יבמות ט ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ט - ב

אשת אחיו שלא היה בעולמו, דפליגי רבי שמעון ורבנן, באם התייבמה לאחיו השני, שהיה עמו בעולמו, ואחר כך מת האח השני, האם היא מתייבמת לאח השלישי, שלא היה בעולמו של האח הראשון [אך היה בעולמו של האח השני] או לא.

כי סובר רבי שמעון, היות והאח השני ייבמה, ונולד האח השלישי, לא מצאה האח השלישי כאשת האח הראשון אלא כאשת האח השני.

וכיון שהאח השלישי היה בעולמו עם האח השני, הרי אם מת האח השני, היא נופלת לפניו ליבום.

ובכל זאת קתני לערות אשת אחיו שלא היה בעולמו במשנתנו, שהיא אינה מתייבמת מנפילתה מהאח השני, והיא אף פוטרת צרתה, כרבנן. וכנגד רבי שמעון הסובר שהיא עצמה מתייבמת! ומשנינן: בנולד האח השלישי, ולבסוף ייבם השני, לא פליג רבי שמעון שאינה מתייבמת.

כי אם נולד האח השלישי לפני שייבמה האח השני, הרי מצאה לאשת האח הראשון כאשר יש בה עדיין זיקת נשואיו, שהרי היא עומדת להתייבם כדי להקים לו שם.

וכיון שאסור לו אז לייבמה, שהרי לא היתה לו ישיבה יחד עם האח הראשון בעולם, נאסרת היא אז עליו כמו אשת אח שיש לה בנים.

ואיסור זה הוא איסור לעולם, ולא יועיל ייבומו של השני להוריד ממנה איסור זה כלפיו.

ולכן, אם מת השני, היא אסורה באיסור ערוה כלפיו, ואין היא מתייבמת לו, אלא היא פוטרת אף את צרתה.

ובאשת אחיו שלא היה בעולמו כזאת, שאין בה מחלוקת, מדובר במשנתנו.

ופרכינן: והאמר רבי אושעיא לקמן [יז ב]: חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה, שלדעת רבי אושעיא סובר רבי שמעון, שאפילו אם נולד השלישי ואחר כך ייבם השני, ומת השני, הרי היא מתייבמת לשלישי.

ולפי זה, חולק רבי שמעון על משנתנו, והיא הולכת רק לפי חכמים. ואם נוקטת המשנה דוגמא השנויה במחלוקת, היה לה גם לנקוט אמו אנוסת אביו, על אף שהיא שנויה במחלוקת בין חכמים לרבי יהודה! ומשנינן: הא לקמן איתותב הופרך רבי אושעיא.

ולכן, ניתן להעמיד את משנתנו באשת אחיו שלא היה בעולמו, בנולד ואחר כך ייבם, שבאופן כזה מודה רבי שמעון לחכמים.

שתי אחיות, שהיו נשואות לשני אחים של היבם, ומתו שני האחים, ונפלו שתי האחיות ליבום לפני אחי המת, אי אפשר לייבם את שתיהן, היות וכל אחת מהן היא "אחות זקוקתו".

ואסרו חכמים את אחות היבמה הזקוקה לו ליבום כאילו היתה קרובתו.

[וכפי שיתבאר בהמשך המסכת]

ומצינו שני כללים, בענין שתי אחיות שנופלות לפני שני אחים ליבום, והיינו שהיו אותן שתי אחיות נשואות לשני אחים, ומתו שני האחים, והרי שתיהן נופלות ליבום:

הכלל האחד נאמר לקמן במשנה בדף כ א:

אחותה [של ערוה], שהיא יבמתה [שנופלת יחד עמה ליבום] - חולצת או מתייבמת!

והיינו, אם נפלו שתי אחיות לפני יבם אחד, והיתה אחת האחיות אסורה על היבם הזה באיסור ערוה מן התורה, כגון שהיתה אחת מהאחיות חמותו, הרי אחות זו אינה זקוקה לו כלל.

ולכן, אחותה של הערוה, יכולה להתייבם לו.

שהרי אין האחות הזאת נחשבת ל"אחות זקוקתו", שהרי אחותה השניה, שהיא חמותו, היא ערוה עליו, ואינה זקוקה לו ליבום.

ובמקרה הזה, לפי הכלל הזה, רק אחת האחיות מתייבמת, ואילו השניה יוצאת משום ערוה.

הכלל השני, שנינו לקמן, בתחילת פרק ארבעה אחים:

שני אחים שנשאו שתי אחיות, ומתו, ולהם שני אחים -

אסורים שני האחים לייבם את שתי האחיות, לפי שכל אחת מהן היא "אחות זקוקתו", ואסור לייבם את קרובות זקוקתו, מדרבנן.

אך אם אירע ששתי האחיות היו חמותיהם של שני האחים, אחות אחת היתה חמותו של אח זה, ואחות שניה היתה חמותו של האח השני, אז שתיהן מתייבמות - כל אחת מתייבמת לאח שהיא מותרת בו.

לפי שכל אחת מהן איננה נחשבת ל"אחות זקוקתו", שהרי אחותה ערוה עליו, ואינה זקוקה לו.

וכך אני קורא בהן: האסורה לזה - מותרת לזה,

והאסורה לזה - מותרת לזה!

ומוסיפה שם המשנה: וזו היא שאמרו [הכלל הראשון]:

אחותה של ערוה, כשהיא יבמתה [כשנופלות שתי אחיות ליבום, האחת היא ערוה, ואחותה יבמה המותרת] - או חולצת או מתייבמת

ומקשינן: והאמר רב יהודה אמר רב: וכן תני רבי חייא:

בכולן, בכל חמש עשרה העריות השנויות במשנתנו, אם נפלו שתי אחיות לפני שני אחים, כשאחת ערוה לזה והשניה ערוה לזה, אני יכול להיות קורא בהן את שני הכללים שנתנו חכמים בשתי אחיות שנופלות ליבום.

א. הכלל הנשנה במשנה לקמן, בפרק ארבעה אחים:

האחות האסורה לזה - מותרת לזה, לאח האחר, שאינה ערוה לו.

ואילו האחות השניה, האסורה לזה - מותרת לזה, לאח האחר, שאינה ערוה לו.

ב. ואחותה של ערוה, כשהיא יבמתה [והיינו, שנופלת ליבום יחד עמה] - חולצת או מתייבמת.

כי אין על אחות הערוה איסור של "אחות זקוקתו", לפי שאין הערוה זקוקה ליבום כלפי האח שהיא אסורה לו. ^[1]

ורב יהודה מתרגם, שונה ומעמיד את שני הכללים של ה"אסורה לזה מותרת לזה", ואת "אחותה שהיא יבמתה חולצת או מתייבמת", רק באותן עריות שהן ברשימה החל מחמותו ואילך.

אבל את שיתא בבי דרישא, את ששת העריות הראשונות מתוך החמש עשרה, הוא לא שונה בכלל "האסורה לזה מותרת לזה".

מאי טעמא?

כיון דבתו, שהיא הראשונה ברשימת ששת העריות של "בת" [בתו ובת בתו ובת בנו, בת אשתו ובת בתה ובת בנה] רק באונסין משכחת לה, כי רק אם אנסו האחים את האמה של הבנות אני קורא בשתי הבנות האחיות "האסורה לזה מותרת לזה".

אך בנשואין - לא משכחת לה. שהרי אם נשא אחד האחים את אמן של שתי הבנות האחיות, אין האח השני יכול לשאתה, כי היא נאסרת עליו באיסור אשת אח. ורק אם הראשון אנס תחילה, יתכן שהשני נשא אותה.

ולדעת רב יהודה רק באפשרויות של שני הכללים בנשואין - קמיירי, שונה התנא במשנה.

אך באפשרויות של שני הכללים שיתכנו רק באונסין - לא קא מיירי!

ואילו אביי - מתרגם, שונה ומעמיד, אף את בתו מאנוסתו, שאני קורא בה "האסורה לזה מותרת לזה".

כיון דאשכוחי משכחת לה, היות שאני מוצא אפשרות כזאת, שבאונס אני קורא "האסורה בזה מותרת בזה" בכל חמש עשרה הנשים, ואפילו בבתו, אני קורא זאת בכולן, כל אחת לפי המקרה שאפשר למצוא בה.

אי בעיא, אם רצונך - מן האונסין תהוי.

אי בעיא, אם רצונך - מן הנשואין תהוי.

אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו - לא קוראים בה "האסורה לזה מותרת לזה".

מאי טעמא?

כיון דרק לרבי שמעון הוא דמשכחת לה, לקרוא בה "האסורה לזה מותרת לזה" [כמו שיתבאר להלן], ואילו לרבנן לא משכחת לה.

בפלוגתא - לא קא מיירי.

ורב ספרא מתרגם: אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה בשיתא אחים, ונמצאת אפשרות שכזאת בששה אחים, ואליבא דרבי שמעון.

הערות

^[1] וכך הן חמש עשרה האפשרויות, שמתקיימים בהן שני הכללים: הכלל האחד, שכל אח מייבם את אחת האחיות, ואסור בשניה. והכלל השני, שאחות הערוה מתייבמת. א. בתו. שנים מתוך ארבעה אחים אנסו אשה אחת, וכל אחד הוליד ממנה בת. הלכו שתי הבנות האחיות, ונישאו לשני האחים האחרים. ולאחר מכן מתו בעליהן, ונפלו שתי האחיות לפני שני האחים שאנסו את אמן. ונמצא, שלפני כל אח נופלת בתו, שהיא ערוה לו, וכן אחותה, שהיא מותרת לו. ואין אחותה המותרת לו, אסורה לו מדרבנן מצד "אחות זקוקתו", היות ובתו היא ערוה, ואינה זקוקה לו כלל. נמצא, שכל אחד מן האחים מייבם את אחת האחיות המותרת לו, אך אסור בשניה מחמת שהיא ערוה לו. וכך אני מוצא את שני הכללים: האסורה לזה מותרת לזה. ואחותה של ערוה כשהיא יבמתה, חולצת או מתייבמת. אך אפשרות כזאת קיימת רק אם אנסו שני האחים אשה אחת, שאז יכולים הם להוליד ממנה שתי אחיות כשרות. אך אם נשא אחד האחים אותה, היא נאסרת על כל אחיו באיסור כרת של אשת אח, ואסור לאח השני לבוא עליה. ואם יבוא עליה, תהיה הבת השניה ממזרת, ותהיה אסורה לכל האחים. ב. בת בתו. לשנים מארבעת האחים היתה בת, והיו שתי הבנות בנות דודות. נישאו בנות הדודות, בזו אחר זו לאדם אחד, וכל אחת מהן הולידה ממנו בת. נמצא שיש לפנינו שתי נכדות אחיות של שני אחים. הלכו שתי הנכדות האחיות, ונישאו לשני האחים האחרים. אחר כך מתו בעליהן, ונפלו שתי הנכדות האחיות לפני שני האחים. נמצא, שלפני כל אח נופלת נכדתו, בת בתו, שהיא ערוה לו, ואחותה, שהיא מותרת לו. ג. בת בנו. שני בנים של שנים מן ארבעת האחים [שהם בני דודים] נשאו אשה אחת, בזה אחר זה, והולידו ממנה, כל אחד, בת אחת. נמצא, שיש לפנינו שתי נכדות אחיות של שני אחים. הלכו שתי הנכדות האחיות ונישאו לשני האחים האחרים. אחר כך מתו בעליהן, ונפלו שתי הנכדות האחיות לפני שני האחים. נמצא, שלפני כל אח נופלת נכדתו, בת בנו, שהיא ערוה לו, ואחותה, שהיא מותרת לו. ד. בת אשתו. אדם זר נשא שתי נשים, והולידו לו כל אחת משתי הנשים בת אחת, והרי שתי הבנות אחיות. ומת אותו הבעל, או גירש את שתי נשותיו. הלכו שתי הבנות האחיות, ונישאו לשנים מארבעת האחים. ואילו שתי נשותיו, האמהות של בנותיו, נישאו לשני האחים האחרים. ומתו שני האחים שנשאו את הבנות, והרי הן נופלות לפני שני האחים האחרים, הנשואים את אמהותיהן. ונמצא, שלפני כל אח נופלת בתה של אשתו, שהיא ערוה עליו, ואחותה, שהיא מותרת לו. וכמו כן, ה. בת בנה של אשתו. או ו. בת בתה של אשתו. כשהן היו שתי אחיות מן האב ולא מן האם, ונישאו לשני אחים, ומתו, ונפלו לפני שני האחים האחרים, ואחת מותרת לזה והשניה לאחר. ז. חמותו. ארבעה אחים, ששנים מהם נשאו נשים בנות-דודות, שהיו אמותיהן אחיות, ונמצא שהיו חמותיהן של שני האחים - אחיות. והלכו אותן שתי אחיות, שכל אחת מהן היא חמותו של אחד האחים, ונישאו לשני האחים הנותרים. ומתו האחים, ונפלו שתי האחיות לייבום לפני שני האחים, כאשר כל אחת אסורה לאחד מהם באיסור ערוה של חמותו, ומותרת לאחיו השני. ח. אם חמותו. ארבעה אחים שהיו אמות-חמותיהם של שנים מהם אחיות, והלכו אותן אמות-החמות שהיו אחיות ונשאו לאחים הנותרים, ומתו האחים, ונפלו כל אחת לפני בעל-נכדתה, שאסורה לו בערוה, ולפני אחיו שמותרת לו. ט. אם חמיו. ארבעה אחים שהיו אמות-חמיהם אחיות, ונישאו אמות חמיהם לשני האחים הנותרים. ומתו האחים, ונפלו אמות-חמיהם לפניהם לייבום, כשכל אחת אסורה לאחד מהם ומותרת לשני. י. אחותו מאמו. שתי נשים נישאו בתחילה לאיש אחד, והולידו ממנו שתי בנות [שהן שתי אחיות מהאב]. לאחר מכן הלכו שתי אותן הנשים, ונישאו לאיש אחר, והולידו ממנו שני בנים [שהם שני אחים מהאב]. ולאותו איש אחר היו עוד שני בנים, שנולדו לו מאשה אחרת. נמצא מעתה, ששני הבנים של אותן שתי נשים, הם אחיהם-מהאם של שתי בנותיהן, והם גם אחיהם מהאב של שני הבנים של האיש האחר, מהאשה האחרת. הלכו שתי בנותיהן ונישאו לשני בניו של האיש האחר מהאשה האחרת, ומתו שניהם, ונפלו שתי בנותיהן לפני שני בניהם. כאשר שתי בנותיהן הן אחיות מהאב, ושני בניהם הם אחיהם מהאם [לכל אחד אחות אחת]. ולכן, כל אחד מבניהם יכול לייבם האחד את בתה של השניה, שאינה אחותו. ואין היא אסורה עליו משום אחות זקוקה כי אחותה הרי היא אחותו מהאב, ואין היא זקוקה לו. יא. אחות אמו. שתי נשים נישאו לאיש אחד, והולידו ממנו שתי בנות שהן אחיות-מאב. לאחר מכן, נישאו שתי הנשים הללו לאיש אחר וגם ממנו הולידו שתי בנות. והלכו שתי בנותיהם מהאיש האחר ונישאו [זו אחר פטירת זו] לאדם אחר וילדו לו שני בנים, שהם אחים מאב. ולאותו אדם היו שני בנים נוספים מאשה אחרת. והלכו שני הבנים מהאשה האחרת, ונשאו את זוג האחיות הראשון [שהם אחיותיהם מאם של זוג האחיות השני], ומתו. ונפלו נשותיהם, שהן זוג האחיות הראשון, לפני אחיהם-מאב, כאשר אמהותיהם של שני היבמים הן הזוג השני של האחיות, שהן אחיותיהם של הזוג הראשון, מאם. ונמצא, שלגבי כל אחד מהיבמים נופלת אחות אמו האסורה לו, ואחותה של אחות אמו המותרת לו. יב. אחות אשתו. עיין בשרטוט בסוף. יג. אשת אחיו מאמו. אדם אחד נשא שתי נשים, ולכל אחת היה בן מבעל קודם, וילדו לו כל אחת שני בנים. הלכו שני הבנים החורגים שלו, שהם אחי בניו מאם, ונשאו שתי אחיות, ומתו. הלכו שני בניו, אחד מאשתו האחת, ואחד מאשתו השניה, ונשאו את שתי הנשים האחיות, ומתו. והרי הן נופלות לפני שני האחים הנותרים, כאשר כל אחת מהן היא אשת אח מאם לאחד, ונכרית לאחר. יד. אשת אחיו שלא היה בעולמו מבואר בביאור הגמרא. טו. כלתו. שני בנים של שנים מארבעת האחים נשאו שתי אחיות, ומתו. לקחו שני האחים האחרים את הכלות האחיות, ומתו. ונמצא שנופלות לפני שני האחים שתי אחיות, שאחת היא כלתו של זה, והשנית כלתו של זה.

דפליגי [שחלוקים] בכך ר' שמעון ורבנן, וקתני [ושנה] את ההלכה הזו, הרי שגם משנתנו עוסקת בדברים שעיקרם במחלוקת!

ומשיבים: גם ר' שמעון לא נחלק בכל מקרה של "אשת אחיו שלא היה בעולמו", שכן במקרה הפשוט של אח שנולד אחר מיתת אחיו שלא היה בעולמו, שלא חלה על תינוק זה מצות ייבום והאשה אסורה עליו משום אשת אח, ולבסוף, לאחר שנולד ייבם אח אחר את האשה ומת גם הוא ונפלה שוב לפני אותו אח קטן שלא היה בעולמו של אחיו, בעלה הראשון — במקרה כזה לא פליג [חלק] ר' שמעון, ומודה שאשה זו אסורה על הילד לעולם, כיון שנאסרה עליו שעה אחת כאשר נולד והיא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו. ולא נחלק ר' שמעון אלא במקרה אחר, כאשר היו שני אחים, ומת אחד מהם וייבם השני את אשתו, ואחר כך נולד האח השלישי, ומת האח השני. שלדעת ר' שמעון יכולה אשה זו להתייבם לאח הקטן, שמעולם לא היתה אסורה עליו, כיון שבשעה שנולד היתה זו אשת אחיו שהיה בעולמו, ומה שהיה לפני לידתו איננו נחשב. ומאחר שגם לר' שמעון יש צד איסור של אשת אחיו שלא היה בעולמו, אפשר היה לשנות זאת במשנה לכל הדעות.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' אושעיא: חלוק היה ר' שמעון אף בראשונה, שלדעתו ר' שמעון חלוק לא רק במקרה של "ייבם ואחר כך נולד" אלא גם במקרה של "נולד ולבסוף ייבם" ולדעתו אף במקרה כזה יכולה היא להתייבם לאח הקטן!

ודוחים: הא איתותב [הרי כבר הושב, נדחה] ר' אושעיא ובטילה שיטה זו (להלן יבמות יח, ב), ולכן אפשר לומר שמשנתנו איננה עוסקת במחלוקת.

ומקשים מצד אחר: בפרק השלישי במסכת יבמות מדובר במקרה כשהיו ארבעה אחים, שנים מהם היו נשואים לשתי אחיות, ומתו שני האחים בעלי האחיות. ונמצא שלפני כל אחד מן האחים החיים נופלות (לחלוץ או לייבם) שתי אחיות כאחת. ואמרו חכמים שבמקרה כזה אין מייבמים, לפי שמחשיבים זאת כאילו נפלו לפני כל אחד שתי אחיות כאחת, ובגלל זיקות הקשר של הייבום הרי זה כאילו כל אחת מהן היתה נשואה לו במידה מסויימת ונמצא שהיא כעין אחות אשתו, וכיון שהדבר חל על שתיהן בשווה — שתיהן אסורות בייבום. ואמרו, שאם אחת מן האחיות הללו היתה אסורה על אחד מן האחים שנשארו בחיים בגלל היותה ערוה לו, כגון שהוא נשא את בתה או קרובה אחרת שלה, במקרה זה האחות השניה (שאין בה קירבה כזו) מותרת לו לגמרי. ואם היה קיים הקשר הזה בין האח האחר באחות השניה, יכול להיווצר מצב ששני האחים יחלצו או ייבמו את שתי האחיות. והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב, וכן תני [שנה] ר' חייא ברייתא: בכולן, בכל חמש עשרה הנשים המנויות במשנתנו, יכול אני לדמות מצב שאני קורא בהן האסורה לאח זה — מותרת לאח זה, והאסורה לאח זה מותרת לאח זה, ויכול אז להיות שאחותה שהיא יבמתה (גיסתה) חולצת או מתייבמת. שדבר זה אפשר למנות בכל אחת מן המנויות במשנה, כגון שאחות אחת היא חמותו של אח זה, ואחות שניה היא חמותו של האח השני. וכיוצא באלה.

ורב יהודה היה מתרגם, כלומר, מסביר, מיישב דברים אלה, כי לא בכל הנשים האמורות ברשימה שלנו, אלא מחמותו ואילך, שמחמותו עד סוף הרשימה יכול להיות שאחות אחת תהיה לגבי אח אחד איסור ערוה והאחות האחרת לא תהיה אסורה עליו כלל. אבל שיתא בבי דרישא [בששת השערים, המקרים, שבהתחלה] — לא היה גורס דבר זה. מאי טעמא [מה הטעם]?

משום המקרה של בתו, למשל, כי יתכן שאחת מן האחיות תהיה בתו של אחד האחים. אבל אז אסורה אמה לכל האחים (משום אשת אח) ולא יתכן שתהיה לה בת מאח אחר. ודבר כזה יתכן רק אם אח אחד אנס אשה והוליד ממנה בת, וכיון שאיסור אשת אח הוא רק מן הנישואין, הרי אין אותה אשה אסורה על אחיו, ואם חזר אחיו ואנס את האשה והוליד ממנה בת, ושתי בנות אלה נישאו לשני האחים האחרים, הרי אז יווצר המצב שכל אחת מהאחיות היבמות הללו אסורה לאח אחד ומותרת לאח השני.

ובכן, במקרה של אונסין משכחת [יכול אתה למצוא], אבל במקרה של נשואין לא משכחת לה [אין אתה יכול למצוא אותה], כאמור, על כן אין לפרש את משנתנו בדרך זו כי משנתנו בנשואין קמיירי [עוסקת], באונסין לא קא מיירי [איננה עוסקת].

ואביי מתרגם היה שונה וכולל כאן אף את בתו מאנוסתו, ומדוע — כיון דאשכוחי משכחת לה [שאתה מוצא אותה אפשרות] בין אי בעיא [אם תרצה] מן האונסין תהוי [תהיה], ואי בעיא [ואם תרצה] מן הנשואין תהוי [תהיה], שיש בכל זאת מקרה שאפשר שיווצר מצב כזה. אבל את המקרה האחרון של אשת אחיו שלא היה בעולמו — לא היה מונה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר?

כיון שרק לפי דעת ר' שמעון הוא דמשכחת לה [שאתה מוצא אותה] שיכול להיות דבר כזה, שכיון שהוא מתיר במקרה של "ייבם ולבסוף נולד", הרי יתכן שאחות אחת תהיה אסורה לאח אחד משום שנולד לפני שאחיו ייבם אותה, וכן האחות השניה תהיה אסורה לאח האחר מאותו טעם, אף שהראשונה מותרת לו (לפי שבחייו לא היתה אשת אחיו שלא היה בעולמו), ואילו לרבנן לא משכחת לה [לדעת חכמים אין אתה יכול למצוא אותה] — בפלוגתא לא קא מיירי [במחלוקת איננו עוסק] אלא רק בדברים המוסכמים על הכל.

ואילו רב ספרא מתרגם היה שונה כאן אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה [ויכול אתה למצוא אותה] בשיתא [בשישה] אחים שהיו שם ואליבא [ועל פי שיטתו] של ר' שמעון

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

This is a case concerning which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, and yet it is taught. If this halakha is taught, evidently this mishna does deal with matters subject to dispute. The Gemara answers that Rabbi Shimon does not disagree with the Rabbis concerning all cases of a wife of a brother with whom he did not coexist. If this yavam was born after his brother’s death, he concedes that the obligation of levirate marriage does not apply to the newborn yavam. Rather, the yevama is prohibited to him as his brother’s wife.

Furthermore, in a case where he was born and at the end, i.e., afterward, a second older brother entered into levirate marriage with the yevama and subsequently died as well, and the same woman again came before that same younger brother, Rabbi Shimon did not disagree with the opinion of the Rabbis here either, as he admits that this woman is permanently forbidden to him because when he was born she was classified as the wife of a brother with whom he did not coexist.

In fact, Rabbi Shimon disagreed only with regard to a different case, when there were two brothers, one of whom died, and the second took the yevama in levirate marriage. If a third brother was subsequently born and afterward the second brother died, Rabbi Shimon maintains that the youngest brother may enter into levirate marriage with this woman because she was never forbidden to him, as what occurred prior to his birth is of no relevance. Since even in Rabbi Shimon’s opinion it is possible to find a case in which the wife of a brother with whom he did not coexist is forbidden to him, it can be claimed that the mishna is taught in accordance with all opinions.
The Gemara raises a difficulty: But didn’t Rabbi Oshaya say that Rabbi Shimon disagreed even with regard to the first case? In other words, Rabbi Shimon disagreed not only in the case of a woman who entered into levirate marriage before the young brother was born, but even if the young brother was born before the initial levirate marriage took place.

The Gemara rejects this suggestion: This statement of Rabbi Oshaya was conclusively refuted. Consequently, it remains possible to say that the mishna does not deal with disputes.
The Gemara raises a difficulty from another angle. The third chapter discusses a case involving four brothers, two of whom passed away after they were married to two sisters. As a result, the two sisters simultaneously came before the surviving brothers for levirate marriage or ḥalitza. The Sages ruled that in this case the brothers may not enter into levirate marriage with the sisters, as it is as though the two sisters came before each brother individually, and due to the levirate bond each sister was, in a sense, considered married to each brother to a certain extent.
Consequently, for each brother the other sister is viewed as his wife’s sister, as it were, and is forbidden to him. Since this occurs to both sisters simultaneously, it is prohibited for both of them to enter into levirate marriage. However, the Sages further said that if one of these sisters was a forbidden relation to one of the surviving brothers, e.g., if he had married her daughter or some other relative, the second sister, to whom he is not a close relative, is permitted to him. If the same applies to the other brother and the second sister, the two brothers could perform ḥalitza with the two sisters or even enter into levirate marriage with them.

With this in mind, the Gemara states its objection: And didn’t Rav Yehuda say that Rav said, and likewise Rabbi Ḥiyya taught in a baraita: With regard to all of those fifteen women enumerated in the mishna, it is possible to find a scenario in which I would call them: The woman who is forbidden to this brother is permitted to that brother, and the one who is forbidden to this brother is permitted to that brother. And consequently, her sister who is her sister-in-law performs ḥalitza or enters into levirate marriage. This complex situation can be demonstrated with regard to each of the women enumerated in the mishna, e.g., if one sister is the mother-in-law of one brother, and the second sister is the mother-in-law of the second brother, and so on.

And Rav Yehuda explains that this is not true of all of the women listed in the mishna. Only from the case of his mother-in-law and onward, until the end of the list, is it possible for one sister to be a forbidden relation to one brother and the other sister not to be forbidden at all. However, in the first six cases, no, this option does not apply. What is the reason for this?

Since, for example, in the case of one’s daughter, although it is possible that one of the sisters is the daughter of one of the brothers, her mother is prohibited to all of the brothers as their brother’s wife, and therefore she could not possibly have a daughter from another brother. This case is possible only if one brother raped a woman who subsequently gave birth to his daughter. Since the prohibition with regard to a brother’s wife applies only in the case of marriage, this same woman is not forbidden to a different brother. If another brother came and raped her as well and she gave birth to his daughter too, and these two daughters later married two other brothers, each of these sisters who are sisters-in-law is forbidden to one of the brothers but permitted to the other.

Accordingly, in the case of rape you can find this scenario, but in the case of marriage you cannot find it. However, the mishna cannot be interpreted as referring to a case of this kind, as it deals with marriage and it does not deal with rape.

And Abaye explains differently, as he would include in this scenario even his daughter from the woman he raped. Why would he include this case? Since you can find this possibility, if you wish it can be by rape, and if you wish it can be by marriage, i.e., regardless of the details, this situation can occur. However, the last case, that of a wife of a brother with whom he did not coexist, he would not include. What is the reason for this?

Since it is only according to the opinion of Rabbi Shimon that you find this potential scenario, as he permits a yevama to her yavam in a case where he was born after she first entered levirate marriage, it is therefore possible that one sister might be forbidden to one brother if he was born before his brother took her in levirate marriage. Likewise, another sister might be forbidden to another brother for the same reason, although the first woman would be permitted to him, as in his lifetime she was never the wife of a brother with whom he did not coexist. According to the opinion of the Rabbis, however, you cannot find this scenario, and the mishna does not deal with disputes but only with those cases that are accepted by all opinions.

But Rav Safra explains that the possibility of one brother permitted only to one woman and another brother likewise permitted only to one woman exists even in the case of a wife of a brother with whom he did not coexist, and you can find this scenario in a case involving six brothers, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והאמר רב יהודה אמר רב וכן תני ר' חייא בכולן אני קורא בהם וכו' מפו' יפה בפירש"י ז"ל היאך אני קורא בהם כך ברור הוא (במצוה) בציור השכל למי שיש לו מוח בקדקדו ועיקר קושיי' מהא משום דמשמע לן דר' חייא על מתני' דר' קאי דהוא רבי' על סברי' דרבי ואליבא דר' תני בכולן הני כללי כיון דכן ע"כ ר' בפלוגתא מיירי דהא לא משכחת האי כללא באשת אחיו שלא היה בעולמו אלא לר' שמ' כדמפרש תלמודא אלמא מתני' מיירי בפלוגת' ואפי' במילת' דפליגי רבנן כיון דבתו באונסי' הוא משכחת לה. וק"ל והא אדרבא בתו באונסי' מיירי כדפרש"י ז"ל במשנתיה ואין לומר דהכא אמסקנא קמייתא דלעיל דקורבי (קאי) ותני דהא במתני' פי' רבינו ז"לכן ולהכי נקט תלמודא לעיל דבתו אתיא מדרשא אלמא הכי קי' להו דבתו באונסי' מיירי י"ל דר' יהודה מספקא לי' אי כייל בתו מנשיאתו עם בתו או עם בת אשתו ואיהו לא בעי לפרושי בבא לחצאי' ומשום הכי שביק להו לכולהו שתא בבי אבל ר' חייא ורב ספרא לא להא חיישי' א"נ דקיים להו דכלי' בתו היינו מארוסתו ומסתייע לעילוי (לנוי) בכללא בת אשתו כפשוט' ולמשכ"ת בתו מן הנשואי' שהיא בכלל:

והאמר ר' אושעיא חלוק היה ר' שמעון אף בראשונה. וא"ת ולישני דמיירי בחד אחא ומית ולא יבם אי נמי בתרי ולא מית דבהא מודה ר' אושעיא דר' שמעון מודה בהא כדקאמר לקמן וי"ל דהא לא מצינן למימר דהא בפ"ב מפרש כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא מיירי בכי האי גוונא:

בפרש"י בד"ה גבי וכן אחות אמו כו' ונשא יעקב ב' בנות יחצאל זו לאחר מיתת אחותה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא היה צריך לפרש שנשא ב' אחיות כו' עכ"ל אבל ניחא ליה לרש"י לפרש כך שלא היו למחלה ונועה אלא ב' אנשים דהיינו כלב ויחצאל דאם לא היה מפרש כך הוצרך לפרש שג' אנשים היו וק"ל אך הא קשיא לי בא"ד שפירש ולוי בן יעקב מאשה אחרת נשא את בת כלב כו' עכ"ל שלא היה צריך לפרש כך אלא דלוי היה ג"כ מבת נועה והיה אח לשמעון ונשא בת כלב ממחלה וכן יהודה היה ג"כ בן מחלה אח ראובן ונשא בת כלב מנועה וכמו כן פירש לעיל גבי אחותו מאמו דראובן ולוי אחים היו מרחל ושמעון ויהודה מבלהה ודו"ק:

בד"ה ורב יהודה מתרגם כו' באונסין לא קמיירי מתני' כו' עכ"ל יש להקשות לרב יהודה מאי קא קשיא ליה לוי לר' דליתני אנוסת אביו במתני' כיון דבאונסין לא קמיירי מתני':

בפרש"י בד"ה והאמר רב יהודה כו' וכן אחות אמו כו' כגון כלב שנשא ב' נשים חלאה ונערה כו' עכ"ל מהרש"ל מחק והגיה מחלה ונועה תחת חלאה ונערה בכל דיבור זה ואין צורך דהא לאו באחיות קאמר אלא בב' נשים חלאה נערה קרא הוא בד"ה שהיו שתי נשיו של כלב ודו"ק]:

גמ' אי בעית מן האונסין תהוי אי בעית מן הנשואין תהוי אבל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ר"ש פליג כו' דפטורה ומשני כו' הד"א:

בד"ה וכן בת אשתו כו' ראובן מאמו אסורה לו ומותרת לשמעון כו' כצ"ל:

בא"ד לאחר מיתת אחותה כו'. נ"ב לא היה צריך לפרש שנשא ב' אחיות אלא נשא ב' נשים נכריות והוליד עמהן ראובן ושמעון ולאותן ב' נשים היו להן אחיות מן אמהן מאיש אחד שהוליד מאמהן ודו"ק. וכה"ג האריך בשיטה זו בכמה מקומות נ"ל. (עיין במהרש"א):

בא"ד וילדה לו בת מחלה את ראובן ובת נועה את שמעון כו' כלב ממחלה שהיא כו' כלב מנועה שהיא כו' כלב ממחלה ואם כו' יחצאל מטעה ואשת כו' לראובן וכן אשת כו' שנשא בלהה ולה נפתלי מאיש אחר והוליד כו' ומותרת לשמעון וכן אחות אשת נפתלי כו' בהיתר דכשנולד זבולן כו' ויהודה כלתו כגון כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ורב יהודה מתרגם להא דרב הס"ד:

רש"י ד"ה ר"ש. ומצריך ליה חליצה. ע"ש דמתיר אפי' לייבם:

רש"י ד"ה והאר"י א"ר. וקאמר רב יהודה כו'. כצ"ל:

תד"ה בתו. דשניהם אנסוה. כצ"ל:

רבי שמעון. פליג באשת אחיו שלא היה בעולם בפ' שני (לקמן דף יח:) ומצריך ליה חליצה ואפ''ה קתני לה במתני' דפטורה: ומשני בנולד ולבסוף ייבם לא פליג ר''ש. היכא דמת ראובן בלא בנים ועד שלא יבמה שמעון נולד לוי אחיהם ועודה זקוקה ליבם והיתה לו אסורה בנפילה זו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ויבמה שמעון ומת בלא בנים מודה ר''ש שאסורה ללוי הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה וכי פליג ר''ש בייבם שמעון את אשת ראובן ואח''כ נולד לוי ומת שמעון דהתם שרי ליה ר''ש לייבומי דלא נפלה לפניו מכח ראובן אחיו שמת כבר ולא נאסרה עליו כלום שכשנפלה לפניו מכח שמעון שהיה בעולמו נפלה: והאמר ר' אושעיא. בפ' שני (לקמן יח:): חלוק היה ר''ש אף בראשונה. בנולד ולבסוף ייבם: והאמר רב יהודה אמר רב. בפרק ד' אחין דתנן ד' אחין שנים נשאו שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות לפי ששתיהן זקוקות לזה ושתיהן זקוקות לזה ואי נסיב האי קא פגע באחות זקוקתו ודמיא לאחות אשה בחייה וקתני התם היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה כגון שהיתה חמותו או כלתו אסור בה ומותר באחותה דלאו אחות זקוקתו היא משום דהך ערוה היא ולא זקוקה ליה דרחמנא פטרה מיניה מדרשת עליה עליה והשני אסור בשתיהן היתה השניה אסורה על השני איסור ערוה כגון שהיתה חמותו האסורה לזה מותרת לזה כגון רחל ולאה שתי אחיות ונפלו לפני לוי ויהודה רחל חמותו של לוי ולאה חמותו של יהודה רחל אסורה ללוי ומותרת ליהודה דלאו אחות זקוקתו היא דלאה לא זקוקה ליה דהא חמותו היא ולאה אסורה ליהודה ומותרת ללוי ואינה אחות זקוקתו דרחל לא זקוקה ליה דהא חמותו היא וקתני התם זו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת שתי אחיות שהן יבמות זו לזו שנשאו לשני אחין ונפלו לפני שני אחים או חולצות או מתייבמות ראויות לחליצה או לייבום וכגון שהיתה כל אחת אסורה על האחד איסור ערוה כדפרישית וקאמר רב יהודה בכולן ט''ו עריות אני קורא בהם משנה זו האסורה לזה מותרת לזה כו' כלומר אפשר להתקיים ומשכחת בכולן שיהו ב' אחיות נופלות לפני ב' אחים וזו אסורה לזה משום בתו וזו אסורה לזה משום בתו וכן בת בתו וכן כולן ותהא האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה ויתייבמו שתיהן אע''פ שהן שתי אחיות ולא אמרינן אחות זקוקתו היא בתו לא משכחת לה אלא בתו מאנוסתו שאי אפשר לבתו של ראובן ובתו של שמעון להיות אחיות מן האם שהרי אשת ראובן שילדה לו בת וגירשה לא נישאת שוב לשמעון שגרושת אחיו היא אלא הכי משכחת לה ראובן אנס אשה וילדה לו בת וחזר שמעון ואנס את אנוסת אחיו שמותרת לו דלא אסרה תורה אלא אשת אח על ידי קידושין וחזרה וילדה לו בת לשמעון הרי בת ראובן ובת שמעון אחיות מן האם ונישאו ללוי ויהודה אחי אביהן ומתו ונפלו לפני ראובן ושמעון בת שמעון מתייבמת לראובן דלאו אחות זקוקתו היא ובת ראובן לשמעון וכן בת בתו של ראובן ובת בתו של שמעון שהיו אחיות מן האב ונישאו ללוי ויהודה וכן בת בנו של ראובן [וכן בת בנו של] שמעון שהיו אחיות מן האם וכן בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון שהיו אחיות מן האב כגון נחשון שנשא ב' נשים וילדו לו ב' בנות ומת נחשון ונישאו ב' נשיו לראובן ושמעון וב' בנותיו ללוי ויהודה ומתה לוי ויהודה בת אשת שמעון תתייבם לראובן ואחותה לשמעון וכן בת בתה של אשת ראובן ובת בתה של אשת שמעון שהיו אחיות מן האב וכן בת בנה של אשת זה ושל אשת זה שהיו אחיות מן האם וכן חמותו של ראובן וחמותו של שמעון שהיו אחיות וכן אם חמותו וכן אם חמיו וכן אחותו של ראובן מאמו ואחות שמעון מאמו היו אחיות מן האב ונפלו לפניהם מלוי ויהודה כגון ראובן ולוי בני יעקב מרחל היו ולה בת מנחשון וכן שמעון ויהודה בני יעקב מבלהה וגם לה היה בת מנחשון ונשא לוי בת בלהה מנחשון ויהודה נשא בת רחל מנחשון והן שתי אחיות ומתו לוי ויהודה ונפלו לפני ראובן ושמעון בת בלהה אשת לוי אחות שמעון מאמו ואסורה לו מתייבמת לראובן ובת רחל אשת יהודה אחות ראובן מאמו [אסורה לו] ומותרת לשמעון וכן אחות אמו של ראובן ואחות אמו של שמעון היו אחיות מן האב כגון כלב שנשא שתי נשים חלאה ונערה (דה''א ד) וילדו לו שתי בנות ומת ונשא יחצאל לאחר מיתתו את שתי נשיו וילדו לו שתי בנות ונשא יעקב את שתי בנות יחצאל זו לאחר מיתת אחותה וילדה לו בת חלאה מיחצאל את ראובן ובת נערה מיחצאל את שמעון ולוי בן יעקב מאשה אחרת נשא את בת כלב מחלאה שהיא אחות אמו של ראובן מן האם ויהודה נשא את בת כלב מנערה שהיא אחות אמו של שמעון מן האם ומתו לוי ויהודה אשת לוי אחות אם ראובן מותרת לשמעון שהיא בת כלב מחלאה ואם שמעון היתה בת יחצאל מנערה ואשת יהודה אחות אם שמעון מותרת לראובן וכן אשת אחיו מאמו כגון יעקב שנשא בלהה ולה נפתלי מאיש אחר והוליד ממנה ראובן ולוי ועוד נשא זלפה ולה יששכר מאיש אחר וילדה ליעקב שמעון ויהודה ונשאו נפתלי ויששכר שתי אחיות ומתו ועמד לוי ונשא אשת יששכר בן זלפה שלא היה קרוב לו ויהודה נשא אשת נפתלי בן בלהה שהרי נכרית אצלו ומתו בלא בנים ונפלו לפני ראובן ושמעון אשת לוי אסורה לשמעון מפני יששכר בעלה שהיה אחיו מאמו ומותרת לראובן ואשת יהודה אסורה לראובן מפני נפתלי בעלה הראשון שהיה אחיו מאמו ומותרת לשמעון וכן אחות אשתו [כגון] נפתלי שהיו לו שתי נשים עדה וצלה וילדה לו עדה את דינה וצלה ילדה את נעמה ומת ונישאו נשיו לאחר וילדו שתי בנות ונשאו ראובן ושמעון את הבנות האחרונות ראובן נשא את בת עדה ושמעון בת צלה ולוי ויהודה נשאו את שתי בנות נפתלי לוי דינה בת עדה ויהודה נעמה בת צלה ומתו בלא בנים ונפלו אחיות הללו לפני ראובן ושמעון ונמצאת אשת לוי אחות אשתו של ראובן מותרת לשמעון ואשת יהודה אחות אשתו של שמעון מותרת לראובן: אשת אחיו שלא היה בעולם. לא משכחת לה אלא אליבא דר''ש דשרי בייבם ולבסוף נולד וסימניך מת נולד וייבם מת נולד וייבם כגון ראובן ושמעון ולוי ויהודה בני יעקב ונשאו ראובן ושמעון שתי אחיות ומת ראובן בלא בנים ונולד יששכר ליעקב ומצאה ליבמתו זקוקה לייבום אסורה לו משום אשת אחיו שלא היה בעולמו ויבמה לוי ומת שמעון אחרי כן ונולד זבולון ומצאה עליו באיסור ויבמה יהודה ומתו לוי ויהודה ונפלו אחיות הללו לפני יששכר וזבולון אשת לוי אסורה ליששכר מפני שבא ומצא באיסור נפילת ראובן שלא היה בעולמו ומותרת לזבולון שבא ומצאה בהיתר דכשנולד זבולון כבר נתייבמה זו ללוי ובייבם ולבסוף נולד שרי רבי שמעון ואשת יהודה אסורה לזבולון מפני שבא ומצאה באיסור נפילת נישואי שמעון אחיו שלא היה בעולם ומותרת ליששכר שראה שמעון ויהודה כלתו כגון בן ראובן ובן שמעון נשאו שתי אחיות ומתו ונשאו לוי ויהודה אחי ראובן ושמעון ומתו בלא בנים כלתו של זה מותרת לזה ושל זה מותרת לזה ונמצאו שתי אחיות מתייבמות: ורב יהודה מתרגם. להא דרב מחמותו ואילך אבל שש עריות דבבא דרישא לא תני בו אני קורא בהן ואף על גב דבכולהו משכחת לה: כיון דבתו. לא מיתוקמה אלא בבת אנוסה וכדפרשינן באונסין לא קא מיירי מתניתין ואיידי דלא תני בתו לא תני להו לכולהו עריות משום צד בתו:

בתו מאנוסתו. צ''ל דשניהם אנוסות דאי אנסה ראובן ושמעון נשאה א''כ לשמעון אסירי תרוייהו אחת משום בתו ואחת משום בת אשתו: באונסין לא קמיירי. דבכולן אני קורא בהן משמע ברגיל להיות: משכחת לה בשיתא אחים. בפ' ארבעה אחין (לקמן ד' כח.) פריך בחמשה נמי משכחת להו:

דף ט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד