דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - א

ומקצתו חלוץ.

ופרכינן: ויאמרו האנשים כך! ומה תקלה יש בדבר, אם שתי יבמות הבאות מבית אחת, אחת תתייבם והשניה תחלוץ חליצה מיותרת!?

ומשנינן: אי, אם כך יקרה, דמייבם לאחת מהן, והדר חליץ לשניה, הכי נמי שאין לנו לחשוש לתקלה שכזאת.

אלא הגזירה היא, שמא יבואו לטעות ולומר ששתי יבמות הבאות מבית אחד טעונות חליצה ויבום, ודילמא חליץ לאחת מהן ברישא, והדר מייבם לשניה

וקם ליה על יבום השניה, ב"אשר לא יבנה".

ורחמנא אמר: כיון שלא בנה את בית אחיו, כשחלץ לאחת - שוב לא יבנה!

שנינו במשנה: אם עשה השני מאמר באשת הראשון, שתיהן [אשתו של השני ובעלת המאמר] חולצות ולא מתייבמות.

אמר רבא: אם נתן האח השני, שקידש את אשת הראשון בקידושי מאמר, גט למאמרו ולא לזיקתו - הותרה צרתה, אשתו של השני, להתייבם. היות ובשעה שמת בעלה, שוב אין היא צרת ערוה במאמר.

ופה אין ענין לגזור שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד, אחד חולצת ואחת מתייבמת. לפי שאת המאמר שעשה בה, הוא מבטל על ידי הגט. ונמצא שאחרי הגט, הכל יודעים שיש כאן שתי יבמות משני בתים.

אבל היא, בעלת המאמר עצמה, אסורה להתייבם מנפילתה מהאח הראשון, היות דמחלפה ב"בעלת גט".

והיינו, שגזרו חכמים על יבמה שנתן לה היבם גט לזיקתה, שלא תתייבם לשאר האחים. לפי שמדרבנן הוא וכל אחיו נאסרים בה כאילו חלץ לה, באיסור "כיון שלא בנה, שוב לא יבנה".

וגם כאן, אילו היה נותן לה את הגט למאמרו ולזיקתו היא לא היתה מתייבמת.

אך כיון שנתן את הגט רק למאמרו, הרי ביטל הגט את מאמרו בלבד, והזיקה נשארה כמות שהיא, היא היתה יכולה להתייבם. אלא שגזרו עליה חכמים שלא תתייבם, היות והיא מתחלפת לאנשים בבעלת הגט לזיקתו, שאינה מתייבמת.

איכא דאמרי, כך אמר רבא:

נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא עצמה להתייבם לאח השלישי, כשימות האח השני.

מאי טעמא? - מאי דעבד בה, המאמר שעשה בה, הרי שקליה, הסיר אותו ממנה בגט שנתן למאמרו, ונשארה בה הזיקה של הנפילה מהאח הראשון כמו שהיתה.

והרי היא מתייבמת לאח השלישי מזיקתה אליו מהנפילה מהאח הראשון.

ובתנאי שיפרש שנותן את הגט למאמרו בלבד, ולא לזיקתו [רש"י].

מתניתין:

שני אחין שהיו נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן.

ובנפילתה היא ערוה לאח השני משום אחות אשה, והרי היא פטורה מן היבום ומן החליצה.

ואחר כך מתה אשתו של שני, ושוב אין היבמה אסורה לו משום אחות אשה.

הרי זו אסורה עליו עולמית, באיסור אשת אח, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת, משום אשת אח שלא הותר ליבום, כמו אשת אח שיש לו בנים,

גמרא:

והוינן בה: מה משמיעה לנו המשנה?

הרי פשיטא, שהיא נאסרת עולמית!

כי השתא, הרי, ומה התם, במשנה הקודמת [בדף ל א], כאשר היו שלשה אחים ושניים מהם היו נשואים שתי אחיות, והשלישי נשוי נכרית, ומת אחד מבעלי האחיות, והיא נופלת לפני בעל אחותה ולפני בעל הנכרית.

דלא מידחיא בשעת נפילתה מהאי ביתא לגמרי, אלא היא זקוקה לאח הנשוי נכרית ליבום או לחליצה, ואני קורא בה בשעת נפילה "יבמה יבוא אליה" [חוץ מאשר באותו אח שנשוי אחותה].

וייבמה האח שנשוי הנכרית, ואחר כך מתה אחותה, הנשואה לאח השני, ואחר כך מת האח שכנסה -

אמרת שהיא לא מתייבמת לאח שהיה נשוי אחותה בשעת נפילתה הראשונה, אף על פי שעתה, לאחר שמתה אחותה, היא מותרת לו משום אחות אשה.

כיון שהיא אסורה לו משום איסור אשת אח מהנפילה הראשונה, היות ובשעת הנפילה לא הותרה לו איסור אשת אח, ונאסר בה כמו באשת אח שיש לו בנים. ואיסור זה הוא לעולם, ואינו ניתר מכח יבום של אח שני.

הכא, שהיו רק שני אחים נשואים שתי אחיות, דקא מידחיא מהאי ביתא לגמרי בשעת נפילה, שהרי קיים אז רק אח אחד שנשוי אחותה, ואין אני קורא בה בשעת נפילה "יבמה יבוא עליה" כלל -

לא כל שכן שאיסור אשת אח, כאשת אח שיש לו בנים, חל עליה עולמית, ואם תמות אחר כך אחותה, היא אינה חוזרת להתייבם!?

וכיון שמשנתנו פשיטא היא, למה שנאה התנא!?

ומשנינן: התנא ששנה משנתנו, הא, משנתנו זאת תנא שנה אותה ברישא, כי היא הפשוטה ביותר.

ואילו הך משנה הקודמת, חזיא להיתירא, שהיה סבור, כיון שאני קורא בה בשעת נפילה מהאח הראשון "יבמה יבוא עליה" לגבי האח השלישי הנשוי נכרית, אין היא נאסרת אפילו על בעל אחותה באיסור אשת אח שיש לו בנים.

ושריא לו לייבמה, לאחר מיתת אשתו, אחותה, כאשר היא חוזרת ונופלת אליו במיתת האח הנשוי נכרית.

אך, והדר, לאחר מכן, חזיא התנא לאיסורא, כיון שאליו היא לא הותרה בשעת נפילתה הראשונה.

ואיידי, והיות דחביבה ליה לתנא החידוש לאיסור במשנה ההיא, אקדמה, ושנה אותה ראשונה, לפני משנתנו.

אבל המשיך התנא לשנות גם את משנתנו, אחריה, למרות שעתה, לאחר שכבר נשנית המשנה ההיא תחלה, היא פשוטה ואין בה חידוש.

היות ומשנה שנשנית - לא זזה ממקומה, מלהמשיך לשנותה.

תנו רבנן: אם נפלה אחות אשתו לפניו, והיא פטורה מן החליצה ומן היבום, והוא אסור בה כמו באשת אח שיש לה בנים, ובא עליה בשוגג -

חייב עליה שתי חטאות. אחת משום אשת אח, ואחת משום אחות אשה, דברי רבי יוסי.

רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא חטאת אחת, משום אשת אח בלבד.

ופרכינן: והא תניא, רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד!

ומשנינן: לא קשיא.

רבי שמעון סובר שאין איסור חל על איסור, ולכן:

כאן, שחייב בה משום אחות אשה, מדובר בכגון שנשא האח החי תחילה את אחת האחיות, ונאסרה עליו האחות השניה באיסור אחות אשה. ואח"כ נשא אחיו המת את אחותה, שאיסור אחות אשה קדם וחל עליה תחילה, ולכן אין איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה.

כאן, שחייב משום אשת אח, מדובר בכגון שנשא מת תחילה את אחת האחיות, והיא נאסרת על האח החי באיסור אשת אח, ואח"כ נשא האח החי את אחותה, שאיסור אשת אח קדם, ואין איסור אחות אשה חל עליו.

והוינן בה: ורבי שמעון, הסובר שאין איסור חל על איסור -

אם כן, היכא, במקום דנשא מת את אחת האחיות תחילה, ונאסרה על האח החי משום אשת אח, ואח"כ נשא חי את אחותה, הרי כיון דאיסור אחות אשה לא חייל על איסור אשת אח, ואיסור אשת אח הזה הוא איסור אשת אח שאין לו בנים, שהותר במקום יבום -

הרי כאן, שאין היא נאסרת באיסור ערוה של אחות אשה, כי לרבי שמעון לא חל איסור ערות אחות אשה עליה, היות ואין איסור חל על איסור - תתייבם יבומי!

אמר רב אשי: איסור אחות אשה אמנם לא חל עליה בפועל, אבל אין זה אומר שהוא לא קיים כלל.

אלא הוא "מיתלא תלי וקאי", תלוי ועומד מוכן לחול עליה, דאי פקע איסור אשת אח - אתי איסור אחות אשה, וחייל עליה.

ואם נתיר לו לייבמה, כדין אשת אח שאין לו בנים, יחול עליה מיד איסור אחות אשה, והוא ימנע את היבום. ונמצא, שאין לה אפשרות יבום, גם אם לא חל עליה בפועל איסור אחות אשה.

והילכך, לא פקע איסור אשת אח שעליה

שהרי לא הותר אשת אח שאין לו בנים אלא במקום יבום. ואילו כאן, שאין אפשרות יבום, הרי היא כאשת אח שיש לו בנים, שלא הותר איסור אשת אח הזה, ולכן חייב עליה משום אשת אח.

ועוד הוינן בה, לרבי יוסי החולק על רבי שמעון, וסובר שחייב עליה שתיים, משום אחות אשה ומשום אשת אח:

וכי סבר רבי יוסי שאיסור חל על איסור?

והא תניא: מי שעבר עבירה שיש בה שתי מיתות בית דין - נידון במיתה החמורה מבין שתיהן.

כגון הבא על חמותו כשהיא אשת איש, וחייב על חמותו שריפה, שהיא המיתה החמורה, ועל אשת איש חנק, שהיא המיתה הקלה - הרי הוא נידון בשריפה, שהיא המיתה החמורה.

רבי יוסי אומר: נידון בזיקה [בסיבת האיסר] הראשונה הבאה עליו.

ותניא, כיצד אמר רבי יוסי שהוא "נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו"?

כגון שתחילה, בשעה שקידש את אשתו, היתה חמותו פנויה [אלמנה], ולאחר מכן נישאה ונעשית אשת איש - הרי הוא נידון בשריפה על עבירת חמותו.

ואם תחילה היתה אשת איש, ואחר כך קידש את בתה ונעשית חמותו - נידון במיתה הקלה של חנק, על עבירת אשת איש.

ומוכח שסובר רבי יוסי כרבי שמעון, שאין איסור חל על איסור, כי אם היה חל איסור על איסור, הרי תמיד היה נידון במיתה החמורה.

ומקצתו חלוץ, ששתי יבמות שהיו נשואות לאיש אחד, לאחת מייבמים ולשניה חולצים.

ותוהים: ויאמרו! מה איכפת לנו אם יאמרו? שהרי גם אם ינהגו כך לא יהיה בכך כל נזק, שהרי אין עבירה בחליצה! ומשיבים: אי [אם] שהוא מייבם בתחילה לאחת והדר חליץ [ורק אחר כך הוא חולץ] לשניה — הכי נמי [כך גם כן] ולא היה חשש.

אלא גזירה דילמא חליץ ברישא [שמא יחלוץ בראשונה] לאחת מנשי אחיו והדר מייבם [ויחזור וייבם] את השניה, ובמקרה זה עבר על איסור, כי מאחר שכבר חלץ קם ליה [עומד הוא] באיסור "אשר לא יבנה", והרי רחמנא אמר [התורה אמרה] "אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה, ט), לומר: כיון שלא בנה, וחלץ ליבמה — שוב לא יבנה.

אמר רבא: אם אותו אח שעשה בה מאמר גם נתן לאותה אשה גט להפקיע את מאמרו — הותרה צרתה. כלומר, מותר לאח השלישי לייבם את אשתו של זה שעשה מאמר ונתן גט, ששוב אינה נחשבת כצרת אשת שני מתים, שכן כל הקשר שהיה ביניהן התבטל. אבל היא עצמה, אותה אשה שעשה בה מאמר וניתן לה גט — אסורה לאח השלישי, ומדוע? דמחלפה [שהיא מתחלפת] שעלולים להחליפה בבעלת גט אחרת שכן מי שנתן ליבמתו גט בלבד — אסור לו מאז לייבם אותה, ועלולים להתירה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] נוסח אחר, אמר רבא: אם נתן האח השני גט למאמרו — הותרה אפילו היא להתייבם לשלישי. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? מאי דעבד [מה שעשה] בה, המאמר — שקליה [נטל אותו], שביטל אותו על ידי הגט, ונמצא כאילו לא עשה דבר. ומשום כך הרי לגבי האח השלישי נשארת היא בזיקתה הראשונה כאילו לא עשה האח השני מאומה.

א משנה שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן ואשתו פטורה מן הייבום משום אחות אשה ואחר כך מתה אשתו של שני, הרי אף שהיבמה איננה עוד אחות אשתו, מכל מקום הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו כבר שעה אחת.

ב גמרא שואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], השתא [עכשיו], הרי, ומה התם [שם] (לעיל יבמות ל, א) במקרה של שלושה אחים ומהם שנים נשואים לשתי אחיות והשלישי נשוי לנכרית ומת אחד מבעלי האחיות וייבם בעל הנכרית את אשתו ואחר כך מתה אשתו של האח השני (אחת האחיות) ואחר כך מת בעל הנכרית, שלא מידחיא מהאי ביתא [נדחתה אותה אשה מבית זה] לגמרי, שמשמת בעלה הראשון עדיין היתה חובת ייבום מוטלת עליה בשל האח השלישי שאינה אסורה עליו — אמרת שלאחר מות יבמה, האח השלישי, לא תתייבם, שמכיון שחל עליה איסור אחות אשה היא נפטרת מבעל אחותה לעולם, הכא דקא מידחיא מהאי ביתא [כאן שהיו רק שני אחים, שנדחתה מבית זה] לגמרי, שהרי בשעה שמת בעלה לא עמדה בפניה שום אפשרות להתייבם, לא כל שכן שבטלה ממנה חובת ייבום! ומשיבים: התנא — הא תנא ברישא [את המשנה הזו של כאן שנה בתחילה], והך חזיא להיתירא [ואת אלה האחרות ראה בהן להיתר] ושריא [והתירה], והדר חזיא לאיסורא [ואחר כך ראה בהן צד איסור]. ואיידי דחביבה ליה אקדמה [ועל ידי שהיתה חביבה עליו, משום החידוש שבה, הקדים אותה] ובאמת אין צורך עוד במשנתנו, אלא ומשנה ראשונה אף שלאחר שנשנתה השניה הריהי מיותרת, לא זזה ממקומה.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: בא עליה על אשה זו שאמרנו שאסורה עליו עולמית — חייב עליה גם משום אשת אח, שהרי לא הותרה משום מצות ייבום, וגם משום אחות אשה, אלו דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. שאין איסור חל על איסור, וכיון שאסורה כבר מדין אשת אח, לא חל עליה איסור נוסף של אחות אשה. ושואלים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא אחרת], ר' שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד!

ומשיבים: זו לא קשיא [אינה קשה], כאן בברייתא שאמר ר' שמעון שאינו חייב אלא משום אחות אשה, הרי זה כשנשא האח החי קודם את אשתו, ואחר כך נשא האח שמת את אחותה, שמתחילה חל על אשה זו איסור אחות אשה, ואחרי שנשאה אחיו חל עליה גם איסור אשת אח. ואילו כאן במשנה שאמר ר' שמעון שאינו חייב אלא משום אשת אח, הרי זה באופן שנשא בתחילה האח המת את אשתו, והיתה אסורה על האח קודם משום אשת אחיו, ואחר כך נשא החי את אחותה והפכה להיות גם אחות אשתו.

ושואלים: ולדעת ר' שמעון, היכא [היכן] שנשא האח שמת קודם אחות אחת ונמצא שהיתה אסורה על אחיו משום אשת אח, ואחר כך נשא חי את אחותה לשיטתו שרק האיסור הראשון בלבד חל וכיון שאיסור אחות אשה לא חייל [אינו חל], משום שהיתה אסורה כבר מצד אחר, הרי אחרי שמת בעלה — תתייבם יבומי [שתתייבם] עכשיו, שהרי איסור אשת אח שהיה עליה פקע והותר על ידי מיתת בעלה, והיא חייבת בייבום!

אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי [תלוי ועומד] ואינו בטל לגמרי, אי פקע [אם פוקע] איסור אשת אח במות האחד משום מצוות ייבום — אתי [בא] איסור אחות אשה וחייל [וחל], שהוא חוזר וניעור, ושוב היא אסורה עליו, והלכך [ולכן] לא פקע לחלוטין.

מדברי הברייתא יוצא שלדעת ר' יוסי עובר מי שייבם אשה זו על שני איסורים. ושואלים: והאם סבר ר' יוסי שאיסור חל על איסור? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, כגון שבא על אשה שהיא ערוה לו והיא אשת איש, שיש בכך עונש מיתה אחד משום ערוה (שריפה), ועונש מיתה אחר משום אשת איש (חנק) — נידון במיתה החמורה שבהן (שריפה). ר' יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו. כלומר, נידון לפי האיסור הראשון שחל עליו לגבי אשה זו.

ותניא [ושנויה ברייתא]: כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו? למשל, אם היתה אשה זו חמותו, והיא היתה אז אלמנה או גרושה, אם נישאה אחר כך ונעשית אשת איש ובא עליה — נידון בשריפה משום איסור חמותו, שאיסור זה חל עליו תחילה. ואם היתה אשת איש ולאחר מכן נשא את בתה ואז נעשית חמותו, אם בא עליה — נידון בחנק משום איסור אשת איש. הרי שלדעת ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואינו חייב אלא באיסור אחד!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and part of it must be released by ḥalitza. That is, if two women were married to a single man, one of these women must enter into levirate marriage and the other must perform ḥalitza.

The Gemara wonders: So let them say it. Why would it be problematic if people thought that? Even were they to act upon this mistaken assumption it would cause no harm, as there is no transgression involved in performing ḥalitza. The Gemara answers: If he were to consummate the levirate marriage with one and then later proceed to perform ḥalitza with the other, then indeed there would be no reason for concern.

Rather, the requirement to perform ḥalitza with both women is a rabbinic decree that was instituted lest he first perform ḥalitza with one of his brother’s wives and subsequently consummate the levirate marriage with the other. Under such circumstances, he would in fact be violating a prohibition. Once he performs ḥalitza with the first woman he is subject to the prohibition indicated by the verse “So shall it be done to the man who does not build his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). In this verse the Merciful One states that once he did not build his brother’s house but rather opted to perform ḥalitza with one of his brother’s wives, he may not proceed to build it by consummating the levirate marriage with a different wife.

Rava said: If the brother who performed levirate betrothal in the case described in the mishna subsequently gave a bill of divorce to that wife in order to nullify his levirate betrothal before he died, her rival wife is rendered permitted to the third brother. The third brother is allowed to consummate the levirate marriage with the wife of the second brother because this wife is no longer considered to be the rival wife of a woman with a double levirate relationship. The bill of divorce serves to nullify the act of levirate betrothal completely. However, the woman with whom the brother performed levirate betrothal and then received the bill of divorce is forbidden to the third brother. Why is this? She might be confused with a woman who receives a bill of divorce. In general cases where levirate betrothal was not performed, if a man gives a yevama a bill of divorce, he is no longer allowed to consummate the levirate marriage with her. If it were permitted to consummate the levirate marriage in this case, people might mistakenly do so in other cases of divorce as well.

There are those who say an alternative formulation of Rava’s statement. Rava said: If the second brother gave a bill of divorce to the wife of the first deceased brother in order to nullify his levirate betrothal to her, then even she herself is permitted to enter into levirate marriage with the third brother. What is the reason for this? That which he performed with her, he removed. The levirate betrothal was completely nullified by the bill of divorce, and it is as though he had done nothing at all. Therefore, as far as the third brother is concerned, she remains with her original, single levirate bond, as though her status had never been changed by the second brother.

MISHNA: In the case where two brothers were married to two sisters, and one of the brothers died, the widow at this point would be exempt from levirate marriage as the sister of his wife. And afterward the wife of the second brother died. Although the yevama is no longer the sister of his wife, this woman is nevertheless forbidden to him forever, since she had already been forbidden to him at one time.

GEMARA: The Gemara asks: Isn’t this obvious? Now, just as there, in the earlier mishnayot, where there was a third brother and so the woman was not disassociated from this household completely, as the levirate obligation existed between her and the third brother to whom she was permitted, you said that she may not enter into levirate marriage because she was forbidden at one time, here, in the case of only two brothers, where she is disassociated from this household completely, is it not all the more so clear that it should be prohibited for her to enter into levirate marriage? The Gemara answers: The tanna taught this mishna at first, at which time he saw it fitting to rule that those other cases are permitted, and therefore he permitted them. And then he subsequently saw it fitting to rule that they are forbidden. And since that case was novel, it was beloved to him, he taught it earlier. But despite the fact that this mishna was no longer necessary, the mishna does not move from its place.

§ The Sages taught: If he engaged in sexual intercourse with this woman who was forbidden to him, he is liable to receive punishment for violating the prohibition against marrying a brother’s wife, because she was never rendered permitted by the levirate mitzva, and he is liable to receive punishment for violating the prohibition against marrying a wife’s sister; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Shimon says: He is liable to receive punishment only for violating the prohibition proscribing a brother’s wife. Rabbi Shimon holds that one prohibition does not take effect where another prohibition is already in place, and since she was already forbidden as his brother’s wife, the additional prohibition cannot take effect. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita, Rabbi Shimon says: He is liable only due to the prohibition against marrying a wife’s sister?

The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the second baraita, it is referring to a case where the living brother married his wife first and afterward the brother who is now deceased married her sister. In that case, the first prohibition to take effect on the yevama was that of a wife’s sister, and only later, when she was married to his now-deceased brother, did the additional prohibition proscribing a brother’s wife take effect. There, in the first baraita, it is referring to a case where the brother who is now deceased married his wife first, whereby she became forbidden to the brother as a brother’s wife, and afterward the living brother married her sister, rendering her forbidden as his wife’s sister as well.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Shimon, in a case where the deceased brother married one of the sisters first, in which case she was forbidden to his brother as a brother’s wife, and afterward the living brother married her sister, the only prohibition in place is that of a brother’s wife. Therefore, since the prohibition with regard to a wife’s sister never took effect, then after her husband died she should now enter into levirate marriage. As the prohibition proscribing a brother’s wife is canceled in the face of the levirate mitzva, she should indeed enter into levirate marriage.

Rav Ashi said: The prohibition with regard to a wife’s sister remains suspended. If the prohibition proscribing a brother’s wife is terminated, the prohibition proscribing a wife’s sister comes and takes effect. Therefore, it is clear that the prohibition proscribing a wife’s sister is not completely terminated. Accordingly, when a man dies and the prohibition proscribing a brother’s wife is overridden by the levirate mitzva, the prohibition proscribing a wife’s sister takes effect and she is forbidden to him due to that. The moment the first prohibition ceases to exist, the second immediately takes effect.

The baraita indicates that Rabbi Yosei holds that if the brother consummated the levirate marriage with this woman he violated two prohibitions. The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But isn’t it taught in a baraita: One who committed a transgression deserving of two death penalties is sentenced to the harsher of the two deaths? One would be guilty of such a transgression if he engaged in intercourse with a forbidden relative who was also a married woman, as he would incur one death penalty due to her being a forbidden relative and one death penalty due to her being a married woman. Rabbi Yosei says: He is sentenced according to the first relationship that applied to him with regard to this woman.

And it is taught in a baraita: In what case did Rabbi Yosei say that he is sentenced according to the first relationship that applied to him? If this woman was his mother-in-law who was widowed or divorced, and therefore forbidden to him only due to her status as his mother-in-law, and later she married and became forbidden as a married woman and he engaged in sexual relations with her, then he is sentenced for violating the prohibition proscribing his mother-in-law, since this was the first prohibition to apply. Alternatively, if she was a married woman and then he married her daughter so that she then became his mother-in-law, and then had sexual relations with her, he is sentenced for violating the prohibition proscribing a married woman.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

נתן גט למאמרו הותרה צרתה. פירשו לקמן (יבמות דף נ"ב) בתוספות דהיינו דוקא צרה דמתניתין אשת בעל הגט משום דלאו בנות בית אחד הן אלא במאמר זה והא שקליה אבל צרה של ביתה ממש מיחלפא כמותה בבעלת הגט ואסורה בין לו בין לשאר אחין אם היו רבים ולאידך לישנא דאמרינן הותרה אפילו היא אפילו לו וכל שכן לאחין דכל מאי דעביד שקלי' וקשה לי צרה דמתני' אפילו כתב גט לזו למאמר ולזיקה סתם תהא מותרת אשתו של מגרש דהא מ"מ שקלי' למאמרו כוליה אלא מסתברא צרה דביתה קאמר ולא מיחלפה אלא היא דנקט לה וכן דעת רש"י ז"ל. ופירש בפרק רבן גמליאל (דף כ"ב) הותרה היא לאחין ואסורה לו ומשמע שהוא אסור אף בצרתה דבדידיה גזרינן משום בעל הגט דעלמא, והרב רבי משה הספרדי ז"ל כתב כדברי רש"י ז"ל שלא הותרה אלא לאחיו והאי דקאמר רבא הותרה אפילו היא סתם ולא פירש משום דאמתניתין קאי שעשה מאמר ומת ונשאר אחיו, ועוד עתיד אני לכתוב בזה בפרק רבן גמליאל בעזרת שמים.

אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה. יש מפרשים (תוס' להלן (יבמות נב, ב) ד"ה או ועיין רמב"ן) אשת השני שנעשית לה צרה במאמר זה אבל צרתה ממש הבאה עמה מבית אחד אסורה דאיהי נמי מיחלפא בצרת בעלת הגט דעלמא. ואינו מחוור דהא דקאמר רבא נתן גט למאמרו ומשמע דפרושו למאמרו דוקא אבל נתן לה גט סתם לא, והכי מוכח לקמן בפרק ר"ג (שם) ואי צרתה אשת השני קאמר כל שכן בסתם או שפירש למאמרו ולזיקתו אלא צרתה הבאה עמה מבית בעלה קאמר דבדידה ממש דעבד בה מעשה גזרינן בצרתה דלא עבד בה מעשה לא גזרינן אלא דקשה לי דהא משמע דאמתניתין קיימי ובמתניתין לאו בשני יבמות הבאות מבית אחד, ויש לומר דאמאי דאייתינן עלה כדי שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד חדא מיבמת וחדא חולצת קאי כנ"ל. וללישנא בתרא דרבא אפילו בדידה נמי לא גזרינן דמאי דעבד שקליה. וכתב רש"י ז"ל לקמן בפרק ר"ג (שם ד"ה דילמא) דדוקא לאחין אבל לידידה אסירא דבדידיה גזרינן וכן דעת הרמב"ם ז"ל והא דקאמר רבא סתם הותרה אפילו היא, ולא פירש הותרה לאחין, דאמתניתין קאי שעשה מאמר ומת איהו וקיימי אחין.

הא דתנו רבנן בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה. פירש רש"י בא עליה בחיי אשתו. ולפי פירושו לאו אסיפא קא מיפלגי, דהיינו ואחר כך מתה אשתו של שני, אלא ארישא דקתני ומת אחד מבעלי אחיות. אבל ר"ח ז"ל פירש אסיפא דמתניתין וז"ל נפלה לפניו אחות אשתו, פירוש ואחר שמת אחיו מתה אשת החי ונפלה לפניו אחות אשתו ליבום, בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה עד כאן. ולא ידעתי מפני מה חייב משום אחות אשה אחר שמתה אשת החי. אלא שכך מצאתי בתוספתא מפורש כדבריו דגרסינן התם בפ"ה (ה"ב) שני אחין נשואין שתי אחיות מת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת, אם בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי. ואפילו הכי נראה לי שדברי התוספתא לצדדין אמורים, והכי קאמר אם מתה אחר כך אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית, בא עליה קודם שמתה אשתו חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי, או משום כולל או משום מוסיף כדאיתא בגמרא.

והאמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה פרש"י ז"ל דאמתני' קאי כי כשמת ראובן הראשון ועשה אחיו הב' מאמר באשתו וחזר ונתן לה גט למאמרו לבד כפי' ואח"כ מת שמעון הותרה ללוי אחיו אשתו של שמעון שנעשה צרה לאשת ראובן ע"י המאמר כדאיתא במתניתין שכיון שנתן שמעון גט למאמרו השתא ליכא באשת ראובן זיקת ב' יבמין וליכא למיגזר בה מידי מההיא גזירה דאמרי לעיל אבל היא כלומר אשת ראובן עצמה בעלת המאמר אסורה ללוי ולא משום גזירה דלעיל שיאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' וכו' דהשתא ליתא לההיא גזיר' כלל כדאמרן וכן לא אסרו לה משום שנתן לה גט ופסל' על כל האחי' משום לא יבנה דההיא ליתא אלא כשנתן גט סתם או שנתן בפי' לזיקתו שפסלה מדרבנן דומיא דחליצה דאורייתא משום לא יבנה אבל כשנתן גט למאמרו בפי' לא מיתסרא:

אלא גזירה משום בעל' הגט גמורה שנתן גט סתם או שנתן גט לזיקתו דמיתסרא מדרבנן ואע"ג דבעל' הגט איסורה מדרבנן גזרו בהא נמי וכולה חדא גזירה היא ובלישנא בתרא אמרינן דאפי' היא עצמה הותר' ולא גזרינן ביה אטו בעלת הגט עצמה שודאי אסירא כיון דעבד כל דהו ומידי דהוי אממאנת ביבם דלדידיה אסירה מדרבנן ולאחים שריא והא דלא פריש רבא בהדיא דהותרה לאחים קאמר משום דהא פשיטא דאמתני' קיימא דמיירי באיסור אשת ראובן ושמעון לגבי לוי זו שיטת רש"י ז"ל והקשו עליו חדא דלישנ' דהותרה צרתה לא אתי שפיר דקארי השתא לאשת שמעון צרת אשתו של ראובן מפני מאמר שעשה בה והוא כבר נסתלק המאמר בגט ועוד דהא מדאמר רבא נתן גט למאמרו היינו דוקא כשנתן גט למאמרו בפירוש וכדפרש"י ז"ל והכי מוכח הג' בפ"ד ואלו להאי פי' כ"ש דכשנתן גט אפילו לזיקתם שיש להתיר צרת אשת שמעון לגבי לוי דהא לא מחזו ב' יבמות מבית א' והראשונה נראי' זקוקה לראובן לבדו והשניה זקוקת שמעון לבדו וליכא למיגזר מידי והיא גופא דמיתסר' היינו משום איסורה דבעלת הגט. לכן נראה פי' דצרתה דקאמר היינו כגון שהיו לראובן ב' נשים וכשמת ראובן ועש' שמעון מאמר בא' מהן וחזר ונתן לה גט למאמרו בפי' שאילו נתן גט לזיקתו נאסרו ב' נשי ראובן עליו ועל כל האחים אבל עכשו שנתן גט למאמרו הותר' הב' והיא עצמה אסורה משום בעלת הגט דעלמא שנתן לה הגט לזיקתו ובדיד' גזרו ובצרתה לא גזרו ובלישנא בתרא דאפי' היא עצמה הותרה דמה דעבד שקלי' ומיהו דווקא ללוי ושאר אחים הותרה כדפי' לעיל ולדידיה גופי' אסור' היא גופא מיהת כיון דעבד בה מעשה והא דסתם לן רבא משום דעל מתני' קאי כדפרישנא לעיל לפרש"י ז"ל. והוי יודע דמאי דאמרו רבנן במתניתין ששתיהן חולצות ולא מתייבמות דוקא כשעשה בה מאמר כדקתני אבל לא עשה בה מאמר ומת שתיהן מותרו' להתיבם ללוי דתו ליכא גזירה דלעיל משום זיקתו של שמעון דכיון דבחיי שמעון היתה היבמה מותר' ללוי משום דמת שמעון לא מיתסר' עליה וזה ברור:

הכא דמדחייא מהאי ביתא לגמרי לכ"ש פי' דנחשבה לאשת אח שיש לה בנים וא"ת ודילמא אדרבה הא עדיפא דאתא חזיות' מהא נפילה גופ' הא ליתא דכיון דהותרה לשוק בלא חליצה כאלו יש לה בנים שוב אינה נראית כלל:

תנו רבנן בא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה פרש"י ז"ל שבא עליה בחיי אשתו וכן היא ע"כ דאילו לאחר מיתת אשתו היכן יש בה איסור אחות אשה ולהוצי' מפר"ח ז"ל שפירשה אסיפא דמתני' שבא עליה לאחר מיתת אשתו ונראה דתנ' תוספא' אטעיי' דקתני ב' אחים נשואין ב' אחיות מת א' מהן ואח"כ מתה אשתו של ב' הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א' אם בא עליה חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי ע"כ ולית' דתנא תוספא' (אסיפא) אריש' קאי על מאי דקתני הואיל ונאסרה עליו שעה א' דבאותה שעה אם בא עליה חייב שתים כצ"ל:

כאן שנש' מת ואח"כ נשא חי וכו' ושמעינן מינה לפום פשט' דרבי יוסי בתרוייהו מחייב ב' דהא על ר' יוסי אתא לאפלוגי:

נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא ולא הוי גרושת אחיו כיון שלא נתן גט אלא להפקיע המאמר ומאמר דעבד שקליה ונמצא כאילו לא היתה אשתו מעולם. ודוקא שפירש שנתן גט למאמרו אבל נתן גט סתם אסור ליבמה דכיון שלא בנה שוב לא יבנה. תימה דאמרינן לקמן ובשתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ועשה מאמר בזו ומאמר בזו נותן גט לזו וגט לזו וחליצה אחת לכולן א"כ משמע דלא מצי לייבמה אחר הגט ואמאי לא אמרינן מה דעבד שקליה. וי"ל דלקמן מיירי שנתן הגט סתם ולא פירש למאמרו דלכתחלה לא אמרינן ליה לתת גט להפקיע המאמר. ותימה אמאי לא גזרינן שמא לא יפרש להפקיע המאמר כדאמרינן דמחלפא בבעלת הגט. ונראה להריב"ן דדוקא שנפלו שתי יבמות גזרינן אפילו פירש שהגט להפקיע בעלת המאמר אטו האחרת שיתן לה סתם. אבל הכא דליכא אלא יבמה אחת היכא שפירש בדיעבד שהגט להפקיע המאמר הותרה לייבם. ולא גזרינן מידי כיון דליכא אחרת בהדה:

א"ר נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת גט דעלמא פי' אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו הותרת אשתו הראשונה שהיא צרתה להתייבם לשלישי ממאמר דעביד שקלי' ולאו צרת נינהו והשתא לא אתי למימר דב' יבמות הבאות מבית א' חדא חלצה וחדא מייבמה, דהכא לאו בבית א' מחזי אבל היא אסור הדלאו משום דקם לי' בלא יבנה לפוסלה על אחיו הנשאר שהרי לא נתן גט ליזקה אלא משום דמותר ליחלופי בבעלת הגט היכא דעבדי גט למאמרו, ולזיקתו דהא ודיא מדחיא, אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר ונשארה זיקה הראשונה במקומה.

א"ד א"ר נתן גט למאמרו הותרה אף הוא לשלישי כשימות שני מאן דעבדי שיקלי' והוי כמי שלא עשה בה מאמר ומתיבמת כשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו אלב סתמא קיימא בלא יבנה אכולהו אחים והרי מוכחא מילתא בפ' ר"ג דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר:

מתניתין ב' אחים נשואים ב' אחיות ומת א' מהן ואח"כ מתה אשתו של שני ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א' ואמרי' פשיטא, התם דלא אידחי' מהאי ביתא לגמרי אמרת לא, הכא דמידחיא מהאי ביתא לגמרי' לכ"ש פי' לעיל גבי ג' אחין ב' מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשה של שני ואח"כ מת נשוי נכרית ה"ז אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו עשה א', כנסה לה ראשונה כנסה להראשונה משום אחות אשה, ואע"ג דמההיא נפילה דקמייתא לא אידחי' לגמרי דהוי קאי נשוי נכריות שזקוקה לו ליבום וקורא אני בה בשע נפילה יבמה יבא עלי' אפ"ה חשבי' לי' לגבי בעל אחותה דא"א שיש לה בנים לאיתסרי עלה אחי' לאחר מיתת אחותה הבא בשעת נפילה אידחא מהאי ביתא לגמרי דאין כאן אלא בעל אחותה דמשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עלי' מבעי' ומהדר תנא הא תנא ברישא הך חזיא להיתרא ושריא והדר חזיא לאיסורא ואיידי דחיבי לי' אקדמוה ומשנה לא זזה ממקומה:

תוד"ה שנשא חי ואח"כ נשא מת אע"ג דבכה"ג שרי ב"ש כו' ר"ש לית ליה האי סברא כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דר"ש ודאי לא שרי צרות לייבומי כב"ש כדמשמע בפרק כיצד דאית ליה כבית הלל דאוסרין הצרות של ערוה והשתא קאמרי התוס' דאע"ג דמהאי טעמא דקאמר ר"ש דלא חייל איסור אשת אח סבירא להו לב"ש להתיר הצרות דחשבי ליה מהאי טעמא שלא במקום מצוה ר"ש לית ליה האי סברא ואית ליה דאע"ג דלא חייל איסור אשת אח מ"מ חשיב במקום מצוה דהרי היא אשת אחיו ומהרש"ל פי' דברי התוס' בע"א ולא ידעתי מי הכריחו לכך:

תד"ה (בעמוד הקודם) מדרבנן וגזירה כו' ועוד דהתם קרי רבא לאשתו צרה כו' עכ"ל מלשון צרה קדייקי וממלתא דרבא גופיה נמי איכא למוכחי דלא אסור אלא מדרבנן כדקאמר רבא התם הא דאמר רבין זיקת ב' יבמין כו' עכ"ל לא תימא היכא דאיכא צרה כו' אלא דאפשר דרבא פליג עליה דר' יוחנן דר"י ס"ל לכ"ע הוי באיהי גופא דאורייתא כפי' ריב"ן ודו"ק:

גמ' לא כל שכן תנא הא תנא ברישא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תנא הא כו' ברישא והך דשלשה כו' ושריא משום הכי לא תניא כצ"ל. תוס' בד"ה דאידחיא כו' טעמא דאיחזיא בהך נפילה אהאי מתניתין משום כו' כצ"ל:

בד"ה שנשא חי כו' דבה"ג כו'. נ"ב אבל נשא מת ואח"כ נשא חי טעמייהו משום דלא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח כו' ע"ש. (עיין במהרש"א):

בא"ד בפרק קמא משום דכיון כו' כצ"ל:

בא"ד שלא במקום מצוה כו'. נ"ב פי' וה"נ כי לא חייל איסור אשת אח הוה כמו שלא במקום מצוה ונשרי אחותה לאחר מיתה ודו"ק:

בד"ה ונעשת כו' נידון בחמותו ואין זה מכח זיקה ראשונה כו' כצ"ל:

גמרא א"ר נתן גט למאמרו הותרה צרתה. נראה דצרתה מותרת אף אם נתן גט לזיקתו ג"כ (שוב מצאתי שכ"כ התוס' לקמן (נב ב) סד"ה או דלמא. והרא"ש שם) ולא נקיט למאמרו אלא משום היא גופה והאחרונים לא בארו זה ובנ"י משמע להדיא דדוקא למאמרו וצ"ע:

שם איסור אחות אשה מיתלא כו' אי פקע כו' אתי איסור אח"א וחייל. עמש"כ בזה במהדורות לס' נת"ע בדף קי"ד בס"ד:

רש"י ד"ה הדר חזיא. דמ"מ לדידיה כו'. כצ"ל:

תד"ה לא פקע. וא"ת כו'. לכאורה הא תני ליה אא"ח שלהב"ע עפרש"י שם והא דמקשינן לעיל (ג ב) לרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה דליתניה הוא משום דלא נטעי לומר כרבא וכריו"ח שם:

בא"ד למ"ד בפלוגתא קא מיירי. ע"ש בדבריהם דבפלוגתא דלא סבירא ליה לא קמיירי לכ"ע:

גמ' ור"ש היכא דנשא מת. עיין בספר המקנה לקידושין דף טז ע"ב בתוס' ד"ה פרט לכ"ג:

ומקצתו חלוץ. ואתי למימר בב' יבמות הבאות מבית אחד חדא מתייבמת ואחרת חלצה: נתן גט למאמרו. אמתניתין קאי שאם נתן זה העושה מאמר גט למאמרו ולא לזיקתו ואח''כ מת הותרה אשתו הראשונה שהיא צרתה להתייבם לשלישי דמאמר דעבד שקליה ולאו צרות נינהו והשתא לא אתי למימר בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא דהכא לאו מבית אחד מיחזי: אבל היא אסורה. ולא משום דקם ליה בלא יבנה דפוסלה על אחיו הנשאר שהרי לא נתן גט לזיקה אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו דההיא ודאי מידחיא אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר ונשארה זיקה ראשונה במקומה: הותרה אפילו היא. לשלישי כשימות שני: מאי דעבד שקליה. והויא כמו שלא עשה בה מאמר ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר אבל סתמא קיימא בלא יבנה אכולהו אחין והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק רבן גמליאל (לקמן ד' נב:) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר: פשיטא השתא ומה התם דלא אידחיא מהאי ביתא. לעיל (דף ל.) גבי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח''כ מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה ואע''ג דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום וקורא אני בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה אפי' הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה: הכא. דבשעת נפילה אידחיא מהאי ביתא לגמרי דאין כאן אלא בעל אחותה ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא: תנא הא. מתני' דהכא תנא ברישא: והך. דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי חזיא מעיקרא להיתרא ושריא [משום הכי לא תניא]: הדר חזיא לאיסורא. דמ''מ לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה יבמה יבא עליה: דחביבה ליה. משום דחידוש הוא: ומשנה הראשונה. שיתירה היא משנשנית זו הואיל והיתה שנויה מתחלה: לא זזה ממקומה. לעוקרה לגמרי: בא עליה. בחיי אשתו: משום אשת אח. דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים: אלא משום אשת אח. כדמוקי טעמא לקמן: בנשא מת ואח''כ נשא חי. דאיסור אשת אח קדים ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה דקסבר אין איסור חל על איסור: נשא חי ואח''כ נשא מת. איסור אחות אשה קדים דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה: מיתלא תלי. דאי הוה פקע איסור אשת אח הוה חייל איסור אחות אשה דהאי דלא חייל מעיקרא משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה הלכך הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה פטורה מן היבם לא פקע איסור אשת אח וחייב משום אשת אח: שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש דאחמותו שריפה ואאשת איש חנק: נידון בחמורה. בשריפה: חמותו ונעשית אשת איש. שהיתה אלמנה כשנשא בתה: נידון באשת איש. ואע''ג דקיל הוא אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש דאי חיילי תרוייהו עליה הוה לן למדייניה בחמורה:

מאמר ולא גזרינן לה אטו אשת שני מתים וא''כ מי שעליה זיקת יבם אחד כו' לא הויא דרשא גמורה אלא אסמכתא בעלמא וקשה דבפרק בתרא דגיטין (דף פב: ושם) אמרי' אלא אשת ב' מתים היכי משכחת לה משמע דהוי דאורייתא ואפי' בחד דוכתא וי''ל דפלוגתא דתנאי היא כדמוכח לקמן בסוף האשה רבה (דף צו:) גבי בן תשע שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת השניה חולצת או מתייבמת הראשונה שהיא בעלת זיקת שני יבמין חולצת ולא מתייבמת ופריך בגמרא ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה צרה מיבום פירוש כי הכא ומסיק לרבי יוחנן דעשו ועשו ופליג תנא דשמעתין אההוא תנא דהאי תנא דשמעתין גזר משום צרה פירוש הא דקא אסר בעלת מאמר משום דאיכא צרה בהדה כדגזר בשמעתין דלמא חליץ והדר מייבם כדפירש בקונטרס אבל משום זיקת שני יבמין לא מיתסרא דלאו דאורייתא ומיהו כי ליכא צרה בהדה נמי אסורה אטו היכא דאיכא צרה כדקאמר התם רבא לעיל דאפי' היכא דליכא צרה בהדה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמא ותנא דהתם לא גזר משום צרה פי' הא דקא אסר לבעלת ביאת בן תשע לייבומי לאו משום צרה אלא אטו אשת שני מתים דהוי בעלמא דאורייתא ודוקא בדידה גזרו אבל בצרתה לא דלא רצו להחמיר גם בצרתה אטו אשת שני מתים וההיא דריש המגרש (גיטין פב:) כההוא תנא וריב''ן פירש שם דלכולי עלמא אשת שני מתים דאורייתא ותנא דהכא גזר אף באשת השני משום צרה דהיינו בעלת מאמר דקא סבר כיון דבעלמא אשת שני מתים דאורייתא מחמירי אפי' באידך ותנא דהתם לא מחמיר כולי האי ולא גזר באשתו של בן תשע אטו בעלת זיקת שני יבמים וקשה דהכא מסיק דטעמא דהך תנא משום הנך גזירות דמפרש הכא ועוד דהתם קרי רבא לאשתו צרה וקאמר נמי ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה צרה כו' והכא קרי לבעלת מאמר צרה וריב''ן הקשה לעצמו שתי קושיות הללו ופר''י עיקר: גט למאמרו כו'. הקשה ריב''ן דתנן בפר''ג (לקמן דף נ.) דיש מאמר אחר מאמר ואם עשה מאמר בזו ובזו צריכה ב' גיטין וחליצה בין יבם אחד לב' יבמות בין ב' יבמין ליבמה אחת אבל יבומי חד מינייהו לא ולרבא יתן גט למאמרו ולא לזיקתו וליבומי אידך ותירץ דלכתחלה אין לעשות כן דגזרינן גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא בדיעבד קאמר הכא רבא דהותרה אפי' היא דכיון דתו ליכא למיגזר בהאי מאמר אטו שאר מאמרות דעלמא לא גזרינן דלא שכיחי כולי האי אבל לכתחלה גזרינן משום האי מאמר גופיה: דאידחיא מהאי ביתא לגמרי לא כ''ש. אע''ג דמהאי בבא שמעינן דאסירא אע''ג דאיחזיא בהך נפילה דלא שמעינן מבבא דלעיל כדאמר לעיל (דף ל.) מ''מ כיון דאידחיא מהאי ביתא לגמרי פשיטא דאסירא אע''ג דחזיא בהא נפילה ולעיל דקאמר טעמא דאיחזיא בהך נפילה (אהאי מתניתין) משום דאכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דאידחיא מהאי ביתא: שנשא חי ואח''כ נשא מת. אע''ג דבכי האי גוונא שרו ב''ש צרה לייבומי לעיל בפ''ק (דף ח.) דכיון דלא חייל איסור אשת אח חשבי שלא במקום מצוה ר''ש לית ליה האי סברא דמכל מקום הרי היא אשת אחיו: לא פקע. ואע''ג דלא חייל איסור אחות אשה אסורה נמי הצרה לייבומי כיון דלא פקע איסור אשת אח כמו אילונית דאוסרת צרתה אע''ג דאין בה אלא איסור אשת אח לחודה וא''ת לר''ש משכחת לה אשת אח מן האב דפוטרת צרתה וליחשבה בהדי ט''ו נשים בפ''ק (דף ב. ודף י.) למ''ד בפלוגתא קא מיירי וכן האי דלעיל דקתני נאסרה עליו עולמית גם היא פוטרת צרתה וליחשבה וי''ל דהני כיון דמכח אחות אשה אסירא בכלל אחות אשה נינהו: ונעשית אשת איש נידון בחמותו. ואין זה מכח זיקה ראשונה דבלאו הכי מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד