פסחים צד ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צד - א

וגם לרב יהודה שאומר שההיתר של דרך רחוקה תלוי בשעת אכילה, לא קשיא. לא קשה על דבריו משיטתו שההיתר של טמא שרץ תלוי בשעת שחיטה.

שאף על פי שבענין דרך רחוקה ההיתר תלוי בשעת אכילה, מכל מקום לענין טומאה יש להוכיח שההיתר תלוי בשעת שחיטה.

שהרי טמא שרץ - רחמנא דחייה, התורה פסלה אותו מלעשות פסח אף על פי שהיה ראוי בשעת אכילה, דכתיב "איש איש כי יהיה טמא לנפש". והרי מי לא עסקינן וכי לא מדובר גם בטמא נפש שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח?! [רב יהודה סובר כרבי יצחק לעיל צ ב שדרש מהפסוק שמדובר בטמא מת ביום השביעי שלהם], ^[1] והרי טמא נפש בשביעי שלו יכול לטבול בו ביום ולאכול מן הפסח בערב, ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי, התורה דחתה אותו לפסח שני!

ומכאן למדנו שההיתר של טומאה אינו תלוי בשעת אכילה, אלא בשעת שחיטה. ^[2] תנו רבנן:

היה עומד חוץ למודיעים, ויכול ליכנס על ידי רכיבה בסוסים ופרדים שרצים מהר.

יכול יהיה חייב כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה?

תלמוד לומר: ובדרך לא היה - ונכרתה. ואילו הלה היה בדרך רחוקה. שחוץ למודיעין דרך רחוקה היא.

היה עומד לפנים מן המודיעים, קרוב לירושלים, ואין יכול ליכנס מפני שיש לו גמלים וקרונות שמביא את בני ביתו עליהם, והן המעכבות אותו מלהגיע לירושלים, יכול לא יהא חייב כרת?

תלמוד לומר: "ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא". והרי לא היה בדרך, שאין הוא אנוס, שהרי יכל להניח את בני ביתו בדרך, וללכת לירושלים לבדו.

הסוגיא לפנינו דנה כמה זמן יש בין עלות השחר להנץ החמה. וכן בין הנץ החמה לשקיעה, וכן בין השקיעה לצאת הכוכבים.

נחלקו חכמי ישראל וחכמי אומות העולם בענין מהלך החמה.

דעת חכמי ישראל [לקמן בעמוד ב] שהחמה מהלכת ביום מתחת הרקיע [ממזרח למערב] והיא מאירה על הארץ. ואילו בלילה החמה הולכת [חוזרת ממערב למזרח] מעל הרקיע. וכיון שהרקיע מסתיר אותה מעיננו, יש חושך בלילה.

הסוגיא שלפנינו סוברת כדעת חכמי ישראל.

ומה שאנחנו רואים שגם לאחר שהשמש נסתרת מעיננו עדיין יש קצת אור עד שכעבור זמן מחשיך לגמרי, לדעת חכמי ישראל זה קורה משום שהחמה נכנסת בעובי הרקיע, וככל שהיא נכנסת יותר עמוק, כך היום מחשיך יותר, עד שהיא מגיעה לצידו השני של הרקיע, ואז מחשיך לגמרי.

וכן בעלות השחר, החמה מבקיעה בעובי הרקיע, עד שיוצאת ונראת לעיננו בהנץ החמה [על פי דברי הר"ח ומהרש"א].

ולפי זה יש להבין את הסוגיא שלפנינו:

אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא ששת אלפים פרסאות הוא היקף העולם, שמעליו, ומתחת לרקיע, החמה הולכת ממזרח למערב.

וסומכא דרקיעא עובי הרקיע - אלפא פרסי אלף פרסאות.

ומנין ידע רבא את דבריו?

חדא, דבר אחד שאמר, שהיקף העולם הוא ששת אלפים פרסאות - גמרא, קיבל את זה מרבותיו.

וחדא, דבר אחד שאמר, שעובי הרקיע הוא אלף פרסאות - סברא, למד זאת מסברא, מתוך מה שלימדוהו רבותיו שהיקף העולם הוא ששת אלפים פרסאות.

ומנין לרבא מסברא שעובי הרקיע אלף פרסאות?

סבר לה רבא כי הא, כמו דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשרה פרסאות שהם 40 מיל.

ומתוך 40 מיל הללו, מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין.

וכן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין.

נמצא שבין הנץ החמה לשקיעה אדם מהלך 30 מיל.

[40 מהלך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. פחות 5 שבין עלות השחר להנץ החמה. ופחות 5 שבין השקיעה לצאת הכוכבים, הרי 30 מיל].

וכבר ביארנו שהחל משעת השקיעה השמש חודרת לתוך עובי הרקיע עד שמגיעה לסוף עובי הרקיע, ואז מחשיך לגמרי, והוא עת צאת הכוכבים. וכן מעלות השחר, החמה מתחילה להבקיע בעובי הרקיע, עד שהיא נראית לעיננו בהנץ החמה.

ולפי הכלל של רבי יוחנן, שיש מהלך 5 מיל בין עלות השחר להנץ החמה ובין השקיעה לצאת הכוכבים. ואילו בין הנץ לשקיעה יש מהלך 30 מיל. וחמש הוא שישית משלושים - נמצא שעוביו של רקיע הוא אחד מששה ממהלך החמה ביום.

כלומר, עובי הרקיע הוא שישית מהיקף שמקיפה החמה את העולם ביום.

וכיון שרבא למד מרבותיו שהיקף העולם הוא 6000 פרסאות, ממילא ידע מסברא שעובי הרקיע הוא אלף פרסאות. שהרי עובי הרקיע הוא שישית היקף העולם.

מיתיבי, יש סתירה לדברי רבא מהברייתא:

רבי יהודה אומר: הזמן שהחמה עוברת את עוביו של רקיע הוא אחד מעשרה ביום.

תדע, ראיה שזה כך, שהרי כמה מהלך אדם בינוני ביום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים? עשר פרסאות שהן 40 מיל.

ומעלות השחר עד הנץ החמה מהלך ארבעת מילין. וכן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים מהלך ארבעת מילין. ^[3]

וכיון שבין השקיעה לצאת הכוכבים, וכן בין עלות השחר להנץ החמה, שאז עוברת החמה את עובי הרקיע, יש פרק זמן של מהלך 4 מיל, שהם עשירית מארבעים מילין, שהם מהלך אדם ביום, נמצא שעובי הרקיע הוא עשירית מעובי היקף הארץ.

וכיון שרבי יהודה אמר שבין עלות השחר להנץ החמה מהלך 4 מיל וכן בין השקיעה לצאת הכוכבים, נמצא שמהנץ החמה עד השקיעה יש מהלך 32 מיל בלבד. 32= [4 + 4] - 40.

ומכאן תיובתא דרבא. שלדבריו מעלות השחר עד הנץ החמה מהלך 5 מילין. וכן מהשקיעה עד צאת הכוכבים 5 מילין. ובין הנץ לשקיעה מהלך 30 מילין.

וכן תיובתא דעולא שאמר בעמוד הקודם שאדם מהלך 30 מילין ביום, ומעלות השחר ועד הנץ 5 מילין. וכן מהשקיעה עד צאת הכוכבים 5 מילין.

ומסקינן: תיובתא.

וממשיכה הגמרא: לימא תיהוי נמי תיובתא דרבי יוחנן. האם נאמר שיש מכאן גם סתירה לדברי רבי יוחנן, שרבה בר בר חנה אמר בשמו [לעיל צג ב] שמהלך האדם ביום עשרה פרסאות. ונראה לה לגמרא שהוא הוסיף בשם רבי יוחנן שבין עלות השחר ובין הנץ וכן בין השקיעה ובין צאת הכוכבים יש מהלך של חמשה מילים, ותיקשי לדבריו מהברייתא שהמהלך הוא ארבעה מילים.

אמר לך רבי יוחנן תשובה:

אנא אני רבי יוחנן רק ביממא הוא דאמרי.

דברתי רק על מהלך האדם בכל היום כולו שהוא עשר פרסאות, ולא פירשתי כמה מהלך קודם הנץ וכמה אחרי השקיעה.

ורבנן, עולא ורבא, הוא דקא טעו הם טעו בדברי, ופירשו מדעתם שקודם הנץ ואחר השקיעה אדם מהלך 5 מיל, משום דקא חשבן דקדמא וחשוכא שהם ראו שבדרך כלל אנשים יוצאים בבוקר בשיעור מהלך 5 מילין קודם הנץ החמה. וכן מאחרים לשוב לביתם בשיעור מהלך 5 מילין אחר השקיעה.

אבל אני [רבי יוחנן] סובר כדברי רבי יהודה, שיש רק זמן של מהלך 4 מילין קודם הנץ ואחר השקיעה. והאנשים שיוצאין מביתם 5 מילין קודם הנץ, הם משכימים לפני עלות השחר. וכן החוזרים לביתם 5 מילין אחרי השקיעה, הם מגיעים לביתם אחרי צאת הכוכבים.

ותו הוינן בה: לימא תיהוי נמי תיובתא דרבי חנינא, האם נאמר שיש סתירה מהברייתא לדברי רבי חנינא? שהרי רבי חנינא אמר שבין סדום לצוער יש 5 מילין. ובתורה מבואר שלוט יצא מצוער בעלות השחר והגיע לצוער בהנץ החמה. ואילו רבי יהודה אמר שבין עלות השחר להנץ החמה אדם מהלך 4 מילין!

ומתרצינן: לא. אין סתירה לדברי רבי חנינא מהברייתא. שאף על פי שמעלות השחר ועד הנץ החמה אדם מהלך ארבעה מילין בלבד [כמו שאמר רבי יהודה בברייתא] מכל מקום לוט הלך בריצה מסדום לצוער שנאמר [בראשית יט] "ויאיצו המלאכים בלוט". ולכן לוט שאני שונה מהרגיל, שהוא הספיק ללכת בזמן הליכה של ארבעה מילים, מרחק 5 מילין.

ועתה באה הגמרא להוכיח שלא כדברי רבא, במה שאמר שיש 5 מילין קודם הנץ ואחר השקיעה.

תא שמע סתירה מהברייתא לדברי רבא במה שאמר שששת אלפים פרסה העולם:

שהרי שנינו בברייתא: מצרים היתה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.

ומצרים היא אחד מששים בכוש.

וכוש אחד הוא מששים בעולם.

ועולם הוא אחד מששים בגן.

וגן אחד מששים בעדן.

ועדן אחד מששים בגיהנם.

נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה, שהוא דבר מועט, ביחס לגיהנם.

ומכאן סתירה לדברי רבא. שהרי כשנעשה חשבון, מצרים היא 400*400 פרסה וכוש פי שישים, והעולם פי שישים מכוש, נמצא שהעולם יותר גדול מאשר 6000 פרסה.

ומסקינן: תיובתא.

תא שמע סתירה לדברי רבא מעוד ברייתא: דתנא דבי אליהו: רבי נתן אומר: כל הישוב כל שטח העולם שמיושב בבני אדם כולו תחת כוכב אחד יושב.

תדע ראיה לכך, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד ורואה אותו עומד כנגדו.

הולך האדם למזרח, ועדיין רואה את הכוכב עומד כנגדו באותו כיוון. וכן כשהאדם הולך לכל אחת מארבע רוחות העולם עדיין הכוכב עומד כנגדו באותו כיוון.

ואילו הישוב של בני אדם היה גדול יותר מכוכב, אם כך, כאשר האדם שעומד במערב רואה את הכוכב על ראשו, הרי כשהולך למזרח לא היה רואה את הכוכב מעל ראשו, אלא באלכסון כלפי מערב.

מכלל דכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב.

וכיון שכל כוכב גדול ככל הישוב כולו, ואנו רואים שהישוב גדול יותר מאלף פרסה, והרבה כוכבים יש ברקיע לאין מספר, נמצא שהעולם כולו הרבה יותר גדול מאשר 6000 פרסה.

ומסקינן: מכאן תיובתא לרבא.

תא שמע סתירה לדברי רבא מעוד ברייתא:

עגלה - כוכבים סמוכים זה לזה בצורה הדומה לעגלה [והוא מזל שור. ^[4] רש"י] נמצאת בצפון השמים.

ועקרב [כוכבים הסמוכים זה לזה בצורה הדומה לעקרב] בדרום השמים.

וכל הישוב השטח המיושב בבני אדם שבעולם כולו, אינו יושב אלא בשטח קטן, שנמצא בין עגלה לעקרב. שהרי כל אדם רואה בצפונו עגלה ובדרומו עקרב.

[ואין הישוב כמידת כל השטח שבין עגלה לעקרב, שהרי כמה כוכבים יש ביניהם, וכל כוכב גדול ככל הישוב כולו. רש"י].

וכל הישוב כולו, אינו הוה אין החמה עוברת מתחילתו עד סופו אלא שעה אחת ביום.

תדע ראיה לכך, שהרי בחמש [בשעה החמישית ביום] חמה במזרח, ובשבע [בשעה שביעית ביום] חמה במערב. ורק מחצי השעה שש ועד חצי השעה שבע, [חצי שעה קודם חצות וחצי שעה אחר חצות] חמה עומדת בראש כל אדם.

נמצא שהשטח המיושב בעולם הוא אחד חלקי 12 מן העולם כולו, שהרי החמה עוברת את הישוב בשעה אחת שהיא 1/21 מהיום כולו.

ואם כן אורך העולם כולו הוא פי 12 מהשטח המיושב, והשטח המיושב גדול יותר מאלף פרסה, נמצא שהעולם גדול הרבה יותר מששת אלפים פרסאות.

ומסקינן: מכאן תיובתא לרבא.

תא שמע סתירה לדברי רבא מדברי רבי יוחנן בן זכאי: דאמר רבי יוחנן בן זכאי: בישעיהו [יד יג] נאמר על נבוכדנצר מלך בבל שאמר בלבבו "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון". ושאל רבי יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון"?

יצתה [יצאה] בת קול ואמרה לו:

הערות

^[1] ועולא שחולק על רב יהודה סובר שהפסוק מדבר בטמא מת בתוך שבעת הימים. ולאו דוקא ביום השביעי. מפני שאינו דורש את הפסוק כרבי יצחק לעיל צ ב.

^[2] תוספות הקשו: מדוע רב יהודה לא לומד דרך רחוקה מטמא? כשם שההיתר של טמא תלוי בשעת שחיטה, כך נאמר שגם דרך רחוקה תלוי בשעת שחיטה ! וכמו שמצאנו לעיל [סוף דף צב] שרבי עקיבא לומד דרך רחוקה מטמא. ותירצו תוספות: רב יהודה סובר שאין סברא לומר שטמא שאינו יכול להגיע בזמן שחיטה לא ישחטו עליו, שהרי אינו דומה לטמא, שטמא יש עליו טומאה, ומטעם זה התורה דחתה אותו מלהקריב פסח. אבל הבא בדרך רחוקה אין בו שום חסרון בגופו, אלא שאינו נמצא כעת בירושלים. ודוקא מי שבדרך רחוקה כל כך שאפילו בשעת אכילה אינו יכול להגיע, רק אותו אפשר להשוות לטמא.

^[3] הקשה רבינו תם: כאן מבואר שבין השקיעה לצאת הכוכבים יש 4 מיל. ואילו בסוף במה מדליקין הגמרא אומרת שיש 3/4 מיל בין השקיעה לצאת הכוכבים. [וזה זמן "בית השמשות"] ! ותירץ רבנו תם שכאן מדובר בתחילת שקיעה, כלומר משעה שהחמה נכנסת לעובי הרקיע. ומהזמן הזה ועד צאת הכוכבים יש 4 מילין. אבל בין תחילת השקיעה לסוף השקיעה יש שלש ורבע מיל. ובין סוף השקיעה עד צאת הכובים יש 3/4 מיל, וזהו זמן "בין השמשות". [וכן פסק בשלחן ערוך אורח חיים רס"א סעיף ב]. והגר"א בשנות אליהו על מסכת ברכות [פרק א משנה א] כתב שבין השמשות מתחיל מיד עם שקיעת החמה עד 3/4 מיל אחרי השקיעה, ואז הוא צאת הכוכבים. כלומר צאת 3 כוכבים בלבד. ואילו כאן מדובר בשעה שהחמה עברה את כל עובי הרקיע שאז החשיכה מוחלטת ונראים כל הכוכבים אפילו הקטנים ביותר.

^[4] תוספות סוברים שהעגלה המוזכרת כאן אינה מזל שור. וכן העקרב אינו מי"ב מזלות. וראה לקמן צד ב הערה 2.

ואף לרב יהודה לא קשיא [אינו קשה], כי לשיטתו טמא שרץ רחמנא דחייה [התורה עצמה דחתה אותם] שנאמר: "איש איש כי יהיה טמא לנפש" (במדבר ט, י) מי לא עסקינן [האם אין אנו עוסקים] אפילו במקרה שחל שביעי שלו של הטמא מת ("טמא לנפש") להיות בערב הפסח, שבלילה היה יכול להיות טהור, ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי [ואפילו כך אמרה התורה שידחה] משמע שכל שאינו ראוי בשעת שחיטת הפסח — ידחה, אף שיהיה ראוי בשעת אכילתו.

א תנו רבנן [שנו חכמים] היה עומד חוץ לעיר מודיעים ויכול ליכנס לירושלים בסוסים ובפרדים אבל לא בהליכה ברגל יכול יהא חייב כרת אם לא בא לירושלים והקריב את קרבן פסח — תלמוד לומר: "ובדרך לא היה" במדבר ט, יא) והלה מכל מקום היה בדרך רחוקה.

ולהיפך: היה עומד לפנים מן המודיעים אולם אין יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו, יכול לא יהא חייב בקרבן פסח שהרי אינו יכול להכנס — תלמוד לומר "ובדרך לא היה" (שם) כלומר הכל נקבע לפי המרחק, ואם אדם המצוי במקום קרוב אינו יכול להכנס — איננו קרוי מי שהיה בדרך רחוקה.

ב כיון שהזכרנו קודם כמה מהלך של אדם בינוני מביאים כמה ענינים הנסמכים במידה מסוימת על מאמר זה. אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא [ששת אלפים פרסות הוא גודל העולם] וסומכא דרקיעא אלפא פרסי [עובי הרקיע אלף פרסות] חדא [אחד] מן המספרים הללו, זה המתייחס לגודל העולם גמרא [מסורת], וחדא [ואחת] היא סברא שסבר מדעתו.

כיצד? סבר לה [סבור הוא] כפי שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל. ומפרטים: מעלות השחר ועד הנץ החמה מהלך חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. שהרי כל היום כולו הנץ החמה ועד שקיעתה שבו מהלכת השמש ממזרח עד מערב הוא מהלך של ששת אלפים פרסות, הוא מהלך של שלושים מילים לאדם בינוני, והמרחק שהשמש עוברת מתחילת הופעתה עד שהיא יוצאת ונגלית מה שרבא קורא עוביו של רקיע שהוא זמן הדמדומים, בשחר ובערב, מהלכת חמה במשך זמן זה מהלך של חמשה מילין, שהוא אחד מששה של כל היום כולו, הוה אומר עוביו של רקיע הוא אחד מששה מן העולם והוא אלף פרסות.

מיתיבי [מקשים] מברייתא: ר' יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע שכן הוא, כמה מהלך אדם בינוני ביום (מעלות השחר ועד צאת הכוכבים) — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל, ומעלות השחר עד הנץ החמה רק מהלך ארבעת מילין (שהם פרסה אחת) ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע רק אחד מעשרה ביום. והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא. וכמו כן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת עולא, שלדעתו מהלך אדם בחצי יום חמשה עשר מיל, ולפי דברי ר' יהודה אדם מהלך בחצי יום ששה עשר מיל! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה].

והשאלה היא: לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] גם לשיטת ר' יוחנן, במה שמסר רבה בר בר חנה משמו כמה מהלך אדם ביום, ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ר' יוחנן: אנא ביממא הוא דאמרי [אני שיעור מהלכו של כל היום הוא שאמרתי] ולא קבעתי חלוקה פנימית בתוך היום, ורבנן [וחכמים] שקבעו ואמרו שמעלות השחר ועד הנץ החמה הוא מהלך חמשה מילין ולא ארבעה — הם שטעו, דקא חשבן דקדמא וחשוכא [שהם החשיבו את הזמן קצת מוקדם וקצת מאוחר] מזמן הדמדומים האמיתי.

ושואלים: לימא תיהוי תיובתא [האם לומר שתהא זו קושיה] על דברי ר' חנינא שהוכיח מן המקראות שמעלות השחר עד הזריחה הוא מהלך חמשה מילים! ודוחים: לא אין להוכיח משם דבר כי שם נאמר: "ויאיצו המלאכים בלוט", משמע שהיו ממהרים ביותר, ולכן "ויאיצו" שאני [שונה] שבמקום ללכת כרגיל ארבעה מילין הלכו במהירות יתירה מרחק יותר גדול.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] עוד ראיות לענין גודלו של העולם, תא שמע [בוא ושמע]: גודלה של מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים היא אחד מששים מגודלה של כוש, וכוש היא אחד מששים בעולם, והעולם גודלו אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה שהוא חלק קטן בלבד מגודל הקדרה לגבי גיהנם. ועל כל פנים מחישוב גודלן של מצרים וכוש יוצא שהעולם גדול מששת אלפים פרסה.

ועוד; תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת: דתנא דבי אליהו [ששנה בבית מדרשו של אליהו] ר' נתן אומר: כל הישוב כולו כל החלק המיושב בעולם, תחת כוכב אחד יושב. תדע שכן הוא, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח הישוב כמה שירצה עומד הכוכב כנגדו באותו מקום וכן הולך לארבע רוחות העולם עדיין עומד הכוכב כנגדו, מכלל [מכאן] שכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב וכיון שאנו רואים כה הרבה כוכבים הרי שכל העולם כולו גדול מששת אלפי פרסה. ומעירים, אכן תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רבא.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקור אחר, ששנינו: מערכת המזלות הקרויה עגלה היא בצד צפון, ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב שהרי בכל מקום בישוב רואים יחס זה בין המזלות. ועוד, וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום שהיחס בין העולם כולו וחלק הישוב שבו הוא כשעה ביום שאין חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום ובשאר חלקי היום היא במקומות מחוץ לו,

ותדע שכן הוא שהרי בשעה חמש לזריחה חמה עדיין במזרח, ובשבע חמה במערב, חצי שש (חמש וחצי) וחצי שבע (שש וחצי) חמה עומדת בראש כל אדם שבכל איזורי הישוב חמה מצויה אז במרום השמים וזוהי השעה בה היא מהלכת מעל הישוב, והרי אף זו תיובתא [קושיה] לשיטת רבא.

תא שמע [בוא ושמע] עוד ראיה, שאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע נבוכדנצר שאמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישעיה יד, יד), יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

According to Rav Yehuda’s opinion it is also not difficult, because in his opinion the Torah itself deferred the obligation of one who is ritually impure through contact with a dead creeping animal to the second Pesaḥ, as it is written: “If any man of you or of your generations shall be ritually impure due to a dead body” (Numbers 9:10). Are we not dealing even with a situation in which his seventh day of purification occurs on Passover eve, such that he can be ritually pure by nightfall and therefore he has the same status on that seventh day as one who became impure due to contact with a dead creeping animal? And nonetheless the Torah stated that his obligation shall be deferred. This teaches that anyone who is ritually impure at the time of the slaughtering has his obligation deferred to the second Pesaḥ, even if he would be able to immerse and become pure in time to eat the offering on the first Pesaḥ with the rest of the Jewish people.

The Sages taught: If one was standing outside the city of Modi’im and was able to enter Jerusalem on horses or mules but not by walking, I might have thought he would be liable to receive karet for failing to come to Jerusalem and offer the Paschal lamb; therefore, the verse states: “And is not on a journey” (Numbers 9:13). This person was on a distant journey and is therefore exempt.

On the other hand, if one was standing closer to Jerusalem than Modi’im but was not able to enter due to the camels and carriages that are carrying his family and delaying him, I might have thought he would not be liable for failing to offer the Paschal lamb because he is trying to enter; therefore, the verse states: “And was not on a journey,” and this person was not on a distant journey and is therefore liable. This person could have dismounted and come to Jerusalem on foot, but he wanted to bring his family with him in a carriage and was consequently delayed. One’s liability is determined based on his distance from Jerusalem.

The discussion above pertaining to the distance that an average person can walk in a day is based on the assumption that he walks five mil between dawn and sunrise. The Gemara brings support for this assumption. Rava said: The size of the world is six thousand parasangs, and the thickness of the firmament is one thousand parasangs. One of these measurements with regard to the size of the world is a tradition, and one of the measurements is based upon Rava’s own reasoning.

The Gemara explains: Rava holds like that statement which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: How far can an average person walk in a day? One can walk ten parasangs, which are forty mil. This is explained: From dawn until sunrise one can walk a distance of five mil; from sunset until the emergence of the stars one can walk another five mil. Therefore, it is found that the thickness of the firmament is one-sixth of the distance that the sun travels during the day. Between sunrise and sunset, the sun travels a distance of six thousand parasangs during the amount of time an average person can walk thirty mil. During the dawn and twilight periods in the morning and evening, when the sun passes through the thickness of the firmament, an average person can walk five mil, which is one-sixth of the distance he can walk between sunrise and sunset. Consequently, during dawn and twilight the sun must also travel one-sixth of the distance it travels between sunrise and sunset, i.e., one thousand parasangs, which is the thickness of the firmament.

The Gemara raises an objection from the following baraita: Rabbi Yehuda says: The thickness of the firmament is only one-tenth of the distance that the sun travels during the day. Know that this is true because how far can an average person walk in a day between dawn and the emergence of the stars? One can walk ten parasangs, which are forty mil, and from dawn until sunrise one can walk only four mil, which are one parasang. Therefore, it is found that the thickness of the firmament is only one-tenth of the distance that the sun travels during the day. This is a refutation of the opinion of Rava. Similarly, it is a refutation of the opinion of Ulla, who holds that an average person can walk fifteen mil in half a day, whereas Rabbi Yehuda holds that the average person can walk sixteen mil in half a day. The Gemara concludes: It is indeed a conclusive refutation.

The Gemara suggests: Let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rabba bar bar Ḥana, citing Rabbi Yoḥanan, with regard to how far an average person can walk in a day. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan could have said to you: I am speaking about the total distance that an average person can walk in an entire day, but I never specified the distance one can walk during different parts of the day. And it was the Sages Ulla and Rava who erred in interpreting my opinion by saying that one can walk five mil and not four during each intermediate period, because when they calculated five mil before sunrise and after sunset they included the distance walked by people who set out earlier in the morning, before dawn, and by those who continued walking after nightfall.

The Gemara suggests: Let us say it is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ḥanina, who proved from biblical verses that the distance from Sodom to Zoar is five mil. The angels and Lot walked that distance between dawn and sunrise, which implies that it is only four mil. The Gemara responds: No, that verse states: “The angels hastened Lot,” which indicates that they traveled very quickly. Therefore, hastened is different; because they hurried, they traveled five mil in the time one would normally walk four mil.

Come and hear a challenge from a baraita to the previous opinion with regard to the size of the world: The size of Egypt was four hundred parasangs by four hundred parasangs, and Egypt is one-sixtieth of the size of Cush, and Cush is one-sixtieth of the world, and the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one-sixtieth of Eden, and Eden is one sixtieth of the size of Gehenna. Therefore, it is found that the entire world is like a pot cover, which is a small part of the total size of the pot, compared to Gehenna. In any event, based upon the sizes of Egypt and Cush, it is apparent that the entire world is larger than six thousand parasangs. This is indeed a conclusive refutation.

Come and hear another challenge: One of the Sages of the school of Eliyahu taught that Rabbi Natan says: The entire settlement, the area of the world that is inhabited, sits under one star. Know that this is correct because when a person focuses his eye on one star, he can travel east as far as he wishes within the settled part of the world and the star remains opposite him in the same place, and he can travel in the four directions of the world and the star remains in place opposite him. By inference, the entire settlement of the world rests under one star; and since so many stars are visible and each one covers an area of the world comparable in size to the entire settled portion of the world, it must be that the world is larger than six thousand parasangs. The Gemara comments that this is indeed a conclusive refutation of Rava’s opinion.

Come and hear another challenge from another baraita, which teaches that the constellation Ursa Major is in the north and the constellation Scorpio is in the south, and the entire settlement sits between Ursa Major and Scorpio, as the relative positions of these two constellations appear to be the same from any location in the settled areas of the world. The ratio of the entire settlement to the world as a whole is comparable to only one hour in a day, as the sun enters the sky above the settlement for only one hour a day while the rest of the day it is outside the settlement.

Know that this is correct because at five hours into the day the sun is still in the east, and at seven hours the sun is in the west. During the second half of the sixth hour and the first half of the seventh hour the sun is positioned on top of everyone, as it is in the middle of the sky in every inhabited area during this time. Apparently, the sun travels over the inhabited parts of the world in a single hour while the rest of the day it travels over the uninhabited parts. Therefore, the entire settled portion of the world is equal to one-twelfth of the world. It was established that the settled part of the world itself is several parasangs, so the entire world must be larger than six thousand parasangs. This also serves as a conclusive refutation of Rava’s opinion.

Come and hear another challenge, as Rabban Yoḥanan ben Zakkai said: What response did the Divine Voice answer to that wicked man, Nebuchadnezzar, when he said: “I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High” (Isaiah 14:14)? A Divine Voice emerged and said to him: Wicked man, son of a wicked man,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

עולא לטעמיה דאמר איזו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ואקשי' עליה והא טמא שרץ דטביל דכיון דערבא שמשא יכול ליכנס ולאכול ואת אמרת לעולא אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ושני' שאני טמא שרץ דרחמנא דחייה מפני שהוא כטמא נפש שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח וכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא לא יכלו הא למחר יכולין ואפי' הכי אמר רחמנא לדחו ואקשי' תוב לעולא איני דכל מי שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה אין שוחטין עליו והא טמא שרץ שאינו יכול ליכנס בעזרה בשעת שחיטה ואמרת אתה שוחטין וזורקין על טמא שרץ ושני' רחמנא תלה לטהור בדרך רחוקה והנה הוא בדרך אבל הטמא לא תלאו הכתוב ברחיקת מקום אבל בטומאה וטהרה ובשעת אכילה טמא שרץ שכבר טבל טהור הוא כי הנה בא שמשו. ופרישנא דמעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מילין מדכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ וגו' ואמר ר' חנינא אני ראיתי אותו מקום והוי מסדום לצוער חמשה מילין:

ירושלמי מאילת השחר עד שיעלה עמוד השחר ארבעה מילין שנאמר וכמו השחר עלה מדהוה ליה למכתב כמו השחר עלה וכתב וכמו מלה דדמיא לחברתה:

ת"ר היה חוץ למודעית ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים ולא נכנס יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה והלא היה בדרך כיוצא בו היה לפנים למודעית ואין יכול ליכנס מפני הנמלים והקרונות שמעכבות אותו יכול יהא פטור ת"ל ובדרך לא היה וזה לא היה בדרך רחוקה:

אמר רבה שיתא אלפי פרסי הוי עלמא וסומכא דרקיע אלפא פרסי הא אמר רבה שיתא אלפי פרסי הוי עלמא גמרא. ודייק מדברי ר' יוחנן דאמר כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות אמר רבה בדעתו מהם חמשה מילין מעלות השחר עד הנץ החמה ומהן חמשה מילין משתשקע החמה עד צאת הכוכבים נמצא מהלך החמה ביום כולו מן המזרח למערב שלשים פרסאות נמצאת עוביו של רקיע אחד מששה ביום ופי' רבי' שמואל בברייתא של כי הרקיע עשוי ככובא הגלגל קבוע והמזלות חוזרין ותניא כדבעינן למימר קמן כי החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע מן המערב למזרח וכשמגעת לחלון שזורחת ממנו אז לאלתר עולה עמוד השחר והחמה מהלכת בעביו של רקיע וכשתגיע לסוף עביו של רקיע לצד הנראה לבני אדם מיד מנצת על הארץ ומהלכת ביום כולו ממזרח למערב וכן בשקיעות מהלכת בעביו של רקיע וכשתצא מעוביו הרקיע כלו מיד הכוכבים נראין כיון שראה רבה כי מהלך החמה ביום כלו מן המזרח למערב לדברי ר' יוחנן עשר פרסאות ובכללם מה שמהלכת החמה בעביו של רקיע בבקר ובערב נמצא עביו של רקיע כפי הלוכו מקצה הרקיע ועד קצהו שלשים פרסה ובעביו של רקיע חמשה מילין שהן כפי מדת מהלך החמה מהנץ החמה עד ביאתה חלק מששה חלקים כי השלשים כשתחלקם שתותם חמשה והוא מהלך החמה בעובי הרקיע וכיון שהיתה בידו גמרא כי העולם כולו ששת אלפים פרסאות אמר ש"מ עביו של רקיע שמהלכת בו החמה מעלות השחר ועד שתנץ החמה אלפא פרסי שהוא שתות מהלכו של עולם וכן בערב משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ואע"פ שהחוזים בכוכבים שבזמן הזה מדברים דברים המכחישין לא משגחינן להו אלא אנו מזהרים דברי רבותינו כתקנם ולא לחוש לדברי זולתם ואותבי' עליה מהא דתניא עביה של רקיע ארבעה מיל דתניא ר' יהודה אומר כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין שהן פרסה וכמותה משתשקע החמה ועד צאת הכוכבים כו' נמצאת הא מתניתא תיובתא לעולא דאמר מהלך החמה ביום מן המזרח למערב שלשים מיל ומתני' דא' שמונה פרסאות שהן שנים ושלשים מיל ותיובתא דרבה בתרתי חדא כדעולא דהא תרוייהו מדתן שוה במהלך החמה ביום שלשים מיל ותיובתא אחריתי דרבה דאמר עביו של רקיע כשיעור מהלך אדם חמשה מילין ומתני' אמרה פרסה שהיא ארבעה מילין ואתין למימר לימא תהוי הא מתניתא תיובתא נמי לר' יוחנן ומשני' לא לר' יוחנן לא הויא תיובתא דהוא לא אמר אלא כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות זה שאמר ר' יוחנן בלבד באו רכה ועולא ואמרו מדעתם חמשה מילין מעלות השחר עד הנץ החמה וחמשה מילין משתשקע החמה עד צאת הכוכבים הם שטעו שחשבו מאלו עשר פרסאות שאמר ר' יוחנן שמהלך אדם ביום חמשה מילין בשחר וחמשה מילין בערב ונמצאת הליכת החמה ממזרח למערב שלשים מיל ור' יוחנן לא הזכיר מהלך החמה בעביו הרקיע כמה הוא יש לומר שכך אמר ר' יוחנן בעובי הרקיע כמו הברייתא שאמרה מפרסה עשר פרסאות שנמצאת עובי הרקיע אחד מעשרה ביום ולר' חנינא נמי לא הויא היא תיובתא דיכול למימר ודאי מהלך אדם בינוני מעלות השחר עד הנץ החמה ארבעה מילין כמו שאמרה הברייתא ולוט הלך בריצה חמשה מילין:

ת"ש מצרים הויא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כו' ת"ש כל הישוב כלו תחת כוכב אחד יושב וכו' ת"ש אמר ר' יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע כו' אלו כולן עלו להו בתיובתא ונדחו דבריו:

בד"ה כל היישוב כו' ובמס' תמיד משמע דממזרח למערב כמו כו' עכ"ל לכאורה יש לדקדק דמשמעתין דלקמן נמי מוכח דאורך עולם הוא כמו גובה של עולם ת"ק שנה דמאורך עולם פריך לרבא כפרש"י לקמן וטפי ה"ל לתוספות לאתויי נמי מההיא דחגיגה שהביא רש"י לקמן דבהדיא קאמרי' התם דגובה עולם ואורך חד שיעורא הוא אבל בתמיד איכא מאן דפליג וסבר דאורך הוא יותר מן הגובה ונראה לומר דלהכי ל"ק להו מההיא דחגיגה דלק"מ משום דאיכא למימר אורך עולם דהתם היינו נמי דאין ים אוקינוס בכלל ומה"ט נמי ל"ק (להו) אההיא דכוש א' מס' בעולם מהא דקאמר דכל היישוב תחת כוכב אחד והרי אין מספר לכוכבים כמו שהקשו הכא משום דהך דכוש א' מס' בעולם נמי איכא לאוקמא דאין ים אוקיינוס בכלל אבל מההיא דתמיד דממזרח למערב כמו מן השמים לארץ מוכח דמקצה שמים ועד קצה שמים ממש וים אוקיינוס בכלל מדקאמר התם תדע שהרי חמה במזרח או במערב הכל מסתכלים וקשי להו שפיר מהא דכל היישוב תחת כוכב א' עומד והרי אין מספר לכוכבים וע"ז באו להוכיח עוד דהך דת"ק שנה ע"כ דים אוקיינוס בכלל הוא דאל"כ תקשי דגם חשבון של ת"ק שנה פליג אחשבון דכוש א' מס' בעולם דחשבון של ת"ק הוא הרבה יותר מחשבון דכוש כו' וע"כ אית לן למימר דלא פליגי דחשבון של כוש איירי דאין ים אוקיינוס בכלל וחשבון של ת"ק היינו מקצה שמים ממש דה"ל ים אוקיינוס בכלל וא"כ תקשי אהך דחשבון של ת"ק מהא דכל היישוב תחת כוכב א' והרי אין מספר כו' ותו לא מידי ודו"ק:

עביו של רקיע א' מי' ביום כו'. ולפי זה עביו של רקיע מהלך חמשים שנה שהרי העולם ‏מהלך ת"ק כדאמרי' בחגיגה (דף י"ב) והשמש הולך בכל יום זה השיעור ועביו של רקיע ‏הוא חלק עשירי ממנו דמעלות השחר עד הנץ החמה ד' מילין וכ"ה בהדיא בירושלמי ‏אליבא דר"י ואי נמי מה שאמרו לקמן דעביו של רקיע מהלך ת"ק ומקשי' מינה לרבא לעיל ‏דאמר סומכא דרקיע אלף פרסי פליגא נמי אדהכא לר"י ונראה לר"י הכא וכן לרבא לעיל צ"ל ‏כדעת חכמי ישראל בהנך תרתי מילי דהיינו שהגלגל קבוע והחמה חוזרת וביום חמה מהלכת ‏למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע דהשתא בעלות השחר באתה החמה מצד המזרח ‏למעלה מן הרקיע ונוקב הרקיע עד למטה ממנו שתנץ החמה וכן משתשקע החמה במערב ‏למטה מן הרקיע נוקב הרקיע עד למעלה ממנו עד צאת הכוכבים וצ"ל דבלילה חוזרת החמה ‏ממערב למזרח למעלה מן הרקיע ושוב חוזרת ונוקבת ברקיע מעמוד השחר עד למטה ממנו ‏כו' וכן חוזרת חלילה בכל יום ממזרח למערב למטה מן הרקיע ובלילה ממערב למזרח ‏מלמעלה לרקיע וזו היא דעת ר"א בפ' לא יחפור (דף כ"ה) שאמר שם כיון שהגיעה חמה אצל ‏קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מרקיע אבל לדעת חכמי אומות העולם שגלגל חוזר ‏ומזל קבוע וביום חמה למטה מרקיע ובלילה למטה מן הקרקע אין החמה הולכת כלל בעובי ‏רקיע ולעולם החמה הולכת ע"י גלגל ביום ממזרח למערב למטה מן הרקיע ובלילה ממערב ‏למזרח למטה מן הקרקע ודו"ק:‏

כל היישוב כולו תחת כוכב אחד כו' תדע כו'. הוכחה הוא גם בכוכב קטן שבקטנים ‏שהם בגלגל המזלות למע לה מז' כוכבי לכת ואפשר שאותו כוכב קטן הוא גדול יותר מחמה ‏ולבנה אלא שנראה קטן בגובה המזלות מפני ריחוק בגובה למעלה מז' כוכבי לכת וק"ל:

בשעה שאמר אעלה על במתי עב וגו'. שהמריד ‏את כל העולם כולו עלי כו'. ובפרק כיצד מעברין (נג.) ובחגיגה גרסי' עליו וע"ש פרש"י וענינו ‏שהמריד בכעין זה גופיה עלי לבנות מגדל לעלות לשמים כמפורש פרק חלק ושאמר מן הארץ ‏עד לרקיע מהלך ה' מאות כו' יבואר בפרק אין דורשין המאמר יותר באורך ע"ש:

ונראין ‏דבריהם כו'. גם בפרק לא יחפור מפורש דר"י בן חנניא הודה לדעת חכמי אומות העולם ‏כמבואר שם בחידושינו:

בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי כו'. עיין בזה בב"י ‏בטור א"ח סי' תנ"ה:

בד' שבילין כו' ניסן אייר סיון כו'. והם לפי ד' תקופות שנתהוה בהו ‏שינוי בעולם כפי טבע אותו זמן בשינוי קר וחם לח ויבש לפי מהלך החמה והיינו תקופת ניסן ‏היא חם ולח דהיינו כדי לפשר השלגים ותקופת תמוז חם ויבש והיינו כדי לבשל הפירות ‏ותקופת תשרי קר ויבש והיינו מהלכת במים לייבש הנהרות ותקופת טבת קר ולח שלא לייבש ‏הזרעים ודו"ק:

רש"י בד"ה ת"ש כו' מעלות השחר ועד הנץ החמה ד' מילין וכן משקיעתה ועד צאת הכוכבים ד' מילין פשו להו ב' מלין כו' כצ"ל:

גמרא א"ר שיתא אלפי פרסי הוי עלמא כו'. המעיין יראה דכוונתו על היקף חצי הגלגל השמיימי ובס' העוין שגה בזה בהביאו דבריו לראיה על עובי כדור הארצי ע"ש בבה"ע בראשיתו ואולי יאמר דקבלתו (כדאמר חדא גמרא) אמת אך על כוונה אחרת שוב מצאתי כדברים האלה במ"ע חלק א"ב ס"פ כ"ח:

רש"י ד"ה עוביו של רקיע. וי"מ כו' היינו לאורך כו' ול"נ שהרי כו'. לכאורה לפי מה שהתבאר בחכמת החשבון כל החצי עגולים שבכדור העוברין מציר לציר שכנגדו כולן שוין וצ"ע עדיין:

תוס' ד"ה כל כו'. הך פליגא כו'. וכן ברש"י ד"ה כל וד"ה תחת שכ' בימים כו'. הכל הוא כפי הנראה מפשטות ספורי דרבב"ח בב"ב דנשקי ארעא ורקיע אהדדי ושארי מאמרים דהארץ נוגעת בקצותיה באמצעית הרקיע ואם כן הוי היקף חצי רקיע פעם וחצי בכמו רוחב הארץ אבל לפי מה שהתבאר במופת ובנסיון אשר הארץ כמו מרכז בתוך עגול הרקיע (ומאמרי הש"ס אשר לכאורה מורים נגד זה יש להם כוונה אחרת פנימית) א"ש בפשיטות:

עוֹלָם, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגַּן. הנה כפי המתבאר מספר הקדוש עץ חיים לרבינו האר"י ז"ל בשער 'ציור העולמות' משמע שיש גן עדן תחתון על פני הארץ הלזו ממש ואין בדברים אלו לשון משל וחידה, ולפי זה הדבר יפלא כיון דעולם הזה אחד מששים בגן היכן עמידת הגן בעולם הזה?
ואמרתי בודאי בנס הוא עומד ואינו תופס מקום בעולם הזה וכאשר מצינו בבית קודש קדשים דארון אינו מן המדה וכן כרובים אינם מן המדה שאין תופסין מקום אלא בנס עומדים וכן הגן התחתון בנס עומד.

תָּנוּ רַבָּנָן: חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גַּלְגַּל קָבוּעַ וּמַזָּלוֹת חוֹזְרִין. וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: גַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין. הנה הרב בעל ספר הברית במאמר ב' פרק ה' האריך בדבר זה והביא דברי הגמרא כאן ומה ששאל רב אחא בר יעקב וסוף דבר כתב אחר כי כן הודע לנו דעת כל חכמי ישראל בגלגל המזלות מסתמא כן דעתם גם בגלגלי כוכבי לכת אשר למטה ממנו שהכוכבים חוזרים ופורחים באויר גלגלי הרוחניים שלהם ורב אחא בר יעקב מסופק בהם כמו בגלגל המזלות, ומה שאמרו במדרש רבה בשם רשב"י אין אנחנו יודעים אם פורחים הם באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הם כדרכן, הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.
הנה מאמרו זה היה קודם כניסתו למערה כי לאחר יציאתו משם כבר קרן עור פניו מרוח הקודש שלבשתו וכל רז לא אניס ליה ונהרין ליה שבילין דאצילות וכל שכן מה שיש בסוף עולם העשיה, באופן כי חכמי ישראל הדבר ברור אצלם שהגלגל קבוע והמזלות חוזרים בו וכן יסד הפייט ביוצר ליום אחרון של פסח וכו' מפני שהמזלות גשמיים והגלגל רוחני ודבר זה הוא כמו עוף הפורח באויר אשר אתנו שהעוף גוף גשמיי והאויר גוף רוחניי וכן שאר הגלגלים והכוכבים במסילותם אשר למטה מן המזלות עד כאן דבריו יעיין שם.
ואני אומר שגם רב אחא בר יעקב אינו מסופק בעיקר הדבר אלא ברור לו האמת כדברי חכמי ישראל שהגלגל קבוע והמזלות חוזרים והוא לא ערער כי אם על התשובה והסתירה שעשה רבי, ורוצה לומר אין זו תשובה ואין יוצא מזה הכרח יען כי יוכל הדוחה לדחות ולומר דִילְמָא, כְּבוּצִינָא דְּרֵיחַיָּא? אִי־נַמִּי, כְּצִינוֹרָא דְּדָשָׁא? ומה שכתב הרב הנזכר לעיל על דברי רשב"י דאמרו משמו במדרש רבה זה היה בתחילת ימיו ואחר כך ודאי נתברר לו האמת כדברי חכמי ישראל דבריו טובים ונכוחים בזה דודאי כן הוא.
ודע כי לפי דברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער 'ציור העולמות' פרק ב' משמע דמה שאמרו בברייתא חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: גַּלְגַּל קָבוּעַ עיקר כונתם על הרקיע, ובעבור שהגלגל קבוע ברקיע לכן לפעמים כוללים אותו עם הרקיע ובמקום .שצריך לומר רקיע אומרים גלגל בלשון מושאל, ועיקר התנועה יחסו אותה למזל שהוא הכוכב אשר הוא נקודת הגלגל ונשמתו, ולכן אמרו וּמַזָּלוֹת חוֹזְרִים.
ולפי זה אם יאמר אדם גַּלְגַּל קָבוּעַ אין זה טועה דעיקר הכוונה היא על הרקיע ומחמת שהגלגל קבוע בו ממש יוכל לדבר על הרקיע ויזכירהו בשם גלגל בלשון מושאל וכן נמי אם יאמר אדם גַּלְגַּל חוֹזֵר גם זה אינו טועה דיש לומר כונתו הוא על הגלגל דוקא ולא על הרקיע.
ולכן חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שאמרו גַּלְגַּל קָבוּעַ וּמַזָּלוֹת חוֹזְרִים כונתם באומרם גלגל קבוע הוא על הרקיע ותפסו גלגל בלשון מושאל. ומסוף דבריהם שסיימו לומר ומזלות חוזרים אתה תבין תחילת דבריהם שהיתה כונתם על הרקיע והם אמת ודבריהם אמת, אבל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אי אפשר לתקן דבריהם מפני שסיימו לומר וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין וזה שקר גמור שאי אפשר לתקן אותו.

וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרֵינוּ. פירוש כפי השערת השכל נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם בעולם יותר מִדְּבָרֵינוּ אבל ודאי כפי האמת דברי חכמי ישראל הם באמת וצדק. ולכן גם עתה שאומר נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם קרי לדברי חכמי ישראל דְּבָרֵינוּ כי רק מצד חסרון ידיעה שיש לבני אדם בעניינים אלו אז נראין דברי חכמי אומות העולם יותר ולכן לא אמר תשובה לחכמי ישראל שֶׁבַּיּוֹם, מַעְיָנוֹת צוֹנְנִין וכו' כי אין זו תשובה וטענה לפי האמת לסתור דבריהם.
ועיין להרב ספר הברית במאמר ד' פרק יו"ד מה שכתב בזה יעיין שם, ואופן הישוב אשר עשה יש לעמוד עליו ואין כאן מקום להאריך בו.
ואני אומר דמה שאמרו חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל חַמָּה בַּיּוֹם מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ וּבַלַּיְלָה, לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ לא קאי על גוף החמה אלא קאי על כח הנשמה שלה אשר תוקף החום שלה הוא בא מן כח הנשמה שבה וזה יסתלק ממנה בלילה להיות מהלך למעלה מן הרקיע שלה שעל ידי כך יתרחק מגופה הרבה מאד וממילא יחלש כח החום הבא ממנה והוא בדוגמת האדם שהוא ישן שיסתלק ממנו כח הנפשיי שבו וישאר בגופו כח נפשיי קצת לצורך חיותו. וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אומרים בלילה כח הנפשיי של החמה מתהלך תחת הקרקע פירוש תחת קרקע ארץ העליונה הנקראת תבל שאנחנו דרים בה.
וכאשר תשכיל להבין איך הוא מצב שבעה ארצות ואיך הם עומדין בכדור הארץ תבין דברי אלה בטוב טעם. ובמקום אחר כתבתי בזה ואין כאן מקום להאריך בו.
ואיך שיהיה ידוע תדע באמת ובאמונה כי דברי חכמי ישראל בכל מקום המה חיים וקיימים שהם אמת ודבריהם אמת, ומלבד הסוד אשר כוונו לרמוז אותו בתוך דבריהם הנה לפעמים תמצא שגם בדרך הפשטי יש להם כוונה עמוקה ומחמת שאנחנו חסרים כמה הקדמות גם בדרך הפשט לכך אין אנחנו מבינים כונתם על האמת אפילו כפי הפשט של הדברים ואנחנו מצפים לביאת מורה צדק שאז השם יתברך יאיר עינינו ונראה נפלאות מתורתו ונבין דברי חכמים וחידותם ונשיג האמת לאמיתו.

(צד א) אנא ביממא הוא דאמרי ורבנן הוא דקא טעו דקא חשבן דקדמא וחשוכא.—עיקר הביאור הוא, דר' יוחנן אמר דמהלך ארבעים פרסאות הוא מן הנץ החמה ועד שקיעת החמה, וטעו רבנן וחשבו שגם מעלות השחר עד הנץ וכן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים בכלל זה. וזהו ענין "דקדמא וחשוכא" כדמוכח במגלה כ ע"ב.

(צד סע"א רש"י) ד"ה בין עגלה וכו' כמה כוכבים יש וכ"א כדי יישוב וכו'.—עי' תד"א רבה פ"ב משמע דר' נתן פליג אמאן דאמר כל היישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב.

(צד א תוספות) ד"ה כל הישוב וכו' הך פליגא אהא וכו' כל העולם כולו שליש ימים וכו' דא"כ לא היה להיות ברקיע אלא שלשה כוכבים.—דבריהם תמוהים, דאיך עלה על דעתם, שחצי כדור של הרקיע אינו גדול מאורך הארץ, שהיא כקו אלכסון של עגול [= קוטר] כנגד חצי העגול אם היה גובה הרקיע מן הארץ כמחצית אורך הארץ. אבל כבר אפשר שגובה הרקיע הוא הרבה יותר מאורך הארץ, ולפי זה אפשר להיות ברקיע כוכבים לאין מספר אף שכל אחד גדול מן הארץ עצמה כפי עוצם מרחק השמים מן הארץ. ועי' חגי' (יב א) תוס' ד"ה מסוף. שוב מצאנו בס' מדרש תלפיות ענף כוכב, שהעיר על זה.

ולרב יהודה לא קשיא. דקסבר טמא לנפש סתמא כתיב ואפילו שביעי שלו במשמע כדאוקימנא באידך פירקין (דף צ:) דסבר לה כמאן דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן בערב הפסח: בסוסים ובפרדים. במרוצה: יכול יהא חייב. כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה: והלה היה. דחוץ למודיעין דרך רחוקה הוא: מפני גמלים וקרונות. והוא היה מביא בניו ובני ביתו עליהן: חייב. שאין זה אונס שיש לו להשמט ולילך יחידי ולשחוט: שיתא אלפי פרסי הוה עלמא. היקף הילוך החמה בתוך החלל ממזרח למערב: וסומכא דרקיעא. עוביו של רקיע: חדא גמרא. שיתא אלפי פרסי דעלמא גמרא הוה מרביה והא דאלפא פרסי סומכא דרקיע הוה סבר לה מדעתי' מההיא דשית אלפי פרסי דגמרא: עוביו של רקיע אחד מששה ביום. מהנצה ועד שקיעתה שהרי אדם מהלך שלשים מילין מהנצה ועד שקיעתה ובתוך מהלך שלשים מילין לאדם היא מהלכת את כל העולם שהוא ששת אלפים פרסי וכדי מהלך חמשה מילין הוי אחד מששה בשלשים מילין אלמא סומכא דרקיעא אלפא פרסי שבכל מהלך חמשה מיל לאדם החמה מהלכת אלף פרסאות וי''מ שיתא אלפי פרסי היינו לאורך או לרוחב ולא נהירא לן כלל שהרי אין החמה מהלכת לאורכו של עולם אלא מקיפתו: ת''ש ר''י אומר כו' אחד מי' ביום. ר''י קא חשיב לכוליה יומא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מיהו בהא מותבינן לרבא דקתני הכא מעלות השחר ועד הנץ החמה ארבעה מילין דהיינו עובי הרקיע וכן משקיעתה ועד צאת הכוכבים ארבע' מילין פשו להו ל''ב מילין מהנץ החמה ועד שקיעה ותיובתא דרבא ודעולא דאמרי שלשים מילין: נימא תיהוי תיובתיה דר''י. כלומר נימא דהא דאמרי' לעיל בדרבה בר בר חנה מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין כולה רבה בר בר חנה אמר לה ומשמיה דר' יוחנן ותיהוי הך נמי תיובתיה: כי אמינא אנא ביממא אמרי. אני כללתי של כל היום מעלות היום עד צאת הכוכבים עשרה פרסאות ולא פירשתי כמה קודם הנץ החמה ואחר שקיעתה ורבנן עולא ורבא שפירשו הדבר טעו בקדמא וחשוכא שרוב בני אדם מהלכין חמשה מילין קודם הנץ החמה ע''י שמשכימין קודם עלות השחר וכן אחר שקיעתה על ידי שמחשכין ליכנס אחר צאת הכוכבים: תיובתיה דרבי חנינא. דאמר מסדום ועד צוער חמשה מילין והתם בהדיא מפרש קרא מעלות השחר עד הנץ החמה דכתיב (בראשית יט) וכמו השחר עלה וגו' וכתיב (שם) השמש יצא על הארץ: וכוש הוי אחד מששים בעולם. אלמא עולם טפי משיתא אלפי פרסי: כיסוי קדירה. דבר מועט: כל הישוב כולו. של בני אדם: תחת כוכב אחד עומד. וכמה כוכבים יש ברקיע לאין מספר וכיון דכוכב אחד מחזיק את כל הישוב ורואין אנו שהישוב יותר מאלף פרסה הרי כמה כוכבים שברקיע ישוב אחד לכל כוכב בימים ובנהרות ומדברות ואילו אין ברקיע אלא ששה כוכבים הרי כאן ששת אלפים פרסי לעלמא וכ''ש שיש כוכבים יותר מו' אלפים כוכב לכל פרסה: הולך למזרח. לסוף העולם לקץ שנים הרבה יראה אל אותו מקום שהיה רואהו כשהיה עומד במערב ואילו לא היה מחזיק כל הישוב כשהוא עומד במערב ורואהו על ראשו כשהוא למזרח לא היה רואהו על ראשו אלא מן הצד באלכסון כפי מה שעבר ונמשך מתחתיו: עגלה. אותן כוכבים העשוים כעגלה והוא מזל שור: בין עגלה לעקרב. ולא שמחזיק כל אויר שביניהם שהרי כמה כוכבים יש ביניהם וכל אחד כדי ישוב אלא ישוב בין שניהם עומד שהרי כל אדם רואה בצפונו עגלה ובדרומו עקרב: ובכל הישוב. אינה מהלכת החמה אלא שעה אחת ביום חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם רואה החמה על ראשו והיינו אותה שעה שהחמה מהלכת ברקיע נגד היישוב: תיובתא. דרבא דקתני דמדברות וימים ונהרות מחזיקות אחד עשר שיעורי ישוב וקא חזינן דישוב גדול מאד ונמצא עולה עולם לכמה אלפים תיובתא דרבא: לאותו רשע. נבוכדנצר:

לרב יהודה לא קשיא טמא שרץ רחמנא דחייה. וא''ת הואיל וסבר רב יהודה אין שוחטין וטמא דקרא היינו טמא שרץ אמאי לא יליף דרך רחוקה מטמא דהיכא דלא יוכל ליכנס בשעת שחיטה לא ישחטו עליו כי היכי דאין שוחטין על טמא שרץ דהא ר''ע מדמי להו לעיל אהדדי וי''ל דסבר רב יהודה כיון דיכול ליכנס בשעת אכילה שוחטין עליו דלא דמי לטמא שרץ דהא טהור הוא ואינו חסר כלום אלא ביאה בעלמא ור' עקיבא מדמי דרך רחוקה שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה לטמא ומייתי שפיר ראיה בהא דלא אמרי' כרבי אליעזר דאמר מאיסקופת עזרה ולחוץ ומסבר' אית לן למימר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה דהואיל וטהור הוא אין לו לדמותו אם יכול ליכנס בשעת אכילה: רבי יהודה אומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין. קשה לר''ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לד:) אמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין דברי ר''י ומסקי' התם דבין השמשות דר''י תלתא ריבעי מיל והכא קאמר ר''י גופיה ארבעה מילין וי''ל דהכא קאמר מתחלת שקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה: כל הישוב כולו תחת כוכב אחד עומד. הך פליגא אהא דאמר בעלמא כל העולם כולו שליש ימים שליש מדברות שליש ישוב דא''כ לא היה להיות ברקיע אלא שלשה כוכבים ואפילו אם נאמר דאין ים אוקינוס בכלל שליש ימים וקיימי כל הכוכבים כנגד ים אוקינוס מ''מ פליג אדאמרי' לקמן מן הארץ עד לרקיע ה' מאות שנה ובמס' תמיד (דף לב.) משמע דממזרח למערב כמו מן השמים לארץ ואי כל הישוב תחת כוכב א' עומד א''כ אורך העולם כמה אלפים שנה שהרי אין מספר לכוכבים וגם חשבון של ה' מאות שנה פליג אחשבון דכוש אחד מס' בעולם:

דף צד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד