פסחים קג ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קג - ב

דרב ברונא ורב חננאל, תלמידי דרב, הוו יתבי בסעודתא. קאי עלייהו עמד עליהם, והיה משמש לפניהם, רב ייבא סבא.

אמרו ליה: הב לן כוס יין, וניבריך עליו ברכת המזון!

לסוף, לאחר מכן, נמלכו ואמרו ליה: הב לן כוס יין ונישתי תחילה, קודם שנברך.

אמר להו רב ייבא סבא: כיון דאמריתו "הב לן וניבריך" - איתסרא לכו למישתי עד לאחר ברכת המזון.

מאי טעמא? משום דאסחיחו דעתייכו. שעל ידי שאמרתם "הב לן וניבריך" הסחתם דעתכם משתיית היין, ואסורים אתם לשתות עד לאחר ברכת המזון. ^[1]

הרי שברכת המזון נחשבת להיסח הדעת, ולפיכך ברכתי שוב על היין שלאחר ברכת המזון. ^[2]

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודה, וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא.

אמימר בריך על כל כסא וכסא, בכל פעם שהיה שותה בתוך הסעודה בירך בורא פרי הגפן.

ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא. רק על הכוס הראשון שבתוך הסעודה ועל כוס של ברכת המזון [ששותהו לאחר ברכת המזון], כרבא דלעיל.

רב אשי בריך אכסא קמא, ותו לא בריך אפילו על כוס של ברכת המזון. ^[3]

אמר להו רב אחא בר רבא: אנן - כמאן נעביד? כיצד עלינו לנהוג הלכה למעשה?

אמימר אמר: אנא "נמלך" אנא! בכל כוס שאני שותה בדעתי שלא לשתות יותר, ורק אחר כך אני נמלך ושותה עוד כוס, והוי היסח הדעת, ולכן הייתי צריך לברך על כל כוס וכוס, מאחר שהיה לי היסח הדעת ביניהם.

מר זוטרא אמר: אנא - דעבדי כתלמידי דרב. שלא הייתי נמלך, ולכן ברכתי רק על כוס הראשון. וגם על הכוס של ברכת המזון ברכתי לפי שברכת המזון הוי היסח הדעת, כדדייקינן לעיל מתלמידי דרב.

ורב אשי אמר: לית הלכתא כתלמידי דרב! וברכת המזון לא הוי היסח הדעת, ואין צריך לברך אפילו על כוס של ברכת המזון.

וראיה לדבר: דהא יום טוב שחל להיות אחר השבת, ואמר רב - יקנ"ה! דהיינו שמברך על היין רק פעם אחת, ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על הקידוש בפני עצמו ועל ההבדלה בפני עצמה. ^[4] ואם כן, הכא נמי, אין צריך לברך על הכוס של קידוש ^[5] ולחזור ולברך על כוס של ברכת המזון.

ונמצא שהוכחש מה שאמר רב ייבא סבא משמיה דרב מדברי רב עצמו!

ודחינן: ולא היא!

התם, בתלמידי דרב, עקר דעתיה ממשתיא על ידי אמירת "הב לן וניבריך".

הכא, ביו"ט שחל להיות אחר השבת, לא עקר דעתיה ממשתיא, לפי שעדיין לא התחיל לשתות, וכל זמן הקידוש וההבדלה דעתו לשתות. ולכן אינו צריך לברך אלא ברכה אחת לשתיהן.

וממשיכה הגמרא בסיפור המעשה ברב יעקב בר אבא שאיקלע לבי רבא, וזה היה בשבת. [והפסיקה הגמרא באמצע, בעובדה דאמימר ומר זוטרא ורב אשי, שנחלקו אי הלכה כרבא ותלמידי דרב].

כי מטא רבא במוצאי שבת לאבדולי, קם שמעיה, משמשו, ואדליק אבוקה משרגא, מנר אחר, לצורך ברכת מאורי האש.

אמר ליה רב יעקב בר אבא לרבא, לאחר שהבדיל: למה לך כולי האי להדליק אבוקה? הא מנחא שרגא הרי הנר מונח לפניך, ומדוע אי אפשר לברך עליו? אמר ליה רבא: שמעא, שמשי - מדעתיה דנפשיה קא עביד, ולא ציותיו לעשות כן.

אמר ליה רב יעקב בר אבא: אי לא שמיע ליה שמשך מיניה דמר, אילולא ששמע שמשך ממך שיש לנהוג כך - לא הוה עביד!

אמר ליה רבא: וכי לא סבר ליה מר דאבוקה להבדלה - מצוה מן המובחר?! ^[6]

פתח רבא ואמר: ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך המבדיל בין קודש לחול.

אמר ליה רב יעקב בר אבא: למה לך כולי האי להאריך כל כך?

והאמר רב יהודה אמר רב: ברוך המבדיל בין קודש לחול - זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא, ולא אמר יותר?

אמר ליה רבא: אנא, כהא סבירא לי -

דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הפוחת [בעניני הבדלה] לא יפחות משלש מיני הבדלות. והמוסיף לא יוסיף על שבע!

הערות

^[1] רש"י והרשב"ם שלא די שיברכו בפה"ג על שתייתם עתה אלא צריכים קודם לברך ברהמ"ז. והתוס' כתבו שאי"צ לברך ברהמ"ז אלא יברכו בפה"ג בלבד ומותר להם לשתות. והוכיחו כן מהא דרבא הביא ראיה מדין זה לענין שהשותה אחר ברהמ"ז צריך לברך בפה"ג. ובשלמא אי מיירי כאן לענין ברכת בפה"ג שפיר מביא ראיה. אבל אם מיירי לענין שאסור להם לשתות עד שיברכו ברהמ"ז מנא ליה דאחר בהמ"ז יצטרך לברך בפה"ג. ודחו זאת התוס' דאם אינם צריכים לברך בפה"ג היות ו"הב לן וניבריך" לא הוי הפסק, א"כ אמאי אסורין לשתות עד שיברכו בהמ"ז. ומ"מ כתבו התוס' דמלשון הגמרא משמע שאי"צ לברך ברהמ"ז. מדלא אמרו "איחסרא לכו למישתי עד דברכיתו ברהמ"ז ובפה"ג". ועוד כתבו שסברא הוא כיון ד"הב לן וניבריך" הוי הפסק כאילו כבר בירכו סגי בברכת בפה"ג כמו אחר בהמ"ז. לעיל קב א תוד"ה כשהן [ועיין לעיל קא ב בעיונים 5, מחלוקת דומה בראשונים לענין שינוי מקום].

^[2] כתב הרשב"ם שאעפ"י שברהמ"ז הוי הפסק לגבי ברכת היין שבסעודה, מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונה על היין ברהמ"ז לפי שברהמ"ז פוטרתו, דהשתא ברכת מעין ג' סגי להו כ"ש שלש ברכות עצמן. והתוס' כתבו שאין זה ק"ו. שהרי מצינו לגבי דברים הבאים שלא מחמת הסעודה שאכלן אחר הסעודה קודם ברהמ"ז שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, ואין ברהמ"ז פוטרתם. אך לדינא הסכימו התוס' שאי"צ לברך ברכה אחרונה על היין כי הוא נחשב לדברים הבאים מחמת הסעודה. תוד"ה אנא.

^[3] כתבו התוס' דמכאן משמע שבכל דבר מצוה שטעון כוב אי"צ לברך בפה"ג מצד עצם המצוה אלא רק מצד ברכת הנהנין ונפ"מ שאם בירך לפני כן על היין אי"צ לברך שוב על הכוס באופן שאין הפסק, כדחזינן מדרב אשי שלא בירך על כוס של ברהמ"ז. וגם החולקים עליו אינם מחייבים לברך בפה"ג רק מצד הפסק. והביאו ראיה לזה מירושלמי דאמר שאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום ובירך על היין אי"צ לברך בקידוש בפה"ג. והקשו א"כ למה מברכין על כוס שני שאחר הגדה בפה"ג? שהרי לא היה הפסק בין ברכת בפה"ג שבירך על כוס ראשון לבינו. ותירצו דהגדה [וכן ההלל שעל כוס רביעי] הוי הפסק. שאעפ"י שמותר לשתות באמצע ההגדה מ"מ כיון שהתחיל בברכת אשר גאלנו נאסר לשתות והוי כמו ברהמ"ז דמפקינן הכא דהוי הפסק. תוד"ה רב אשי. ויש שכתב לבאר החילוק מסוגיין, דדוקא גבי קידוש וברהמ"ז אף שהן שתי מצוות נפרדות ושתיהן טעונות כוס, מכל מקום אין צורך שהשתיה שלהן תהא מחולקת לשתים, ויכול לשתותן בשתיה אחת. הלכך אינו צריך לברך על כל אחת בפה"ג. אבל בארבע כוסות צריך שתהיה שתית כל כוס מחולקת לעצמה. כי אין כאן ארבע כוסות מחולקות, ולכן צריך לברך על כל כוס כדי שתהיינה השתיות מחולקות. גבורות ה' פרק מ"ט.

^[4] רש"י. והתוס' הקשו עליו דאיך יברך פעמים בפה"ג על כוס אחד וזה לא מצינו. ולכן הם מפרשים שהראיה היא מדלא תיקנו את ברכת היין בסוף שמע מינה דלא הוי הקידוש הפסק וה"ה נמי ברהמ"ז. תוד"ה וקאמר. והראשונים הקשו על עיקר קושית רב אשי. דמאי סלקא דעתין לדמות יקנ"ה לברהמ"ז? הא ברהמ"ז היא גמר סעודה והיסח הדעת, ודין הוא שתפסיק. משא"כ ביקנ"ה, וכתירוץ הגמ'. ועוד הקשו למה לא פריך רב אשי מכל קידוש דעלמא שהקידוש אינו הפסק לגבי בפה"ג שבירך תחילה. ותירצו על הקושיא הראשונה, דרב אשי סבר שהטעם שברהמ"ז מפסקת אינה משום שהיא גמר וסילוק אכילה אלא משום שנאסרה ונפסקה שתייתו מחמת הברכה ולכן הקשה מיקנ"ה, שהרי שם ג"כ נאסרה עליו השתיה אחר ברכת היין מחמת מצות הבדלה. ועל הקושיא השניה תירצו, שמקידוש דעלמא לא קשיא משום שברכת הקידוש שהיא חובת הכוס אין דינה שתפסיק דחדא ברכתא אריכתא היא אבל מיקנ"ה שההבדלה אין מקומה בכוס זה הקשה שהיה ראוי שתפסיק. והמהרש"א תירץ קושיא זו, דמקידוש והבדלה דעלמא לא קשיא ליה. דכיון דאין בהם הרבה ברכות אינם מפסיקים כמו ברהמ"ז שיש בה הרבה ברכות. אבל מיקנ"ה שיש שם הרבה ברכות היה קשה לו, למה לא הוי הפסק.

^[5] רש"י והרשב"ם. כסעודת חול כשבירך באמצע סעודתו על היין, שאין צריך לברך שוב על כוס של ברהמ"ז.

^[6] לכאורה קשה למה לא השיב לו רבא מיד את תשובתו האמיתית כמו שאמר לבסוף. ובמרדכי הביא בשם הר"י מקורביל שרבא ורב יעקב בר אבא לא הבינו זה את זה מלכתחילה. שרבא חשב שרב יעקב שאלו שאע"ג שאבוקה מצוה מן המובחר מ"מ כיון שיש כבר נר דולק אין לחזר אחר אבוקה. וענהו רבא שאכן לא היה צריך לחזר אבוקה ומה שעשה מדעת עצמו עשה כן. ורב יעקב באמת שאל על עיקר הדבר למה צריך אבוקה כלל, וחשב שרבא הבין את שאלתו וענהו שבאמת אין צריך כלל אבוקה. והשיב לו רב יעקב שאם השמש לא היה שומע פעם אחת מרבא שצריך אבוקה לא היה עושה עכשיו כן. ועכשיו הבין רבא כוונת רב יעקב. ואמר לו שהשמש אכן שמע ממני שמצוה באבוקה כשאין נר דולק. ומה שחזר על האבוקה עכשיו כשהנר היה דולק זה עשה מדעת עצמו ולא על דעתי. ובטעם הדבר שצריך אבוקה להבדלה למצוה מן המובחר, כתבו ראשונים משום שאורה מרובה. ויש שכתבו משום שאמרו בברכות [נב ב] שמברכים "בורא מאורי האש" בלשון רבים לפי שיש הרבה גוונים באש. וזה ניכר יותר באבוקה מבנר.

קאי עלייהו [עמד עליהם לשמשם] רב ייבא סבא [הזקן]. אמרו ליה [לו]: הב לן וניבריך [הבה ונברך]. לסוף שסיימו סעודתם התחרטו ואמרו ליה [לו]: הב לן ונישתי [הבה ונשתה] עוד יין, אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב כיון דאמריתו הב לן וניבריך, איתסרא לכו למישתי [שאמרתם הבה ונברך, נאסר לכם לשתות עוד]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר, דאסחיתו דעתייכו [שהסחתם את דעתכם] מלשתות עוד. ולכן אם רצונכם לשתות יין לאחר מכן, יש לכם צורך לברך שנית "בורא פרי הגפן".

מסופר: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי [היו יושבים] בסעודה, וקאי עלייהו [ועמד עליהם לשמשם] רב אחא בריה [בנו] של רבא, אמימר בריך על כל כסא וכסא [ברך על כל כוס וכוס של יין לחוד], ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא [בירך על כוס ראשונה ששתה בתוך הסעודה ועל כוס האחרונה ששתה לברכת המזון], רב אשי בריך אכסא קמא, ותו [ברך על הכוס הראשונה, ושוב] לא בריך.

אמר להו [להם] רב אחא בר רבא: אנן כמאן נעביד [אנחנו כמי נעשה]? שהרי ראינו שלוש דרכים בהלכה זו! אמימר אמר: נמלך אנא [אני] ואין זו הלכה כללית, משום שבשעת שתיית כוס ראשונה לא התכוון לשתות כוס נוספת, וכאשר שתה כוס אחרת היה זה משום שהתחרט, וכיון שהסיח דעתו מלשתות לאחר שתיית כוס ראשונה — חייב לברך שנית. מר זוטרא אמר: אנא דעבדי [אני שעשיתי] כשיטת תלמידי רב, שלאחר שמתכוננים לברך ברכת המזון, הרי זו הסחת דעת גמורה ושוב אין ברכה שבתוך המזון פוטרת יין שלאחר ברכת המזון.

ורב אשי אמר: לית הילכתא [אין הלכה] כשיטת תלמידי רב, והוכחה לדבר משיטת רב עצמו דהא [שהרי] יום טוב שחל להיות אחר השבת, ואמר רב: סדר הקידוש הוא: יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. ונמצא שלמרות שעושה קידוש לאחר ברכת היין ומפסיק על ידי כך בין ברכה זו להבדלה אינו מתחייב שוב לברך על היין שלפני ההבדלה! ואם כן, הוא הדין גם לשתי כוסות יין, של קידוש ושל ברכת המזון, שאין צריך לברך בשנית על זו של ברכת המזון.

ודוחים: ולא היא, התם [שם] כאשר התכונן לברך על המזון כבר עקר דעתיה ממשתיא [דעתו מלשתות עוד], הכא [כאן] בקידוש והבדלה לא עקר דעתיה ממשתיא [עקר דעתו מלשתות].

א לאחר פירוט זה של שיטת תלמידי רב חוזרים לסיפור המעשה ברב יעקב בר אבא שביקר את רבא. כי מטא לאבדולי, קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא [כאשר הגיע הזמן להבדיל עמד שמשו של רבא והדליק אבוקה מן הנר]. אמר ליה [לו] רב יעקב בר אבא: למה לך כולי האי [כל זה], הא מנחא שרגא [הרי מונח הנר] ויכול אתה לברך ברכת המאורות על הנר! אמר ליה [לו] רבא: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד [השמש מדעת עצמו עשה] ולא שאל לדעתי. אמר ליה [לו] רב יעקב: אי [אם] לא שמיע ליה מיניה דמר [היה שומע מאדוני] שכן הלכה, לא הוה עביד [היה עושה כן] מדעת עצמו, ובודאי נהג כהוראותיך! אמר ליה [לו] רבא: וכי לא סבר ליה מר [סבור אדוני] כמקובל כי אבוקה להבדלה — מצוה מן המובחר היא ולכן הידר מטעם זה להדליק אבוקה.

פתח רבא ואמר בנוסח ההבדלה: "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה" אמר ליה [לו] רב יעקב: למה לך כולי האי [כל זה] והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב אמירת "המבדיל בין קודש לחול" בלבד זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא, ואם כן מדוע לא תסתפק בכך?

אמר ליה [לו]: אנא כהא סבירא לי [אני כשיטה זו סבור אני] שאמר ר' אלעזר אמר רב אושעיא: הפוחת ומקצר בנוסח ההבדלה לא יפחות משלש הבדלות והמוסיף ומאריך בהבדלות רבות יותר (כנוסחות שלפנינו) לא יוסיף על שבע. אמר ליה [לו] רב יעקב לרבא:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and Rav Yeiva the Elder stood over them to serve them. They said to him: Give us a cup of wine and we will recite the blessings of Grace after Meals. Ultimately, they changed their mind and said to him: Give us a cup of wine and we will drink it. He said to them that Rav said as follows: Since you have said: Give us a cup and we will recite the blessings of Grace after Meals, it is prohibited for you to drink any more. What is the reason for this? The reason is that you have diverted your attention from drinking. Therefore, if you want to drink any more, you must recite the blessing over wine again.

The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting at a meal, and Rav Aḥa, son of Rava, stood over them to serve them. Ameimar recited a blessing over each and every cup of wine he drank. And Mar Zutra recited a blessing over the first cup he drank during the meal and over the last cup he drank, upon concluding Grace after Meals. Rav Ashi recited a blessing over the first cup and did not recite any further blessings over the subsequent cups he drank.

Rav Aḥa bar Rava said to them: In accordance with whose opinion should we act in this matter? We have witnessed three different courses of action. Ameimar said: I repeatedly changed my mind. In other words, the reason Ameimar recited a blessing over each cup was not because he maintains that it is always necessary to do so. Rather, he drank each cup with the intention that it should be his last. Consequently, he diverted his attention from drinking each time, and therefore he was required to recite a new blessing before he could drink again. Mar Zutra said: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav. They maintain that one who prepares to recite Grace after Meals has completely diverted his attention from drinking, and therefore the blessing on wine that one recites during the meal does not include the wine he drinks after Grace after Meals.

And Rav Ashi said: The halakha is not in accordance with the opinion of the students of Rav. This can be proven from a ruling of Rav himself, as with regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the order of blessings is yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala. This shows that although one recites kiddush between the blessing over wine and havdala, it is unnecessary to recite the blessing over wine again before havdala. The same should hold true in our case: Just as kiddush is not considered an interruption between the blessing over wine and its consumption, Grace after Meals should not be considered an interruption either.

The Gemara rejects this reasoning: And that is not so. There, when one is preparing himself to recite Grace after Meals, he has already uprooted his mind from drinking. Here, with regard to kiddush and havdala, he has not uprooted his mind from drinking.

After discussing the opinion of the students of Rav, the Gemara returns to the story of Rav Ya’akov bar Abba’s visit to Rava. When the time came to recite havdala, Rava’s attendant got up and lit a torch from a candle. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? The candle was present, and you could have recited the blessing over the light of the candle itself. Rava said to him: The attendant did this on his own accord, without consulting me. Rav Ya’akov bar Abba said to him: If he had not heard it from the Master he would not have done it on his own; he must have been following your opinion on this matter. Rava said to him: Does the Master not maintain that using a torch for havdala is the optimal manner in which to fulfill the mitzva? It is for this reason that the attendant lit a torch for havdala.

Rava began his recitation of havdala and said: Who distinguishes between sacred and profane, between light and darkness, between Israel and the nations, between the seventh day and the six days of work. Rav Ya’akov bar Abba said to him: Why do you need all this? Didn’t Rav Yehuda say that Rav said with regard to the statement: Who distinguishes between sacred and profane, that this alone is the havdala of Rabbi Yehuda HaNasi? Why is this plain statement not enough for you?

He said to him: I maintain in accordance with this statement that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions in the text of the havdala should not decrease them to less than three, and one who increases the number of distinctions should not increase them to more than seven. Rav Ya’akov bar Abba said to him:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והוה קאי עלייהו רב ייבא סבא אמרו ליה שטוף כסא הב ונבריך [הדר] אמרו ליה הב לן ונשתי אמר להו הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למשתי. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב אחא בריה דרבא אמימר בריך אכל כוס וכוס דהוה שתי מר זוטרא בריך בורא פרי הגפן אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בריך אכוס ראשון בלבד אמר להו רב אחא אנן כמאן נעביד אמימר אמר אנא נמלך אנא כלומר כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר וכבר פסק השתיה ונאסרתי לשתות וכשמפצירין אותי אחר כך לשתות כאלו אני מתחיל לפיכך אני צריך לברך בתחלה מר זוטרא אמר אנא עבדי כתלמידי דרב כיון דאמרי הב ונבריך איתסרו למשתי רב אשי אמר לית הילכתא כתלמידי דרב דלאו הברכה מפסקת וכל שכן אם אומר הב ונבריך דהא יום טוב אחר שבת ואמר רב יקנ"ה פי' כיון שברך בפ"ה בתחל' אע"פ שהפסיק וברך קידוש ונר וגם הבדיל שותה בלא ברכת היין פעם אחרת ש"מ כי הברכה אינה מפסקת והא דתלמידי [דרב] אינה ודחי' להא דרב אשי ואמרי' ולא היא בברכת המזון שהוא כוס אחר זולתי הכוס שברך עליו בורא פרי הגפן עקר דעתיה משתי' וצריך ברכה אחרת אבל יקנ"ה שהן כולן בכוס אחד לא עקר דעתיה משתיה וכלהו כברכה א' אריכתא דמו וקיימא לן כדמר זוטרא:

כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא אמר להו האמר ר' יוחנן אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר פתח ואמר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואסיקנא הא דעבד [הכי] כר' אלעזר [עביד] דאמר הפוחת לא יפחות מג' והמוסיף לא יוסיף על ז' ואקשינן והא מר ארבעה הוא דאמר וליתנהו לא תלת ולא שבע ואמר להו תלת קאמינא אבל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימתה היא דאמר שמואל כל הברכות צריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן וקיי"ל כותיה.

אמימר ומר זוטרא ורב אשי וכו' עד מר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא דברכת המזון הוא היסח הדעת וצריך לחזור ולברך. והיכא דבריך אדעתא דחד כסא והדר נמלך למישתי צריך לחזור ולברך דקיימא לן כאמימר דאמר אנא נמלך אנא וכן כתב רשב"ם ז"ל. וכן פסקו המפרשים ג"כ כתלמידי דרב דאמרי' כיון דאמריתו הבו נבריך אתסר להו למישתי ופרשב"ם עד דברכיתו ברכת המזון. ורש"י ז"ל פי' עד דמברכיתו בורא פרי הגפן. וכן פי' רב אלפסי ור"ח ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל וכן עיקר דהיסח הדעת מצריך ברכה ראשונה ולא לברך למפרע על מה שאכל ושתה והקשה הוא ז"ל מהא דאמרינן פי' כיצד מברכין רבא ור' זירא הוו אכלי סליקי תכא מקמייהו אייתו להו בוסתנא רבא אכל ור' זירא לא אכל אמר ליה לא סבר מר סילק אסור לאכול ואם אין צריך בהמ"ז תחילה יברך ברכה הראויה לאותו בוסתנא ויאכל ותירץ דאותו מאכל היה לחם מעורב בו והיה טורח עליו ליטול ידיו ולברך המוציא ע"כ. ועוד האריך הרא"ש ז"ל במס' חולין פרק כיסוי הדם:

רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך. כתב הרא"ש ז"ל משמע הכא אעפ"י שברכה טעונה כוס לא היה מברך עליו בורא פרי הגפן אלמא מצינו שתיקנו חכמים כוס בלא ברכה וא"כ אמאי מברכין בפה"ג בכוס שלאחר ההגדה הא כבר בירך בכוס ראשון שלפני הגדה ואעפ"י שתקנו כוס על ההגדה ישתה בלא ברכה. וי"ל דהגדה הוי הפסק כיון שהסיח דעתו מלשתות יותר עד לאחר הגדה ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות שותה מ"מ אין רגילות לשתות ומיהו לענין קידוש חשבינן ליה שפיר מקום הסעודה הגדתא הפסק ולקמן יתבאר דין זה אם משנינן בורא פרי הגפן על כוס שני אם לאו:

כתב רשב"ם ז"ל ואע"ג דשמעינן דברכת המזון איפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא ברכה א' מעין ג' סגי כ"ש שלש עצמן ובהלכ"ג נמי כ' דלא צריך לברוכי ברכת היין לאחוריו עד אחר ברכת המזון ע"כ. והרא"ש דחה עצמו של הרשב"ם ז"ל. וכתב דהטעם משום דהיין בא לשרות המאכל והוי דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה דאין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ומשום הכי פריך התם יין נמי נפטריה פת ומשני משום דיין גורם ברכה לעצמו אבל אחריו ודאי אין צריך לברך:

ולא סבר לה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. פי' רי"ט ז"ל דפרק קמא גבי ביעור חמץ דטעמא משום דיש בה מאורות הרבה:

אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר מפני שטופס הברכה מאורי האש ורומז על מאורות הרבה כמו שפרשנו במסכת ברכות פרק דברים ובאבוקה ניכרין בה הרבה יותר מבנר:

עיקר הבדלה הוא המבדיל בין קדש לחול וכמו שאמרו המבדיל בין קדש לחול זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא וכן במס' שבת פרק שואל אמרו כי הוינן בי רב כהנא אמרינן המבדיל בין קדש לחול ואפכינן סילתי ר"ל עצים שעל גבי האור והיו אומרין אותה בהזכרה ומלכות ובמטבע קצר בפתיחה בלא חתימה כמו שהתבאר למטה בשמועת עולא איקלע לפומבדיתא ומ"מ דברים אלו לא נאמרו אלא לענין היתר מלאכה וכשירצה לאכול חוזר ומסדרן על הכוס וכל שכן שאם התפלל מכיון שהבדיל בתפלה מותר במלאכה הא מ"מ לענין אכילה י"א שצריך להזכיר מהם יותר וגדולי הפוסקים נראה דעתם שאף לענין אכילה דיו בהבדלה בין קדש לחול אלא שהמנהג להזכיר מהם יותר ומנהגם של חכמים תורה היא ועל זה אמרו הפוחת לא יפחות משלש בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים והמוסיף לא יוסיף על שבע שלש אלו שהזכרנו ועוד ארבעה שנזכר בהם לשון הבדלה והם בין טמא לטהור בין מים העליונים למים התחתונים בין שבט לוי בכללו משאר ישראל ובין לוים לכהנים וכל אלו השבעה נזכר בהם בתורה לשון הבדלה וכדכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע וגו' בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וגו' ויבדל אהרן להקדישו וגו' ונהגו העם בשלשה והם בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים ומה שאומרים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו בכלל הענין שהרי לא נכתבה בזה הבדלה בתורה אלא שאומרין אותה כמעין חתימה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדש לחול הוא והוא שאמרו כל הברכות כלן ר"ל אותן שבמטבע ארוך צריך להזכיר מעין חתימה סמוך לחתימה ואין הלכה כדברי האומר מעין פתיחה סמוך לחתימה ומתוך כך בקידוש של יום טוב שחל להיות במוצאי שבת שמברכין בו יקנה"ז שמסיים בהבדלה בין קדש לקדש צריך לומר מעין חתימה ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש ושמא תאמר והיכן מצינו הבדלה בין קדש לקדש וכבר אמרו המבדיל צריך שיבדיל מעין הבדלות האמורות בתורה מצינו כיוצא בה והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ומתוך כך מסיים בה בין קדש לקדש ובשאר הבדלות המבדיל בין קדש לחול:

אמימר בריך על כסא וכסא נ"ל דכיון דהי' מברך על הגפן על כל כוס לאחריו כדאוכחית לעיל:

מר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב וכך הלכה בתלמידי דרב כתב רבי' אלחנן זצוק"ל תימא לי דבחולין פ' כיסוי הדם קאמרי כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל ונ' זהובים מבעיא ליה כיון דהי' שם כוס ומברכינן אכסא וברכתא ונ"ל דאע"ג דאמרינן התם די' זהובים הן שכר הברכה דוקא בברכה של מצוה כגון ד' ברכות של בהמ"ז שהן חובה לעשותן אבל ברכת היין אינה אלא לפטור היין לשתיי' ולא מיקריא ברכה של מצוה דאע"ג דאמרינן בהמ"ז טעונה כוס לחשיבות בעלמא אבל השומע בהמ"ז אע"פ שלא טעם מן היין יצא וכן בכוס של קידוש וכוס של הבדלה והילכך ברכה היין לא חשיבא ברכה של מצוה למשקל עלה י' זהובים:

גמרא א"ל לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר כו' וא"ת אמאי לא השיב לו מתחלה האמת כמו שהשיב לו עתה לבסוף כו' עיין במרדכי באורך וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה אסור לכו למשתי כו' ובה"ג נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון עכ"ל מפירושו נראה דלדעת ה"ג בעי מיהת ברכה לאחריו לאחר בהמ"ו וליתא דלדעת ה"ג לא בעי ברכה לאחריו גם לאחר בהמ"ז כמ"ש הרא"ש והמרדכי בשמו וכ"כ התוספות לקמן וק"ל:

תוס' בד"ה רב אשי כו' וא"ת א"כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפ"ה כו' דלא הוי הפסק כדאמר הכא כו' עכ"ל אע"ג דבברכת המזון לא קי"ל כרב אשי והוי הפסק דעקר דעתי' ממשתי ס"ד לפי קושייתם דהגדה לא הויא הפסק לכ"ע ומדרב אשי גבי בהמ"ז נשמע לכ"ע גבי הגדה ועיין ברא"ש לקמן אדברי הרי"ף גבי ארבע כוסות וי"ס שהגיהו כל זה בדברי תוס' וז"ל אפי' תהא הגדה טעונה כוס א"צ לברך כיון שכבר בירך על כוס ראשון בשלמא בכוס בהמ"ז צריך לברך דהוי הפסק כדקאמר הכא כו' והיינו למאן דפליג ארב אשי ואין צורך להגיה דמדרב אשי נשמע לכ"ע גבי הגדה כפי סברתם דהשתא וה"ה דה"מ להקשות כן בכוס אחרון שלא לברך בפ"ה למאי דס"ד השתא דהגדה והלילא לא הוי הפסק ובתירוצם ניחא הכל דהגדה והלל מפסיק שפיר כמו בהמ"ז לדידן וק"ל:

בא"ד דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות כו' עכ"ל זהו לשיטתם לקמן דבורא פרי האדמה דירקות אינו פוטר את המרור אלא דברכת המוציא פוטרתו דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ודלא כפי' רשב"ם עיין לקמן:

בא"ד וגם נראה לברך אחר כל ד' כוסות על הגפן חוץ מכוס שני כו' עכ"ל דכוס שני פוטר היין שבתוך הסעודה וכ"ה במרדכי משא"כ בשאר כוסות דהוי הפסק אחריו בהגדה כמו בבהמ"ז אבל הרא"ש חולק בזה ועיין דבריו לקמן על הרי"ף:

בד"ה וקאמר רב כו' דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף כו' עכ"ל משאר קידוש או הבדלה לא הוה קשיא ליה כיון דלא הוה הרבה ברכות ודאי דאינו מפסיק כמו בהמ"ז דאית ביה הרבה ברכות אבל ביקנ"ה הוי ס"ד דרב אשי דהוו נמי הרבה ברכות וה"ל לתקן יין לבסוף דלא להוי כ"כ הפסק בין בפ"ה לשתייה כמו בבהמ"ז ודו"ק:

רשב"ם ד"ה לית הלכתא כתד"ר. וכיון דאמר ה"ל ונברך אסור למישתי עד לאחר בהמ"ז. מבואר להדיא כמ"ש הרא"ש בשמו ס"י ודלא כמ"ש התוספות בשמו (לעיל ר"ד קב) עד דברכיתו בפה"ג וד"ז נעלם ממהרש"א שם:

רשב"ם ד"ה ודעתיה. והא דקאמר רבא ל"ג כו'. כצ"ל ומלת ליה נ"ל למחוק ור"ל לאפוקי מגי' לא סבר ליה למר הא דקאמר רבא אבוקה כו' ועיין גי' הרי"ף:

תוספות ד"ה [רב אשי] . וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק כו'. נ"ל דזהו לשיטת הרי"ט (לעיל קב) בתד"ה ועקרו אבל למאי שדחו שם דבריו גם בכאן אצל"ב על כוס ב' ועל כוס אחרון וכ"פ הרא"ש סימן כ"ד:

בא"ד וגם נראה לברך אחר כל ד"כ עה"ג כו'. לכאורה זה סותר למש"כ בדבור שלפניו (ולעיל קא ב) בד"ה כשהן:

קם שמעיה ואדליק אבוקה וכו' עד לא סבר לה מר אבוקה מצוה מן המובחר. הק' בהגהות מרדכי למה לא השיב לו האמת מיד דאבוק' מצוה מן המובחר ותירץ משם הר"י מקורביל דאם נר דלוק א"צ לאבוקה אבל אחר שאמר לו אי לא שמיע מיניה דמר וכו' הבין רבא דלא ידע מהא דאבוקה מצוה וכו' לכן שפיר קאמר ליה השתא אבוקה מצוה מן המובחר עכ"ד ופירוש נכון הוא בסוגיא אמנם הרב מגן אברהם סי' רצ"ח כתב דלפי דבריו הי"ל לפוסקים לכתוב דין זה דכשנר מונח אין צריך אבוקה ע"ש וק"ק דאמאי לא כתב דהכלבו וא"ח שהביא מרן כתבו משם מהר"ם דאף אם היה נר נוטל אבוקה והא עדיף ממה שהוכיח מסתמות הפוסקים ומעתה הדרא קושיא לדוכתא. ואפשר דהפוסקים מפרשי סוגיין בסגנון זה דסברי דכי אמור אבוקה מצוה מן המובחר היא בכל גוונא והכי מסתברא דהגם דיש נר לפניו למה יגרע מלקיים מצוה מן המובחר. אמנם כי אמר רב יעקב בר אבא למה לך כולי האי הא מנחא שרגא הבין רבא דרב יעקב סבר דאין צורך אבוקה כשיש נר לפניו ומדוקדק קצת בדבריו שהאריך לומר למה לך כולי האי הא מנחא שרגא. והגם דרבא סבר דאין חילוק בזה ולעולם אבוקה מצוה מ"ה לא רצה לחלוק עליו דלא ה"ל ראיה מכרחת הפך דעתו וא"ל שמעא מדעתיה עביד שהאמת כך היה דהוא עבד כך בלי ציוויו. ואח"ך כשאמר אי לאו דשמיע מיניה דמר לא הוה עביד הבין שלא ידע כלל להא דאבוקה וא"ל לא סבר לה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר ואמר לו סתם גילה לו דהוא סובר אף דאיכא נר מצוה מן המובחר באבוקה ושתיק ליה רב יעקב והכי נקטינן דלעולם אבוקה זה דעת הפוסקים לפרש סוגיין באופן שמסכים אל הסברא דאבוקה לעולם והן הן דברי הר"י מקורביל בשינוי קצת לדעת הפוסקים והרב תוספת שבת חתר לישב לפוסקים בכמה אוקמתות ע"ש באורך ועיין מה שכתבתי אני בעניי בס' הקטן שער יוסף בקונט' הסימנים סוף סי' ח' בס"ד:

(קג ב) שמעא מדעתא דנפשיה קא עביד וכו'.—נראה דלכך לא גילה לו רבא תחילה דאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר משום שאין זה דין אלא מדת חסידות, ולא רצה להתפאר בחסידות משום הצנע לכת (עי' סוכה מט ב) ושלא יהא כנוטל את השם (עי' לעיל נה א) ושלא יחזיק טיבותא לנפשיה (עי' כתובות עז ב). ועי' בתוס' שבמרדכי כאן שנדחקו בזה.

קאי עלייהו. משמש עלייהו: הב וניבריך. ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי: כיון דאמריתו הב וניבריך. ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך: ואמר רב יקנ''ה. ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה''ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון: כי מטא. רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה: קא מתלי נורא בשרגא. מדליק אבוקה בנר: א''ל. רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא: אדעתיה דנפשיה. כלומר מעצמו אשר לא צויתיו: על שבע. מפרש להו לקמיה:

רשב"ם
קאי עלייהו. משמש עליהן והוא עומד עליהם (בראשית ית) מתרגמינן והוא משמש: אסור לכו למישתי. אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך לאחר ברכת המזון והכי נהיגינן ואע''ג דשמעי' מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מיקמי דנבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא אחת מעין שלש סגי להו כ''ש שלש ברכות עצמן ובהלכות גדולות נמי כתב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון: הוו יתבי בסעודתא. דחול: על כל כסא וכסא. על כל פעם שהיה שותה בתוך המזון: ואכסא דבתרא. ברכת המזון סבירא ליה כרבא דבריך נמי לעיל אכסא קמא ואכסא דברכתא: נמלך אני. בכוס שני נמלכתי לשתות שכבר הוי לי היסח הדעת מששתיתי כוס ראשון וכן כל פעם ופעם ששתיתי נמלכתי: כתלמידי דרב. כי ההוא עובדא דלעיל דיליף רבא מיניה דמיבעי לברוכי אכסא דברכתא אע''פ שכבר בירך איין שבתוך המזון: לית הלכתא כתלמידי דרב. כלומר כעובדא דתלמידי דרב לעיל דברכת המזון לאו אסוחי דעתא הוא ואע''ג דאמר הב וניבריך שרי למישתי ואפילו הכי לית הילכתא כרב אשי דקמו להו רבא ומר זוטרא בחד שיטתא וצריך לחזור ולברך על היין של ברכת המזון בפה''ג כמנהג שלנו וכיון דאמר הב וניבריך אסור למישתי עד לאחר ברכת המזון ועוד מדקא מייתי רב אשי סייעתא ממילתיה דרב להקשות על תלמידי דרב להכחישן מדברי רב רבן וקא מהדר גמרא ולא היא מכלל דלית הילכתא כרב אשי: ואמר רב יקנ''ה. ולא בעי לברוכי ברכת בפה''ג תרי זימני חד אקידוש וחד אהבדלה והוא הדין לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון וקשיא לרב ייבא סבא דאמר להו הכי אמר רב הב וניבריך אסור לכו למישתי דא''כ קשיא דרב אדרב: הכא. גבי יקנ''ה לא עקר דעתיה ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות ונ''ל דלא גרסי' כולהו חדא ברכתא אריכתא נינהו שריבוי לשון שלא לצורך הוא שכבר פירש טעמו יפה משום דלא עקר דעתו ממישתיא שעדיין לא שתה וכל דעתו לשתות: כי מטא רבא לאבדולי. לעיל קאי אהא דרב יעקב בר אבא איקלע לבי רבא וההוא עובדא בסעודת שבת אוקימנא לעיל משום הא מילתא דהכא דמשמע למוצאי שבת אתחיל רבא לברך ברכת הבדלה ואגב גררא אייתי להא עובדא דאמימר ומר זוטרא אית ליה דרבא ורב אשי לית ליה וליכא לפרושי אההוא עובדא קמא דרב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא אייתי לקמייהו כסא דאבדלתא ובריך מאור ובשמים דלא שייך למימר כי מטא לאבדולי קם שמעיה וכו' והרי כבר אמרנו שהיה מבדיל ובירך כבר אבשמים ואמאור ועוד הא דרב יעקב בר אבא אמאי מפסיק בינתים: קם שמעיה. דרבא אדליק אבוקה בשרגא: א''ל. רבי יעקב בר אבא לרבא לאחר שהבדיל למה ליה למר דעביד כולי האי הא איכא שרגא: ודעתיה דנפשיה. מעצמו אשר לא צויתיו והא דקאמר ליה רבא לא גרסי' דהא רבא עצמו הוא דקא מהדר לרב יעקב בר אבא: ה''ג המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך זו היא הבדלתו כו'. ולא היה אומר יותר: על שבע. מפרשינן לקמיה:

דברים הרגילים לבא אחר הסעודה כגון תאנים וענבים אפי' באים בתוך הסעודה צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם אין נראה פירוש זה כדמפרש שם ועוד דלא דמי לתאנים וענבים דיין חשיב בא מחמת הסעודה ולא צריך לברך אחריו לכולי עלמא ואע''ג דאמר התם שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעוד' אין טעון ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם מפני שפת פוטרתן אי הכי יין נפטריה פת פירוש ואנן תנן הביאו להם יין תוך המזון כל אחד מברך לעצמו ומשני שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו התם לא מיירי אלא בברכה שלפניו אבל לענין ברכה שלאחריו לא אשכחן דחשיב ואין מנהג לברך אחר היין בתוך הסעודה ואפילו יין דלאחר הסעודה נראה שאין צריך לברך אחריו דלעולם חשוב מחמת הסעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכין ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין ומיהו אנו אין אנו מסלקין ידינו מפת עד ברכת המזון והכל קרוי תוך הסעודה ואין שום דבר טעון ברכה אחריו דברכת המזון פוטר ובימי החכמים היו מסיחין מן הפת בעקירת שלחן קודם ברכת המזון ואז היו רגילין לשתות יין ולאכול פירות: כיון דאמר הב וניבריך איתסר למישתי. וא''ת בפ' ג' שאכלו (ברכו' דמ''ח.) גבי ינאי מלכא כו' דקאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן דהוי הב וניבריך היכי נצטרף תו עמהן ר''ש בן שטח הא אמרי' לעיל בההוא פרקין (דף מז.) דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמרו ליה מאי דעתך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן אלמא כיון דגמרו מלאכול תו לא מצטרפי וי''ל בלאו הכי אמרי' התם הוא דעבד לגרמיה שהוציאם אע''פ שלא אכל כזית דגן: בריך אכל כסא וכסא. אחריו לא היה מברך דברכת המזון פוטרת והא דשינוי מקום צריך לברך היינו דוקא לפניו ולא לאחריו כדפיר' לעיל: רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך. אע''ג דברכת המזון טעונה כוס לא היה מברך ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע''ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה''ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א''צ לברך בפה''ג היכא דלא הוי הפסק וא''ת א''כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה''ג אפילו תהא הגדה טעונה כוס אין צריך לברך דלא הוי הפסק כדאמר הכא וי''ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק ואע''ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה מכיון דהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות והוי כמו ברכת המזון דמסקינן הכא דצריך לברך ומ''מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק ולמאי דפרישית דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות וגם נראה לברך אחר כל ארבע כוסות על הגפן חוץ מכוס שני הסמוך לסעודה וגם אחר ב' כוסות של אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן: וקאמר רב יקנ''ה. פי' בקונטרס דדייק מדלא מצריך לברך תרי זימני בפה''ג חד אקידוש וחד אהבדלה אלמא לא הוי קידוש הפסק והוא הדין נמי ברכת המזון וקשה דאיך יברך פעמים בפה''ג על כוס א' וזה לא מצינו ונראה דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף ש''מ דלא הוי הפסק הוא הדין נמי ברכת המזון: ולא היא כו'. והכי מסקינן דמברכין אכסא דברכתא וקשה דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פז.) דכוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל והשתא האיכא נ' זהובים בשביל ברכת בורא פרי הגפן וי''ל דהתם לא נקט נ' משום רב אשי דלא בריך אכסא דברכתא ועוד פעמים מברכין ברכת המזון בלא כוס:

דף קג - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד