דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 222ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף טז - ב

קפסיק, אמר התנא בלשון מוחלטת, שאינה ניתנת לחלוקה, ותני התנא במשנה: כתמים הבאים מבין העובדי כוכבים טהורים! ומשמע מלשון זה שאפילו הכתמים הבאים מן תרמוד טהורים, שהרי לא הוציא מקום זה מן הכלל!

ואמר על כך רבי יוחנן:

זאת אומרת: מקבלין גרים מתרמוד, ולא חוששים שימא יש בהם יהודים והם ממזרים! כי אם היה חשש שהם יהודים ממזרים היה לחוש גם לכתמיהן.

ולעיל אמרנו בשם רבי יוחנן שאין מקבלים גרים מן התרמודים!?

וכי תימא לתרץ, שרבי יוחנן אכן "זאת אומרת" אמר, שכך אמנם משתמע מהמשנה. אבל, והוא עצמו - לא סבירא ליה לדין המשנה, אלא יש לחוש שהם יהודים.

אי אפשר לתרץ כך. כי:

והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה! [1]

ומשנינן: מחלוקת אמוראי נינהו, אם יש לחוש ליהודים בתרמוד, ונחלקו בכך אליבא דרבי יוחנן, מה היתה דעתו.

ועתה מבארת הגמרא: מתרמוד - מאי טעמא לא מקבלים גרים?

פליגי בה רבי יוחנן וסביא.

חד אמר: משום עבדי שלמה, וכמבואר להלן.

וחד אמר: משום בנות ירושלים, שבאו הגויים בשעת החורבן ולקחו להם נשים מבנות ירושלים, כמו שיתבאר להלן.

והוינן בה: בשלמא למאן דאמר משום עבדי שלמה הנכרים, שנשאו בנות ישראל [שהסכימו להנשא להם מחמת עושרם של עבדי שלמה], ונטמעו שם בקרב הגויים, ויש לחשוש לממזרותם, שפיר יש לחשוש, משום שקסבר: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר.

אלא למאן דאמר משום "בנות ירושלים"

- מאי היא, מה הוא החשש הזה?

פליגי בה רב יוסף ורבנן.

ותרוייהו, שניהם נחלקו בדבר, משמיה דרבה בר בר חנה.

חד אמר: היו שם תריסר אלפי גברי, ושיתא אלפי קשתויי, מושכי קשת.

וחד אמר: תריסר אלפי גברי, ומנייהו, מתוכם היו - שיתא אלפי קשתויי, ששת אלפים מושכי קשת.

בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים.

שנאמר [איכה ה]: "נשים בציון ענו, בתולות בערי יהודה".

ועתה מביאה הגמרא דרש נוסף על הפסוק "נער הייתי גם זקנתי", שהזכיר לעיל רבי דוסא בן הרכינס.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, פסוק זה, המלאך שהוא "שר העולם" אמרו: [תהלים לז] "נער הייתי גם זקנתי" - ובהכרח ששר העולם אמרו, כי מאן אמריה? מי הוא זה שאמרו, אם לא שר העולם?

אילימא קודשא בריך הוא אמרו - מי איכא זקנה קמיה!?

ואלא שמא תאמר דוד אמריה - מי קשיש דוד כולי האי, והרי הוא נפטר בגיל שבעים בלבד?

אלא שמע מינה: שר העולם אמרו.

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב [איכה א]: "ידו פרש צר על כל מחמדיה".

זה עמון ומואב.

בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על ספר תורה.

אמרו עמון ומואב: ספר זה, שכתוב בו [דברים כג] "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" - ישרף באש!

[איכה א] "צוה ה' ליעקב סביביו צריו" -

אמר רב: כגון בני הומניא, נכרים המצירים לבני "פום נהרא", ישראלים עניים.

אמר רב יהודה אמר רב אסי: עובד כוכבים שקידש בזמן הזה - חוששין לקדושין, שמא מעשרת השבטים הוא.

ופרכינן: והא כל דפריש מרובא פריש! ורוב העולם אינו מעשרת השבטים! ומשנינן: בדוכתא דקביעי! במקום קביעותם של בני עשרת השבטים יש לחשוש אפילו שהם המיעוט, היות ו"כל קבוע - כמחצה על מחצה דמי".

והיכן הוא מקום קביעותם של עשרת השבטים?

כדאמר רבי אבא בר כהנא: מאי דכתיב [מלכים ב יח] "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי".

חלח - זה חלזון.

הערות

[1] והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. ואף על גב שנחלקו רבי מאיר ורבנן במשנה זו לגבי כותים, וגם בענין רקם נחלקו חכמים ורבי יהודה. בכל זאת, כיון שבסתמא בין הגויים אין שום מחלוקת, הרי זה נחשב כסתם משנה.

קפסיק ותני [פסק ושנה]: מבין הגוים הכתמים טהורים, ואפילו מן תרמוד. שהרי נקבעה הלכה כללית, שכל מקום שיש בו גויים — אין חוששים לכתמים. ואמר ר' יוחנן: זאת אומרת מקבלים גרים מתרמוד, ואין חוששים שמא הם ממזרים מזרע ישראל.

וכי תימא [ואם תאמר] שכוונתו היתה "זאת אומרת "— ולא סבירא ליה [והוא עצמו אינו סבור כן] אלא רק אמר מה המסקנה היוצאת ממשנה זו — והא [והרי] אמר ר' יוחנן עצמו כלל גדול: הלכה כסתם משנה, וזו, סתם משנה היא! ומשיבים: מחלוקת אמוראי נינהו [אמוראים] היא ואליבא [ובשיטת] ר' יוחנן, שיש שאמרו בשמו שהתרמודיים פסולים, ויש שאמרו בשמו שהם כשרים.

ושואלים: מתרמוד מאי טעמא [מה טעם] לא יקבלו גרים? — פליגי בה [נחלקו בכך] ר' יוחנן וסביא [והזקנים], שאף שהסכימו שאין מקבלים גרים משם, נחלקו בטעם הדבר; חד [אחד מהם] אמר: משום עבדי שלמה. ששלמה בנה עיר בתרמוד (מלכים א' ט, יח) ועבדיו הגוים של שלמה, בשל כבודם ותוקפם, נשאו שלא כדין נשים יהודיות, ויש לחשוש שבני תרמוד הם וצאצאיהם ממזרים. וחד [ואחד מהם] אמר: משום בנות ירושלים שנלקחו בשבי הגוים ונאנסו על ידיהם וילדו להם ילדים.

ומעירים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שאין מקבלים מהם גרים משום עבדי שלמה אפשר להסביר זאת כי קסבר [סבור הוא] שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכיון שהיו אלה עבדים (עבדי שלמה) שבאו על בנות ישראל — צאצאיהם ממזרים. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] משום בנות ירושלים, מאי [מה] היא הסיבה שיש לחשוש לבני תרמוד דווקא ולא לבני מדינות אחרות? — פליגי בה [נחלקו בכך] רב יוסף ורבנן [וחכמים], ותרוייהו משמיה [ושניהם משמו] של רבה בר בר חנה,

חד [אחד מהם] אמר: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי [שנים עשר אלף איש וששת אלפים קשתים], וחד [ואחד מהם] אמר: תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי [שנים עשר אלף איש ומהם ששת אלפים קשתים] באו מתרמוד, ובשעה שנכנסו גוים להיכל כשנכבשה ירושלים, הכל נפנו על כסף וזהב שהיה שם לשדוד, והם נפנו על בנות ירושלים לאונסם, שנאמר: "נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה" (איכה ה, יא) והבנות הללו ילדו מהם ילדים, ולפי השיטה שבני גויים ממזרים הם — הרי כל הילדים שנולדו לתרמודיים, ממזרים הם.

כיון שהזכרנו את הפסוק שאמר ר' דוסא בן הרכינס על ר' אליעזר, מביאים עוד מה שאמר על פסוק זה ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: פסוק זה שר העולם אמרו. כלומר, המלאך הממונה על העולם — הוא שאמר אותו, והוא הפסוק: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים לז, כה). כי, מאן אמריה [מי אמר אותו]? אילימא [אם תאמר] כי קודשא בריך הוא [הקדוש ברוך הוא] הוא שאמרו — מי איכא [האם יש] זקנה קמיה [לפניו], והייתכן שיאמר "נער הייתי גם זקנתי"? ואלא תאמר כי דוד עצמו אמריה [אמרו] מתוך נסיונו שלו — מי קשיש כולי האי [האם היה זקן כל כך]? והלא מת בן שבעים שנה. אלא שמע מינה [למד ממנה, מכאן] ששר העולם אמרו, שביחס אליו שייכים המושגים נערות וזקנה, והוא הוא שיכול היה לומר שכך וכך ראה.

ועוד אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך" (איכה א, י) — זה עמון ומואב. כיצד? בשעה שנכנסו גוים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב שבו לשדוד אותם, והם נפנו על ספרי תורה (של כנסת ישראל) לחבל בהם. אמרו: זה הספר שכתוב בו "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" (דברים כג, ד) — ישרף באש!

ואגב הזכרת העמונים מביאים: על מה שנאמר "צוה ה' ליעקב סביביו צריו" (איכה א, יז), אמר רב: כגון המקום הומניא לעיר פום נהרא שיש בהומניא צאצאי העמונים, והם מציקים ליהודים שבפום נהרא.

אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוי שקידש בזמן הזה בת ישראל — חוששין לקדושין, אף על פי שקידושי גוי אינם כלום, שמא מעשרת השבטים שנתערבו בין הגויים הוא, וקידושיו קדושין. ומקשים: והא [והרי] יש כלל גדול בהלכה: כל דפריש [מי שפורש] — מרובא פריש [מן הרוב הוא פורש], שאנו מניחים כי זה שפרש הוא חלק מן הרוב ולא ממיעוט, ואדם שבא מבין הגוים, מן הסתם שייך לרובם של הגוים, שאין להם כל קשר עם ישראל!

ומשיבים: הלכה זו אכן לא נאמרה אלא בדוכתא דקביעי [במקום שבו קבועים] בני עשרת השבטים, ולגבי אלה הבאים משם יש לחשוש. שאמר ר' אבא בר כהנא, נאמר על גולי שומרון: "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" (מלכים ב' יח, יא) והוא זיהה את המקומות חלח — זה המקום הקרוי חלזון, וחבור —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The tanna concluded and taught: All stains from among the gentiles are pure, from which it may be inferred: And even from Tarmod. This indicates that in all places inhabited by gentiles there is no need to be concerned about stains. And Rabbi Yoḥanan said: That is to say, one accepts converts from Tarmod without concern that they might be Jewish, albeit mamzerim. This contradicts the previous opinion attributed to Rabbi Yoḥanan that converts from the Tarmodim are not accepted.

And if you would say that Rabbi Yoḥanan specifically emphasized: That is to say, i.e., he meant that this conclusion may be logically inferred from the mishna, and yet he himself does not hold by this opinion, but didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna, as is the case here? The Gemara answers: They are amora’im, and they disagree in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. Some Sages said in Rabbi Yoḥanan’s name that the Tarmodim are unfit, while others maintain that they are fit.

§ The Gemara asks: And what is the reason that the Sages do not accept converts from Tarmod? Rabbi Yoḥanan and the Elders disagree about this matter. Although they concur that converts from Tarmod are not accepted, they disagree with regard to the reason. One of them said that it is due to the servants of King Solomon. Solomon built a city in Tarmod (see I Kings 9:18), and his gentile servants, taking advantage of their status and power, married Jewish women unlawfully. Therefore, it is possible that the inhabitants of Tarmod and their descendants are mamzerim. And the other one said that it is due to the daughters of Jerusalem, who were taken captive and raped and gave birth to children among the gentiles.

The Gemara comments: Granted, according to the one who said that it is due to the servants of Solomon, this is logical, as he holds that in the case of a gentile or a slave who had intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer. Accordingly, as the servants of Solomon were slaves and they engaged in intercourse with Jewish women, their children are considered mamzerim. However, according to the one who said that it is due to the daughters of Jerusalem, what is the reason that the concern applied specifically to Tarmod and no other cities? Rav Yosef and the Rabbis disagree with regard to this question, and both stated their opinions in the name of Rabba bar bar Ḥana.

The Gemara elaborates: One of them said that twelve thousand men and six thousand archers came from Tarmod, and the other one said that there were twelve thousand men, of whom six thousand were archers. When the gentiles entered the Sanctuary during the conquest of Jerusalem, they all turned to plunder the silver and the gold they saw there, but the warriors of Tarmod turned to the daughters of Jerusalem, as it is stated: “They have ravished the women in Zion, the maidens in the cities of Judah” (Lamentations 5:11). According to the opinion that children born of relations between gentiles and Jewish women are mamzerim, all the children born to these women are mamzerim.

§ In relation to a verse cited earlier, Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: This verse was stated by the ministering angel appointed over the world: “I have been young, and now am old; yet I have not seen the righteous forsaken, nor his seed begging bread” (Psalms 37:25). Who said this? If we say that it was the Holy One, Blessed be He, is there old age before Him? Could God possibly say: “I have been young, and now am old”? And rather, one could say that David himself said it, from his own experience; but was he indeed so old? After all, David died at the age of seventy. Rather, conclude from this that the ministering angel appointed over the world said it, as he can speak both of youth and old age, and it is he who reported his observations from around the world.

And Rabbi Shmuel bar Naḥmani further said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “The adversary has spread out his hand upon all her treasures; for she has seen that the heathens have entered into her Temple, concerning which You commanded that they should not enter into Your congregation” (Lamentations 1:10)? This is referring to Ammon and Moab. How so? When the gentiles entered the Sanctuary, all turned to plunder the silver and the gold, and the soldiers from Ammon and Moab turned to the scrolls of Torah to destroy them. They said: Is this the scroll in which it is written: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4)? Let it be burnt by fire.

With regard to the Ammonites, the Gemara cites another verse: “The Lord has commanded against Jacob that they who are round about him should be his adversaries” (Lamentations 1:17). Rav said: For an example of this, there is the city Homanya in relation to the city Pum Nahara, as the descendants of the Ammonites live in Homanya, and they harass the Jews of Pum Nahara.

§ Rav Yehuda said that Rav Asi said: With regard to a gentile who betrothed a Jewish woman nowadays, we are concerned that the betrothal might be valid, despite the fact that a betrothal of a gentile is meaningless, lest he be from the ten tribes of Israel who intermingled with the gentiles. The Gemara raises an objection: But there is an important principle in halakha that any item separated, i.e., not fixed in its place, is presumed to have been separated from the majority. In this case, it can be assumed that any individual singled out from the gentiles belongs to the majority of gentiles and has no Jewish roots at all.

The Gemara responds: Rav Yehuda means that there is a concern only with regard to those who came from the permanent dwelling places of the ten tribes. As Rabbi Abba bar Kahana said that the verse states about those exiled from Samaria: “And he put them in Halah, and in Habor, on the river of Gozan, and in the cities of the Medes” (II Kings 18:11). Rabbi Abba bar Kahana proceeded to identify these places. Halah; this is the place called Ḥalzon. And Habor;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אר"י א"ר אסי גוי שקידש בזה"ז חוששין לקידוש' חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא פי' שבאו על הגויות וולד הולך אחר האב והו"ל ישראל מומר וקידושיו קידושיו, והא כל דפריש מרובא פריש בדוכתא דקביעי דכתיב וינחם בחלח וחבור ונהרי גוזן וערי מדי.

תוספות בד"ה אמוראי נינהו כו' וליכא למימר משום דסברא דהולד כשר דבתר עובד כובכים ועבד שדינן ליה כו' עכ"ל וכתב מהרש"ל עבד דקאמר לאו דוקא דלא מצינו שיהא עבד מבת ישראל לשום מ"ד אלא לומר כשנוהג עצמו כעובד כוכבים הרי הוא כשאר עובדי כוכבים וכמעט שאין בהן דין ישראל כו' עכ"ל וכה"ג כתב לקמן בתוס' בד"ה עובד כוכבים שקידש בזמן הזה כו' בסופו ע"ש בדבריו ודבר תמוה פירש וכי משום שנוהג כעובד כוכבים יהיה כעובד כוכבים שלא ניחוש לקידושיו דהא כיון דבתר אמו שדינן ליה ישראל מומר מקרי ופשיטא דחוששין לקידושיו אף אם נהג עצמו כעובד כוכבים ועוד דבתר עובד כוכבים ועבד שדינן ליה שכתבו התוס' משמע שהולד הולך אחר העובד כוכבים ממש וכ"ה בתוס' פרק י' יוחסין דאיכא לפרש הא דקאמר הולד כשר היינו שהולד הולך אחר העובד כוכבים ממש וז"ל שם בתוספות בד"ה ורבי ישמעאל סבר לה כרבי עקיבא כו' ואם תאמר אמאי איצטריך למימר דקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר לימא דהולד כשר וכ"ש דאיכא למיחש טפי שלא תינשא לעובד כוכבים ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ היה הולך אחר העובד כוכבים כדאמר בספ"ב דלעיל וליכא למיחש כ"כ אם תנשא לעובד כוכבים אבל השתא דקסבר הולד ממזר א"כ הולך אחר אמו ואיכא למיחש שלא תנשא לעובד כוכבים כו' עכ"ל ותו לא מידי:

בד"ה קסבר עובד כוכבים ועבד כו' דלמא גמר מאשת אב או מאנוסת אביו כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא רבי עקיבא ודאי מאנוסת אביו קא גמר ובאנוסת אביו קמשתעי קרא כדאיתא ס"פ החולץ מ"ט דרבי עקיבא כו' סבר לה כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דה"ל חייבי לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר גו' אבל קושייתם דכמו דנימא למאן דקסבר באשת אב הכתוב מדבר דבעינן דומיא דאשת אב דלדידיה לא תפסי קידושין הא לאחריני תפסי ה"נ אית לן למימר לרבי עקיבא דקסבר דבאנוסת אביו הכתוב מדבר וכן הוא לשון התוספות בזה בפ' י' יוחסין בד"ה ור' ישמעאל כו' גם מ"ש התוספות עוד וי"ל דתנן בהדיא בפרק אלמנה כו' וע"כ רבי עקיבא היא עכ"ל מבואר יותר בע"א בתוספות פ' י' יוחסין שכתבו שם וי"ל דע"כ ר"ע לא בעי דומיא דאנוסת אביו שהרי קסבר ר"ע יש ממזר מחייבי לאוין אפילו דלאו דשאר כגון עמוני ומואבי ואין בה דומיא דאנוסת אביו כו' עכ"ל ולתירוצם דהכא ליכא לאקשויי דהא ר"י גופיה מוקי בס"פ אלמנה ההיא מתניתין דפרק אלמנה אפילו תימא רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו דכי אתא רב דימי כו' די"ל דהך מימרא דר"י אזלא נמי אליבא דמאן דאית ליה אליבא דר"י בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר אבל מאן דאית ליה אליבא דר"י דהולד כשר לא מוקי ההיא מתני' אלא כר"ע וק"ל:בד"ה עובד כוכבים שקידש בזמן הזה כו' ונראה דטעמא דרב יהודה כו' וע"כ ר"י דאמר וכולן לפסול לא משום שבאו על העובדת כוכבים כו' עכ"ל אין ראייתם מכרעת לפירושם זה דאיכא למימר לפרש"י דהך מימרא דר"י וכולן לפסול נמי מהנך מימרות דאזלי אליבא דר"י דסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וה"ה איפכא כמ"ש התוס' לפרש"י מיהו לפי זה לא הוה צריך רש"י לפרש בההיא דר"י וכולן לפסול משום דלא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרין אלא דהוו ממזרים משום שנולדו מישראל הבא על העובדת כוכבים כפירושו בדברי רב אסי גם לפי מה שהגיה מהרש"ל בפרש"י בההיא דוכולן לפסול משום בנות הוא צ"ע מי הכריחו לפרש בדברי רב אסי בענין אחר לפוסלם משום דקסבר בעובדת כוכבים שילדה מישראל דהולד ממזר וי"ל דמשמע ליה לרש"י מדפריך בתר מלתיה דשמואל והאיכא בנות כו' ע"כ שמואל דא"ל בנך הבא מן הישראלית כו' לא השיב אמלתיה דרב אסי אלא דאין לפוסלם משום ישראל הבא על העובדת כוכבים דמהאי טעמא פסלם רב אסי וזה שדקדק רש"י לפרש כי אמריתה קמיה דשמואל להא דרב אסי ולא בעי לפרש נמי להא דרבי יוחנן דאמילתיה דר"י דפסלה משום בנות כמו שהגיה מהרש"ל לא השיב שמואל כלום דלא הל"ל אלא דבנתא דההוא דרא אצטרויי איצטרו כדמסיק וצ"ע לפי' התוס' דרב אסי נמי משום בנות פסלם א"כ מה השיב לו שמואל מהא דבנך הבא מן הישראלית ודו"ק:

תד"ה בשלמא כו' וא"ת כו' הל"ל משום עבדי שלמה כו' עכ"ל ר"ל דלמ"ד נמי דהולד כשר דלא שדינן ליה בתריה אלא בתר דידה מ"מ עבד הוא בא על הישראלית ומהרש"ל פי' ולא נשאו ישראלית כלל עכ"ל ואין צורך כמ"ש לעיל וק"ל:

משום בנות ירושלם כו' שנאמר נשים בציון ענו גו'. בפרק י' יוחסין פריך אכולי עלמא ודלמא מהנך דכתיב נשים בציון ענו גו' ושם מפורש וק"ל:

אילימא קודשא ב"ה מי איכא זקנה כו' אע"ג דאמרי' בסיני נראה להם כזקן כו' היינו לפי הדמיון של ישראל אבל הקב"ה לא הל"ל על עצמו זקנתי כיון דליכא זקנה קמיה וה"ה דהמ"ל ומי איכא נערות קמיה דקאמר הקב"ה על עצמו נער הייתי אלא משום אידך קושיא דאי דוד אמרה ומי קשיש כו' נקט הכי ואע"ג דגבי דוד כתיב ויהי דוד זקן בא גו' מ"מ כיון דלא קשיש כולי האי אלא עד שבעים שנה מאי רבותא דקאמר דכל אותן השנים לא ראה צדיק נעזב וזרעו גו' ולכך קאמר דשר עולם אמרו דהוה ודאי חידוש דמעולם לא ראה צדיק גו' ודו"ק:

זה עמון ומואב בשעה כו' שכתוב בו לא יבא עמוני גו' אסיפא דקרא ידו פרש צר גו' קסמיך כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבואו בקהל גו' ומחמדיה היא התורה שנאמר בה הנחמדים מזהב גו' ודרש ישרף באש מלשון פר"ש דאותיותיו שרף וק"ל:

צוה ה' גו' כגון הומנייא כו'. נסמך זה לדלעיל שזכר בבנות עמון כדאמרינן בפרק י' יוחסין הומנייא איכא בבבל כולה דעמונאי ואמר סביביו צריו ע"פ מ"ש בפרק חלק עמון ומואב שבבי בישי דא"י הוו וק"ל:

תוס' ד"ה בשלמא למ"ד וכו' עד דעבדים אסורים בישראלית. ר"ל אפי' אם יהיו הבנים כשרים או שלא נשאו ישראלית כלל מ"מ אסור להתחתן בם משום העבדים עצמן שאסורים בישראלית ותירץ דמסתמא נתיאשו כבר עתה מהן ואין כאן איסור כ"א בעבור הבנים שנשתעבדו קודם שנתיאשו מהן והוצרכתי לפרש דברי התוס' כן דאל"כ מאי משני דמסתמא נתיאשו מהן וכו' א"כ גם איסור ממזרות אין כאן כיון דפקע מהן איסור עבדות אין כאן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל וק"ל:

ד"ה עובד כוכבים שקדש בזמן הזה וכו' עד ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. יש לתמוה א"כ הוא שרב אסי אתי כר"ע והלא ממזר הוא מחייבי לאוין ואין קדושין תופסין לר"ע א"כ למה אמר רב אסי עובד כוכבים שקידש בזמן הזה חוששין לקדושין ובספר ח"ש כתב דלית נגר ובר נגר דיפרקינה ותירץ הוא שם מה שתירץ והתירוץ שנראה לו לעיקר הוא זה שרב אסי סבר כר"ע בהא דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אבל לא סבר כוותיה בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ודחוק מאד דדברי התוס' אינם כן בהדיא שהרי כתבו ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מעובד כוכבים ועבד וכו' ונ"ל שיש לתרץ דרב אסי סבר כתירוצא בתרא דהתוס' דלעיל סוף ד"ה קסבר וכו' דמעובד כוכבים לא הוי ממזר מדאורייתא אלא מדרבנן ולכך לא הוי חייבי לאוין גמורים דמדאורייתא לא הוי ממזר וה"ה ישראל הבא על העובדת כוכבים ולפיכך חוששין לקדושי עובד כוכבים בזמן הזה ואע"ג דלא הוי ממזר גמור מ"מ ס"ל דהילד אינו מיוחס אחריה וק"ל:

שם קרתויי פסולים. נ"ב צ"ל על דרך שאמרינן בשביעית קרתנא שמכר לירושלמי שקרתנא הוא בן כפר כלומר בן כפר אינו מיוחס וחשוב:

רש"י בד"ה וקדושה ראשונה כו' בשביעית הס"ד:

בד"ה הכתמים שנמצאו בבגדים הס"ד:

בד"ה שהם גרים ודמם מטמא הס"ד:

תד"ה פסוק. והא דנקרא נער כו' אלא שכן היה שמו. כצ"ל:

גמרא שר העולם. נ"ב הוא חנוך לנער נע"ר גימטריא מטטרו"ן עם האותיות הוא שר העולם ודאי (ועתוס'):

תוס' ד"ה אמוראי וכו' דהולד כשר דלר"ע וכו'. ע' לקמן מד ע"א ודף ע ע"א וצע"ג:

ד"ה פסוק זה וכו' ועוד דאגדות חולקות. כפי' רשב"ם ב"ב ד' קכא ע"ב ד"ה קפלו:

ד"ה עובד כוכבים שקידש וכו' וה"ה הבא על שפחה. עיין לקמן סט ע"ב במתני' וצע"ג:

גמרא וכי תימא זאת ולא ס"ל והאר"י הלכה כסתם משנה, וא"ת והא מ"ד דאין מקבלין גרים מן התרמוד משום עבדי שלמה, קסברי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, והו"ל לאקשויי מסתם מתניתין דהאומר דסברה דהולד כשר דהא סוברת דקידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ אין ממזר מכותי ועבד, ובתוספות הקשו כן, וי"ל דאף דמוכח דמתניתין דקידושין סוברת דאין הולד ממזר, מ"מ יש לומר דשדיא בתר אבוה והוי נכרי, וא"כ י"ל דטעמא דר"י דסובר דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור, מש"ה אין מקבלים תרמודיים משום עבדי שלמה.
ועוד י"ל דמעיקרא לק"מ, דהא בפרק החולץ לקמן (דף מה) ארב"ב אר"י הכל מודים בעבד וכותי הבא על בת ישראל דהולד ממזר, מאן הכ"מ אפילו שמעון התימני, אע"ג דא"ר אין ממזר מחייבי לאוין, ה"מ ח"ל דתפסי קידושין, אבל הכא כותי ועבד כיון דלא תפסי בהו קידושין כחייבי כריתות דמי וכו' מאן הכ"מ רבי, אע"ג דליה לא ס"ל בכותי ועבד מודה, הרי דר"י עצמו סבר דלא תלוי זה בזה, דאף מאן דס"ל דאין ממזר מחייבי לאוין יכול לסבור דמנכרי ועבד הולד ממזר וכן הוא לקמן סוף פרק אלמנה לכה"ג א"ל ר"ל לר"י כמאן כר"ע, אפילו תימא רבנן בנכרי מודו, וא"כ שפיר מצי לר"י סתמא דמתניתין דהאומר סוברת דמנכרי ועבד הוי ממזר.
והתוס' ז"ל דחקו בזה ולא ידעתי למה, והרי הם בעצמם כתבו ג"כ בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עה ע"ב) ד"ה שאין ממזר, די"ל שאין זה תלוי בזה, וצ"ע.
ותירוץ התוס' דבאמת הו"מ לאקשויי ממתני' דהאומר, אלא דממתני' דנדה אלימא לאקשויי וכו' מוכח דלא באו עליהן עבד ונכרי, תמוה לי מאוד, דלפ"ז איך אמרינן וכ"ת זאת ולא ס"ל, האיך מצינו בזה חולק על המתני' לענין דלא באו עליהן נכרי ועבד, דלפי פשוטו דההוכחה ממתני' דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד נכרי י"ל דמצינו בה פלוגתא דתנאי אם הולד ממזר או לא, אבל לענין זה דלא באו עליהן נכרים לא מצינו מאן דפליג, ואיך שייך לומר דלא ס"ל, וה' יחנני וילמדני:

גמרא אמר רב יהודה אמר רב אסי עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין.
משום דחיישינן לבנות שנשבו ונשאום עכו"ם וקרוי בנה וכמ"ש תוס'.
והתוס' ז"ל רצו לקיים פירש"י ז"ל דפירש דהטעם משום ישראלים שנשאו כותית וקסבר רב אסי כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מכותי ועבד, וה"ה איפכא מישראל הבא על שפחה וכותית, ותמוה לי טובא הא מפורש במתני' לקמן בפרק אלמנה (דף סט ע"ב) בת ישראל לכהן וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד וכו' ילדה הימנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לעכו"ם וילדה הימנו בן הרי זה ממזר, הרי מבואר דאם האב נכרי ועבד והאם ישראלית הולד ממזר, ומ"מ בהיפוך בישראל שבא על הכותית ושפחה הולד עבד, ואיך יחלוק ר"א בזה היסוד ויאמר דזה בזה תלוי דאם מכותי הבא על בת ישראל הולד ממזר ה"ה איפכא, והרי מתני' לא אמרה כן:

(טז ב) תריסר אלפי גברי וכו'.—בירושלמי תעניות פ"ד סוף ה"ח [סט ע"ב] וב"ר סוף פנ"ו איתא שהתרמודיים העמידו במקדש ראשון פ' אלף קשתים ובמקדש שני שמונת אלפים. ונראה שיש להגיה "תדמור" במקום "תרמוד" (עי' מ"ש למטה, יז א).

(שם) שר העולם.—עי' פר"א רפכ"ז, שקורא למיכאל "שר העולם".

ואפי' מתרמוד. אלמא לאו בספק ישראל קיימי: מקבלים גרים. ולא אמרי' ישראלים ממזרים הם: מתרמוד מ''ט לא. מקבלים: עבדי שלמה. שנשאו בנות ישראל מחמת עושרן ודרין שם בחזקת עובדי כוכבים וקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר: משום בנות ירושלים. לקמיה מפרש לה בנות ירושלים בחורבנה כשבאו עובדי כוכבים ונשאום: ה''ג אלא למ''ד משום בנות ירושלים מאי היא: קשתויי. מושכי קשת: נער הייתי. איידי דאזכריה הא דלעיל נקט ליה הכא: שר העולם. מלאך: הומניא לפום נהרא. בהומניא יונים הם ומצירין לבני פום נהרא שהם ישראל עניים: מעשרת שבטים הוא. שנשאו עובדות כוכבים וקסבר דעובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר: בדוכתא דקביעי. בני עשרת השבטים וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והיכא קביעי כדכתיב וינחם בחלח ובחבור:
רבי יוחנן וסביא אמרי אין מקבלין גרים מן התרמודיים. תימה היכי פליג ר' יוחנן אחגי הנביא ושמא סבר ר' יוחנן שלא אמרה חגי מעולם: קא פסיק ותני אפי' מתרמוד. תימה דלמא לבד מתרמוד כדאמרי' בפ''ק דגיטין (דף ו.) לא לבר מבבל: אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. דההוא דסבר אין מקבלים גרים מן התרמוד לית ליה אליבא דרבי יוחנן שתהא הלכה כסתם משנה א''נ סבר מן העובדי כוכבים טהורים לבד מתרמוד ומיהו ע''כ צ''ל דל''ל הלכה כסתם משנה דהא קסבר עובדי כוכבים ועבד הבא על ישראלית הולד ממזר וסתם מתני' דהאומר (קדושין דף סו:) סברה דהולד כשר דלר''ע דוקא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוא דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד כדמוכח בפרק עשרה יוחסין (שם עה: ושם) ומתני' דהאומר סוברת דקידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני כל מקום שיש קידושין ויש שם עבירה כגון ממזרת ונתינה לישראל וא''כ אין ממזר מעובד כוכבים ועבד והא דקתני התם כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש עליה קידושין מעל אחרים הולד ממזר היינו כמו שמפרש התם ואיזו היא כגון הבא על אחת מכל עריות שבתורה ולא מעובד כוכבים ועבד אע''ג דעובד כוכבים ועבד נמי אין לה עליו קידושין ויש עליה קידושין מעל אחרים וכה''ג איכא בגמרא ואע''ג דאיכא סתמא אחרינא לקמן בפרק אלמנה (דף סט:) דסברה דיש ממזר מעובד כוכבים ועבד מ''מ מאי אולמיה דהך סתמא מהך סתמא דכה''ג פריך בריש שבועות (דף ד.) ובמרובה (ב''ק סט:) ובכמה דוכתי והכא דפריך ומי א''ר יוחנן הכי הוה מצי למיפרך מסתם דמתני' דפרק האומר אלא דניחא ליה למיפרך ממתני' דנדה דאמר רבי יוחנן בהדיא דמקבלים גרים מן התרמוד ולעיל אמר דאין מקבלים ועוד דמתני' דנדה אלימא טפי לאקשויי מינה משום דהתם מוכח דלא באו עליהן עובד כוכבים ועבד דאי באו עליהם אמאי כתמיהן טהורים וליכא למימר משום דסברה דהולד כשר דבתר עובד כוכבים ועבד שדינן ליה דהא משמע דאתיא נמי כרבי יהודה דאיירי ברישא ורבי יהודה על כרחך סבר דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדפי' לעיל גבי מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת: בשלמא למ''ד משום עבדי שלמה קסבר כו'. וא''ת ל''ל למיתלי טעמא משום ממזרות הוה ליה למימר משום עבדי שלמה דעבדים אסורין בישראלית וי''ל דמסתמא נתייאשו הבעלים מהם ואיכא למ''ד בפ' השולח (גיטין לט:) נתיאשתי מפלוני עבדי אינו צריך גט שחרור: סבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכן בפ' החולץ (לקמן מה. ושם) סוגיא דהש''ס אזלא דר' יוחנן אית ליה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ''מ נראה אמת דלרבי יוחנן הולד כשר דבכל דוכתי קי''ל דרבי יוחנן אית ליה כסתם משנה וסתם משנה דהאומר (קדושין סו:) סברה דהולד כשר אע''ג דמתני' דפרק אלמנה (לקמן סט:) סברה דהולד ממזר מעובד כוכבים ועבד מ''מ נראה לסמוך טפי אסתמא דמתני' דהאומר [משום דמיתניא גבי הילכתא. פסיקתא דקדושין] וכיוצא בה קרי הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב''ק קב.) וכל הנהו דסברי הולד ממזר אתו כר''ע כדאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עה:) וסברי לה כר''ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והתם נמי משמע דרבי יוחנן משום ר' ישמעאל סבר הולד כשר וא''ת והיכי פשיטא ליה התם דלר''ע הוי ממזר מעובד כוכבים ועבד דלמא גמר מאשת אב או מאנוסת אביו דלא תפסי בה לדידיה [אבל לאחריני תפסי] לאפוקי הני דלא תפסי לא לדידיה ולא לאחריני דהכי איכא מ''ד בפ' החולץ (לקמן מה:) וי''ל דתנן בהדיא בפ' אלמנה (לקמן סט:) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וע''כ ר''ע היא וא''ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מעובד כוכבים אמאי הוי ממזר ב''ד של שם גזרו ומדאורייתא ביאת היתר היא וי''ל אע''ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעא מ''מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד דאפילו ר''ש התימני היה מודה אי לאו משום דלא תפסי בה קידושין לא לדידיה ולא לאחריני והואיל דמעבד הוי ממזר לר''ע דאע''ג דלא תפסי ביה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני ה''ה מעובד כוכבים א''נ מעובד כוכבים לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר עובד כוכבים אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל דוכתי ובאלו הן הלוקין (מכות יג.) והראשון עיקר: פסוק זה שר העולם אמרו. קשיא לר''ת דעשה הפייט. השר המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא אלמא מטטרון הוא שר העולם שנקרא נער ובפיוט אחר יסד תוקף מטטרון שר הנהפך לאש מבשר משמע דחנוך הוא מטטרון ואי אפשר שיהיה חנוך שר העולם דבפרק אלו טרפות. (חולין ס. ושם) אמר דבששת ימי בראשית פתח שר העולם ואמר ישמח ה' במעשיו וחנוך לא היה במעשה בראשית וי''ל דמטטרון אין זה שר העולם והא דנקרא נער לא משום דכתיב נער הייתי וגם זקנתי אלא נער שכן היה שמו ובפסיקתא. בח' שמות של מטטרון מונה נמי נער ועוד דאגדות חולקות זו על זו דבבראשית רבה י''א דחנוך מת כדמתרגמי' כי לקח אותו (בראשית ה) המית יתיה ובריש מסכת דרך ארץ. משמע דנכנס לג''ע בחייו: עובד כוכבים שקדש בזמן הזה חוששין לקידושין חיישינן כו'. פי' בקונטרס דקסבר עובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר ותימה דבכמה משניות מוכח דאין מתייחס אלא אחריה דתנן לקמן בפ''ב (ד' כב.) מי שיש לו בן מכל מקום [פוטר אשת אביו מן הייבום] חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן העובדת כוכבים ותנן נמי בפרק האומר (קדושין סו: ושם) דולד שפחה ועובדת כוכבים כמותה ולא הוי ממזר ונראה דלא קשיא כל כך דהנהו משניות סברי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וה''ה איפכא ורב אסי סבר כר''ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מעובד כוכבים ועבד והוא הדין הבא על שפחה ועובדת כוכבים ונראה דטעמא דרב יהודה אמר רב אסי משום בנות ולית ליה בנתיה דההוא דרא איצטרויי איצטרו ועל כרחך רבי יוחנן דאמר וכולן לפסול לא משום שבאו על העובדות כוכבים דהא בפ' שני (לקמן כג. ושם) בהדיא סבר כשמואל דאין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה אלא משום בנות הוא דקאמר לפסול ולית ליה דאיצטרויי איצטרו ואע''ג דרב יהודה אית ליה בהחולץ (לקמן מה.) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר הכא משמיה דרב אסי קאמר: בדוכתא דקביעי. דבדוכתייהו הוו רובא מעשרת שבטים ולא כמו שפירש בקונטרס משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאי אזיל איהו לגבה כל דפריש מרובא פריש כדאמרינן בסוף פרק קמא דכתובות (דף טו.):

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד