דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צד - ב

רשע בן רשע  בן בנו של נמרוד הרשע מלך בבל, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו בדור הפלגה, שהשיא עצה לאנשי דורו לבנות מגדל כדי להלחם בצבא השמים!

איך אתה אומר "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון"?

הרי כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה. ואם בגבורות שמונים שנה. שנאמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" [תהילים צ].

והרי מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. וכן בין כל רקיע לרקיע בין שבעת הרקיעים.

ולכן ענה לו הנביא ישעיהו לנבוכדנצר [שם]: "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור". שימות ולא יספיק להגיע לרקיע העליון.

ומכאן סתירה לדברי רבא: שהרי רבי יוחנן בן זכאי אמר שמן הארץ עד לרקיע מהלך 500 שנה. והרי אורכו של עולם כמדת גובהו [שכך הגמרא דורשת במסכת חגיגה דף יב א מהפסוק "למן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים"]. נמצא שאורך העולם מהלך 500 שנה.

והרי מהלך אדם 10 פרסאות ליום, נמצא אורך העולם כמה וכמה אלפי פרסאות. [365 יום בשנה * 10 פרסאות ליום, הרי 3650 פרסאות לשנה. * 500 שנה, הרי 1,825,000 פרסאות].

ומסקינן: מכאן תיובתא לרבא.

תנו רבנן:

להבנת הברייתא הזו יש להקדים, שהכוכבים והמזלות [קבוצות כוכבים המסודרים בצורה של מזלות] עומדים על גלגל מעל הארץ. וגלגל זה הוא הנקרא "רקיע" ו"שמים". [הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות יסודי התורה] [1].

ויש לחקור, כאשר אנו רואים את הכוכבים והמזלות זזים, איך הדבר קורה? האם הכוכבים יושבים על הגלגל בלא תנועה, והגלגל מסתובב, ומסובב אותם. או שהגלגל עומד במקומו בלא תנועה, והכוכבים הם שנעים ומסתובבים על הגלגל. ובזה דנה הברייתא: חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע במקומו. ומזלות חוזרין מסתובבים על הגלגל.

וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר מסתובב, ומזלות קבועין במקומם.

אמר רבי תשובה דחיה לדבריהם של חכמי אומות העולם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. [2] ואם כדבריהם, שהגלגל מסתובב היינו צריכים לראות שהעגלה והעקרב מסתובבים מצפון לדרום כשם שהשמש וכוכבי הלכת מסתובבים. שהרי הגלגל מניע את כולם כאחד, ואיך יתכן שהשמש תסתובב ואילו העקרב והעגלה אינם מקיפים סיבוב שלם אלא זזים מעט וחוזרים למקומם?

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: מה הראיה? לעולם יש לומר שגלגל קבוע ומזלות חוזרים כדעת חכמי אומות העולם. ומה שהקשינו מדוע השמש מקיפה את הארץ סיבוב שלם מצפון לדרום ואילו המזלות אינם זזים אלא מעט, על זה יש להשיב:

ודילמא שמא אין השמש והמזלות קבועים באותו הגלגל אלא הם קבועים בשני גלגלים, זה לפנים מזה. [3]

וצורת הגלגלים כבוצינא [הברזל] דריחיא.

כמו הריחיים, שעשויים שני חלקים: א. בסיס אבן, ובו נקב. ב. כעין צלחת.

ובליטת ברזל יוצאת ממנה, ונכנסת לתוך הנקב שבבסיס, ובסיס הריחיים עומד במקומו. והברזל, הקבוע בבסיס, מסתובב מעליו בתוך הנקב.

וכמו כן אפשר לומר שהגלגל שהמזלות קבועים בו עומד במקומו ולמעלה ממנו יש גלגל שבו קבועה השמש, והוא מסתובב.

וכן לאידך גיסא, אם נסובב את הבסיס התחתון של הריחיים, יסתובב הבסיס בפני עצמו, ואילו הברזל שמעליו יעמוד במקומו. וכמו כן אפשר לומר שהגלגל שבו נמצאת השמש הוא למטה, ומסתובב בפני עצמו. והגלגל שבו קבועים המזלות עומד למעלה ממנו ואינו זז.

אי נמי, עוד יש להמשיל את זה: כצינורא דדשא. חור שבמפתן הדלת שבו קבוע הציר [הדלת שבזמן חז"ל עשו לה בליטות למעלה ולמטה, ונקבו חורים במפתן למעלה ולמטה. ובנקבים אלו קבעו את הדלת].

וכשאנו מסובבים את הדלת, הדלת מסתובבת וחור המפתן העליון עומד במקומו. וכמו כן יש לומר שהגלגל שבו קבועה השמש מסתובב למטה. ואילו הגלגל שבו המזלות קבועים, עומד במקומו למעלה מגלגל השמש.

וכן לאידך גיסא. אם נסובב את המשקוף שבו נכנס הציר, הרי המשקוף יסתובב והדלת תעמוד במקומה, וכמו כן אפשר לומר שהגלגל של השמש הוא הגלגל העליון והוא מסתובב מלמעלה, ותחתיו נמצא הגלגל התחתון שעומד במקומו ובו קבועים המזלות.

ועתה הגמרא חוזרת להמשך דברי הברייתא דלעיל, שהברייתא מביאה עוד דבר שנחלקו בו חכמי ישראל וחכמי אומות העולם:

חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע [ממזרח למערב] ומאירה את העולם. ובלילה חמה מהלכת למעלה מן הרקיע [ממערב למזרח] והרקיע מסתיר אותה מעיננו.

וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ומאירה את העולם. ובלילה למטה מן הקרקע ואינה נראית לעיננו.

אמר רבי: ונראין דבריהן נכונים יותר מדברינו. שהרי ביום מעינות צוננין, ובלילה רותחין. ולמה זה כך? מכאן נראה כחכמי אומות העולם, שהחמה מהלכת בלילה מתחת הקרקע ומחממת את המעיינות הקרובים אליה שנובעים מעומק הקרקע. ואילו ביום שהחמה תחת הרקיע המעיינות צוננים. [4] תניא שנינוו בברייתא:

רבי נתן אומר: בימות החמה, חמה מהלכת בגובה של רקיע במרכז השמים. לפיכך כל העולם כולו רותח יותר מאשר בחורף מפני שהחמה עומדת מול פני הארץ, ואילו מעינות צוננין יותר מאשר בחורף, מפני שהחמה רחוקה ממקום נביעתם.

אבל בימות הגשמים, חמה מהלכת בשיפולי רקיע בצד דרום של הרקיע קרוב אל הקרקע. לפיכך כל העולם כולו צונן יותר מאשר בקיץ, כי החמה אינה עומדת מול פני הארץ, ואילו מעינות רותחין, מפני שהחמה נמצאת סמוך למקום נביעתן.

תנו רבנן:

בארבעה שבילין [צדדים של הרקיע, המכונים "שבילים"] חמה מהלכת: ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים [מעל ההרים] כדי לפשר את השלגין. תמוז אב ואלול מהלכת בישוב מעל מקום ישוב בני אדם, כדי לבשל את הפירות לאכילת בני אדם.

תשרי מרחשון וכסליו מהלכת בימים כדי לישב את הנהרות.

טבת שבט ואדר מהלכת במדבר, שלא ליבש את הזרעים שנזרעו במקום ישוב בני אדם.

שנינו במשנה: ורבי אליעזר אומר מאסקופת העזרה ולחוץ [הרי זו דרך רחוקה].

והוינן בה: מי שעומד מחוץ לאסקופת העזרה ולא נכנס, וכי הוא פטור מכרת אף על גב דמצי עייל, שהוא יכול להיכנס? וכי לא אמרינן ליה קום עייל, הכנס?! [5]

והתניא והרי שנינו בברייתא: יהודי ערל שלא מל וביטל את מצות הפסח ענוש כרת, דברי רבי אליעזר. וערל שלא מל הרי בשעת שחיטה הוא אינו ראוי לשחוט, ואף על פי כן אמר רבי אליעזר שחייב כרת, כי אומרים לו קום ומול עצמך! אם כן גם בענין דרך רחוקה נאמר לו קום הכנס לעזרה!

אמר אביי תירוץ: ההיתר של דרך רחוקה אינו משום אונס, אלא התורה פטרה כל אדם שהוא בדרך רחוקה אפילו אם יכול להכנס לעזרה. וזה דוקא לטהור שנמצא בדרך רחוקה.

ואין היתר שדומה לדרך רחוקה, לטמא. [6] שהתורה פטרה טמא רק מפני שהוא אנוס ואינו יכול לאכול את הפסח. וכמו כן בערל התורה פטרה אותו רק מפני שהוא אנוס. ולא עצם זה שהוא ערל או טמא גורם את הפטור. ולכן אם יכול למול את עצמו אינו פטור מלעשות פסח. [שהרי אינו אנוס].

[ולמה נקט אביי בדבריו "ואין דרך רחוקה לטמא" ולא נקט ערל שבו דיברנו? פירש רש"י שאביי נקט את לשון הגמרא לעיל צג ב שמדברת לענין טמא, והוא הדין שיש לומר כך גם בערל].

רבא אמר תירוץ אחר: תנאי היא. נחלקו תנאים בדעת רבי אליעזר: שהתנא שבמשנתנו סובר בדעת רבי אליעזר שאדם שיכל להכנס לעזרה ולא נכנס פטור מכרת, וכמו כן גם ערל שלא מל פטור מכרת.

ואילו התנא שבברייתא שאמר בשם רבי אליעזר שערל שלא מל ענוש כרת, הוא חולק על התנא שבמשנתנו, וסובר בדעת רבי אליעזר שגם אם יכל להכנס לעזרה ולא נכנס חייב כרת. ואין נקרא דרך רחוקה אלא מן המודיעים ולחוץ, שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה.

ומצאנו שכבר נחלקו תנאים בדעת רבי אליעזר.

דתניא ששנו בברייתא: רבי אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח [במדבר ט] "או בדרך רחוקה". ונאמר ריחוק מקום בענין פדיון מעשר שני [דברים יד] "כי ירחק ממך המקום". ולומדים גזירה שוה:

מה להלן בריחוק מקום שבפדיון מעשר, מדובר ברחוק חוץ למקום אכילתו, שאם יש לאדם פירות מעשר שני והוא נמצא חוץ לירושלים - ששם הוא מקום אכילתם - התורה התירה לו לפדות את הפירות ולעלות את דמיהם לירושלים. [7]

אף כאן ריחוק מקום שבפסח, מדובר ברחוק חוץ לאכילתו, ואכילת הפסח היא בכל ירושלים, ולכן רק אם רחוק מחוץ לחומת ירושלים פטור מכרת.

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: לומדים פסח מפדיון מעשר באופן אחר. מה ריחוק מקום שבמעשר הוא חוץ למקום הכשירו, אף ריחוק מקום שבפסח הוא חוץ למקום הכשירו. והיינו חוץ לעשייתו, [להקרבתו], שהכשר הפסח הוא הקרבתו.

והיכן מקריבים אותו? בעזרה. נמצא שריחוק מקום לדעת [רבי יוסי ברבי יהודה בדעת] רבי אליעזר הוא מאיסקופת העזרה ולחוץ [כדעת התנא שבמשנתנו].

וכיון שמצאנו שכבר נחלקו התנאים בברייתא בדעת רבי אליעזר מהו ריחוק מקום, האם חוץ לירושלים או חוץ לעזרה. אם כן יש לומר שהתנא שאמר בשם רבי אליעזר שערל שלא מל חייב כרת, יש לו שיטה שלישית בדעת רבי אליעזר, שריחוק מקום הוא מן המודיעים ולחוץ שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה.

כמאן כשיטת איזה מן התנאים שדיברנו עליהם אזלא הא, הולכת המימרא הזאת, דאמר רבי יצחק בר רב יוסף:

אם רוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה. ולפי מה קובעים אם רוב הקהל טמאים? [אמר על זה רבי יצחק בר רב יוסף] בטמאים הלך אחר רוב העומדין בעזרה. ואם רובם טמאים, עושים את הפסח בטומאה, אף על פי שרוב ישראל שבחוץ טהורים. [8]

והוינן בה: כמאן, כשיטת מי סובר רבי יצחק בר רב יוסף?

ומשנינן: כרבי יוסי בר רבי יהודה שאמר משום רבי אליעזר שאלו שמחוץ לעזרה נחשבים "בדרך רחוקה" ופטורים מלעשות את הפסח. וכיון שהם פטורים מן הפסח, אין מונים אותם בתוך הקהל החייבים לעשות פסח.

שנינו במשנה: אמר לו רבי יוסי לפיכך נקוד על ה' לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ.

תניא: רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר [במדבר ט] "דרך רחוקה". [9] שומע אני ממשמעות הפסוק הפשוטה שהדרך רחוקה היא מהלך שנים או שלשה ימים.

אבל בהמשך הפרשה נאמר: "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".

וכשהוא אומר "ובדרך לא היה" ולא אמר "ובדרך רחוקה לא היה" - מגיד הכתוב שאין צריך שהדרך תהיה "רחוקה" ממש, אלא שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי "דרך" ופטור מכרת.


הערות

[1] דעת הרמב"ם שם שיש תשעה גלגלים. שבעה גלגלים שבכל אחד מהם יש כוכב לכת אחד. ועוד גלגל למזלות, ועוד גלגל מעליהם. והגלגלים שקופים וזכים כספיר וכזכוכית. אבל מדברי רש"י נראה שבהוה אמינא שבגמרא המזלות קבועים בגלגל חמה עיין לקמן [ועיין ברש"י ראש השנה יא ב שנקט שהמזלות קבועים בגלגל חמה].

[2] תוספות אומרים שאין העגלה המוזכרת כאן מזל שור, וגם העקרב המוזכר כאן אינו מזל העקרה שבי"ב מזלות המוזכרים בראש השנה יא: שהרי שם מבואר שהמזלות נעים ממקומם וכשזה עולה זה שוקע. וזה שלא כדברי רש"י שכתב שהעגלה המוזכרת כאן היא מזל שור. [ולכאורה בדעת רש"י יש לומר שאמנם המזלות מקיפים ממזרח למערב אבל לא מצפון לדרום, כלשון הגמרא "מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון". ואילו החמה מקיפה גם מצפון לדרום. ויש לבאר בזה את דברי הר"ח בהסבר הגמרא לקמן "ודילמא כבוצינא דריחיא". עיין שם].

[3] חסר טקסט  !

[4] בגליון הש"ס הביא רבי עקיבא אייגר שרבנו תם אמר שאף על פי שנצחו חכמי האומות את חכמי ישראל היינו נצחון בראיות בעלמא. אבל האמת כדעת חכמי ישראל. ובזה מתפרש מה שאנחנו אומרים בתפילת יוצר של שבת "ובוקע חלונות רקיע" כלומר שיש ברקיע כעין חלונות שדרכם חמה יוצאת ומאירה לעולם. אך בגמרא לעיל [פסחים מב א] מבואר שאין לשין את המצות אלא במים שלנו חוץ לנהרות. והרא"ש שם [סימן ל] מביא בשם רבינו אליעזר ממיץ שטעם הדבר מפני שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ כדעת חכמי האומות. והביאו דבריו להלכה האבי עזרי והסמ"ג, והביאם הבית יוסף סימן תנ"ה [ויש נפקא מינה בדבר עיין שם]. והמהרש"א כאן מציין לפרק לא יחפור שרבי יהושע הודה לחכמי האומות [וזה בדף כה ב שם. ועיין שם בפירוש רש"י ור"ח]. ובמסכת ראש השנה יא א פירש רש"י את הגמרא שם על פי דעת חכמי האומות בשני הדברים: א. שבלילה החמה מתחת לקרקע. ב. שגלגל חוזר ומזלות קבועים. [אך כבר נתבאר לעיל שהסוגיא דלעיל בעמוד א כולה מתבארת רק על פי דעת חכמי ישראל].

[5] מדברי הגמרא בכל הסוגיא משמע שאף על פי שיכול להכנס לעזרה, הוא פטור מכרת. אבל הרמב"ם בפירוש המשניות ביאר שמחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר היא באופן שהיה קרוב לירושלים מהמודיעים מלפנים והיה חולה ברגליו וכיוצא בזה. לדעת רבי אליעזר הוא פטור משום דרך רחוקה, ואילו לרבי עקיבא הוא פטור רק משום אונס, והרמב"ם לשיטתו שפירש את המשנה לעיל צב ב שיש הבדל בין הבא בדרך רחוקה לאנוס, שהבא בדרך רחוקה ולא עשה פסח ראשון פטור מכרת אפילו אם הזיד בשני. ואילו בשאר אונסין, אם הזיד בשני חייב כרת. וזה שלא כדברי הגמרא. [ראה לעיל דף צב ב הערה 6].

[6] התוספות מפרשים שטמא שהיה מחוץ לעזרה אין לו היתר של דרך רחוקה. ותמהו שאם כן כשהוא עומד חוץ לעזרה והוא ערל או טמא חייב בפסח. וכשימול את עצמו ויטהר יפטר. וכתבו שמצינו כיוצא בזה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו [שאם יגרום למנחה שתהיה ראויה לבילה יפטר מן הבילה]. ובתוספות פ א [באמצע דיבור המתחיל משלחין] כתבו שהטעם שאין דרך רחוקה לטמא, זהו משום שטמא אינו יכול לעשות פסחו אפילו כשהוא בירושלים אלא על ידי שליח. נמצא שמה שהוא בדרך רחוקה אינו משנה כלום, שהרי גם משם יכול למנות שליח.

[7] שנאמר בפדיון מעשר שני: "כי לא תוכל שאתו" ודרשו חז"ל אין "שאת" אלא אכילה. כלומר אם אינו יכול לאוכלו מפני שהוא חוץ לירושלים רשאי לפדותו, רש"י. ועיין תוספות ומהרש"א.

[8] תוספות מבארים שהולכים אחר טהורים העומדים בעזרה. שהרי אותם שבחוץ הם בדרך רחוקה ופטורים מן הפסח. ומשמע מדבריהם כדברי ריב"א [בתוספות לעיל פ. ד"ה משלחין] שהטמאים אף אלו שחוץ לעזרה מצטרפין. ונראה מהתוספות שגרסו בגמרא "בטומאה הלך אחר העומדים בעזרה" ולא כגירסת הספרים שלפנינו, ועיין בתוספות שם בשם ר"י, ובגליון הש"ס כאן.

[9] גירסת התוספתא רש"י וב"ח.

בן בנו (כלומר: הולך בדרכיו) של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו בכך שהשיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל להלחם באמצעותו בצבא השמים, כמה הן שנותיו של אדם בסך הכל? שבעים שנה ואם בגבורת שמאריך ימים יותר — יחיה שמונים שנה, שנאמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" (תהלים צ, י)

ואילו מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה שהוא כמליון ושמונה מאות אלפי פרסות ובין כל רקיע לרקיע שוב מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכיצד יוכל אדם להגיע עד שם בימי חייו, ואיך יכול אדם לומר "אדמה לעליון" "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" (ישעיה יד, טו). ועל כל פנים מכאן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא, שאמר שעובי הרקיע הוא אלף פרסה בלבד.

א ואגב דיונים אלה בעניני העולם ומבנהו, תנו רבנן [שנו חכמים]: חכמי ישראל אומרים: גלגל מקום שבו הכוכבים נעים קבוע, ומזלות חוזרין שהם המסתובבים במקומם בגלגל. וחכמי אומות העולם אומרים גלגל כולו חוזר (מסתובב) ומזלות קבועין בו. אמר רבי: תשובה (סתירה) לדבריהם שאין גלגל המזלות כולו מסתובב שמעולם לא מצינו מערכת המזלות הקרויה עגלה בדרום ועקרב בצפון. משמע שהכוכבים עצמם הם המסתובבים מעט במקומותיהם ולא הגלגל כולו שאם לא כן לא יתכן שבאופן קבוע יהיה מזל עגלה בדרום ועקרב בצפון.

מתקיף לה [מקשה עליה] על הוכחה זו רב אחא בר יעקב: ודילמא [ושמא] הכוכבים בגלגל קבועים כבוצינא דריחיא [כברזל הרחיים] שאבני הריחים מסתובבות סביבו והוא עומד יציב במקומו. אי נמי [או גם כן] כצינורא דדשא [כציר הדלת] שהוא קבוע במקומו והדלת סובבת סביבו סיבוב גדול וכן הוא מהלך המזלות שהם קבועים בתוך גלגל הקבוע בתוך גלגל אחר והגלגל הפנימי עומד במקום קבוע ולכן נראים המזלות תמיד במקום אחד והגלגל החיצוני סובב סביבו ומוליך את החמה הקבועה בו סביב כל המזלות. ואם כן אין דברי רבי הוכחה גמורה.

ועוד מחלוקת מעין זו: חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ולכן היא נראית ובלילה עולה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע סביב לכדור הארץ. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, וראיה לדבר שביום מעינות שנובעים מעומק האדמה צוננין, ובלילה רותחין (חמים) בהשוואה למזג האויר מסביב והרי זה כסיוע לסברה שהם מתחממים מכוח חום החמה שמתחת לקרקע.

תניא [שנויה ברייתא] ר' נתן אומר: בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו רותח (חם) ומעינות שהם נמוכים על פני הקרקע צוננין ואילו בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי (בתחתית) רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן אבל מעינות רותחין ביחס למזג האויר שסביבן.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בארבעה שבילין חמה מהלכת בארבע עונות השנה ובכל שינוי מזג האויר: ניסן אייר וסיון — מהלכת חמה בהרים, כדי לפשר (להפשיר, להמיס) את השלגין שהצטברו בחורף, תמוז אב ואלול — מהלכת החמה בישוב, כדי לבשל את הפירות, תשרי מרחשון וכסליו — מהלכת החמה בימים, כדי ליבש את הנהרות שאז הנהרות נובעים פחות מבכל ימות השנה, והמים נעשים ענני גשם, טבת שבט ואדר — מהלכת במדבר, שלא ליבש את הזרעים שנזרעו בישוב ומתחילים לצמוח בעונה זו.

ב במשנה שנינו ש ר' אליעזר אומר שאדם המצוי מאיסקופת העזרה ולחוץ הרי הוא כמצוי בדרך רחוקה. ושואלים: ואף על גב דמצי עייל, ולא אמרינן ליה קום עייל [ואף על פי שהוא יכול להכנס אין אנו אומרים לו קום הכנס]?! וסומכים על כך שברגע הקובע אין החיוב חל עליו לפי שלא היה בתוך העזרה עצמה? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: יהודי ערל מבוגר שלא מל — ענוש כרת בפסח, כי הערל אינו אוכל בפסח, ולכך אומרים לו למול את עצמו ואם לא מל הרי שהזיד ולא הקריב כתוצאה מכך קרבן פסח וחייב. אלו דברי ר' אליעזר. ומכאן שר' אליעזר עצמו סבור כי חייב אדם לעשות מאמץ שתחול עליו חובת הפסח ומי שאינו עושה כן הריהו כמזיד!

אמר אביי: דרך רחוקה נאמרה לענין פטור מפסח ראשון רק לטהור, ואין נאמרה דרך רחוקה לטמא ולפסול, ולכן אף שלטמא או לפסול (כגון ערל) אין היתר של דרך רחוקה ולכן אם לא מל חייב כרת וצריך להזהירו על כך, מכל מקום לגבי הטהור שנאמר בו היתר דרך רחוקה אינו חייב כרת על ביטולו, שוב אין צורך להזהירו על כך.

רבא אמר: תנאי [מחלוקת תנאים] היא שנחלקו בשיטת ר' אליעזר דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר שני ככתוב: "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם" (דברים יד, כד), מה להלן במעשר הכוונה היא ריחוק חוץ למקום אכילתו שאין המעשר נאכל אלא בירושלים, אף כאן ריחוק מקום אינו אלא מחוץ למקום אכילתו שהוא כל תחום העיר ירושלים, והמצוי בה נתחייב בפסח.

ואילו ר' יוסי בר ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר: הכוונה חוץ לעשייתו כלומר מקום שחיטתו בעזרה.

ושואלים: כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הלכה זו שאמר ר' יצחק בר רב יוסף: בטמאים כלומר בקביעת המנין אם יש רוב טהורים או רוב טמאים הלך אחר רוב העומדין בעזרה ואין מונים את כל ישראל שבעיר. כמאן [כשיטת מי] כשיטת ר' יוסי בר ר' יהודה שאמר משום ר' אליעזר, שלדעתו מצב המביא לשינוי בזמן הקרבת הפסח כגון דרך רחוקה או הקרבת הפסח בטומאה, נקבעים לפי מצב הדברים בזמן ובמקום השחיטה בעזרה.

ג במשנה שנינו כי אמר לו ר' יוסי: לפיכך נקוד על ה' של "רחוקה". תניא [שנויה ברייתא] ר' יוסי הגלילי אומר אילו נאמר רק "דרך רחוקה" שומע אני מהלך שנים או שלשה ימים לפחות, אולם כשהוא אומר בהמשך "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" (במדבר ט, יג) ואינו מזכיר רחוקה מגיד ללמד שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך ואין צריכים דווקא דרך רחוקה כמשמעה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

the disciple in corruption of Nimrod the wicked, who caused the entire world to rebel against Me during his reign by advising the generation of the dispersion to build a tower in order to fight the Hosts of Heaven, how many are the years of a person altogether? Seventy years, and if he is with strength, eighty years, as it is stated: “The days of our years are seventy years and with strength eighty years” (Psalms 90:10).

In contrast, from the earth to the first firmament of seven (see Ḥagiga 12b) is a walking distance of five hundred years, and the thickness of the firmament is a walking distance of five hundred years, which is equal to approximately 1.8 million parasangs, and between each firmament is another walking distance of five hundred years, and so too between each and every firmament. Therefore, how can you, Nebuchadnezzar, hope to reach the heavens in your lifetime, such that you say: “I will be like the Most High”? Rather, as the verse continues: “Yet you shall be brought down to the netherworld, to the uttermost parts of the pit” (Isaiah 14:15). In any event, this is a conclusive refutation of Rava’s opinion that the thickness of the firmament is only one thousand parasangs.

In a discussion related to the structure of the natural world, the Sages taught: The Jewish Sages say the celestial sphere of the zodiac is stationary, and the constellations revolve in their place within the sphere; and the sages of the nations of the world say the entire celestial sphere revolves, and the constellations are stationary within the sphere. Rabbi Yehuda HaNasi said: A refutation of their words that the entire sphere moves can be derived from the fact that we have never found the constellation of Ursa Major in the South or Scorpio in the North. This indicates that it is the stars themselves that revolve in place and not the celestial sphere as a whole, because otherwise it would be impossible for Ursa Major to remain in the North and Scorpio to remain in the South.

Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this proof: And perhaps the stars are stationary within the sphere like the steel socket of a mill, which remains stationary while the stones of the mill revolve around it. Alternatively, perhaps they are stationary like the pivot of a door, which remains stationary while the door makes wide turns around it; similarly, perhaps the constellations are stationary within a sphere, and there is an outer sphere within which the sun revolves around all the constellations. Therefore, Rabbi Yehuda HaNasi’s statement is not necessarily true.

The Gemara presents a similar dispute: The Jewish Sages say that during the day the sun travels beneath the firmament and is therefore visible, and at night it travels above the firmament. And the sages of the nations of the world say that during the day the sun travels beneath the firmament, and at night it travels beneath the earth and around to the other side of the world. Rabbi Yehuda HaNasi said: And the statement of the sages of the nations of the world appears to be more accurate than our statement. A proof to this is that during the day, springs that originate deep in the ground are cold, and during the night they are hot compared to the air temperature, which supports the theory that these springs are warmed by the sun as it travels beneath the earth.

It was taught in a baraita that Rabbi Natan says: During the summer the sun travels high in the sky, above the earth, and therefore the entire world is hot, and springs that originate deep in the ground are cold. On the other hand, during the winter the sun travels low in the sky, over the edges of the earth. Therefore, the entire world is cold, but springs are hot relative to the air temperature.

The Sages taught: The sun travels in four paths during the four seasons of the year, and each causes a unique weather pattern: During the months of Nisan, Iyyar, and Sivan, the sun travels over the mountains in order to melt the snows that collected during the winter. During Tammuz, Av, and Elul, it travels over the areas of the settlement in order to ripen the produce. During Tishrei, Marḥeshvan, and Kislev, it travels over the seas in order to dry the rivers, as the rivers flow more gently during that time of year and the water turns into rain clouds. During Tevet, Shevat, and Adar, it travels over the desert in order to not dry the seeds that were planted in the inhabited areas of settlement, which begin to sprout during this time.

It was taught in the mishna that Rabbi Eliezer says: Anyone located from the threshold of the Temple courtyard and beyond is considered to be on a distant journey. The Gemara objects: And even though he is able to enter the courtyard, we do not say to him: Get up and enter; rather, we rely on the fact that at the critical moment he is outside the courtyard. But wasn’t it taught in a baraita: An adult uncircumcised Jew who did not circumcise himself will be punished with karet for being unable to eat the Paschal lamb on Passover; this is the statement of Rabbi Eliezer. Apparently, Rabbi Eliezer himself requires one to take action and circumcise himself so that the obligation to bring the Paschal lamb will apply to him. If one does not do so, he is considered to have intentionally refrained from eating the Paschal lamb and will receive karet. This baraita in which Rabbi Eliezer requires a person to be proactive seems to contradict the mishna in which Rabbi Eliezer permits a person to remain passive.

Abaye said: The exemption from observing the first Pesaḥ granted to one on a distant journey was stated only for one who is ritually pure, and there is no exemption of a distant journey for one who is ritually impure or is unfit to offer the Paschal lamb for any other reason. One who is unfit to offer the sacrifice must take action to enable him to fulfill his obligation, and he is not included in the exemption of being on a distant journey. Conversely, the exemption does apply to people who are inherently fit to offer the sacrifice, and who are therefore not liable to karet if they do not enter the courtyard. There is no need to warn them to offer the Paschal lamb.

Rava said: It is a dispute between tanna’im as to Rabbi Eliezer’s true opinion, as it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The exemption of a distant journey is stated with regard to the Paschal lamb, and the exemption of a distant journey is stated with regard to the second tithe, as the verse states: “And if the way be too long for you, so that you are not able to carry it because the place is too far from you, which the Lord your God shall choose to set His name there” (Deuteronomy 14:24). Just as later in the Torah, with regard to the second tithe, the exemption applies only to someone located outside the area where it may be eaten, as the second tithe may be eaten only in Jerusalem, so too here, with regard to the Paschal lamb, the exemption of a distant journey applies only to one located outside the place in which it may be eaten, which is the entire city of Jerusalem. According to this opinion, anyone located in Jerusalem is included in the obligation to offer the Paschal lamb.

However, Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda says, citing Rabbi Eliezer: The exemption of a distant journey applies to anyone located outside the area where the offering of the Paschal lamb may be performed, which is the Temple courtyard.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yitzḥak bar Rav Yosef said: In determining whether the majority of the community is ritually pure or ritually impure, follow the majority of those standing in the courtyard, and do not take into consideration people who are in Jerusalem but have not come to the courtyard. In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion that Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda said, citing Rabbi Eliezer, which is as follows: Circumstances that can change the details of one’s obligation to offer the Paschal lamb, such as whether one is in a state of ritual impurity or whether he is on a distant journey, are determined based on whether or not one is within the Temple courtyard at the time of the slaughter.

It was taught in the mishna that Rabbi Yosei said to him: Therefore, there is a dot over the letter heh. It was taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: If the verse had said simply: “A distant journey,” One would conclude from it that it means the distance of at least a two- or three-day walk. However, when it says later: “But the man who is ritually pure and is not on a journey” (Numbers 9:13) and does not specify a distant journey, it teaches that from the threshold of the courtyard and beyond is called a journey, and the exemption is not limited to one on a distant journey as the first verse seemed to imply.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין אמר רבי תשובה לדבריהם אם היו המזלות קבועין והגלגל הוא החוזר היינו רואין פעמים עגלה בדרום ועקרב בצפון מדלא חזינן הכי ש"מ הגלגל קבוע והמזלות חוזרין ואתקיף עלה רב אחא בר [רב] יעקב ודלמא כי סדנא דרחיא פי' כמו הסדן הזה אע"פ שסובב הגלגל הקבוע בו עולה ויורד שני קצות הסדן במקומן נראין לעולם אין הדרומין נראה בצפון ולא הצפוני בדרום אי נמי כצנורא והדבר אחד:
ת"ר חכמי ישראל אומרים חמה מהלכת ביום למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע כמו שפרשהו ר' יהודה ורבה וחכמי אומות העולם אומרין חמה מהלכת ביום למעלה מן הארץ ובלילה למטה מן הארץ ואמר רבי נראין דבריהם מדברינו ומפורשת עוד בבראשית רבה. כיצד חמה ולבנה שוקעין ר' יהודה בר אילעאי אומר מאחורי כיפה [למעלה] רבנן אמרי מאחורי כיפה ולמטה ר' שמעון בן יוחאי אומר אין אנו יודעין באויר אם שפין הן ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן:

תניא ר' יוחנן אומר בימות החמה חמה מהלכת בגובהה של רקיע לפיכך כל העולם רותח ומעינות צוננין בימות הגשמים חמה מהלכת בשפולי הרקיע לפיכך העולם כולו צונן ומעינות רותחין:

ת"ר בארבעה שבילין חמה מהלכת ניסן אייר סיון בהרים כדי לפשר השלגין תמוז אב ואלול בישוב כדי לבשל הפירות כו':

ר' אליעזר אומר מאסקופת העזרה ולחוץ ואקשי' ולא אמרי' ליה עול ועביד פסח והתניא ערל שלא מל ועשה פסח חייב כרת דברי ר' אליעזר אלמא אמרי' ליה קום מהול ועביד פסחא ושני' ערל כטמא ובטהרה תלנהו רחמנא והני יכלו לטהר ולעשות פסח פשעו ולא טהרו ולא עשו חייבין אבל הטהור בדרך תלי רחמנא והוא היה בדרך ריחוק מקום כמעשר שנאמר (דברים יד כד) וכי ירחק ממך המקום וגו' חוץ לאכילתו:

ערל שהיה יכול לימול ולא מל עד שעבר זמן ענוש כרת אא"כ עשה את השני וכן הדין שהיה יכול לטהר בפסח ולא טבל עד שעבר זמן הקרבן אם לא עשה את השני אפי' בשגגה ענוש כרת:

מעשר שני כל שהוא חוץ למקום אכילתו שזהו חוץ לחומה יכול לפדותו אבל משנכנס לפנים מן החומה אינו יכול לפדותו אא"כ נטמא כמו שיתבאר במקומו:

מה שביארנו כמה פעמים שכל שרוב צבור טמאים עושין אותו בטומאה פירושו כל שרוב אותם שבעזרה שבאו לשחוט פסחיהם טמאים אע"פ שיש חוץ לעזרה רוב טהורים וזהו שאמרו בטמאים הלך אחר העומדים בעזרה:

בד"ה ואין דרך כו' והא ערל או טמא חייב בפסח ואם ימול ויטהר כו' עכ"ל לכאורה בטמא לא שייך חיוב כיון דלא מצי למיכל לאורתא כפרש"י ונראה דמשמע להו לפרש טמא דומיא דערל דחזי למיכל לאורתא כגון טמא שרץ וכדתניא בהדיא בפ' אלו דברים דערל וטמא שרץ חייבין כרת וע"כ הקשו ואם ימול הערל או יטהר הטמא שרץ ע"י טבילה יפטר וק"ל:

בד"ה מה להלן כו' לא היה לו לרש"י להזכיר ואין שאת אלא אכילה דלא צריכה לכך כו' עכ"ל ר"ל דלפי הדרשה דהכא דאשמעינן דכי ירחק ממך המקום לפדותו בטהור לאו ממש הוא אלא אפילו פסיעה א' חוץ לירושלים שלא היה יכול שאתו לירושלים סגי והוה ליה שאתו כמשמעו ולא צריכה לכך לדרשה דאין שאת אלא אכילה אלא במעשר שני טמא בירושלים דיכול לפדותו כיון דאינו יכול לאוכלו בטומאה ועיין הסוגיא בפ' אלו הן הלוקין וק"ל:

גמרא ובין כל רקיע לרקיע כו'. הנה יש שמוחקין מלת כל כמו שנדפס בגליון ול"נ דכצ"ל וכן כל רקיע ורקיע כו' וכן בין כו':

רש"י ד"ה וכן בין רקיע. וארכו ש"ע כו'. ל"י מדוע לא פירש כפשוטו דרבא אמר דסומכיה דרקיע אלפא פרסי והכא איתא דעביו מהלך ה' מאות שנה וכן נמי מוכח דהיקף חצי הגלגל דהוא ח' פעמים בעביו הוה ד' אלפים שנה והוה תיובתא נמי לגמריה כפי הבנתו בה עמש"כ לעיל בעבר הא':

רש"י ד"ה ומעיינות רותחין. דהיינו אצל המים כו'. נ"ל דצ"ל דהיא (ור"ל החמה) תחת דהיינו:

תוספות ד"ה מה להלן. לא ה"ל לרש"י להזכיר כו'. לכאורה נצרך מאד דאי כפשוטו מנלן דשם הוי פירושו חוץ לירושלים בסמוך דלמא כי ירחק כו' רחוק ממש כמו דס"ל לר"ע במתני' בדרך רחוקה דפסח:

גמ' ונראין דבריהם. עי' שיטה מקובצת כתובות יג:

ד"ה השבתנו על המעוברת. שכתב משמו של ר"ת דאע"ג דנצחו חכמי א"ה לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות אבל האמת היא כחכמי ישראל והיינו דאמרי' בתפלה ובוקע חלוני רקיע עכ"ל:

שם בטמאים הלך אחד הרוב. עיין לעיל פ' ע"א תוס' ד"ה משלחי' וצ"ע:

(צד ב תוספות) ד"ה מעולם וכו' דעגלה לאו היינו מזל שור וכו' והכא אמר שאינן זזין וכו'.—דבריהם נפלאים ממני, כי תמה על עצמך דמשום שאין עגלה הולכת מצפון לדרום, וכן להיפך עקרב אינו הולך מדרום לצפון, המזה יש לנו הכרח לומר, שאינם זזים ממקומם והם תמיד למעלה? והרי מבואר לכל מתחיל ללמוד בחכמות המזלות, שכל הכוכבים אשר בכדור הרקיע מתנועעים ע"י הגלגל היומי ממזרח למערב, וכל כוכב וכוכב שברקיע הוא נראה תמיד י"ב שעות למעלה מן הארץ וי"ב שעות למטה מן הארץ, אלא שבמקומות הסמוכים לציר הצפוני נראים כל הכוכבים הסמוכים לציר כל כ"ד שעות, ולהיפך במקומות הסמוכים לציר הדרומי. ולפי זה נראה עיקר כדעת רש"י, דעגלה היינו שור מי"ב מזלות, וכן עקרב הוא עקרב מי"ב מזלות הידועים, ובמקומות הסמוכים לקו המשוה מכאן ומכאן הם נראים י"ב שעות למעלה על הארץ וי"ב שעות הם למטה מן הארץ כפי מהלך הגלגל היומי.

בן בנו של נמרוד. לאו דוקא בן בנו אלא כלומר מזרע נמרוד: שהמריד. השיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל להלחם בצבא השמים שהוא היה מלך בבבל כדכתיב (בראשית י) ותהי ראשית ממלכתו בבל: וכן בין רקיע לרקיע. לאורכו של עולם כמדת גובהו כדכתיב אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים וגו' במסכת חגיגה (דף יב.) דריש ליה הכי אלמא עולם מהלך חמש מאות שנה צא וחשוב עשר פרסאות ליום נמצא עולה לכמה אלפים ותיובתא דרבא: גלגל. כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו גלגל קבוע ואינו מגלגל אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין: לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. ואי ס''ד גלגל חוזר ומזלות קבועין נמצא גלגל מוליך ומגלגל המזלות לכל ד' הרוחות כשם שהוא מגלגל והיינו כמין אופן ונתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע וכשעולה צדו זה שוקע צדו אחר לפי דברי חכמי אומות העולם שאומרים גלגל חוזר ולפי דברי חכמי ישראל שאומרים גלגל קבוע אין לפרש שוקע ועולה אלא במזלות: דילמא כי בוצינא דריחיא. כברזל התחוב בנקב רחב שברחים שהשוכב עומד במקומו והברזל חוזר ואם באת לגלגל השוכב מתגלגל סביב הברזל והברזל עומד במקומו: אי נמי כי צינורא דדשא. שהדלת סובבת בחור המפתן העליון והמפתן במקומו עומד ואם באת לגלגל המשקוף הוא מתגלגל סביב הציר והדלת עומד במקומו וכך הגלגל מתגלגל בפני עצמו ומוליך החמה והמזלות קבועים בגלגל אחר בתוכו ואותו הגלגל אינו זז ממקומו אלא גלגל חיצון מוליך חמה על פני כל המזלות אי נמי גלגל חמה מבפנים וגלגל המזלות מבחוץ: למטה מן הרקיע. זורחת על הארץ כאשר אנו רואין ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת ואינה נראית למטה: ה''ג וחכמי או''ה אומרים ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע: מעינות צוננין. אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה ואע''פ שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם אבל תכף נביעתן הן צונן ביום לפי שהחמה גבוהה מהן: ובלילה מעינות רותחין. שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות: בשפולו של רקיע. סמוך לקרקע בשולי הכיפה: לפיכך כל העולם צונן. שאינה מהלכת אלא בצדי העולם: ומעינות רותחים. דהיינו אצל המים מצדי העולם שהמעינות באות מהם: בארבע שבילין. מהלכת גבורתה של חמה: ולא אמרינן ליה קום עייל. ואי לא עיילת מיחייבת כרת: ענוש כרת. משום פסח אלמא אמרינן ליה קום מהול: דרך רחוקה. פטרה את הטהור והרי הוא בדרך רחוקה דחוץ לעזרה דרך רחוקה מיקרי דילפינן מריחוק מקום דמעשר מה להלן חוץ למקום הכשירו אף כאן חוץ למקום הכשירו והכשירו דפסח בעזרה היא הלכך לא אמרינן ליה קום עייל אבל אין דרך רחוקה בטמא דלאו משום טעמא דריחוק איפטר טמא אלא משום דלא מצי אכיל לאורתא והכי נמי אין דרך רחוקה לערל והאי דנקט טמא משום דלעיל (דף צג:) אמרו להאי שינויא גבי טמא וכיון דערל מצי לתקוני נפשיה מיחייב דלא פטריה רחמנא לטמא אלא משום דלא מצי למיכל באורתא והאי מצי למיכל והכי נמי ערל: נאמר ריחוק מקום בפסח. או בדרך רחוקה לכם (במדבר ט) ריחוק מקום במעשר כי ירחק ממך המקום (דברים יד) חוץ לחומת ירושלים אפילו פסיעה אחת דכתיב כי לא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה במס' מכות (דף יט:): חוץ לאכילתו. חומת ירושלים אבל חוץ לעשייתו דהיינו חומת עזרה לא דאמרינן קום עול: חוץ לעשייתו. דגמרינן מריחוק דמעשר הכי מה להלן חוץ להכשירו והכשירו דפסח בעזרה אלמא איכא תנאי דפליגי בדר' אליעזר ותנא דערל שלא מל פליג ואמר דלא פטר ר' אליעזר אלא בעומד חוץ למודיעים דלא מצינו למימר ליה קום עול: הלך אחר רוב העומדים בעזרה. אם רובן טמאין אע''פ שבחוץ ישראל טהורין הרבה יעשה בטומאה דדרך רחוקה היא לאותן העומדין מבחוץ ואינן חשובין בעושי פסח ובתר הני [שבעזרה] אזלינן: ה''ג בתוספתא ר' יוסי הגלילי אומר דרך רחוקה שומע אני מהלך שנים ושלשה ימים כשהוא אומר ובדרך לא היה מגיד שמאסקופת עזרה ולחוץ קרוי דרך ובספרים היא משובשת:
מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. צ''ל דעגלה לאו היינו מזל שור כדפי' בקו' ועקרב נמי אינו עקרב די''ב מזלות דבפ''ק דראש השנה (דף יא:) קאמר די''ב מזלות לעולם ששה למטה מן הארץ וששה למעלה וכשהא' עולה שכנגדו שוקע והכא אמר שאינן זזים ממקומן ושניהם לעולם למעלה אלא אחרים הם: ואין דרך רחוקה לטמא. קצת תימה כשהוא עומד חוץ לעזר' והוא ערל או טמא חייב בפסח ואם ימול ויטהר יפטר מיהו דוגמת זה מצינו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (מנחות קג:): מה להלן חוץ לאכילתו. לא היה לרש''י להזכיר כאן ואין שאת אלא אכילה דלא צריכא לכך אלא במעשר שני בירושלים שנטמא: אף כאן חוץ לאכילתו. ובסיפרי מסיים ואיזה מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים ולא מייתי תנאי אלא כלומר כיון דאשכחן תנאי דפליגי אליבא דר' אליעזר בשיעור דרך רחוקה ה''נ ההוא דקתני ערל שלא מל ענוש כרת סבור דלר' אליעזר דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ דהשתא לא מצי עייל: בטומאה הלך אחר העומדים בעזרה. פי' בעשיית פסח בטומאה הלך אחר טהורים העומדים בעזרה דאותם שבחוץ הם בדרך רחוקה: שומע אני רש''י לא גרס אפילו ב' וג' פרסאות והדין עמו דמשום הכי לא הוי דרך רחוקה כיון שיכול לבוא בשעת שחיטה או בשעת אכילה לכך נראה לגרוס כדאיתא בתוספתא:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי
מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד