתי לפרוע לך אלא כשאינך יכול להתפרע מהלוה ומייתי תשו' הרשב"א סי' אלף ן' על ראובן שהשאיל חפץ לשמעון והתנה עמו תנאי שהוא אסמכתא ונתן לו ערב דאף דאינו יכול לתבוע מהשואל לפי שהוא אסמכתא תובע את הערב הא קמן דחל חיוב הערב אף דלא חל חיוב הלוה ולא מצי לומר הערב אני לא נתחייבתי לך אלא כשאתה יכול לגבות מהלוה וכו' דבנדון הרשב"א מעולם לא חל חיוב על הלוה וכו' עש"ב. והשתא כיון דמן הדין מה שקנה עבד קנה רבו אלא דאתי מתורת דרך ארץ דבמזונות אין דרך לחזור וליטל' וגם ים אמר לא בי היא שאוכל לתבוע דכלום יש עבד שתובע את רבו א"כ נמצא דמתחילה מן הדין אינו חייב הקב"ה לפרוע מה דחזר ונטל אלא מתורת דרך ארץ ונמצא דאין חיוב והלואה. וגם כשהוא במדת טובו א"ל אתן לך אחד ומחצה אף שאינו חייב ואינה הלואה כלל אלא דרצה הקב"ה לחזור וליתן ובהא ניחא דאמר אחד ומחצה וליכא ח"ו לתא דרבית כי לא היה הלואה מעולם דמה שקנה עבד אלא דמצד חסדיו אמר א' ומחצה והוא אמר כלום יש עבד תובע ועכ"ז יצא נחל קישון ערב וא"כ נמצא דתחילת הערבות היה מצד שאינו יכול לתבוע ללוה ומתחייב כמ"ש הרב מש"ל ודוק ועמ"ש הרב ישרש יעקב ז"ל:

אימתי אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני. אפשר במ"ש בתעניות שבחא דצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח ונשיב זיקה וכו' דאם יהיו גשמים בליל התענית הו"ל כתנו לו ואל אראה פניו וכו' וז"ש אימתי אני אהובה דשבחה ניכר כשתשמע קול תחנוני ולא תתן לי קודם שאלתי:
א"נ אפשר במ"ש בזהר הקדוש דלא לשתמע קליה בצלותא ופירשו ז"ל דאמר קליה ולא אמר קלא לרמוז דאפילו הוא עצמו לא ישמע קולו וז"ש אימתי אני אהובה בזמן שתשמע וכו' כלומר דאין זולתך שומע דאני מתפלל' בחשאי ואין לי שומע אלא אתה ואחר זמן רב ראיתי להרב ישרש יעקב בר"ה דף מ"ד ע"ב שפירש משם הרב ת"ל בההיא דתעניות הנז' והוסיף נפך שפיר ע"ש באורך:

דלותי ולי יהושיע אמרה כ"י וכו' אע"פ שדלה אני במצות לך אני ולי נאה להושיע. אפשר במה שנודע שבקיום המצות צריך לכוין כונות פשוטות ועל דרך האמת ליחד הדודים וגם לקיימן כהלכתן ביראה ואהבה ושמחה רבה וכיוצא. והן בעון חו"ללנו חולי חולין ולא אתנו יודע רמזי המצות וסודותיהן וז"ש אע"פ שדלה אני במצות כלומר במצות שאני מקיים דלותי עניות דתורה. מ"מ לך אני כלומר אני מכוונת לקיים מצותיך גם שאיני עושה המצות בכונה ובשלמות לי נאה להושיע מאחר שאני עושה לשמך. א"נ אפשר אע"פ שדלה אני במצות שנשתלחה יד לאמ"ה הסט"א ועושקת המצות בחטאתי. מ"מ לך אני סובלת גלות מר וארוך ולי נאה להושיע ולהציל עשוק ויאירו המצות אל הקדש פנימה כי רבת שבעה לה נפשי בצרות הגלות. א"נ במ"ש בזהר הקדוש דשאר אומות הם תחת השרים. אבל אנחנו תחת רשותו יתברך ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו והאומות כשנופל שר האומה למעלה גם האומה מתבטלת. אבל אנחנו תחת רשותו יתברך וכשם שהוא יתברך חי וקים לעד כן ישראל כביכול וז"ש לך אני שאני תחת רשותך. ולי נאה להושיע לכבוד שמך:

א"ה מאי עבידתייהו ה"ק הללו את ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו וכו' פירש"י אגבורות ונפלאות דחזיתו שעשה לי. אפשר במה שידוע דכמה גזרות חושבים לגזור על ישראל וה' מפר עצתם במות השונא או בגזרה שבא עליהם וכיוצא כנודע מפי סופרי"ם מספרים תהלות. וישראל לא ידעו מאומה והמלך והשרים מכירים בחטאתם ומתבטלת הגזרה וז"ש הללו את ה' כל גוים על גבורות ונפלאות דחזיתו דעבד עמנא כ"ש אנו דגבר עלינו חסדו:
א"נ שמעתי מעטרת ראשי אבא מאר"י ז"ל ומטי בה משם גדול מורינו הרב שארנו מהר"א יצחקי זלה"ה במ"ש פ"ב דתעניות נ"נ מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו וכו' ע"ש נמצא דכשהמלך גוזר גזרה על ישראל ונעשה נס וניצולו ישראל זה מורה שהמלך הגון וראוי ליעשות נס על ידו וז"ש הללוהו ה' כל גוים אגבורות ונפלאות דעביד בהדיהו כי זה מעלתם כי הגונים וספונים וראוים ליעשות נס על ידיהם ולזה הללוהו כי נתפרסם כי אתם חשובים. וכ"ש אנו דגבר עלינו חסדו:

געור חית קנה שדרה בין הקנים דכתיב יכרסמנה חזיר מיער. אפשר לפרש זה על פי מה שאמרו בזהר הקדוש פ' פנחס דף רנ"א ע"פ זה ומבואר בדברי הרב החסיד מהר"א גאלנטי בקול בוכים דף צ"ד ע"ב ובמ"ש גורי האר"י זצ"ל הבאתי קצת בס' הקטן דברים אחדים דף קכ"ה ע"ג. וקנים דקאמר היינו איהו ואביזריה א"נ דאיכא תרי כמ"ש בזהר הקדוש בראשית ריש דף כ"ט ע"ש ודוק הטב:

ואקדיח מבחוץ. לשרוף את הזורקים אותן לתוך האור דכתיב (דניאל ג) גובריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל הימון שביבא דנורא: ואמת ה' לעולם. שקיים לי דברו ושמר לי הבטחתו שהבטיחני להציל מבני בניו של אברהם: שנתן לו רבו מתנה. פרנסה לדגים: ה''ג כיון דנחיתו כוכבי שמיא עלייהו נחיתו לאקורי נפשייהו בנחל קישון: ואמת ה' לעולם. ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו: שמוני בניך. מרוב חטאותם בגלות: כחולדה זו שדרה בעיקרי בתים. והיינו עקרת הבית: אומות העולם מאי עבידתייהו. לשבוחי משום דגבר עלינו חסדו הא עלן לשבוחי: אגבורות ונפלאות. דחזיתו שעשה לי: וקנה. עדת ישראל בין הקנים ביער: חזיר מיער. זה אדום שכתוב בה (שם ז) אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה וזה דרכו של חזיר: שכל מעשיה נכתבים בקולמוס אחד. כלו' פה אחד להם להרע: מתרפס. מתיר פס פושט יד: ברצי. כלומר מתנים עם ישראל לעשות רצונם בשוחד שהם מקבלים ואין מקיימין דבריהם:

רשב"ם
ואקדיח מבחוץ. לשרוף את הזורקין אותן לתוך האור כדכתיב גובריא אילך די הסיקו לשדרך וגו' עד קטיל הימון שביבא דנורא: פלוט אותן ליבשה. וניתנו לקבורה שם בזכות שאמרו (שמות יד) כי ה' נלחם להם במצרים והיינו דכתיב (שם טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ שנשבע הקב''ה לארץ שלא תענש על קבורתן: שנותן לו רבו מתנה. פרנסה לדגים: כיון דנחיתו כוכבי שמיא עלייהו. נחיתו לאקורי נפשייהו בנחל קישון: פתחו דגים. שבים: נחל קישון גרפס. לים כדכתיב (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים: ואמת ה' לעולם. ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו: אמרה כנסת ישראל. הזקנים והחשובים שבהן אמרו על שאינם חשובים כל כך כדמשמע אם הבנים שהאם צועקת על הבנים ששמוה עקרת הבית: שמוני בניך. מרוב חטאתם בגלות: כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים. והיינו עקרת הבית: אני אהובה לפניך. אהבתי משמע כמו אהבתני כלומר אהבת אותי: לי נאה להושיע. יותר מכל האומות שהרי ישראל ייחדוך: כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו כו'. בהרבה מקומות בש''ס מצינו ששלח לו רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי בחליו כן והדברים שהשיב לו כאן לא השיב לו פעם אחרת ושמא חלאים הרבה חלה רבי ישמעאל ובכל פעם ופעם שלח לו רבי והוא משיב לו אי נמי כולן השיבן בפעם אחת ובש''ס סידרן במסכתות כל אחת על מקומה: אומות העולם מאי עבידתייהו. לשבוחי משום דעלינו גבר חסדו הא עלן לשבוחיה: אגבורות ונפלאות. דחזינן שעשה בעולם וכל שכן אנו כי גבר עלינו חסדו יותר מכל אומה ולשון: יאתיו חשמנים. דורונות למלך המשיח לירושלים כדכתיב לעיל מיניה מהיכלך על ירושלים לך יובילו מלכים שי: געור חיה. אומה הרשעה: וקנה לך עדה. ישראל ואית דמפרשי מצרים וכוש דכתיב אבירים ולא נהירא דסתם עדה ישראל: קנה. דריש לשון קנים: בין הקנים. ביער דחזיר ביער זו אדום שכתוב בה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה זה דרכו של חזיר: נכתבין בקולמוס אחד. כלומר כולן פה אחד להרע לישראל אם בא ישראל לדין לפניהם כולן מחייבין אותו מדכתיב קנה ולא כתיב קנים משמע קולמוס אחד: בעגלי עמים. עגלים של כל העולם הפקר שאין לה בעלים: מתרפס. מתיר פם פושט יד: ברצי. כלומר מתנין עם ישראל לעשות רצונם בשוחד שהן מקבלין ואין מקיימין דבריהן: בירניות. מגדלים: לחברותך. לחברי חבירך: בית אוצרותיהן. של תירוש דגן ויצהר: ולא יחסן. לשון חוסן זה בית גנזיהן של כסף וזהב הגנוזין וטמונים בחוזק ובחוסן: