ושואלים על דברי רבא: וליגמר מיניה [ושנלמד ממנו] מהכתוב ב"זרוע בשלה" אף לענין שאר קדשים שנאסרו, שהתבשלו בהיתר אם יש בהיתר פי ששים או פי מאה, שיבטלו את האיסור! ומשיבים: גלי רחמנא גבי [גילתה התורה אצל] הנאמר בקרבן חטאת "כל אשר יגע בבשרה יקדש" (ויקרא ו, כ) — ללמדנו שכל הנוגע בה, ובלע ממנה, הרי נעשה להיות כמוה, שאם פסולה היא החטאת באחד מפסולי הקדשים — תפסל גם החתיכה הנוגעת בה, ואם כשרה היא החטאת — תאכל אותה חתיכה שבלעה, כדין החמור שבה שבין שני הקרבנות הללו.

ושואלים: ומאי חזית דגמרינן מהאיך, ליגמר מהאי [ומה ראית שלומדים דין טעם כעיקר בקדשים, ולאסור מפסוק זה האמור בחטאת, למד מכתוב זה האמור בזרוע בשלה, ולהתיר]? ומשיבים: חדוש הוא בזרוע בשלה, ומחדוש לא גמרינן [אין אנו לומדים].

ומקשים: אי הכי [אם כך], שחידוש הוא ואין למדים ממנו, אף לענין ביטול איסורים בשיעור מאה וכן בשיעור ששים (לשיטות השונות של חכמים) נמי לא ליגמר [גם כן לא נלמד]! ומשיבים: אטו אנן לקולא קא גמרינן [וכי אנו להקל אנו לומדים] מזרוע בשלה?! והרי לחומרא קא גמרינן [להחמיר אנו לומדים], דמדאורייתא ברובא בטיל [שהרי מן התורה ברוב בלבד הוא בטל], ואנו למדים מכאן להוסיף עד שישים או מאה. ומביאים עוד הסבר בדברי הברייתא שבענין זרוע בשלה "זהו היתר שבא לכלל איסור".

רבינא אמר: לא נצרכא אמירה זו להורות לנו אלא לענין מקום חתך הזרוע מן האיל. שכן ככלל אמר החכם כי מקום חתך בעלמא [בסתם] איסור והיתר שהיו מחוברים זה לזה, ונחתך האיסור מן ההיתר שמקום החתך אסור. ואילו הכא שרי [כאן, בזרוע בשלה הנחתכת מהאיל, מותר].

א ושבים לבירור דברי רב שמואל בר רב יצחק שאמר כי בכל איסורים שבתורה, אין ההיתר שבלע מן האיסור מותר אלא אם כן יש בו פי מאה כנגד האיסור. ונמסר כי יתיב [ישב] רב דימי וקאמר לה להא שמעתא [והיה אומר את אותה הלכה].

אמר ליה [לו] אביי: וכי כל איסורין שבתורה בטלים במאה? והתנן [והרי שנינו במשנה]: למה (אימתי) אמרו חכמים כי כל המחמץ עיסת חולין על ידי שהכניס לתוכה שאור של תרומה, וכן המתבל תבשיל של חולין בתבלין של תרומה, וכן המדמע (מערב) תרומה בחולין, שבכל אלה יש להחמיר — הרי זה אמור בתערובת חולין ותרומה דווקא של מין ומינו. ואימתי אמרו שיש להקל ולהחמיר — הרי זה בתערובת מין ושאינו מינו.

וקתני סיפא [ושנינו בסופה] של אותה משנה, וכהסבר לדברים שנשנו בה מקודם: הנהגה זו של להקל ולהחמיר השנויה בתערובת מין ושאינו מינו, כיצד היא? גריסין של תרומה שנתבשלו עם העדשים של חולין. אם יש בהם בגריסים הללו שיעור בכדי שיהא נותן טעם בעדשים, בין יש בהן בעדשים כדי להעלות (לבטל) במאה ואחד, בין אין בהן להעלות במאה ואחד — אסור הכל להיאכל כחולין, וזה שאינו כהן אינו יכול לאוכלו. והרי זה "להחמיר" — שאסור הדבר אף שיש בחולין פי מאה כנגד התרומה.

ואולם אם אין בהן בגריסים בנותן טעם בעדשים, בין שיש בהן להעלות במאה ואחד, בין אין בהן להעלות במאה ואחד — מותר. והרי זה "להקל" — שמותר הדבר אף שאין בחולין כדי שיעור ביטול במאה.

ויש לשאול: זה ששנינו שכאשר אין התרומה נותנת בהם טעם, אף שאין בהן להעלות במאה ואחד, החולין מותרים, אלא במאי [במה], באיזה שיעור בטלה התרומה? לאו [האם לא] שהיא בטלה בששים, ושלא כדברי רב שמואל בר רב יצחק!