קורה המונחת על גבי יתידות שרוחבה ארבעה טפחים מתיר בחורבה הפרוצה לרשות הרבים, שפי הקורה נחשב כיורד עד למטה וסותם את הפירצה. ורב נחמן אמר רבה בר אבוה: קורה ארבעה טפחים מתיר במים כמחיצה. מני [כשיטת מי הוא]?

ומסבירים: להך לישנא [ללשון, נוסחה, זו] שאמרת בעשר אמות לא פליגי [נחלקו] רב ושמואל, אם כך מדובר כאן בקורה שאורכה עשר אמות, והלכה זו כדברי הכל. להך לישנא [ללשון, נוסחה, זו] שאמרת בעשר אמות פליגי [נחלקו], תהא זו כשיטת רב בלבד.

א מציעים: לימא [האם נאמר] כי אביי ורבא בפלוגתא [במחלוקתם] של רב ושמואל קמיפלגי [נחלקו], דאיתמר [שנאמר] שדנו בבעיה של מי שסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, כלומר עמודים היוצרים כעין תחילות מחיצות, ואינם רחבים שלושה טפחים — כשירה, אבל אם סיכך על אכסדרה שאין לה פצימין, אביי אמר: כשירה, ורבא אמר: פסולה.

ומפרטים: אביי אמר כשירה, שכן אמר (סבר) כי פי תקרה יורד וסותם, וכיון שיש לאכסדרה קירוי — הריהו כמחיצה. ורבא אמר פסולה, כי לא אמר (סבר) פי תקרה יורד וסותם. האם לימא [נאמר] כי אביי סבר כרב, ורבא כשמואל?

ומשיבים: אליבא [לפי שיטת] שמואל כולי עלמא [הכל] לא פליגי [חלוקים], וגם אביי מודה שלשיטתו אין סוכה כזו כשירה, שפי תקרה זו לא נעשה לשם הסוכה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה אליבא [לפי שיטת] רב, אביי — כרב כמשמעות דבריו. ורבא טוען — עד כאן לא שמענו שקאמר [אמר] רב התם [שם] שפי תקרת אכסדרה יורד וסותם, אלא דהני [שאותן] מחיצות הנוצרות מחמת הקירוי, לצורך אכסדרה עבידי [עשויות], והריהן כסותמות את האכסדרה. אבל הכא [כאן], דהני [שאלה] מחיצות לאו [לא] לצורך מצות סוכה עבידי [נעשו], יתכן שיסכים אף רב שאינן חשובות כדי לסמוך עליהן לצורך מצוה זו.

ב במשנתנו מובא כי ר' יוסי אומר: אם מותרין בשבת זו כשנפלו המחיצות, מותרים בכל שבת. ואם אסורים, אסורים אף בשבת ראשונה. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] האם להלכה התכוון ר' יוסי לאסור, או להתיר בכל מקרה?

אמר רב ששת: לאסור. וכן אמר ר' יוחנן: לאסור. תניא נמי הכי [שנויה גם כן כך ברייתא], אמר ר' יוסי: כשם שאסורין לעתיד לבא, כך אסורין לאותו שבת.

איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדין, רב חייא בר יוסף אמר: הלכה כר' יוסי, ושמואל אמר: הלכה כר' יהודה.

ותוהים: ומי [והאם] אמר שמואל הכי [כך]?! והתנן [והרי שנינו במשנה] אמר ר' יהודה: במה דברים אמורים, שצריכים לשאול לדעתו של מי שמערבים עבורו, בעירובי תחומין שיש בהם גם צד חומרה וחוב למי שמערבים עבורו, שהרי מתוך שהותר לו הילוך לצד אחד, נאסר עליו ההילוך לצד האחר. אבל בעירובי חצירות — מערבין בין לדעת בין שלא לדעת. וטעמו של דבר, לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ולכך אין צריך להודיעו, ואין חבין שלא בפניו אלא מדעתו ומרצונו.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יהודה בענין זה. ולא עוד אלא, כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין — הלכה כמותו.

ואמר ליה [לו] רב חנא בגדתאה [מבגדד] לרב יהודה: האם אמר שמואל שהלכה כר' יהודה אפילו במבוי שניטל קורתו או לחייו בתוך השבת? ואמר ליה [לו]: בעירובין אמרתי לך, ולא במחיצות. ואם כן כיצד פסק שמואל הלכה כר' יהודה לאחר שאמר במפורש שאין הלכה כמותו במחיצות שנפלו?

אמר רב ענן: לדידי מיפרשא לי מניה דשמואל [לי נתפרש הדבר ממנו, משמואל עצמו] כאן — שנפרצה החצר לכרמלית, מותרת לפי שאין בכך חשש לאיסור מן התורה, כאן — שנפרצה לרשות הרבים, יש חשש איסור תורה, ואסורה.

ג משנה הבונה עלייה על גבי שני בתים שמשני צידי רשות הרבים, ורשות הרבים עוברת תחתיה. וכן גשרים המפולשים שרשות הרבים עוברת מתחתם — מטלטלין תחתיהן בשבת, אלו דברי ר' יהודה. שלדעתו אין צורך ביותר מכן כדי שיחשב המקום שבינתים לרשות היחיד. וחכמים אוסרין.

ועוד אמר ר' יהודה: מערבין אף למבוי המפולש משני צידיו בלא תיקון נוסף. וחכמים אוסרין.

ד גמרא אמר רבה: לא תימא היינו טעמא [תאמר שזהו הטעם] של ר' יהודה משום דקא סבר [שהוא סבור] ששתי מחיצות הן דאורייתא [מן התורה], ומקום שיש בו שתי מחיצות בלבד הריהו לפי דין תורה (כהלכה למשה מסיני) כמקום סגור, ומשום כך השטח שבין שני הבתים החוסמים את הרחוב משני צדדיו דינו כרשות היחיד. אלא משום דקסבר [שהוא סבור]: פי תקרה יורד וסותם, שהרי שולי העליה או הגשר נחשבים כסותמים את המקום שבאמצע.

איתיביה [הקשה לו] אביי מן הנאמר בברייתא: יתר על כן אמר ר' יהודה: מי שיש לו שני בתים משני צידי רשות הרבים — עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע. ושם ברור שאין טעמו משום פי תקרה יורד וסותם, שאין מדובר שם בקורה כלל, אלא ודאי משום שסבר שבשתי מחיצות די לפי דין התורה. אמרו לו: הרי אין מערבין רשות הרבים בכך?

אמר להו [להם]: אכן מההיא [מאותה ברייתא] — אין [כן] אפשר להסיק זאת, מהא [מזו] — ליכא למשמע מינה [אין אפשרות לשמוע ממנה] כי אפשר לפרש את דברי ר' יהודה גם מתוך טעם אחר.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדויקת] שטעמו של ר' יהודה הוא משום ששתי מחיצות מועילות מן התורה. מדקתני [ממה ששנינו]: ועוד אמר ר' יהודה: מערבין במבוי המפולש, וחכמים אוסרין.

אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] משום דקא סבר [שהוא סבור] פי תקרה יורד וסותם — היינו דקתני [זהו ששנינו] "ועוד", להתיר גם בזו, וללמדנו שאותה הלכה עצמה חלה לא רק על מקום שיש לו קירוי אלא גם במבוי המפולש שאינו מקורה, אף שלא שייך בו טעם זה.

אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שהתיר ר' יהודה משום דקא סבר [שהוא סבור] שתי מחיצות דאורייתא [מן התורה] מאי [מה הוא] ה"ועוד" שבכך. ומסכמים: אכן, שמע מינה [נלמד מכאן] שכך הוא.

א משנה המוצא תפלין בשבת מחוץ לעיר במקום שיש לחשוש שיאבדו ויתקלקלו — מכניסן את התפילין זוג זוג כדרך הנחתן למצוה וכך מכניסן אל ביתו. רבן גמליאל אומר: מכניסן שנים שנים. במה דברים אמורים שמותר לטלטל ולהכניס את התפילין — בתפילין ישנות, שברור שהשתמשו בהן כבר והן מיוחדות למצותן. אבל בחדשות, שאין ידוע אם תפילין הן או שמא קמיע סתם הוא שצורתו כתפילין — פטור.

מצאן צבתים (חבילות קשורות) או כריכות (ערימות כרוכות) שאינו יכול להכניסן זוג זוג — מחשיך עליהן כלומר, ישב שם וישמרם עד סוף יום השבת ומביאן אז לביתו.