עירובין כג ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כג - א

גמרא:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בן בבא, שאין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד.

ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.

וצריכא הנך תרי מימרות:

דאי אשמעינן רק דהלכה כרבי יהודה בן בבא, הוה אמינא דרבי יהודה בן בבא מתיר בכל מים דרבים ואפילו מים מכונסין שבבור, והאי דקתני בדברי רבי יהודה בן בבא שאין עושין פסין אלא ל"באר הרבים"

- דמשמע באר אין בור לא - לא אתי אלא לאפוקי מדרבי עקיבא במתניתין, דקסבר: בבאר שרי אפילו דיחיד. כלומר: דהוה אמינא דרבי יהודה בן בבא הכי קאמר: אפילו בבאר [שסובר רבי עקיבא דשרי אפילו דיחיד], אין מותר אלא בשל רבים, כמו בבור, דלכולי עלמא בעינן של רבים.

ולהכי קא משמע לן מימרא אחריתא דרב יוסף משמיה דשמואל - דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד, אבל בור ואפילו דרבים נמי לא שרי.

ואי אשמעינן רב יוסף משמיה דשמואל, רק, דלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד, הוה אמינא דבבאר מיהא, לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד שרי, ולהכי קא משמע לן, הלכה כרבי יהודה בן בבא.

מתניתין:

ועוד אמר רבי יהודה בן בבא:

הגינה [שמגדלין בה ירקות] והקרפף [היקף גדול חוץ לעיר, להכניס שם עצים לאוצר - רש"י יח.] שאינן מוקפות לדירה, אין מטלטלין בהן כלל.

וכשהן שבעים אמה ושירים, על שבעים אמה ושירים ולא יותר, [שהוא שיעור "בית סאתיים" בריבוע], המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה, ובלבד [שהוקפו לדירה. ודי] שיהא בה שומירה [סוכת שומרין] או בית דירה [לבעל הבית אף על פי שאינה תדירה, אלא לפרקים - רבינו יהונתן] או שתהא סמוכה לעיר [בתוך אלפים אמה שיכול בעל הבית לילך ולטיל בה - רבינו יהונתן].

שהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד, וכהוקף לדירה דמי. אבל אם היה ההיקף גדול מבית סאתים, אפילו היה ההיקף לדירה ממש אין מטלטלין בהן. ^[62]

רבי יהודה ברבי אלעאי - מוסיף על רבי יהודה בן בבא - ואומר: אפילו אין בה בגינה ובקרפף בית דירה כלל, אלא בור [שעשוי לקבץ בו מי גשמים, ועשוי בחפירה] ושיח [כמו בור אלא שבנוי על גבי קרקע, רבינו יהונתן. ובתפארת ישראל פירש: כעין בור חפור באורך] ומערה [להסתופף תחתיה מפני החמה ולהתענג בה - רבינו יהונתן] מטלטלין בתוכה, שנראה שלצורך אדם הוקפה [רבינו יהונתן].

רבי עקיבא אומר:

פליג בתרתי ארבי יהודה בן בבא.

א. אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה לא יותר משבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, דסבירא ליה כתנא דריש פירקין, דאפילו לא הוקף לדירה שרי עד בית סאתיים. [ובגמרא פריך: דהיינו תנא דמתניתין דריש פירקין, דאמר: לא אמרו בית סאתיים אלא לגינה ולקרפף, ומאי בינייהו].

ב. אם היה ההיקף לדירה, שרי אף ביותר מבית סאתים.

רבי אליעזר אומר: אם היתה ארכה של הגינה יתר על רחבה אפילו אמה אחת [שאינה מרובעת], אין מטלטלין בתוכה אף על גב שבין הכל אין שטחה יותר מבית סאתים, דמרובע הוא דשרו רבנן היכא דלא הוקף לדירה. ^[63] רבי יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה כל שאין שטחה יותר מבית סאתים [שהם חמשת אלפים אמה] מטלטלין בת וכה.

אמר רבי אלעאי: שמעתי מרבי אל [י] עזר, [לחלוק על דברי תנא קמא משמיה דרבי אליעזר [ריטב"א לקמן כו.] ועל רבי יהודה בן בבא, ועל רבי עקיבא]:

מטלטלין בגינה וקרפף שלא הוקפו לדירה ואפילו היא גדולה כבית כור, שיש בה שלשים סאים. אבל יותר לא [לקמן דף כו.].

וכן שמעתי ממנו:

א. אסור להוציא מבית לחצר של אחר, או של רבים עד שיעשו כולם "עירובי חצירות".

ב. לא עירב אחד מבני החצר עם שאר בני החצר, אסורים כולם להוציא מבית לחצר, כיון שהחצר היא משותפת לכולן, עם זה שלא עירב עמהם, ואילו הבתים שעירבו ביניהם שייכים רק לאלה שעירבו בלבד, ולפיכך אסורין להוציא מבתיהן לחצר.

ג. שכח אחד לערב, יכול להתיר את הטלטול מבתי שאר בני החצר לחצר על ידי ש"יבטל" [באמירה בעלמא] לשאר בני החצר רשות שיש לו בחצר, ונמצא, שהבתים של שאר בני החצר, והחצר, רשות אחת הן.

וקמשמע לן רבי אלעאי:

א. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, וביטל רשות חצירו לשאר בני החצר, לא די שרשות שיש לו בחצר בטלה לשאר בני החצר, אלא אף רשות ביתו בטלה לשאר בני החצר. ונמצא שכל הבתים שבחצר, והחצר, רשות אחת היא. ומכל מקום:

ב. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, וביטל את רשותו - ביתו של השוכח אסור מלהכניס מהחצר ולהוציא לחצר, לו [לשוכח], שאם יוציא ויכניס הרי זה חוזר ומחזיק ברשותו.

ולפיכך אסור להוציא מביתו שלו, [אבל מותר הוא להוציא מבית שלהן לחצר שהרי הכל רשות אחת].

אבל להם [לשאר בני החצר] מותר להוציא אף מבית שלו, שהרי אף רשות ביתו נתבטל להם כרשות חצירו, והכל רשות אחת היא [נתבאר על פי רש"י לקמן כו.]!

וכמו כן שמעתי ממנו:

שיוצאין ידי חובת אכילת מרור באכילת ערקבלין [שם ירק מר] בפסח!

ובכל שלשת השמועות האלה חזרתי על כל תלמידיו של רבי אליעזר, ובקשתי לי חבר שזכור אף הוא שכך אמר רבי אליעזר, ולא מצאתי!

אלא סוברים:

א. היקף שלא הוקף לדירה לא שרינן יותר מבית סאתים.

ב. המבטל רשות חצירו, רשות ביתו לא ביטל, ולפיכך אף לאחרים אסור להוציא מביתו לחצר.

ג. ערקבלין לאו מין מרור הוא.

גמרא:

ותמהינן אלישנא דמתניתין "ועוד" אמר רבי יהודה בן בבא:

מאי תנא רבי יהודה בן בבא - לפני משנה זו - בדין גינה וקרפף, דנימא דקתני "ועוד" להוסיף על אותו דין?!

אילימא, לאו משום דתנא רבי יהודה בן בבא עוד דין בגינה וקרפף - תנן "ועוד", אלא משום דתנא ליה רבי יהודה בן בבא במתניתין דלעיל דף כב: חדא לחומרא [שמחמיר רבי יהודה שלא לעשות פסין אלא לבאר הרבים]. וקתני בהך מתניתין דינא אחריתי לחומרא.

וכיון דתרי דיני לחומרא קאמר, משום הכי קתני "ועוד", אף על גב דאינם מענין אחד?!

זה אינו.

דהא רבי יהודה [בר אלעאי] דתנא ליה במתניתין דריש פירקין חדא לחומרא, דקאמר התם: אין מקיפין בפסין אלא עד בית סאתים. וקתני אחריתי במתניתין דלעיל דף כג א: "רבי יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין". ומכל מקום לא קתני לעיל ועוד אמר רבי יהודה.

אלמא, כיון דאין הענין אחד - כי רישא מיירי במדת ההיקף, וסיפא בביטול מחיצות - אף על גב דתרוייהו חומרי נינהו לא קתני "ועוד".

ומאי שנא הכא דקתני "ועוד"?! ומשנינן: לא דמי להא דרבי יהודה בר אלעאי.

כי התם גבי רבי יהודה בר אלעאי, אפסקוה - לשתי המימרות דרבי יהודה - רבנן דפליגי עליה בריש פירקין כדקתני התם: אמרו לו, לא אמרו בית סאתים אלא לגנה וקרפף. ורק לאחר דבריהם תנא במשנה שלאחריה מימרא בתרא דרבי יהודה.

אבל הכא, גבי רבי יהודה בן בבא, לא אפסקוה רבנן, ותנא מימרא בתרא דרבי יהודה בן בבא סמוך למימרא קמא דידיה, ולפיכך קתני "ועוד" משום ששנה רבי יהודה בן בבא תרי חומרי!

ותמהינן אפירוקין: וכי כל היכא דאפסקוה רבנן, לא קתני "ועוד" אפילו היכא דתרווייהו מחד ענינא?!

והא חזינן גבי רבי אליעזר דסוכה, דאפסקוה רבנן בין שתי מימרותיו של רבי אליעזר [וכפי שיתבאר] ומכל מקום קתני "ועוד".

דתנן בסוכה: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה. "ועוד" אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [בסוכה] לילי יום טוב הראשון, ישלים לילי יום טוב האחרון.

הרי חזינן, שזה דאפסקוה רבנן אינו טעם שלא לומר "ועוד".

ואם כן, על כרחך הא דלא קתני במימרא דרבי יהודה בר אלעאי "ועוד", הטעם הוא משום דאינו מחד ענינא [מה שאין כן רבי אליעזר ששתי מימרותיו מענין אחד של סעודה]. ואם כן גבי רבי יהודה בן בבא שאין מימרותיו מחד ענינא, אמאי קתני "ועוד"?!

ודחינן: לעולם תרי חומרי שלא מחד ענינא הוי טעם לכתוב "ועוד", ולעולם גבי רבי יהודה בר אלעאי, הטעם דלא קתני "ועוד" הוא משום דאפסקוה רבנן, ומה שהוכחנו דאפסקוה רבנן אינו טעם שלא לומר "ועוד" מרבי אליעזר דסוכה, לא קשיא, דלא דמי להא דרבי יהודה בר אלעאי:

דהתם גבי רבי אליעזר דסוכה במילתיה דרבי אליעזר, שאמר חייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, באותו ענין הוא דאפסקוה רבנן, ואמרו לו: אין לדבר קצבה. ועדיין הענין הוא מימרא דרבי אליעזר, דהא לא קתני אלא דעת החולקים עליו, ומיד קתני "ועוד".

אבל הכא, גבי רבי יהודה בר אלעאי, לא קתני דעת חכמים על דברי רבי יהודה בלבד, אלא הוסיפו עוד, ובמילתא אחריתי אפסקוה, שהרי רבי יהודה אמר דלא הותר יותר מבית סאתים בפסי ביראות, וחכמים הוסיפו על מחלוקתם בפסי ביראות, ואמרו: "לא אמרו בית סאתים אלא לגינה וקרפף", ותוספת זו אינה מענין דברי רבי יהודה ממש, וכל כי האי גוונא חשיב הפסקה, ומשום הכי לא קתני "ועוד".

שנינו במשנה: רבי עקיבא אומר, אפילו אין אין בה (אחד) [אחת] מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושיריים:

הערות

^[62] נתבאר על פי שיטת רש"י, ורוב הראשונים חלקו עליו, ראה דבריהם.

^[63] לשון רש"י; ולא נתבאר במפרשים בהדיא, אם בעינן שיהא מרובע בכל גודל היקף. או שלא אמרו כן אלא על בית סאתיים, מפני שנמצאו שתי צלעות ארוכות משבעים אמה ושיריים. אבל אם אינן ארוכות יותר לא איכפת לן בצורתם.

א גמרא אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בן בבא. ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות ותקנתם אלא לבאר מים חיים בלבד.

ומעירים: וצריכא [וצריך] להשמיענו שתי הלכות אלה אף שלכאורה תוכנן זהה. שכן אי אשמעינן [אילו היה משמיע לנו] רק הלכה כר' יהודה בן בבא במשנתנו שאמר שאין עושים פסים אלא לבאר בלבד, הוה אמינא [הייתי אומר] של רבים, ואפילו אינם מים חיים אלא אף מכונסין,

והאי דקתני [וזו ששנינו] באר הרבים — לאפוקי [להוציא] מדברי ר' עקיבא, אבל אין לדייק במלה באר שהוא דווקא מים חיים, אלא הכוונה גם לבור שמימיו נקווים ואינם נובעים. על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שלא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים נובעים.

ולהיפך, אי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] שעושים פסים רק לבאר מים חיים הוה אמינא [הייתי אומר]: לא שנא [שונה] של רבים ולא שנא [שונה] של יחיד, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שמואל: הלכה כר' יהודה בן בבא, משמע — באר הרבים ולא של יחיד.

ב משנה ועוד אמר ר' יהודה בן בבא: הגינה והקרפף (חצר מגודרת) שהן שבעים אמה ושיריים (ועוד משהו כאשר יבואר להלן), על שבעים אמה ושיריים, המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים — מטלטלין בתוכה שהריהי רשות יחיד גמורה, ובלבד שיהא בה שומירה (סוכת שומרים) או בית דירה או שתהא חצר או גינה, או קרפף זה, סמוכה לעיר ומחמת סמיכותה דעתו להשתמש בה ונחשבת כחצר שבעיר.

ר' יהודה אומר: אין צורך בתנאי זה דוקא אלא אפילו אין בה באותה גינה אלא בור ושיח (בור שפתחו מארך) ומערה (בור מקורה שיש בו מים) מטלטלין בתוכה, שמשום מקוה המים שבתוכה הריהי כבית דירה. ר' עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו — מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.

ר' אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה, אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה, ואף על פי שאין שטחה עולה על בית סאתיים, שלא הותר טלטול בחצר שאינה עשויה לדירה אלא אם כן היתה רבועה, שאורכה כרוחבה. ר' יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה — מטלטלין בתוכה, ואין להקפיד על הריבוע.

אמר ר' אלעאי: שמעתי מר' אלעזר, ואפילו גינה זו היא גדולה כבית כור, כלומר: פי שלושים יותר מהמידות שהוזכרו קודם לכן.

ואגב כך הזכיר: וכן שמעתי ממנו הלכה אחרת. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ואילו שאר אנשי החצר עירבו עירוב חצרות — אסור מלהכניס ולהוציא מן הבית לחצר לו — לזה ששכח לערב, אבל להם מותר להכניס חפצים מן החצר לביתו. ואין אנו אומרים שבשל הדייר שלא עירב בטלה תורת עירוב מכל החצר כולה.

וכן שמעתי ממנו עוד הלכה: שיוצאין בערקבלין (מין ירק מר) משום מרור בפסח. ובכל שלושת הלכות אלו חזרתי על כל תלמידיו של ר' אלעזר וביקשתי לי חבר שגם הוא שמע דברים אלו מפיו ולא מצאתי.

ג גמרא מתחילה מבררים את לשונה של משנה זו: מאי [מהי] לשונו המיוחדת של התנא דקתני [שהתחיל שונה] משנה זו ב"ועוד אמר ר' יהודה בן בבא" שמשמעה המשך לשיטתו במשנה הקודמת.

אילימא [אם תאמר] משום דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי [ששנה לו הלכה אחת לחומרה בענין פסי באר ושנה אחרת], משום הכי [כך] קתני [שנה] מלת "ועוד" — והא [והרי] ר' יהודה בר אלעאי במשנתנו, דתנא ליה חדא לחומרא וקתני אחריתי, ולא קתני [ששנה שיטה אחת לחומרה ושנה אחרת, ואינו שונה] "ועוד אמר ר' יהודה"!

ומשיבים: יש להבדיל בין הדברים: התם אפסקוה רבנן [שם הפסיקוהו חכמים] בין דבר ודבר כדי לחלוק עליו, ומשום כך אין לומר "ועוד אמר ר' יהודה". הכא לא אפסקוה רבנן [כאן לא הפסיקוהו חכמים] שדבריו של ר' יהודה בן בבא סמוכים זה לזה.

ומקשים: וכל היכא דאפסקוה רבנן לא קתני [וכי בכל מקום שהפסיקוהו חכמים החולקים עליו אינו שונה] "ועוד"? והא [והרי] ר' אליעזר במשנה במסכת סוכה (כז, א) דאפסקוה רבנן [שהפסיקוהו חכמים], ובכל זאת קתני [שנה] "ועוד"!?

ומשיבים: אינו דומה; התם במילתיה הוא דאפסקוה [שם בענינו הוא שהפסיקוהו] שנחלקו בפרט ובאותו נושא עצמו. הכא במילתא אחריתי אפסקוה [כאן בדבר אחר הפסיקוהו] ומשום כך כבר נשכח ענין ראשון ואין זה מסגנון המשנה לצרף דברים כאשר הקשר הרצוף ביניהם כבר נותק.

מביאים מן המשנה את דברי ר' עקיבא האומר, שאפילו אם אין בה בחצר אחד מכל אלו התנאים שאמרו בה חכמים אחרים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהיו בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

GEMARA: Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. And Rav Yosef also said that Rav Yehuda said that Shmuel said: Upright boards surrounding a well were permitted only in the case of a well containing potable, running spring water.

The Gemara comments: And it was necessary to cite both of these statements, even though their content appears to be the same. As had he taught us only that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava that upright boards may only be set arranged for a well, I would have said that with regard to water belonging to the public, upright boards are permitted not only in the case of spring water, but even in the case of water collected in a cistern.

And that which was taught: One may only arrange boards for a public well, that was to exclude the opinion of Rabbi Akiva that upright boards may be arranged even for a private well, but not to allow us to infer that boards may not be arranged for a public cistern filled with collected water. Therefore, Shmuel teaches us that boards surrounding a well were permitted only in the case of a well of spring water.

And in the opposite direction, had he taught us that upright boards may only be arranged for a well containing potable, running spring water, I would have said that there is no difference whether it is a public well and there is no difference whether it is a private well. Shmuel therefore teaches us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava, who says that upright boards may be arranged only for a public well, but not for one that belongs to an individual.

MISHNA: And furthermore, Rabbi Yehuda ben Bava said: With regard to a garden or a karpef, an enclosed courtyard used for storage, that is not more than seventy cubits and a remainder, a little more, as will be explained below, by seventy cubits and a remainder, and is surrounded by a wall ten handbreadths high, one may carry inside it, as it constitutes a proper private domain. This is provided that it contains a watchman’s booth or a dwelling place, or it is near the town in which its owner lives, so that he uses it and it is treated like a dwelling.

Rabbi Yehuda says: This is not necessary, for even if it contains only a water cistern, an elongated water ditch, or a cave, i.e., a covered pit containing water, one may carry inside it, as the water bestows upon it the status of a dwelling. Rabbi Akiva says: Even if it has none of these one may carry inside it, provided that it measures not more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.

Rabbi Eliezer says: If its length is greater than its breadth, even by one cubit, one may not carry inside it, even though its total area does not exceed an area of two beit se’a, because in an area that was enclosed not for the purpose of residence, carrying is only permitted if the area is perfectly square. Rabbi Yosei says: Even if its length is double its breadth, one may carry inside it, and there is no need to be particular about a square shape.

Rabbi Elai said: I heard from Rabbi Eliezer that one is permitted to carry in a garden or karpef, even if the garden is an area of a beit kor, i.e., thirty times larger than the area of a beit se’a.

Incidentally, he adds: And I also heard from him another halakha: If one of the residents of a courtyard forgot and did not join in an eiruv with the other residents when they established an eiruv, and on Shabbat he ceded ownership of his part in the courtyard to the other residents, then it is prohibited for him, the one who forgot to establish an eiruv, to bring in objects or take them out from his house to the courtyard; however, it is permitted to them, the other residents, to bring objects from their houses to that person’s house via the courtyard, and vice versa. We do not say that the failure of one resident to join in the eiruv nullifies the validity of the eiruv for the entire courtyard.

And I also heard from him another halakha, that one may fulfill his obligation to eat bitter herbs on Passover with arkablin, a certain bitter herb. With regard to all three rulings, I circulated among all of Rabbi Eliezer’s disciples, seeking a colleague who had also heard these matters from him, but I could not find one.

GEMARA: The Gemara first analyzes the wording of this mishna: What was taught previously, that the tanna teaches in this mishna: And furthermore Rabbi Yehuda ben Bava said, which implies a continuation of the previous mishna?

If you say that because he first taught one stringency concerning the upright boards surrounding a well, and then he teaches another stringency about an enclosure, and for that reason the tanna of the mishna teaches: And furthermore, then there is a difficulty. Didn’t Rabbi Yehuda also teach one stringency and then teach another stringency, and yet the tanna of the mishna does not teach: And furthermore Rabbi Yehuda said?

The Gemara answers that the cases are different: There, the Rabbis interrupted Rabbi Yehuda’s statements in order to disagree with him, and hence it is not possible to say: And furthermore Rabbi Yehuda said. Here, however, the Rabbis did not interrupt him, as the two statements of Rabbi Yehuda ben Bava immediately follow one another.

The Gemara raises a difficulty: Does this mean that wherever the disputing Rabbis interrupt their colleague, the tanna does not teach: And furthermore? But with regard to Rabbi Eliezer in a mishna in tractate Sukka (27a), where the Rabbis interrupted his statements, nonetheless the tanna teaches: And furthermore.

The Gemara answers: It is not the same; there, they interrupted Rabbi Eliezer with a ruling with regard to his own topic; here, however, they interrupted Rabbi Yehuda with a ruling with regard to an altogether different matter. Consequently, his first statement had already been forgotten, and it is not the Mishna’s style to join together statements where the sequential link between them has already been severed.

We learned in the mishna: Rabbi Akiva said: Even if the courtyard has none of these elements that indicate dwelling stipulated by the other Rabbis, one may carry inside it, provided that it measures no more than seventy cubits and a remainder by seventy cubits and a remainder.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והא גבי ר' אליעזר דסוכה דאפסקוה רבנן וקאמ' ועוד זהו שאמ' ר' אליעזר במסכ' סוכה בפרק הישן תחת המטה ר' אליעזר אומ' ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמי' אומ' אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד ועוד אמ' ר' אליעזר מי שלא אכל כו':

ועוד אמר לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר הרבים בלבד. וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה בן בבא הוה אמינא דרב אפילו במכונסין ואפילו מלוחין ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אחד בור הרבים ואחד בור היחיד עושין להן פסין קמ"ל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ואי אשמעינן שמואל באר מים חיים הוה אמינא לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד וכר"ע קמ"ל הלכה כר' יהודה בן בבא:
מתני' ועוד א"ר יהודה בן בבא הגינה והקרפף כו' מאי תנא דקתני ועוד וכי תימא איידי דתנא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים דהוא לחומרא משום הכי קתני ועוד דהיא לחומרא.

והא רבי יהודה דתנא אין עושין פסין אלא עד בית סאתים דהיא לחומרא והדר קתני אם היתה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין דהיא נמי לחומרא ולא קתני ועוד ופרקינן התם גבי ר"י אפסקוה רבנן דקתני אמרו לו לא אם אמרו בית סאתים [וכו'] אבל גבי ר' יהודה בן בבא לא אפסקוה לפיכך קתני ועוד.

ואקשינן וכל היכא דאפסקוה לא קתני ועוד והא ר' אליעזר דסוכה בפרק הישן בסוכה תחת המטה דקאמר ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה ואפסקוה רבנן דקתני וחכמים אומרים אין לדבר קצבה וקתני ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים ופרקינן התם במלתיה אפסקוה דקתני וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון כלומר כאלו לא אפסקוה אבל הכא הוא קאמר לענין פסין והן אמרו לו גינה וקרפף וכיון דאפסקוה במילתא אחריתי לפיכך לא קתני ועוד. אקשינן ר' יהודה בן בבא קתני ע' אמה ושיריים.

מתני': ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר. פירש רש"י ז"ל: דהוקף לדירה ואפ"ה בית סאתים הוא דשרי טפי לא. וסמוכה לעיר דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף לדירה דמי. ותמיהא לי חדא דאי הוקף לדירה בעי בגנה היקף דירה לא מעלה ולא מוריד, דאפילו קרפף שהוקף לדירה אם נזרע רובו זרעים מבטלין כח הדירה כדאיתא בגמרא. ועוד דאם כן בתרתי פליג אדר' עקיבא ור' יהודה דכולהו שרו אפילו כור ואפילו כוריים ואפילו בשהוקף לדירה, וכדתניא לעיל (עירובין יט, ב) אמרו לו לר' יהודה אי אתה מודה בדיר וסהר ומוקצה וחצר שאפילו בת חמשת כורין ואפילו בת עשרת כורין שמותר אמר להן זו מחיצה ואלו פסין. אלמא מילתא פשיטא היא לכולהו דהיכא דהוקף לדירה אפילו בית עשרת כורין, ואם כן בהדיא הוה להו לאפלוגי עליה דר' יהודה בן בבא ביתר מבית סאתים בשהוקף לדירה כדאיפליגו עליה בבית סאתים שאינו צריך היקף לדירה.
ומסתברא לי דשומירה לאו בית דירה היא והיקף אדעתא דשומירה לא הוי כהוקף לדירה, דשומירה תשמישה לאויר הוא וגריעא מבורגנין שבשדות, ואפילו הם בעצמן לא שרו אלא בבית סאתים אבל יתר מכן לא, וכדאמרינן לעיל (עירובין כב, א) כלל א"ר שמעון בן אלעזר כל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות בית סאתים מותר יתר מבית סאתים אסור וכל שכן שאין מתירין קרפף יתר מבית סאתים מחמתן. ובית דירה נמי דתניא הכא לא שתהא בית דירה בתוכה קודם היקף [הקרפף אלא לאחר שהוקף דהוה ליה כהוקף ולבסוף פתח, אי נמי בגינה בין קודם היקף] בין לאחר היקף דאין היקף דירה מעלה ולא מוריד בגינה וכדאמרן. אלא שר' יהודה בן בבא סבור דשלשה דינין יש בדין קרפף, דהיכא דליכא אפילו שומירה ושאינו סמוך לעיר אפילו בית סאתים או אפילו פחות מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בד' אמות בלבד, עשה עד בית סאתים כמו שאנו עושין ביתר מבית סאתים. ואם יש שם שומירה או בית דירה הרי זה קצת כהוקף לדירה, מפני שמתוך כך נראה שתשמישו בקרפף תדיר. וכן הדין בסמוך לעיר וכן הטעם, ואפ"ה עד בית סאתים דוקא אבל יתר מבית סאתים לא. ואם הוקף לדירה ממש כדיר וסהר וחצר אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרת כורין, ובזה לא נחלק אחד מהן.

כך היא הגירסא ברוב הספרים: ר' עקיבא אומר אפילו אין בה אלא א' מכל אלו. וכן מצאתי בספרים הישנים ובספרי הגאונים ז"ל. ותמיהא מלתא דלר' עקיבא אין צריך אחד מכל אלו, שאילו כן ר' עקיבא היינו ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה, ואמרינן בגמרא (בעמ' ב) אי אמר הלכה כר' יוסי הוה אמינא עד שתהא בית שומירה או בית דירה קא משמע לן הלכה כר' עקיבא, אלמא לר' עקיבא לא בעינן לא שומירה ולא בית דירה. ומקצת ספרים יש שהעבירו קולמוס עליה וגרסי ר' עקיבא אומר אפילו אין בה אחד מכל אלו.
ונ"ל ליישב גירסת הספרים הישנים דר' עקיבא אדר' יהודה בן בבא קאי, והכי קאמר: אפילו אין בה אלא אחד מאלו הענינים, כלומר: או שיהא בה שומירה או בית דירה או סמוכה לעיר ואע"פ שאינה מרובעת של שבעים ושירים על שבעים ושירים אלא אפילו אריך וקטין, או שתהא מרובעת אע"פ שאין בה אלא אחד מאלו ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים. כלומר: שיהא שבעים ושירים בלבד שלא יהא בית סאתים גמור וכדאמרינן בגמ' (בעמוד ב') דבר מועט איכא בינייהו, דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושירים ולא נתנו בו חכמים שיעור. ונ"ל דהיינו נמי דאמרינן בגמרא (שם) הלכה כר' יוסי והלכה כר' עקיבא ותרווייהו לקולא, וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר' יוסי הוה אמינא עד שיהא בה שומירה או בית דירה קמ"ל דהלכה כר' עקיבא, כלומר: דשרי אפילו אין בה אחד מכל אלו ובלבד שתהא מרובעת. ואי אמרינן הלכה כר' עקיבא הוה אמינא אריך וקטין לא עד שיהא בה שומירה או בית דירה קמ"ל דהלכה כר' יוסי, דלא בעינן מרובעת לעולם אלא אפילו אריך וקטין כמרובעת.

ובלבד שיהא בה שומר׳ או בית דיר׳ או שתהא סמוכה לעיר. פרש״י ז״ל דאע״ג דכיון דאיכא הני חשוב מוקף לדיר׳ אפ״ה קסבר רבי יהוד׳ בן בבא דאפי׳ למיקף לדיר׳ אין מטלטלין בו כשהוא גדול מבית סאתים ואינו מחוור דא״כ פליג ר׳ יהוד׳ בן בבא על ר׳ יהודא וחכמים אפי׳ בדיר וסהר שאמרנו לעיל להדיא שמתירין בו אפי׳ בית עשרה כורין מפני שהן מוקפין לדירה וזה חדוש גדול שלא ראינו שום תנא חולק בזה ואי פליג בה ר׳ יהודא הוה לי׳ לפרושי בהדי׳ דפליג בדיר וסהר וחצר ועוד דשומרה ובית דירה בגוה מה מעלים ומורידי׳ לעשות מוקף לדירה דהא זרעי׳ מפקי מתורת היקף דירה ואפי׳ בחצר גמור כשנזרע רובו כדאי׳ לקמן בהדיא. והנכון כמו שפר״י ז״ל דהני לא חשיבי היקף דירה ואפי׳ בקרפף דמיירי דשומרה ובית דירה זו נעשו אחר שהיקף וה״ל הוקף ואח״כ פתח דלא חשיב כדאיתא לקמן בפרקי׳ ומיהו מחמיר ר׳ יהודא בן בבא שלא להתיר אפי׳ בי׳ סאתים אלא כשיש בה תשמישן אלו וביותר מבית סאתים אפי׳ בתשמישין אלו לא נתיר כיון שלא נחשב מוקף לדירה. ויש שהיו סבורין לומר כפשוט׳ דלישנא דר׳ יהודא בן בבא דמודה ר׳ יהודא בן בבא בפחו׳ מבי׳ סאתים שאין צריך דבר מכל אלו. אבל בתוס׳ כתבו דהא לא מסתבר שתהא מחלוקת רבי יהודא בן בבא בבית סאתים מצומצמות לא פחות ולא יותר ושלא יהא דינם או כלמטה או כלמעלה של ודאי דלר׳ יהודא בן בבא תל שהוא פחות מבי׳ (סאתים) דינו כבית סאתים מצומצמות דבעי שומרה או א׳ מחביריו ורבי יהודא כבור או שיח אע״פ שאינם חשובי׳ כל כך. כך הגרסא בכל הספרים שלנו ר׳ עקיבא אומר אע״פ שאין בה אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שתהא שבעים אמה ושיריי׳ על שבעים אמה ושיריים. אבל בנסחאות ישנו׳ גורסין רבי עקיבא אומר אפי׳ אין בה אלא אחד מכל אלו. ותימא דא״כ היינו רבי יהוד׳ או ר׳ יהודה בן בבא דאיהו נמי באחד מכל אלו סגי ליה וליכא למימר דליהוי כרבי יהודא בן בבא בהא דהא משמע בתלמודא להדיא דלרבי עקיבא לא בעי׳ שומרה מדאמרי׳ ואי אמר הלכה כרבי יוסי ה״א עד שתיהוי בה שומרה קמ״ל הלכה כר׳ עקיבא אלמא לרבי עקיבא לא בעי׳ שומרה. וא״כ ר׳ עקיבא על בור ושיח קאי והיינו ר׳ יהודה ושמא נאמר דאין הכי נמי וכי אמרינן בתלמודא ר׳ עקיבא היינו ת״ק משום ר׳ יהודה קאמרינן דהוה ת״ק דידיה ואע״פ שלא פי׳ רש״י ז״ל כן ולא בתוס׳: וי״מ זו הגרסא דרבי עקיבא על ר׳ יהודה בן בבא קאי דבעי בית סאתים אע״פ שהם מרובעות שיהא עמה א׳ מן התשמישין התם דהיינו שומרה או דירה או סמוכה לעיר ובא ר׳ עקיבא ואמר אע״פ שאין בה אלא א׳ מכל אלו או ריבוע או תשמיש בית שמיר׳ ובית דירה או תשמיש בור ושיח בהכי סגי ופרכי׳ בתלמודא דרבי עקיבא היינו ת״ק כלומר ר׳ יהודא בן בבא שהוא ת״ק שלו שדבר עתה בתחלה בענין קרפף דכיון דקתני סיפא ובלבד שתהא מרובעת אלמ׳ תרתי בעי נמי רבוע ותשמיש. ופרקינן דאיכא נמי בינייהו דבר מועט ולעולם כל היכא דאיכא רבוע לא בעי שומרה רשות תשמיש כדאיתא בתלמודא ונכון הוא. והגאונים ז״ל כך פי׳ אפי׳ לפי הגרסא האחרת דכי אמרי׳ בתלמודא היינו ת״ק על ר׳ יהודא בן בבא קאמר כדבעי׳ למימר קמן. ועוד יש להוסיף בשטה זו לפי הגרסא האחרת דר״ע אינו מחלק בין תשמיש דרבי יהודה או תשמיש דר׳ יהודא בן בבא בהכי סגי ופרכי׳ בתלמודא דהיינו ת״ק דידה או ר׳ יהודה או ר״י בן בבא דאיהו כיון דקאמר ובלבד מכלל דבעי ריבוע ואחד מן התשמישין ופרקינן דאיכא: בינייהו דבר מועט ובודאי לענין הרבוע שאין הם ר׳ יהודה ור׳ יהודה בן בבא שהרי לא חלק ר׳ יהודה אלא על התשמישין:

המשנה השניה ועיקרה בביאור ענין החלק השני ונתגלגל ממנה לביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר ועוד אמ׳ ר׳ יהודה בן בבא הגנה והקרפף שהוא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים שזהו שיעור בית סאתים. אם הוקף בגדר גבוה עשרה טפחי׳ מטלטלין בתוכו בכלו ובלבד שיהא שם שמירה ר״ל סוכת שומרים כדי שיהא נאמר עליה בכך סרך היקף לשם דירה. או בית דירה לבעל הבית אעפ״י שאינה תדירה אלא לפרקים. או שתהא סמוכה לעיר ופירשו בה בתוך שבעים אמה ושירים שמאחר שסמוכה לעיר כל כך הרי הוא מתמיד לילך ולטייל בה והרי זה כעין דירה ויש מפרשי׳ בתוך אלפים אמה ואם כן מה שחלק ר׳ עקיבא להתיר אף בשאינה סמוכה פירושה אם שבת לשם או על ידי [עירובי] תחומין. ועיקר הדברים כדעת ראשון.

ר׳ יהודה אומר אפי׳ אין בה אלא בור או שיח או מערה [מטלטלין בתוכה] שאינו אלא כעין תשמיש ואין זה (אלא) כמין ביראות שקראנו תשמיש גמור שהביראות במקום שאין המים מצויים והרי הוא תשמיש גמור לאדם אעפ״י שעקרו לבהמה אבל בזו אפי׳ היתה אמת המים עוברת לפניו שלא הוזקקנו לאלו אלא למראית העין בעלמא. ואף לחכמי הדורות ראיתי שבזו לר׳ יהודה אם יבשו מימיו בשבת הואיל ואין המים עיקר אלא למראית העין בעלמא הואיל והותרה שבת הותרה.

ר׳ עקיבא אומר אפי׳ אין בה אחד מכל אלו. שאע״פ שלא הוקפה לשם דירה הואיל ומכל מקום אין בה אלא בית סאתים מטלטלי׳ בה ובזו הלכה כר׳ עקיבא. ומכל מקום מדברי ר׳ יהודה למדו קצת מפרשי׳ שכל בית דירה הפתוחה לקרפף בית סאתים והם של אותם הבעלים בעצמם מותר לטלטל מזו לזו שאם הן אסורות זו על זו היאך הוא מותר על ידה ואם כן לא אסרו מבית לקרפף אלא כשהבית לאחד והקרפף של אחר. ומכל מקום הרבה נוטים בה לשטה אחרת שאף בשהכל לאחד כל שאתה נותן לו דין קרפף כגון שלא הוקף לדירה שאין טלטולו מותר אלא בבית סאתים אין טלטול ממנו לבית כלל אלא ממה שהוא רשות אחת עמו כגון חצר אכסדרה ודומיהם כמו שיתבאר:

ונשוב לדברינו והוא שבזו הלכה כר׳ עקיבא מכל מקום מה שהוסיף לומר ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים על שבעים אמה ושירים כיון בה לחדוש אחר שאין הלכה בה כמותו והוא ששאלו בגמרא ר׳ עקיבא היינו תנא קמא שנאמר עליו במשנה הראשונה אמרו לו לר׳ יהודה לא אמרו בית סאתים אלא לגנה וקרפף וודאי סתם נאמרה ובהוקפה שלא לשם דירה ותירצו איכא בינייהו דבר מועט והוא שתנא קמא מכשיר בית סאתים אף בארכו פי שנים ברחבו (בחצר) [כחצר] המשכן שהוא מאה על חמשים שנמצא שבורו חמשת אלפים אמה ור׳ עקיבא אינו מכשיר אלא לחשבון הנמצא מכוון ברבועו עד מה שאפשר לרבעו והוא שבעים אמה ושירים ר״ל ארבעה טפחים או אמור שני שלישי אמה על שבעים אמה ואותן השירים ומאה על חמשים יש בשבורו יתר על זה שמנה עשר אמות וארבעה טפחים ארך ברחב שני טפחים שנמצאת כל אמה שליש אמה מרובעת ונמצא הכל שש אמות וטפח ושליש ברוחב אמה שכשאתה מחזיר ד׳ טפחי׳ רחב לרחב ששה יהיו טפח ושליש ארך ברחב ששה כיצד כבר ידעת שחצר המשכן שממנו למדנו טלטול לשבת במקום שהוקף שלא לשם דירה היה מאה ארך בחמשים רוחב ונאמר עליה חמשים בחמשי׳ ואעפ״י שלפי פשוטו הוא מכוין לומר שיעמיד את המשכן על שפת החמשי׳ שיהא לפניו חצר חמשי׳ על חמשי׳ מכל מקום דרשו בו טול חמשי׳ וסבב חמשים ר״ל שירבע חמשים היתרים באורך ויקיפם על החמשים הנשארים סביב סביב ואעפ״י שהותר לר׳ עקיבא טלטול במאה על חמשים מכל מקום לא כונה תורה להתיר לבאים אלא על דרך רבוע זה או שמא חכמי׳ דרשו וגרעו שלא ליגע באיסור תורה וכמו שאמרו בתחומין שפוחתין מן המדות מפני הטועים מכאן ואילך צא וחשוב חמשי׳ על חמשי׳ שיש לך להקיף על חמשי׳ בחמשים עשה מהם חמש רצועות כל אחת בארך עשר וארך חמשי׳ ותן ארבע לארבע רוחות ונמצאו לך שבעים על שבעים חוץ ממקום הקרנות שיש בכל אחד מהם פגימה עשר מפני התוספות שהוספנו ואתה ממלאם ברצועה חמשית שתעשה מהם חמש רצועות של עשר על עשר ואתה נותן מהם ארבע מתנות לארבע קרנות ונשלמו לך שבעים על שבעים בשלמות ועדיין לך בידינו רצועת עשר אמות ארך על עשר אמות רחב עשה מהן עשר רצועות אמה רחב בעשר אמות ארך וצרף את כלן לרצועה אחת ארוכה ותצא לך רצועה ארוכה מאה אמה ברוחב אמה וחלקנה לשלש רצועות כל אחת ארך מאה אמה ברחב שני טפחי׳ וצרף גם כן את כלן לרצועה אחת ארוכה ותצא לך רצועה שלש מאות אמה ארך ברחב שני טפחי׳ וכשתפרנס מהם שבעים לכל רוח נשארו לך מהם עשרים אמה ארך על רוחב שני טפחי׳ ועדיין אתה צריך מהם שמנה טפחי׳ ארך ברחב הטפחי׳ למלא כל קרן מהם בטפחי׳ על טפחי׳ ונשארו לך משבור מאה על חמשים שמונה עשר אמות וארבעה טפחי׳ ארך על רוחב שני טפחי׳ שהם שש מאות וטפח ושליש ארך ברחב אמה שהם רכ״ד טפחים בשבור וזה דבר מועט שאין ראוי לשברו על הרבוע הואיל ואינן עולות לתוספת טפח ברבועו ולר׳ עקיבא אינו מתיר טלטול אלא לשיעור זה ולא שיזקיקהו למרובע דוקא אלא שלא יהא בשבורו אלא כשיעור זה ולתנא קמא כל שיש בשבורו חמשת אלפי׳ אמה מטלטלין (בכלא) [בכולה] ובזו הלכה כרבנן.

ר׳ אליעזר אומר אם היה ארכה יתר על רחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. והקשו בגמרא שהרי מצאו לו במקום אחר שאמר אם היה ארכה יותר משנים ברחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה הואיל ויצאה לה מתכונת המשכן באריכות יותר על פי שנים ברחבו ופירו׳ (בדוקא) [בדוחקא] כלומר הא ארוכה יתר על פי שנים ברחבה לא. ושאלו בגמרא ר׳ אליעזר היינו דר׳ יוסי. ותירצו איכא בינייהו רבועא דרבנן. ופירשו בה גאוני הראשונים מה שנחלקו בפרק מי שהוציאוהו [מט:] בענין אלפים אמה של תחומין שר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר עגולות ולא מרובעות כדי שלא יהא שם אלכסון שאם אתה נותנם מרובעות ומתירן לו עם כל שבתוכם הרי יש באלכסון יותר ואם כן כל שמהלכם באלכסון אתה מעגל לו את הזוית להחזירו למדת הרחב. וחכמים אומרי׳ מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזוית להחזירו למדת הרחב ואף בזו ר׳ אליעזר סובר דוקא בעגול. ומה שאמר שאם היה ארכה יתר על פי שנים ברחבה אפי׳ אמה אחת אין מטלטלין בתוכה הוא בא לאסור מרובעת שאם ארכה מאה הרי אלכסונה יותר ממאה ואם כן לא התירו אלא את השבור וכשיעור עגולו ור׳ יוסי אומר אפי׳ ארכה כשנים ברחבה ר״ל אף ברבוע והלכה כר׳ יוסי. וגדולי הרבנים פרשוה בדרך אחרת. ולענין פסק אין אנו צריכים להזכירה.

אמר ר׳ אלעאי שמעתי אפי׳ היא בית כור. כלומר שלא נתן שיעור בית סאתים אלא לבקעה שאין שם מחיצות מסויימות אלא שנכנסי׳ ויוצאין בה דרך מדרון אבל גנה וקרפף שמחיצותיה גמורות אעפ״י שלא לשם דירה הוקפו מטלטלין בכלו ואין הלכה כן כמו שהתבאר. וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב עם האחרים והרי כלם אסורי׳ להוציא מביתם אף לחצר אלא שזה השוכח בטל להם רשותו או חצרו ולא הזכיר בבטולו את ביתו וסובר ר׳ אליעזר שהמבטל את חצרו או רשותו אף ביתו בטל והלכך ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו מבית לחצר ומחצר לבית שלא יראה כמערער בבטולו אבל מחצר לשאר בתים מותר שהרי הוא כאורח אצלם ולהם מותר מבתיהם לחצר. וכן מאותו בית לחצר שכבר נתבטל אצלם ומחצר לבתיהם ולאותו בית. ומכל מקום הלכה שהמבטל רשותו או חצרו לא בטל את ביתו אלא אם כן הזכירה בפי׳ והילכך ביתו לחצר אסור לו ולהם ואם בטלו אצלם בפירוש אסור לו ומותר להם:

וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבלין בפסח משום מרור והוא סיב שסביבות הדקל ויש בו מרירות מעט אעפ״י שמתיקות מעט מתערב עמו ואף (זו) [בזו] אין הלכה כן. וגדולי המחברי׳ בקצת חבוריהם גורסי׳ עקרבנין וכתבו שבלשון ערב נקרא אל עקרבאן והוא עשב שעליו עשויים כעקרב:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פיסקא ועוד אמר ר' יהודה בן בבא כו' מה שפירש המורה דאע"ג דהוקף לדירה אפי' אלף אמה שרי ואל אסרו חכמים אלא בקרפף שלא הוקף לדירה והכא בהא קמיפלגי דר"י בן בבא סבר קרפף שהוא ע' ושירים על ע' ושירים מטלטלין בתוכו ובלבד שיהא בו שומירה דקסבר לבית סאתים נמי בעי' בית דירה ואינו מותר בלא דירה אלא פחות מבית סאתים אבל בית סאתים חשוב וכי היכי דטפי מבית סאתים בעי היקף לדירה הם הכי הבית סאתים ור' יהודא נמי ס"ל כוותי' אלא דסבר שגם בור ושיח ומערה חשיבי בית דירה ובין ר' יהודא בין בבא ובין ר' יהודה ס"ל דאפילו טפי מבית סאתים מישתרי בבית דירה אלא דסברי דאף בית סאתים נמי בעי בית דירה ור"ע פליג עלייהו ואמר דבית סאתים אפי' אין בו אחד מכל אלו מטלטלין בתוכו כאלו הי' פחות מבית סאתים ואתי ר"ע כת"ק דאמרו לו לר' יהודא לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף דמשמע דגנה וקרפף כך מותרין בבית סאתים בלי שום בית דירה ור' אלעי הוה שרי אפילו בבית כור בלא בית דירה דלית ליה כלל דמצרכי רבנן בית דירה אלא בכל היקף דעלמא שרי לטלטוליאם מחיצותיו כשרות והשתא ליכא לאקשוי כלל דר יהודא אדר' יהדוא כדקשיא ליה במה"ק:

בד"ה ל"ש דרבים ול"ש דיחיד יכול להיות דהוי כר"י ב"ב והא דנקט כו' עכ"ל ר"ל דודאי אמלתיה דר"י גופיה לא נשמע למעט באר היחיד אלא דאי לא אמר הלכה כר"י ב"ב יכול להיות לפרש דר"י ב"ב נמי לא ממעט באר היחיד אלא בור הרבים לחוד אורחא דמלתא למתני מענין שממעט דהיינו בור הרבים דומיא שכתבו התוספות לעיל אלא דה"ק קמ"ל הלכה כר"י ב"ב דלא אצטריך הלכתא למעט בור הרבים דכבר שמעינן ליה מדקאמר לא הותרה פסי ביראות אלא לבאר מים חיים אלא ע"כ דאצטריך הלכתא למעט אף באר היחיד ור"י ב"ב נמי ממעט ליה ודו"ק:

בד"ה ובלבד כו' והא נמי אין לומר דביתר מע' נמי סגי כו' דאם כן במאי פליג ר"ע כו' עכ"ל דליכא למימר דפליג ר"ע עליה ביתר מע' וס"ל דלא סגי בשומירה דהא לא הוזכר בדברי ר"ע יתר מע' כלל ולא בא אלא להקל כדקאמר דאפילו אין בה אחת מכל אלו כו' ולפ"ז דאין לנו לומר דפליג ר"ע עליה ביתר מע' שלא הוזכר בדבריו כלל נראה לומר לפי פי' התוס' שכתבו לר"י ב"ב דבפחות מע' צריך שומירה וביתר לא סגי בשומירה פליג ר' עקיבא עליה חדא בפחות מע' לר"ע לא צריך שומירה ומצינן למימר דפליג עליה נמי בדבר מועט דלר"י ב"ב דאיירי ביה הוה בכלל פחות מע' ובעי שומירה ולר"ע דלא איירי ביה הוה בכלל יתר מע' ולא סגי בשומירה דביתר לא פליג ומצינן למימר נמי דלא פליגי בדבר מועט דלר"ע נמי דלא איירי ביה בעי שומירה וכן לפי האין לומר שכתבו התוס' דבע' מצומצם דוקא צריך שומירה ובפחות א"צ כלום כו' פליג ר"ע עליה חדא בע' מצומצם לר"ע לא צריך שומירה ומצינן למימר דפליג עליה נמי בדבר מועט דלר"י ב"ב דאיירי ביה הוה בכלל ע' מצומצם ובעי שומירה ולר"ע דלא איירי ביה הוה בכלל יותר מע' ולא סגי בשומירה דביתר לא פליגי ומצינן למימר דלא פליגי ביה דלר"ע נמי דלא איירי ביה בעי שומירה אבל לפי הפי' דביתר מע' סגי בשומירה ובפחות לא צריך שומירה לא פליג ר"ע כלל דבפחות נמי סבר דא"צ שומירה וביתר הא לא פליג עליה וסגי בשומירה ובדבר מועט נמי לר"י ב"ב דאיירי ביה הוה בכלל יתר ובעי שומירה ולר"ע נמי דלא איירי בי' הוה בכלל יתר ובעי שומירה כן נראה לפרש דבריהם ודו"ק:

בא"ד דמש"ה אצטריך ר"ע לחזור ולשנות ובלבד שיהא בה ע' אמה כו' עכ"ל ליכא לאקשויי לפרש"י דלא פריך מאי בינייהו אלישנא אלא מאי בינייהו לענין דינא אימא קושטא הוא דהוצרך לשנות ובלבד שיהא בה כו' משום דקאי אר"י ב"ב דאיירי ביתר מע' ואצטריך ליה לר"ע לשנות ובלבד שיהא בה כו' דלא נימא דשרי אפילו ביתר מע' כקושיית התוס' לקמן לפי' ר"ח לפום זה הפי' דא"ל די"ל דאי לאו דתני והוצרך לשנות ובלבד שיהא בה כו' לאשמועינן דלא איירי בדבר מועט א"כ מהיכא משמע מיניה דפליג ולא איירי בדבר מועט ועוד דהא לא קאי אר"י ב"ב אלא את"ק דאמרו לו ועוד נראה דבר פשוט דלפי' רש"י לא מסתפק להו בהאי פירושא לומר בדברי ר"י ב"ב דפחות מע' א"צ שומירה וביתר סגי בשומירה דא"כ אדפריך ר"ע היינו ת"ק דאמרו לו לפרוך ר"י ב"ב היינו ת"ק דאמרו לו ולפרוך נמי ר"ע היינו ר"י ב"ב וא"כ כיון דר"י ב"ב ע"כ בפחות מע' איירי דבעי שומירה לפרש"י לא הוה איצטריך ליה לרע"ק לשנות ובלבד כו' דלא נימא דשרי ביתר מע' כיון דר"י ב"ב לא איירי רק בפחות מע' אלא דהוצרך לשנות ובלבד כו' משום דבר מועט דלא איירי ביה אלא לפר"ח מסתפקא להו בהאי פירושא ומפרש"י נראה להם ראייה להביא לפר"ח ודו"ק:

בא"ד א"כ היכי קאמר ר"י אפילו אין בה אלא בור כו' ור"י גופיה קאמר לעיל גבי פסין כו' עכ"ל דליכא למימר בפסין דליכא מחיצות גמורות החמיר ר"י דא"כ מאי קאמרי לו מדיר וסהר אלא דר"י החמיר משום דלא מקרי מוקף לדירה ואע"ג דאית ביה בור וא"כ ע"כ הא דקאמר נמי הכא אפילו אין בה אלא בור כו' היינו דוקא עד בית סאתים ולא ביותר מבית סאתים דלא מקרי בור מוקף לדירה ובגליון לקמן בד"ה לא אמרן כתבו לסתור דברי התוספות דהכא דיש לחלק בבור לר"י בין מחיצות גמורות לפסין וראייתו מהא דאמר לעיל זו מחיצה ואלו פסין ועיין לקמן שכתבנו ליישב דברי התוס' דהכא ודו"ק:

בד"ה אילימא משום דתני חדא לחומרא פי' דשייך נמי למתני ועוד כו' והיכא דהוו תרוייהו מענין א' כו' עכ"ל ר"ל דשוין הן דכך לי תרוייהו לחומרא וכך לי תרוייהו מענין א' דבתרוייהו לחומרא בדר"י ב"ב תני ועוד ובדר"י נמי אי לאו דאפסקוה במלתא אחריתא הוה תני ועוד כמו בסוכה ובפ"ב דמגילה אע"ג דלא הוו תרוייהו לחומרא כיון דהוו תרוייהו מענין א' תני בהו ועוד והתוספות בפ"ב דמגילה כתבו ליישב התם דהוו תרוייהו נמי לחומרא ע"ש:

בד"ה הכא במלתא כו' וי"ל דהתם הוו תרי קולי כו' דכח דהיתירא עדיף עכ"ל ר"ל ולא דמיא לדהכא אע"ג דהוו תרי חומרא וכיון דאפסקוה במלתא אחריתי לא תני ועוד דכח דאיסורא לא עדיף ליה ולשון התוספות בפרק המביא מגומגם בזה ע"ש:

בתוס' ד"ה ובלבד שיהא וכו' אם כן היכי קאמר רבי יהודה אפילו אין בה אלא בור ומערה וכו' כצ"ל:

בא"ד ודוקא בשומירה הוא דקאמר כו' כצ"ל:

גמ' דאפסקוה אבל הכא כו' אין בה אחת מכל אלו כו' כצ"ל.

תוס' בד"ה ובלבד כו' ודוקא בשומירה ובית דירה דהוי דירה גרועה הוא דקאמר כו' כצ"ל. ונ"ב תוס' שנ"ץ:

בד"ה אילימא כו' למיתני ועוד אע"ג דלא הוי מענין אחד אבל הא פשיטא לי דשייך למיתני ועוד היכא דהוי תרווייהו כו' כצ"ל:

גמרא וא"ר יוסף אר"י א"ש כו'. לעיל (כא) הגי' רב יצחק ועמש"כ שם בס"ד:

במשנה א"ר אלעאי שמעתי מרבי אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

רש"י ד"ה אנשי חצר. ביטל רשותו לחבירו. לכאורה ה"נ להגיה לחביריו. ואולי משום דבאמת לר"א א"צ לבטל לכאו"א כדאמרי' בגמ' בס"פ:

רש"י ד"ה ביתו. לצרכו. ובד"ה אבל. להביא כלי בתיהן. הנה מה דמשמע מדבריו דכליו אסור אפי' להם להוציא מביתו לחצר יש להם מקום ע"פ מה שהעלה האבן העוזר בסי' שס"ו מהמהרי"ל ומס' עה"ק להרשב"א ע"ש היטב. אבל מה דמשמע דאפי' להם אסור להכניס ולהוציא (ואפילו כליהם) מביתו לצרכו (ומשמע דמפרש לו לצרכו) וע"ד שפי' בנימוקיו (בראשית כד ז) לזה לא מצאתי לו חבר. ועי' לשונו לקמן בפיסקא בגמרא:

רש"י ד"ה אילימא. והשתא קאמר חומרא אחריתא דאע"ג כו'. נ"ל דר"ל ונ"מ גם כן לענין פסי ביראות דעסיק בם. דאף דמיקרי ג"כ הוקף לדירה כמש"כ בסוף מתניתין דר"פ. מ"מ לא הותר בטפי מב"ס וכר"י שם. דאלת"כ מדוע שביק חומרא המבוארת בדבריו. והוא דאף בב"ס לא הותר אלא ע"י שומירה כו' דבזה פליגי עליו ר"י ור"ע דאמרי אפי' אין בה כו'. ונקיט חומרא די"ל דאף ר"י ור"ע מודו בה. עי' בתוס' ושו"ע שנ"ח ס"א בהגה:

תוס׳ סד״ה שהוא. שהיו שומרים כו'.נ"ב י"ל על תירוץ זה דהא שמירה דמקדש נמי משמירה דמשכן אתיא [כמ"ש בריש תמיד] דכתיב והחונים וגו' וכתיב שומרי וגו':

גמרא, ואר"י אמר שמואל הלכה כר"י בן בבא.
וס"ל לשמואל דריב"ב תרתי בעי למעליותא, באר מים חיים, ושל רבים דוקא, אבל בור דרבים לא [התירו פסי ביראות] אף דברבים ל"ש החשש דעביד דמפסקי דהא רבים מדכרי אהדדי, מ"מ בעי מידי דחזי לאדם לריב"ב, כדאיתא לעיל (דף כא ע"א):
ובתוס' שם לעיל הקשו אמאי בעינן חזי לאדם כיון דלא שרי אלא לצורך בהמה, ורצונם אמאי בבית סאתים ובפחות לא התירו בבור משום דלא חזי לאדם והא לא שרי להעלות לאדם, אבל ביותר מבית סאתים ודאי ליכא קושיא דשם בעינן חזי לאדם שעי"ז יהא מוקף לדירה, וכמ"ש רש"י במתני' דריש פרקין הואיל ומימיהן ראוין לשתוית אדם תשמיש דירה מעליותא היא, וע"ז ליכא קושיא הא לא שרי לאדם, דמ"מ מקרי מוקף לדירה כיון דבחול שותים בני אדם ממנו [אב"ה כמדומה כתב א"א מ"ו זה לאפוקי מדעת בעל תוס' יו"ט ז"ל במשנה ד' דפרקין ד"ה לבאר הרבים בלבד דציין קושיית התוס' הנ"ל על מתני' דריש פרקין, כי ראיתי שאא"מ בגליון המשניות תמה עליו שם בריש פרקין, דהשיבו רבנן לר"י דאפילו כורים שרי דדמי לדיר וסהר שם ליתא לקושיית התוס' כלל, דשם בעי חזי משום מוקף לדירה] ועכ"פ זהו ברור דאף דר"ע ס"ל דלבור רבים מהני פסים זהו רק בבית סאתים, אבל ביותר מזה לא, כיון דלא חזי לאדם לא הוי דירה, וכן מבואר להדיא בתוס' בריש פרקין (בד"ה אפילו י' כורים כו' ואין להקשות כו').
ולפ"ז תמוה לי, דאמאי פסק שמואל כריב"ב דבור דרבים לא, הא ליכא ראי' מריב"ב נגד רע"ק ביסוד זה, אם להיתרא פסי ביראות חזי לאדם דהא י"ל דטעמא דריב"ב דלשיטתי' דס"ל במתני' שלאח"ז דבית סאתים, (ובתוס' שם כתב דה"ה לפחות מב' סאתים) בעי שיהא שם שומירה או בית דירה, א"כ ממילא בעי באר דוקא דבבור דלא חזי לאדם ליכא דירה, וכמו דאמרינן הכי לרע"ק ביתר מב' סאתים ה"ה לריב"ב בב"ס, ורע"ק לשיטתיה דס"ל לקמן במתני' אפילו אין בה אחד מכל אלו מטלטלין בתוכה, מש"ה מהני בבור דרבים, וא"כ אנן דפסקינן לקמן כרע"ק דלא בעי שומירה ובית דירה, ראוי לפסוק הכא ג"כ כרע"ק, ומה"ת להמציא פלוגתא חדשה, כיון דבאמת לריב"ב לשיטתי' א"א להתיר בבור דליכא דירה.
והיינו מרויחים ג"כ הא דקתני ועוד אמר ריב"ב ופרכינן עלה מאי ועוד דהא הוי ב' ענינים דהא י"ל דבאמת הוי ענין א' דזה בזה תלוי דמ"ה לא מהני פסים בבור שלרבים דליכא היקף דירה, ואפשר לומר דע"כ אין זה טעם דריב"ב, דא"כ איך אמר ולשאר עושים חגורה, דהיינו בין באר ובין בור, מה מהני חגורה בבור הא לא הוקף לדירה, ודוחק לומר דמאי דקאמר דבבור מהני חגורה, היינו באמת היכא דיש שם ג"כ שומירה או בית דירה בזה התירו חגורה, וצריך תלמוד:

בתוס' בד"ה ובלבד שיהא כו' ור"י גופיה קאמר לעיל גבי פסין עד בית סאתים עכ"ל הקשה המהרש"א דלמא בפסין דליכא מחיצות גמורות החמיר ר"י ע"ש וכתב עוד ובגליון לקמן (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לא אמרן כתבו לסתור דברי תוס' דהכא דיש לחלק בפסין ע"ש מה שמיישב בדוחק ול"נ דבאמת ליכא סתירה דודאי לתירוצם יש חילוק כדמשני הגמ' אלו מחיצות ואלו פסין אמנם התוס' ה"ק דע"כ לא סגי בשומירה ביותר מבית סאתים לריב"ב. דאל"כ הוה קשה לרבנן דאמרו לו לר"י אי אתה מודה בדיר וכו' הא הם לא אסיק אדעתיהו משנויא אלו מחיצות ואלו פסין טפי הוה להם לאקשויי ר' יהודה גופיה אהדדי דקאמר אפי' אין בה אלא בור וכו' משמע דלר"י נמי אין חילוק בין סאתיים ליתר ומדלא השיבו רבנן הכי לר"י הוכיחו תוס' לרבנן דע"כ לר"י בי"ב אין שום היתר ביותר מבי"ס:

גמ' הוה אמינא דרבים אפי' מכונסין. שרי ר''י בן בבא והאי דקאמר באר הרבים משום ר' עקיבא דאמר באר היחיד שרי ואתא איהו למימר אע''ג דמים חיים נינהו דרבים אין דיחיד לא והכי קאמר אין עושין פסין אפילו לבאר אלא של רבים: מתני' שומירה. סוכת שומרין ואע''ג דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי טפי לא: סמוכה לעיר. דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף לדירה דמי: ובלבד שתהא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים. ולא יותר ובגמרא פריך תנא קמא נמי הכי קאמר: אם היה ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת. אע''ג דמיעט רחבה והוסיף בארכה ואין בכולה אלא בית סאתים אין מטלטלין דמרובע הוא דשרו רבנן היכא דלא הוקף לדירה: אנשי חצר ששכח כו'. ולמחר ביטל רשותו לחברו שהיא אוסרת עליהן מלהוציא מבתיהן לחצר: ביתו אסור להכניס ולהוציא. לחצר לצרכו: אבל להן מותר. להביא כלי בתיהן לביתו דרך חצר: בערקבלין. שם מרור: ובקשתי לי חבר. לשלשה דברים הללו אם שמען מפיו ולא מצאתי ובגמרא מפרש דגבי גינה וקרפף לא שרו יותר מבית סאתים וגבי אנשי חצר סברי דאף להם אסור ביתו אבל מבתיהן לחצר מותר ובגמ' מפרש פלוגתייהו ובערקבלין סברי דלאו מרור הוא: גמ' מאי תנא. רבי יהודה בן בבא בגינה וקרפף דלעיל: דקאמר ועוד. דמשמע דאמר לעיל בה חומרא אחריתי: אילימא משום דאמר חדא לחומרא. גבי פסין דאמר דאין עושין אותן אלא לבאר הרבים והשתא קאמר חומרא אחריתי דאע''ג דהוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים: והא רבי יהודה בר אלעאי דתנא לעיל חדא לחומרא. דאמר עד בית סאתים אין טפי לא והדר תנא אחריתי יסלקנה לצדדין ולא תנא ועוד משום דלאו בחדא מלתא היא דרישא איירי במדת היקף וסיפא איירי בביטול מחיצות: אפסקוה רבנן. דקא תני אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגינה כו': וכל היכא דאפסקוה רבנן לא הוה תני בה ועוד. אי שייך למימר בה כגון היכא דרישא וסיפא בחדא מילתא: והא ר' אליעזר דסוכה. דתנן במסכת (סוכה ד' כז.) ר' אליעזר אומר י''ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל לילי יו''ט הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון אלמא משום דרישא וסיפא בסעודה דסוכה ובחשבונן איירי תנא ועוד אע''ג דאפסקוה ושמע מינה האי דלא תנא בדרבי יהודה ועוד. משום דלא דמי הוא ובדרבי יהודה בן בבא למה לי דתני ליה: התם. גבי סוכה במלתיה אפסקוה לא אהדרו ליה רבנן אלא בסעודות אבל רבי יהודה דמתני' לא איירי אלא בפסי ביראות בית סאתים ואהדרו רבנן בגינה וקרפף ודיר וסהר ולעולם טעמיה משום הפסקה ולר' יהודה בן בבא דלא אפסקיה תנא ועוד:

והא דנקט באר הרבים לאפוקי מר' עקיבא. וא''ת א''כ הוה ליה למימר בור הרבים וע''כ באר היחיד לא דא''כ היינו רבי עקיבא וי''ל דאורחא דמלתא למיתני מענין שממעט דהיינו באר היחיד אי נמי הא דקאמר דרבים אפילו מכונסין לאו אר''י בן בבא קאי אלא אשמואל: לא שנא דרבים ולא שנא כו'. יכול להיות דהוי כר' יהודה בן בבא והא דנקט ר' יהודה בן בבא באר הרבים היינו לאפוקי בור הרבים: שהוא ע' אמה ושיריים. וא''ת ולילף מהר הבית ועזרת נשים שהיה קל''ה אמה ועזרת ישראל היה קפ''ז וי''ל דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן להו אי נמי העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהיו שומרים בה כל הלילה: ובלבד שיהא בה שומירה. נראה לפרש דפחות מע' אמה נמי צריך שומירה או בית דירה וביתר מבית סאתים לא סגי בשומירה ובית דירה אלא פתח ולבסוף הוקף הקרפף לצורך הבית אבל אין לומר דבשבעים אמה דוקא צריך שומירה אבל בפחות א''צ כלום וביתר אין סגי בשומירה דאין סברא שיהא ג' חלוקים בג' משהויין והא נמי אין לומר דביתר מע' נמי סגי בשומירה ולא אתא למימר אלא דבציר משבעים אמה ושיריים לא צריך כלל דאם כן במאי פליג ר' עקיבא לפירוש ר''ח דפירש דר' יהודה בן בבא איירי בדבר מועט ור' עקיבא לא איירי דלתרוייהו בע' אמה ושיריים ודבר מועט צריך שומירה ובפחות מכאן לא צריך ואפי' לפי' רש''י דפי' היינו תנא קמא דאמרו לו לר' יהודה מ''מ גם לפי' נראה דרבי יהודה בן בבא נמי אית ליה דבר מועט כמו תנא קמא דמשום הכי איצטריך לרבי עקיבא לחזור ולשנות ובלבד שיהא בה ע' אמה כו' ועוד אי ביתר מבית סאתים נמי איירי ר''י בן בבא א''כ היכי קאמר ר''י אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה משמע דלר''י נמי אין חילוק בין סאתים ליתר ורבי יהודה גופיה קאמר לעיל גבי פסין עד בית סאתים ועוד לר''ח דפי' היינו תנא קמא היינו ר''י בן בבא כלומר ואמאי הוצרך לשנות ובלבד כו' כיון דקאי ארבי יהודה בן בבא והא אצטריך דלא נימא דשרי אפילו ביתר מבית סאתים כיון דר' יהודה בן בבא איירי ביתר מבית סאתים לכך נראה כדפרישית ומה שפירש רש''י אפילו בהוקף לדירה לא שרי רבי יהודה בן בבא ביתר מבית סאתים אין נראה אלא בפתח ולבסוף הוקף מהני אפי' ביתר מבית סאתים דהא שרו רבנן לעיל בדיר וסהר ומוקצה אפי' בי' כורים וכמה חצירות ומבואות שהיו בירושלים יתרות על בית סאתים וכי יאסור ר' יהודה בן בבא בכולם לטלטל ודווקא בשומירה הוא דקאמר דלא מהני ביתר מבית סאתים אבל פתח ולבסוף הוקף מהני אפי' יותר ולרש''י שמא יש לחלק דבדיר וסהר ומוקצה וחצר לפי שתשמישתן רב יותר אפי' י' כורין אבל קרפף אפי' פתח ולבסוף הוקף לא מהני ביתר מבית סאתים: אילימא משום דתני חדא לחומרא. פירוש דשייך למיתני ועוד אע''ג דלא הוו תרוייהו מענין א' וכ''ש היכא דהוו תרוייהו מענין א' אף על גב דלא הוו תרוייהו לחומרא כמו בסוכה (דף כז.) ובפרק רביעי דמגילה (דף כח.) כדפ''ה: הכא במלתא אחריתי אפסקוה. תימה דבפרק המביא כדי יין (ביצה דף לד. ושם) קתני ועוד ואע''ג דאפסיק במילתא אחריתי דקתני ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו [לחצוץ בו שיניו] ומגבב מן החצר ומדליק וחכ''א מגבב משלפניו ומדליק וקתני בתר הכי אין מוציאין את האור לא מן העצים כו' ומפסיק בבא שלימה וקתני בתר הכי ועוד א''ר אליעזר עומד אדם על המוקצה כו' ומיהו רש''י מהפך שם המשנה והגמ' אך לר''ת שאומר שאין צריך להפך דמילתא דאור קא מסיים ואזיל קשה וי''ל דהתם הוו תרי קולי ושייך למיתני ועוד אע''ג דאפסיק במילתא אחריתי דכח דהיתירא עדיף:

דף כג - א

גמרא:

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד