פסחים קה ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קה - ב

אומר עליו בליל שבת קידוש היום, ולא ישאירנו למחר לשתותו לכבוד היום באמצע הסעודה. מפני שקידוש היום קודם לכבוד יום.

ואם איתא שאפשר לקדש כל היום כולו - לישבקה, ישאיר את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי! יקדש עליו, ויקיים בזה גם מצות כבוד היום [במקצת, אעפ"י שאינו שותהו בתוך הסעודה]? ^[1]

אמר ליה רב נחמן בר יצחק: חביבה מצוה בשעתה! שהרי מצינו שמקריבין על המזבח בשבת את האיברים של קרבנות הציבור של שבת, אעפ"י שמעיקר הדין אפשר להקריבם גם במוצאי שבת.

והכא נמי, עדיף שיקדש בלילה שהוא עיקר זמנו, מאשר להמתין למחר, למרות שיקיים אז גם את מצות כבוד היום.

ומקשה רבינא: ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתה לגבי ברכה?

והא תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת ומבדיל על הכוס - מברך על היין תחילה ברכת בורא פרי הגפן, לפי שברכת היין תדירה יותר משאר הברכות. ואחר כך מברך על המאור, ועל הבשמים [כדברי בית שמאי. ובית הלל סברי בשמים לפני מאור, כמנהגנו].

ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. לפי שהיא ברכה ארוכה והשאר הן ברכות קצרות, לפיכך אומרה לבסוף.

ואם אין לו אלא כוס אחד ולא ישאר לו יין לכוס של ברכת המזון אחר סעודתו במוצאי שבת - מניחו לכוס עד לאחר המזון, ומשלשלן מחברן כולן את כל הברכות לאחריו, שאומר את כולן לאחר ברכת המזון על אותו הכוס.

ומוכח שלא אמרינן חביבה מצוה בשעתה! שלא עדיף להבדיל מיד במוצאי שבת קודם הסעודה, על אף שאז הוא שעת הבדלה. ^[2]

אמר ליה רב נחמן בר יצחק: אנא - לא חכימא אנא! לא אמרתי זאת מדעתי שחביבה מצוה בשעתה. ולא חוזאה אנא! אינני מגיד עתידות, ולא יחידא אנא לא אמרתי זאת משמו של אדם יחיד.

אלא, גמרנא, כך שמעתי בישיבה, וסדרנא אנא מסדר שמועות [הלכות] לפני רבותי תמיד, וכן מורין בבי מדרשא כוותי. ^[3]

וליישב קושיתך מהבדלה, יש לומר:

שאני לן בין עיולי יומא, הקידוש בכניסת יום השבת, לבין אפוקי יומא, להבדלה, שהיא ביציאת השבת.

כי לגבי עיולי יומא - כל כמה דמקדמינן ליה עדיף. ומחבבינן ליה להקדים ולעשות את הקידוש בליל שבת דוקא ולא ביום למחרת, כי חביבה מצוה בשעתה, וזריזין מקדימין למצוה.

אבל לגבי אפוקי יומא - מאחרינן ליה! כשיש איזו שהיא אמתלא, כגון היכא שאין לו אלא כוס אחד, מאחרין את ההבדלה עד לאחר המזון, כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא! שלא תראה השבת עלינו כמשא, שממהרין ליפטר ממנו.

שמע מינה מהא מתניתא תמני שמונה הלכות: ^[4]

א. שמע מינה: המבדיל בתפלה, שאומר אתה חוננתנו, צריך שיבדיל גם על הכוס.

דקתני בברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין, אעפ"י שבדרך כלל אנשים מבדילין בתפלה.

ב. ושמע מינה: ברכה, ברכת המזון, טעונה כוס. ^[5]

דקתני שמניח את הכוס לאחר המזון כדי שיברך עליו.

ג. ושמע מינה: כוס של ברכה - צריך שיעור שיהא בו לפחות רביעית.

שאם לא כן היה יכול לחלק את הכוס שיש לו לשתים, ויוכל להבדיל בזמן, וגם ישאר לו יין לכוס נוספת לברך עליה לאחר מכן ברכת המזון.

ד. ושמע מינה: המברך על הכוס צריך שיטעום ממנו! ^[6]

שאם לא כן היה יכול להבדיל תחילה, ולהשאיר את הכוס מלא לברכת המזון.

ה. ושמע מינה: טעמו - פגמו! שאם טעם מהכוס הוא נפסל לכוס של ברכה.

שאם לא כן היה יכול להבדיל ולטעום ממנו מלא לוגמיו, ועדיין ישאר רביעית לברכת המזון [ובאופן כזה מדובר כאן, שיש לו בכוס האחת יותר מרביעית. ו"אין לו אלא כוס אחד" היינו שיש בה יין פחות משתי רביעיות. תוס' ד"ה שמע מינה טעמו]. ^[7]

ו. ושמע מינה: טעם - מבדיל!

מי שאכל קודם הבדלה יכול עדיין להבדיל בערב ואינו צריך להמתין עד למחר ולהבדיל קודם האכילה [שיש מאן דאמר שסובר כן, לקמן קו ב]. שהרי כאן הוא אוכל סעודתו קודם, ולאחר מכן הוא מבדיל. ^[8]

הערות

^[1] ובלילה יאכל בלא קידוש. ואין איסור בדבר הואיל ומניעתו מהקידוש הוא כדי לקיים בו מצוה אחרת של כבוד היום. מאירי.

^[2] מכאן ראיה שמי שלא קידש בלילה שמקדש והולך כל השבת אינו בגדר תשלומין [עיין לעיל קה א בעיונים 9] אלא כל היום נחשב זמנו. דאל"כ מה מקשה הגמרא מקידוש להבדלה שמניחו לאחר המזון, דאז ודאי עדיין זמנו, משא"כ בקידוש אין לו לאחר עד למחר שהוא רק בגדר תשלומין. שו"ת ר"ש איגר או"ח סי' ו.

^[3] האור שמח כתב לבאר "המליצה הצחה אשר לא מצאנו כמוה בש"ס" שסברא זו דאפוקי יומא מאחרינן ליה תלויה בפלוגתא דאמוראי לעיל [קב ב] לענין סדר קידוש והבדלה ביו"ט שחל במוצ"ש. דרב ולוי ורבנו סברי שקידוש קודם להבדלה משום דאפוקי יומא מאחרינן. ור' יהושע בן חנניה ושמואל ורבה סברי שהבדלה קודמת לקידוש, ולית להו הך סברא דאפוקי יומא מאחרינן. וקאמר רב נחמן בר יצחק שהוא אינו מהסוברים שהבדלה קודמת לקידוש אלא מהסוברים שקידוש קודם להבדלה. וקרא לכל אחד בכינויו. שרבי יהושע בן חנניה נקרא חכם [בכורות ח ב "חכימי דיהודאי אנא"]. ושמואל נקרא חוזה שהיה חוזה בכוכבים [ברכות נח ב "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא"]. ורבה נקרא יחידאה [ב"מ פו א "אני יחיד בנגעים"]. ולוי נקרא גמרנא [סנהדרין יז ב "למדים לפני חכמים - לוי מרבי"]. ורב נקרא סדרנא [חולין קלז ב "ריש סדרא בבבל"]. ועל רבנן קאמר "וכן מורין בבי מדרשא". אור שמח הל' שבת פכ"ט הי"ב.

^[4] הקשו התוס' דהוה מצי למימר תשע, דש"מ שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד. תוד"ה ש"מ. ובתוס' רי"ד תירץ דלא שייך לומר ע"ז לישנא ד"שמע מינה", שהרי זה עיקר הברייתא, דתני מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו.

^[5] הרמב"ם בהל' ברכות פ"ז הט"ו פסק שברהמ"ז אינה טעונה כוס. וכתב הב"י סי' קפ"ב שהרמב"ם הוכיח כן מסוגיא אחרת בפרקין. ולדעתו צ"ל דכוונת הגמרא כאן שמע מינה שבהרהמ"ז טעונה כוס, היינו רק למצוה מן המובחר. אולם התוס' כאן ועוד ראשונים פסקו להלכה מכח סוגיא דידן שברהמ"ז טעונה כוס. והמחבר בשו"ע או"ח סי' קפ"ב הביא את שתי הדיעות ולא הכריע ביניהם. ועיי"ש במ"ב שמנהג העולם להקל שלא לחזר אחר כוס. אם לא כשיש לו יין בביתו, דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס. והקשו התוס' דלרבן גמליאל דסבר במסכת ברכות [מד א] דכל שבעת המינים טעונים ברכת המזון, אם נאמר דברהמ"ז טעונה כוס הרי יצטרך לשתות שוב יין, ולברך ברהמ"ז ולא יפטר לעולם. ותירצו דלא תיקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולא בכל ברהמ"ז. תוד"ה ש"מ ברכה. ובברכות תירצו דהיכא דאינו שותה בקביעות רק מלא לוגמיו [שזהו שיעור שתיה לענין ברכה אחרונה לדעתם] מודה ר"ג דאי"צ לברך ברהמ"ז. דאל"כ וכי לית ליה לר"ג כלל שיש ברכה מעין שלש. שם לז א. ד"ה נתן. ומכח קושיא זו כתב הבה"ג שאי"צ לברך ברכה אחרונה על כוס של ברהמ"ז. וכתב הרא"ש "ודבר תימה הוא. ושמא חשבו כבא מחמת הסעודה אעפ"י שהפסיק בברהמ"ז. והעולם לא נהגו כן".

^[6] לכתחילה צריך שיטעום המברך בעצמו ובדיעבד אף אם שתה אחד מהשומעים יצאו כולם ידי חובתן ואפילו אם השותה הוא תינוק כדמוכח במסכת עירובין [מ ב] שהגמרא שאלה למה לא יברכו ביוה"כ שהחיינו על הכוס ויתנו לקטן לשתות. רשב"ם. [לעיל ק ב לגבי קידוש כתב הרשב"ם דלכתחילה צריך שכל השומעים ישתו].

^[7] הקשו התוס' דאכתי תיקשי למה לא טעם מהכוס ע"י ששפך ממנו לידו או לכוס אחר באופן שהכוס לא נפגם. ותירצו דבכוס של חובה כגון הבדלה וברהמ"ז צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית. תוד"ה ש"מ טעמו. והאחרונים הקשו שעדיין יש עיצה לשפוך לכוס אחר ולהשאיר רביעית בכוס הראשון וישתה ממנו ואח"כ יתקן את הפגימה ע"י שיחזיר את היין מכוס השני לראשון. ותירצו שהגמרא סברה עתה שאין מועיל תיקון של הוספת יין לכוס פגום, והכי קאמר: שמע מינה טעמו פגמו ולא מועיל שום תיקון. ורב אשי דחה ואמר שהטעם משום שאין בו שיעור, ולדבריו יש לומר דמהני תיקון, וכפי שאכן נפסק להלכה.

^[8] הקשה המהרש"א, מאי ראיה מכאן לגבי מי שטעם באיסור קודם הבדלה? דילמא שאני הכא שמותר לו לכתחילה לאכול קודם הבדלה. לעיל קב ב בתוד"ה מניחו.

קידוש היום בכניסת השבת, מפני שקידוש היום קודם בחשיבות לכבוד יום וכבוד לילה. ואם איתא [יש] בסיס לדעתך שאפשר להשלים את קידוש היום במשך כל יום השבת — לישבקיה [שיניח] את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי [ויעשה בה שני דברים] שיעשה קידוש של שבת, וגם יכבד בו את יום השבת בשתיית יין! אמר ליה [לו]: חביבה מצוה בשעתה, ואם יכול אדם לקיים מצוה מיד בשעה שנתחייב בה ראוי לו לחבבה ולהקדימה.

ומקשים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] שחביבה מצוה בשעתה? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת — מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין ורוצה לאכול ולברך ברכת המזון על היין מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן, הן ברכת המזון והן ברכות ההבדלה, לאחריו לאחר ברכת המזון ומכאן נלמד כי לא אמרינן [אומרים אנו] במקרה כזה חביבה מצוה בשעתה, שיעשה מיד הבדלה ולא ימתין לסיים סעודתו ולברך ברכת המזון על היין!

אמר ליה [לו] בענוה: אנא לא חכימאה אנא, ולא חוזאה אנא, ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי [אני לא חכם אני, ולא מגיד אני, ולא "יחיד" חשוב אני, אלא שונה אני ומסדר אני דברי הלכה, וכן מורים בבית המדרש כמותי]: שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא [שונה לנו להלכה בין הכנסת היום, השבת, להוצאת היום]. וטעם הדבר: עיולי יומא [בכניסת היום] כל כמה דמקדמינן ליה [שמקדימים אנו אותו בקידוש] עדיף, ומחבבינן ליה [ומחבבים אנו אותו] על ידי כך, ומראים שחפצנו בו. אפוקי יומא [הוצאת היום] — מאחרינן ליה, כי היכי [מאחרים אנו אותה, כדי] שלא ליהוי עלן כטונא [יהיה יום השבת נראה עלינו כמשא] שאני שמחים לפורקו מעלינו.

ומעירים: שמע מינה [יכול אתה ללמוד ממנה] מיהא מתניתא [מברייתא זו] שהבאנו תמני [שמונה דברים] ומפרטים: שמע מינה [למד ממנה] מתוך מה שנאמר שהנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין... ואחר כך אומר הבדלה, והרי מן הסתם כבר הבדיל ב"אתה חוננתנו", אלא ודאי שגם המבדיל בתפלה אף על פי שאמר בה "אתה חוננתנו" צריך שיבדיל שנית על הכוס.

ושמע מינה [ולמד ממנה] ממה שנאמר "המברך על היין": ברכה, ברכת המזון, טעונה כוס. ושמע מינה [ולמד ממנה]: כוס של ברכה צריך שיעור, שאם לא כן היה יכול להבדיל, ולהשאיר מעט לצורך הברכה.

ושמע מינה [ולמד ממנה]: המברך ברכה כל שהיא צריך שיטעום ממה שמברך עליו, שאם לא כן הרי יכול לומר ברכת המזון על הכוס ולא לטעום ממנה ולאחר מכן יבדיל על אותה כוס. ושמע מינה [ולמד ממנה]: אם טעמו את הכוס — פגמו ושוב אינו ראוי לברכה. ושמע מינה [ולמד ממנה]: גם אם טעם משהו אחרי יציאת השבת מבדיל בכל זאת, ואין אומרים שכיון שאכל אינו צריך לעשות עוד הבדלה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

the sanctification of the day, i.e., kiddush at night, at the beginning of Shabbat, because the sanctification of the day takes precedence over the honor of the day and the honor of the night. And if it is so, that one who fails to recite kiddush at night may do so at any time during the day, let him leave over the cup of wine until the following day and use it for two mitzvot, as he can recite kiddush during the day and simultaneously honor the Shabbat day by drinking wine. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: A mitzva is beloved in its proper time.

Ravina objected to this answer: And do we say that a mitzva is beloved in its proper time? But wasn’t it taught in a baraita: One who enters his home at the conclusion of Shabbat recites the blessing over the wine, and then over the light, and then over the spices, and recites havdala thereafter over the cup of wine. And if he has only one cup of wine, he leaves it for after he eats his food, and uses it for Grace after Meals, and arranges all of the other blessings together thereafter. This baraita indicates that we do not say that a mitzva is beloved in its proper time, as one does not have to recite havdala immediately, i.e., before partaking of his meal.

He said to him: I am neither a scholar, nor a speculator, nor an important individual; rather, I teach and systematically arrange halakhic rulings, and the scholars instruct the students in the study hall in accordance with my opinion. I maintain that there is a difference for us between the arrival of the day of Shabbat and the departure of the day. With regard to the arrival of the day, the sooner we welcome the day by reciting kiddush the better, and we thereby express how beloved it is to us. With regard to the conclusion of the day, we delay it so that Shabbat will not appear to be like a burden to us.

The Gemara points out that one may learn from this baraita eight halakhot. The Gemara elaborates: Learn from it that one who recites havdala in the evening prayer must also recite havdala over a cup. The baraita states that one who comes home must recite the blessing over wine and havdala, despite the fact that he has presumably already recited havdala in the evening prayer service.

And learn from it that one who recites the blessing of Grace after Meals requires a cup of wine. And learn from it that a cup of blessing requires a minimum measure, for otherwise it would have been possible for one who has only one cup of wine to simply divide it into two, recite havdala immediately, and still have a cup of wine left over for Grace after Meals.

And learn from it that one who recites a blessing must taste the food over which he recites the blessing. Otherwise, one who has only one cup of wine would be able to use it for both havdala and Grace after Meals. And learn from it that once he has tasted the wine in the cup he has disqualified it from further use as a cup of blessing. And learn from it that even if one has tasted food after Shabbat, he nevertheless recites havdala.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ש כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם ואם איתא דמקדש ביום נשבקיה עד למחר וליעבד ביה תרי קידושי וכבוד יום ופרקי' חביבה מצוה בשעתה כלומר כיון שהלילה קודם לקידושה מן היום אין מעבירין מצות הקידוש מן הלילה עד למחר:

איני והתניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן לאחריו הנה מאחרת ההבדלה לאחר המזון ולא אמרי' חביבה מצוה בשעתה ופרקי' שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא מחבבינן ליה ולא מאחרינן ליה אפוקי יומא דהיא תליא בהבדלה מאחרינן ליה ואסקינן ש"מ מיהא מתניתא תמני וסימ' תלתי כסי ותלתא טעמי ושתי קדושות מדקתני מבדיל על הכוס ש"מ שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ומדקתני מניחו לאחר המזון ש"מ ברכת המזון טעונה כוס ומדלא מבדיל במקצתו ש"מ כוס של ברכה צריך שיעור כדי רביעית ואין לו אלא שיעור אחד ומדלא קתני מבדיל ומניחו לאחר המזון ומברך עוד עליו ברכת המזון ש"מ דאסור לו לברך עד שיטעום וש"מ טעמו פגמו לברכה וש"מ טעם מבדיל מדקתני ומשלשלן כלן בברכת המזון ומדבריך בכוס אחד והבדלה ש"מ אומר שתי קדושות בכוס אחד וש"מ מדמקדים המאור לבשמים ב"ש היא דאי ב"ה בשמים ואח"כ מאור אמרי:

ש"מ טעמו פגמו. והקשו בתוס' אמאי לא טעם ליה ביד או בכלי אחר ותירצו דצריך לשתות מכוס שיש בו רביעית:

ממה שאמרו כאן בברכות הבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון והוא משלשלן כלן לאחריו אתה למד שבעה דברים:

הראשון שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ומה שאמרו אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סלתי פירושה לענין מלאכה אבל לאכילה ושתיה אסור לכתחלה עד שיבדיל על הכוס וכבר ביארנוה במסכת ברכות פרק אין עומדין:

השני שהמברך צריך שיטעום שאם לא כן באותה של מעלה יקדש ולא יטעום ויחזור ויברך עליו למחר ובזו יבדיל ולא יטעום ויחזור ויסעוד ויברך על זה ברכת המזון ומ"מ לאו דוקא המברך [אלא אף] אחד מן המסובין ואפי' תינוק וכמו שהתבאר בעירובין בפרק שלישי במה שאמרו שם ליתביה לינוקא וכו' וכן מה שאמרו המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא דיו באחד מן המסובין שהרי קידוש בית הכנסת אלמלא קידוש במקום סעודה כלם היו יוצאין בו:

השלישי שהברכה טעונה כוס ומ"מ דוקא למצוה אבל לא לעכוב וקידוש והבדלה מיהא טעונים כוס אף לעכוב אם אינו מקדש על הפת ואם אין לו יין להבדלה פוטר עצמו בשל תפלה ביארנוה במסכת ברכות פרק דברים:

הרביעי שכוס של ברכה צריך שיעור ושיעורו מזוג שאם לא כן יחלוק את כוסו לשני כוסות:

החמישי שאם טעם מבדיל:

הששי שכל שטעמו פגמו שאם לא כן יבדיל ואח"כ יברך ברכת המזון ואע"פ שלדעת רב אשי לא נאמר טעמו פגמו אלא מפני חסרון שיעור הא כל שנשאר בו שיעור לא פגמו הדברים נראין כסתם השמועה שאפי' יש בו כמה שיעורין פגמו ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו כתבוה דוקא לברכת המזון וכן לכל ברכת חובה כגון קידוש והבדלה ואף בחבית גדולה שטעמה פגמה וכמו שאמרו רב אשי קפיד אפי' בחביתא אבל לענין בורא פרי הגפן טעמו ולא פגמו ומברך עליו בורא פרי הגפן הואיל וברכת הנהנין היא אפי' מאה זה אחר זה אין להם ליהנות בלא ברכה ואין נראה לי כן שאם כן למה אמרו במי שאין לו אלא כוס אחד קידוש לילה קודם לשל יום יקדש בלילה ויטעום מעט ויניחהו למחר אלא אף בבורא פרי הגפן כן ומ"מ יש לי לתרץ לדעתם שמאחר שאותו קידוש של בורא פרי הגפן נתקן להם לכבוד שבת כדי לקבוע סעודה על היין כמו שנבאר בסמוך הרי חזר לו כדין ברכת חובה ודינו כקידוש והבדלה הא כל שבא לשתות מתורת רשות אע"פ שנפגם צריך לברך בורא פרי הגפן:

השביעי שאומרין שתי קדושות על כוס אחד כברכת המזון והבדלה כמו שביארנו למעלה ואף ביש לו כן כמו שכתבנו במסכת ברכות פרק דברים אלא שגדולי המפרשים פרשוה דוקא באין לו וגדולי הדורות נסכמים בה:

וש"מ כוס של ברכה צריכה שיעור כתב רבי אלחנן זצוק"ל ואם תאמר והא אין אלא שם אחד קתני ומוכח בברכות פ' אילו שאין לו כלי אחר אלא זה ונדחק מאוד בקושיא זו וכתב משם רבו בזה דברים שאל נ"ל כלל ונ"ל דבין הכא ובין התם לא משמע כוס אחד על הכלי אלא על היין שאי שם אלא שיעור כוס אחד דה"ג התם והא כוס של ברכה צריך שיעור דאית טפי משיעורא והא אי שם אלא אותו הכוס קתני תרי לא הוי טפי מחד הוי וכל זה הלשון אינו משמע אלא על שיעור היין ולא על גוף הכוס:

וש"מ טעם מבדיל קשא לי דהכי הול"ל וש"מ מורת לטעום לכתחלה ולהבדיל היכא דיאן לו אלא כוס אחד וכ"ש אם טעם בדיעבד שמבדיל וי"ל דהכי ש"מ טעם מבדיל אפילו היכא לו שני כוסות שאינו דחוק בעבור בהמ"ז והכי פשיט מינה אי אמרת בשלמא בעלמא טעם מבדיל אפילו היכא דיש לו שני כוסות שאינו דחוק בעבור בהמ"ז והכי פשוט מינה אי אמרת בשלמא טעם מבדיל מש"ה הכי שרינן לי' יכל לכתחלה ולהבדיל לבסוף היכא דאין לו אלא כוס אחד אא"א דבעלמא טעם אינו מבדיל היכי שרינן לי' לכתחלה למיכל אטו משום מצוה דבהמ"ז דחינן למצוה דהבדלה אלא לאו ש"מ לא מידחיא מצות הבדלה בהכי שאם טעם מבדיל ואי אמרת מ"מ שמעת מינה שמותר לטעום לכתחלה היכא דאין לו אלא כוס אחד ואמאי לא מני לה והויין תשע. תשובה היא היא גופא דברייתא דתני מניחו לאחר המזון ומשלשן כולו לאחריו ולא שיייך בי' האי לישנא למימר בה ש"מ וראיתי שרבי' אלחנן זצוק"ל נדחק בקושאי זו ואל תירץ בה כלום:

בד"ה ש"מ תמני תימה דהמ"ל תשע כו' ולפי' רבינו נסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבע"י כו' עכ"ל דהשתא באיפסוקי ליכא חידושא באין לו אלא כוס אחד דביש לו נמי עוד כוס אחר מותר לאכול קודם הבדלה וק"ל:

בד"ה ש"מ המבדיל כו' שסוברת שא"צ כו' בזו ובזו ינוחו לו כו' ואע"ג דאיכא דלא כו' עכ"ל נראה [ג] בכוונת דבריהם כיון דאיכא ברייתא התם דינוחו ברכות משמע דמדינא לא בעי להבדיל בשניהם אלא דמצוה מן המובחר היא להבדיל בשניהם וה"א דהך ברייתא דהכא נמי אית ליה הכי ודמשמע הכא דודאי הבדיל בתפלה כו' לאו משום דמדינא צריך להבדיל בשניהם דהא איכא דלא מבדיל כו' אלא משום דרוב בני אדם כו' והיינו משום דינוחו ברכות כו' כדקאמר התם מיהו ק"ל דא"כ מאי קאמר הכא ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס דמשמע מדינא וליכא למימר דהא פשיט ליה שפיר מברייתא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אבל המבדיל על הכוס דצריך שיבדיל בתפלה אימא לאו מדינא היא הא ליתא דהסוגיא דהתם מוכחא דק"ו הוא ומה תפלה דעיקר תקנתא הוא אמרי' המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא הוא לכ"ש והיה נראה לומר דרצונם לומר דרבא דהתם לית ליה פשיטותא דהכא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אבל אם כן מאי קשיא להו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה כו' אימא דקושטא דרבא דהתם לא ס"ל הכי אלא דקושטא הוא דלא הבדיל בתפלה וליכא למשמע מינה דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וע"ק דהך דקתני התם המבדיל בזה ובזה ינוחו כו' לא קאי הכי דאדחיא לה התם אלא דהכי קאמר המבדיל בזו ואין מבדיל בזו ינוחו ברכות כו' וצ"ע ודו"ק:

בד"ה ש"מ ברכה כו' וא"ת לר"ג דאמר כו' דכל ז' מילין טעונין ג' ברכות כו' עכ"ל כצ"ל אבל אם בהמ"ז לא היה טעונה כוס רק בג' ע"י זימון לא הוי [ד] קשיא להו מהא דר"ג דבז' מינין ליכא זימון דאין מזמנין על הפירות וק"ל:

בד"ה וש"מ כוס כו' ע"כ כלי אחד דאי לענין דליכא ב' רביעית כו' דאפי' אמשהו מברך שלא יהנה כו' עכ"ל דהיינו לשתות העודף על ידי שפיכה בכלי שני אם יש לו ובהא ודאי לא הוה אשמעינן מידי דודאי יש לברך ברכת הנהנין אפי' אמשהו וקצת קשה דהשתא נמי דאין לו עוד כלי אחר וטעם העודף בידיה מאי אשמעינן אטו משום דשתי ליה מידיה יפטור מברכת הנהנין ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ש"מ טעם מבדיל ולא ימתין עד כו' עכ"ל הא לא אצטריך לאשמעינן דאחר שאכל בעי לאבדולי דהא מלתא שמעינן לה שפיר מהא דקאמר דמבדיל והולך כל השבת כולה אלא דאשמעינן אם אכל במוצאי שבת מצי לאבדולי בלילה אחר כך ולא בעי להמתין עד למחר כמו בקידוש דאיכא למ"ד דאם טעם בלילה קודם קידוש ימתין בקידוש עד למחר כדלקמן וק"ל:

גמרא וכבוד לילה נמחק ונ"ב ס"א אינו:

תוס' ד"ה ש"מ תמני. עיין (לעיל קב ב) בתד"ה מניחו שכתב לפירוש הר"נ ואע"ג דמפסיקין להבדלה כו' הא דקאמר הכא מניחו לאחה"מ לא שמותר לאכול כו' ע"ש ולהרש"א נראה דאישתמיט זה ונראה דהרא"ש אטעיתיה שכתב על הא דאמימר בת טוות (לקמן) משמיה דר"נ דס"ל להברייתא דהבדלה אינה קובעת:

תוס' ד"ה ש"מ המבדיל. וי"ל משום דאיכא כו' דא"צ להבדיל בשניהם כו'. נראה כוונתם ואם כן מאי אולמא הך ברייתא מההיא והרש"א השיא כוונתם ע"ד אחר:

תוס' ד"ה ש"מ ברכה. עיין רש"א שכ' דאף לר"ג אין מזמנין עה"פ ואשתמיטתיה דברי התוס' (בברכות ס"ד לז) שכ' להדיא דלר"ג מזמנין עה"פ ומ"מ אי לא הוי טעונה כוס ביחיד י"ל שלא ישתו האחרים כמ"ש התוס' שם:

גמ' וש"מ ברכה טעונה כוס. עי' פ"א מ"ד דדמאי ובר"ש:

ש"מ המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. נ"ל דהא פשיטא לי' בלא"ה נמי דאע"ג שהבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס כמו בקידושא דאע"ג דהתפלל וכבר נאסר בעשי' מלאכה וקבל שבת על עצמו מ"מ מצוה עליו לקדש על הכוס ג"כ וה"ה ה"נ מצוה עליו להבדיל על הכוס אבל מ"מ ה"א מכיון שהתפלל כבר יצא השבת ומותר לו לאכול רק שמצוה עליו להבדיל ג"כ על הכוס קמ"ל הכא דעדי' לא יצא שבת מדקי"ל חביבא מצוה בשעתה והכא משום אפוקי יומא הוא ש"מ שעדי' לא הוציא שבת בתפלתו כ"א בכוס דוקא והא"ש דמייתי לי' הכא ולא לעיל דכבר מייתי הברי' הלז כמה פעמים:

ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה. דלא מבדיל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה: לא חכימא אנא. דלא אמינא ליה אנא מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה: ולא חוזאה אנא. מגיד: ולא אמינא ליה משמיה דגברא יחידאה: אלא גמרנא אנא. כך שמעתי בישיבה: וסדרנא אנא. מסדר שמועות לפני רבותי תמיד: עיולי יומא. מחבבינא ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכי דלנקטיה עילוון הייא: אפוקי יומא. כגון אבדלתא: מאחרינן ליה. היכא דאין לו אלא כוס אחד עד לאחר המזון: שמע מינה המבדיל בתפלה כו'. דקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל אף על גב דסתם בני אדם מבדילין בתפלה: וש''מ ברכה טעונה כוס. ברכת המזון: ושמע מינה. (ברכת המזון) [כוס] של ברכ' צריך שיעור דאי לא צריך שיעור ליחלקיה לתרי: ושמע מינה צריך המברך שיטעום. דאי לא טעים ליה. ליבריך עליה תרי זימני: ושמע מינה טעמו פגמו. כבר מברכת המזון:

רשב"ם
קידוש היום. קידוש הלילה שמקדשין את היום על הכוס בלילה קודם לכבוד יום שלא ישתה אותו באמצע סעודה אלא יקדש בו בלילה קודם אכילה: ולעביד ביה תרתי. קידוש היום והוי נמי כבוד היום קצת אע''פ שאינה בתוך הסעודה: חביבה מצוה בשעתה. כדאמר באלו דברים (לעיל דף סח:) שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם בשבת עד שתחשך שנא' (במדבר ח) עולת שבת בשבתו הלכך יקדש בו בלילה ולא ימתין בו עד מחר: ומי אמרינן. גבי ברכה חביבה מצוה בשעתה: ומשלשלן כולן לאחריו. לאחר ברכת המזון יין נר בשמים והבדלה כב''ש אליבא דר' יהודה והכי מפרשי' לקמיה ולא אמר חביבה מצוה בשעתה דלא מבדיל מקמי מזון דהויא שעת הבדלה: לא חכימא אנא. לא אמינא לה מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה: ולא חוזאה אנא. מגיד: ולא אמינא לה משמיה דגברא יחידאה: אלא גמרנא אנא. כך שמעתי בישיבה: וסדרנא אנא. מסדר שמועותי לפני רבותי כך מפרש רבינו שלמה ובתלמידי רבינו יצחק כתב ה''ג לא חכימא ולא גמרנא אנא אלא מסדרנא אנא ונ''ל פי' הדבר כן לא חכימא אנא לומר מה שאמרתי מעצמי מקדש והולך כל היום כולו וגם לתרץ חביבה מצוה בשעתה ולא גמרנא אנא לא למדתי דבר זה מרבותי בסדר קידוש אלא סדרנא אנא כל סדרי ברכות קידוש והבדלה נתתי לב בהן לברר את כולן לא נתישבתי עד שעמדתי על עיקרן ועל סדרן להורות לעולם כן: עיולי יומא. מחבבינן ליה ועבדין קידושא מאורתא כי היכי דלינקטי עילוון הייא דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצוה: אפוקי יומא. כגון הבדלה מאחרינן ליה היכא דאשכחן שום עלילה לאחוריה כגון היכא דאין לו אלא כוס אחד דמאחרינן ליה עד לאתר המזון: שמע מינה המבדיל בתפלה כו'. דקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל ואע''ג דסתם בני אדם מבדילין בתפלה: ש''מ ברבה טעונה כוס. ברכת המזון: וש''מ כוס של ברבה צריך שיעור. רביעית לוג דאי לא תימא הכי דצריך שיעור לחלקיה לתרי: וש''מ המברך צריך שיטעום. או הוא או אחד מן השומעים ובשתיית אחד מהן יצאו כולן כדאמר בעירובין בפרק בכל מערבין (דף מ:) דאמר התם ליברך עליה ולינחיה ומשני המברך צריך שיטעום וליתביה לינוקא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דאתי למיסרך וביום הכפורים קאי וש''מ דהמברך צריך שיטעום לכתחלה ואם לא טעם כי אם אתד מהן יצאו כולן ידי חובתן אבל אין מברכין על הכוס אם לא ישתה א' ממנו ואפילו בשתיית תינוק שפיר דמי ומברייתא זו שמעינן דצריך שיטעום דאי לא טעים ליה ליברך עליה תרי זימני הבדלה בשעתה בלא שתיה וברכת המזון בשעתה וישתה: וש''מ טעמו פגמו. לברכת המזון מדלא מבדיל ברישא קודם אכילה ושותה ומשייר המותר לברכת המזון: וש''מ טעם מבדיל. אף על פי שאכל מבדיל ולא ימתין עד למחר קודם אכילה דאיכא למאן דאמר לקמן (דף קו:) טעם אינו מבדיל''הכא לא גרסי' טעם אינו מקדש:

שמע מינה תמני. תימה דהוה מצי למימר תשע שמע מינה שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד ולפירוש רבינו ניסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבעוד יום ניחא אך קשה על פירושו כדפי' לעיל: שמע מינה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וא''ת בפרק אין עומדין (ברכות דף לג:) דאמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי א''ל כקידושא מה קידושא בתפלה ועל הכוס אף הבדלה אמאי לא פשיט ליה מברייתא דהכא וי''ל משום דאיכא ברייתא התם שסוברת שא''צ להבדיל בשניהם דקתני המבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה אף על גב דאיכא דלא מבדלי מדאמר המבדיל בזה ובזה כו' משום דרוב בני אדם מבדילים בתפלה: שמע מינה ברכה טעונה כוס. קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכן משמע לקמן (דף קיז:) דתנן שלישי אומר עליו ברכת המזון וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ''ז טעונה כוס וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי מיהו יש לדחות משום דבהמ''ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ''ז היה להם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ''ז על הכוס אלא בג' ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילו ביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת ועוד מוכיח מורי הר''ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס וא''ת לר''ג דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ''ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א''כ לא יפטר לעולם וי''ל דלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה''ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ''ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ''ז טעונה כוס ובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב''ש: וש''מ כוס של ברכה צריך שיעור. פי' מדאינו מחלקו לב' כוסות ותימה דהא מדקתני אין אלא כוס א' משמע דאין לו כלי אחר דהכי אמרי' בברכות באלו דברים (ג''ז שם) דקאמר התם וסברי ב''ש בהמ''ז טעונה כוס והתנן בא להם יין אחר המזון ואין לו אלא כוס אחד מברך על היין ואח''כ מברך על המזון מאי לאו דמברך עליה ושתי ליה מיד לא דמברך ומנח ליה ולא שתי ומניחו לבהמ''ז והאמר מר המברך צריך שיטעום דטעים ליה בידיה שיניח מעט מן היין בידו וישתה ולא יפגום ומיירי שאין שם רביעית בצמצום משמע מדמוקי לה בטעים ליה בידיה ולא קאמר שיניח היתר מרביעית בכלי אחר משום דקתני אין לו אלא כוס אחד היינו אין לו אלא כלי אחד וי''ל דהתם כיון דמיירי דאיכא טפי מרביעית א''כ אין לו אלא כוס אחד היינו על כרחך כלי אחד דאי לענין דליכא שני רביעית קאמר הלא א''צ שיעור לברך על היין לשתות דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה והרי יכול לברך ולשתות העודף על הרביעית ורביעית הנשאר יניח לברכת המזון אלא אין לו אלא כלי אחד קאמר אבל הכא אין לו אלא כוס אחד אין נראה דכלי אחד קאמר דהא הנכנס לביתו קתני שלא התחיל לאכול ואי אפשר שלא ימצא כלי אחר דמסתמא לא מיירי בגברא ערטילאי הלכך ע''כ לענין דאין לו שני שיעורין קאמר ובברכות דמיירי בבא להם יין על השלחן אפשר שאין לו על השלחן אלא כלי אחד: ש''מ טעם מבדיל. ולא ימתין עד למחר קודם אכילה: שמע מינה טעמו פגמו. נראה דס''ד דאיכא טפי מרביעית ומשום דליכא שתי רביעיות קרי ליה כוס אחד והשתא מוכח שפיר דטעמו פגמו אף על גב דכוס של ברכה צריך שיעור דנהי דצריך שיעור יטעום מלא לוגמיו היתר על הרביעית והרביעית יניח לבהמ''ז ורב אשי דחי דמיירי דליכא שיעור טעימה יותר מרביעית דאם טעמו חסר שיעורו ומיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי ליה אמאי לא טעים ליה בידיה או בכלי אחר כדאמר באלו דברים וי''ל בכוס חובה כגון הבדלה ובהמ''ז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית הלכך לא אפשר למיטעם בידיה או בכלי אחר אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע''י דטעים ליה בידיה:

דף קה - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד