סנהדרין יג ע"א

דף יג - א

רבי יוסי אומר: אחד ועשרים יום.

כאשר בית דין יושבים בחודש אדר, ולפי חשבונם יוצא, שתחילת תקופת תשרי הבאה תיפול ביום י"ז בתשרי, שהוא היום השני של חול המועד סוכות, הרי יהיה היום הראשון של חול המועד סוכות עדיין בתקופת תמוז. ולכן מעברין בית הדין את השנה, ומוסיפים את חודש אדר, כדי שגם היום הראשון של חול המועד יחול בתקופת תשרי. זו היא דעת רבי יהודה. ואילו לפי רבי יוסי, רק אם תקופת תשרי תפול ביום כ"ב לחודש תשרי, שאז כל ימי חול המועד יהיו בתקופת תמוז, רק אז מעברין את השנה.

אבל אם תקופת תשרי תפול ביום ששה עשר בתשרי, וכל ימי חול המועד יהיו בתקופה החדשה, שהיא תקופת תשרי - הרי לדעת רבי יהודה אין מעברין. וכן אם תפול התקופה החדשה ביום כ"א בתשרי, ונמצא שלפחות יום אחד מימי חול המועד סוכות יהיה בתקופת תשרי - לפי רבי יוסי אין מעברין.

"תקופה חסירה", משמעותה היא, שתקופת תמוז חסירה כמה ימים לסיומה בזמן הנאות לה, כגון, במקום שהיתה צריכה תקופת תמוז להסתיים בסוף חודש אלול, היא נכנסת לתוך חודש תשרי, ובכך התקופה מתאחרת.

וכמה ימים היא נקראת "תקופה מתאחרת"? - לרבי יהודה, כשהיא מתאחרת בששה עשר יום, ולרבי יוסי באיחור של עשרים ואחד יום.

הקדמה לביאור מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה:

חג הסוכות נקרא בתורה בשם "חג האסיף", שהוא ב"תקופת השנה", לפי שאז הוא המועד שבו אוספים את התבואה מן השדות, שהתייבשה שם בימי הקיץ, טרם בוא הגשמים.

כוונת התורה לכנות את החג בשם זה, היא על ימי חול המועד, שמותר בהם לאסוף את התבואה מן השדות, כדין חול המועד, שהותר לעשות בו מלאכת דבר האבד. אבל ביום הראשון של החג וביום שמיני עצרת, אסור לאסוף.

ודרשו חז"ל, שימי חול המועד צריכים להיות כדברי הכתוב, "בתקופת השנה". דהיינו, בתקופת תשרי הנכנסת בתחילת השנה. אלא, שרבי יהודה סובר שהצריך הכתוב שכל ימי חול המועד יהיו בתקופת תשרי. ואילו רבי יוסי סובר שדי בכך שיום אחד מימות חול המועד יהיה בתקופת תשרי.

ושניהם, רבי יהודה ורבי יוסי, מקרא אחד דרשו. למדו את דבריהם מאותו הפסוק. לפי שנאמר "חג האסיף, תקופת השנה". מלמד הכתוב, שחולו של מועד, יהיה בתקופת תשרי.

מר, רבי יהודה, סבר, כוליה חג, כל ימי חול המועד בעינן, הצריכה תורה שכל ימות החג יהיו בתקופת תשרי, ולכן הוא סובר שאם תפול תקופת תשרי ביום ראשון של חול המועד, דהיינו ביום ט"ז בתשרי, אין מעברין את השנה, לפי שבמקרה זה יהיו כל ימי חול המועד בתקופת תשרי. אבל אם תפול התקופה בי"ז תשרי, ונמצא שיום ט"ז בתשרי [שהוא יום הראשון של חול המועד] הוא בתקופת תמוז - מעברין.

ומר, רבי יוסי, סבר, רק מקצת חג, אפילו יום אחד מחול המועד, בעינן, צריך שיהיה בתקופת תשרי. ולכן הוא סובר שאפילו אם תפול תקופת תשרי ביום כ"א תשרי - לא מעברין, שהרי נשאר יום אחד של חול המועד בתקופת תשרי. ורק אם תפול ביום שלאחריו, ביום כ"ב, ולא ישאר אפילו יום אחד מימות חול המועד בתקופת תשרי, רק אז מעברין.

ודנה הגמרא:

מאי קא סברי, מה סוברים רבי יהודה ורבי יוסי, ובמה נחלקו? אי קסברי, אם הם סוברים כי "יום תקופה", היום שנופלת בו התקופה באמצע היום, הוא גומר, הוא היום האחרון לתקופה שעברה, ולא מתחילה בו ביום התקופה החדשה, אלא רק למחרתו, בלאו הכי, נמי לא! אפילו אם לא החסירה התקופה אלא חמשה עשר יום, לרבי יהודה, ותפול התקופה ביום ראשון של חול המועד, הרי היום הזה שייך לתקופת תמוז, ואין כל ימי חול המועד בתקופת תשרי. וכן לרבי יוסי, אף אם יחסרו רק עשרים יום, והתקופה תיפול ביום כ"א, הרי היום הזה שייך לתקופת תמוז, ונמצא שאין אף יום של חול המועד בתקופת תשרי.

ומסקנת דברי שמואל היא:

אלא, קסברי רבי יהודה ורבי יוסי, כי יום תקופה, היום שבאמצעו נופלת התקופה, הוא היום המתחיל את התקופה החדשה. הלכך, לרבי יהודה, אם תפול התקופה בט"ז, הרי בט"ז מתחילה התקופה החדשה, וכל ימי חול המועד יהיו בתקופת תשרי. ואילו לרבי יוסי, אם תפול התקופה ביום כ"א, הרי יום זה יהיה היום הראשון לתקופת תשרי, ומקצת החג יהיה בתקופת תשרי. ^[1]

ועתה הגמרא מקשה על דברי שמואל משתי ברייתות, שכתוב בהן שלא כדבריו.

מיתיבי ממה ששנינו בברייתא: יום תקופה גומר, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: יום תקופה מתחיל. והקושיא היא מדברי רבי יהודה, שהרי הוא סובר שיום תקופה גומר, ואם כן, למה אם התקופה נופלת ביום ששה עשר לא מעברין, והרי אין כל חול המועד חל בתקופת תשרי!?

ועוד תניא: שנינו בברייתא אחרת: אין מעברין את השנה - אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובו של חודש. וכמה ימים הם רובו של חודש? ששה עשר יום. אלו הם דברי התנא קמא.

רבי יהודה אומר: אם תקופה חסירה שתי ידות, שני שליש בחודש, אזי מעברין. וכמה ימים הם שתי ידות בחודש? - עשרים יום. ולכן, אם התקופה נופלת בכ"א תשרי - מעברין, כי יום תקופה גומר. ואין אף יום מן התקופה החדשה בחולו של מועד. אבל אם התקופה נופלת ביום כ', אז יום כ"א, שהוא מיעוטו של חול המועד, הוא בתקופה החדשה.

וכבר מהחלק הזה של הברייתא קשה שתי קושיות על שמואל. האחת, שבברייתא זו שנינו שרבי יהודה סובר כי די בכך שמקצת החג יהיה בתקופה החדשה. ועוד, שבברייתא זו, וכן בברייתא הקודמת, שנינו שרבי יהודה סובר: יום תקופה גומר.

והמשך הברייתא הוא: רבי יוסי אומר: מחשבין. עושים חישוב, שאם תקופת טבת חסירה ששה עשר יום מזמנה הראוי, שהוא עד חודש ניסן, לפני הפסח, שתקופת ניסן נופלת בשבעה עשר יום בניסן, מעברין את השנה, כי אילולי העיבור, תפול בודאי תקופת תשרי בכ"ד בתשרי, ולא יהיה אפילו מקצת חג סוכות בתקופת תשרי.

כיצד? כל תקופה היא תשעים ואחד יום [רש"י אינו מחשיב את השבע וחצי שעות הנוספות, ועיין בתוס'].

שתי תקופות הן מאה ושמונים ושניים יום.

מיום י"ז בניסן עד י"ז תשרי יש מאה ושבעים ושבעה יום [כמו שביארנו בהערה]. הוסף עליהם חמשה ימים כדי להגיע למנין מאה שמונים ושנים יום של שתי התקופות, שאז תיפול תקופת תשרי, הרי שהתקופה נופלת בכ"ב תשרי. ואף שרבי יוסי סובר שיום תקופה מתחיל, הרי יום כ"א בתשרי הוא יום האחרון של תקופת תמוז, ואין אפילו מקצת חולו של מועד בתקופה החדשה, ולכן מעברין. אבל אם תקופת ניסן נופלת בט"ז ניסן אז [יתכן, עיין תוס'] שתיפול תקופת תשרי ביום כ"א בתשרי, והיום הזה הוא התחלת תקופת תשרי, ונמצא שמקצת חולו של מועד יהיה בתקופת תשרי.

אבל אם תקופת תמוז חסירה ששה עשר יום לפני החג, סוכות, שאז תקופת תשרי נופלת ביום י"ז בתשרי, אין מעברין.

[דברים אלו נראים כסותרים, שהרי מרישא משמע שהוא סובר כי די בכך שמקצת החג, כ"א תשרי, יהיה בתקופת תשרי. ואילו בסיפא משמע, שאם תפול התקופה החדשה לאחר י"ז [ביום י"ח י"ט כ' כ"א] - מעברין. והגמרא תבאר].

וממשיכה הברייתא, ואומרת:

רבי שמעון אומר: אף אם תקופת תמוז חסירה ששה עשר יום לפני החג, ותקופת תשרי נופלת בי"ז - מעברין.

והגמרא תבאר עתה את שיטתו, וכן במה שונה דעתו מדעת התנא קמא.

אחרים אומרים: אם התקופה חסרה מיעוטו של חודש, מעברין, וכמה ימים הם מיעוטו? - ארבעה עשר יום. והגמרא תבאר את שיטתו.

עד כאן הברייתא. ושנינו בה דלא כשמואל, כמבואר למעלה בדברי רבי יהודה.

קשיא. הקושיה נשארת, כי שמואל, או תלמידיו, לא תירצו אותה.

ועתה מבארת הגמרא את דעות התנאים בברייתא, ואת ההבדל ביניהם, בסברא ובדין.

אמר מר, שנינו בברייתא, רבי יהודה אומר: אם חסרה שתי ידות בחודש, שהם עשרים יום, מעברין, היות ודי בכך שמקצת חול המועד סוכות תהיה בתקופת תשרי.

ועוד שנינו: רבי יוסי אומר: מחשבין, אם ששה עשר יום לפני הפסח, מעברין דדי לנו אם מקצת חול המועד סוכות יהיה בתקופת תשרי, ומקשה הגמרא: היינו רבי יהודה. זו היא הרי דעת רבי יהודה, ובמה חולקין רבי יהודה ורבי יוסי?

ומתרצת הגמרא, שחולקים בנדון:

יום תקופה גומר, ויום תקופה מתחיל - איכא בינייהו. בזה הם חולקים. דרבי יהודה סובר יום תקופה גומר, ולכן, אם נופלת התקופה ביום כ"א תשרי - מעברין, כי יום זה שייך לתקופת תמוז, ואף מקצת חולו של מועד אינו בתקופת תשרי. ואילו רבי יוסי סובר, שיום תקופה מתחיל. ואם התקופה נופלת ביום כ"א תשרי, הרי יום זה הוא מתקופת תשרי, ואין צריכין לעבר את השנה. ולכן אומר שאם תקופת ניסן נופלת ביום ט"ז ניסן, שאז לפי החשבון תיפול תקופת תשרי בכ"א - אין מעברין.

ובקיצור: אם תקופת תשרי נופלת בכ"א תשרי, לרבי יהודה - מעברין, ולרבי יוסי

- אין מעברין.

ועתה הגמרא ממשיכה לבאר את הברייתא: [וכבר מבואר לעיל, שלכאורה ישנה סתירה בדברי רבי יוסי].

אמר מר, שנינו בברייתא, שרבי יוסי אומר, אם התקופה חסרה ששה עשר יום לפני החג, והתקופה נופלת בי"ז תשרי - אין מעברין.

ומקשה הגמרא: אלא, אם אמר: ששה עשר יום לפני החג - הוא דלא מעברין, ונדייק: הא שיבסר, אם התקופה של תמוז נגמרת בשבעה עשר יום בתשרי, והתקופה של תשרי נופלת בי"ח, ותמניסר, אם התקופה של תמוז נגמרת בשמונה עשר יום, והתקופה של תשרי נופלת בי"ט [וכן י"ט, והתקופה נופלת בכ', וכן כ' והתקופה נופלת בכ"א], סובר רבי יוסי שמעברין.

ולמה נעבר, והאמר הרי רבי יוסי עצמו אמר ברישא: ששה עשר לפני הפסח - אין, אז אכן מעברין, כי אז תפול תקופת תשרי בכ"ב בתשרי, ואז אין אפילו מקצת חול המועד בתקופת תשרי. אבל בציר, פחות מכך, דהיינו אם תפול תקופת ניסן בחמשה עשר יום לחודש ניסן, לא מעברין. שאז תפול תקופת תשרי בכ"א בתשרי - לפי החשבון - ודי בכך, כי הוא סובר שדי בכך שמקצת חול המועד תהיה בתקופת תשרי, וכל שכן אם תפול תקופת ניסן בי"ד בניסן, בי"ג, בי"ב, שאז תיפול תקופת תשרי בכ' י"ט וי"ח, שאין מעברין, ולמה אמר בסיפא שמעברין.

ומתרצת הגמרא: לא! הפירוש בברייתא אינו כמו שסבר המקשן, אלא, אידי ואידי, בין ברישא ובין בסיפא, סובר רבי יוסי: אין מעברין. ובאמת אפילו אם תקופת תמוז חסירה עשרים יום, ותקופת תשרי מתחילה ביום כ"א תשרי אין מעברין. ולמה אמר בסיפא "ששה עשר", ואיידי דתנא רישא ששה עשר לפני הפסח, ושם הכוונה במדויק ששה עשר, ולא מאוחר יותר, כמו שביארנו, לכן - תנא נמי, שנה כמו כן בסיפא ששה עשר לפני החג, כדי שיהיה הנוסח דומה, אך אין זה מדוייק, כי כך יהיה הדין גם אם תקופת תשרי חסרה עשרים יום, והתקופה נופלת בכ"א תשרי.

הגמרא ממשיכה לפרש את הברייתא:

שנינו בברייתא: רבי שמעון אומר: אף אם התקופה חסרה ששה עשר יום לפני החג, דהיינו שתקופת תשרי נופלת בי"ז בתשרי

- מעברין.

ומקשה הגמרא: היינו תנא קמא! הרי זו היא דעתו של תנא קמא, ובמה חולק רבי שמעון עליו!?

ומתרצת הגמרא:

ר' יוסי אומר כ"א יום אבל אם היתה חסרה לר' יהודה ט"ז יום ולר' יוסי כ' אין מעברין. ושניהם מקרא אחד דרשו וחג האסיף תקופת השנה. ר' יהודה סבר בעינן בתקופה חדשה כוליה חג האסיף והוא חולו של מועד שנקרא חג ויתכן לך לאסוף בו זולתי יום ראשון בלבד שהוא אסור ור' יוסי סבר אפי' יום שביעי של חג אם יהיה בו תקופה חדשה די ואמרינן ר' יהודה ור' יוסי מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר אפילו אינה חסרה י"ו יום אלא ט"ו יום בלבד והתקופה חלה ביום י"ו של תשרי כיון דאמרת יום תקופה גומר הנה יום י"ו של תשרי מן התקופה הישנה חשוב ואינו מוצא כל ימות חג האסיף בתקופה חדשה דהא יום י"ו של תשרי מחולו של מועד הוא. וכן לר' יוסי יום כ"א של תשרי הוא אחרית חולו של מועד והוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה. ופרקי' ר' יהודה ורבי יוסי סברי יום תקופה מתחיל. מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר יום תקופה מתחיל ועוד תניא אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חודש וכמה רובו של חודש י"ו יום. ר' יהודה אומר שתי ידות בחדש עשרים יום כו' קשיא לרב כי רב אמר דסבירא ליה לר' יהודה רובו של חודש י"ו יום והתניא ר' יהודה אומר עשרים יום ועלתה קשיא לרב קשיא ונדחו דברי רב וחזרנו לפרש הברייתא הזו. אמר מר ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש כ' יום. ר' יוסי אומר מחשבין י"ו לפני הפסח מעברין י"ו לפני החג אין מעברין ואקשינן מכדי בין ר' יהודה דקתני אם היתה התקופה חסירה כ' יום מתשרי מעברין מכלל שאם היתה חסרה י"ט אין מעברין ובין ר' יוסי דקתני אם היתה תקופת טבת חסירה י"ו יום מניסן מעברין דשלח רב הונא בר אבא לרבא כי חזית דמשכה תקופת טבת עד י"ו בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה חדא דבעינן אביב בחדשה של תקופה. ועוד בעינן חג הבא בזמן אסיפה וליכא. דהא כי חשבת דאשתיירו מניסן משכה תקופת ניסן עד י"ח בתמוז ומשכה תקופת תמוז עד כ"א יום של תשרי. השתא בין לר' יהודה דסבר אם היתה תקופת תשרי חסרה י"ט יום אין מעברין ובין לר' יוסי דסבר אם היתה תקופת תשרי חסירה כ' יום אין מעברין תרוייהו מקצת חג בעו מאי בין יום י"ט ליום כ' ופרקי' יום תקופה גומר איכא בינייהו. ר' יהודה סבר יום תקופה גומר ואם היתה התקופה חסרה כ' יום וחלה תקופת תשרי ביום כ"א לחודש. כיון שהוא גומר נמצא כל החג בתקופה ישנה לפיכך צריך להיות התקופה חסרה י"ט יום וביום כ' חלה התקופה. נשאר יום א' מן החג בתקופה חדשה והוא יום ערבה. שהוא אחרית חולו של מועד. ור' יוסי סבר יום התקופה מן החדשה הוא ודיו אפי' ביום כ"א לחודש אם חלה התקופה דיו והאי דקתני ר' יוסי אומר י"ו לפני החג אין מעברין לאו דווקא הוא דהא אפי' י"ז או י"ח או י"ט או כ' אין

זה שכתבנו שכל שנמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן מעברין את השנה לא מפני שיום תקופה גומר ר"ל שיהא נחשב מתקופה שעברה ויום אחרון שבה שיום תקופה מתחיל הוא ר"ל שהוא נחשב מתקופה הבאה ויום ראשון שבה ואעפ"כ הואיל ועברו חמשה עשר ימים של ניסן בתקופת טבת מעברין שנאמר שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה ר"ל יום התקופה שיהא בחדוש ניסן ואביב של תקופה הוא יום ראשון לניסן של חמה והוא יום התקופה וחדוש ניסן הוא כל ארבעה עשר ימים הראשונים של ניסן שעד כאן הלבנה נקראת חדשה ואלו היתה התקופה ביום חמשה עשר אף היא היתה צריכה לעבר אלא שהיינו מעברין חדש אדר ודיינו בכך ולא היינו חוששין לבדו שהרי עיקר פסולו אינו אלא משום ימים טובים שבתשרי ונשתדל לתקנם בחדשי הקיץ אבל כשנמשכה עד ששה עשר לא די לנו בעבורו של אדר ומעברין את השנה כמו שבארנו במסכת ראש השנה ואל תטעה לומר שלא היו מעברין אלו היתה התקופה בחמשה עשר וכן שאין צריכין בו לעבר את אדר הואיל והעומר בא בתקופת ניסן שליום תקופה בחדוש ניסן אנו צריכין כשם שהיו מעברין על תקופת ניסן אם נתאחרה מלבא תוך חדוש ניסן של לבנה כך היו מעברין אם נמשכה תקופת תמוז עד שיעברו ימי חולו של סוכות בתקופת תמוז שהרי הוא נקרא חג האסיף ונאמר עליו לתקופת השנה וצריך שיהא יום אחד מימות חולו של מועד בתקופת תשרי אלא שאינך צריך להרבות בה דברים שכל שתקופת ניסן בארבעה עשר לניסן אין כל החג עובר בתקופת תמוז שאין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ורביע:

לענין ביאור זו שאמרו אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסרה רבו של חדש בתקופת תשרי נאמרה והוא שמתחלת השנה נותנין לב על זמן התקופות שתהא של ניסן בחדוש ניסן ר"ל שתהא הלבנה במלואה בשל תשרי בתוך המועד ואמר על זו שאע"פ שמצד תקופת ניסן מעברין כל שיבא אף יום חמשה בניסן בתקופת טבת בשל תשרי אינו כן ואין מעברין מצדה אא"כ של כמוה חסרה להשלמת תשעים ואחד יום ששה עשר יום ותהא התקופה ביום שבעה עשר שנמצא יום ראשון המועד בתקופת תמוז ואנן כל בעינן ר"ל שיהיו כל ימי החול המועד בתקופת תשרי שכל חול המועד נקרא חג האסיף ונאמר בו לתקופת השנה ור' יוסי אומר עשרים ואחד יום והתקופה ביום כ"ב שלא תהא ביום כ"א הרי אותו יום אחרון לחול המועד היינו שיהא יום אחד מן המועד בתקופת תשרי דבמקצת חג סגי ולפי דרכך למדת ששניהם סוברים יום תקופה מתחיל והוא ממנין תקופה החדשה שאלו היו סוברים יום תקופה גומר והוו ממנין ימי התקופה שעברה הרי לר' יהודה אף כשתהא ביום ששה עשר אין כל החג בתקופה חדשה שהרי יום זה הוא ראשון לחול המועד והוא ממנין התקופה שעברה וכן לר' יוסי אף כשתהא ביום כ"א אין כאן אפילו יום אחד בתקופה חדשה אלא שיום תקופה מתחיל והוא ממנין ימי התקופה החדשה והקשה ממה שמצא בבריתא לר' יהודה יום תקופה גומר וא"כ לא בעי כולי חג בתקופה חדשה ועוד תני בהדיא ור' יהודה קאמר עשרים יום אלמא דלא בעי כולי חג אלא מקצת דהיינו יום כ"א שהרי יום תקופה שהוא יום עשרים גומר הוא מנין התקופה שעברה ור' יוסי אומר כ"א יום מפני שסובר יום תקופה מתחיל והוה ליה יום כ"א גופה כתקופה חדשה והיינו דקאמר שמחשבין בתקופת ניסן שאם של טבת נמשכת כל ששה עשר בניסן והתקופה ביום י"ז מעברין אע"פ שיום תקופה מתחיל שהרי כשאתה מונה י"ד הנשארים מניסן בתקופה זו וכ"ט מאייר כן כלם על סדר אחד מלא ואחד חסר אתה מוצא צ"א יום של תקופת ניסן וצ"א של תקופת תמוז כלים וכ"א מתשרי והתקופה ביום כ"ב ואין כאן אף מקצת חג בתקופה חדשה אבל ששה עשר לפני החג ר"ל שנמשכה תקופת תמוז כל ששה עשר בתשרי והתקופה ביום י"ז אין מעברין שהרי יש כאן מקצת חג בתקופה חדשה והוא הדין אם נמשכה שיבסר ותמניסר כל שתהא התקופה ביום כ"א שהרי יום תקופה מתחיל והוה ליה יום אחרון של חול המועד בתקופה חדשה אלא דאיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנא ששה עשר לפני החג כמו שנזכר בסוגיא ולא כיון אלא להודעה שבמקצת החג סגי ור' שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין דקסבר כולי חג בעינן כתנא קמא דר' יהודה והיינו דבעי איכא בינייהו ת"ק יום תקופה אי מתחיל או גומר ולא מסיים כלומר לא נודע איזה סובר מתחיל ואיזה סובר גומר אלא האומר מתחיל מפרש ט"ז מעברין כשהתקופה ביום י"ז שלא תארע ביום ט"ז אין מעברין שהרי תקופה חדשה היא ואיכא כל חג ר"ל כל חול המועד והאומר גומר אפילו היתה ביום ט"ז מעברין שהרי מזמן התקופה שעברה היא ונשארה קושיא דר' יהודה בקושיא ואמר אח"כ אחרים אומרים מיעוטו דהיינו י"ד בתשרי מעברין והקשה דאפילו סבירא להו יום תקופה גומר וכן דכולי חג בעינן הא איכא כולי חג ותירצו דבתקופת ניסן קיימי וסבירא להו יום תקופה גומר וצריך שתהא החדשה בחדוש ניסן ר"ל בתוך י"ד יום ושיהא יום י"ד מתקופה חדשה ומקשי וניעברוה לאדר ואם מחשש פסח שמא יבא בבד"ו הרי אין החשש אלא מפני מועדות של תשרי ואפשר לתקנה בחדשי הקיץ ולמעלה לא שאלו וליעברוה לאלול כדי שיהא לר' יהודה כולי חג ולר' יוסי מקצת חג שהרי יש כאן חשש יום פסיל למועדות של תשרי שהרי מתחלת השנה מסדרים חדשי החרף שלא לבא תשרי באד"ו אבל בשל ניסן היה ראוי לשאול כן ותירץ דאחרים מלמעלה למטה קא חשיב כלומר אם חסרה תקופת טבת להשלמת צ"א יום עד שיגיע למיעוטו של חדש דהיינו י"ז יום שלא נשאר אחריהם אלא מיעוט החדש מעברין שאף כשתהא ביום י"ז כשנעבר אדר הוה ליה יום תקופה בחמשה עשר ואע"פ שהוא מתחיל מ"מ אינו בחדוש הלבנה אבל אם תהא ביום חמשה עשר אם יום תקופה מתחיל דיינו כשנעבר את אדר ואח"כ תירץ דאחרים נמי בשל חג קיימי שאין שם מקום לעבור של אלול וקסברי דכולי חג בעינן בתקופה חדשה ואפילו יום טוב ראשון וכן סוברים שיום תקופה גומר ואם כשתקופת תמוז נמשכת ארבעה עשר ושל תשרי נופלת בחמשה עשר יום תקופה גומר והוה ליה יום טוב ראשון בתקופת תמוז:

כל שבארנו מענין עבור שנים וקביעות חדשים על פי הראייה אינו אלא על ידי סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים לשם ושנתנו להם הסנהדרין רשות ולעולם אין קבוע חדשים ועבור שנים נעשה בחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים יש לאדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועסיא מחוצה לארץ היתה וכן אמרו על ר' עקיבא שהיה קובע ומעבר בחוצה לארץ הנח לעקיבא בן יוסף שלא הניח כמותו וירד אבל אם היה שם כמותו אינו קובע ומעבר ואם עשה כן לא עשה כלום ואף אם בשעה שיצא לא היה שם כמותו ונודע לו שנעשה שם אח"כ גדול כמותו אין לו עוד לקבוע ולעבר ואם עשה כן לא עשה כלום וכן התבאר בתלמוד המערב בחנניה בן אחי ר' יהושע שעבר שנים בחוצה לארץ ושלח לו ר' גדיים שהנחת נעשו תיישים והוא אמר לינא ידע מאן שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכימין מחשבין כוותי הכל כמו שהתבאר שם:

ודברים אלו בשהיה בית דין קבוע בארץ ישראל אע"פ שחרב בית המקדש על הדרך שהיה מרבן יוחנן בן זכאי שהיה בשעת החורבן וכן משעת החורבן ואילך בימי חכמי המשנה שהיו ר' אליעזר ור' יהושע מהם ואחריהם בימי ר' עקיבא ור' טרפון ואחריהם בימי ר' יהודה ור' יוסי ור' מאיר ובימי רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו ור' יהודה הנשיא בנו והוא רבינו הקדוש ובימי בניו ותלמידיו שמהם רב ור' חייא ואחריהם בימי האמוראין שמהם ר' יוחנן וחביריו ושמואל ור' הושעיא ואחריהם בימי רב יהודה ורב הונא ורב נחמן ורב כהנא וחבריהם ואחריהם בימי ר' אמי ור' אסי ורבה ורב יוסף וחביריהם והיו עד זמן זה מקדשין על פי הראייה ואע"פ שהיתה הלבנה ראוייה להראות אם לא נראית לסבת עבים היו מעברין אותה ובלבד עד שמנה שעד כאן חוזרין החשבונות לכללם בדין אחד מלא ואחד חסר כמו שבארנו ולאחר זמן זה בימי אביי ורבא נתבטלה קביעות בתי דינין שבארץ ישראל ולא היה רשות לשום אדם לקדש על פי הראייה וסוד החכמה ולעבר על פי פרטי הדברים שהזכרנו צרכם ולא היה להם לחזר אחר הפרטים אלא לחשב החשבון הכללי שהוא מסור בידינו היום לקבוע על פי מולד אמצעי להשוות שני החמה לשני הלבנה על דרך כלל כסדר גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט ואע"פ שפעמים יבא יום הקבוע קודם לראיית הירח או מתאחר לפי המקומות שהם למערב ארץ ישראל או למזרחו וכן שיבא יום המועד לפעמים קודם תקופתו שלא הוצרכנו אלא לחשבון כללי ואין לנו לחזור אחר הפרטים וכן כתבו גדולי המחברים שאלו שמחשבים בחשבון זה אע"פ שיצא להם לפעמים התקופות... ודבר זה הלכה למשה מסיני ואין זה נקרא קבוע או עבור עד שנהא אנו קובעין ומעברין בחוצה לארץ שלא נקרא קובע אלא החוקר את העדים על פי מה שנודע לו בחכמתו בראיית הלבנה אם דבריהם מכוונים אם לאו וקובע על פי מה שנודע לו בחכמתו וכן שמעבר על פי מה שרואה מצורך השעה והזמן לפי אומד דעתו ודעת חבריו על הדרכים שהזכרנו אבל חשבון זה אינו אלא גלוי הדבר שכך היו עושין בארץ ישראל בחדוש החדשים ובעבורן אלו לא היו סומכין על עדים ובעבור שנה אם לא היו נמלכים לצורך שעה ולצורך זמן ואע"פ שאפשר שהם היו מדקדקים בחשבון מולד אימתי מ"מ הודיעונו דרך כלל שלענין הקבוע והשואת שנת החמה עם הלבנה די לנו בחשבון זה שאין אנו מדקדקין חשבון מולד אימתי ואף שמואל ורב אדא שהיו גדולים בעבור לא דקדקו בדבריהם אלא שכיונו על קירוב הענינים מפני שידעו בעקרי הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין לחוש לו והקלו הדרך והאירו הנתיב במה שאין קפידא בהנחתו ואין לנו אלא לשמור שיהא חג בזמן אביב שהרי אמרה תורה שמור את חדש האביב וכן רמזה לנו להשוות שנת חמה עם שנת לבנה באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ופירשו גאוני הראשונים שהחדשים בכלל המועדים וא"כ כוונת הפסוק שיהו המאורות ר"ל חמה ולבנה אותות נאמנים לקבוע חדשים וימים טובים וכן לשנים ר"ל עבורן והשואתן עם חדשי הלבנה עד שיהא חשבון שניהם מוכרע ומסכים לדבר זה ומשתווה לזמן אחד ואין לך חשבון בעולם שישתוו בה שניהם כחשבון זה:

בתלמוד המערב התבאר שבקדוש החדש מתחילין מן הגדול ר"ל שראש בית דין אומר מקודש מקודש אבל בעבור שנה מתחילין מן הצד ואומר שנה זו מקודשת בעבור והוא שאמרו שם נכנס ר' יוחנן והיה קטן שבכלם אמרו לו אמור הרי שנה מקודשת בעבורה אמר הרי שנה מקודשת בעבור אמר ר' יונתן ראה לשון שלמדנו בן הנפח אלו אמר בעבורה הייתי אומר אלו אחד עשר יום שחמה עודפת אלא בעבור שהוסיפו לה חכמים:

ודייקינן מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר עיקר הא מילתא לפי שאין התקופה נופלת בסוף היום אלא באמצעיתו שהרי תקופת ניסן שהיא תחלה לכל התקופות נופלת בשנה ראשונה של כל מחזור לדברי רב אדא בתשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים קודם למולד ניסן ושנת החמה לדברי רב אדא שלש מאות וששים וחמשה ימים וחמש שעות ותשע מאות ושבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע והרגע אחד מששה ושבעים בחלק ונמצא בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ושלשים ואחד רגע ולפי חשבון זה אי אפשר שיתקבץ בסוף תקופה מכל תקופות השנה יום שלם בלא תוספת חלקים ורגעים כדי שתגמר התקופה בסופו של יום וכן לתקופת שמואל (עירובין נ"ו.) שהוא חושב שנת החמה שס"ה יום ורביע ונמצא בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה ולפי חשבון אין תקופת ניסן נופלת לעולם אלא או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום לפיכך אין תקופת תשרי נופלת לעולם לפי חשבון זה אלא או בתשע שעות או בשלש שעות בין ביום בין בלילה ונמצא לדברי הכל שאין תקופת תשרי נופלת לעולם בסופו של יום אלא באמצע הלילה או באמצע היום ואמטול הכי קא קשיא לן להני תנאי מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר שיום שנופלת בו תקופה חדשה אעפ"י שמקצתו מתקופה חדשה הוא גומר לתקופה ישנה ואותו היום מתקופה ישנה הוא חשוב לא למאן דאמר כוליה חג איכא וכוליה כלומר מאי איריא חסרה ששה עשר לרבי יהודה ואחד ועשרים לרבי יוסי אפי' בציר מהכי נמי לא לר' יהודה דבעי כוליה חג איכא דהא כי חסרה תקופה חמיסר יומין ונפלה בשיתסר אשתכח דכי קא נפלה ביומא קמא דחולו של מועד קא נפלה וכיון דיום תקופה גומר על כרחיך ההוא יומא מתקופה ישינה חשיב ואכתי ליכא כוליה חג בתקופה חדשה ולר' יוסי דבעי מקצת חג בתקופה חדשה כי חסרה נמי עשרין ונפלה תקופה באחד ועשרים דהיינו יום שביעי של ערבה הרי יום תקופה חשוב מתקופה ישינה וכוליה חג בתקופה ישנה הוי ואסיקנא אלא קסברי יום תקופה מתחיל כלומר יום שתקופה חדשה נופלת בו מתחלת תקופה הוא חשוב וממנו מתחילין למנות לתקופה החדשה:

מתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה קשיא לרב דאמר דכ"ע בין לר' יהודה בין לרבי יוסי יום תקופה מתחיל כדאמרינן לעיל ועוד קשיא ליה דקאמר דלרבי יהודה כי הויא תקופה חסרה ששה עשר יום מעברין וברייתא קתני לרבי יהודה שתי ידות בחדש עשרים יום דתניא אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חודש וכמה רובו של חודש ששה עשר יום ותקופה נופלת ביום שבעה עשר וכבר עבר יום אחד מחולו של מועד בתקופה ישינה ובעינא כוליה חג בתקופה חדשה וליכא והאי דקרי ליה רובו של חידש משום דהוי חד יומא טפי מפלגא רבי יהודה אומר שתי ידות בחודש עשרים יום והאי דקרי ליה רובו לאו לחושבנא דיומי קרי ליה הכי אלא רוב ידות החודש קאמר דירחא הוי שלש ידות ורוביה הוי שתי ידות דהיינו עשרים ותקופה נופלת בעשרים ואחד יום דהוא יום שביעי של ערבה ואע"ג דקסבר מקצת חג בעינן כיון דאית ליה יום תקופה גומר אשתכח דאפי' מקצת חג ליכא בתקופה חדשה.

רבי יוסי אומר מחשבין ששה עשר לפני הפסח מעברין ששה עשר לפני החג אין מעברין אם תקופה שחסרה מן החודש ששה עשר תקופה שלפני הפסח היא דהיינו תקופת טבת שנמשכת עד ששה עשר בניסן מעברין ואם התקופה שחסרה מן החודש ששה עשר תקופה שלפני החג הסוכות היא דהיינו תקופת תמוז שנמשכת עד ששה עשר בתשרי אין מעברין מה טעם לפי שכשהתקופה חסרה ששה עשר מניסן והיא נופלת בשבעה עשר בו ואתה חושב משבעה עשר בו קפ"ב יום שהוא חשבון הימים השלמים שבין תקופת ניסן לתקופת תשרי החשבון כלה בעשרים ואחד בתשרי כיצד הדבר ידוע שמניסן ועד תשרי כל החדשים כסדרן הן חודש מלא וחודש חסר צא וחשוב משבעה עשר בניסן ועד סופו ארבעה עשר יום ואייר וסיון תשעה וחמשים יום ותמוז ואב תשעה וחמשים יום נמצאו בידך מאה ושנים ושלשים יום הוסף עליהן ימי אלול שהן תשעה ועשרים נמצאו בידך מאה וששים ואחד יום ועדיין התקופה חסרה עשרים ואחד יום מתשרי ותקופת תשרי נופלת בעשרים ושנים בו דהיינו יום שמיני חג עצרת והוה ליה כוליה חולו של מועד בתקופה ישינה ולפיכך מעברין. אבל אם היתה תקופת תמוז חסרה ששה עשר בתשרי והוא הדין לשבעה עשר עד עשרים יום אין מעברין דהא קא נפלה תקופת תשרי ביום עשרים ואחד וכיון דאית ליה לרבי יוסי יום תקופה מתחיל הוה ליה יום אחרון של חג בתקופה חדשה וקא סבר מקצת חג בעינן. רבי שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין קסבר כוליה חג בעינן ובגמרא פריך היינו ת"ק. אחרים אומרים אף על מיעוטו כלומר אעפ"י שאין התקופה חסרה אלא מיעוטו של חודש מעברין וכמה מיעוטו י"ד יום ולקמן מפרש אהיכא קאי קשיא לרב כדאמרינן קשיא. ולא ידעינן מ"ט לא אסיקנא בתיובתא אלא משום דאיכא למימר רב תנא הוא ופליג: והדרינן לפרושה להא ברייתא

אמר מר ר' יהודה אומר עשרים יום ר' יוסי אומר ששה עשר לפני הפסח מעברין דחסרה לה תקופת תמוז עשרים ואחד יום מתשרי, ומקשינן ר' יוסי היינו רבי יהודה דהא לתרווייהו מקצת חג בעינן ותו לא ומאי שנא דבעי מר עשרים ומר עשרים וחד ומפרקינן יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו רבי יהודה סבר יום תקופה גומר ואעפ"י דנפלה תקופה ביום עשרים ואחד שהוא יום שביעי של ערבה מעברין דההוא יומא מהתקופה ישינה קא חשיב ואפי' מקצת חג נמי ליכא בתקופה חדשה ורבי יוסי סבר יום תקופה מתחיל ואם התקופה חסרה עשרים ואחד יום מעברין כמו שפרשנו אבל אם התקופה חסרה עשרים יום והחדשה נופלת בעשרים ואחד יום דהוא יום שביעי של ערבה אין מעברין דקסבר יום תקופה מתחיל וההוא יומא מתקופה חדשה חשיב והוה ליה מקצת חג בתקופה חדשה:

אמר מר ששה עשר לפני החג אין מעברין ומקשינן אלא לרבי יוסי ששה עשר לפני החג הוא דאין מעברין הא שיבסר ותמניסר מעברין הא קאמר ששה עשר לפני הפסח מעברין דמשכא לה תקופת תמוז עד עשרים ואחד בתשרי דאלמא בציר מהכי לא ומפרקינן הוא הדין דאפילו עשרים לפני החג אין מעברין ואיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנאי נמי ששה עשר לפני החג:

גמרא אי קסברי יום תקופה גומר בלאו הכי נמי לא כו' ק"ק ומאי קושיא דאימא די"ו יום וכ"א יום דקאמרי היינו שנפלה בי"ו לר"י ונפלה בכ"א לרבי יוסי ואינה חסירה רק ט"ו לר"י או ך' לר' יוסי ולכך מעברין דיום תקופה גומר דכה"ג מוקמינן לקמן מלתא דת"ק ודר"ש ולא מסיימי ומלתיה דת"ק שהם בעצמם מלתיה דר"י אליבא דשמואל מצי אמר בנפלה ביום י"ו וי"ל דוודאי התם בברייתא מלתיה דת"ק מתוקמא הכי מכח קושיא דהיינו ר"ש אבל הכא לא משמע ליה דקאי י"ו לר"י וכ"א לר' יוסי רק אחסירה ואי הוה קאי אנפילה ה"ל לשמואל לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו ובהכי ניחא נמי מה שמקשים לפר"ת דלא חייש לאד"ו ולכולהו תנאים פריך לקמן וליעבריה לאדר מאי קא פריך הכא אי קסבר יום תקופה גומר בלאו הכי נמי כו' דאימא דוודאי אם נפלה ביום י"ו וכ"א אף על גב דס"ל יום תקופה גומר לא הוה צריכין לעבר שתא אלא בעיבור חדש סגי אבל בחסרה י"ו וכ"א צריכין לעבר שתא כיון דיום תקופה גומר לא סגי בעיבור חודש יום א' דהא כיון דשמואל אמורא הוא ה"ל לפרש דבריו דע"י עיבור חודש קאמר דלא מעברין שתא אלא בחסירה י"ו וכ"א ודו"ק:

תוס' בד"ה ור' יוסי כו' דלא יתכן לפרש כן מלתא דרבי יוסי דקתני י"ו לפני כו' עכ"ל נ"ל דר"ל דסיפא דקתני י"ו לפני החג אין מעברין לא יתכן לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י"ו אינו בכלל דכיון דבלמעלה מי"ו אין מעברין מכ"ש דבי"ו אין מעברין דאפילו מקצת החג ליכא אבל הרישא דקאמר י"ו לפני הפסח מעברין וודאי דאיכא לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י"ו אינו בכלל משום דסגי לן בעיבור חודש ודו"ק:

בא"ד דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי כו' עכ"ל לא הבנתי מי הכריח אותן לפרש כן למלאות חד מירחי קייטא ולדחייה ב' ימים כיון דאיכא לתקוני כפירש"י גבי וליעבריה לאדר דמצינא בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי ביום הגון לדוכתיה וח' חסרים עבדינן במעוברת כדאיתא בערכין וק"ל:

בד"ה י"ו לפני הפסח כו' פי' י"ו ונופלת בי"ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ"ב כו' עכ"ל הכי משמע ודאי מתלמודא די"ו לפני הפסח משום תקופת תשרי קאמר אך יש לדקדק מנליה לתלמודא לומר כן אימא דר"י נמי משום תקופת ניסן קאמר כאחרים ולכך נקט בדבריו נמי לפני הפסח אלא דבהא פליג אאחרים דאינהו ס"ל דיום תקופה גומר ואפילו נופלת בי"ו גופיה קאמרי דמעברין לאדר וכמ"ש התוס' ורבי יוסי סבר יום תקופה מתחיל ודוקא בחסרה י"ו מעברין אבל בנופלת י"ו אין מעברין שתא אלא דמעברין לאדר והוי יום התקופה בחדש ניסן וי"ל דתלמודא סמיך אדשמואל דמשמע מיניה דר' יוסי אתקופת תשרי חייש דקאמר ר' יוסי כ"א יום וא"כ ליכא נ"מ בהך דרשה דבעי אביב של תקופה בחידוש לבנה כיון דר' יוסי אית ליה יום תקופה מתחיל דבחסרה תקופת טבת י"ו נופלת תקופת תשרי בכ"ב תשרי ולא הוי מקצת חג ועי"ל דקושטא דאיכא לפרושי מילתיה דרבי יוסי הכי לרב שמואל בר רב יצחק דדריש אליבא דאחרים דבעי אביב של תקופה בחדש ניסן אלא דלרבינא דקאמר דאחרים נמי אתשרי קיימי וליכא מאן דדריש שיהא אביב של תקופה בחדש ניסן ע"כ דרבי יום. נמי אתקופת תשרי קאי וכה"ג איכא לתרוצי מה שיש לדקדק בשמעתין ל"ל למימר דת"ק ור"ש איכא בינייהו יום תקופה מתחיל יום תקופה גומר אימא דתרווייהו ס"ל יום תקופה מתחיל אלא דחד מינייהו ס"ל דנפלה בי"ו נמי מעברין משום דס"ל כאחרים די"ט ראשון נמי חג האסיף הוא וכולה חג בעינן אלא דבהא פליג אאחרים דלדידהו נפלה בט"ו נמי מעברים משום דיום תקופה גומר ולחד מנייהו בנפלה בט"ו אין מעברין דיום תקופה מתחיל דיש לומר דודאי לרבינא איכא למימר הכי אלא לאוקימתא דרב שמואל בר רב יצחק דאחרים אתקופת ניסן קיימי וליכא מאן דס"ל די"ט ראשון חג האסיף מקרי ע"כ דת"ק ור"ש יום תקופה גומר או מתחיל א"ב ודו"ק:

רש"י בד"ה חג האסיף כו' משנה שעברה ר"י כו' ביומא דחזי אי מעברה לאלול כו' ניקלע באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא כו' בין על ידי עבור אלול בין על ידי כו' כצ"ל והד"א עוד בדבור זה שנה שלפניה מעוברת כו'. נ"ב פירוש ועשאו חכמים לחודש העבור חסר ע"ש ופירש"י לשם ה"ה אם זאת השנה מעוברת שעבדינן ח' מלאים ע"ש:

בד"ה י"ו לפני כו'. בי"ז מעברין כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה ור"י כו' בסופו וכן למ"ד שלשים יום נ"ב פי' אם יהיה תשרי ביום ב':

רש"י ד"ה חג האסיף. ולמיעבריה לאלול כו' לא אפשר כו'. ל"ד אלול דה"ה חדש אחר וכדכ' לקמן בדבור זה הלכך כו' אי דחית ליה כו' בין ע"י עיבור חדש אחר. דהא אמ"ע אחר אדר ואיכא חדשים טובא עד אלול:

בא"ד דהא מעיקרא מסדרינן לירחי כי היכי כו'. כ"נ דצ"ל וכדלקמן בדבריו:

בא"ד ובמס' סוכה נמי כו' לא מיקלע בשבת כו'. כצ"ל ותיבת אלול נ"ל למחוק ע"ש ובפירש"י ותוס':

תד"ה ור"י. ודוקא לאחרים דקיימי בתקופת ניסן כו'. כצ"ל:

בא"ד דאשכחנא כ"ת דלא חיישי' לאד"ו. כצ"ל:

גמ' מר סבר כולי חג בעי'. עיין טורי אבן חגיגה דף י"ז ע"ב ד"ה אר"י:

בגמרא רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום: לא ראיתי להרמב"ם שהביא דמעברין מפני תקופת תשרי ולא הזכיר אם פוסק כר' יהודה או כרבי יוסי ומה שמצויין בעין משפט שפסק כר' יהודה הוא טעות (שבפ' ד' ה' קה"ח ה"ב) לא הזכיר רק תקופת ניסן שאם חל בט"ז בניסן מעברין וזהו כאחרים לקמן (ע"ב) שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהי' בחודש ניסן אבל תקופת תשרי לא הזכיר ונלענ"ד שע"פ של התקופה שהוא צ"א יום מיום תקופת ניסן עד יום תקופת תשרי הם קפ"ב יום כמו שכתב רש"י לקמן והימים של ששה חדשים כסידרן אחד מלא ואחד חסר הם קע"ז יום ולפ"ז אם חל תקופת ניסן ביום ט"ו של חדש חל תקופת תשרי בעשרים לחודש וכיון דקיימא לן ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדאמרינן בערובין ועוד דאחר דסליק שמואל בקשיא גם ר' יהודה ס"ל כן. ממילא לא משכחת כלל דצריך לעבר מפני תקופת תשרי דאם תחול תקופת ניסן בט"ז או משם ואילך כבר מעברין מפני תקופת ניסן ואם חל תקופת ניסן בט"ו תחול תקופת תשרי בך' ולא צריך לעבר וכל שכן אם תחול קודם ט"ו ור' יוסי דהוצרך להשמיענו דאם תחול תקופת תשרי בכ"ד מעברין היינו משום דלא ס"ל דרשה דאחרים דבעינן תקופת ניסן בחדוש חודש ניסן כדמוכח ממה דקאמר לקמן ט"ז לפני הפסח מעברין אבל ט"ו לא אבל הרמב"ם דפסק כאחרים לא הוצרך להביא רק דמעברין מפני תקופת ניסן וממילא ליכא נפקותא בתקופת תשרי כיון דפסק כר' יוסי ור"י דרק מקצת חג בעינן בתקופה חדשה וזה הוי לעולם כשחל תקופת ניסן קודם ט"ז בניסן:

בתוס' ד"ה ורבי יוסי סבר. וכן למ"ד שלשים יום לחסר חד מירחי קייטא: צ"ע דזה שייך רק אם בלא יעבור היה חל ר"ח אדר ביום ו' דאם אין מעברין חל ר"ח ניסן ביום שבת דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואז יחול ר"ה ביום ב' שיכול לחול בו אבל ע"י שמוסיפין חדש אדר שני בשלשים יום חל ר"ח ניסן ב' ימים אחר קביעתו הראשון דהיינו ביום ב'. ואז חל ר"ה ביום ד'. ולכן צריך לחסר יום א' שיחול ביום ג' אבל אי יחול ר"ה בלא עיבור בימי גה"ז גם לאחר עבור לא מצרכינן לחסר חד חדש כיון דקביעות ר"ח ניסן יאוחר ב' ימים. גם ר"ה יחול מג' על ה' ומה' על ז' ומז' על ב' ואדרבה אי מחסרינן יחול בימי אד"ו ולכן צ"ע דהא התוס' לא איירי כאן רק אם חל ר"ה בא' מימי גה"ז בלא עבור ולא בחל ביום ב' דבחל ביום ב' בלא"ה לא מקשו התוס' מידי למ"ד דחדש העיבור כ"ט יום דלא צריכין לחסורי דגם אי נדחה הא לא נדחה רק יום א' ונדחה מיום ב' על יום ג' ושפיר יכול לחול בו. וצ"ל דהתוס' לצדדין קאמרי למ"ד כ"ט יום בחל ר"ה בימי גה"ז צריכים למלאותם יום א' ובחל ביום ב' לא צריכים לכלום ולמ"ד שלשים יום בחל ביום ב' צריכים לחסר יום א' ובחל בימי גה"ז אין צריכים לכלום:

רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום. אם צריך להשלים כ''א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ''ב מעברין ומוסיפין חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ''א דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד אין מעברין: חג האסיף. זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה ר' יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט''ז הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה ואין מעברין ר' יוסי אומר מקצת חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ''ב שהוא יום טוב האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ''א שהוא שביעי של ערבה דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה אין מעברין ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר' יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד''ו משום דאתו תרי שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם (ר''ת דף יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד''ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא ראש השנה כדאמרינן בראש השנה (שם) ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלול בשבת אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד''ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או בז' אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר מיקלע ראש השנה באד''ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס' ערכין (דף ר:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר מיקלע לן תקופה ביום י''ז לרבי יהודה או בכ''ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את השנה: אי קסברי יום תקופה גומר. יום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ''א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר' יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר' יהודה איכא כוליה חג ולא לר' יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא ולר' יהודה נמי יום ט''ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג: מתחיל. הוא ראשון לימי תקופה הבאה הלכך לר' יהודה אם תפול בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר' יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת: מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה. וכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר: ועוד תניא. לר' יהודה עשרים דשמעינן מינה דר' יהודה מקצת חג הוא דבעי וקשיא לשמואל בתרתי: ששה עשר. ונופלת בשבעה עשר: עשרים. ונופלת בכ''א ואע''ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא מקצת חג דלר' יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה: ששה עשר לפני הפסח מעברין. אם תקופה שלפני הפסח דהיינו תקופת טבת חסירה ששה עשר בניסן ותקופה נופלת בשבעה עשר מעברין את השנה שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ''א יום לתקופת ניסן וצ''א יום לשל תמוז הרי הם כלים בכ''א בתשרי ותקופה נופלת בכ''ב ואע''ג דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל ליכא מקצת חג בתקופה חדשה כיצד טול י''ד דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ''ט ותמוז ואב נ''ט הרי קל''ב ואלול כ''ט שהוא חסר הרי קס''א וכ''א דתשרי הרי קפ''ב ימי שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ''ב משום הכי מעברין אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ''א אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא יום אחד מחולו של מועד בתקופה חדשה: ששה עשר לפני החג. אם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי''ז אין מעברין דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא ולקמן פריך אמאי אמר שיתסר אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי''ט ועשרים קאמר נמי ר' יוסי דאין מעברין דהא ששה עשר לפני הפסח הוא דמעברין דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ''ב: אף ששה עשר לפני החג מעברין. דקסבר כוליה חג בעינן ולקמן פריך היינו תנא קמא: אחרים. מפרש טעמייהו לקמן: היינו ר' יהודה. דתרוייהו מקצת חג בעי:

ורבי יוסי סבר מקצת חג בעינן. פי' בקונטרס דליכא למיפרך וליעברוה לאלול דא''כ מיקלע תשרי באד''ו ודוקא לאחרים דקיימי בתקופת ניסן הוא דפריך לקמן וליעברוה לאדר משום דמצינן בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי לדוכתיה ביום הגון ור''ת מפרש דלקמן פריך לכולהו תנאי דאשכחנא כמה תנאי דלא חיישי לאד''ו כי ההיא דס''פ אלו קשרים (שבת דף קיג.) דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים דפליגי בה רבי (שמעון) ור''ע וכי משני מלמעלה למטה קא חשיב ה''ה נמי לכולהו תנאי ת''ק ורבי יהודה ור' יוסי ור''ש וקשה דלא יתכן לפרש כן מילתא דר' יוסי דקתני ט''ז לפני הפסח מעברין ט''ז לפני החג אין מעברין ועוד דבס''פ החליל (סוכה דף נד:) לא אשכח תנא דאתיא כוותיה מתניתין דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלא אחרים ועוד דרבינא דמשני לעולם אחרים בתשרי קיימי משמע דאתא לשנויי דלא תיקשי וליעברו לאדר ולא צריכתו למימר מלמעלה למטה קחשיב ומיהו גם לפירוש הקונטרס צ''ל ע''כ דרבינא לא תירץ כלום מקושיא דליעבריה לאדר דהא אליבא דאחרים קיימא דלא חיישי לאד''ו וצריך נמי לומר לדידיה דמלמעלה למטה קחשיב ומהאי טעמא נמי בחנם דחק בקונטרס לפרש דמעברין לאדר שפיר משום דאפשר לתקוני תשרי בחד מירחי קייטא דלא צריך לטעם זה כיון דאליבא דאחרים קיימי' ואין להקשות דהשתא נמי כי נעבר חדש שלם מיקלע תשרי באד''ו למאן דאמר דחודש העיבור כ''ט יום דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי מכסדרן וכן למאן דאמר ל' יום לחסר חד מירחי קייטא: ט''ז לפני הפסח מעברין. פירוש ט''ז ונופלת בי''ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ''ב וליכא אפילו מקצת החג ואפילו נופלת תקופת ניסן בט''ז בניסן או בתחילת היום או בשש שעות ביום מיקלע נמי תקופת תשרי בכ''ב שהרי יש בין תקופה לתקופה צ''א יום וז' שעות ומחצה אלא דכי נפלה תקופת ניסן בי''ז פסיקא ליה דלעולם מעברין אבל בט''ז אם בתחילת הלילה נופלת או בחצי הלילה אין מעברין ומשם ואילך מעברין: