דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כג - א

ועדיין מקשינן: מנא לן להתיר דוקא אחותו משפחה?

ואימא פרט לאחותו מחייבי לאוין!

שאם נשא אביו ממזרת, והוליד ממנה בת, אינה חשובה אחותו. כי נאמר שבחייבי לאוין לא תופסים בהן קדושין, ולכן ממעט אותה הכתוב "בת אשת אביך", לפי שנולדה מאשה שאינה אשתו של אביו!?

ומתרצינן: אמר רב פפא: חייבי לאוין כן תפסי בהו קידושין.

משום דכתיב: "כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה ואחת שנואה, וילדו לו בנים, האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה.

והיה ביום הנחילו את בניו, את אשר יהיה לו, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.

כי את הבכור בן השנואה יכיר, לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה".

ולא היה צורך לומר שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם אהב האיש את האשה שילדה לו בכור, או שאהב את האשה השניה, כי זה, דבר פשוט הוא.

ובהכרח שכונת הכתוב היא לחדש שאין חילוק בדין ירושת הבכור בין אם היתה אמו אהובה בעיני הקב"ה או שנואה בעיניו.

ויש לעיין: וכי יש אשה אהובה לפני המקום, ויש אשה שנואה לפני המקום? ולמה קרא הכתוב לאחת מהן אהובה ולשניה שנואה?

אלא, בהכרח, שאהובה, היינו אהובה למקום, בנישואיה, שנעשו נשואיה בכשרות.

ושנואה, שהיא שנואה למקום בנישואיה. דהיינו, שהיה בנשואיה לבעלה עבירת לאו, שהוא דבר השנוא לפני הקב"ה.

ובכל אופן אמר רחמנא על שתיהן "כי תהיינה". ומשמע שיש בהם הויה לאישות, שחלו הקידושין למרות שהן עבירה.

ומכאן מוכח, שקידושין תופסים בחייבי לאוין. ואם כן, אי אפשר למעט את אחותו מחייבי לאוין מהפסוק "בת אשת אביך", שהרי יש בה אישות לאביו.

אך עדיין מקשינן: ואימא, "בת אשת אביך" בא למעט כך:

פרט לאחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לו, שבה לא תופסים קידושין, ואין לאביו אישות באמה.

אמר תירץ רבא: הרי על אחותו שנולדה לאביו מאשה שהיא חייבי כריתות לאביו מדובר לאסור בפסוק זה.

שהרי אמר קרא "ערות אחותך בת אביך או בת אמך, מולדת בית ומולדת חוץ"

וביאורו של הפסוק: בין שאומרים לו לאביך קיים את אשתו, אמה של אחותך, ובין שאומרים לו לאביך הוצא [את אם אחותך] מפני איסור כרת.

ואמר רחמנא שבכל ענין - אחותך היא!

ובהכרח שהמיעוט של "בת אשת אביך" הוא רק לגבי אחותו מהשפחה, בלבד!

ומקשינן: אימא איפכא, שאכן בא הפסוק לומר בין שאומרים לו לאביך קיים, בין שאומרים לו לאביך הוצא.

ועליהם אמר רחמנא "אחותך היא".

אלא שבא הכתוב לרבות לאיסור את אחותו משפחה ואת אחותו מעובדת כוכבים, ולא את אחותו מחייבי כריתות!

ומה ראית לרבות את אחותו מאמו שהיא חייבי כריתות לאביו, ולמעט את אחותו משפחה ומעובדת כוכבים!?

ומשנינן: מסתברא, שאת אחותו מחייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהו קידושין לעלמא. ולכן אחותו הנולדת מאמא שכזאת נחשבת אחותו יותר מאשר אחותו הנולדת משפחה, שאין לאביו בה קידושין כלל.

ופרכינן: אדרבא! שפחה ועובדת כוכבים הוה ליה לרבות שחייב על אחותו הנולדת מהן, הואיל שבהן שייך יותר תפיסת קידושין, דאי מגיירה, שאם תתגיייר השפחה או העובדת כוכבים, הרי אז לדידיה, לאביו, נמי תפסי בה קידושין.

ואילו בחייבי כריתות לא יהיה לאביו קידושין לעולם!?

ומסקינן: חייבי כריתות עדיף לרבות, שכן בשפחה אין כעת כלל תפיסת קידושין, ומה ששייך בה קידושין כשתתגייר אינו סיבה לרבותה. שהרי לכי מגיירא, לכשתתגייר - גופא אחרינא היא!

ואין זה נחשב שיש בה עתה, כשהיא בגיותה, צד של תפיסת קידושין.

ולכן מיעט "בת אשת אביך" את אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים, שאין לאף אחד בה תפיסת קידושין.

ועתה חוזרת הגמרא לדון במחלוקתם של רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה, האם חייבים על אחותו שהיא בת אשת אביו שתיים, גם על אחותו וגם על בת אשת אביו.

והוינן בה: ורבנן, שמחייבין גם על בת אשת אביו, וצריכים את הפסוק לגופו, ואין הם דורשים ממנו את המיעוט של רבי יוסי ברבי יהודה, להוציא את אחותו הנולדת מן השפחה ומן עובדת כוכבים -

למעוטי אחותו הנולדת משפחה ועובדת כוכבים - מנא להו?

ומתרצינן: רבנן נפקא להו, לומדים זאת, מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה". שמשמע מכאן שאין ילדיה מתייחסים לבעלה, ואין לבניו או לבנותיו אחוה עם בני השפחה.

ורבי יוסי ברבי יהודה - למה הוצרך למעט זאת מ"בת אשת אביך", ולא למד כרבנן?

היות והוא סובר שצריכים למעט משני פסוקים:

חד בשפחה, הפסוק "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" בא למעט אחותו הנולדת משפחה.

וחד בעובדת כוכבים, הפסוק "בת אשת אביך" בא למעט אחותו הנולדת מעובדת כוכבים.

וצריכי פסוקים נפרדים למעט את שתיהן.

דאי אשמועינן שאין לו אחוה לנולדים מן השפחה, הוה אמינא כי רק לנולדים מהשפחה אין לו אחוה, משום דאין לה חייס, אלא היא משולה לחמור, שאין יחוס לילדיו.

ולכן אין אחוה לבניו ולבנותיו עם הבנים והבנות הנולדים מהשפחה.

אבל לנולדים מעובדת כוכבים, דאית לה חייס, שהיא מתייחסת לאביה, אימא לא התמעטו. ויש להם אחוה עם בניו.

ומאידך, אי אשמועינן שאין אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים, הוה אמינא כי רק ממנה אין אחוה, משום דלא שייכא עובדת כוכבים במצות, ואין לה כל שייכות לישראל.

אבל הנולדים לו משפחה, דשייכא במצוות, שהרי עבד חייב בכל מצוות שהאשה חייבת בהן - אימא לא התמעטו מאחוה.

ולכן צריכא את שני פסוקים, למעט הנולדים משפחה ומעובדת כוכבים מאחוה.

ושוב מקשינן: ורבנן, שלמדו למעט מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" האמור בשפחה, תקשה להו: הרי אשכחן, מצאנו בהאי קרא מקור למעט רק הנולדים משפחה, אך למעט אחוה לנולדים לו מעובדת כוכבים - מנא להו לרבנן?

וכי תימא נילף לעובדת כוכבים משפחה, הרי כבר ביאר רבי יוסי ברבי יהודה דהנהו שני קראי מצרך צריכי!

והצריכותא היא משום שאי אפשר לדמות עובדת כוכבים לשפחה.

ומתרצינן: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אמר קרא בספר דברים [ז ג] בענין שבעת האומות שהיו בארץ ישראל, והצטוינו להשמידם ולא לחון אותם. וכמו כן ציוה הכתוב:

"לא תתחתן בם.

בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך.

כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים".

ומלשון הכתוב משמע שיש חילוק בין גוי שבא על בת ישראל, לבין ישראל שבא על הגויה.

ומשמע, מדכתיב "כי יסיר" ולא כתיב "כי תסיר", כי דוקא בנך מישראלית קרוי "בנך". ולכן אמר הכתוב שלא תתחתן בת ישראל לגוי, כיון ש"בנך", הבן שיולד לה ממנו יהיה ישראל, ויהיה נקרא "בנך".

ואילו אביו הגוי יסיר אותו מאחרי ה', לעבוד עבודה זרה.

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי "בנך", אלא "בנה" ולכן לא אמרה תורה שיש לחוש גם בבנה של העובדת כוכבים הנישאת לישראל שמא היא תסיר את הבן שיולד לו ממנה מלהיות ישראל.

כי אין הוא מתייחס לאביו הישראל, אלא רק לאמו הגויה, ואין כאן חשש הסרה מאחרי ה'.

ואם כן, מפורש בתורה, שהנולדים לישראל מעובדת כוכבים אינם מתייחסים אחריו אלא אחר האם. ולכן אין להם אחוה עם בניו הנולדים לו מישראלית.

אמר רבינא: שמע מינה, מהפסוק המדבר בבת ישראל שנישאה לנכרית, ואומר "כי יסיר את בנך מאחרי", שבן בתך, הבא מן העובד כוכבים - קרוי "בנך"!

והוינן בה: לימא, האם רצונך לומר שקסבר רבינא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר!? [1]

שהרי סתימת לשונו, שקרוי "בנך", משמע שהוא ישראל כשר, והרי נחלקו בדבר לקמן [דף מה א], אם הוא כשר או ממזר.

ודחינן: אין ראיה מדבריו שהוא כשר לגמרי.

אלא נהי, על אף דממזר לא הוי, כשר נמי לא הוי.

אלא "ישראל פסול" מקרי, כיון שנולד מעובד כוכבים.

ומקשינן: משמע מכאן, שלפי כולי עלמא, בן ישראל שבא על עובדת כוכבים מתייחס אחר אמו, שולדה כמוה.

ולכאורה אין ראיה מהפסוק של "כי יסיר את בנך מאחרי" לכך!

כי האי קרא רק בשבעה אומות בלבד כתיב.

ומתרצינן: דרשינן מ"כי יסיר" - לרבות כל המסירין!

והיינו, שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמוה.

ולכן, אם האמא היא עובדת כוכבים, אין הולד ישראל.

ומקשינן: הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא, ואף אם לא היה כתיב בפסוק את הטעם, היה אומר שטעם האיסור שמא יסיר הגוי את בנו הישראל מאחרי ה'. ולכן, לפיו, כשנכתב הטעם בפסוק, הוי יתור.

ודרשינן ממנו, לרבות את כל המסירין.

דהיינו, שנכתב הטעם כדי לאסור אף בשאר האומות, ומכאן אנו לומדים שבכל האומות ולדה של האשה הוא כמותה.

אלא לרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא, הרי יש צורך לכתוב לבאר את הטעם של "כי יסיר".

ומהטעם הזה יש ללמוד שהפסוק מדבר רק בשבע האומות, שהן אדוקין בעבודת כוכבים, ורק בהן יש את הטעם של "כי יסיר", ולא בשאר אומות.

ואם כן, מנא להו ללמוד לשאר האומות, שישראל הבא עליהן, ולדן הוא נכרי, כמו האם?

ומתרצינן: מאן תנא, מי הוא התנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה, וולמד למעט אחוה בעובדת כוכבים מ"כי יסיר" -

הרי שיטת רבי שמעון היא.

ורבי שמעון הרי דריש טעמא דקרא. ונמצא, שהטעם האמור בכתוב הוא מיותר, וממנו הוא למד לרבות את כל האומות.

הערות

[1] כך הביאור לפי רש"י שגורס הולד כשר. אך תוס' ושאר הראשונים גרסו הולד ממזר, וביארו שנוצר מעבירה. ואדרבא אם היה מתייחס לעכו"ם לא היה ממזר, שאין ממזרות בעכו"ם. וזה דחינן, שאינו ממזר אלא רק פסול.

ואימא [ואמור] שבא הכתוב "בת אשת אביך" ללמד פרט לחייבי לאוין, שאם נשא אביו אשה שאסור לו באיסור לא תעשה לשאתה, כגון ממזרת, לא תיחשב זו כאשתו ולא תהיה לו אחותו ממנה כאחות! אמר רב פפא: חייבי לאוין תפשי בהו [תופסים בהם] קדושין למרות שיש בכך איסור, ולכן אפשר לקרוא לה אשת אביך.

וראיה לדבר, ממה דכתיב [שנאמר]: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה" (דברים כא, טו), ויש להבין: וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום, שהכתוב קורא לה אהובה ושנואה סתם, ולא אומר אהובה לבעלה ושנואה לבעלה? אלא הכוונה היא: "אהובה" — אהובה בנישואיה, שהיו נישואיה כשרים, ו"שנואה" הכוונה: שנואה בנישואיה, ואמר רחמנא [ואמרה התורה] על שתיהן "כי תהיין", משמע שיש בהן הוויה, כלומר: קשר נישואין.

ושואלים: ואימא [ואמור] — פרט לחייבי כריתות, בא הכתוב ללמד, שאם בא אביו על ערוה שחייב עליה כרת — מאחר ובאשה זו אין לאב הוויית אישות, שהרי אין קידושין תופסים בה, שמא אחות הנולדת מאשה כזו לא תיאסר עליו משום בת אשת אביו? אמר רבא, אמר קרא [הכתוב]: "ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ" (ויקרא יח, ט), כלומר, בין מאשה שאומרים לו לאביך "קיים" (השאר אותה בבית), בין שאומרים לו לאביך "הוצא" מפני שהיא ערוה עליך, ואמר רחמנא [ואמרה התורה] "אחותך היא" (שם יא), כלומר, אף זו שהיתה ערוה על אביך, בתה נקראת "אחותך".

ושואלים: אימא [ואמור] בין שאומר לו אביך "קיים" בין שאומר לו אביך "הוצא", ואמר רחמנא [ואמרה התורה] "אחותך היא", וכוונתו לרבות אחותו משפחה וגויה! ודוחים: אמר קרא [הכתוב]: "בת אשת אביך" (שם), כלומר, מי שיש לו אישות (קשר נישואין) לאביך בה, פרט לאחותו משפחה וגויה שאין לו לאביך אישות באמה.

ושואלים: כיון שהכתוב באיסור אחותו מרבה וממעט, ומה ראית להכניס ולכלול בו בת חייבי כריתות ולהוציא בת שפחה וגויה? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] חייבי כריתות הוה ליה [היה לו] לרבות, שכן תפסי [תופסים] בהן קדושין לעלמא [בכלל], שאף על פי שלאביו אסורה אשה זאת, מכל מקום מותרת היא לאחרים.

ודוחים: אדרבה (להיפך), שפחה וגויה הוה ליה [היה לו] לרבות, דאי מגיירה [שאם היא מתגיירת] לדידיה נמי תפסי [לו עצמו גם כן יתפסו] בה קדושין! ומשיבים: לכי מגיירה [כאשר היא מתגיירת] — גופא אחרינא [גוף אחר] היא, כלומר, שוב איננה נחשבת כאותה אשה, אלא כאדם אחר, ובהיותה גויה — אין בה קשר אישות ולכן בא הכתוב והוציאה.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] הלומדים ענין אחר מהפסוק "ערות אשת אביך" — הלכה זו למעוטי [למעט] אחותו משפחה וגויה מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: נפקא להו [יוצא, נלמד להם] הדבר ממה שנאמר בשפחה כנענית הנשואה לעבד עברי: "האשה וילדיה תהיה לאדניה" (שמות כא, ד), ולמדים מכאן שבני השפחה אינם מתייחסים כלל אל אביהם היהודי אלא אל אמם השפחה.

ושואלים: ור' יוסי בר' יהודה מדוע אין גם הוא לומד מכאן? ומשיבים: חד [פסוק אחד] ("האשה וילדיה") נצרך ללמדנו בשפחה, וחד [ופסוק אחד] צריך ללמדנו לענין גויה. ומעירים, וצריכי [וצריכים] שני פסוקים לשם כך, דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בשפחה, הייתי אומר: משום שאין לה חייס [יחוס], שמהתורה נראה שלגבי בני השפחה אין כל יחוס משפחת אב, אבל גויה דאית [שיש] לה חייס [יחוס] — אימא [אמור] שלא, ולכן היה צריך לומר שגם בת הגויה איננה נחשבת לבתו.

ולהיפך: ואי אשמעינן [ואם היה משמיענו] רק בגויה, הייתי אומר משום דלא שייכא [שאיננה שייכת] כלל במצות, ולכן אין לילדיה קשר לישראל, אבל שפחה דשייכא [ששייכת] במצות, שהרי השפחה, כמו העבד, מצווה על קיום כל מצוות לא תעשה ומצוות עשה שאין הזמן גורם לחיובם, אימא [אמור] שלא, וילדיה ייחשבו כבני אביהם היהודי, על כן צריכא [נצרכה] גם הוכחה נוספת זו.

ושואלים: ורבנן, אשכחן [וחכמים, מצאנו] כבר הוכחה, על פי שיטתם בשפחה, שילדיה אינם נחשבים כבני אביהם היהודי, אבל בנים שנולדו לישראל מגויה מנא להו [מניין להם] שאינם נחשבים יהודים? וכי תימא נילף [ואם תאמר כי נלמד] זאת משפחה — הלא כפי שהוכחנו הנהו מצרך צריכי [שני הדברים הללו צריכים] שייאמרו שניהם, ואי אפשר ללמדם זה מזה!

ומשיבים: אמר ר' יוחנן משום [בשם] ר' שמעון בן יוחי: הוכחה לדבר זה ממה שאמר קרא [הכתוב]: "ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי" (דברים ז, ג-ד), ללמד: בנך הבא מישראלית — קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך, אלא בנה. וכיון שלא חשש הכתוב לילדים הנולדים מן הגויה, משמע שאין בן הגויה מתייחס כלל אחר אביו הישראלי.

אמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן] שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בכל זאת בנך. ושואלים: לימא קסבר [האם לומר שסבור] רבינא כי גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר? ומשיבים: אין להוכיח מכאן הוכחה גמורה כי נהי [אם אמנם] שממזר לא הוי [איננו] — כשר נמי לא הוי [גם כן איננו], אלא ישראל פסול מיקרי [נקרא] ופסול לענין נישואין לכהונה.

ושואלים: לטעמו של ר' שמעון, הלא האי [פסוק זה] בשבעה אומות, הכנעני והחתי וכו' כתיב [נאמר], ולא נאמר בעמים אחרים? ומשיבים, הרי נאמר שם בפסוק טעם לדבר: "כי יסיר" — לרבות כל המסירים. כלומר, בא לרבות כל האומות שאף הן מסירות מאחרי ה'.

ושואלים: הניחא [זה נוח] לר' שמעון, דדריש טעמא דקרא [שדורש את טעם הכתוב], כלומר, שהוא סבור שמאחר שיש לכתוב טעם מסויים, אפשר ללמוד ממנו כאילו היה הטעם מפורש, אלא לרבנן [לחכמים], שאינם דורשים טעם הכתוב, מנא להו [מניין להם] דין זה בשאר אומות? ומשיבים: מאן תנא דפליג עליה [מי הוא התנא שחולק עליו] על ר' יוסי בר' יהודה — ר' שמעון היא, ואם כן, לדעת ר' יוסי בר' יהודה המקור ללימוד זה הוא מן הכתוב "בת אשת אביך" והחולק עליו לענין דרשה זו הוא ר' שמעון, ור' שמעון, כפי שאמרנו, למד אותו ענין מכתוב אחר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara raises a challenge: And say that the verse: “The daughter of your father’s wife” comes to exclude women who were forbidden, as they are liable for violating prohibitions but were nevertheless married to his father, such as a mamzeret. If so, his sister from such a union would not be considered his sister. Rav Pappa said: Betrothal comes into effect with women who are forbidden, and one would be liable for violating prohibitions despite the fact that union with them is forbidden, and so she is called the wife of your father.

This is derived from the verse in which it is written: “If a man has two wives, the one beloved, and the other hated” (Deuteronomy 21:15). Is there one who is loved by the Omnipresent and one who is hated by the Omnipresent? Rather, “beloved” means her marriage is beloved, as it was permitted for her to be married, in accordance with halakha, and “hated” means her marriage is hated because it was not permitted for her to be married, according to halakha. And the Merciful One states: “If a man has two wives,” meaning that both are considered to be married.

The Gemara asks: Say that this verse comes to exclude a union between one’s father and a woman that is forbidden to him as they are liable to receive karet, and that since betrothal does not come into effect with her there is no marriage bond. Perhaps a sister born of such a woman would not be prohibited as the daughter of one’s father’s wife. Rava said that the verse states: “The nakedness of your sister, the daughter of your father, or the daughter of your mother, whether born at home or born outside” (Leviticus 18:9). This includes all daughters, whether from a woman for whom the Sages tell your father: Maintain her within your home, or whether the Sages tell your father she is a woman who is forbidden to him and therefore: Send her out of your home. And the Merciful One states that nevertheless: “She is your sister.” Even the daughter of a woman who was forbidden to your father such that both parties are liable to receive karet is called your sister.

The Gemara asks: Say that whether the Sages say to your father: Maintain her, or whether they say to your father: Send her out, and the Merciful One states that “she is your sister,” this comes to include the additional cases of his sister from a Canaanite maidservant or a gentile woman. The Gemara rejects this: The verse states: “The daughter of your father’s wife,” and this means whoever can enter a marriage bond with your father. This excludes his sister from a Canaanite maidservant or gentile woman, with whom no marital bond is possible.

The Gemara asks: Since the verse rendering his sister forbidden both includes and excludes cases, what did you see as a reason to include a daughter from a woman who is forbidden and both parties are liable to receive karet, and to exclude the daughter of a Canaanite maidservant or gentile woman? The Gemara answers: It stands to reason that those relationships that are forbidden because they render both parties liable to receive karet should be included, since in general betrothal can come into effect with them. This is because although this woman is forbidden to his father, she is nevertheless permitted to other men.

The Gemara rejects this: On the contrary, it should include a Canaanite maidservant or a gentile woman, as, if she converts, betrothal can come into effect with the father himself. The Gemara answers: When she converts, she is considered like a different body, i.e., a new person, but when she was a gentile there was no possibility of marital relations with her. Therefore, the verse excludes her.

The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who infer a different matter from the verse “your father’s wife’s nakedness,” from where do they derive the halakha to exclude one’s sister from a Canaanite maidservant or gentile woman? The Gemara answers: They derive it from that which was said with regard to a Canaanite maidservant who was married to a Hebrew slave: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). From here they learn that the lineage of the maidservant’s children is connected only to their mother and not at all connected to their Jewish father.

The Gemara asks: And why does Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, not learn this from here? The Gemara responds: One verse was necessary to teach the case of a Canaanite maidservant, and one verse was necessary to teach the case of a gentile woman. And both verses are necessary, as, if the Torah taught us only about a Canaanite maidservant, one could say she is excluded only because she does not have a pedigree, since the Torah ascribes no family relationships to maidservants, but with regard to a gentile woman who does have a pedigree, say no. It was therefore necessary to say that one’s daughter by a gentile woman does not have the legal status of a daughter.

Conversely, if it would teach us only the case of a gentile woman, one might say that this is because she does not have any connection with the mitzvot and therefore her children are in no way Jewish. But since a Canaanite maidservant has a connection with the mitzvot, as she is obligated to observe the prohibitions in the same way as a Jewish woman, say no, i.e., her children should be considered children of their Jewish father. Therefore, this additional proof is necessary.

The Gemara asks: And according to the opinion of the Rabbis, we found a source that the children of a Canaanite maidservant are not considered the children of their Jewish father, but from where do we derive that children born to a Jewish father by a gentile woman are not considered his children? And if you say: Let us derive it from the case of the Canaanite maidservant, it has already been shown that these are both necessary, and one cannot be derived from the other.

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The verse states: “Neither shall you make marriages with them: Your daughter you shall not give unto his son, nor his daughter shall you take unto your son, for he will turn away your son from following Me” (Deuteronomy 7:3–4). This teaches that your son born from a Jewish woman is called your son, but your son born from a gentile woman is not called your son, but her son. The verse teaches that since the son of a gentile woman is her son alone, he is not considered related at all to his Jewish father.

Ravina said: Conclude from here that the son of your daughter by a gentile father is nevertheless called your son, i.e., grandson. The Gemara asks: Shall we say that Ravina holds that if a gentile or slave engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is of unflawed lineage? The Gemara answers: There is no conclusive proof from here, because granted, she is not a mamzer, but nevertheless she is still not of unflawed lineage; rather, she is called a Jew who is unfit to marry into the priesthood.

The Gemara asks with regard to Rabbi Shimon’s reasoning: Was this verse not written in relation to the seven nations who inhabited the land of Canaan when Joshua entered Eretz Yisrael but not with regard to other nations? The Gemara responds that the words “He will turn away” comes to include all those who would turn one’s grandson away from God, i.e., any gentile.

The Gemara asks: This works out well for Rabbi Shimon, who interprets the rationale behind the mitzva in the verse and draws halakhic conclusions based on that interpretation. Although the verse is stated with regard to the seven nations, the reason for the verse applies to all other gentile nations. However, according to the opinion of the Rabbis, who do not draw inferences from the rationale of the verse to apply this ruling to all other nations, from where do they derive this halakha? The Gemara answers: Who is the tanna who disagrees with Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? It is Rabbi Shimon, who applies the rationale of the verse to all other nations.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בין שאומרים לו לאביך הוצא. פירוש לאו דוקא שאם כן חייבי לאוין משמע אלא בין שהיא בבית אביך בין שהיא חוץ מבית אביך דהיינו חייבי כריתות והוצא מביתך בלא גט קאמר לפי שאינה אשתך ואלו חייבי לאוין לאו מולדת חוץ היא.
וקשיא לי כיון דרבי רחמנא אף חייבי כריתות כי תהיין למה לי ולא קשיא דלאו משום וילדו לו אצטריך שיהא הולד כמותו אלא לומר דקדושין תופסין בהן דלא תיתי מיבמה כדאיתא בשילהי פרק האומר שבמסכת קדושין (דף ס"ח).

ואסקינן הכא מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ב"ר יהודה ר' שמעון. והתם בשלהי האומר אמרינן הניחא לר' שמעון אלא לרבנן מאי איכא למימר אמר קרא אחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לא תפסא בה הוי' אשכחין דלא תפסא בה קדושין ולדה כמוה מנא לן דאמר קרא וילדו לו כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו ובל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו פי' כי תהיין לאיש דריש לומר כל היכא דקרינא ביה כי תהיין לשום איש בעולם קרינא ביה וילדו ואפילו חייבי כריתות במשמע אבל שפחה ונכרית דלא קרינא ביה כי תהיין לשום איש בעולם לא קרינא ביה וילדו.
ולההיא מסקנא דהתם חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין לא מכי תהיין נפקא כדאמר רב פפא אלא מדגלי רחמנא בחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי דגמרינן מאחות אשה מכלל דחייבי לאוין תפסי בהו קדושי והא דאמר רב פפא בשמעתין אתיא כאידך לישנא דאמר התם רב אחא בר יעקב אתיא בק"ו מיבמה והאי מסקנא דהכא אתיא כרב פפא ורב אחא בר יעקב דאיצטריך להו כי תהיי' לחייבי לאוין ולא נפקא להו מאחות אשה דכולה סוגיין בתר תרוציה דרב פפא רהטא ולדידיה איתמר ומסקנא דהתם כלישנא קמא דמפקי להו מאחות אשה ומייתר כי תהיין לולד שפחה ונכרית שהוא כמוה, כנ"ל.
וא"ת למסקנא דהתם מולדת בית או מולדת חוץ דרבי רחמנא בחייבי כריתות למה לי תיפוק לי' מכי תהיין דכל היכא דקרינא ביה כי תהיין לשום איש קרינא ביה וילדו לו לא קשיא דאי לאו אחותך היא דמולדת חוץ הוה אמינא כל היכא דקרינא ביה כי תהיין לאיש זה קרינא ביה וילדו חייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי לא קרינא ביה וילדו לו, משום הכי צריכי.

בנך מישראלית קרוי בנך וכו'. מפורש בקדושין בפרק האומר (דף ס"ח).

בנך מישראלית קרוי בנך וכו'. כתבתי בקדושין שלהי פרק האומר (סח, ב ד"ה בנך) בס"ד.

ואימ' פרט לחייבי לאוין פי' ונימא דלא תפסי בהו קדושי' אמר רב פפא חיבי לאוין תפסי בהו קדושי' דכתי' עד אמר רחמנא כי תהיינה לאיש ופליגא האי דרשא אההיא דאמרי' בשילהי פ' האומר גבי בת עכו"מז ולדה כמוה מנא לן אמר קרא כי תהיינה לאיש וילדו לו כל היכא דקרינא ביה וילדו לו דרשי' כל היכא דהויא בה הויי' לשום איש כגון חייבי כריתות ומיתות ב"ד קרינא ביה וילדו לו כל היכא דלא קרינא ביה תהיינה לאיש שאין קדושי' תופסי' בה לשום איש כגון שפח' לבת עכו"מז לא קרינן ביה וילדו לו וכיון דמצרי' לההי' דרשא ליכא למדר' תו מינה ההיא דרב פפא ולרב פפא חייבי לאוין דתפסי' בהו קדושי' מכי תהיינה לאיש וחייבי כריתות דלא תפסי בהו קדושי' דגמרי' מאחות אשה דכתי' לא תקח. והא דולדה כמוה נפקא ממולדת חוץ כדדרשי בסמו' ומאן דדריש כי תהיינה לאיש כי התם נפקא ליה בקדושי' תופסי' בחייבי לאוין מדגלי רחמנא מחייבי כריתות ונפקא ליה ולד הולך אחר הזכר בחייבי כריתות מכי תהיינה לאיש וילדו לו וא"ת א"כ מולדת חוץ למה לי י"ל דאי לאו מולדת חוץ הוה דרשי' כי תהיינה לאיש זה הכתוב מדבר בפנוי' שקדשן דלדידי' תפסי בה קדושי' ותו לא שמעי' מכי תהיינה מיעוט' לולד שפחה ובת עכו"מז:

בין שאמר לאביך קים בין שאומר לאביך הוצי' וא"ת א"כ מהכא מרבי' אחותו מחייבי לאוין נמי כי שקולים הם ויבאו שניה' ואמאי אצטריך רב פפא לדרשא דלעיל וי"ל דאין הכי נמי אלא דרב פפא בעא לפרושי קושטא דמילתא דחייבי לאוין תופסי' בהו קדושי' ולא מעטי כלל מבית אשת אביך ובר מהא דהאי לישנא דנקט לישנא דתלמודא בין שאומר לאביך הוציא לאו דוקא דמולדת חוץ משמעותו כל מי שהוא חוץ שאינה צריכה גט דלא תפסי בה קדושי' כגון חייבי כריתות אלא דנקטי לרווח' דמילתא כיון דהני קושטא דמילתא שאף חייבי לאוין חייבי עליהם ומיהו לא אצטריך קרא אלא לחייבי כריתות וכדאמרן ומה ראית כלומר דקראי לאו מוכחין בה כלו' אל מי מרבה או למי ממעט וסברא דמכרע' נמי ליכ' ומהדר' מסתבר' וכו' :

כי יסיר את בנך וכו' כבר פי' במס' קדושי' בס"ד כי יסיר לרבות כל המסירי' וק"ל א"כ נימא דשאר עכו"מז אסורי' לבא בקהל לאח' גירותן דהא כי כתיב לא תתחתן בם היינו בעכו"מתן דבגרותן אית להו חתנות וי"ל דלא תתחתן בם בין בגירותן בין בעכו"מתן משמע וכתבה רחמנא לאסור שבעה עממין דכתיב לעיל מיניה אפי' בגירותן אבל כשריבה בקרא דכי יסיר שאר עממין לא ריבה אותם אלא בעכו"מתן שהם בני עשר' דמכיון שנתגיירו שוב אינם מסירים:

אלא לרבנן מאי איכא למימר פרש"י ז"ל דלדידהו כיון דלא דרשי טעמ' דקרא בכמה דוכתי כר' שמעון אלא דר' שמעון אזיל בתר טעמא דקרא ומחדש דינים כפי הטעם כי ההוא דפליג גבי משכון אלמנה דרבנן שבקי קרא כפשוטי' דלא פליג רחמנ' בין ענייה לעשיר' וכבר פירשנו במקומו' אחרים בס"ד:

מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ר"ש ובמס' קדושי' בסוף פ' האומר ומייתי לה אפי' לרבנן מכי תהיינה לאיש אלא דהכא לא אוריך תלמוד' לאוקמ' בשיטת רב פפא דלעיל דלית ליה ההיא דרשא וכדכתיב לעיל והכין אורח' דתלמודא בדוכתי' טובא כדכתיבנא בכמה דוכתי אחריני בסיעתא דשמיא:

א) ועוד דפשיטא דאין לבני' להפסיד לכך נחלתם:

בין שאומרים לאביך הוצא והיינו חייבי כריתות דליכא לאוקמי בחייבי לאוין דהא כבר שמעינן להו מכי תהיינה שהרי קדושין תופסין בהם ועוד ניחא לאוקמי בחייבי כריתות דמשמע הוצא משום דהוי אשה דלא תפסי בה קדושין והיינו חייבי כריתות דאילו חייבי לאוין קדושין תופסין:

חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים וצריכי. ותימה דבפרק האומר משמע דלא צריך רק חד קרא לשפחה ועובדת כוכבים דפריך אלא האשה וילדיה למה לי ולא קאמר חד לשפחה וחד לעובדת כוכבי' וי"ל דהכא היינו טעמא דאצטריך תרי קראי משום דחזינן הכא דאף חייבי כריתות דלית בהו קדושין מרבינן מדכתיב מולדת חוץ בין שאומרים לאביו הוצא. א"כ אי ליכא תרי קראי לשפחה ולעובדת כוכבים לא הוה ממעטינן רק חד מינייהו שהרי יש לנו לרבות כל מה שנוכל דהא אף חייבי כריתות מרבינן אבל התם אין לחלק ביניהם ותימה כי קאמר הכא אשכחן שפחה עובדת כוכבים מנלן אמאי לא משמע דנפקא מדכתיב כי תהיינה וילדו כל היכא דקרינא ביה כי תהיינה קרינא ביה וילדו לו ושפחה ועובדת כוכבים לא בני הויה נינהו דהכי קאמר תלמודא בפרק האומר וי"ל להא דפרישית ניחא דהכא לא מצי למימר כן משום דאף חייבי כריתות דלא קרינן בהו נמי כי תהיינה מרבינן הכא ממולדת חוץ:

תוס' בד"ה ואי אשמועינן עובדת כוכבים כו' וי"ל דה"א טעמא דלא שייכא במצות עדיף כו' עכ"ל פירוש דע"כ אית ליה לתלמודא דהני טעמי אינם שקולים דאל"כ לימעטו תרוייהו מבת אשת אביך דהי מנייהו מפקת אלא דאית ליה לתלמודא דחד טעמא עדיף ודקדקו התוספות לומר דהאי טעמא דלא שייך במצות הוא עדיף אבל ליכא למימר דאית ליה לתלמודא דטעמא דאין לו חייס עדיף דאם כן תוסיף הקושיא דלעיל דהשתא ודאי לא היה צריך כלל לצריכותא דעובדת כוכבים דכיון דלא מפרש בהדיא דאידך קרא ודאי לא הוה מוקמינן ליה אלא בשפחה דאין לה חייס עדיף ולכך הוכרחו למימר דלא שייך במצות עדיף דבזה יתיישב נמי קושיא דלעיל דצריך לצריכותא דעובדת כוכבים משום דקים ליה לתלמודא דהאי קרא דלא מפרש בהדיא לא הוה מוקמינן ליה אלא בעובדת כוכבים משום דטעם דלא שייך במצות עדיף טפי ומיהו לא הוה אתיא מהך קרא דמפרש ביה שפחה כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בעובדת כוכבים וכמ"ש התוספות:

תד"ה וכי יש אהובה וכו' וי"ל דמשמע ליה אהובה ושנואה בנשואיה כו' עכ"ל. ואי לאו כי יש אהובה ושנואה לפני המקום הוה אתי ליה שפיר כי תהיין לבעלה שנואה ואהובה נשואין יותר מנשואי האחרת עכ"ל גליון:

ד"ה קסבר רבינא כו'. וכן גירסת הקונטרס התם וכן נראה כו' עכ"ל. ת"י:

תוס' ד"ה קסבר רבינא וכו' עד וכן גורס התם וכו'. פירוש רש"י בעצמו גורס התם הולד ממזר:

בא"ד דאמר בפרק יש בכור וכו' עד והיינו מ"ד הולד ממזר. פירוש דמ"ד אין מזהמין הוא אותו מ"ד דס"ל דהולד ממזר משום דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים ומ"ד מזהמין היינו אותו מ"ד דס"ל דאין הולד ממזר משום דשדינן ליה בתר עובד כוכבים וה"ק לא מבעיא למאן דס"ל דהולד ממזר דלא שדינן ליה אחר עובד כוכבים אלא בתר דידה פשיטא דפטור מה' סלעים דהא היא לויה אלא אפי' למ"ד וכו' ורש"י פי' שם איפכא דמ"ד אין מזהמין דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים אלא בתר אימיה שדינן ליה היינו אותו מ"ד דס"ל דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומ"ד מזהמין הוא מ"ד דס"ל דהולד ממזר ע"ש:

רש"י ד"ה ולי נראה עד סה"ד נמחק. ונ"ב זה אינו מדברי רש"י:

תוס' בד"ה קסבר כו' וכן גרס התם כו' והא דאמרינן בפרק יש בכור כו' כצ"ל:

בא"ד ובקונטרס לא פירש שם כן. נ"ב פירוש שהוא מפרש לא תימא למ"ד אין מזהמין כו' ולא שדינא בתר עובדי כוכבים אלא בתר ישראלים והולד כשר אלא אפילו למ"ד מזהמין ושדינן בתר עובדי כוכבים אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי כו':

בד"ה מאן תנא כו' בענין אחר דאמר קרא כו' כצ"ל:

גמרא ח"ל תפסי בהו קדושין כו' אלא כו' שנואה בנשואיה וא"ר כי תהיינה. ע"ש בקדושין טעם מדוע לא מוקמינן בחייבי עשה:

שם אימא בין שאומרים לו לאביך כו' שאומרים לו לאביך הוצא. כצ"ל:

שם א"ק כי יסיר את בנך כו'. עי' תוי"ט שהביא לשון הה"מ בפ"א מהל' יבום על מש"כ הרמב"ם שם להך דרשה דכי יסיר ויש מפרש בדרך אחרת כו' ואומר אני כו' נראה שהבין כוונתו על הלמוד האחר שבגמרא שם ובמחכ"ת שגה בזה דפשוט דכוונתו על הפירושים האחרים שנאמרו בלמוד הזה דכי יסיר שהרמב"ם נראה שמפרש כפי' הר"ת השני שבתוס' שם ויש עוד פירושו הראשון ופרש"י:

גמרא, האי באומות כתיב.
ק"ל מ"מ נילף מאומות ושפחה, דכי פרכת מה לאומות דאדיקי בע"ז שפחה תוכיח, ואי דמה לשפחה דאין לה חייס אומות יוכיח, ואולי דידע הגמרא שיש איזה פירכא כל דהוא על מה הצד:

פרט לחייבי לאוין. אם נשא אביו ממזרת והוליד בת לאו אחותו היא ואימא דלא תפסי בהו קדושי: יש אהובה לפני המקום. צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה: שנואה בנישואיה. בעבירה: כי תהיינה. דאית בהו הויה: ואימא. דהאי בת אשת אביו פרט לאחותו מחייבי כריתות דאין אישות בה לאביך דהא לא תפסי בהו קדושין דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה לא תקח אין לך בה לקוחין בפ' האומר לחברו בקדושין (דף סז:): שפחה אין לה חייס. אין לה יחס דכתיב עם החמור (בראשית כב) ועובדת כוכבים מתייחסת על שם אביה דכתיב בלאדן בן בלאדן (מ''ב כ) הדרימן בן טברימון (מ''א טו): שפחה שייכא במצות. כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה (חגיגה דף ד.): כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי תסיר ש''מ הכי קאמר בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי תסיר בת העובד כוכבים את בנך שתלד מאחרי אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך: ש''מ. מדכתיב כי יסיר את בנך ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים אלמא בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי נמי בנך: לימא קסבר רבינא וכו' הולד כשר. ולקמן פליגי בה בהחולץ (דף מה.) (ול''נ דהולד ממזר גרסי' דלא הוי כגר שנתגייר אלא צד ישראלית יש בו ושייך ביה ממזרות): בשבעה אומות כתיב. ושאר עובדות כוכבים מנלן דולדה כמוה: לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא. בפרק המקבל בבבא מציעא (דף קטו.) אלמנה עניה אין ממשכנין אותה אבל עשירה ממשכנין שאין אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה שם רע בשכנותיה אלמא דריש טעמא דלא תחבול בגד אלמנה משום שם רע ומוציא עשירה מן הכלל והכא נמי לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר את בנך ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר קרא כי יסיר לרבות שאר מסירין: אלא לרבנן. איצטריך קרא לפרושי טעמא בז' אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן כדקיימא לן (חולין דף יג:) עובדי כוכבי' שבחו''ל לאו עובדי עבודת כוכבי' הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן ולא אייתר ליה רבויא ושאר אומות מנלן ודכוותיה אמרינן בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר''ש הוי לא יסור לרבויא דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא ולרבנן דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא הכא קרא פירש טעמא:
וכי יש אהובה לפני המקום. דפשיטא דבשביל אהבת ושנאת הבעל לא יפקיע המקום זכות בנה ואם תאמר ונימא שנואה היינו רשעה דהיא שנואה לפני המקום וי''ל דמשמע ליה אהובה ושנואה בנישואיה ואם ברשעה מדבר בלא נישואיה נמי יש לשנאותה: ורבי יוסי ברבי יהודה חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים. וא''ת ולמה לי קרא דהאשה וילדיה דמבת אשת אביך נפקי תרוייהו דאין אישות לאביך בה וי''ל דהוה מוקמינן קרא בדמסתברא טפי ואידך הוה מרבינן ממולדת חוץ בין שאומרים לאביך הוצא כי היכי דמרבינן מיניה חייבי כריתות: ואי אשמועינן עובדת כוכבים משום דלא שייכא במצות. לא הוה צריך להך צריכותא דעובדת כוכבים לא מפרש בהדיא בקרא ובטעמא קמא סגי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן בשפחה משום דאין לה חיים וא''ת השתא דאיכא טעמא בעובדת כוכבי' ואיכא טעמא בשפחה למה לי קרא דהאשה וילדיה דמבת אשת אביך ממעטי תרווייהו דהי מינייהו מפקת וי''ל דה''א טעמא דלא שייך במצות עדיף והוה מוקמינן לה בעובדת כוכבים ואע''ג דטעמא דעובדת כוכבי' לא הוה אתא משפחה כיון דאיכא בשפחה טעם כל דהו דלא הוי בעובדת כוכבים: קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. כן גיר' הקונטרס וכן כתוב ברוב ספרים כאן אבל בקדושין בסוף פרק האומר (דף סח: ושם) ברוב ספרים כתוב הולד ממזר וכן גורס התם וכן נראה עיקר לר''י דכיון דבתר ישראלית שדינן ליה הוה טפי ממזר ממאי דהוה שדינן בתר עובד כוכבים דאין ממזרות לעובד כוכבים וכן משמע לעיל דקא''ר יוחנן בספ''ק (דף יז. ושם) וכולן לפסול והדר קאמר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה ואין חוששין לקדושיו דעובד כוכבים הוא ולא ממזר והא דאמרינן בפרק יש בכור (בכורות דף מז. ושם) גבי לויה שנתעברה מן העובד כוכבים בנה פטור מה' סלעים לא תימא למ''ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ''ד מזהמין לוי פסול איקרי אומר ר''י דמ''ד אין מזהמין היינו מ''ד הולד ממזר דלאו בתר עובד כוכבים שדינן ליה ולשון מזהמין על שם עובדי כוכבים שהן מזוהמין ובקונטרס לא פירש שם כן: ההוא בשבעה אומות כתיב. ואע''ג דלא תחנם דכתיב נמי התם מוקמינן בפרק קמא דמסכת ע''ז ' (דף כ.) בכל אומות עובדי עבודת כוכבים הכא לא מוקמינן ליה בז' אומות אלא משום דכי יסיר משמע שבעה אומות דמסירין טפי ואי לאו כי יסיר הוה מוקמינן ליה נמי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים לרבנן ולר''ש דדריש טעמא דקרא אי לאו כי יסיר הוה דרשי' דטעמא דקרא משום הסרה והוה מוקי ליה דוקא בז' אומות דמסירין טפי וא''ת דלא תתחתן בם דכתיב נמי התם מוקמינן דוקא בז' אומות אע''ג דאין שייך שם הסרה דבגירותן איירי כדאמר בהערל (לקמן דף עו. ושם) וי''ל דעל כרחך אי אפשר לאוקומי בכל אומות דמדאסר גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי מכלל דשאר גרים שרי בישראל ואם תאמר והיכי כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור דכתיב ויכרתו ברית שניהם (מ''א ה) והכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם (דברים ז) ובכל האומות עובדי עבודת כוכבים איירי כמו ולא תחנם וי''ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם עבודת כוכבים כדכתיב באידך קרא לא תכרות להם ולאלהיהם ברית (שמות כג) או שמא חירם מלך צור גר תושב היה ועוד נ''ל דלא מיתסר כריתת ברית אלא דוקא בשבעה אומות מדכתיב גבי גבעונים (יהושע ט) אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית משמע דבשאר אומות שרי ואע''ג דלא תחנם איירי בכל אומות עובדי עבודת כוכבים כריתת ברית שאני דמוכח עניינא דאיירי דוקא בשבעה אומות כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים דכתיב שבעה גוים רבים ועצומים וכו' החרם תחרים (דברים ז) וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש ארץ ישראל: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי בר' יהודה ר''ש היא. בסוף פ' האומר (קדושין סח: ושם) איתא הך סוגיא ומשני בענין אחר דאמר קרא כי תהיינה וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדו לו וקאמר נמי בתר הכי אם כן האשה וילדיה למה לי ומוקי לה לדרשא אחריתי ולא קאמר חד בשפחה וחד בעובדת כוכבים וצריכי:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד