דף ק - ב
ומקשינן: איני? והא אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה! שאם היו סועדים סעודת שבת סמוך למוצאי שבת והגיע הלילה צריכים להפסיק ולהבדיל.
ומבארת הגמרא: מאי "מפסיקין"? לאו, האם לא לעקירת שולחן! שצריכים להפסיק לגמרי ולברך ברכת המזון.
וקשיא לרב יהודה דאמר משמיה דשמואל דסגי בפריסת מפה.
ומתרצינן: לא! אלא "מפסיקין" היינו לפרוס מפה ולקדש, וכן להבדיל, [1] ואח"כ ממשיך בסעודתו.
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא. אייתו תכא קמיה, הביאו שולחן לפניו לאחר שחזר מבית הכנסת בליל שבת. פרס מפה על הפת וקידש. [2]
כי לכתחילה אין להביא כלל את הפת אלא רק לאחר קידוש כדלקמן. והטעם, כדי שיראה לכל שהסעודה באה לכבוד שבת. ואם הביאו קודם את הפת צריך לכסותו, והרי הוא כאילו אינו נמצא. [3]
תניא נמי הכי: אעפ"י שנחלק רבי יוסי על רבי יהודה שאם התחיל בסעודה קודם השבת אין צריך להפסיק עם כניסת השבת, מכל מקום מודה הוא שלכתחילה אין מביאין את השולחן, אלא אם כן קידש. ואעפ"י שאין מתכוונים לאכול אלא רק אחר הקידוש. [4]
ואם הביא, פורס מפה ומקדש.
תני חדא: שוין רבי יהודה ורבי יוסי, שנחלקו בין לענין התחלת סעודה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, ובין לענין הפסקה כשקידש היום, שוין הם שאין מתחילין לאכול סמוך למנחה.
ותניא אידך: שוין שמתחילין. והוינן בה: בשלמא הא דתניא "שוין שאין מתחילין" - משכחת לה בערב הפסח, כדאמרינן לעיל שרבי יוסי מודה בערב פסח שאסור להתחיל לאכול סמוך למנחה. [5]
אלא, הא דתניא "שוין שמתחילין תיקשי: אימת קמיירי?
אי נימא בערב שבת - הא מיפלג פליגי. שהרי רבי יהודה אוסר להתחיל סמוך למנחה אף בערב שבת!
לא קשיא:
כאן, קודם תשעה שעות, כולן שוין שמתחילין לאכול. [6]
כאן לאחר תשעה שעות, שאז נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי האם מותר להתחיל בערב שבת ויום טוב.
ומבארת עתה הגמרא את המנהג לקדש בבית הכנסת.
אותם בני אדם שקידשו בבית כנסת, שהיו נוהגין שהשליח ציבור היה מקדש בבית כנסת בליל שבת ויו"ט:
אמר רב: ידי ברכת היין לא יצאו, ואם רוצים לשתות יין אח"כ בביתם צריכים לברך שוב בורא פרי הגפן, [7] לפי שאינם יוצאים בברכת היין שבבית הכנסת, שהרי עקרו ממקומן, והוי ליה היסח הדעת. [8]
אבל ידי קידוש יצאו אעפ"י שהם אינם אוכלים בבית כנסת. היות ואין צורך שהקידוש יהא במקום סעודה.
הערות
[1] כך מפרש הרי"ף שגם לענין הבדלה שייך פורס מפה ומבדיל. אולם במרדכי מבואר דלענין הבדלה לא שייך פריסת מפה שכל ענינו כדי שיהא ניכר שהסעודה באה לכבוד שבת כדלקמן. וזה שייך רק בקידוש ולא בהבדלה. ומפסיקין בהבדלה היינו עקירת השלחן. ומטעם זה הקשו בגמרא ד"מאי לאו לעקירת שלחן", שכשם שלענין הבדלה על כרחך מפסיקין בעקירת שלחן כך גם לענין קידוש. ומשני, דהא כדאיתא והא כדאיתא. דלענין שבת היינו פורס מפה ולענין הבדלה היינו עקירת שלחן.
[2] כך פירשו הרשב"ם ותוס'. ורש"י מפרש שהיו מסובין מערב שבת וקידש עליהם היום ואז פרס מפה וקידש וכרב יהודה אמר שמואל. והרשב"ם דחה פירוש זה שהרי הברייתא שהביאו ראיה ממנה לא מיירי כשהיו אוכלין מערב שבת אלא בהתחלת אכילה בליל שבת שלא יביאו את השלחן עד אחר קידוש. ואמנם רש"י מפרש את הברייתא גם כן לענין הפסקה כשקידש היום. שכך פירש "ואם הביא" היינו קודם לכן שהתחיל לאכול מלפני שבת וקידש היום פורס מפה ומקדש. ולפי זה יש ראיה מהברייתא לשמואל שאמר לעיל פורס מפה ומקדש. ואכן כתב הר"ן ששמואל דאמר "אין הלכה לא כרבי יהודה ורבי יוסי" סמך על ברייתא זו.
[3] רשב"ם בשם השאילתות. והתוס' כתבו שיש מפרשים משום זכר למן שלא היה יורד בשבת ויו"ט והיה מכוסה בטל מלמעלה ומלמטה והמן באמצע. תוד"ה שאין. והרא"ש הביא מירושלמי שהטעם לפריסת המפה הוא כדי שלא יראה הפת ברשותו שמקדימים לפניו ברכת היין אעפ"י שהוא מוקדם בפסוק "ארץ חטה ושעורה וגפן".
[4] והא דאמר במסכת שבת [קיט ב] מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר וכו', לא קשה שערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש. תוד"ה שאין. ועוד כתבו התוס' שם שעכשיו ששלחנות שלנו גדולים וקשה להביאם אחר קידוש כדי שלא יהא הפסק בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש.
[5] לכאורה יקשה מכאן לרב פפא דסבר בריש פרקין שרבי יוסי חולק אף בערב פסח. ותירץ הגרע"א עפ"י דברי המג"א, שביאר טעם הרמ"א בסי' תרל"ט ס"ג שבערב סוכות אסור לאכול מחצות היום, דחמיר מערב פסח, היות שבערב פסח אסור לאכול רק מצה עשירה שאינה משביעה כל כך, אבל בערב סוכות שאוכל פת רגילה אסור מחצות. ולפי"ז יש לפרש לדעת רב פפא, שברייתא זו מיירי בערב פסח שני, שיכול לאכול פת. ולכן מודה רבי יוסי שאסור לאכול סמוך למנחה. ורק בערב פסח ראשון, שאי אפשר לאכול אלא רק מצה עשירה, הוא חולק. חי' רע"א.
[6] לכאורה פשיטא היא. וכי יעלה על דעתנו שאסור לאכול מן השחר ומה משמיענו הברייתא. וכתב מהרש"א שלכן הוסיף הרשב"ם "ומשהתחילו בהיתר אוכלין עד שתחשך אפילו לרבי יהודה". כלומר, זהו החידוש בברייתא, שאם התחיל סעודתו קודם תשע שעות, לדברי הכל אין צריך להפסיק אלא משתחשך. ובתוס' שבמרדכי פירש שכונת הברייתא לחדש שמותר להתחיל בסעודה סמוך לסוף תשע שעות אעפ"י שיודע שלא יגמור סעודתו קודם תשעה. ואוכל והולך עד שתחשך.
[7] ומיירי כששתו מן הקידוש בביכ"נ. דאם לא שתה פשיטא דלא יצאו שהרי יש הפסק בין ברכה לשתיה. רא"ש סי' ה'. וכ"ה בתוד"ה ורבי יוחנן לקמן קא. א.
[8] משמע שאם קידש בביתו שוב אי"צ לברך על היין שבתוך הסעודה. ואין הטעם משום שהקידוש שייך לסעודה, שהרי רב סבר יש קידוש שלא במקום סעודה ואפ"ה קאמר דהקידוש פוטר את היין שבתוך הסעודה. וא"כ גם בהבדלה אם הבדיל סמוך לסעודתו פטור מלברך על היין שבתוך הסעודה אע"ג דהבדלה לכו"ע אינה דוקא במקום סעודה. תוד"ה ידי יין.
רבה בר רב הונא איקלע לבית ריש גלותא פרס וקדש וכן הלכתא:
תאני חדא ושוין שמתחילין ומוקמינן לה קודם תשע שעות.
פורס מפה ומקדש כתב ר' אלפסי ז"ל ואח"כ שרי המוציא ומברך בה"מ ובתוס' הקשו עליו דא"כ היה טעון עליו ברכת מזון לסעודה ראשונה ועוד הקשו עליו ודחו פי' וכתבו דאין צריך לברך המוציא דקדוש לא הוי הפסקה. והרב בעל הלכות כתב כדברי רבינו אלפסי ז"ל וכתב הר"י קרא קושה וא"ת היכן מצינו ברכת מזון אחת לשתי ברכות של המוציא ותו דפריסת מפה כסילוק אכילה דמי הלכך לא יברך המוציא ע"כ:
עוד כתב הר"י קרה קוש"א ז"ל כי מהא דאסיקנא פורס מפה ומקדש נהגו לפרוס מפה על השלחן עד לאחר קידוש בשבתות וימים טובים במקום עקירת שולחן ופורסין מפה בשעת ברכת המזון עד שתעקר השלחן: כתב בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו וקרובי קרא מיקמי לקדיש לא מקובי' מאי טעמא כי היכי דתיהוי סעודתא עקרא בשבתא והיכא דקריב לא מסלקי לאחורי אלא פורס מפה ומקדש ע"כ ובירושלמי מפרש דלהכי פורסין מפה כדי שלא יראה בפת בושתו שהפת מוקדם בפסוק ודין הוא שיקדים בברכה אלא שצריך לברך על היין:
תוספ' ושוין שאין מביאין את השלחן אלא אם כן קידש. הקשו בתוס' מהא דאמרינן פרק כל כתבי הקדש ב' מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מצא נר דלוק ושלחן ערוך וכו' ותירצו דערוך ומסודר במקום אחד שלא במקום סעודה כדי להביאו לאחר הקידוש וכתבו עוד וזה היה להם שהיו להם שלחנות קטנים והיו מוסבין על המטה וכל א' שלחנו לפניו כדמוכח בפרק שלשה שאכלו אבל לדידן ששולחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר הקידוש להפסיק כ"כ בין קידוש לסעודה נהגו להביא השלחן קודם קידוש ולפרוסי מפה כתב ר' אלפסי והני מילי לקידוש אבל להבדלה אין פוסקין פי' אם היו מסובים בשבת עד הלילה אין מפסיק אלא גומר סעודתו ומברך ברכת מזון ואח"כ מבדיל כן פי' הר"י קרה קוש"א:
אותם בני אדם שקדשו בבית הכנסת אמר רב ידי קידוש יצאו. פרשב"ם הוא קידוש שמקדש ש"ץ בלילי שבתות ובלילי ימים טובים בבית הכנסת ואמר רבה יצאו ואעפ"י שלא שתו דהא קייל"ן מברך צריך שיטעום ואם לא טעם אלא א' מהם יצאו כולם ידי חובתן כדמוכח בשלהי בכל מערבין בעירובין מיהו לכתחילה צריך שיטעמו כולם הילכך אע"ג דלא אכלי אלא בביתם סבר רב ידי קידוש יצאו דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה ידי יין לא יצאו פי' אם רצו לשתות יין בבתיהם צריכין לברך בורא פרי הגפן שאינן פטורין בברכת היין של בית הכנסת מאחר שנעקרו ממקומן אבל המקדש על שלחנו בשבת אין צריך עוד לברך על היין שבסעודה דיין שלפני המזון פוטרו כדתנן בפרק כיצד מברכין בירך על היין שלפני המזון וכו' ומוקי לה בגמ' בשבתות וימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין כך כתב רשב"ם ז"ל: ועוד כתבו בתוספת דהוא הדין עני אם הבדיל על הכוס במקום סעודה בין שהבדיל קודם שנטל ידיו בין שהבדיל לאחר שנטל ידיו אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וכן כשמברך טל היין לפני המזון באקראי בעלמא אפי' בחול ודעתו לשתות יין בתוך הסעודה אין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וגם אין צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה:
ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו פירוש דסבירא ליה אין קידוש אלא במקום סעודה כדמפרש טעמא:
אע"פ שאמרו מפסיקין לקידוש מיהא בפריסת מפה בהבדלה אינו כן אלא גומר סעודתו לגמרי ומברך ברכת המזון ומסדר ברכות הבדלה על כוסו כמו שיתבאר:
בני אדם ששמעו קידוש בביהכ"נ לא יצאו ידי קידוש שאין קידוש אלא במקום סעודה וצריכין לחזור ולקדש בביתם וכן לא יצאו ידי יין ר"ל שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבים לברך בפה"ג ואין פטורין ממנה על סמך זו של ביהכ"נ הואיל ונעקרו ממקומם שמא תאמר א"כ למה מקדשין בביהכ"נ תדע שאין מקדשין שם אלא כדי להוציא את האורחים ידי חובתם ר"ל שמתחילה כשנתקן לענין [זה] הותקן ולא זזה התקנה אף במקום שאין אורחים שכל שהוא תקון חכמים אע"פ שלאיזה סיבה נעשה צריך לעשותו אע"פ שבטלה הסיבה וכמו שמצינו בברכה מעין שבע שנתקנה משום עם שבשדות הבאים באחרונה ולא זזה ממקומה אף במקום שאין בה עם שבשדות:
ושמא תאמר ואף אורחים האיך יוצאים והלא אמרת שאין קידוש אלא במקום סעודה וודאי בביהכ"נ אין להם אכילה שהרי אמרו מגילה כ"ח א' אין אוכלין ושותין בבית הכנסת י"מ שאוכלים הם בבית הסמוך לבית הכנסת ובעודם על שלחנם היו שומעים הקידוש ואין נראה כן שהרי אמרו סבור מינה מבית לבית אבל מפנה לפנה לא אמר להו רב ענן וכו' ואפי' מארעא לאיגרא הוה מקדש לן והרי בזו שומעים היו ואעפ"כ הי' מצריכם לחזור ולקדש אלא אין הטעם אלא מפני שבשעה ששומעים את הקידוש דעתם לצאת ממנו במקום שהם ואף כשתאמר שבבית הכנסת הם מ"מ דעתם לצאת עליו למקום אחר והואיל והי' דעתם עליו למקום שאילו היו בו עכשיו היו שומעים את הקידוש יצאו אבל כל שאוכל בריחוק מקום אע"פ שדעתו עליו לצאת ממנו בביתו הואיל ואילו הי' עכשיו בביתו לא הי' שומעו אינו יוצא:
ומגאוני הראשונים שבספרד מפרשים שכל שדעתו בקידוש ביהכ"נ לצאת ממנו בביתו יוצא אף בבית רחוק שלא הי' שומע ממנו קידוש ביהכ"נ אילו הי' שם ומביאים ראי' ממה שאמרו בתלמוד המערב פ' כיצד מברכין ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קדש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא מי שסוכתו עריבה עליו מקדש לילי יו"ט האחרון בתוך ביתו כלומר כדי שלא יראה כאוכל בסוכה מתורת סוכה ויראה כעובר על בל תוסיף ומתוך כך הוא אומר שמקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו ולא פליגי מה דמר יעקב בשלא הי' דעתו לאכול במקום אחר אלא שנמלך ומה דמר ר' אחא בשהי' דעתו לאכול במקום אחר ולא אמרו לדעת זה שאין קידוש אלא במקום סעודה אלא בשהי' דעתו לאכול במקום הקידוש ונמלך לאכול בבית אחר או שקראוהו בבית חתנים לאכול שם וע"ז אמרו שאין קידוש מועיל אפי' מבית לגג או מפנה לפנה ומ"מ י"מ זו שבתלמוד המערב בסוכה שבתוך הבית שאילו הי' שם הי' יכול לשמעו ולמד שאע"פ שאינו במקום סעודתו יוצא בו הואיל שהוא מקום שאפשר לו לשמעו הא בבית רחוק לא ואין נראה כן שעכ"פ קדש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר אף רחוק במשמע וקאמר דדוקא בשלא הי' דעתו לאכול בבית אחר הא אם הי' דעתו לא הי' צריך לחזור ולקדש:
ושוין שאין מביאין השלחן אא"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש לשתי הלשונות שפירש המורה בשוין יש לנו לומר דהאי דקתני ואם הבאי פורס מפה ומקדש לאו אשוין קאי אלא מילתא דתנא הברייתא היא דס"ל הכי ושמואל דפסק הילכתא הכי אתא סמך:
גמ' מאי מפסיקין לאו כו' לא למפה ומפסיקין דקתני בברייתא בדברי ר"י לא בעי למימר נמי דהיינו למפה דלישנא דמפסיקין סתמא לא משמע אלא עקירת שלחן אבל הכא בדברי שמואל סמיך אאידך מימרא דשמואל דנקט מפה וה"ק כשם שמפסיקין לקידוש בפריסת מפה כדאמר שמואל לעיל כך מפסיקין להבדלה בפריסת מפה לחוד ולא בעי עקירת שלחן כדאמר ר' יודא סתם מפסיקין ודו"ק:
בפרשב"ם בד"ה ה"ג רבה בב"ח כו' תנ"ה כו' ושוין [כו'] אין מביאין כו' עכ"ל ור"ל דל"ג תנ"ה כוותיה דשמואל ושוין שאין מביאין כו' ועיין במרדכי ורא"ש לקיים גירסא זו וק"ל:
בד"ה ושוין כו' שיבשו למעלה הספרים וכתבו ושוין שאין מביאין כו' כצ"ל:
בד"ה כאן קודם ט' שוין שמתחילין לאכול ומשהתחילו בהיתר כו' עכ"ל דהא ודאי לא אצטריך למתני דמתחילין קודם ט' וכי תעלה על דעתך שאסור להתחיל מן השחר אלא דאשמעינן לרבי יודא כיון שהתחיל בהיתר מותר לו לאכול עד שתחשך ובמרדכי תירץ בזה בע"א ע"ש:
תוס' בד"ה שאין מביאין כו' והטעם כו' דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא וי"מ זכר למן כו' עכ"ל האי טעמא דתיתי ביקרא כו' הוא טעם לכולי מלתא בין לדידהו שלא היו מביאין שולחנות שלהן ואם הביאו פורס כו' ובין לדידן דמביאין לכתחלה ופורסין אותן כפרשב"ם אבל האי טעמא דזכר למן אינו רק לדידן דרגילין לפרוס אבל ליכא טעמא למה שלא היו מביאין כלל ודו"ק:
בד"ה ידי קידוש כו' מדפריך לשמואל ל"ל לקדושי בבי כנישתא כו' עכ"ל [ב] ועוד יש להביא ראיה מדאמר רבה לתלמידים טעימו מידי אע"ג דהיה בדעתן לאכול כ"א בביתו וכ"ה במרדכי ע"ש:
בא"ד ולאו דוקא נקט בירושלמי קידוש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר כו' עכ"ל ר"ל דמבית לבית דנקט לאו ממש הוא דאל"כ בלא נמלך נמי אלא שהיה בדעתו לאכול במקום אחר לא יצא לשמואל כמ"ש התוס' דהכי מוכח בשמעתין אלא דמבית לבית דהתם היינו ממקום למקום וכה"ג כתבו התוס' לקמן גבי שינוי יין מיהו הא דרב ק"ק דלא שרי בירושלמי לרב אלא כשלא היה בדעתו לאכול במקום שקידש ואמאי נקט בכה"ג ומי שסוכתו עריבה כו' הא אפילו מבית לבית ממש נמי שרי לרב בשמעתין ויש ליישב וק"ל:
בד"ה ידי יין כו' ת"ל דפטרו יין כו' ודוחק לומר בשלא שתו יין בתוך הסעודה כו' עכ"ל אבל לפני הסעודה אינו דוחק לומר בשלא שתו יין ובכה"ג איכא למימר דפליגי התם אם יין שבתוך המזון פוטר את שלאחר המזון והתוס' כתבו שם דאיירי דפליגי בשלא היה להם יין לפני המזון ובכה"ג קאמר התם שבא להם יין אחר המזון ולא היה להם בתוך המזון גם לפ"ז דוחק הוא לומר שהיה להם לפני המזון ולא היה להם תוך המזון ודו"ק:
בא"ד אבל אם נמלך כו' צריך לברך אחריו ברכה מעין ג' עכ"ל כתב מהרש"ל ואין דעת הרא"ש כן לברך ברכה אחרונה על יין שלפני המזון כו' עכ"ל ע"ש ולא ידעתי היכן מצא כן בדברי הרא"ש שהרי הרא"ש כתב ואפי' בחול ודעתו לשתות יין כו' א"צ ברכה אחרונה והיינו כדברי התוס' בעצמם וק"ל ע"ש:
תוס' בד"ה ידי קידוש כו' דהלכה כשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואע"ג דבעלמא כו' כצ"ל:
בד"ה ידי יין כו' וגם צריך לברך אחריו ברכה מעין ג'. נ"ב פי' על מה ששתה קודם המזון מאחר שאין דעתו לשתות [עוד] ואין דעת הרא"ש כן לברך ברכה אחרונה על יין שלפני המזון וכל שכן על כוס של קידוש עיין באשר"י דף קל"ח. (עיין במהרש"א):
בר"ש ד"ה ושוין. אע"פ שלא אכלי כו'. כצ"ל:
תוס' ד"ה ידי קידוש. מדפריך ולשמואל כו'. כתב הרש"א ועוד יש לה"ר כו' וכ"ה במרדכי ע"ש. ונ"ל דל"ד דהמרדכי לשיטתו בהא שפירש שם דילמא כו'. מיתעקרא לכו שרגא כו' היינו דצריך נר לקידוש אבל הסעודה יכולין לאכול בלא נר ואם כן היה דעתם בודאי לאכול באושפיזא. אבל לפירוש התוספות שם דלא היו אוכלין עד למחר ודאי אין ראיה ואפילו לאו שמא כו'. י"ל דדעת מסופקת לא מיקרי ע"ד ואף דלמסקנתם להשוות התלמודים צ"ל דגם לרב א"י מבית לבית אא"כ בדעתו לכך (עיין ברא"ש) ואם כן מוכרח לומר בעובדא דרבה דמיקרי ע"ד. מ"מ עתה להביא ראיה אין לנו. והצל"ח העלה בצ"ע למסקנתם מאי מייתא הגמרא מר"ה הא לא היה דעתו לכך. נ"ל דלק"מ דהרי גם בזמנינו דרך שכ"א סועד בביתו ואח"כ הולך לגמור סעודתו בבית החתן וי"ל דגם דעת ר"ה היה כן אלא דאיתעקר ליה שרגא טרם שהתחיל לאכול:
כך מפסיקין להבדלה. אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין: אין מביאין את השולחן. לאכול משקדש היום אא''כ קידש: ואם הביא. קודם לכן אי נמי אין מביאין את השולחן בערב הפסח אפילו מבעוד יום אא''כ קידש כדאמרן דאפי' רבי יוסי מודה בערב הפסח: איקלע לבי ריש גלותא. והיו מסובין על השולחן בערב שבת וקידש עליהן היום ופרס מפה וקידש: ידי יין לא יצאו. שאם יש להם יין לשתות בביתם חייבין לברך בורא פרי הגפן שאינם פטורין בברכת הכוס (על שתיית) יין בלא ברכה מאחר שעקרו ממקומן: אין
רשב"ם
כך מפסיקין להבדלה. אם היו מסובין בשבת עד הלילה מפסיקין אכילתן ומבדילין:
מאי לאו עקירת שולחן. ומדקאמר כשם שמפסיקין מכלל דלא סגי במפה:
ה''ג רבה בר בר חנה איקלע לבי ריש גלותא אייתו תכא לקמיה פרס מפה וקידש תניא נמי הכי. ולא גרסי' ושוין אלא ה''ג אין מביאין כו' והכי פירושה רבה בר בר חנה איקלע לבי ריש גלותא ולא היו אוכלין קודם חשיכה ולאחר שיצאו מבית הכנסת החשיך אייתו תכא לקמיה הביאו את הפת על השולחן כמו שאנו עושין קודם קידוש פרס מפה על הלחם ואח''כ קידש לפי שברצונו לא היו מביאין את הלחם על השולחן עד לאחר קידוש כדתניא לקמיה לפיכך פרס מפה על הלחם והיינו כעין סילוק שולחן וכמי שאינו דומה וראיה לדבר שכן עושין דקתני' מתני' (לקמן דף קיד.) מזגו לו כוס ראשון ואח''כ הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת מכלל דעד השתא לא אייתי וטעמא כדפריש בשאילתות דרב אחאי גאון בפרשת וישמע יתרו וכתוב בהו הכי וקרובי תכא מקמי דליקדיש לקדושה דשבתא לא מקרבינן מ''ט כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא והיכי דקריבו לא מסלקינן ליה אלא פורס עליו מפה ומקדש דתניא ושוין שאין מביאין את השולחן אא''כ קידש ואם הביא פורס עליו מפה ומקדש והיכא דאתחיל סעודתא מדאנהר במעלי שבתא וקדיש עליה יומא פורס מפה ומקדש ומטעם זה נהגו לפרוס מפה ללחם עד לאחר קידוש בשבתות ויו''ט. ויש מפרשין איקלע לבי ריש גלותא והיו מסובין על השלחן בע''ש וקדיש יומא ופריס מפה וקדיש ולא נהירא לי דהא ברייתא דלקמיה דמסייעין ליה מיניה לא מפרשא בהפסקה אלא בתחלת אכילת לילי שבת:
ושוין. לא ידענא אהיכא קאי ואיכא למימר ושוין רבי יוסי ור' יהודה דפליגי בהפסקה הכא מודי ר' יוסי דלכתחלה מיהת אין מביאין קודם קידוש אע''פ שלא אכלו עד לאחר קידוש ואית דמפרשי ושוין ב''ש וב''ה דפליגי באלו דברים (ברכות ד' נא:) דאמרי ב''ש נוטלין לידים ואח''כ מוזגין את הכוס לקידוש וב''ה אומרים איפכא אפ''ה היכא דנטל ידיו מודין ב''ש דאין מביאין את השולחן עם האוכלין אלא א''כ קידש וכדפרישית טעמא לעיל ונראה בעיני דאיידי דאמרינן לקמיה תנא חדא שוין שאין מתחילין כו' שיבשו למעלה הספרים וכתבו נמי ושוין שאין מביאין כו' וטעות הוא בידם ולא גרסי' ליה:
תני חדא שויו. ר' יהודה ורבי יוסי דפליגי לעיל בין באכילת ערב שבת מן המנחה ולמעלה בין בהפסקה:
שאין מתחילין. לאכול מן המנחה ולמעלה:
משכחת לה בערב הפסח. כדקאמרת דאפי' רבי יוסי מודי בערב הפסח:
כאן קודם תשעה. שוין שמתחילין לאכול ומשהתחילו בהיתר אוכלין עד שתחשך אפילו לרבי יהודה:
כאן לאחר ט'. הוא דפליגי דלרבי יהודה אין מתחילין כדתניא לעיל בהדיא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מט' שעות ולמעלה כו' רבי יוסי אומר כו':
שקידשו בבהכ''נ. הוא קידוש שמקדש שליח ציבור בלילי שבתות וימים טובים בבהכ''נ:
ידי קידוש יצאו. אע''פ שלא שתו דקי''ל דהמקדש צריך שיטעום אם לא טעם אלא א' מהם יצאו כולן ידי חובתן כדמוכח בעירובין בשילהי בכל מערבין (ד' מ:) ומיהו לכתחלה צריך שיטעמו כולן ולא צריכין תו לאקדושי בביתן דלא בעי רב קידוש במקום סעודה הלכך אע''ג דלא אכלי בבית הכנסת נפקי:
ידי יין לא יצאו. שאם יש להם יין בביתם לשתות חייבין לברך בפה''ג שאינן פטורין בברכת הכוס של שתיית יין ששתו בבהכ''נ מאחר שעקרו ממקומן דה''ל היסח הדעת וצריך לברך אבל המקדש בביתו על שולחנו בשבת א''צ לברך על היין שבתוך הסעודה שהרי פוטרו יין שלפני הסעודה כדתנן בכיצד מברכין (ברכות ד' מב.) בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ומוקי לה בגמרא בשבתות ובימים טובים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין:
כך מפסיקין להבדלה. רב אית ליה לקמן דלהבדלה אינה קובעת ואם התחילו אין מפסיקין להבדלה בהבדלה פליג אשמואל: לאו לעקירת שלחן היינו ברכת המזון כדפרישית לעיל שהיו רגילין לסלק שהיו להם שולחנות קטנים שכל אחד אוכל על שולחנו והיו מסלקין מלפני כולם ולא מלפני המברך ואנו שאנו אוכלים בשלחן אחד אין נכון לסלק: איקלע פירס מפה וקידש. בהתחלת סעודה איירי כדפי' רשב''ם: ושוין. אי גרסינן ושוין קאי ארבי יהודה ורבי יוסי כדפירש רשב''ם: שאין מביאין את השלחן אא''כ קידש. והא דאמר בכל כתבי (שבת דף קיט:) מצא שלחן ערוך מלאך טוב אומר כו' לא קשה דערוך הוא במקום אחר אך אין מביאין אותו למקום סעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כל כך בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש והטעם מפורש בשאילתות כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבתא ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות וי''ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים: ידי קידוש יצאו. אף על פי שלא שתו רק שיטעום המברך או אפילו אחד מהם כדמוכח בסוף בכל מערבין (עירובין דף מ:) ולכתחלה צריך שיטעמו כולם ונראה דהלכה כשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה ואע''ג דבעלמא הלכה כרב באיסורי וגם ר' יוחנן סבר לקמן כרב הכא הלכה כשמואל דרב הונא ורבה ואביי כולהו סברי בסמוך אין קידוש אלא במקום סעודה וכן פסק במגילת סתרים והמקדש שדעתו לאכול במקום אחר יכול להוציא את האוכלים שם דלדידהו הוי מקום סעודה וכן משמע דמסתמא אחד מבני העיר היה מקדש בבהכ''נ ומוציא האורחים והיכא דליכא אורחים סמוך לבהכ''נ אין לקדש דהויא ברכה לבטלה דקי''ל כשמואל ואין לומר במקדש כאן על דעת שרוצה לאכול במקום אחר מודה שמואל דיש קידוש והא דפליגי בסתמא מדפריך ולשמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא ומיהו ממקום למקום בבית אחד כגון מאיגרא לארעא נראה דמודה שמואל אם קידש באיגרא כדי לאכול בארעא דחשיב קידוש במקום סעודה וכן מוכח בירושלמי דקאמר רבי יעקב בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש ר' אחא בשם ר' אושעיא אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש ליל י''ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בסוכתו א''ר בון ולא פליגי מאי דאמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית שקידש ומאי דאמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית שקידש והא דקאמר ולא פליגי היינו ממקום למקום בחד בית ולאו דוקא נקט בירושלמי קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר ויתיישב שלא יחלוק הירושלמי עם הש''ס שלנו. כתב בשם רב נטרונאי גאון בתשובות מקדשין בבית הכנסת ונותן לתוך עיניו לרפואה כדאמר (ברכות ד' מג:) פסיעה גסה נוטלת אחד מת''ק מאור עיניו ואימת מהדרא ליה בקידושא דבי שימשי ומיהו באבי העזרי כתוב דהאי רפואה מצי למיעבד בקידוש שבביתו: ידי יין לא יצאו. וחייבין לברך . בביתם בפה''ג משום שינוי מקום אבל משמע אם קידש בביתו על שולחנו שוב א''צ לברך על היין תוך הסעודה אע''ג דסבר יש קידוש שלא במקום סעודה ולא שייך קידוש לסעודה א''כ אם הבדיל על שולחנו פטור מלברך על היין שבתוך הסעודה אע''ג דיש הבדלה שלא במקום סעודה לכ''ע והכא יש לדחות דאיכא למימר דלא פטר אא''כ רוצה לשתות לפני המזון אבל תוך המזון לא פטר אך יש להביא ראיה מכיצד מברכין (שם ד' מב.) דתנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון פי' שהיו רגילין לשתות אחר הסעודה לפני ברהמ''ז משמע דכ''ש שפוטר היין שבתוך המזון שלא בא אלא לשרות אכילה שבמעיו ואפילו למאן דאמר התם בגמרא יין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון היינו משום דאין יין שבא לשרות פוטר את היין הבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות דעדיף טפי כ''ע מודו דפוטר את היין שבתוך המזון ועוד אם צריך לברך בתוך המזון מאי קאמר יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון תיפוק ליה דפטרו יין שבתוך המזון למ''ד התם דפוטר ודוחק לומר בשלא שתו יין תוך הסעודה ואע''ג דהתם מוקי לה בשבתות וי''ט ובשעת הקזת דם שאדם קובע סעודתו על היין ה''ה בחול נמי אם דעתו לשתות יין בתוך הסעודה אלא נקט שבתות וי''ט דאז רגילות לקבוע סעודתו על היין ותדע דבי''ט אם נמלך ואין בדעתו לשתות יין לא פטר משמע דהכל תלוי בדעתו הלכך אם בירך על היין לפני המזון ודעתו לשתות בתוך המזון א''צ לברך אחריו על הגפן ולא תוך המזון בפה''ג אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש:
221ימים לסיום הש״ס