סנהדרין יא ע"ב

דף יא - ב

תא חזי בא וראה מאי איכא מה ההבדל בין  תקיפאי קדמאי התקיפים שבדורות הקודמים לבין עינוותני בתראי הענווים שבדורות המאוחרים - רבן גמליאל שנהג נשיאותו ברמה וזרק מרה בתלמידים, נקרא "תקיפא" ובכל זאת כתב "ובאנפי חבריי", ורשב"ג שהיה עניו ^[26] ולא כתב "ובאנפי חביריי".

דתניא שנינו בברייתא: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה מדרגה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו לשרתו, ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות מוכנות לכתיבה. אמר לו רבן גמליאל ליוחנן: טול איגרתא חדא קח איגרת אחת, וכתוב בה: "לאחנא בני גלילאה עילאה לאחינו בני גליל העליון ולאחנא בני גלילאה תתאה ולאחינו בני הגליל התחתון: שלומכון יסגא שלומכם יגדל [לעלם], מהודעין אנחנא לכון מודיעים אנו אתכם: דזמן ביעורא מטי שהגיע זמן הביעור ^[27] לאפרושי מעשרא להפריש מעשרות ממעטנא דזיתא ממקום קיבוץ הזיתים". ושלח את האיגרת לבני הגליל.

ועוד אמר רבן גמליאל ליוחנן: וטול איגרתא חדא קח איגרת נוספת וכתוב בה: "לאחנא בני דרומא דרום ארץ ישראל: שלומכון יסגא שלומכם יגדל [לעלם], מהודעין אנחנא לכון מודיעים אנו אתכם: דזמן ביעורא מטא שהגיע זמן הביעור לאפרושי מעשרא להפריש מעשרות מעומרי שיבליא מהחיטים". ושלח את האיגרות לבני הדרום.

ועוד אמר רבן גמליאל ליוחנן:

וטול איגרתא חדא וקח איגרת שלישית וכתוב בה: ^[28] "לאחנא בני גלוותא בבבל לאחינו בני הגולה בבבל ולאחנא דבמדי ולאחינו שבמדי ולשאר כל גלותא דישראל ולשאר כל גליות ישראל: שלומכון יסגא לעלם שלומכם יגדל לעולם, מהודעין אנחנו לכון מודיעים אנו אתכם: דגוזליא רכיכין שהגוזלים רכין ואימריא ערקין [עדקין] הכבשים דקין וזמנא דאביבא לא מטא וזמן האביב לא הגיע, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ויפה הדבר בפני ובפני חביריי ואוסיפית על שתא דא והוספנו על שנה זו יומין תלתא שלושים יום". ושלח את האיגרת לגלויות ישראל.

הרי דרבן גמליאל ה"תקיף" כתב "בפני ובפני חביריי", ולעומת זאת, רשב"ג ה"עניו" כתב לפני בלבד!

דוחה הגמרא השוואה זו:

דילמא יתכן שכתב כן רבן גמליאל בתר דעברוהו אחרי שהעבירו אותו מנשיאתו ^[29], ואז נעשה עניו.

תנו רבנן: על שלשה דברים ^[30] מעברין את השנה ^[31] והם: על האביב אם עדיין לא בישלה [נגמרה גידול] התבואה, כדי שחג הפסח יהיה בחודש האביב, ^[32] שכך ציוותה התורה [שמות י"ג], לכן מעברין את השנה, ובכך דוחין את החג, כדי שבינתיים תתמלא התבואה באביה, ועל פירות האילן אם רואים הבית דין שבישול הפירות מתאחר לאחר זמן העצרת ^[33] - חג השבועות שהוא תחילת זמן הבאת ביכורים - מעברין, כיון שבחג השבועות לא תהיה אפשרות להביא ביכורים, [אף שאפשר להביא ביכורים עד לחג הסוכות, מכל מקום טירחה היא לעלות לרגל פעם אחרת ^[34]], ועל התקופה אם רואין בית דין לפי חשבונם שתקופת תשרי נופלת אחרי חג הסוכות - מעברין, שהרי כתבה התורה על חג הסוכות: "חג האסיף תקופת השנה" שהיא תקופת תשרי, וכן אם רואים בית דין שתקופת ניסן נופלת אחרי חג הפסח, והבאת העומר ביום ששה עשר בניסן תהיה בתקופת טבת - מעברין, שנלמד מגזירת הכתוב שהבאת העומר היא בתקופת ניסן ^[35]. על שנים מהן - על שני דברים מתוך השלושה ^[36], וכל שכן על שלשתם - מעברין את השנה. ועל אחד מהן אבל על דבר אחד מבין שלשתם - אין מעברין. ובזמן שאביב אחד מהן בין הדברים שעליהם עיברו - הכל שמחין כל העם שמחין, מפני שאם התבואה כבר גמורה וראוייה לאכילה, ומעברין משום הפירות והתקופה, הרי מאריכין עליהם את משך זמן איסור אכילת התבואה חדשה הנסתרת עם מנחת העומר, וכן את איסור "קצירת תבואה חדשה", בעוד חודש ימים, והעם עצובים, אבל אם מעברין משום שלא נתבשלה התבואה, הריהם שמחין, שלא איכפת לעם הארכת הזמן, היות שבין כך ובין כך, לא גדלה התבואה ^[37].

ממשיכה הברייתא ואומרת:

רבי שמעון בן גמליאל אומר: על התקופה.

ולא נתבארה בברייתא כוונתו, ומסתפקת הגמרא:

איבעיא להו שאלו בני הישיבה, מה הביאור בדברי רשב"ג. האם כוונתו שעל התקופה שמחין, שאם מעברין את השנה משום "תקופה" בתוך שאר הדברים שמעברין עליהם - שמחין, וטעם השמחה, שהרי אם יעברוה משום פירות ואביב, שנה הבאה מתאחרת, וחג הסוכות יהיה בתוך ימות החורף, ונמצאו עולי רגלים מצטערים מן הגשמים בחזרתם ^[38], ואם מעברים מפני התקופה - דהיינו ששנת החמה מתאחרת לא יחול חג הסוכות קרוב כל כך לימות החורף, לכן שמחין.

או יתכן שכוונת רשב"ג היא: לחלוק על התנא קמא שאמר שרק על שנים מתוך השלושה מעברין, ובא רשב"ג לומר: שעל התקופה לבדה מעברין בלי שתצטרף אליה עוד סיבה, והטעם: מפני שעיבור מפני התקופה הוא מן התורה, כמו שכתוב: "וחג האסיף תקופת השנה", ומהווה סיבה מוכרחת לדחות את השנה עבורה.

ומסקינן: תיקו: האיבעיא קיימת בספק, ולא פשטוה.

ברייתא הבאה מפרשת את האמור שמעברין את החודש מפני האביב ומפני הפירות.

תנו רבנן: על שלשה ארצות [מחוזות] שבארץ ישראל מעברין את השנה אם לא התמלאה התבואה באביה או שמתאחר בהן בישול הפירות, ואלו הן: ארץ יהודה וארץ עבר הירדן מזרחה, וארץ הגליל.

וכך הוא הדין: על שתים מהן שלא הגיע האביב - מעברין דהולכים אחר הרוב, וכיון שבהם לא הגיע האביב - מעברין. שאינו נקרא "חדש האביב". ועל אחת מהן - אין מעברין, ואפילו שהיא ארץ יהודה, ויצטרכו להקריב את קרבן העומר - המובא מתבואה חדשה - ממקום רחוק, גם כן אין מעברין, שבדיעבד אפשר להביא את העומר מתבואה שגדלה בעבר הירדן או בגליל.

ובזמן שארץ יהודה היא אחת מהן מהארצות שעבורן עיברו את השנה הכל שמחין, מפני שאין עומר בא למצוה מן המובחר אלא מתבואה שגדלה בארץ יהודה. ואם יעברו את השנה בגלל שעדיין לא הגיע האביב בגליל ועבר הירדן, אזי לא יביאו את העומר מיהודה שכבר עברה עליהם חדש, והן יבשין, ואי אפשר להביאן כי צריך כרמל - רך, ואלא יצטרכו להביאו משאר הארצות. ועוד, שבשלמא אם לא ביכר ביהודה, לא קשה בעיני העם, אם מאריכין עליהם עוד חודש את האיסור לאכול מהתבואה החדשה, שהרי רואים שבארץ יהודה - שמשם מביאים את העומר - לא הבשילה התבואה, אבל אם הבשילה ביהודה, ומעברין משום שעדיין לא הבשילה בשאר הארצות, קשה בעיניהם שמאריכין עליהם את זמן איסור אכילת חדש, כי תולין עיניהם בתבואה שביהודה.

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא בבית דין הקבוע בארץ יהודה, ^[39] ובדיעבד אם עיברוה בגליל - מעוברת, אלו הם דברי חכמים, אבל העיד חנניה איש אונו שקיבל מרבותיו: שאפילו בדיעבד אם עיברוה בגליל - אינה מעוברת.

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו? אמר קרא מקרא מפורש הוא: "לשכנו תדרשו ובאת שמה", ודרשינן: כל דרישה שאתה דורש - לא יהיו אלא בשכנו של מקום שהיא ירושלים בארץ יהודה, שבה שוכנת השכינה.

תנו רבנן שנו חכמינו: אין מעברין את השנה בלילה אלא ביום. ואם עיברוה בלילה - אף בדיעבד אינה מעוברת ^[40]. וכמו כן אין מקדשין את החודש בלילה אלא ביום. ואם קידשוהו בלילה - אף בדיעבד אינו מקודש.

אמר רב אבא: מאי קרא מאיזה פסוק לומדים דין זה? - "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו". ודורשים: איזהו חג שהפסוק קוראו "חגנו"? - שהחדש מתכסה בו. שלא רואים בו את הלבנה. ^[41] - הוי אומר: זה ראש השנה, שהוא החג היחיד בתחילת חודש. וכתיב וסיום הפסוק הוא: "כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב". ודרשינן שהחק, כלומר החוק שישראל עושין באותו החג, דהיינו קידוש החודש, הוא כמשפט. מה משפט נעשה ביום דווקא, כמו שנדרש [בדף ל"ז] מדרשות הכתובים, אף קידוש החודש שהוא ה"חוק", נעשה ביום דווקא.

באנפאי ואוסיפת על שתא דא תלתין יומין איני והא איהו דתני חדש ופריק רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום ואקשינן תא חזי [מה] בין תקיפי קמאי לענוותני בתראי תקיפי קמאי והוא רבן גמליאל דהוא כשכתב לא כתב אלא ושפרת מלתא באנפאי ובאנפי חבראי ואילו רשב"ג הוא ענוותן סגיא כדגרסינן בהשוכר את הפועלים א"ר ג' ענוותנין הן אבא ובני בתירא ויהונתן בן שאול לא כתב ובאנפי חבראי אלא ושפר באנפאי בלבד ופרקינן דלמא ר' גמליאל לא כתב הכי אלא בתר דעברוה לרבן גמליאל ואותיבו בהדיה רבי אלעזר בן עזריה ומשום ראב"ע כתב הכי:

ת"ר על ג' סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על ב' מהן מעברין ועל א' מהן אין מעברין ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין לעבר פי' על אלו סימנים ועל כיוצא בהם היתה מסורת בידם שכל זמן שבית דין מומחה בישראל יש לו רשות לעבר על הסימנים הללו וכדגרסינן בר"ה פרק ארבעה (כא.) כי חזית דמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה וכך היתה הלכה למשה מסיני שמעברין את השנה על האביב ועל סימנים אחרים ואם אינו מצוי להיקרב כלל אביב שבניסן וצריכין שיהיה מצוי ביהודה ובעבר הירדן ובגליל ואם היה מצוי בשתים מהן ובאחת מהן לא היה מצוי לא היו מעברין דת"ר על ג' ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר הירדן וגליל על שתים מהן מעברין (ועל אחת מהן מעברין) ועל אחת מהן אין מעברין ובזמן שארץ יהודה אחת מהן הכל שמחין לעבר שאין עומר בא אלא מיהודה:

ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש. שנאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה וכתיב ביה כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו וכתיב והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם אף קידוש ביום:

זמן האביב הוא הוא עיקר העבור והוא שיבא יום ראשון של פסח בתקופת ניסן וכל שנמשכה תקופת טבת עד שבית דין רואין שאין חמה נכנסת במזל טלה עד ששה עשר בניסן או אחריו מעברין כדי שיבא פסח בתקופת ניסן שהוא זמן אביב וזהו הנקרא מפני התקופה וכל שצריכין לעבר מטעם זה אין צריכין להשגיח לסבה אחרת ויש שם סימנין אחרים דומים לזה והם שאע"פ שהגיע התקופה ליום ראשון של פסח נתאחר האביב לקצת סיבות ואין העומר מצוי בריוח וזהו הנקרא על האביב כלומר אע"פ שהגיע זמן האביב הואיל ומ"מ נתאחר האביב לאיזו סבה וכן שנתאחרה צמיחת פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן זה עד שניכר שלא יתחיל בשולם בעצרת שהוא התחלת זמן הבאת בכורים ואע"פ שאפשר לאחרם עד החג אפשר שיתאחרו קצתם עד שלא יהו הבכורים ראויים להביא בחג ויצטרכו לעלות עליהם פעם אחרת שהרי זמנן עד חנוכה ושני סימנין אלו אם אירעו שניהם כאחד מעברין אע"פ שלא הוצרכו לעבר מצד המשך תקופת טבת אבל על אחד מהם אין מעברין ואם נתאחר האביב יטרחו הרבה עד שימצאו ואיחור אביב זה ופירות אלו אין דנים אליהם אלא על ארץ ישראל וארץ ישראל עצמה על שלש ארצות שבה היו דנין יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שנתאחרו בשתים מהן מעברין אע"פ שלא נתאחרה בשלישית וכל שהגיע זמן האביב וצמיחת הפירות בשתים מהן אין מעברין אע"פ שנתאחרה בשלישית ושלשה סימנין אלו שהזכרנו התקופה לבד היא היא עיקר העבור ושניים לה השנים האחרים שהם באים לרוב פעמים מצד איחור התקופה ואעפ"כ היו מעברין לקצת הדברים אחרים מצד עולי רגלים כמו שהזכרנו:

ויש שם דברים אחרים שאין מעברין בשבילם אלא שעושין אותן סעד להודעת העבור כדי שיטעימו את הענין לבני אדם ולא יהא הדבר קשה להם כל כך והם הגדיים והטלאים שהיו רכים ביותר ואין הטלאים ראויים כל כך לאכילה והם צריכים להם לפסחיהם שלא היה הפסח בא אלא זכר בן שנתו מן הכבשים ומן העזים וכן הגוזלות שלא פרחו שהיו צריכים להם לקני יולדות וזבים וזבות שכלם משהים את קניהם לרגל ומ"מ רשאים להעביר את שעתן בטלאים אלו ואף בעלי קנים יכולים להביא בני יונה שכשרותם בקטנים הואיל ועלעלו הגוזלות ושהיו הטלאים בני שמונה ימים וכיצד עושין אותן סעד הנשיא שולח ואומר הרי אנו מודיעין לאחינו שבגולה שהשנה צריכה עבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן או מפני אחת מן הסבות שמעברין עליהן ואף מצד שהטלאים קטנים והגוזלות רכים ביותר וראינו אנו וחבירינו לעבר את השנה וכל כיוצא בזה:

זה שביארנו שעל התקופה לבד מעברין ולא נאמר על שתים אלא באביב ופירות האילן כך היא שיטתנו ומפני שהתקופה היא היא עיקר העבור וכן נסעדים בה ממה שאמר רשב"ג על התקופה ואנו פוסקין בה על התקופה לבד מעברין וכן ממה שאמרו למטה אבל מפני הדחק מעברין אותה ואחר ראש השנה מיד והרי אין לך סיבה נכרת שתהא מזקיקתינו לעבר אלא תקופה ומ"מ דרכים וגשרים ושאר הדברים שהזכרנו למעלה הואיל שהם צורך שעה והכרח גמור לאותו זמן אין צריכין שתוף ולא נאמרו בהן גדיים וטלאים אלא לסעד לא לצורך וי"מ בהן שאין מעברין לאותן הסבות אלא בסדור זה והדברים נראים כשטתנו:

כשבית דין מעברין את השנה אין מעברין אלא אדר כמו שבארנו במסכת ראש השנה ו' א' והם מוסיפים חדש אחד ואין מזכירין בו אם מלא אם חסר אלא לפי מה שתארע הראייה בסופו אבל כששולחין למקומות הרחוקים שאין שליחים מגיעים לשם להודיע חדש העבור שולחין להם לפי מה שיסכימו רצו חדש חסר והוא תשעה ועשרים יום רצו חדש מלא והוא שלשים יום לפי מה שיראה להם:

כל סוף שלש שנים שבשנות השמיטה והוא שנה שלישית וששית כל ששהא מעשרותיו חייב לבערן וליתנן לבעליהן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי וכן כל המתנות ומתודה עליהן ודבר זה בפסח של רביעית ושביעית במנחה ביום טוב אחרון על הדרך שיתבאר במקומו:

אין מעברין את השנה אלא בבית דין הקבוע בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא לשכנו של מקום ואם עברוה הסנהדרין בגליל או בית דין הסמוכין שנתנו להם הסנהדרין רשות הרי זו מעוברת ומ"מ אין לסנהדרין ליתן רשות לעבר אלא במקום שהם בני תורה והוא שאמרו בירושלמי בעא ר' ירמיה הדא לוד לאו מארץ יהודה היא אמר ליה אין ומפני מה אין מעברין בה שנה מפני שהם גסי הרוח ומעוטי תורה:

אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עברוה בלילה אינה מעוברת וכן אין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש:

תא חזי בין תקיפי קמאי רבן גמליאל שהיה נוהג בשררה וזורק מרה בחכמים כדאיתא בברכות ובראש השנה במעשה דרבי יהושע ובין עניתני בתראי. רשב"ג כדאמרינן במציעא בפרק השוכר ג' ענותנין הן וכולהו אפרכין לבד מרבן שמעון בן גמליאל דאלו ענותני בתראי קאמר ושפרת מילתא באפאי ולא שתפינהו לרבנן בהדיה ואלו ר"ג דהוה תקיפא שתפינהו לרבנן בהדיה וקאמר באנפאי ובאנפי חבראי דסדר להו לבני גלילא עילאה ובני גלילא תתאה ולבני דרומא עילאה דארץ ישראל ולבני דרומא תתאה מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא ושנה רביעית או שביעית של שמטה היתה כדבעינן למימר קמן לאפרושי מעשריא מעשר ראשון שמפרישין אותו בכל שנה וליתן ללוי דכתיב ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וגו' ומעשר שני שמעלין אותו לאוכלו בירושלים ואוכלין אותם שם דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא שלא היה מעשר זה נוהג אלא בראשונה ובשנייה וברביעית ובחמישית אבל בשלישית ובששית היו מפרישין מעשר עני תחת מעשר שני כדאיתא בראש השנה בפ"ק (יב:) דתניא התם כי תכלה וגו' בשנה השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מעשר אחד כלומר הנוהגות בשנים שעברו הא כיצד מעשר ראשון ומעשר עני אבל מעשר שני יבטל ועלה כתיב בשנה השלישית שנת המעשר ונתת ללוי וגו'.

וערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי וגו' זה מעשר ראשון והגר והיתום וגו' זה מעשר עני ומנין שבערב הפסח היה הביעור שנאמר מקצה שלש שנים ולהלן הוא אומר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות ואמרינן במתניתא (ספרי פ' תבא וירושלמי מע"ש פ"ה מ"ו) מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסוכות ת"ל כי תכלה לעשר את כל מעשר רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח של רביעית ושל שביעית שאינו בא עד שנגמרין (למיני) [לקוטי] פירות שנה שלישית וששית שהם שנים שמפרישין בהן מעשר עני אבל בחג הסוכות של רביעית ושל שביעית אין כל המעשרות כלין בו שהרי הוא הנקרא חג האסיף ופעמים שאין יכולין לגמור אסיפת כל הפירות עד אחר החג והיינו דתנן במסכת מעשר שני בפרק אחרון (מ"ו) ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור כיצד היה הביעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעליה ומעשר ראשון לבעליו ומעשר עני לבעליו ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום כלומר אם יכולין להעלותן לירושלים ולאכול שם מעשר שני וליתן את הבכורים לכהנים מוטב ואם לאו כיון שהגיע ערב יום טוב האחרון של פסח מתבערים בכל מקום שהם כדי שיוכל להתודות עליהן בערתי הקודש מן הבית וביום טוב האחרון במנחה היו מתודין כדמפרש לה התם (מ"י) ואמטול הכי איצטריך רבן גמליאל ליזרזינהו מקמי דלמטי זמן ביעורא כדי שיהיה להן פנאי לבער את הכל קודם יום טוב האחרון של פסח והיינו דאמרינן דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשריא כדאמרן ממעטני דזתיא והן המקומות שצוברין בהן את הזתים כדי שיתרככו לדריכה ויצא שמנן לשון עטיניו מלאו חלב (איוב כ״א:כ״ד).

וטול איגרא חדא וכתוב וכו' מהודעיננא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשריא מעמרי שבליא משמע השתא דאכתי חטי ושערי בשבלא דידהו הוו קיימי ואכתי לא עבדינהו גורן ואפ"ה אזהרינהו למעבדינהו גורן ולאפרושי מינייהו מעשר מקמי דלמטי זמן הביעור אעפ"י שלא באו לעונת המעשרות והיינו דתנן במעשר שני בפרק אחרון (מ"ח) אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות ואומר להן מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא רבי עקיבא ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הביעור. והיינו טעמא דאזהרינהו לבני גלילא אזיתיא ולבני דרומא אשבוליא משום דבני גלילא הוו להו זיתי טובא ולא הוו מספקי לעצרונהו ולבערונהו אלא א"כ היו מקדימין קודם הפסח בימים הרבה ובני דרומא הוו להו חטי טובא ולא הוו מספקי למכנשינהו.

וטול איגרא חדא וכתוב לאחנא בני גלותא דמדי וכו' מהודעיננא לכון וכו' ושפרת מילתא באנפי ובאנפי חבראי ואוסיפת על שתא דא תלתין יומין וכל כך למה מפני שרחוקין היו מארץ ישראל ואפשר שלא היו שומעין בעיבור השנה ובאין לידי אכילת חמץ בפסח אבל להנך דגליל ודרום דאינון מארץ ישראל לא איצטריך לאודיעו אעיבור השנה שהרי הן קרובים למקום הועד ויודעים שעיברו ב"ד את השנה קתני מיהת באנפאי ובאנפי חבראי ודחינן דילמא בתר דעברוה שהעבירוהו מנשיאותו ומנו את רבי אלעזר בן עזריה כדאיתא בברכות ואחר זאת נעשה עניו. ויש אומרים כי לאחר שהעלוהו והחזירוהו ונתנו לו שתי שבתות ולרבי אלעזר בן עזריה שבת אחת הוצרך לכתוב באפי חבראי מפני רבי אלעזר בן עזריה שהיה שקול עמו בדבר אבל רשב"ג שלא היה שם אחר עמו לא הוצרך לשתף אחר עמו הדין הוא פירוש דהא שמעתא פירושא מעלי' הוא.

אבל רבינו שלמה ז"ל פי' דזמן ביעורא מטא שנה שלישית או ששית של שמיטה שכל מי ששיהא מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו. [ולא] היא שהרי לא היה הביעור אלא בשנה רביעית ושביעית כדברירנא ממתני' ומתניתא ומגזרה שוה דקרא וידענא דלא אצרכיה למרן ז"ל למימרא הכי אלא פשטי דקראי דכתיב מקצה שלש שנים וכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ולאו הכין היא מילתא דמקצה שלש שנים סוף שלש שנים הוא דהויא לה שנה רביעית וכן קרא דכתיב בשנה השלישית לאו למימרא דבשנה שלישית הוי הביעור אלא משום דבשנה ג' נגמרין כל חיובי המעשרות שהרי אין מפרישין מעשר עני עד שנה שלישית ואמטול הכי קרי לה שנת המעשר אבל ביעור לא הוו עד שנה רביעית כדכתיב ברישיה דקרא כי תכלה לעשר חג שכל המעשרות כלין בו וכדדריש בברייתא בהדיא וה"ק רחמנא כי תכלה לעשר ברביעית את כל מעשר תבואתך של שנה השלישית שהיא שנת המעשר ונתת ללוי וגו' אז תוכל להתודות ולומר בערתי הקדש וגו'. ועוד כתב ז"ל שבערב הפסח היה מבערן והאי נמי שגגה היא כשגגה היוצא מלפני השליט דהא בהדיא תנן דערב יום טוב האחרון של פסח היה הביעור ואפשר דקמרן ז"ל הכי אמר וטעות סופר היא.

הא דאמרינן הכא לאפרושי מעשריא מעמרי שבליא איכא דאמרי דאינהו הוו מיכווני למשבקה לתבואה של מעשר שני גופיה בשבלין כדי שלא יבואו בה לידי תקלה ולאו מילתא היא דאם כן מאי לפרושי מעשריא דקאמר הא מפרשי וקיימי:

ת"ר על שלשה סימנין מעברין את השנה על האביב שאינו מצוי ברוב ארץ ישראל ורחמנא אמר שמור את חודש האביב וי"א מפני האביב שאין להן להקריב עומר ולאו מילתא היא כדאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על יהודה וכו' על שנים מהם מעברים אלמא אע"ג דשכיח ביהודה כיון דלא שכיח בהנך לאו חודש האביב קרינא ביה ואי טעמא משום עומר אמאי מעברין לייתי מיהודה שהרי אין עומר בא אלא מיהודה.

על פירות האילן שאין הפירות ראוין ליבשל בעצרת שהיא זמן הבאת ביכורים לאחר הקרבת שתי הלחם וכתב הרב ר' יצחק בר אשר ז"ל טעמא דשלשה משום דעיבור השנה אינו אלא בשביל שיבואו שלשה רגלים בזמן הקבוע להם ושלשה סימנין אלו קבע הכתוב לשלשה רגלים דכתיב שמור את חודש האביב ואומר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודש האביב ואומר וחג הקציר ביכורי מעשיך וגו' ואומר וחג האסיף תקופת השנה והוה לן למתני חטים סימן לעצרת דכתב קרא אחרינא וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים אבל בכלל האביב הוא דכשהאביב של שעורים בא בפסח אי אפשר שלא יבואו חטים בעצרת אבל פירות האילן שמביאין מהן בכורים אין תלוין בכך והתורה אמרה שיבא עצרת בזמן שראוי להביא בכורים משבעת המינים כדאמרינן לעיל וחג הקציר בכורי מעשיך ע"כ דבריו ז"ל והריני בא אחריו למלאות את דבריו דאי ס"ד האי בכורי מעשיך דכתיב גבי עצרת אחטים בלחוד קאי לימא קרא בכורי קצירך כדכתיב באידך קרא בכורי קציר חטים ותו כיון דכתב חג הקציר בכירי מעשיך למה לי ותו מעשיך מעשים טובא משמע ולאו אחטים בלחוד קאי אלא אכולהו שבעת המינים קאי ומשום סירכא דביכורים הוא תדע דתנן בבכורים פרק ראשון אין מביאין בכורים קודם לעצרת אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת ולא קבלו מהן מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך דשמעת מינה דהאי בכורי מעשיך אבכורים קאי ובכורים משבעת המינים אתו.

והרב ר' יוסף הלוי ן' מגאש ז"ל פי' על פירות האילן אם נראין שהן מאוחרין כדי שלא יאספו בתשרי מעברין את השנה לפי שצריכין אנו שתהא אסיפת הפירות בתשרי כדכתיב וחג האסיף תקופת השנה (צריך עמך).

ורבינו שלמה ז"ל פירש על פירות האילן אם יתאחר בשולן יותר מזמן העצרת שעצרת זמן הבאת בכורים הוא דכתיב וביום הבכורים וגו' ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת. והאי פירושא לא דייק גבן משום דאיכא עליה כמה פרכי חדא דמשמע לן דהני שלשה סימנין כולהו מפני תקנת המועדות נינהו ולאו משום תקנת עולי רגלים כדי שלא יטרחו לעלות פעם אחרת דאטו משום טירחא דעולי רגלים נקום ונעקרינהו לכולהו מועדות והכי נמי מסתברא דאי מפני תקנת עולי רגלים ליתני נמי מפני הגדיים והטלאים והגוזלות דהא כי איכא חד סימן בהדייהו מעברין ועוד מאי טירחא אית בהו לעולי רגלים בהכי מאחר דצריכין למיסק בחג הסוכות ומצו לאסוקנהו דהא קי"ל דמעצרת ועד החג מביא וקורא אלא אי איכא למימר משום בכורים לאו משום טורח עולי רגלים אלא לפי שהכתיב קבע זמן לעצרת שתהא באה בזמן שהבכורים מצויין דכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך ובבכורים שבאין משבעת המינין קאי כדברירנא לעיל ממתני' דמסכת ביכורים אבל מקרא דוביום הבכורים ליכא למילף ולא מידי דההוא בשתי הלחם קאי קרא דאיקרו ביכורים דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' בכורים לה' ועלה כתיב וביום הבכורים והיינו דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והיינו שתי הלחם דכתיב בהו באידך פרשה אחריתי והקרבתם מנחה חדשה לה' דהא כי אצטרכינן במתני' דמסכת ביכורים לאתויי ראיה דאין מביאין ביכורים קודם לעצרת איצטרכינן לאתויי מקרא דחג הקציר בכורי מעשיך ולא קא מייתי' לה מקרא דכתיב וביום הבכורים. והרב ר' משה נ"ר בר' משה מיימון נ"ע כתב בהל' קידוש החודש (פ"ד הל' ג) על פירות האילן אם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח מעברין כדי שיהו הפירות צומחין כדרכן כל זמן האביב ולא נהירא לי. ועל התקופה בזמן שתקופת תשרי מתאחרת עד ששה עשר בו מעברין דכתיב וחג האסיף תקופת השנה שיהא חג האסיף בתקופה חדשה כדאיתא לקמן. ורבינו שלמה ז"ל פירש על התקופה בין על תקופת תמוז המתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין. ונפקא לן לקמן מקראי בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ששה עשר בניסן שהבאת העומר חלה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדים ולא מסתבר דתנא לא קא מיירי אלא בתקיפת תשרי בלחוד דאי בתקופת טבת היכי קתני על אחד מהן אין מעברין והא בהדיא גרסינן בראש השנה פרק ראשון (כא.) שלח ליה רב אבין לרבא כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה כדבעינן לברורי לקמן:

על שנים מהן מעברין ובזמן שאביב אחד מהן כלומר שאחר זמן האביב והוצרכו לעבר עליו ועל אחר הכל שמחין פרש"י ז"ל שהרי אין כאן חדש שיאסר עליו בינתים אבל בזמן שהאביב מצוי והוצרכו לעבר על פירות האילן ועל התקופה הן עצבין בדחיית הפסח שהרי החדש מצוי קודם הפסח והן נאסרין בו עד שעת הקרבת העומר וקשיא לי דהכא לא שייכא שמחה כלל והוה ליה למיתני אינן עצבין אלא הכי מסתברא לי לפרושה הכל שמחין לפי שאין כאן חדש ולא יבואו בו לידי תקלה בחודש העיבור.

רשב"ג אומר אף על התקופה ואיבעיא להו אף על התקופה שמחין בזמן שהתקופה אחת מהן פי' רבינו שלמה ז"ל על התקופה שמחין שאם התקופה נופלת כתקנה בתחילת תשרי והם מעברין את השנה בשביל דברים אחרים ודוחין את החג בתוך ימי החורף נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים לפי שהעתים הולכים אחר תקופת החמה לפיכך כשהיה צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמהן שמחין. ולי נראה לפרש אף על התקופה שמחין בזמן שמעברין על התקופה שבזמן שמעברין על האביב ועל פירות האילן מחמת שהן מאוחרים אין עיבור השנה מועיל להם כל כך באסיפת הפירות קודם החג כדי שיהיה להן פנאי לעלות לירושלים בחג הסכות שהרי לא עברוה אלא מחמת שפירותיה מאוחרות אלא בזמן שמעברין על התקופה ועל האביב מחמת שהן מאוחרין אבל פירות האילן באין כתיקונן או שעיברוה מחמת התקופה ופירות האילן אבל האביב של תבואה בא כתקנו הכל שמחין לפי שאסיפת מקצת הפירות שבאו כתקנן קודם לחג הסוכות חודש אחד ויש להן פנאי לאסוף פירותיהן קודם לחג ולעלות לרגל. ואי קשיא לך והא זימנין דמעברין על התקופה ולא מרוחי ולא מידי כגון שנתאחרו כל שלשת הסימנין והוצרכו לעבר על כולן לאו קושיא דרשב"ג לא קאמר אלא בזמן שהוצרכו לעבר על התקופה אבל אם נתאחרו כולן לאו משום תקופה דוקא קא מעברינן דבלאו תקופה נמי הוה לן לעבורי אאינך תרי סימני וכ"ש דרשב"ג אמילתיה דת"ק קאי דקתני על שנים מהן מעברין. והדרינן לפרושי בעיין דמבעיא לן על התקופה שמחין כדפרשינן או דילמא הא קמ"ל דעל התקופה לבדה מעברין דשמעה לת"ק דקאמר על שנים מהן מעברין על אחד מהן אין מעברין וקאמר איהו אף על התקופה לבדה מעברין. יש אומרים לפי שעבורה מן התורה ולאו מילתא היא דהא אביב נמי מן התורה הוא אלא היינו טעמיה דרשב"ג לפי שהתקופה עיקר ואינה משתנית מזמנה וכל הסימנין הללו הולכין אחריה ברוב השנים ואין האביב ופירות האילן מקדימין ולא מאחרין אלא במיעוט השנים בזמן שהגשמים מרובין או מועטין תדע שהרי עכשיו אין אנו מעברין אלא לפי חשבון שנות החמה כדי שישתוו שנות החמה עם שנות הלבנה בסוף כל מחזור ורוב השנים באים כתקנן אבל האביב ופירות האילן אינו עיקר שהרי משתנים מזמנם פעמים שמקדימים מעט מפני רוב הגשמים ופעמים שמתאחרין מעט מפני מיעוט הגשמים לפיכך אין ראוי לעבר בשביל אחד מהן לבדו ואי קשיא לך מכל מקום לת"ק דאמר על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין והלא כולן מן התורה הן כדפרשי' ומפני מה אין מעברין על כל אחד מהן לבדו לא תיקשי לך דכי היכי דקפיד קרא דלא להוי פסח קודם חודש האביב ולא עצרת קודם זמן ביכורים הכי נמי קפיד דלא להוו כל חד מינייהו לבתר זימניה ואי אמרת מעברין על אחד מהן כדי לתקנו נמצא השני בטל כיצד הרי שאחר זמן האביב ופירות האילן לא נתאחרו אם תאמר מעברין על האביב נמצאו פירות האילן באין באייר ובעינן עצרת בזמן ביכורים וליכא וכיון שזה נטל כתקנו של זה מניחין את השנה כמות שהיא וכן בזמן שאיחרו פירות האילן או התקופה והאביב לא אחר אין מעברין דאי אמרת מעברין נמצא האביב בא באדר שני ובעינ' פסח בחדש האביב וליכא אבל אם היו שם שני סימנין כגון האביב ותקופה או פירות האילן והתקופה מעברין אע"פ שהשלישי בטל מוטב ידחה אחד מפני שנים ואל ידחו שנים מפני אחד ואם תאמר והלא כשמעברין על התקופה ועל אחד מהן נמצאת התקופה נופלת באלול ונמצא סוכות בא בחדש שאחר התקופה לאו קושיא היא דכי קפיד קרא דלהוי כל חד מינייהו בזמן הקבוע לו קא קפיד פסח שיהא בזמן האביב ואם בא האביב בניסן ועיברו את השנה נמצא האביב בא באדר שני ופסח בניסן ואין כאן אביב כלל שהרי בישלה תבואה קרוב לראוי לה וכן הטעם לענין בכורים שבזמן שהן באין בזמנן אי אמרת מעברין נמצאו ביכורים באין באייר ושבועות בסיון שלא בזמן בכורים שהרי בשלו רוב הפירות ואין זמן בכורים כלל אבל לגבי תקופה בתקופה חדשה תלי רחמנא וכולה תקופה חדא מילתא היא ואין הפרש בין תחלתה לסופה ומ"מ כי אתי סוכות בתוך תקופה חדשה שפיר דמי וכדמעיינ' בהדין טעמא סליק לך אליבא דהילכתא ואי קשיא לך ההיא דגרסי' בפרק ארבעה ראשי שנים הן בסופיה (כ"א.) שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כי חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שעתא ולא תיחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב שיהא בתקופת ניסן והכא קתני על שנים מהן מעברין על אחד מהן אין מעברין אלמא אתקופא לחודה לא מעברינן לא תיקשי לך דהאי תנא דברייתא בתקופת תשרי קאי וסבר לה כת"ק דהך ברייתא אחריתי דלקמן (סנהדרין י"ב:) דקתני אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסרה ששה עשר יום דכי משכא תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ותו לא אשתכח דלא משכא תקופת טבת אלא עד חדסר בניסן דכיון דקאתי אביב כתקנו אין מעברין על התקופה לבדה אבל היכא דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן מעברין חדא דהא בעינא אביב בתקופת ניסן וליכא ותו דבעינן כוליה חג בתקופה חדשה וליכא והיינו טעמא דלא קתני לה הכא בהדיא משום דטעמא משום אביב הוא והא קתני ליה אביב:

ת"ר על שלש ארצות שאיחר בהן האביב או פירות האילן מעברין את השנה על יהודה ועל עבר הירדן וגליל על שתים מהן מעברין שכיון שאיחר ברוב ארץ ישראל לאו חדש האביב קרינא ביה ולאו בכורי מעשיך קרינא ביה על אחת מהן אין מעברין שכיון שהוא מצוי ברוב ארץ ישראל חדש האביב קרינא ביה ובכורי מעשיך קרינא ביה ובזמן שיהודה אחת מן הארצות שהוצרכו לעבר עליהן מפני שאין האביב מצוי בהן הכל שמחין לעבר שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה דתנן במנחות כרמל רך ומלא מכאן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים לא מצאו מן הקרוב יביאו מן הרחוק ומעשה שהביאו מגנות צריפין כו' וכיון שאין מצוי ביהודה הן שמחין לעבר כדי שיביאו עומר מיהודה שאלו לא עברו היו צריכין להביא משאר ארצות שהרי אינו מצוי ביהודה וכן אלו היה מצוי ביהודה והוצרכו לעבר על השתים אין עומר בא מיהודה שהרי התבואה יבשה ואנן רך ומלא בעינן וצריכין להביא משאר ארצות ועוד פירש רבינו שלמה ז"ל שאם ביכר ביהודה ורואין ציבור שראוי להביא עומר ובית דין מאריכין עליהן זמן איסור חדש קשה להן הדבר אבל בשלא ביכר ביהודה ובאחת מן השתים אין קשה להן אף על פי שראוי להביא מהשלישית לפי שמצותו להביא מיהודה:

ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביהודה פירש רבינו שלמה ז"ל בבית דין הקבוע ביהודה ולא מסתבר דא"כ בירושלים מיבעי ליה אלא מסתברא דאכולה ארץ יהודה קאי דכולה ארץ יהודה שכנו של מקום מיקרי מאחר דהוי בית המקדש בגוה דהא כולה חדא נחלה היא וחד חולקא הוא דהויא ואי קשיא לך ההיא דאמרי' בברכות פרק הרואה (ברכות ס"ג.) רבי עקיבא היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ וביבמות אמרינן (בפרק בתרא קכ"ב.) אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה וכי תימא הא אוקי' בפרק הרואה בשלא הניח כמותו בכל ארץ ישראל על כרחך הכא משמע דאפי' סנהדרי גדולה אין מעברין אלא בארץ ישראל מתרץ לה בירושלמי בשיכולין לעבר בארץ ישראל אבל כשאין יכולין לעבר בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ ירמיה עיבר בחוצה לארץ יחזקאל עיבר חוצה לארץ ברוך בן נריה עיבר חוצה לארץ:

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא ביום כו' אמר ר' אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה פירוש לפי שהלבנה נסתרת בכל חדש וחדש ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר קודם שתדבק בשמש בסוף החדש והוא שעת המולד וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ואין לך חג שהחדש מתכסה בו אלא ראש השנה שבא לעולם בר"ח אלו שאר חגים באין באמצע החדש והלבנה נראית בעליל לכל העולם וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה וכתיב לו משפט הבכורה הוראה כל הפרשה כולה להיות דין (ב"ב קי"ג:) אף קידוש החדש ביום ומהאי קרא גופיה נמי נפקא לן דאין מעברין את השנה אלא ביום שהרי בעיבור שנה זו תלוי קביעות ראש השנה הבא שכיון שנדחה ניסן נדחו כל החדשים כלן ואין מקדשין את החדש אלא ביום: תנו רבנן אין מעברין את השנה בשני רעבון מפני שאין להן מה שיאכלו מן הישן ואתה מאריך להן איסור החדש:

בפירש"י בד"ה ועל התקופה בין על תקופת תמוז כו' בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן כו' עכ"ל ר"ל בין על תקופת תמוז כו' היינו כר' יוסי דלקמן דלא בעי רק מקצת חג בתקופה חדשה ובין על תקופת טבת כו' היינו כאחרים למאי דמוקמי הא דאחרים דבתקופת ניסן קיימי והלכתא כאחרים בהא כדאמרינן בפ"ק דר"ה כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן ליעברה להאי שתא כו' ומה שיש לדקדק בזה דל"ל טעמא דתקופת טבת כלל דתיפוק לה כולה משום תקופת תשרי כו' עיין לקמן באורך בתוס' לפירוש הקונטרס ולפירוש ר"ת וק"ל:

תוס' בד"ה אין מעברין כו' אלא דאר' עקיבא שלא הניח כמותו סמכו כו' עכ"ל הוצרכו לזה מדהוצרך תלמודא בפ"ב דברכות למימר שאני ר"ע שלא הניח כו' וק"ל:

זמן ביעורא מטא לאפרושי כו'. לכאורה קשה מה היה צריך (הגלילי גם) להודיען שהוא שנת ג' ושנת ו' מהשמיטה וכי לא ידעו זה בני הגליל גם מה ראה ששלח כן להודיען בשעה שהודיעו את בני הגולה על העיבור ומה שייך זה לזה ונראה דכולי עלמא ידעי שנת ג' ושנת ו' מהשמיטה אלא שהיה מודיע להם זמן שיש שהות לבער המעשרות קודם הפסח שזה תלוי ג"כ בעיבור שיש להם עוד שלשים יום שהות יותר לבער דבאותה שעה שנתודע להם אם נתעבר השנה הודיע להם כן שיהיה להם שהות לזמן הביעור עוד שלשים יום ולא יצטרכו למהר ביאתם ודו"ק:

גמ' שלמכון יסגא לעלם כו'. וכן אחר כך ושלמכון יסגא לעלם כו'. על שלש ארצות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דזמן ביעורא כו' ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני כו' כצ"ל:

בד"ה על האביב כו' על שתים מהן מעברין ואם כו':

בד"ה ועל התקופה כו' עיבור החג מעברי הד"א:

בד"ה דהרי על שתים כו'. ועוד אם ביכר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מן עומרי כו' עד שלא יגיע שעת ביעור כו' כצ"ל:

בד"ה אין מעברין כו' אלא אדר"ע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דזמן ביעורא. שנה שלישית או ששית כו' ראשונה ושניה חייב כו'. וכ"כ ביבמות (עג). ואינו מדויק דבפ"ה דמע"ש מ"ו תנן דזמן הביעור בעה"פ של רביעית ושל שביעית ע"ש ובתוס' יבמות שם. וכן לשונו בפיה"ת אינו מכוון בזה:

רש"י ד"ה ועל פירות האילן. ואם לא יביאם כו' צריך לטרוח כו'. ובתד"ה או מבואר דזה הוי מדאורייתא:

רש"י ד"ה ובזמן שאביב אחד. אבל כשאביב ראוי ליקצר כו'. פי' דלבד שמאריכין עליהם איסור אכילה מן החדש. אלא דגם לקצור אסור כדכתיב ראשית קצירכם וכדאיתא במנחות:

רש"י ד"ה איבעיא להו. לפיכך כשהיא צריכה לעבר עפה"א כו'. הא דלא פי' על האביב הוא משום דבזה גם לת"ק היו שמחין. אבל נוכל לפרש דהכוונה כאן אם יש סעד מן הגדיים כו' דגם על א' מהשלשה מעברין כדלעיל. אלא דלא נזכר זה בברייתא זו:

ובאנפי חבריי. נ"ב גירסא זו תתכן לפירש״י. אך לפי' תוס׳ צריך לגרוס ובאנפי חבראי. מ״מ גירסת רש״י ישרה בעיני כי לא ישוער שיקרא ר״ג את ראב״ע הרך בשנים חברא:

תוס' סד״ה אין כו' וקשה קצת. נ"ב קצת. אבל לא כל כך דמציון תצא תורה הודעה היא וגילוי מילתא בעלמא דהכי הוא ודאי. ולא לישראל בלבד אלא אפי' לאו״ה ולעתיד משתעי קרא. וליכא מניה אלא דהכי שפיר טפי לכתחלה. מיהת דיעבד מנלן דלא ליהני לגמרי והכא לדיעבד הוא דאצטריך קרא. משו״ה אייתי לחנניה קרא דלשכנו תדרשו שהוא צווי גמור. וכיון דאזהר עלה רחמנא אי עביד לא מהני:

גמרא ועל אחד מהן אין מעברין. עיין ר"ה דף כא ע"א תוספות ד"ה כי:

בגמרא דזמן ביעורא מטא: המהרש"א ח"א הקשה וכי לא ידע ר"ג וז' לשמיטה היה ותירץ בדוחק. ולא הבנתי מאי הקושיא הרי היינו הך דתנן (בפ' בתרא) דמ"ש בתחלה היו שולחין אצל בעה"ב וכו' כמו שהביאו התוס' דאע"ג שהיו יודעים איזה שנה בשמיטה היה מ"מ לא נזכרו שצריכים לבער:

ברש"י ד"ה על האביב. וקשה לי דאמרינן לקמן: לענ"ד י"ל דמה דאמרינן על שתים מעברין היינו אם פירות האילן לא נתבשלו בשתים מהם אף שביהודה נתבשלו או אם האביב לא בא ביהודה ובגליל אף שבעבר הירדן נתבשל אבל אם האביב בא ביהודה לבד אפשר שבאמת מעברין. שוב ראיתי ברמב"ם (ה' קידוש החדש פ"ד) שפי' על האביב מפני העומר כפי' הי"מ ובשלש ארצות או שתים מהן מעברין דייק בלשונו הטהור אם פירות האילן לא באו והיינו לתרץ קושית רש"י:

בתוס' ד"ה או דלמא. וקשה דאביב נמי דאורייתא: לענ"ד י"ל דחג האסיף תקופת השנה דדרשינן מניה שתהא התקופה בחג זה כתיב בפי' אבל שיהיה התבואה מתבשלת בתחלת ניסן זה לא כתוב בפירוש דגם אם בסוף החדש בא האביב נקרא ניסן חודש האביב ומה דדרשינן לקמן (דף י"ג) שמור את חודש האביב שיהיה אביב של תקופה בחודש ניסן דהיינו בחצי חודש הראשון זה באמת בכלל תקופה שזה כולל שניהם תקופת ניסן ותקופת תשרי ומה שהקשו התוס' דגם פירות האילן הוא דאורייתא מדכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך לא הבנתי דהרי בזה לא גילה קרא רק שיהיה שתי הלחם מבכורים אבל שיבכרו גם פירות האילן לא מרומז בזה ומה שמעברין משום פירות האילן היינו שלא יצטרכו לעלות פעם שנית להביא בכורי האילן וזה ודאי לאו דאורייתא:

ד"ה אין מעברין. וקשה קצת דבברכות: לענ"ד י"ל דיש להבין דמקשה מ"ט דחנניא איש אונו ומתרץ מלשכנו תדרשו והרי הפלוגתא שבין ת"ק וחנניא אינה רק אם בדיעבד אם עברה בגליל מעובר או לא אבל לכתחלה גם ת"ק ס"ל דאין מעברין רק ביהודה וא"כ היאך מייתי טעם לחנניא מלשכנו תדרשו שהרי זה ע"כ גם ת"ק ס"ל דאל"כ מנ"ל דלכתחלה אין מעברין אלא ביהודה אכן י"ל דודאי אם אתי הדרשה מלשכנו תדרשו מעכב דכל מה שצוה הכתוב מעכב דרק בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב ולכן שפיר מייתי מקרא זה טעם לעכב לחנניא אבל ת"ק י"ל דלא דרש לשכנו לדרשה זו אלא לדרשה דספרי שהביא רש"י בחומש ומה שלכתחלה אין מעברין אלא ביהודה יליף מציון תצא תורה דמזה ליכא למילף עיכוב כיון דלא כתוב בתורה ולכן בברכות אזיל אליבא דת"ק ומייתי קרא דמציון תצא תורה אבל צ"ע על הרמב"ם דפסק ה' קה"ח פ"ד כת"ק ומייתי קרא דלשכנו תדרשו:

שהיה יושב ע"ג מעלה בהר הבית. כתב הרב שאלת יעבץ ח"א סימן פ"ז דהוא היה ביבנה ויבנה מן הגליל ואין מעברין אלא ביהודה ע"ש ואינו מחוור כי יבנה היא סמוכה לירושלם ועד היום כך קורין אותה קצת בשבוש וצריך לראות בספר כפתור ופרח וכעת אין הספר הלז מצוי: