ורבא אמר לך [יכול היה לומר לך]: עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר' יהודה לעשות את שאין מתכוין כמתכוין — אלא לענין חומרה שאין העדר הכוונה פוגם במעשה, אבל שיחשוב מתכוין כשאין מתכוין לקולא — לא.

אמר אביי: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] ומוצא מקור לשיטתי זו — דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב ברחוב הסמוך להר הבית בצילו של היכל, ודורש למנין רב של אנשים כל היום כולו. והא הכא [והרי כאן] שלא אפשר היה לנהוג אחרת, כי לא היה מקום אחר שיחזיק כה הרבה אנשים, ובודאי היה מיכוין [מתכוון] ליהנות מצילו של היכל, ושרי [ומותר]. הרי שלא אפשר ומתכוין — מותר.

ורבא אמר בתשובה לכך : שאני [שונה] היכל שלתוכו הוא עשוי, שאיסור ההנאה מן ההיכל הוא רק בצידו הפנימי שלשמו נעשה, אבל מחוצה לו אין כאן איסור כלל.

אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את דעתי זו, דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: לולין (פתחים כעין ארובות) היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים, שבהן (דרכם) משלשלין את האומנים (בעלי המלאכה) בתיבות אל תוך בית קודשי הקודשים, כדי שלא יזונו עיניהם ויהנו ממראה בית קדשי הקודשים בשעה שהם עושים שם תיקונים. והא הכא [והרי כאן] שלא אפשר אחרת, שהרי הכרחי מפעם בפעם לתקן את בית קודשי הקודשים, וגם אי אפשר לתקנו מבלי להיכנס לתוכו, וכיון שייתכן שקא מיכוין [שמתכוון] האומן ליהנות מהמראה — ואסור.

ודוחים: ותסברא [וכי סבור אתה] כן, שאפשר להביא ראיה מכאן?! והאמר [והרי אמר] ר' שמעון בן פזי אמר בשם ר' יהושע בן לוי משום (משמו של) בר קפרא: קול כלי השיר שבמקדש ומראה וריח הקטורת אין בהן משום מעילה! כי האיסור ליהנות מדבר של קודש נאמר רק על שימוש שיש בו ממש. אלא, מעלה עשו בבית קדשי הקדשים משום קדושתו היתירה שלא יביטו בו, ואין ללמוד מכאן הלכה כללית,

איכא דאמרי [יש שאומרים] זאת בלשון אחרת, שאמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה] את דעתי זו? דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: אמר ר' שמעון בן פזי אמר בשם ר' יהושע בן לוי משום (משמו של) בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. משמע: מעילה מן התורה — הוא דליכא [שאין כאן], הא איסורא [אבל איסור] מדברי סופרים — איכא [יש כאן].

מאי לאו [האם לא] הכוונה היא לאותן העומדין בפנים בתוך ההיכל שלא אפשר שלא יגיע אליהם הקול או יראו מראה או יריחו ריח הקטורת, וקא מיכוין [והוא מתכוון] ליהנות — ואסור! ודוחים: לא, המדובר הוא כאן לאותן העומדין בחוץ, שכיון שאינם חייבים להיות שם באותה שעה, הרי זה "אפשר ומתכוין", שלכל הדעות אסור.

א כיון שהובאה הלכה זו דנים בה עתה ל גופא [לעצמה]. אמר ר' שמעון בן פזי אמר בשם ר' יהושע בן לוי משום (משמו של) בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. ושואלים: וכי ריח אין בו משום מעילה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: המפטם (העושה) את הקטורת כדי להתלמד בה כיצד היא נעשית, או כדי למוסרה לציבור — פטור. ואם עשה אותה כדי להריח בה — חייב, שנאמר בתורה "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שמות ל, לח). והמריח בה בקטורת המקדש — פטור מן הכרת ומן החטאת, אלא שמעל שהרי השתמש בקודש. הרי שיש מעילה בריח!

אלא אמר רב פפא: קול ומראה — אין בהן משום מעילה, לפי שאין בהן ממש. ולגבי ריח שבסממנים עצמם יש ממש, יש לחלק; ריח הקטורת היוצא בזמן הנחת הסממנים על הגחלים — יש בו משום מעילה, שזוהי דרך קיום המצוה, אבל ריח הקטורת היוצא לאחר שתעלה תמרותו (שהציתו אש בקטורת ועלתה תמרת העשן) — אין בו משום מעילה, הואיל ונעשית כבר מצותו. ומה שיש לאחר מכן, אין בו עוד מעילה.

ושואלים: למימרא [האם לומר] שכל היכא [מקום] שנעשית כבר מצותו אין בשימוש בו עוד משום מעילה?! והרי תרומת הדשן כאשר נוטלים בכל יום מקצת מאפר הקרבנות אשר על המזבח שנעשית כבר מצותה לאחר שנתרמה, ובכל זאת יש בה משום מעילה, שנאמר "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו, ג), ודרשו חכמים: "ושמו" — שלא יפזר אלא יניחנו בנחת, "ושמו" — שלא יהנה ממנו.

ודוחים: אין להוכיח מכאן משום דהוו [שהריהם], תרומת הדשן וגם בגדי כהונה של כהן גדול ביום הכפורים, שני כתובין הבאין כאחד, שנאסר השימוש בשניהם לאחר שהשתמשו בהם למצוותם, וכלל הוא בידינו: "כל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין". שאם יש שני מקרים שיש בשניהם אותה הלכה מיוחדת, אומרים שיש ללמוד מהם רק לגופם, אבל לא לדברים אחרים. כי אם היה כלל זה קיים בכל הדינים שבתורה, לא היה צריך לחזור ולפרשו פעמיים, ודוקא מפני החזרה משמע שמקרים אלה הם יוצאים מן הכלל ואינם מלמדים על הכלל.

ומפרטים: תרומת הדשן — הא דאמרן [זו שאמרנו], בגדי כהונה כיצד? דכתיב [שנאמר]: "ובא אהרן אל אוהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם" (ויקרא טז, כג), ולמדים: "והניחם שם" — מלמד שטעונין גניזה ואסור ליהנות מהם, אף שנעשתה בהם כבר מצוותם.

ומעירים: הניחא [דבר זה נוח] לשיטת חכמים דאמרי [שאומרים] שפסוק זה מלמד שטעונין גניזה, אלא לר' דוסא דפליג עלייהו [שחלק עליהם] שאמר שבגדים אלה אמנם אינם ראויים עוד לכהן גדול לעבודת יום הכפורים, אבל ראויין הן לכהן הדיוט שבגדי בד אלה הם כעין הבגדים שלובש כהן הדיוט בכל יום. ומאי [ומה פירוש] "והניחם שם" — ללמד שלא ישתמש בהם הכהן הגדול ביום כפורים אחר. אם כן, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי לשיטת ר' דוסא יש רק כתוב אחד בדבר שנעשתה מצוותו ומועלים בו, ואפשר איפוא ללמוד מכאן הלכה כוללת!

ומשיבים: אין לקבוע הלכה כוללת, משום דהוו [שהריהם], תרומת הדשן ואף עגלה ערופה שאסור ליהנות ממנה לאחר עריפתה, שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין.

ושואלים: הניחא [דבר זה נוח] לשיטת מאן [מי] שאמר, חכמים, שאין שני כתובים הבאים כאחד מלמדין. אלא לשיטת מאן [מי] שאמר, ר' דוסא, שאף שני כתובים הבאים כאחד מלמדין, מאי איכא למימר [מה יש לומר] בדחיית סברה זו? ומשיבים: תרי מיעוטי כתיבי [שתי לשונות מיעוט כתובות] בהלכות אלה, ללמד שדין זה מיוחד רק בהן. לענין תרומת הדשן כתיב [נאמר] "ושמו" — משמע: אותו ולא אחר. ולענין עגלה ערופה כתיב [נאמר] "הערופה" — משמע: רק זו הידועה, ולא כל דבר אחר דומה.

לאחר סטייה זו לבירור הלכה בדיני מעילה שבים למחלוקת אביי ורבא בענין דבר שאין מתכוון, ומנסים להביא ראיות שונות. תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו: הכניסה (את העגלה המיועדת להיערף, או את הפרה האדומה) לרבקה (צמד פרות) ודשה תבואה תוך כדי לכתה עם פרות אחרות — כשירה ולא נפסלה משום עבודה, כי לא התכוון שתעבוד. והיא עדיין בכלל "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט, ב), וכן "אשר לא עובד בה" (דברים כא, ג), שכן נפסלה הפרה האדומה לשריפה, וכן העגלה לעריפה כשנעשתה בהן מלאכה. ואם הכניסה אף בשביל שתינק מאמה ותדוש — פסולה.

והא הכא [והרי כאן] שלא אפשר [שאי אפשר] אחרת שהרי צריך שתינק, ובכל זאת כיון וקא מיכוין [ומתכוון] שתדוש וקתני [ושנה] פסולה, והרי זו הוכחה שאי אפשר ומתכוון — אסור! ודוחים: שאני התם דכתיב [שונה שם שנאמר]: "אשר לא עבד בה", ולשון זו משמעה שלא נעשתה בה עבודה מכל מקום בכל אופן.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שהכוונה שלא נעשתה בה עבודה אפילו רישא נמי [בתחילה גם כן] אף כשדשה שלא ברצונו, כיון שמכל מקום עשתה עבודה תיאסר!