פסחים קט ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קט - א

אלא מחלקין להן קליות, חטים קלויים באש, ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו וישאלו את ארבע הקושיות.

אמרו עליו על רבי עקיבא, שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו, וישאלו.

תניא: רבי אליעזר אומר: חוטפין מצה. ממהרין לאכול בליל הסדר בשביל התינוקות שלא ישנו. פירוש אחר - מגביהין את הקערה שיש בה את המצות והמרור כדי שישאלו התינוקות למה אוכלים הלילה מצה ומרור [וכתב הב"ח דלפירוש זה לא גרסינן "שלא ישנו"].

תניא: אמרו עליו על רבי עקיבא, שמימיו לא אמר: הגיע העת לעמוד בבית המדרש להפסיק מלימוד תורה, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים.

בערבי פסחים: בשביל תינוקות היה אומר שילכו הכל לביתם ביום להרדים התינוקות כדי שלא ישנו בלילה בשעת הגדה.

ערב יום הכפורים: כדי שיאכילו את בניהם.

תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר "ושמחת בחגיך".

במה משמחן? ביין.

רבי יהודה אומר: אנשים מבני ביתו משמחן בראוי להם. ונשים משמחן בראוי להן. ^[1]

ומבארינן: אנשים בראוי להם, היינו ביין.

ונשים במאי?

תני רב יוסף: בבבל: בבגדי צבעונין.

בארץ ישראל: בבגדי פשתן מגוהצים. תניא: רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים. ^[2]

שנאמר "וזבחת שלמים, ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך".

ועכשיו, שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין. שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". ^[3]

אמר רבי יצחק: קסתא דמוריסא מדה שמוכרין בה את המורייס [מאכל עשוי משומן דגים וקמח קלוי ומים] דהוה בציפורי, היא הות כמין לוגא דמקדשא היתה בגודל הלוג שהיה במקדש.

ובה משערין רביעית הלוג של ארבעה כוסות של פסח, שהיו ממלאין אותה ומחלקין אותה לארבעה.

אמר רבי יוחנן: תמנייתא שם מדה קדמייתא קדומה דהוה בטבריא, והיא הות יתירה על דא היתה גדולה מתמנייתא של היום, ריבעא ברביעית.

ובה משערין רביעית של פסח. שהיו שופכין את המדה הישנה לתוך החדשה, והנשאר בישנה הוא רביעית.

אמר רב חסדא: רביעית של תורה [מדתה [בכלי רבוע] אצבעים על אצבעים, ברום בגובה אצבעים, וחצי אצבע, וחומש אצבע. ולמדנו זאת משיעור מקוה.

כדתניא: כתיב "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע, ורחץ במים את כל בשרו".

ודרשינן: "במים - בשרו", מלמד שלא יהא בשעת טבילה דבר חוצץ בין בשרו למים.

"במים" נקוד בפת"ח, שהוא במקום ה"א הידיעה, ומשמע מים המיוחדים, דהיינו במי מקוה, שנקוו מתחילה מעצמו, ולא מים שאובין, ששאבן אדם עתה.

"את כל בשרו", משמע שיש לטבול את כל בשרו כאחד. ללמד, שיטבול במים שכל גופו עולה [נכנס] בהן, שכולו מכוסה בהן.

הערות

^[1] כתב השאגת אריה סימן סט שבכל דבר המשמח מקיימים מצות מן התורה של שמחת הרגל. והמרבה לומר שירות ותשבחות ביום טוב, שהם משמחים את לבו, הרי הוא מקיים מצוה מן התורה.

^[2] נחלקו רבותינו אם המצוה של שמחה בבשר שלמים מחייבת הקרבה לשם שלמי שמחה או די באכילת בשר שלמים. עיין באביעזרי [סוף זמנים] במכתבו של החזון איש, ובהערות עליו.

^[3] החזון איש מסתפק אם מצוה לשתות יין במועד בכל יום ובכל לילה או די בפעם אחת ביממה.

קליות (חיטים שנקלו באש) ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו, וגם כדי שישאלו מה נשתנה הלילה הזה. אמרו עליו על ר' עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא [שנינו בברייתא] ר' אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים שאוכלים אותן במהירות וחטיפה בשביל תינוקות שלא ישנו מתוך החידוש שבדבר ויתמהו וישאלו.

תניא [שנינו עוד בברייתא], אמרו עליו על ר' עקיבא: מימיו לא אמר לתלמידים הגיע עת לעמוד ולהפסיק את הלימוד בבית המדרש והיה ממשיך ככל שהיו מוכנים לשמוע, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים שהיה מפסיק שיעורו. ומסבירים: בערב פסח בשביל שיילכו התינוקות לישון בצהרי היום, כדי שלא יהיו עייפים וישנו בלילה. וערב יום הכיפורים כדי שיזכרו ויאכילו את בניהם.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז, יד). במה משמחם? — בשתיית יין.

ר' יהודה אומר: כל אחד משמחו בדבר שהוא נהנה בו. אנשים יש להנות אותם בראוי להם, ונשים יש להנות אותן בראוי להן. ומפרטים: אנשים יש להנות אותם בראוי להם — ביין. ונשים במאי [במה]? תני [שנה] רב יוסף: משמחן לכבוד החג בבגד חדש שקונה להן, שבבבל קונה להן בגדי צבעונין, ואילו בארץ ישראל קונה להן ומשמחן בבגדי פשתן מגוהצין שמייצרים בארץ.

תניא [שנינו בברייתא]: ר' יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא באכילת בשר הקרבן, שנאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" (דברים כז, ז) ועכשיו שאין בית המקדש קיים ואין אוכלים מן הקרבנות אין קיום מצות שמחה אלא בשתיית יין בחג, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד, טו).

ב אמר ר' יצחק: קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמין לוגא דמקדשא [כלי שבו היו מודדין את המורייס שהיה בציפורי הוא היה כעין שיעורו של הלוג בבית המקדש] ובה היו משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה ולאחר מכן מחלקים את תוכנה לארבע כוסות והכמות שהיתה מכילה כל כוס הרי זו רביעית. והוא הדין גם לשאר רביעיות (שהן רבעי הלוג) המוזכרות בהלכה. אמר ר' יוחנן: תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא [מידת השמינית הקדומה שהיתה בטבריא היתה יתירה על זאת שאמרנו כדי רבע] ובה משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה מים ומערים את תוכנה לתוך כלי מידה הנהוג עכשיו ולאחר שנתמלא זה, הרי מה שנותר בכלי ה"תמנייתא" — זוהי רביעית.

ובענין זה אמר רב חסדא: מידת רביעית של תורה היא הנפח של אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בענין זה לגבי מקוה שבה נאמר: "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו, טז), ודרשו מכאן: "כל בשרו" — שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. "במים", כלומר: המים המיוחדים ולא כל מים והם מי מקוה. "את כל בשרו" — מים בשיעור שכל גופו עולה (נכנס) בהן, וכמה הן?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

roasted grains and nuts on Passover eve, so that they will not sleep and also so they will ask the four questions at night. They said about Rabbi Akiva that he would distribute roasted grains and nuts to children on Passover eve, so that they would not sleep and so they would ask. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: One grabs the matzot on the nights of Passover. One should eat them very quickly on account of the children, so that, due to the hasty consumption of the meal, they will not sleep and they will inquire into the meaning of this unusual practice.

It was taught in a baraita: They said about Rabbi Akiva that in all his days he never said to his students that the time had come to arise from their learning in the study hall. Instead, he would continue to teach as long as they were willing to listen. This was true except for the eves of Passover and the eve of Yom Kippur, when he would stop teaching. The Gemara explains the reasons for these exceptions: On the eve of Passover, he would stop on account of the children, so that they would go to sleep during the day, so that they would not be tired and sleep at night. And on the eve of Yom Kippur, he would stop so that his students would remember to feed their children.

The Sages taught: A man is obligated to gladden his children and the members of his household on a Festival, as it is stated: “And you shall rejoice on your Festival, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow that are within your gates” (Deuteronomy 16:14). With what should one make them rejoice? With wine.

Rabbi Yehuda says: One should enable each member of his household to rejoice with an item that pleases them, men with what is fit for them and women with what is fit for them. Rabbi Yehuda elaborates: Men with what is fit for them, i.e., with wine. And as for the women, with what should one cause them to rejoice? Rav Yosef teaches: One should delight them with new clothes, in Babylonia with colored clothes and in Eretz Yisrael with the pressed linen clothes that are manufactured there.

It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: When the Temple is standing, rejoicing is only through the eating of sacrificial meat, as it is stated: “And you shall sacrifice peace-offerings and you shall eat there and you shall rejoice before the Lord your God” (Deuteronomy 27:7). And now that the Temple is not standing and one cannot eat sacrificial meat, he can fulfill the mitzva of rejoicing on a Festival only by drinking wine, as it is stated: “And wine that gladdens the heart of man” (Psalms 104:15).

Rabbi Yitzḥak said: The vessel used for measuring brine [moraysa] that was in Tzippori was the same volume as the log in the Temple, and with it the Sages would measure the quarter-log of Passover. They would fill this vessel and then divide the liquid it contained into four equal parts. The result was one quarter-log, which is the minimum measure of wine for the four cups on Passover and for certain other halakhot. Rabbi Yoḥanan said: The old eighth measure that was in use in Tiberias was greater than this eighth measure by one quarter-log, and with it we measure the quarter-log of Passover. When the old measure is filled and poured into the newer version, the amount left in the original vessel is one quarter-log.

Rav Ḥisda said: The quarter-log measurement of the Torah is two fingerbreadths by two fingerbreadths in volume, by the height of two fingerbreadths and one half fingerbreadth and one-fifth of a fingerbreadth. This statement is as it was taught in a baraita concerning a ritual bath, about which the verse states: “And he shall bathe all his flesh in the water” (Leviticus 15:16), from which the Sages expounded: This phrase teaches that there should be nothing interposing between one’s flesh and the water. The expression “in the water” indicates that the verse is referring to a specific body of water, i.e., in the water of a ritual bath. The phrase “all his flesh” teaches that one must immerse in water that his whole body can enter at once. And how much is that?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תניא רבי אליעזר הגדול אומר חוטפין מצה בלילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וישאלו אמרו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיע זמן לעמוד מבית המדרש אלא לילי הפסח בשביל התינוקות שלא ישנו וערב יוה"כ כדי להאכיל בניו ובני ביתו:

ת"ר חייב אדם לשמח ביתו ברגל רבי יהודה אומר שמחת אנשים ביין ושמחת הנשים בבבל בבגדי צבעונין ושבארץ ישראל בבגדי פשתן מגוהצין בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר ועכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש:

חייב אדם לשמח את ביתו ברגל שנ' ושמחת בחגך אתה ובנך וכו' ובמה משמחם כל אחד בראוי לו אנשים ביין ובשר ונשים בבגדי פשתן המגוהצין ובבגדי צבעונים וכן הכל לפי מה שראוי לו:

רביעית לוג של תורה צריך הוא לכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל שהרי מי מקוה ארבעים סאה ושערו חכמים בהם אמה על אמה ברום שלש אמות וכיצד אתה למד בקצור חשבון רביעית לכלי שהזכרנו מחשבון ארבעי' סאה לשיעור מקוה חלק תחלה רום הכלי שהוא שלש אמות לכ"ד חלקים נמצא כל חלק מהם שלש אצבעות שהרי אמה בת ששה טפחים וטפח ארבע אצבעות ונמצא רומו ע"ב אצבעות וחלק כ"ד הוא שלש אצבעות השלך כל השאר וטול לך חלק זה ר"ל שלש אצבעות שהם ט"ו חומשי אצבע והפרש מהם מעשר שהוא חומש וחצי נשארו לך י"ג חומשין וחצי חומש שהם אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע והרי חלקת את רובו ולמדת שחלק כ"ד בנטילת מעשרו הוא אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע חלק אח"כ את המים בדרך זה וכבר ידעת שהסאה ששת קבין וא"כ ארבעים סאה ר"מ קבין וחלק כ"ד מהם הוא עשרה קבין וכשתטול עשיריתם נשארו תשעה קבין למדת שכלי של אמה על אמה ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק תשעת קבין חלק רוחב הכלי וארכו שהוא אמה על אמה לטפחים והם בתשברתם ל"ו טפחים שהרי ששה טפחי' על ששה טפחים הוא והם ששה ששיות וכן חלק המים שהם תשעת קבין ללוגין וכבר ידעת שהקב ארבע לוגין ונמצאו ל"ו לוגין לוג לכל טפח ולמדת שכלי שהוא טפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם והרי טפח על טפח הוא ארבע אצבעות על ארבע אצבעות והם בתשבורת י"ו אצבעות ורביעתם ארבע אצבעות וכלי שהוא אצבעיים על אצבעיים הוא ארבע אצבעות ואחר שטפח על טפח ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע מחזיק לוג שלם נמצא כלי של אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהוא רביעיתו מחזיק רביעית לוג וגדולי הפוסקים האריכו בחשבונות אלו ודברים פשוטים הם והכל עולה לענין אחד אלא שזהו מן הקצרים שבחשבונות:

ומכאן אתה למד חשבון של מדת הפסח לשיעור חלה בחשבון אצבעות עד שלא תצטרך לשער בביצים שהיא מדה מסופקת אם להבדיל ביצים שמהן גסות ומהן דקות אם לספקות אחרות נולדו לקצת גאונים בענין זה אם נעשה במשקל אם בנתינת ביצים לכלי מלא מים שהוא עיקר אף בזו נולד להם ספק בתכונת הכלי אם כל תכונת כלי שוה בענין זה או דוקא כלי שארכו כרחבו או ארכו ורחבו כגבהו ומתוך כך נוח לנו למדוד מדה בתשבורת של אצבעיים וכבר ידעת ששיעור חלה שבעה לוגין ומחצה וחומש ביצה שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה והם כ"ט רביעיות פחות חומש ביצה וחצי חומש ביצה שהם חומש של רביעית שהרי ביצה ומחצה הוא רביעית וביצה ומחצה הוא שבעה חומשי ביצה וחצי שחמישיתם הוא חומש וחצי חומש וכל רביעית צריך לכלי שיהא בו בתשבורת י"א אצבעות פחות חומש אצבע שכך עולה בחשבון תשבורת של אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע שהרי אצבעיים על אצבעיים ברום אצבע הם ארבע אצבעות וברום אצבעיים שמונה וכשאתה מוסיף רום חצי אצבע על ארבע הרי שתי אצבעות ונמצאו עשר ועוד רום חומש על ארבע הרי אחת פחות חומש וכשתחשוב כ"ט פעמים י"א יהיו שי"ט הסר מהם שש אצבעות פחות חומש מצד כ"ט חומשי אצבע שחסרים ממנו ישארו שי"ג וחומש ותחסר עוד לפי חשבון מה שחסר מן הכ"ט רביעיות שהוא חומש ביצה וחצי חומש והם שלשה חצאי חומשי ביצה שהוא חמישית של רביעית שהרי הרביעית ביצה ומחצה שהוא ט"ו חצאי חומשין וחמשיתם שלשה חצאי חומשין ואם כן אתה צריך לחסר חמישית של י"א אצבעות פחות חומש ונמצאת מחסר מן העשר אצבעות שנים ונמצא שהשי"ג חזרו לשי"א ונשארו בידך שי"א אצבעות וחומש ואתה צריך עוד לחסר מהם חמשית של ארבעה חומשי אצבע שהוא ארבע חמשיות של חומש וכשתחסר ד' חמשיות של חומש מן החומש הנשאר נשארו בין הכל שי"א אצבעות וחומש חומשא ונמצאת צריך לכלי שיעלה תשברתו לשיעור זה:

וכבר התקינו קצת חכמים למדה זו כלי שחללו שש אצבעות על שש אצבעות ברום שמונה אצבעות ושלש חומשין וחומש חומשא ותשבורו בא בצמצום לשיעור זה ומ"מ אחר אחרוני הרבנים אני בא ונמשך אחר דעתם להוסיף בשיעור חלה הועודות שהם קרוב לשני ביצים ונמצא שיעור חלה ארבעים וחמש ביצים שהם שלשים רביעיות ואתה צריך בהם לכלי שתשבורו שכ"ד אצבעות ולחשבון זה עשיתי מדה של פסח בשש אצבעות על שש אצבעות אבל ברום תשע אצבעות ועולה תשבורו לשכ"ד אצבעות וכבר התקינו קצת רבנים בתכונות אחרות מהם ששבורם יבא לשיעור זה בצמצום ומהם לשיעור שכתבנו תחלה בצמצום ומהם בקירוב ובתוספת מועט:

והנאה שבתכונות הוא כלי שהתקינוהו גדולי המחברים והוא מרובע שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע על שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ברום שבע אצבעות פחות שני תשיעי אצבע ושבורו לא יבא בצמצום רק בקירוב ובתוספת מועט ומתוך שתכונת הכלי מהודרת יותר מן האחרות להיותו מעוקב ר"ל שוה בשלשה רחקיו שהם האורך והרוחב והגובה אין להקפיד במיעוט תוספתו ולזה אני רואה לבאר ענין שבורו אלא שדרך הוצאת שבורו דקה ואי אפשר להוציאה על שיטה תלמודית אלא בצירוף תכונת חשבון חכמת המספר והנה שטח הכלי שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע על שש אצבעות ושבעה תשיעי אצבע ואתה צריך בזה לארבע הפיאות והצורה כך ונכה תחלה שש אצבעות האורך על שש אצבעות הרוחב ואח"כ נכה שש רוחב ושש על שבע יעלו על שברים יתילדו מן ההכאה ההיא שברים ממין השברים שעליהם אנחנו מכים השלמים ואח"כ נכה הכאה שלישית והיא הכאת שבעה תשיעי אצבע של האורך על שש אצבעות הרוחב ועלו מ"ב תשיעיות גם כן ונחברם עם המ"ב אחרים והיו פ"ד תשיעיות ונשוב נכה הכאה רביעית והיא הכאת שברים על שברים ר"ל שנכה שבע תשיעיות האורך על שבע תשיעיות הרוחב ושבע על שבע מ"ט והחלקים המתילדים הם תשיעיות התשיעית ששמונים ואחד מהם ישלימו אצבע וכשהשלמת ארבע ההכאות ותעשה מן הפ"ד תשיעיות אצבעות נמצא שיבור שטח הכלי מ"ה אצבעות ושלשה תשיעי אצבע ומ"ט תשיעיות של תשיעית אצבע ועתה אתה צריך להכות כל הרום על כלל תשבורת השטח ואתה צריך בזה לשש הפאות והתמונה כך ונכה תחלה שש אצבעות הרום על מ"ה אצבעות השטח ויעלו ר"ע אצבעות ונכה שנית שש אצבעות הרום על ג' תשיעי אצבע של השטח ויעלו י"ח תשיעיות שהם שתי אצבעות והיו רע"ב ונכה שלישית שש אצבעות הרום על מ"ט תשיעי תשיעית השטח ועלו רצ"ד תשיעי תשיעיות שכל פ"א מהם אצבע שלם ואם תקח רמ"ג מהם ותעשה שלש אצבעות והיו רע"ה אצבעות ונשארו לנו חמשים ואחת תשיעי תשיעיות ונכה רביעית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ"ה אצבעות השטח ויעלו שט"ו תשיעיות כי השברים האלו יעמדו על מתכנתם אחר שהכינום עם שלמים ושט"ו תשיעיות הם ל"ה אצבעות וחברם עם רע"ה והיו ש"י אצבעות ונכה חמשית שבעה תשיעי אצבע של רום על שלשה תשיעי אצבע של שטח ועלו כ"א תשיעי תשיעית וחברם עם הנ"א אשר בידך והיו ע"ב שהם שמונה תשיעי אצבע ונמצא עתה שי"א אצבעות פחות תשיעית אצבע ונכה ששית שבעה תשיעי אצבע של הרום על מ"ט תשיעי תשיעית השטח ומן השברים היוצאים מזאת ההכאה הוא שבר משבר השבר והוא תשיעית מתשיעית התשיעית כלומר שתעשה מאצבע ט' חלקים ומן החלק האחד מאלו תעשה ט' חלקים שמהם פ"א באצבע ומכל אחד מאלו תעשה ט' חלקים שמהם תשכ"ט באצבע והנה כשהכינו ז' תשיעי אצבע על מ"ט תשיעי תשיעית התשיעית ויהיו כל פ"א מהם תשיעית אצבע והרי יש כאן ד' פעמים פ"א שהם ארבעה תשיעי אצבע ויהיו שי"א אצבעות שלימים וג' תשיעי אצבע ועוד נשארו מן השמ"ג י"ט תשיעי תשיעיות שהי"ח מהם הם שני תשיעי תשיעית והאחד הנשאר תשע תשיעית התשיעית ונמצא שהכלי יש בו תוספת על הראוי אלא שהוא מעט ומצד שהכלי מהודר בתארו יותר מן האחרים אין להקפיד על המעט ההוא וכשתשער היתרון העודף על שי"א אצבעות שלמים יותר מחומש החמשית שהוא ראוי בתוספת לפי החשבון כמו שכתבנו יהיה תוספת זה יותר מן הראוי שבעה חמשיות חמישית ושלישית חמישית החמשית ושני תשיעיות התשיעית ותשע תשיעית התשיעית ודבר מועט הוא אין שעורו מורגש [כתוב בגליון דקדקתי התוספת ההוא והוא רביעית אצבע פחות חלק אחד ורביעית חלק מחלקי תשצ"ט באצבע ע"כ גליון]:

אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע בדרברבתא כדתניא ורחץ את כל בשרו במים כו' פ'י המקוה הוא אמה על אמה ברום שף קח ע"א לא רב ששת אסתניא הוה גרסי' בירושלמידלמא בכור הוה רב ששת ומסיק לא אסתניס הוה. מוכיח משם שהבכורות נוהגין להתענות בעה"פ וכך נוהגין עכשיו בכל קהלות המערב:

אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בדרבבתא כדתני ורחץ את כל בשרו במים כו' פי' המקוה הוא אמרה על אמה ברום שלש אמות שהן י"ח טפחים וחצי נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י"ג טפחים חלוק אותו ברומו לארבע הכלים ויהי' כל אחד אמה על אמה ברום ארבע הטפחים וחצי נמצא כלי שהוא אמת על אמה ברום י"ג טפחים וחצי יכיל שלשים סאין חלוק גובהו לארבעה נמצא כל כלי וכלי אמה על אמה ברום שלשה עשר אצבעות וחצי שכל טפח יש לו ד' אצבעות חלקו ג' הל' סאין לארבע החלקים יגיע לכל חלק שבע סאין וחצי. נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י"ג אצבעות וחציו יכיל ז' סאין וחצי עוד חלוק זה כלי לגובהו לחמשה חלקים נמצא כל כלי אמה על אמה ברום י"ג חומשי אצבע וחצי חלוק עוד הז' סאין וחצי לחמשה חלקים מגיע לכל חלק סאה וחצי. נמצא כלי שהוא אמה על אמה ברום י"ג חומשי אצבע וחצי שהן אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע יכיל סאה וחצי שהן שלשים וששה לוגין. עוד חלוק זה הכלי לאורכו ולרחבו בתברייתא בטפח על טפח יעשה שלשים וששה כלים של טפח על טפח נמצא כלי שהוא טפח על טפח ברום י"ג חומשים וחצי שהן אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע יכול לוג אחד חלוק אותו לארבעה כלים של אצבעיים על אצבעיים הרי לך שאצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע יכיל רבייעת הלוג.

גמרא אמרו עליו על רבי טרפון שהיה מחלק כו' חוטפין מצה כו' כדי שישאלו תניא כו' כצ"ל:

שם שנאמר ושמחת אתה וביתך במה משמחם כו' כצ"ל לפי דברי התוספות וק"ל:

תוס' בד"ה שנאמר ושמחת וכו' גבי מעשר שני כתיב בפרשת ראה ולא כו' כצ"ל:

בד"ה רביעית של תורה כו' וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפרים כו' עכ"ל ביאור דבריהם בכל זה ע"פ מ"ש בכמה מקומות דבירושלים הוסיפו שתות מלבר על מדות מדבריות ושוב אח"כ בציפורי הוסיפו שתות מלבר על הירושלמית והשתא נמצא מהמדבריות דהכא בגובה אצבעיים וחצי וחומש אצבע עשה מהם שתותים יהיה מאצבעיים י"ב שתותים ומחצי אצבע שלשה שתותים הרי ט"ו ומחומש אצבע יהיה שתות אצבע ועוד חומש של שתות ויהיה בידך בין הכל ט"ז שתותים וחומש שתות מדבריות באו לירושלים נכנסו י"ב שתותים המדבריות בי' ירושלמית והג' שתותים יהיו ב' וחצי שתות ירושלמית והשתות וחומש השתות יהיה שתות של ירושלמית יהיה בידך בין הכל י"ג שתותים וחצי ירושלמית באו לצפורי נכנסו י"ב שתותים הירושלמית בי' צפורית ומשתות וחצי הנשאר מירושלמית עשה ממנו שתותים יהיה בידך תשעה שתותי שתות מתשעה שתותי שתות של ירושלמית יהיו ז' וחצי שתותי שתות של צפורים מששה שתותי שתות יהיה שתות א' של צפורים והשתות וחצי של שתות הוא רביעית של שתות הרי בין הכל בידך י"א שתותים מאצבעיים צפוריים ועוד נשאר רביעית של שתות דלא בא לחשבון לדברי הפייטן ולדברי הירושלמי שלא הזכירו בגובה רק אחד עשר שתותים דהיינו אצבעיים חסר שתות והרביעי שתות הוא חלק כ"ד מאצבע כמו שכתבו התוס' לקמן דעשה מן אצבע אחד ל"ו שתותי שתות יהיה כ"ד רביעי שתות דהיינו חלק מ"ה מכל הגובה דעשה מאחד עשר שתותי שתות שתותים יהיו ס"ו שתותי שתות והם מ"ד רביעי שתות נמצא אותו רביע שתות הנחסר בחשבון לדברי הפייטן וירושלמי הוא חלק מ"ה מכל הגובה אבל אמרו תנכה זה הרביע שתות שחסר מגובה ולא בא לחשבון לפי הפייטן ולפי הירושלמי מן הרוחב שיהיה שם מותר לפי דברי הפייטן וירושלמי דע"כ צריך למעט ברוחב כיון דאיירי שם באצבעיים של צפוריים יהיה מותר הרבה במרובע על האצבעיים של מדבריות אלא דצ"ל דשם איירי באצבעיים על האצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על אצבע וחצי דמרובע יותר על העיגול רביע כו' עכ"ל וכצ"ל ותבא על ציור דבריהם ממה שכתבו התוס' פרק כיצד מעברין בשם ר"י וז"ל אר"י דהמרובע יתר על העיגול רביע בין בהיקף בין בגוף כו' עכ"ל ע"ש וה"פ הכא שאם תקיף אצבעיים על אצבעיים עיגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעית שבעיגול ואח"כ תחתוך (כזה) כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ששה אצבעיים דכל שברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא אצבע מן החוט העליון ויהיה (כזה) שוב חתוך כל החוטין לב' ושים הארוך בצד הקצר ויהיה (כזה) נמצא רצועה זו ארוכה שלשה אצבעיים ורחבה אצבע דהיינו שלשה חתיכות של אצבע על אצבע קח אצבע על אצבע מהם וחתוך אותו לשנים ויהיה כל חתיכה מהשני חתיכות אצבע על חצי אצבע שים אחר כך ארכם זה ע"ג זה בצד אורך הב' אצבעות הנשארים ויהיה זה המרובע אצבעיים על אצבע וחצי (כזה) והוא פחות רביע ממרובע אצבעיים על אצבעיים כי במרובע אצבעיים על אצבעיים יש ארבע פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ובמרובע אצבע וחצי על אצבעיים אין בו כ"א שלשה פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ואצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות נכנסות כו' פירוש דאצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות הם י"ב שתותים באו לירושלים נכנס הכל בעשרה שתותים מרובעות באו לצפורי נכנס הכל בשמונה וב' שתותי שתות מרובעות והעגולות צפורית מאצבעיים על אצבעיים הם תשעה שתותי' דהמרובע יתר על העיגול רביע דהיינו י"ב שתותי' ונמצא דהעגולות אצבעיים על אצבעיים צפוריות הם יותר ארבע שתותי שתות על המדבריות מאצבעיים על אצבעיי' מרובעות והארבע שתותי שתות הם א' מתשעה מאצבע א' דצפורי שהרי יש בו ל"ו שתותי שתות והוא בקירוב אחד מבשלשה עשר או מארבעה עשר בכל הרביעית שהרי יש בו נ"ד שתותי שתות והרי הארבע שתותי שתות הם מותר ברוחב לדברי הפייטן וירושלמי ורביע שתות הנחסר בגובה הוא אחד מארבעה ועשרים מאצבע אחד והוא אחד ממ"ה מכל גובה הרביעית כמו שכתוב לעיל תנכה זה מזה ישאר שיעור דבר מועט מותר דבגובה לא יחסר רק חלק ארבעה ועשרים מאצבע שהוא חלק מ"ה מכולו וברוחב יש מותר חלק ט' מאצבע שהוא חלק י"ג או י"ד מכולו אלא דהירושלמי לא דק בדבר מועט ולחומרא וק"ל:

בא"ד ועוד מפרש דבירושלמי בעגולות שיכול כו' וכשתסיר שליש מגובה כו' עכ"ל ומיירי גם לפי הירושלמי ולפי הפייטן בין הגובה ובין הרוחב באצבעיים דמדבריות אלא שהשליש החסר בגובה לפי הירושלמי והפייטן יתמלא ע"י שליש המותר ברוחבו ומיהו קשה לכאורה לפי זה דאין זה מכוון דהשליש החסר מהגובה שכולו אצבעיים וחצי אצבע וחומש השליש ממנו הוא יותר מהמותר שליש של הרוחב שאינו אלא אצבעיים ולא יתמלא חסרון שליש הגובה ממותר שליש של הרוחב ואין לומר בזה דלא דק דה"ל לא דק לקולא ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק כו' עכ"ל ר"ל על דברי הפייטן דאיירי בשיעור לפי החסר לא שייך למימר לא דק דאדרבה ה"ל למידק למימר דחסר חומש שהוא חשבון המכוון דאינו מאריך יותר לומר חסר חומש ממה שאומר חסר שתות אבל הירושלמי דלא בעי למימר בשיעור החסרון אלא במה שמחזיק בו מהאצבעיים נקט בתחלה שיעורים הגדולים דהיינו אצבע וחצי ואח"כ עוד שליש אצבע ולא דק לחומרא דאי הוה דק הוה הוצרך להאריך ועוד חומש אצבע וחצי חומש אצבע ולזה קאמרי התוספות דהפייטין אע"ג דלפי לשונו דנקט החסר ה"ל טפי למידק ולמנקט חסר חומש מ"מ נקט חסר שתות לפי לשון הירושלמי דלא דק לחומרא ודו"ק היטב:

בתוס' ד"ה שנאמר ושמחת אתה וביתך וכו' נ"ל שגירסא אחרת היתה לתוספות דהא לפי הגירסא שלפנינו מביא פסוק דראה גבי רגל:

ד"ה רביעית של תורה וכו' רביעית הנמצא השלך החוצה פי' השלך עשר סאות ממ' סאות ומן הנותרים היינו ל' סאות קח א' מעשרים וחצי סאה מעשר והיינו סאה וחצי חלוק אותן ללוגין נמצא שהן ל"ו לוגין קח מכל י"ב לוגין אחת נמצא שהן ג' לוגין חלוק הג' לוגין לרבעיות נמצא שהן י"ב רביעיות ואח"כ קח חלק הי"ב מהן ויעלה רביעיות או תקח אחד מכ"ד וכן תעשה במים קח א' מכ"ד היינו סאה ועוד קח חצי סאה מי"ב סאות ונמצא שיש בידך סאה וחצי ועוד נשארו ד' סאות חלוק אותן לקבין נמצא שהן כ"ד קבין קח א' מכ"ד וחלוק ג"כ הסאה וחצי לקבין נמצא שהן ט' קבין ואם כן יש בידך י' קבין השלך העשירות שהוא קב א' ישארו בידך ט' קבין שהן סאה ומחצה שהן ל"ו לוגין אח"כ חשוב כפירש"י שאין זה חשבון רק שיעלה לאצבעים וחצי וחומש אצבע וכן החשבון שאחריו מהר"י קח רובע שהכל חשבון אחד ולעיל חשב רום המקוה ועתה בא לחשב המים קח הרובע הוא עשר סאות השלך הרביעית הם ב' סאות ומחצה ישארו ז' סאות וחצי טול החמישית מהז' וחצי נמצא שהוא סאה וחצי והכל א' דאצבעים הן י"ב שתותין ואצבע ומחצה הן ט' שתותין ושליש אצבע הוא ב' שתותין נמצא שהן י"א שתותין והוא אצבעיים חסר שתות אצבעות צפוריות פי' שש מדבריות הן חמש ירושלמית ושש ירושלמית הן חמש ציפוריות ואצבעיים על אצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על (אצבעיים) [אצבע] וחצי ר"ל כשתעשה מאצבעיים על אצבעיים מרובעות עגולות הוי אצבעיים על אצבע וחצי דמרובע וכו' ויש בעגולות וכו' ר"ל דאצבעיים על אצבעיים מרובעות חלוק אותן לי"ב רצועות נמצא שכל רצועה רחבה שתות וארוכה י"ב שתותים דהא אצבעיים הן י"ב שתותים נמצא אצבעיים על אצבעים מרובעות הוא כמין טבלא רחבה י"ב שתותין וארכה י"ב שתותים והירושלמי דמיירי באצבעיים על אצבעיום עגולות הן פחות רובע מי"ב נמצא שהן כטבלא רחבה ט' שתותין וארכה ט' שתותים נמצא שהי"ב שתותין ירושלמיות נכנסין בט' שתותין ציפוריות דהא י"ב מדבריות הן עשר ירושלמית ועשר ירושלמית הן ט' ציפוריות ועדיין הט' ציפוריות יתירין עליהם ד' שתותין שתות דהא שש ירושלמית הן ה' ציפוריות נשארו עוד ד' ירושלמיות נגד ד' ציפוריות להשלים הט' וע"כ הד' שתותי צפוריות הן יתרין על הירושלמית ד' שתותי שתות דהא כל שתות ציפוריות הוא יתר על הירושלמי חלק ששי משתות ונמצא שהן ד' שתותי שתות שהיא אחד מט' ר"ל מט' באצבע שהרי האצבע ו' שתותין חלוק אותן כל אחד לששה נמצא שהן ל"ו שתותי שתות וד' הן חלק תשיעית מל"ו שהוא אחד מכ"ד ר"ל שרביעית שתות הוא שתות שתות וחצי שתות שתות כשתחלוק השתות לשש חלקים והאצבע הוא ל"ו שתותי שתות נמצא ששתות שתות וחצי שהוא רביעית שתות א' מכ"ד מל"ו שתותי שתות ודוק היטב:

בא"ד פלגא של רבוע הפנימי ר"ל שרבוע הפנימי הוא עשר חומשין וזה חומש יותר נמצא שהוא בערך ט"ו חומשין וגובה של גמרא דלנו הוא י"ג חומשין וחצי וכשתסיר השליש מהגובה שבגמרא שלנו יותר על הירושלמי נגד שליש הרוחב שבירושלמי יתר על רוחב שבגמ' שלנו ונמצא שהוא שקול ודו"ק:

הדרן עלך ערבי פסחים וסליקא לה מסכת פסחים:

גמ' כדתניא ורחץ במים את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים במים במי מקוה כו' כצ"ל ונ"ב כך הוא הפסוק במצורע:

ברשב"ם ד"ה קליות. נפל טעות בהעתקת המשנה דתרומות ע"ש במקומה ונפלאתי על בעלי הגהות ששתקו בזה:

רשב"ם ד"ה רביעית ש"ת. וכגון רביעית שמן לרקיקי נזיר דאיכא דיליף לה מקרא במנחות. ע"ש דר"ע הוא דלמד כן לחלות ולרקיקי תודה לשניהם יחד רביעית ושמעינן מינה גם כן לחור"ק נזיר כפירוש רש"י שם במשנה ול"י מדוע פירש דוקא לר"ע הלא אפילו לראב"ע שם דס"ל דהלל"מ הוא נמי כמו דחשיב רביעית יין דנזיר דג"כ אינה רק הלכה ועיין (נזיר לח):

תוספות ד"ה שנאמר ושמחת. עמש"כ (בסוכה כז ב):

תוס' ד"ה רביעית. ופעמיים יוקח חלק שנים עשר. כ"נ דצ"ל:

בא"ד ואצבעיים על אצבעיים מרובעות מדבריות נכנסות כו' עגולות ציפוריות. עיין ברש"א ביאור דבריהם ולכאורה תמוה דלפ"ז אצבעיים על אצבעיים מדבריות תכנסנה באצבע וחצי פחות ד' שתותי שתות על אצבע וחצי פחות ד' שתותי שתות ציפוריות ואצבעיים על אצבעיים ציפוריות עגולות הם אצבעיים על אצבע וחצי ציפוריות מרובעות וא"כ נפיש טובא שיעורא דירושל' ונ"ל דזה פשוט דהאצבעות לא נתרחבו בפועל בירושלים ובצפורי רק דשם הוסיפו שתות על המדה ומ"מ חשבוה לפי חשבון אצבעות שהיה בה מקודם וע"כ ממילא נתרחבו האצבעות כמו כן אולם כ"ז בגובה ר"ל אם הוסיפו שתות בגובה המדה אז ע"כ גם באצבעות אשר על ידיהם נחשבה הגובה גם כן נתרחבו שתות אמנם אם הוסיפו שתות ברוחב המדה מצד אחד הרי לא נתרחבו האצבעות שתות רק באותו צד שהרחיבוה ואם עשו אותה הוספת שתות בב' צדדי המדה בכדי שתהא מרובעת שוה הצלעות אז ע"כ לא נתרחבו האצבעות רק חצי שתות (עוד מעט פחות מפני מילוי הקרנות) ולכן לעיל בגובה הכוס פירשו להדיא תוספת שתות על האצבעות וכאן ברוחב סתמו דבריהם משום דבב' הצדדים לא נתרחבו רק חצי שתות בינה זאת ונכון בעז"ה אח"ז מצאתי שנשאל בזה בתשו' חת"ס חא"ח סימן קנ"ג וישובו לא נתחוור בעיני:

בא"ד ועוד מפרש דבירושל' איירי כו'. עיין מה שהקשה הרש"א ושרי ליה מאריה כי החשבון מכוון מאד הגע עצמך אם היה לפנינו כוס שיעורו בגובה ורוחב כגמרתינו ונעשה סביבו עגול בגובה קומתו יהיה מחזיק רביעית ומחצה וא"כ כשתסיר אחר כך ממנו שליש גבהו ישאר רביעית מכוונת ועוד שגה במחכ"ת דחשיב שליש הרוחב מלגאו והוא באמת שליש מלבר שהוא חצי מלגאו ואני חושש לתלמיד טועה. והפייט הואיל ואייתוהו התוספות לידן אימא ביה מילתא והוא דשם לעיל כ' וכל עומר שבעת רבע וכלה. כלה זו איני יודע מה היא ולמיעוט בקיאותי לא נמצא לה שם בין המדות הנזכרות בתלמוד{כאן הערה=עי' ירושלמי (ביצה פ"ב ה"ט) תן לי כלה של תבלין. והובא בראבי"ה סימן שפ"א. ובאו"ז הל' עירובין סימן ק"מ.} ונראה לי דט"ס הוא וצ"ל ועוכלא והיא אחד מה' ברביע (ב"ב ריש דף צ' ע"ש) ועתה צא וחשוב ותמצא החשבון מכוון או שהוא קיצור לשון להבליע הע' כמו ר' זירא בבבלי בירושל' ר' זעירא [ובערוך ערך מדן פי' דהעיין מובלע והוא כמו מעדן וכ"כ רש"י בפירוש התורה בראשית (ל, לח) דצה כמו דעצה כו' ובגיטין (ר"ד לז) בוטי אלו העניים דכתיב והעבט תעביטנו:

חַיָּב אָדָם לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ בָּרֶגֶל. נראה לי בס"ד האדם עם בני ביתו הם חמשה מינים בבית, שהם הא' האיש עצמו שהוא בעל הבית, והב' אשתו והג' בניו הזכרים והד' בנותיו הנקבות, הה' משרתיו, ו'חמשה' הוא אותיות שמחה, רמז שכל חמשה אלו צריכין להיות בשמחה.
ועוד נראה לי חמשה מיני ימים טובים הם, הא' יום הזכרון דכתיב ביה (נחמיה ח, י) לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וכו', והב' חג הסוכות, והג' שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו, והד' חג הפסח, והה' חג השבועות. ו'חמשה' הוא אותיות שמחה שצריך להיות בהם שמחה של אכילה, ולזה אמר (קהלת ט, ז) 'לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ' אותיות בחמשה הם חמשה מיני ימים טובים הנזכרים.

אֲנָשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן בְּיַיִן. נראה לי בס"ד (משלי טו, כג) 'שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו' מַעֲנֵה לשון מקום, רוצה לומר במקום פיו ששם שופך היין ולא בלבוש. 'וְהַנָּשִׁים בְּרָאוּי לָהֶן בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין בְּבָבֶל וּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל' ואף על גב דאיכא פשתן בבבל אין שמחה בפשתן אלא אם כן יהיה מלובן ביותר ומים של בבל עכורין ואין בגדי פשתן מתלבנים בהם היטב לכן שמחתם תהיה בבגדי צבעונין אבל בארץ ישראל מים צלולים מתלבנים היטב בגדי פשתן.
נמצא האיש שמחתו ביין והאשה בבגדים ונראה לי בס"ד הטעם כי האיש ההוצאה מוטלת עליו ולפעמים אֵין לְאֵל יָדוֹ ודוחק עצמו שהוא לוה מאחרים, או מוכר חפץ בפחות כדי להביא מעות להוצאת יום טוב הרבה, ולכן כפי הטבע כשיכנס יום טוב יהיה לו דאגה בלבבו על ההוצאה לכן שמחתו תהיה שלימה ביין שמעביר הדאגות, אבל האשה שאין לה דאגות מחמת רבוי ההוצאה אין צריך לה יין ותשמח במלבושים שהיא מתקשטת בהם.
ועוד נראה לי בס"ד, היין משכר ומעורר תאות המשגל להיות האדם תובע בפה לכך ראוי לאיש דוקא דאם על ידי היין תבע בפה אין זה גנאי לו, אך האשה דאם תובעת בפה גנאי גדול הוא לה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות סה.) לכן אם תשתה יין ותשמח בו, אז שמחה זו תוגה לה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל על פסוק (במדבר ה, יב) 'אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ' הטי"ת תתחלף בתי"ו בדטלנ"ת לרמוז אם תשתה אז תשטה לשון שיטות שתובעת בפה, לכך שמחתה בבגדים נאים כדי שבעלה יראנה מקושטת ויזקק לה אף על פי שהיא אינה תובעת בפה, ולכן כתיב (תהלים קד, טו) 'וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ' כלומר אנוש זכר ולא אשה.
או יובן בס"ד הנאת המלבוש מצויה אצל האשה יותר מן האיש כי הלבוש נתהווה בעולם מכח חטא עץ הדעת שהתחילה בו חוה כי קודם זה (בראשית ב, כה) 'וַיִּהְיוּ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ' אך אחר אכילת עץ הדעת הרגישו בזה שהם ערומים, דכתיב (בראשית ג, ז) 'וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת' ונמצא כי האשה סיבבה המלבוש בעולם ולכן הנאתה ושמחתה תהיה מן המלבושין יותר מן האיש. ועוד כאשר ידעו שהם ערומים והיו בושין זה מזה עד שעשו להם לבוש מעלי תאנה היתה בושתה של האשה יותר מן האיש, ולכן גם עתה האיש יעמוד ערום לפני אשתו מה שאין כן האשה בושה לעמוד ערומה בפני בעלה. ונמצא אחר שעשו להם הלבוש לכסות גופם היתה הנאת האשה מן המלבוש יותר משל איש וכיון דהנאת הלבוש ושמחתו אצל האשה יותר מן האיש, לכך כתיב אצל אשת חיל (משלי לא, כה) 'עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן'.
והא דהקדים בלשון המאמר את בָבֶל קודם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל באומרו 'בִגְדֵי צִבְעוֹנִין בְּבָבֶל וּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל'?
נראה לי בס"ד הואיל דבעל המאמר הזה היה רב יוסף שהוא בבבל, לכך זכר הנוהג בבבל קודם דבר הנוהג בארץ ישראל. אי נמי מפני שהמועדים בבבל יש בהם שמחה יותר משל ארץ ישראל הקדים למקום שיש בו שמחה יותר כמו שאמרו בגמרא דשבת (שבת דף קמה:) מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה של (הושע ב, יג) 'וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ'. ועוד כי בבבל הימים טובים כפולים מכח ספיקא דיומא וניכרת בהם השמחה יותר משל ארץ ישראל שהוא יום אחד וקצר הוא.

עַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן. קשה וכי עכשיו אין אוכלים בשר ולמה היין מילא מקום שמחת הבשר של שלמים של זמן בית המקדש ואין הבשר של חולין שאוכלין עתה ממלא מקום שמחת הבשר של זמן בית המקדש?
ונראה לי בס"ד דהשמחה צריך שתהיה שלימה לנפש ולגוף דהיינו שהגוף נהנה מן אכילת הבשר והנפש נהנית מן בירור ניצוצות קדושה הנעשה באכילת הבשר ולכן באכילת שלמים היתה שמחה שלימה דאפילו עם הארץ עושה בירור שלם באכילת בשר שלמים שיהיה לו עזר מצד קדושת הבשר ומצד קדושת המקום ולכן כתיב באכילת השלמים (דברים טז, יא) 'וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי הֳ' אֱלֹהֶיךָ', אמנם כשאין בית המקדש קים צריך גבר בגוברין לברר ניצוצות קדושה מן אכילת הבשר, שלכן אמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט:) 'עם הארץ אסור לאכול בשר' מפני שאינו יכול לברר באכילתו, ולכן אין שמחה שלימה לנפש באכילת הבשר, אך היין בירור שלו הוא יותר נקל מן הבשר לכן יש בו שמחה גם לנפש.
או יובן בס"ד בזמן שבית המקדש קיים אין דאגות בלב לכך השמחה בבשר לבדו ואין צריכין ליין להסיר דאגות שבלב, אך בזמן שאין בית המקדש קיים שהדאגות מצויים הרבה אצל כל אדם אין שמחה בבשר מאחר כי האורב היא הדאגה בחדר של הלב לכך אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן שטבעו להעביר הדאגות וממילא תתעורר השמחה.
ועוד נראה לי בס"ד דידוע שפע האכילה נמשך מן אותיות י"ה שבשם שהם חו"ב [חכמה ובינה] ושפע השתיה נמשך מן אותיות ו"ה שבשם שהם תו"מ [תפארת ומלכות] בסוד (שיר השירים ה, א) 'אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים' ולכן בזמן שבית המקדש קיים ההשפעה עליונה יתרבה השפע באכילה שנמשך מן אותיות י"ה ולכך השמחה תהיה בבשר שהוא אכילה אבל כשאין בית המקדש קיים דאין השפעה עליונה לא יתרבה השפע באכילה אלא רק בשתיה בלבד שהיא תחתונה, ולכן השמחה ביין שהוא שתיה ולכן נס הפורים שהיה בחוץ לארץ השמחה שלו היא בשתיה שהיא תחתונה.
ובזה יובן (ישעיהו סו, כג) 'יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְפָנַי אָמַר הֳ' ולא אמר יבא כל אָדָם אלא כינה אותם בשם בָּשָׂר כי בזמן שבית המקדש קיים יהיה להם השפעה עליונה שהיא בבשר שהוא אכילה.
ובזה יובן בס"ד (משלי ט, א) 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' כי הימים טובים בארץ ישראל הם שבעה בכל השנה כולה שהם ב' ימים של ראש השנה שגם בזמן הבית היו עושין ב' ימים ויום ראשון דסוכות ויום שמיני עצרת ויום ראשון של פסח ויום ז' של פסח ויום ראשון דשבועות הרי שבעה ימים טובים, וידוע ישראל נקראו (דברים ד, ו) 'עַם חָכָם וְנָבוֹן' וזהו שנאמר 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ' הוא בית המקדש אז 'חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' הם שבעת ימים טובים ובאותם הימים יש להם שמחה בבשר וביין וזהו (משלי ט, ב) 'טָבְחָה טִבְחָהּ' זה הבשר ואגב נמי 'מָסְכָה יֵינָהּ'.

גמרא אין שמחה אלא ביין. עי' ב"י א"ח סימן תקכ"ט וביש"ש פ"ב דביצה:

(קט א) בבבל בבגדי צבעונין.—פי' דבגדי פשתן היו מצויים הרבה בבבל^*עי' תענית כט רע"ב, דבבבל היו מצויים דקלים וכלי פשתן., ואין בהם שמחה, ואין צורך למה שכתבו התוס'.

(שם) תמנייתא קדמייתא דהות בטבריא הות וכו' ובה משערין רביעית של פסח.—לפי פי' רש"י ורשב"ם הוה להו למימר "ובהן משערין רביעית של פסח" בלשון רבים. ונ"ל דתמניתא דהכא היא שמינית הקב^*ולאפוקי "תומן" דב"ב פט ב, שהוא שמינית הלוג (עי' מ"ש בתוס' כאן ד"ה תמניתא). של לח שהוא חצי לוג או שתי רביעיות ומחציתה רביעית אחת ותמניתא זו היתה חצי לוג מדברית. וה"נ איתא בירושלמי דפרקין [לז ע"ג]: תני חצי שמינית טיברנית ישנה. והשמינית החדשה של טבריא כבר הקטינו ברביע והיתה רק של רביעית ומחצה מדברית. וכעין זה איתא בירושלמי חלה (פ"ב ה"ו, נח רע"ד): "קבייא באתריהון^*פי' במקומו של ר' יוחנן כמבואר שם, והוא טבריא. רובעיא אזדרעון". וברור אצלי שט"ס הוא וצ"ל "איזדערון" פי' מלשון "זעיר"^*[ועי' מ"ש המחבר בשערי תורת ארץ ישראל, עמ' 127-126.]. ובלשון התפעל יבא ד' אחר הז' במקום התי"ו כדרך הפעלים שעי"ן הפעל שלהם הוא זי"ן כמו "אזדריק" (לעיל פא ב) מן "זרק", וכן "מזדווגין" (ר"ה יא א) מלשון "זוג".

(שם תוספות) ד"ה חוץ מערבי פסחים וכו' לכך נראה דגריס לילי פסחים^*[וכן בכ"י אוכספורד הנוסח: חוץ מלילי פסחים.] וכו'.—וכעין זה כתב בר"נ על הרי"ף גיטין פ"ד (דף קסד ע"א) "דלישנא דערב שבת משמע מערב שבת", אבל אין זה מוכרח דהא "ערבי יוה"כ" דהכא היינו לילי יוה"כ כדמוכח בתוס' יומא פ"ה/ד ה"ב^*אע"פ שרש"י בסוכה כח א לא פירש כן (ע"ש)., וכן לעיל (קז א) "מי שלא קידש בערב שבת" והיינו לילי שבת, וכעין זה בכתובות ד א "לא יבעול לא בערב שבת" והיינו בלילי שבת.

(שם תוספות) ד"ה רביעית וכו' דבירושלמי מיירי באצבעות ציפוריים וכו'.—זה פלא בעיני, דהיכן מצינו שהוסיפו על האצבעות ועל הטפחים ועל האמות? וכי משום שאמרו בעירובין (פג א), שהוסיפו על הלוגין והקבין והסאין נלמוד במה מצינו על האצבעות והטפחים? אתמהה. אבל זו אחת מן החלוקות שבין בבלי לירושלמי.

קליות. קלי מחטים ישנים: חוטפין מצה. מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר''ע בהדה: חוץ מערבי פסחים. כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה: קסתא דמורייסא. מדה שמוכרין בה את המורייס: תמנתא קדמייתא. מדה שהיתה בה כבר בטבריא: הות יתירה. על תמנתא דהשתא רביעית: ובה משערין רביעית לפסח. שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית: ברום אצבעים. וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע: ברברבתא. בגודל שיש בטפח ארבע אצבעים מהן:

רשב"ם
קליות. קלי מחטים ישנים דחדש אסור עדיין בלילה הראשון של פסח ומקומות יש בספרד שמייבשין חטים ישנים במחבת על גבי האור ואוכלין אותם עם אגוזים בקינוח סעודה מפי רבינו שמואל החסיד וגם במשנה מצינו קליות מחטים ישנים ושנויה במסכת תרומות (פ''ה משנה ג) אגב גררא דתנן סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאין תירום ותישרף רבי אליעזר אומר תעלה ותאכל נקודים או קליות או תלוש במי פירות: חוטפין מצה. מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרשי חוטפין מצה אוכלין מהר שני לשונות הללו פירש רבינו ויש גורסין מצות מגביהין את הקערה שיש בה מצה ומרור וב' תבשילין ולי נראה חוטפין מסלקין את הלחם מיד התינוקות שלא יהו ישנים מתוך מאכל הרבה כדרך התינוק אחר אכילתו ושוב לא ישאלו אבל עכשיו כשחוטפים מהן לא ישנו וישאלו כלומר לא ישנו שלא אכלו כדי שבען וישאלו כשיראו השינויים שאנו עושין היכירא לתינוקות כדלקמן וכן מוכח לשון התוספתא דתניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן רבי יהודה אומר משמו אפילו לא אכל אלא חזרת אחת ולא טיבל אלא פרפרת אחת חוטפין מצה לתינוק כדי שלא יישן כלומר גוזלין ורבינו פי' שכן עיקר אותו הלשון שפירשתי חוטפין ממהרין לאכול מדקתני הא דר''ע בתרה ואיכא למימר דאגב גררא דקאמר כדי שלא יישן קא מייתי נמי להא עובדא דר' עקיבא דחייש שלא ישנו ותרי מילי נינהו רבי אליעזר איירי לחטוף מן התינוקות אחר שאכלו מעט כדי שלא יישנו ור''ע איירי שצריך למהר לעשות הסדר טרם יישנו: חוץ מערבי פסחים. כדי שיישנו את התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה א''נ כשמעכבין עד הלילה לאחר שהחשיך ישנים התינוקות: אנשים בראוי להם ביין. גמ' קאמר לה: קיסתא דמורייסא. מדה שמוכרין בה המורייס: ובה משערין רביעית של פסח. שממלאין אותה ומחלקין אותה לארבע כוסות דלוג ארבע רביעיות: תמניתא. מדה והיינו תומן ועוכלא דמסכת סוטה (דף ח:): הוות יתירא על דא. תמניתא: ובה משערין רביעית של פסח. שהיו ממלאין אותה ומערין לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מלאה ומים הנשארים בתומניתא היא רביעית: [רביעית] של תורה. כגון רביעית יין של נזיר הלכה למשה מסיני (סוכה דף ו.) ורביעית דם הבאה משני מתים דנפקא לן מקרא (נזיר דף לח.) וכגון רביעית שמן לרקיקי נזיר דאיכא דיליף לה מקראי במנחות (דף פט.) ומדת חלל הכלי בריבוע הוי אצבעים אורך על אצבעים רוחב ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ומנא לן ממקוה: כדתניא ורחץ במים את כל בשרו במים במי מקוה. מים המיוחדים שנקוו מתחלה מעצמן מדלא כתב במים למעוטי שאובין דאזיל השתא ומייתי וטביל: כל בשרו. מדלא כתב בשרו משמע שכל גופו עולה בהן שאינו נראה אלא כולו מכוסה בהן:

מערבי פסחים. ה''ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י''ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י''ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא: שנאמר ושמחת אתה וביתך. תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפ' ראה ולא מייתי קרא דכתיב בפ' ראה גבי רגל ושמחת אתה ובנך ובתך וי''ל דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא: בא''י בכלי פשתן המגוהצין. אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כדאמר (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם: במה משמחו ביין. היינו בזמן הזה אבל בזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. תימה דהאי קרא בהר עיבל כתיב ולא מייתי קרא דושמחת בחגך דדרשינן מיניה בחגיגה (דף ח.) לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וי''ל משום דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת: תמניתא. פי' רשב''ם דהיינו תומן ועוכלא ולא נהירא דבהמוכר את הספינה (ב''ב דף צ.) חשיב לוג ורביעית הלוג תומן ועוכלא וכל מדה ומדה פוחתת והולכת וכאן משמע שהיא יותר מרביעית: רביעית של תורה אצבעים. מכאן קשה על פירוש רבותיו של רבינו שלמה שפי' דרביעית בכל מקום היינו רובע הקב כי לפי זה החשבון הוא רביעית הלוג פר''ת רום המקוה ע''ב אצבעות השלך רביעית ישאר נ''ד קח מכל עשרים אחד יעלה אצבעים וחצי אצבע וחומש וכן תקח ברוחב אחד מי''ב וכן באורך הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכן תעשה במים ויעלה רביעית רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים קח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים עשר או תקח אחד מכ''ד והם ג' אצבעות חלק על חומשין והשלך העשירית ישארו שלשה עשר חומשין וחצי והם אצבעים וחצי וחומש אצבע או קח רביעית והם י''ח אצבעים והשלך הרביעי ישארו י''ג אצבעות וחצי וטול החמישית מהר''י קחה רובע וככה תשלך וחלק החמישי קח ולך או השלך עשירית המים ישארו ל''ו יעלה ב' סאין לכל טפח ולג' אצבעות סאה וחצי השלך מג' אצבעות העשירית כאשר השלכנו מן המים. ולפי תלמוד שלנו החשבון מכוון אבל על גירסת ירושלמי דקאמר אצבעים על אצבעים ברום אצבע ומחצה ושליש אצבע וכן עשה הפייט ועל גובה חסר שתות מאצבעים והכל א' קשה כי לפי שיעור המקוה אינו מכוון וי''ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריית והכא במדבריית ואצבעים וחצי וחומש הם י''ו שתותים וחומש שתות באו לירושלים נכנס הכל בי''ג שתותים וחצי באו לצפורי נכנס הכל בי''א שתותים ורביע שתות שהם אצבעים חסר שתות ונשאר רביע שתות בתלמוד שלנו יתר וכמו כן צריך למעט מרוחב כי בתלמוד שלנו מיירי במרובעות וירושל' בעגולות כמו שיסד הפייט הכוס סובב אצבעים על אצבעים סובב משמע עגול ואצבעים על אצבעים עגולות עולה לאצבעים על [אצבע] וחצי דמרובע יתר על העיגול רביע ואצבעים על אצבעים מרובעות מדבריות נכנסות באצבעים על אצבעים עגולות צפוריות ויש בעגולות יותר ד' שתותי שתות שהוא אחד מתשעה הסר ממנו רביע שתות

דף קט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד