חגיגה כב ע"ב

לעם הארץ עצמו טהרנו, שהוא יאכלם, אבל לא חברים.

אבל האם נטהר את הכלי, שטהרתו לך ולו, שהרי אף אתה החבר שואל ממנו, ומשתמש בו.

באותו ענין תניא [שנויה ברייתא] אמר ר' יהושע: בושני (מתבייש אני) מדבריכם, בית שמאי! על סברה מוזרה זו שלכם; וכי אפשר שאשה תהא עומדת בעלייה ולשה בצק בעריבה, שיהיו לדעתכם האשה והעריבה טמאין טומאת שבעה (משום שכלי החרס חוצץ) והבצק שבתוך העריבה טהור, שהרי אוכלין אף לבית שמאי טהורים? וכן לוגין (כלי משקה) המלא משקין, וכי יהיה הלוגין טמא טומאת שבעה, ומשקין טהורין?!

לאחר שאמר דברים אלה נטפל (ניגש) לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו: אומר לך טעמן של בית שמאי. אמר לו: אמור. אמר לו: כלי טמא חוצץ, או אינו חוצץ? אמר לו ר' יהושע: יודעים אנו שאינו חוצץ. אמר לו אותו תלמיד מבית שמאי: כלי של עם הארץ טמא או טהור? אמר לו: טמא. אמר לו אותו תלמיד ואם אתה אומר לו לעם הארץ שהכלי טמא, כלום משגיח עליך? ולא עוד אלא שאם אתה אומר לו "טמא" אומר לך "שלי טהור ושלך טמא".

וזהו טעמן של בית שמאי, שמאכלים ומשקים בכלי חרס אינם טמאים, שאם של עם הארץ הם — הוא ישתמש בהם ולא ישברם ולא יבערם, וחברים לא ישאלום ממנו. אבל כלים שאפשר לטהר בטבילה ("כלי שטף"), גזרו עליהם, שגם אם ישאלם חבר — יטבילם.

כיון ששמע שיש לבית שמאי טעם הגון, מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי (חטאתי) לכם עצמות בית שמאי! ומה סתומות שלכם כך, שדברים בלתי מובנים יש להם הסבר, מפורשות על אחת כמה וכמה. אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו, שהיה מתענה לכפר על מה שאמר דברי זלזול על בית שמאי.

קתני מיהת [שנינו על כל פנים] באותה משנה שאין מטהרים כלי ש"טהרתו לך ולו", אלמא [מכאן] כי שאלינן מינייהו [שואלים אנחנו כלים מהם מעמי הארץ] ואם כן, יש לשאול מפני מה אין חוששים שישאלו כלים מעמי הארץ כשאין הם מטבילים אותם כראוי! ומשיבים: כי שיילינן מינייהו מטבלינן להו [כאשר שואלים אנו מהם כלים מטבילים אנו אותם].

ושואלים: אי הכי, ניהדרו להו [אם כך, ישיבו להם] בית הלל לבית שמאי: כי שאלינן מנייהו מטבלינן להו [כאשר שואלים אנו מהם מטבילים אנו אותם], ולכן מטהרים הם את הכלי שטהרתו לך ולו! ועונים: באותה מחלוקת הרי מדובר בטומאת המת, וטמא מת בעי [צריך] הזאה ביום השלישי וביום השביעי לטהרתו, ומנא לשבעה יומי לא מושלי אינשי [וכלי לשבעה ימים אין אנשים משאילים], ולכן, תקנה זו של טבילה מועילה רק לטהר מטומאות אחרות, אבל לא מטומאת המת.

ושואלים לגוף הדבר: והאם על הטבילה לא מהימני [נאמנים] עמי הארץ? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת טמא מת!

אמר אביי: לא קשיא [אינו קשה] הא [זו] ששנינו שנאמנים על הטבילה, הרי זה בטבילה בגופו של אדם, הא [זו] שאמרנו שאינן נאמנים, הרי זה בכליו. רבא אמר: אידי ואידי [זה וזה] נאמר בכליו, ולא קשיא [ואינו קשה]; הא [זה] שנאמן, הרי זה כשאמר עם הארץ: "מעולם לא הטבלתי כלי בתוך כלי", ובזה אפשר להאמין לו. והא [וזה] שאינו נאמן, הרי זה כשאמר: "הטבלתי, אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד". שלענין זה, שיש פרטים דקים, אי אפשר לסמוך על עם הארץ.

והתניא [ואכן כן שנינו] ברייתא מעין זה: נאמן עם הארץ לומר על פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה, כלומר, שלא נרטבו כלל, אבל אינו נאמן לומר שהפירות הוכשרו לקבל טומאה, אבל לא נטמאו. הרי שבעובדה ברורה ופשוטה — סומכים על נאמנות עם הארץ, אבל לא בדברים שיש צורך בהם בידיעה מרובה ובהקפדה יתירה.

ושואלים לשיטת אביי: ועל גופו של עם הארץ מי מהימן [האם נאמן] הוא לומר שאכן טבל? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: חבר שבא להזות — מזין עליו מיד, שסומכים עליו שכבר ספר שלושה ימים; אבל עם הארץ שבא להזות — אין מזין עליו עד שיעשה וימנה בפנינו שלישי ושביעי, הרי שאין סומכים על עם הארץ בטומאת גופו!

אלא אמר אביי: יש לחזור מאותו הסבר ולומר הסבר אחר ולומר כך: מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו שאין מניחים לו להיטהר מטומאת המת אלא כשבדקו אותו יפה ודאגו שיהיו טבילה וטהרה כראוי, הקלת עליו בסופו שיהא נאמן על טהרת טומאת מת.

א שנינו במשנה שיש אחורים ותוך לתרומה, אבל לא לקדשים. ושואלים: מאי [מה פירוש] אחורים ותוך?

ועונים: כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: כלי שנטמא אחוריו (צידו האחורי, ולא מבפנים) במשקין טמאים, שטומאה זו היא רק גזירה מדברי חכמים שיהיו משקים מטמאים כלי — אחוריו בלבד טמאין, אבל שאר החלקים שבו, כגון תוכו, אוגנו (מקום שפת הכלי הכפולה), אזנו שמחזיקים בו את הכלי, וידיו (וידיותיו) — טהורין. אבל אם נטמא תוכו — כולו טמא. ודין זה אמור לגבי תרומה אבל בקודש — אם נטמא חלק בו — הכול טמא.

ב ועוד שנינו במשנה כי יש בית הצביטה לכלי של תרומה ולא לשל קודש. ושואלים: מאי [מה פירוש] "בית הצביטה"? אמר רב יהודה אמר שמואל: מקום שצובטו [שמחזיקים אותו בו], כעין בית אחיזה לכלי. וכן הוא אומר: "ויצבט לה קלי" (רות ב, יד), כלומר, נתן לה מעט קלי, משמע ש"צביטה" היא לשון אחיזה. ר' אסי אמר בשם ר' יוחנן: מקום שנקיי הדעת (איסטניסים) צובעין (טובלים בו). שהיו עושים בצד הכלי בית קיבול קטן לתבלין, ובו היו מטבילים את המאכל. והוא כעין כלי הסמוך לכלי אחר.

תני [שנה] רב ביבי קמיה [לפני] רב נחמן ברייתא זו: כל הכלים אין להם חילוק זה של אחורים ותוך, אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול, אלא משנטמא אחד מהם, כל הכלי טמא. אמר ליה [לו] רב נחמן: קדשי הגבול מאי נינהו [מה הם] — הרי זה הכינוי המקובל עבור תרומה, אם כן יש סתירה לכך מהמשנה; והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה!

ומשיבים: דלמא [שמא] "קדשי הגבול" שאמרת אינם כמשמעם בכל מקום, אלא הכוונה לחולין שנעשו על טהרת הקדש קאמרת [אמרת] וקראו להם "קדשי הגבול", שהרי נוהגים מנהג טהרה זה גם מחוץ לבית המקדש.

וכיון שדנו בזה אמר רב נחמן: אדכרתן מילתא [הזכרתני דבר] בנושא זה שאמר רבה בר אבוה: אחת עשרה מעלות שנו כאן; שש ראשונות — בין לקדש, בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש, אחרונות — לקדש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. משמע שבהלכות אלה דנים בדמיון ובהבדל בין טהרת קודש עצמה לבין חולין על טהרת הקודש.

ג שנינו במשנה: הנושא את המדרס בידו אחת נושא עמו בידו האחרת את התרומה ואינה נטמאת בכך, ובלבד שלא יגעו זה בזה, אבל לא את הקדש. ושואלים: קודש מאי טעמא [מה טעם] לא ישא, שהרי אם נזהר שלא לנגוע במדרס מדוע לא ישא את הקודש? משיבים: משום מעשה שהיה. שאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום,

we declared them pure for the am ha’aretz himself, not for ḥaverim, since ḥaverim in any event do not consider anything touched by an am ha’aretz to be pure. A ḥaver would therefore never relate to the food of an am ha’aretz as pure, and he would not use the earthenware vessels of an am ha’aretz for preparation of pure food, since an earthenware vessel cannot be purified through immersion. However, he might borrow a metal vessel, for instance, and purify it through immersion before using it for pure food.

But how can we purify a vessel of metal and other materials, whose purity would be relevant both for you and for him? A ḥaver may one day borrow a metal vessel from the am ha’aretz, and not realize that it was once inside an earthenware vessel in the same room as a corpse and as a result requires extensive purification from corpse contamination through the ashes of the red heifer, rather than mere immersion. Therefore, the am ha’aretz is informed that his vessels of metal and other materials have contracted impurity from the corpse, and must undergo the extensive purification process, and after this is done these vessels will now be fit for use of the ḥaver after mere immersion.

It is taught in a baraita with regard to this debate between Beit Shammai and Beit Hillel: Rabbi Yehoshua said: I am ashamed of your words, Beit Shammai, for they are illogical. Is it possible that there should be a corpse on the first floor, with an earthenware vessel blocking the opening to the second story, and a woman is standing upstairs kneading dough in a metal bowl, and the woman and the bowl are impure for seven days owing to the impurity of the corpse, while the dough inside the trough is pure? For that would be the result according to Beit Shammai, who distinguishes between food and earthenware vessels on the one hand and metal vessels on the other. Similarly: Is it possible that there is a metal pitcher [login] full of liquid in the second story, and the pitcher should be impure with impurity of seven days, while the liquids remain pure?

After Rabbi Yehoshua posed this question, one student from among the students of Beit Shammai approached him and said to him: I will tell you Beit Shammai’s reasoning. He said to him: Speak. He said to him: Does an impure vessel serve as a barrier to corpse contamination or does it not serve as a barrier? Rabbi Yehoshua said to him: It does not serve as a barrier. The student asked further: And is a vessel of an am ha’aretz pure or impure? He said to him: Impure. The student responded: And if you tell him that his vessel is impure, will he pay attention to you at all? Clearly he will not. What is more, if you say to him that it is impure, he will say to you: On the contrary, my vessel is pure and yours is impure.

And that is Beit Shammai’s reasoning: Food, drink, and earthenware vessels inside a sealed earthenware vessel remain pure, as, since they belong to an am ha’aretz, a ḥaver will not eat the food or borrow the earthenware vessel. Vessels of metal or similar materials may one day be borrowed by a ḥaver, however, and therefore Beit Shammai declared these to be impure.

Once he heard the logic behind Beit Shammai’s opinion, Rabbi Yehoshua immediately went and prostrated himself on the graves of Beit Shammai, i.e., the students and proponents of Shammai, and said: I humble myself before you, bones of Beit Shammai. If such clarity and wisdom is found in your rulings that you stated and left unexplained, all the more so must this be the case in your rulings when they were stated and explained. People said of Rabbi Yehoshua: Throughout his days his teeth darkened because of all his fasts that he undertook to atone for having spoken inappropriately of Beit Shammai.

The Gemara returns to its main point. In any event, this mishna teaches that the status of the vessels of an am ha’aretz is relevant both for you and for him. Apparently, then, we ḥaverim may borrow vessels from amei ha’aretz. The question therefore arises: Why are the Sages not concerned that amei ha’aretz may immerse vessels inside of other vessels in an inappropriate way, so that they will remain unpurified when borrowed by a ḥaver? The Gemara answers: For when we ḥaverim borrow vessels from them we immerse them before using them. It is therefore inconsequential to us if their vessels were not immersed properly beforehand.

The Gemara asks: If so, let Beit Hillel respond to Beit Shammai. They can respond as follows: When we borrow vessels from them we immerse them, and that is why we rule that vessels of metal or similar materials are pure. The Gemara explains: That dispute is referring to the impurity of a corpse. And that which becomes impure by proximity to a corpse requires sprinkling of the red heifer’s ashes on the third and seventh days of its purification, and people do not generally lend vessels for seven days. The solution the ḥaver implements of immersing vessels that he borrows from an am ha’aretz is effective only for other impurities, but not for the impurity imparted by a corpse.

The Gemara poses a question with regard to the halakha that a ḥaver must immerse vessels that he borrows from an am ha’aretz: But is it so that amei ha’aretz are not trusted with regard to immersion? Isn’t it taught in a baraita: Amei ha’aretz are trusted with regard to the purification process of immersion of that which has become impure by contact with a corpse? In addition to being sprinkled with purification water on the third and seventh days, a person or article that has been in contact with a corpse must also undergo immersion on the seventh day. An am ha’aretz is believed when he says that he has performed this immersion.

The Gemara presents two answers for this question. Abaye said one answer: This is not difficult. This baraita, which teaches that an am ha’aretz is trusted, is referring to the immersion of his body, whereas this teaching of the Gemara that amei ha’aretz are not trusted concerning immersion deals with his vessels. Rava said a different answer: Both this and that, both the baraita and the Gemara’s teaching, refer to the vessels of an am ha’aretz, and it is nevertheless not difficult. This baraita, which teaches that an am ha’aretz is trusted, is referring to an am ha’aretz who said: I never immersed one vessel inside another, which is a statement that we accept. And this teaching of the Gemara that amei ha’aretz are not trusted deals with one who said: I have immersed vessels inside of other vessels, but I did not immerse with a vessel whose mouth does not have the width of the tube of a wineskin. It is with regard to such details that an am ha’aretz cannot be trusted.

And so it was taught in a baraita to this effect: An am ha’aretz is trusted to say that produce has not been made susceptible to impurity, i.e., that it has never come into contact with water, but he is not trusted to say that the produce has been made susceptible to impurity but has not actually become impure. This baraita shows that amei ha’aretz are trusted concerning basic facts, but not concerning matters that require detailed knowledge and scrupulous care.

The Gemara poses a question with regard to Abaye’s opinion: And is an am ha’aretz really trusted concerning his body, when he claims to have immersed? Isn’t it taught in a baraita: Concerning a ḥaver who comes before those in charge of sprinkling water of purification to be sprinkled with that water, and claims that the requisite three days have passed since his contamination by a corpse, they may sprinkle upon him immediately. But concerning an am ha’aretz who comes before them and claims that three days have passed, they may not sprinkle upon him until he performs and counts in our presence the third day and the seventh day? This shows that an am ha’aretz is not trusted concerning the purity of his own body.

Rather, Abaye said, modifying his previous explanation: Because of the stringency that you applied to the am ha’aretz in his beginning, i.e., at the beginning of the purification process, by not allowing him to purify himself without first ensuring that he has not been in contact with a corpse for three days, you may be lenient with him in his end, in that he is trusted regarding having immersed at the end of the seven days, removing the impurity contracted through contact with a corpse.

§ The mishna teaches: The halakhot of the back of a vessel and its inside apply to vessels used for teruma, but not for sacrificial food. The Gemara asks: What is the meaning of: The back and its inside?

The Gemara explains. As we learned in a mishna (Keilim 25:6): A vessel whose back part, as opposed to its inside, was defiled by contact with impure liquid. Its back is impure, while its other parts, such as its inside, its rim, its ear-shaped handles, and its straight handles are pure. By Torah law, foods and liquids cannot impart ritual impurity to a vessel at all, but by rabbinic law liquids can. In order to clarify that it is only a rabbinic decree, they instituted that the impurity thereby imparted, if the liquid touched the outside of the vessel, should affect only the part touched by the liquid, but not its inside or the other parts of its outside. However, if its inside was defiled, even by impurity only according to rabbinic law, it is all impure. This halakha applies only to teruma, but regarding offerings, the defilement of any part of the vessel renders it all impure.

§ The mishna teaches: And its place for gripping. The Gemara asks: What is the meaning of: Place for gripping [beit hatzevita]? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is the place where he grips the vessel in order to pass [tzovet] it, a kind of indentation used for grasping the vessel. And similarly it states: “And he pinched [vayitzbat] some parched corn for her” (Ruth 2:14), which means that he gave her a little of the corn. Therefore, the term is referring to a place on the vessel used to grasp it. Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: It is the place that fastidious people use for dipping. A small receptacle for spices and the like would be attached to the sides of vessels for dipping one’s food.

Rav Beivai taught the following baraita before Rav Naḥman: No vessels have this difference between the back and inside, whether they are vessels used for consecrated foods of the Temple or those used for consecrated foods of outlying areas, i.e., outside the Temple. In these cases, if one of the parts of the vessel was defiled with impure liquids the entire vessel becomes impure. Rav Naḥman said to him: What are these consecrated foods of outlying areas mentioned in the baraita? This term is usually applied to teruma, but if so the baraita contradicts the mishna. For didn’t we learn in the mishna: The halakhot of the back of a vessel and its inside and its place for gripping apply to vessels used for teruma?

Rav Naḥman continued: Perhaps when you said the consecrated foods of outlying areas you were not referring to teruma, but rather you are speaking of non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food, and you called them consecrated foods of outlying areas because this level of purity can be observed outside the Temple as well.

In the course of this discussion Rav Naḥman said to Rav Beivai: You have now reminded me of something that Rabba bar Avuh said concerning this issue: They taught eleven stringencies of sacrificial food here in the mishna. The first six apply both to sacrificial food and to non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food, whereas the last five apply only to sacrificial foods but not to non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial food. Rabba bar Avuh’s statement therefore corroborates the interpretation of the baraita as dealing with non-sacred food prepared according to the standards of purity of sacrificial foods.

§ The mishna teaches: One who carries an object trodden by a zav may carry teruma at the same time, if he is careful that neither he nor the impure object come into contact with the teruma, but this may not be done with sacrificial food. The Gemara asks: Concerning sacrificial food, what is the reason that he may not carry it? As long as contact with the food is prevented, why should he not carry sacrificial food as well? The Gemara answers: This enactment was made due to an incident that occurred. As Rav Yehuda said that Shmuel said: There was once an incident involving someone who was transferring a barrel of sacrificial wine from one place to another,