יבמות יז ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יז - א

וחבור זו חדייב.

נהר גוזן - זו גינזק.

וערי מדי - זו חמדן, וחברותיה.

ואמרי לה: זו ניהר, וחברותיה.

"חברותיה" - מאן, מי הן?

אמר שמואל: כרך בשם "מושכי", וכרך בשם "חידקי" וכרך בשם "דומקיא". [ועיין הגירסא בקידושין עב א]

אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול. שרוב האנשים במקומות הללו הם ממזרים. לפי שהבנות של עשרת השבטים התערבו בין הגויים, ובניהן ישראלים ממזרים.

כי היות ולא נהגו בניהן כישראלים, היו נושאים את קרובותיהם האסורות עליהם בכרת, ומולידים מהן ממזרים.

והוסיף רב יהודה: כי אמריתה קמיה דשמואל, כשאמרתי לפני שמואל את דברי רב אסי, שעובד כוכבים שקידש בזמן הזה בת ישראל חוששים לקידושיו, כי שמא מעשרת השבטים הוא - הניח שמואל שהחשש הוא לממזרות, היות שבני עשרת השבטים הולידו בנים מגויות, ומחמת זה הם ממזרים.

ולכן אמר לי: אין הם ממזרים! היות ואין הבנים הללו ישראלים, אלא גויים, וגויים אינם ממזרים.

כי הכתוב האוסר נישואין עם נכרים, אומר "כי יסיר [הגוי שיקח את בתך] את בנך".

ומכאן אנו למדים, כי רק בנך הבא מן ישראלית קרוי "בנך", ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה! ^[1]

שמא תאמר: והאיכא בנות, שנשבו על ידי הגויים, והבנים שלהן הם ישראלים ממזרים, כי:

ואמר רבינא, שמע מינה מהכתוב: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי "בנך"!? [עיין לקמן כג א ביאורו]

תשובתך: גמירי, יודעים אנו במסורת הקבלה, דבנתא, כי הבנות דההוא דרא של הדור ההוא של עשרת השבטים, איצטרויי אצטרו, נבקע הרחם שלהן, ולא נקלט שם הזרע.

איכא דאמרי: אמר רב יהודה: כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: לא זזו משם, עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים.

שנאמר [הושע ה]: "בה' בגדו, כי בנים זרים ילדו".

יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל, דעבדי יומא טבא, כי חרבי, כאשר תחרב תרמוד. היות והם ממזרים ונטמעים בקרב ישראל, ופוסלים אותם.

ופרכינן: והא כבר חריב תדמור!

ומשנינן: ההיא - תמוד הואי, ולא תדמור.

רב אשי אמר: היינו תרמוד היינו תמוד.

ולא תיקשי הא חריב:

כי אכפולי הוא דמכפל, שנחרבה תרמוד, וחזרה ונבנתה.

חריב מהאי גיסא, מצד אחד של העיר, אותיב והתיישבה מחדש, מהאי גיסא, מצדה השני.

ואי חריב מהאי גיסא - אותיב מהאי גיסא.

יתיב רב המנונא קמיה דעולא, וקא הוי מקשה בשמעתא של עולא.

אמר עולא: מה גברא ומה גברא, כמה הוא גדול רב המנונא, אי לאו דהרפניא מאתיה, אם לא הרפניא היא עירו, שהיא מקום אנשים שאינם מיוחסים!

אכסיף, התבייש רב המנונא.

אמר ליה עולא לרב המנונא: כסף גלגלתא של מס גולגולת להיכא יהבת?

אמר ליה: נותן אני את מס הגולגולת לפום נהרא!

אמר ליה: אם כן, מפום נהרא את.

מאי "הרפניא" שאמר עולא?

אמר רבי זירא: הר שהכל הפסולים פונין בו למצוא להם שם נשים מסוגם.

במתניתא תנא: כל שאין מכיר משפחתו ושבטו - נפנה לשם.

אמר רבא: והיא - עמוקה רעה משאול. כי ליורדי גיהנום יש תקנה, ולפסול שלהם אין תקנה.

שנאמר: [הושע יג] ביורדי שאול "מיד שאול אפדם, ממות אגאלם"

ואילו פסול דידהו - לית להו תקנתא.

פסולי דהרפניא - משום פסולי דעיר מישון, הקרובה לה, ופסוליה של מישון מתערבים באנשי הרפניא.

ופסולי דמישון - משום פסולי דתרמוד, הקרובה לה.

פסולי דתרמוד - משום עבדי שלמה.

והיינו דאמרי אינשי כמשל: קבא רבא וקבא זוטא, בין איפה גדולה ובין איפה קטנה - מיגנדר מתגלגלים הם במורד, ואזיל, והולכים ומתעוותים בגילגולם במורד.

והנמשל הם הפסולים, שמתגולגלים ויורדים ממקום למקום.

שתחילה יורדים הפסולים ל"שאול".

ומשאול, שהיא מקום גבוה, הם יורדים ומתגלגלים לתרמוד.

ומתרמוד הם יורדים למישן, וממישן להרפניא.

הדרן עלך פרק חמש עשרה נשים

הערות

^[1] גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא, היות וסובר שישראל הבא על הגויה הולד ישראל ממזר וקדושיו קדושין, ושמא אדם זה הוא מבני השבטים, שבאו על הגויה, והרי הוא ישראל ממזר. אך שמואל סובר שישראל הבא על הגויה ולדה כמותה, והוא גוי. והלכה כשמואל. והוסיף הריטב"א כי לדברי הכל אין לחשוש בארצות הללו שמא הוא מבני עשרת השבטים שבאו על הגויה.

פרק שני - כיצד

בפרק ראשון נשנית ערות "אשת אחיו שלא היה בעולמו", בכלל חמש עשרה הנשים שפטורות מן החליצה ומן היבום, ואף פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום.

ובאה משנתנו לבאר:

מתניתין:

כיצד היא ערות "אשת אחיו שלא היה בעולמו" שאינה מתייבמת, ואף פוטרת את צרתה מן החליצה ומן היבום?

כגון שהיו שני אחים שישבו יחד בעולם, ומת אחד מהן, ונולד להן, לאחר מיתת האח הראשון, אח שלישי.

ולאח שנולד אסור לייבם את אשת האח הראשון, מפני שלא היתה להם ישיבה אחת בעולם, והתורה אמרה, בתחילת פרשת יבום, "כי ישבו אחים יחדו".

ואחר כך ייבם האח השני את אשת אחיו הראשון, ומת האח השני.

ונופלות עתה לפני האח השלישי שתי יבמות: האחת, שהיתה כבר נשואה לאח הראשון שלא היה בעולמו, והיא ערוה עליו כאשת אח שיש לו בנים. והשניה, שהיתה נשואה רק לאחיו השני, שהיתה לו ישיבה אחת עמו בעולמו.

הרי הראשונה, שהיתה נשואה לאחיו הראשון, יוצאה ממנו ללא צורך בחליצה, משום ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו.

והשניה - משום צרתה, צרת ערות אשת אח שאין לו היתר יבום.

ואם עשה בה האח השני מאמר, קידושין מדרבנן, שתיקנו חכמים שיקדש היבם את יבמתו לפני שיבוא עליה, ומת האח השני, ונמצאת אשתו של האח השני צרתה של אשתו של האח הראשון, מדרבנן, עקב קידושי המאמר של האח השני, והרי שתיהן נופלות מהאח השני לפני האח השלישי [הראשונה נופלת ממנו מדרבנן, והשניה מן התורה].

הרי השניה, אשתו של השני, חולצת מן התורה, שהרי מן התורה לא תפסו קידושי השני, ואין היא צרת ערוה.

ולא מתייבמת, מדרבנן, כיון שהיא נחשבת מכח מאמר הקידושין, מדרבנן, כצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו. [ועיין לשון רש"י!]

גמרא:

שנינו ברישא של משנתנו, שאם ייבם האח השני את אשת האח הראשון, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה יוצאת משום צרתה.

אך יש המחליפים את הגירסא של "ראשונה" ב"שניה", ושונים כך:

השניה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והראשונה יוצאת משום צרתה.

אמר רב נחמן: מאן דתני את הנוסח המופיע במשנתנו, "ראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו" - לא משתבש! גירסתו נכונה, ואינה שיבוש בטעות.

וכן מאן דתני את הגירסא האחרת, "שניה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו", גם הוא לא משתבש!

והיינו, שתי הגירסאות נכונות להלכה, וההבדל ביניהן הוא במשמעות המילים "ראשונה" ו"שניה", וכפי שמתבאר להלן:

זו חדייב, נהר גוזן — זו גינזק, וערי מדי — זו העיר חמדן וחברותיה. ואמרי לה [ויש אומרים]: זו ניהר וחברותיה. ושואלים: חברותיה מאן [מי הן]? אמר שמואל: כרך, מושכי, חידקי ודומקיא, אלה הם המקומות שהם "חברותיה" של חמדן. אמר ר' יוחנן: וכולן, כל המקומות הללו שמנינו, נאמרו לענין שיש בהם צד פסול. שאם בא אדם ממקומות אלה להתגייר אנו חוששים שמא מזרע ישראל הוא ושמא ממזר הוא, ולכן כולם פסולים.

והוסיף וסיפר רב יהודה: כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי אותה, את ההלכה הזו לפני] שמואל שחוששים לקידושין של גוי בזמן הזה, אמר לי: אין לחשוש לכך, כי בנך הבא מן ישראלית — קרוי בנך, ומתייחס אחריך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. ולכן כל הילדים שנולדו לבני ישראל מן הגויות אינם נחשבים עוד כיהודים, משום שהם נחשבים אחר אמותיהם הגויות.

ושואלים: והאיכא [והרי יש] בנות מעם ישראל שנשבו, וילדו ילדים מן הגוים, וצאצאיהם נחשבים איפוא כישראלים, ואמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן], ממדרש ההלכה, מי הוא הקרוי ומתייחס כבן, שבן בתך הבא מן הגוי — קרוי בנך! ומשיבים: אין מקום לחשש זה, כי גמירי דבנתא דההוא דרא איצטרויי אצטרו [למודים אנו במסורת שהבנות של אותו דור מעשרת השבטים נעשו עקרות] ולא ילדו בנים, וכל הנשים שנשאו הגולים מעשרת השבטים היו נשים גויות וממילא הילדים המצויים שם גוים הם.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך היה הדבר, שסיפר רב יהודה: כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי את דברי רב אסי לפני] שמואל, אמר לי: לא זזו משם, כלומר לא זזו מן הדיון באותו נושא, עד שעשאום את כל אלה, וגם את בני התערובת של עשרת השבטים במקומות שונים, כגויים גמורים, ואין חוששים לקידושיהם, שנאמר: "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו" (הושע ה, ז).

מסופר: יתיב [ישב] רב יוסף אחוריה [אחרי] רב כהנא ויתיב [וישב] רב כהנא קמיה [לפני] רב יהודה ויתיב וקאמר [וישב ואמר] לפני רב יהודה הלכה זו שקיבל: עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי [לעשות יום טוב כאשר תיחרב] תרמוד. ושואלים: והא חריב [והרי חרבה]! ומשיבים: ההיא אותו מקום שחרב תמוד הואי [היה] ולא תרמוד. רב אשי אמר: היינו [זו היא] תרמוד היינו [זו היא] תמוד, ועיר אחת היא, אלא אכפולי הוא דמכפל [כפולה היא העיר הזאת] שכאשר חריב מהאי גיסא [היא נחרבת מצד זה] — אותיב מהאי גיסא [היא מתיישבת מצד זה], ואי חריב מהאי גיסא [ואם היא נחרבת מצד זה] — אותיב מהאי גיסא [הריהי מתיישבת מצד זה] ועדיין לא חרבה כליל.

מסופר: יתיב [ישב] רב המנונא קמיה [לפני] עולא וקא הוי בשמעתא [והיה עוסק בהלכה], אמר עולא עליו: מה גברא ומה גברא [איזה אדם, ואיזה אדם]! כלומר, כמה גדול הוא רב המנונא, אי לאו [אם לא] שהיתה הרפניא מאתיה [עירו]! שבני מקום זה לא היו מיוחסים, ופגם ייחוס פוגם בו. אכסיף [התבייש] רב המנונא, אמר ליה [לו] עולא: כסף גלגלתא [הגולגולת], את המיסים, להיכא יהבת [להיכן אתה נותן, משלם]? אמר ליה [לו] לעיר פום נהרא אני משלם, שמקומי כפוף לשם מבחינת המסים. אמר ליה [לו]: אם כן, מפום נהרא את [אתה] ולא מהרפניא, ואין פגם בייחוסך.

ושואלים: מאי [מה] משמעות השם הרפניא? אמר ר' זירא: הר שהכל פונין בו, כלומר, שזהו מקום כזה שכל הנידחים שאינם מוצאים להם אשה במקום אחר הולכים לשם, וממילא רוב אנשיה פגומים מבחינת יחוסם. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: כל שאין מכיר משפחתו ושבטו — נפנה לשם. אמר רבא: והיא, הרעה שיש בפגם כזה, עמוקה משאול (מהגיהנם), שנאמר: "מיד שאול אפדם ממות אגאלם" (שם יג, יד), הרי שיש גאולה ויציאה משאול, ואילו הפסול דידהו [שלהם] לית להו תקנתא [אין להם תקנה] ממנו.

ומעירים: פסולי [פסולם] של אנשי הרפניא, משום פסולי [הפסול] של תושבי מישון הקרובה להם, שהיו פסולים, והם נתערבו באנשי הרפניא. ופסולי העיר מישון משום פסולי [הפסול] של תושבי תרמוד. ופסולי העיר תרמוד משום עבדי שלמה שהיו כאמור גוים ובאו על בנות ישראל וצאצאיהם פסולים.

ומעירים: והיינו דאמרי אינשי [וזהו שאומרים אנשים] בפתגם העממי באותו ענין: קבא רבא וקבא זוטא [איפה גדולה ואיפה קטנה], ששתיהן מידות פסולות, מיגנדר ואזיל [מתגלגלת והולכת] לשאול ומשאול לתרמוד ומתרמוד למישן, וממישן להרפניא. ומשמע שהשאול (שהוא הגיהנם) הוא הגבוה מכולם וממנו ניתן עדיין לצאת וממנו יורדים לתרמוד ומתרמוד למישן וכן הלאה, ומהפגם המאפיין מקומות אלה אין אפשרות לצאת. והרי שאותם הדברים עצמם שאמרו החכמים בהסברת פסול היוחסין היו ידועים ומקובלים בפי העם בלשון משל.

א משנה כל הנשים הפוטרות צרותיהן, שנמנו בפרק הראשון, נאסרו משום קירבת משפחה (ערוה), חוץ מאחת, ואותה מבארת משנה זו. כיצד הוא המקרה של אשת אחיו שלא היה בעולמו? — דוגמא לדבר: שני אחים, ומת אחד מהן בלי בנים, ונולד להן אח ואחר כך ייבם השני, האח הגדול, את אשת אחיו המת, ומת גם הוא. ונשארו איפוא שתי נשים הזקוקות לייבום, אשתו של האח הראשון שנתייבמה לאח השני, ואשת האח השני מכבר, שהיא צרתה של זו. הראשונה אשת האח שמת תחילה — יוצאה ואיננה חייבת בייבום על ידי האח הקטן שנולד אחר כך משום שהיא אשת אחיו שלא היה בעולמו, שהאח הראשון שמת לא היה מצוי בעולמו, באותו תחום חיים, עם האח החי הנולד. והשניה, אשת האח השני, יוצאת ונפטרת משום צרתה. והוא הביאור למה שלמדנו במשנה ראשונה.

ומוסיפים מקרה נוסף: אם עשה בה האח השני רק מאמר, שקידש אותה ולא בא עליה עדיין, שלא תפסו בה הקידושין אלא מדברי חכמים, ומת, ונפלו לפני האח שנולד אחר מות אחיו הראשון גם אשת המת שנתקדשה במאמר לאח השני וגם אשתו מכבר של האח השני — הראשונה יוצאת בלא חליצה ובלא ייבום, משום שהיא עבור הנולד אשת אחיו שלא היה בעולמו, אבל השניה שלא נעשתה בפועל צרתה של אשת האח הראשון, שהרי עשה בה רק מאמר ולא נישואין גמורים — חולצת ולא מתייבמת, שאינה נחשבת כצרת ערוה אלא מדברי חכמים.

ב גמרא אמר רב נחמן: מאן דתני [מי ששונה] וגורס כאן "ה ראשונה יוצאה" — לא משתבש [איננו טועה] בגרסתו, וכן מאן דתני [מי ששונה] וגורס כאן "ה שניה יוצאה" — גם כן לא משתבש [איננו טועה], שגם גירסה זו יש לה הסבר, והכוונה בשתי הגירסות היא לאותה אשה עצמה, אשת האח הראשון. ומסבירים, מאן דתני [מי ששונה]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

this is Ḥadyab. The river of Gozan; this is Ginzak. And the cities of the Medes; this is Ḥamadan and its surroundings. And some say: This is Nihar and its surroundings. The Gemara asks: Which are its surroundings? Shmuel said: Kerakh, Mushkhei, Ḥidkei, and Domakya are the surroundings of Ḥamadan. Rabbi Yoḥanan said: And all of them are for disqualification. In other words, if someone from one of these places wishes to convert, there is concern that he might be a descendant of a Jew and therefore a mamzer. Consequently, they all are disqualified.

Rav Yehuda continued his recounting: When I said this halakha, that there is a concern about the betrothal of gentiles nowadays, before Shmuel, he said to me: One need not worry about this, as your son from a Jewish woman is called your son, i.e., he inherits his lineage from you, and your son from a gentile woman is not called your son, but rather her son. Consequently, all children born to Jews from gentile women are not considered Jews, as their lineage is determined by their gentile mothers.

The Gemara asks: Aren’t there Jewish girls who were captured by gentiles, whose children are considered to be Jews? And Ravina said: Learn from this that the son of your daughter from a gentile is called your son. If so, the descendants of Jewish women captured by gentiles would indeed be Jews. The Gemara answers: This is no concern, as it is learned as a tradition that the girls from the ten tribes of that generation became barren and did not give birth to any offspring, whereas some of the exiled men of the ten tribes married gentile women. Consequently, all of the children born there were gentiles.

There are those who say that Rav Yehuda actually related the following: When I said this halakha before Shmuel, he said to me: They did not move from there, the place where they deliberated on this matter, until they rendered all of them, including those who intermingled with the ten tribes in different locations, full-fledged gentiles. Consequently, there is no concern that their betrothals might be of any effect, as it is stated: “They have dealt treacherously against the Lord, for they have begotten strange children” (Hosea 5:7).

§ The Gemara relates: Rav Yosef sat behind Rav Kahana, and Rav Kahana sat before Rav Yehuda, and he sat and he said this tradition: In the future, the Jews will establish a Festival day when Tarmod is destroyed. The Gemara asks: But it has already been destroyed. The Gemara answers: That place that was destroyed was Tamud, not Tarmod. Rav Ashi said: Tarmod is the same as Tamud. However, the city is doubled. In other words, when it is destroyed from this side it is settled on that side, and when it is destroyed from that side it is settled on this side. Consequently, it has not yet been entirely destroyed.

The Gemara relates: Rav Hamnuna sat before Ulla and was engaged in the study of halakha. Ulla said about him: What a man; what a man. In other words: What a great man this Rav Hamnuna is. If only Harpanya were not his city, as the inhabitants of that place are all of flawed lineage, which indicates that the lineage of Rav Hamnuna is likewise impaired. Rav Hamnuna was ashamed. Ulla said to him: Where do you give the money for payment of the poll tax? He said to him: I pay it to the city of Pum Nahara, as my city is subject to taxation by that city. He said to him: If so, you are from Pum Nahara, not Harpanya, and your lineage is evidently not flawed.

§ The Gemara asks: What is the meaning of the name Harpanya? Rabbi Zeira said: It means the mountain to which all turn [har shehakol ponin bo]. In other words, it is the destination for all those who could not find wives anywhere else, as most of its population is of flawed lineage. It is taught in a baraita: All those who do not know their family or tribe turn there. Rava said: This type of flaw is appalling and is deeper than the netherworld, as is stated: “Shall I ransom them from the power of the netherworld? Shall I redeem them from death?” (Hosea 13:14). This verse indicates that it is possible to be ransomed and released from the netherworld, whereas their disqualification cannot be rectified.

The Gemara comments: Those who are disqualified from Harpanya are unfit due to the disqualification of the inhabitants of nearby Meishon, who were unfit and intermarried with the residents of Harpanya. Those disqualified from Meishon are unfit due to those disqualified from Tarmod, and those disqualified from Tarmod are disqualified due to the servants of Solomon.

The Gemara comments: And this explains the folk saying that people say in this regard: A large ephah and a small ephah, which are both inaccurate utensils that may not be used for measuring, roll onward to the netherworld, and from the netherworld to Tarmod, and from Tarmod to Meishon, and from Meishon to Harpanya. The same idea expressed by the Sages with regard to the disqualification of lineage was also incorporated into a well-known adage among commoners.

MISHNA: Each of the women enumerated in the first chapter causes exemption from levirate marriage and ḥalitza for her rival wives. This is due to the close family relationship she has with her brother-in-law, making her forbidden to him. The single exception is the case explained in this mishna. What is the case of the wife of a brother with whom he did not coexist? For example: If there were two brothers, and one of them died childless, and subsequently a brother of theirs was born, after which the second brother, the elder, took his deceased brother’s wife in levirate marriage, and then died as well. Consequently, two women require levirate marriage: The widow of the first brother who had been taken in levirate marriage by the second brother, and the widow of the second brother, the first widow’s rival wife. The first widow, who had been the wife of the first brother to die, goes out without any obligation to be taken in levirate marriage by the youngest brother who was born later, since she is the wife of a brother with whom he did not coexist. The first deceased brother never lived at the same time as the newly born brother. The second widow, who had been married to the second brother, is exempt due to her rival wife.

The mishna discusses an additional situation: If the second brother had performed only levirate betrothal with her, meaning that he had not yet consummated the marriage, and then died, both the wife betrothed by a levirate betrothal to the second brother and the wife of the second brother fall before the youngest brother born after the death of the first brother. In that case, the first wife certainly goes out and is exempt from both ḥalitza and levirate marriage, since she is to him the wife of a brother with whom he did not coexist. The second, however, was never effectively the rival wife of the first brother’s wife, as the first brother’s wife had only been betrothed by levirate betrothal and was not fully married to the second brother. Therefore, she performs ḥalitza and may not enter into levirate marriage.

GEMARA: Rav Naḥman said: He who taught the version of the mishna which reads: The first widow goes out, is not mistaken in his version, and he who taught a variant version of the mishna which reads: The second widow goes out, is not mistaken either, since it is possible to understand the mishna both ways. Both versions of the text can refer to the same woman, i.e., the wife of the first brother, by different titles. The Gemara explains that he who taught:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר רב נחמן מאן דתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש. פירוש איכא דתני לה במתניתין כדתנן ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ואיכא דתני בה שניי' יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו.
ואחרים השיבו אם כן הוה ליה למימר איכא דתני הכי ואיכא דתני הכי כדאמרינן בריש עבודת כוכבים ומזלות (דף ב') חד תני אידיהן יחד תני עידיהן ובסוכה (דף ג') חד תני שחובה וחד תני חשובה.
ומפרשי מאן דתני ראשונה הכא לא משתבש ומאן דתני שניי' בפרק ד' אחין (דף למ"ד) לא משתבש דתנן התם מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השני' יוצאת משום אחות אשה והראשונה משום צרתה ושניה דהתם היינו ראשונה דהכא ומאן דתני לההיא מתניתין לא משתבש דמאי שני' שני' לנשואין.
ואקשינן מי לא עסקינן דיבם ואחר כך כנס פירוש וכי אין דיננו אפילו ביבם ואחר כך כנס נכרית הא כי קתני ואחד נשוי נכרית לאו דוקא נשוי משעה ראשונה אלא כל שבשעת מיתתו נשוי נכרית בכלל ואמאי קרי לאשת אחיו שניה אלא מאי שניה שניה לנשואיה.

שני אחין מת אחד מהן ונולד להן אח ואח"כ יבם. לאו לפרושי כולא דינא דאשת אחיו שלא היה בעולמו דבפרק קמא קא אתי (ב, ב), דצרת צרה לא משכחת לה בשני אחין, אלא לפרושי אשת אח שלא היה בעולמו דאסר רחמנא מאן ניהו קא אתי.

גמ' אמר רב נחמן מאן דמתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש. איכא מאן דפריש (עיין רמב"ן בד"ה אמר) דאיכא מאן דמתני במתניתין ראשונה יוצאה משום דאשת אח שלא היה בעולמו, ואיכא דתני במתניתין שניה יוצא משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומאן דתני הכי לא משתבש ומאן דתני הכי לא משתבש. ויש שהקשו דאם כן הוה ליה לרב נחמן למימר איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש ומאן דתני שניה לא משתבש, כדאמרינן (ברכות נג, ב) איכא דתני אוממות ואיכא דתני עוממות מאן דתני אוממות לא משתבש כו'. איכא דתני אידיהן ואיכא דתני עידיהן כו' (ע"ז ב, א). איכא דתני שאובה ואיכא דתני חשובה (סוכה נ, ב). ופירשו האם מאן דתני במתניתין ראשונה לא משתבש ומאן דתני בפרק ד' אחין שניה לא משתבש דתנן התם (ל, א) שלשה אחין שנים מהן נשואין שני אחיות וא' נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה.

כיצד אשת אחיו

פי' כיצד דין ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו לפטור צרת' אבל לא פריש לן כיצד פוטרת צרת צרה דההיא לא סגיא בפחות מג' אחים שהיו בעלמא וכיון דפריש דין בפ' דרך כלל על כל העריות חזר ולא חש לפרש כן דין ערוה וצרתה כיצד לפרש דין נולד ואח"כ ייבם או ייב' ואחר כך נולד ופלוגתא דר' שמעון ורבנן וכולה מתני' פשוטה:

גמ' אמר רב נחמן מאן דתני ראשונה לא נשתבש קשה להו לרבינו ז"ל אמאי לא תני רב נחמן איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא משתבש כדאמר דוכתי בדכוותיה ויש שפי' שאין זה מוכח ורב נחמן רצה לקצר לשונו ונכון הוא ויש שפי' שאין כאן שתי גרסאות אלא שפירש רב נחמן דמאן דבעי למיתני הכי לא משתבש ומאן דבעי למתני הכי לא משתבש דשפיר שייך למקרי שניה או ראשונה וכן נראה קצת מפרשים ז"ל מאן דקארי לה לא משתבש ואין זה מחוור כיון שהמשנה פשוטה בגרסא זו לפנינו שקורא אותה ראשונה היה צורך להשמיענו שנוכל לקרותה שניה שהרי אין לנו לשנות ל' המשנה בכאן שחייב אדם לומר בלשון רבו ואחרים פי' דהא אשכחן תנא בפ"ד אחים דקארי להך ראשונה דמתני' שניה וקורא שניה דהכא ראשונה דתנן התם ג' אחים ב' מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי האחיות נשא נשוי נכרית את אשתו ומת השני' יוצאה משו' אחות אשה והראשון משום צרתה וכפי' רב נחמן דליכא שבושא בחדא מהני (והתם) הוה ליה לרב נחמן לפרושי התם בתר דתנינן להו תרוייהו י"ל דכיון שהיו המשניות שגורות בפי כל התלמידים רצה לפרשה מיד בכאן על משנה ראשונה ולפי שטה זו הא דאמר בסמוך מי לא עסיקי' דייבם לבסוף כנס ה"פ דאע"ג דתנינן בהדיא שכנס ואח"כ ייבם מ"מ לא נקט בדוקא ואין לשנות מפני כן ולקרא שניה:

ואמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך וכו' פירוש מדלא קאמר כי יסירם מכלל דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך ומ"ה לא רצה לכללם יחד כי הדבר אינו שוה בשניהם כלומר בנך ובתך משום דבבנך ליכא חששא כ"א ממנו אבל מבנו ליכא חששא שהוא בן העובדת כוכבים ואינו קרוי בנך אבל בתך יש שם חששא ממנה ומבנה. כי בנה דין הוא שילך אחר מעשיך וא"כ בבתך יש שני הסרות אחד ממנה שמסירה לעבודת כוכבים וגם בנה הוא מסיר לעבודת כוכבים והוא קרוי בנך כי הולך אחר האם:

כיצד. ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה. נראה דמייבם לאיזו שירצה לא קאי אעשה בה מאמר דהא ר' שמעון סבר לקמן חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה:

כי אמריתי' קמי' דשמואל א"ל בנך הבא מן הישרלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה פי' שבשפחה והנכרית ולדה כמוה ולא אזיל בתר האב, ואי קשיא אטו לית לי' לרב מתני' דתנן חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אלמא נכרית ולדה כמוה, ותנן נמי בקידושין בס"פ האומר וכל שאין לה ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזה זה זה ולד שפחה ונכרית י"ל דרב ס"ל מתני' דולדה כמוהו ה"מ לענין יבום שאין לה זיקה ליבם ולא פטר מן היבום, אבל מ"מ צד ממזרת יש בו שנתערב ישרלא מן הגויות לחוש אתו צד ממזרות ולומר שקידושיו צריכים גט משום צד ממזרות דאית בי'. וזה דומר קצת למאי דאר"י גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואמאי הוי ממזר והרי מקרא מלא הוא דרחמנא אפקרה וזרעי' דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ולמה נחוש לזרעו שלא יהא ישראל גמור אלא אע"ג דלא חיישי' לזרעי' דאב מ"מ מפני שנתערב הגוי עם בת ישראל עושה אותו ממזר ה"נ הכא אע"ג דולדה כמוה ואין לחוש לזרע ישראל מ"מ מפני שנתערב ישראל עם הגוי יש בו צד ממזרת והא איכא בנות, והאמר רבינא בת בתך הבא מן הגוי קרוי בנך פי' אע"ג דבנות אותו הדור ובניהן כלו יש לחוש לבנות אותן והבנות שנולדו מן הגוים ועוד באו גוים על הבנות שנולדו מן הגוים ועוד באו גום על הבנות והולידו בנות עד דור האחרון, והבנים הבאים עכשיו מהן הן ישראל מומר וניחוש לקידושיו, גמירא דבנתא דההיא דרא איצטרויי' איצטרא, פי' בנקט רחמן מללקוט הריון כמו שיליא חריפי' דמצרי זיקא. וי"ל מחמת רוב הביאות שבאו עליהן קלקלו רחמן ולא ילדו:

כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו, שנים אחים ומת א' מהן ונולד להן אח ואח"כ בם השני את אשת אחיו ומת, הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו והשני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתיבמת. פי' הראשונה היא אשת הראשון שלא הי' בעולמו של זה והשני' הוא אשת השני שהי' בעולמו והיא יוצאה מפני שהוא צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו ואם עשה בה השני מאמר מת אשת השני הוי צרה במקצת לאשת אחיו שלא הי' בעולמו משום המאמר לפיכך אינה מתיבמת ואין המאמר קונה קנין גמור שתהא צרתה גמורה בלא כלום אלא צריכה חליצה:

שני אחים ומת א' מהן וייבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להם אח א' ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו והשני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתיבמות ר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה או חולץ לאיזה שירצה פי' בסיפא אשמיעינן רבותא דאע"ג דיבם ואח"כ נולד דכי אשכחה בהיתרא אשכחה אסרי רבנן וקרי לה א"א שלא הי' בעולמו כיון שהיתה אשת הראשון שלא הי' בעולמו ופטרו נמי צרתה, ור"ש פליג היכא דיבם ואמר כיון דמכח שני נפלה קמי' מותרת היא לו אף הראשונה והילכך מייבם לאיזה שירצה או חולץ לאיזה שירצה ונפטרת צרתה כדין כל ב' יבמות הבאות מבית א' שבונה או חולץ לא' ולא לשתים:

אר"ה א"ר שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קס"ד אין זיקה, פי' זיקת יבמתו לא חשיבא בצד אישות שתאסר אמה עליו משום חמותו ולימא הל' כדברי האומר אין זיקה פי' לקמן בפ' החולץ תנן ש"י שקידש אחיו את אחותו של יבמה נתלה היבום באחיו, משום ריב"ב אמרו אומרים לו למקדש אחות יבמתו המתין מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא ולאחר שנזקקה אחותה לפניך קדשת את זו וצריך להמתין עד שתתיבם לאחיו דפקעא זיקא:

אמר שמואל הל' כב"ב ומדקאמר הל' מכלל דפליגי עלי' שאין זיקה חשיבא לאסור עליו קרובתי' ש"מ דלא חשיבא זיקה להיות אוסרת בתרי אחי, פי' שנפלה לפני שני יבמין כגון ההוא פלוגתא דב"ב ורבנן דכיון דלא ידוע קמי' מאן מנייהו רמיא לא חשיבא לממיסר קרובות אבל בחד שאין של אלא יבם א' דודאי קמי' ועלי' רמיא אימא יש זיקה וככנוסה דמיא ואסר באמה קמ"ל דאפי' בחד אין זיקה ולימא הל' כדברי האומר אין זיקה אפי' בחד פי' ר"ע ס"ל בפ' ד' אחין ש"י אין יבמה מפר נדרי' לא לא' ולא לב', פי' בין שנפלה לפני א' בין שנפלה לפני ב' והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפילו לחד אי אמרת הכי הו"א אפי' מחיים קמ"ל לאחר מיתה אין מחיים לא דאסור לבטל מצות יבמה פי' דוקא כשמתה יבמתו מותר באמה משום דאין זיקה אבל כשיבמתו בחיים אסור ליקח מה שאם יקחנה תצא היבמה בלא כלום מפני שהיא ערוה ואסור לבטל מצות יבמין דלכולי האי ל"א אין זיקה שיהא מותר לבטלה:

ור"י א"ר ש"י שמתה אסור אסור אלמא קא ס"ל כו' יש זיקה ולימא הל' כדברי אאומר יש זיקה אי הוה אמר הכי ה"א ה"מ בחד אבל בתרי אין זיקה קמ"ל התם אסור באמה ואפי' בתרי אחי והא כי פליגי בתרי פליגי בתרי פליגי פי' לקמן בפ' החולץ ואכתי אימא הל' כדברי האומר יש זיקה אפי' בתרי אחי אי אמר הכי ה"א ה"מ מחיים אבל מתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בתרי לא פקעה פי' בודאי אם הי' חולץ להא' מן האחים הי' מפקיע זיקתה מכל האחים אז הי' זה מותר באמה אבל כיון שלא נעשה בה מעשה לא פקעה זיקתה ועדיין אמה אסורה לו משום צד תמות:

הא דתנן עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתיבמת ה"ה אע"ג דלא עבד בה מאמר שניה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דקי"ל כשמואל דאמר יש זיקה אפי' בתרי אחי וה"ל צרת א)אחות אשה בזיקה. והא דקתני עשה בה מאמר לאפוקי מב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור קמ"ל:

גמ' קבא רבא וקבא זוטא מגנדר ואזיל לשאול כו'. נראה שכוונו בלשון זה ששני קבין היו שם ע"ש דאמרינן בפרק האיש מקדש דעשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן כו' ועשרה קבין עצלות באו לעולם ט' נטלו עבדים כו' והיינו קבא רבא דמישן שהיו בה ממזרים ועזי פנים וקבא זוטא היינו תרמוד שהיו בה עבדי שלמה שעדיין לא נשתרבב בה ממזרות כמ"ש התוס' ובהכי ניחא לפרש"י דלפום ריהטא אין הלשון דומה דמעיקרא קאמר משאול לתרמוד דגרע טפי שוב מתרמוד למישן דמשמע דלא גרע כ"כ דלפי דרכינו ניחא דמישן גרע טפי משום עזות וממזרות ודו"ק:

סליק פרק חמש עשרה נשים

תוס' ד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל וכו'. נראה דהוקשה לתוס' דלפי פרש"י לישנא דגמ' דאמר קבא רבא וקבא זוטא מגנדר ואזיל לשאול ומשאול לתרמוד ואם כן לא מתיישב שפיר וק"ל:

גמ' וערי מדי חלח זו חלזון וחבור כו' כצ"ל. תוס' בד"ה אמוראי נינהו כו' דהא קסבר עובד כוכבים ועבד כו'. נ"ב אבל לפרש"י שפירש לפי שהן כישראלים ואין נזהרין באיסור ממזרים אין ראיה כלל מהאי סוגיא שסבר ר' יוחנן להדיא הולד ממזר ודו"ק:

בא"ד אבל יש עליה קדושין מעל אחרים כו' משום דסברא דהולד כשר דבתר עובד כוכבים ועבד כו' כצ"ל. ונ"ב עבד דקאמר לאו דוקא דלא מצינו שיהא עבד מבת ישראל לשום מ"ד אלא לומר כשנוהג עצמו כעובד כוכבים הרי הוא כשאר עובד כוכבים וכמעט שאין בהם דין ישראל ודוקא כשמתגיירים הרי הם כשרים ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה בשלמא למ"ד כו' עבדי שלמה דעבדים אסורים בישראל כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ולא נשאו ישראלית כלל ודו"ק:

בד"ה קסבר כו' על בת ישראל הולד ממזר כו'. נ"ב פי' דקאמר ר"י הכל מודים עונד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומפרש הכל מודים שמעון התימני הוא משמע התם דכך ס"ל אבל מ"מ בהדיא ל"ג ומה שגרס התם ר"י בהדיא שפסק כך ע"כ ל"ג כמו שהגהתי שם ומה שפירשו התוס' לעיל ס"ל הולד ממזר היינו למ"ד אין מקבלין גרים מן התרמודים ולא ס"ל הלכה כסתם משנה ודו"ק. בא"ד דמתני' דהאומר שכיוצא בה כו' כצ"ל. בד"ה פסוק זה כו' כי לקח אותו המית יתיה כו' כצ"ל:

בד"ה עובד כוכבים שקדש כו' וחוששין לקידושי ממזר ותימה כו' כצ"ל:

בא"ד דכר"ע דאמר הולד ממזר מעובד כוכבים ועבד כו' כצ"ל. ונ"ב כן הוא כאשר הגהתי ולית נגר ונר נגר דליפרקיה דאי סבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אמאי חוששין לקדושי ממזר וכן תמצא בתוס' דעשרה יוחסין שנוכל לומר ולחלק שסבר כר"ע בהא דעובד כוכנים ועבד הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בגליון תוס' שבא לתרץ דהא דקאמר חוששין לקדושין איירי בקידש ממזרת או גיורת ודוחק גדול לומר דאי הוי איירי בכה"ג דוקא ולא הוה מפרש אלא נראה עיקר כמו שפירשתי:

בא"ד בסה"ד הולד כשר הכא משמיה דרב אסי דאמר כצ"ל. ונ"ב פי' וממילא כשהוא בן העובד כוכבים לא נהג עצמו כישראל אצל אמו שהוא כעובד כוכבים ממש כדפריך לעיל ואין חוששין לקדושין ודו"ק:

גמ' זו חדייב נהר גוזן זו גינזק וערי מדי זו חמדן כו' כצ"ל. ונ"ב ארץ אשכנז ערוך:

שם א"ל בנך קרוי בנך ואין בנך כו' כצ"ל. ונ"ב [הבא מישראלית] אינו מן הגמ' אלא הוא מפרש"י:

רש"י בד"ה לפסול רובן ממזרים שנטמעו בנות עשרה שבטים בעובדי כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים כו' כצ"ל. ונ"ב כך נ"ל להגיה דאי לאו הכי קשה ר"י אדר"י דלקמן בפרק שני סבר להדיא כשמואל דבן הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנה ולא בנך וכן פרש"י בפרק עשרה יוחסין רק שפירש התם אע"ג דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל לא הוי ממזר מ"מ הוי פגום ופסול והכא משני משום שאינן נזהרין באיסור ממזרות ומה שפירש הכא משום שאינם נזהרין כו' ולא פי' כפשוטו כהאי דהתם משום פגום כדי לקיים אף הגירסא שגרס בפ"ב לקמן נימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל שיהא הולד כשר כו' ודו"ק:

בד"ה כי אמריתה כו' דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר לאחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל וקאמר כו' דרב אסי קמיה דשמואל כו' אמר בנך הבא כו' יסיר את בנך כו' כי תסיר דאי כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ואין בנך כו' וקשה לר"ת לפירושו דילפינן כו' כצ"ל:

בא"ד בעובד כוכבים הבא על בת ישראל. כו' נ"ב הג"ה ולפי פירושם בנך קרוי בנך היינו בנך הבא מאביו ואמו ישראלית. גליון:

בד"ה משאול לתרמוד שאול קורא בבל כו'. ונ"ב פירש עמוקה כשאול ונ"ב עוד היינו דקשה לתוס' דאי הוי כפרש"י דשאול הוא הגיהנם ומשום דגרע משאול א"כ למה מתגלגלין מתרמוד למישן הא גרע תרמוד ממישן והל"ל איפכא ודעת רש"י כשנויא קמא דתוס' דאישתרבובא הוא עד שגדלו כו' ודו"ק:

תד"ה עשה בה מאמר. דסיפא לא איצטריך דמרישא שמעינן לה. מבבא דרישא לחוד לא שמעינן לה דהא ר"ש ברישא מודה והכא פליג וס"ל דשניה מתייבמת ממ"נ כמבואר לקמן (יט ב) אלא כוונתם מבבא דרישא ומרישא דבבא דסיפא:

פסול דידהו ל״ל תקנתא. נ"ב אתיא כר״מ דפרק עשרה יוחסין (ע"ב ב׳) דס"ל אינן טהורין לעתיד לבוא ולא כר׳ יוסי דנמוקו עמו (עירובין נ"א א' וש"מ) ור"מ ור"י הלכה כר"י (שם מ"ו ב' וש״מ. ושמואל פסק להדיא בקדושין שם הלכה כר"י. וכ"כ באור זרוע הלכות יבום סימן תר"ה והובא בהגהות מרדכי דרבא דהכא פליג אדשמואל). והא ל"ק דקיי"ל (קדושין ע״א א') משפחה שנטמעה נטמעה. דבדוכתא דקביעי אפילו למעוטא חיישינן כדלעיל. כ"ש כי איכא רובא דמישן מתה היא דחשיבי כולהו פסולים וגם לעתיד לבוא למ"ד אינן טהורין. אבל בפלוגתא דר"ט [שם ס"ט א') לא איירי הכא בזה אלא בדידהו גופייהו:

שם משום עבדי שלמה. אף דרבא ס"ל לקמן מ"ה ב׳ דהולד כשר בעבד הבא על בת ישראל וכ"פ הגמ' שם. ע"ל ט"ז ב׳ בתוס׳ ד"ה בשלמא. וא״ת כו' ואיכא למ"ד כו' אבל אנן קיי"ל בסוגיא דגיטין שם דצריך ג"ש):

(יז א) כי חרבי תרמוד והא חריב ההיא תמוד הואי.—צ"ל "תדמור" ו"תמור"^*[בכ"י מינכן: היינו תמור היינו תרמוד.] במקום "תרמוד" ו"תמוד" דכתיב "ואת תמר במדבר" (מ"א ט יח) וקרינן "וית תדמור", וכן כתיב "ויבן את תדמר במדבר" (דה"ב ח ד). וסברינן הכא דשלמה בנה שתי עיירות: את תדמור וגם את תמור. אבל רב אשי סבר, דהקרי עיקר, ותדמור ותמור עיר אחת היא. ועי' בפי' דה"י המיוחס לרש"י שם. וכפי הנדע בספרי דברי הימים נחרבה עיר תדמור אשר במדבר ע"י אורליאנוס מלך רומי בשנת ד"א ל"ג ליצירה, ולפי מ"ש רש"ג באגרתו נפטר רב יהודה בשנת תר"י לשטרות, דהיינו ד"א נ"ח ליצירה. נמצא שנחרבה תדמור עוד בחיי רב יהודה. וזהו שהקשו כאן "והא חריב" פי' בחיי רב יהודה, ולמה אמרו לפניו "עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבה תדמור". וצ"ל שהמקשן ידע, שבסוף ימי רב יהודה ובזקנתו נאמרו הדברים לפניו, דאם לא כן אין זה קושיא כלל אם נאמרו הדברים האלה לפני שנחרבה תדמור.

זו חדייב נהר גוזן וכו' מושכי חידקי ודומקיא: לפסול. רובן ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרים: כי אמריתה קמיה דשמואל. עד השתא מילתיה דרב יהודה (משמיה דרב אסי קאמר ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל) וקאמר כי הדר אמריתה להא דרב אסי קמיה דשמואל דחוששין לקדושין: אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז) ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא''כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש''מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם: והאיכא בנות. שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם: ואמר רבינא. לקמן בפ''ב (דף כג.) בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב כי תסיר ש''מ דאבתך לא תתן לבנו קאי וה''ק שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי וקא קרי ליה בנך וליחוש לקידושין: דההוא דרא. דעשרת השבטים: איצטרויי איצטרו. נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות: איצטרו. לשון ביקוע כמו טיליא חריפי דמצרי זיקי (ע''ז ד' ל.) וכמו ציריא דחיטי (פסחים דף מ:): יומא טבא. משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן: היינו תרמוד היינו תמוד. ודקאמר הא חרוב לא חריב כולה: דאיכפולי איכפול. כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן: וקא הוי. מקשה: אמר. עולא עליה דרב המנונא מה גברא ומה גברא כמה הוא גדול: אי לאו דהרפניא מאתיה. שאינם מיוחסים: שהכל פונים שם. כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם: והיא עמוקה. ורעה לדבר זה יותר מגיהנם דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא דכתיב מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסולי דידהו לית להו תקנתא: משום פסולי דמישון. שקרובה לה ומתערבין בהן ואמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין עא:) מישון מתה והתם מפרש פסולייהו: קבא רבא וקבא זוטא. איפה גדולה ואיפה קטנה שניהם מעוותים כלומר כל הפסולין מתגלגלים ויורדים לשאול ומשאול לתרמוד כלומר ששאול גבוה מתרמוד ומתגלגל משאול לתרמוד וטעמא כדלעיל דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא ולפסול דידהו אין טהרה: מגנדר. מתגלגל: מתני' כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו. פוטרת צרתה: ונולד להם אח. ומצאה זקוקה ליבם ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו: ואח''כ ייבם השני את אשת אחיו. ולו אשה אחרת ומת: הראשונה. זו היא אשת ראובן שנפלה לפניו כבר פעם אחת: יוצאה. ונפטרת מזה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו כו': עשה בה. זה שמת מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת: שניה חולצת. ולא מיפטרא משום צרת ערוה דלאו צרתה ממש היא: ולא מתייבמת. דמאמר קונה מקצת והויא צרת ערוה במקצת מדרבנן: גמ' מאן דתני ראשונה. מאן דקרי לה ראשונה להך שנפלה לפני לוי שני פעמים לא משתבש ומאן דקרי לה שניה לא משתבש:

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. פירש בקונטרס דמדכתב כי יסיר ולא כתב כי תסיר משמע דלא קאי אבתו לא תקח לבנך דאי יולדת בן לעבודת כוכבים לאו בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך אלא אבתך לא תתן לבנו קאי וה''ק שמא תלד בן ויסירנו האב מאחרי שאותו קרוי בנך וקשה לר''ת לפירושו דפי' בנך. קרוי בנך היינו בנך הבא מן הישראלית שאביו עובד כוכבים דעליה קאי כי יסיר וא''כ אמאי מייתי ואמר רבינא בן בתך כו' הרי הן ממש דברי שמואל ורבינא נמי מאי קאמר ש''מ מדר' יוחנן מה שייך לומר ש''מ דהן ממש דברי רבי יוחנן ואומר ר''ת דכי יסיר אבתו לא תקח לבנך קאי והכי קאמר כי יסיר החותן את בנך מאחרי והיינו הסרה שאין הזרע מתייחס אחר בנך אלא אחר העובדת כוכבים דאין קרוי בנך אלא בנה ושמואל ורבי יוחנן לא פירשו כלום בעובד כוכבים הבא על בת ישראל אלא רבינא מדקדק דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך מדלא כתב כי יסיר את בתך ש''מ דלית בה הסרה משום דמתייחס אחריה ואין נראה לר''י דכי יסיר משמע כמו הסרה מאת הקב''ה כדמתרגמי' ארי יטעי יתה ודרשי' נמי מכי יסיר לרבות כל המסירים ועוד פירש ר''ת בע''א דשמואל ורבי יוחנן דייקי מכי יסיר את בנך דמשמע דוקא על הסרתו הקפיד הכתוב שלא יטעהו ולא על הסרת בן בנו דכיון דבא מן העובדת כוכבים אין קרוי בנך אלא בנה מדלא כתיב כי יסירם או כי יסיר בנך וזרעו מאחרי ורבינא דייק ש''מ בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דדוקא בבנך כי יסיר את בנך למעוטי זרעו אבל בבתך אפי' בזרעו יש לחוש להסרה: פסולי דמישן משום פסולי דתרמוד. והא דאמר בפרק שני דקדושין (דף מט:) עשרה קבין עזות ירדו לעולם תשעה נטלה מישן ואחת כל העולם פי' לפי שהן ממזרים הא דלא נקט תרמוד שפסולין יותר שמא אשתרבוב למישן עד שגדלו יותר מתרמוד ושמא בתרמוד היו רוב עובדי כוכבים ובמישן רוב ישראל: משאול לתרמוד. שאול קורא . בבל לפי שתחילה גלו כולם לבבל כשרים ופסולים ומבבל הלכו כל הפסולים לתרמוד כדאמר בעשרה יוחסין (קדושין סט:) דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ומונה כסדר שהלכו הפסולים מזו לזו כמו שהקב הולך ומתגלגל מכאן לכאן: מתני' כיצד. עשה בה מאמר. דסיפא (דף יח:) לא אצטריך דמרישא שמעי' לה אלא איידי דמתני ליה ברישא תנא להו נמי בסיפא: מאן דתני ראשונה לא משתבש. הכא לא בעי מאן דתני ראשונה אמאי לא תני שניה כדדייק בריש מס' ע''ז (דף ב. ושם) מאן דתני אידיהן מ''ט לא תני עידיהן דהתם בעי משום דה''ל למיתני לשון עדות כדכתיב יתנו עדיהן ויצדקו ובתר דמשני דתברא עדיף הדר פריך מאן דתני עידיהן מאי טעמא לא תני אידיהן:

דף יז - א

הדרן עלך פרק חמש עשרה נשים

הערות

פרק שני - כיצד

מתניתין:

גמרא:

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד