השוחט את הבהמה על מנת לזרוק דמה לעבודה זרה, או להקטיר חלבה לעבודה זרה — ר' יוחנן אמר: אסורה הבהמה בהנאה על ידי שחיטה זו, כדין תקרובת עבודה זרה, אף על פי שלא זרק דמה או הקטיר חלבה לעבודה זרה אחר כך, כי מחשבין מעבודה לעבודה שמה שחושב בזמן השחיטה לגבי הזריקה מועיל, וילפינן [ולמדים אנו] חוץ מבפנים שכשם שבבית המקדש דבר כזה פוסל בפיגול, כך הוא אוסר במחשבת עבודה זרה.

ריש לקיש אמר: מותרת, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא ילפינן [ואין אנו למדים] חוץ מפנים.

ומעירים: שתי המחלוקות הללו צריכות, ואי אשמעינן בהא [ואם היה משמיע לנו בזו] בשוחט לעבודה זרה, הייתי אומר: דווקא בהא [בזו] אמר ריש לקיש שאין מחשבים, מפני שאין למדים חוץ מפנים, אבל בשחיטה על מנת לזרוק שלא לשמה, שהוא לימוד של מחשבת פנים ממחשבת פנים (מחשבת לשמה ממחשבת פיגול) — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לר' יוחנן שמחשבים.

ולהיפך, ואי אשמעינן הא [ואם היה משמיע לנו זו] במחשב בעבודות המקדש, הייתי אומר בהא קאמר [בזו אמר] ר' יוחנן, אבל בההיא לגבי עבודה זרה אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לריש לקיש שאין למדים חוץ מפנים, על כן צריכי [צריכים] שייאמרו שניהם.

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר: מתיב [משיב היה] רב ירמיה כדרך קל וחומר לסיועיה [לסייע לו] לר' יוחנן, ור' אילא היה משיב כדי לסיועיה [לסייע לו] לריש לקיש.

ומפרטים, רב ירמיה לסיועיה [לסייע לו] לר' יוחנן מסברה זו: ומה אם במקום שאם אמר "הריני שוחט חוץ לזמנו" שהוא כשר, אם שחטו על מנת לזרוק דמו חוץ לזמנו — פסול, מקום שאם אמר "הריני שוחט שלא לשמו" שהוא פסול, אם שחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו — אינו דין שיהא פסול?

מתקיף לה [מקשה על כך] רבא בר אהילאי: אין זה קל וחומר הגון, כי מה למחשב לחוץ לזמנו שהוא חמור שכן מביא לידי עונש כרת על אכילתו, תאמר במחשבה שלא לשמו, שאף שהוא פסול, אין חייבים כרת על אכילתו!

אלא אמר רבא בר אהילאי, הכי קאמר [כך הוא אומר] כך יש להוכיח: ומה מקום שאם אמר "הריני שוחט חוץ למקומו" שהוא כשר, אם שחטו על מנת לזרוק דמו חוץ למקומו — הרי הוא פסול (ואינו פיגול שחייבים כרת על אכילתו, כדין מחשבת חוץ לזמנו), מקום שאם אמר "הריני שוחט שלא לשמו" שהוא פסול, [שחטו על מנת] לזרוק דמו שלא לשמו — אינו דין שיהא פסול?

מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: גם זה אינו קל וחומר, כי מה לפסול חוץ למקומו שהוא חמור יותר — שכן נוהג בכל הזבחים, שמחשבה זו של חוץ למקומו יכולה להיות בכל זבח, תאמר בשלא לשמו — שאינו נוהג פסול אלא בפסח וחטאת!

אלא אמר רב אשי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: ומה במקום שאם אמר "הריני שוחט לשם פלוני" (שאינו בעליו של הקרבן) דינו שהוא כשר, מכל מקום אם שחט על מנת לזרוק דמו לשם פלוני — פסול, מקום שאם אמר "הריני שוחט שלא לשמן" שהוא פסול, אם [שחטו על מנת] לזרוק דמן שלא לשמן — אינו דין שיהא פסול? ומכאן ראיה לשיטת ר' יוחנן.

ומעתה מביאים את ההוכחה שהיה ר' אילא מביא לסיועיה [לסייע לו] לריש לקיש שאין מחשבים מעבודה לעבודה: לא תאמר התורה דין מחשבת שלא לשמו בזריקה, ותיתי [ותבוא ויילמד הדבר] מקל וחומר מבינייא [מביניהן], משחיטה וקבלה, למאי הלכתא כתב רחמנא [למה לאיזו הלכה כתבה התורה במפורש] דין זה גם בזריקה? לומר, שאין מחשבין מעבודה לעבודה, אלא בכל עבודה יש פסול רק בה עצמה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: ודלמא [ושמא] נכתב דבר זה ללמדנו את ההיפך, שמחשבין מעבודה לעבודה!

ומשיבים: אם כן, לשתוק קרא מיניה ותיתי [שישתוק הכתוב ממנו, ולא יפרשנו, ויבוא יילמד הדבר] מקל וחומר שאמר רב אשי לעיל, משינוי בעלים. ואם נכתב, ודאי נכתב על מנת להוציא מקל וחומר זה.

ואידך [והאחר, ר' יוחנן] פריך הכי [מקשה כך] על ראיה זו: מה להנך [לאלה], לשחיטה וקבלה, שכן טעונות צפון שייעשו בחלקה הצפוני של העזרה (בקדשי קדשים), וישנן גם בחטאות הפנימיות, מה שאין כן בזריקה, ולא ניתן היה, איפוא, ללמוד מהן לזריקה.

ומן הצד השני, ואידך [והאחר] ריש לקיש, מה הוא עונה על כך? השתא מיהא [עכשיו על כל פנים] במקור הדין של שחיטה שלא לשמה בשלמים קיימין [אנו עומדים], שדינים אלה של שלא לשמה נלמדו מפרשת השלמים (ומהם למדנו לשאר קרבנות). ובשלמים אין שחיטה וקבלה טעונות צפון, ואין דמה ניתן בפנים, ולפיכך היה מקום ללמוד מהן לזריקה.

ובדומה למחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בשאלה: בהמה ששחטה לשמה על מנת לזרוק דמה שלא לשמה — רב נחמן אמר: פסולה, רבה אמר: כשרה. והדר ביה [וחזר בו] רבה לגבי רב נחמן מאותו קל וחומר שאמר רב אשי משינוי בעלים.

א שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: אף האשם פסול שלא לשמו. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' אליעזר: חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא, מה חטאת שלא לשמה — פסולה, אף אשם שלא לשמו — פסול.

אמר לו ר' יהושע: לא, אם אמרת בחטאת שכן דמה נזרק למעלה מאמצע המזבח, מה שאין כן באשם ושאר קרבנות!

אמר לו ר' אליעזר: פסח יוכיח, שדמו נזרק למטה (בחצי המזבח התחתון), ובכל זאת שחטו שלא לשמו — פסול.

אמר לו ר' יהושע: מה לפסח שכן זמנו קבוע, מה שאין כן באשם!

אמר לו ר' אליעזר: חטאת תוכיח, שאין זמנה קבוע.

אמר לו ר' יהושע: