הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, אלא יהיו חלוקי דעות בין החכמים.

א תניא [שנוייה ברייתא], ר' יוסי בן אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו — צא ובדוק בדייני ישראל שמא חטאיהם גרמו. שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שקלקלו, וכפי שנאמר: "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בנה ציון בדמים וירושלם בעולה. ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" (מיכה ג, ט-יא).

ומעירים: רשעים הן, אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם, בקדוש ברוך הוא. לפיכך, בשל חטאיה מביא הקדוש ברוך הוא עליהן שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שבידם, וכפי שנאמר בהמשך הדברים: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג, יב).

ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך. ואשיבה שפטיך כבראשונה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (ישעיה א, כה-כו).

אמר עולא: אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, וכפי שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כז).

ב אמר רב פפא: אי בטלי יהירי [אם יתבטלו היהירים, הגאוותנים] — בטלי אמגושי [יבטלו האמגושים, כהני האש הפרסיים]. אי בטלי דייני [אם יתבטלו הדיינים] של שקר — בטלי גזירפטי [יתבטלו שוטרי המלך ונוגשיו].

ומסביר: אי בטלי יהירי [אם יתבטלו היהירים, הגאוותנים] — בטלי אמגושי [יבטלו האמגושים] — דכתיב [שכן נאמר]: "ואצרוף כבר סגיך ואסירה כל בדיליך", שכאשר יצאו אלה שהם סיגים (מתגדלים ומתייהרים), יבטלו גם כהני האש המובדלים מיראת השם.

ומה שאמר אי בטלי דייני [אם יתבטלו הדיינים] של שקר בטלי גזירפטי [יתבטלו שוטרי המלך ונוגשיו] — דכתיב [שכן נאמר]: "הסיר ה' משפטיך פנה אויבך" (צפניה ג, טו).

אמר ר' מלאי משום (בשם) ר' אלעזר בר' שמעון: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "שבר ה' מטה רשעים שבט משלים" (ישעיה יד ה), ומסבירים: "שבר ה' מטה רשעים" — אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם (שמשיהם), שהשמשים מתעללים בשאר אנשים והדיינים משמשים להם כעזר וכתמיכה. "שבט משלים" — אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין, שמתוך שהם תלמידי חכמים הם מסייעים לקרוביהם הדיינים להעלים את מומיהם. מר זוטרא אמר: אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. כלומר, שמלמדים מעט תורה ודרך התנהגות לדיינים בורים, ועל ידי כך אין אנשים יודעים עד כמה בורים הם, ומשאירים אותם במשרתם.

אמר ר' אליעזר בן מלאי משום ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון, שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה" (ישעיה נט, ג).

ומבאר: "כי כפיכם נגאלו בדם" — אלו הדיינין הנוטלים שוחד בידם. "ואצבעותיכם בעון" — אלו סופרי הדיינין הכותבים שקר באצבעותיהם. "שפתותיכם דברו שקר" — אלו עורכי הדיינין. "לשונכם עולה תהגה" — אלו בעלי הדינין עצמם.

ואמר ר' מלאי משום ר' יצחק מגדלאה: מיום שפירש (נפרד) יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, דכתיב [שכן נאמר]: "תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו" (בראשית מט, כו), שלשון הכתוב מרמז על שנהג יוסף בנזירות ולא שתה יין.

ר' יוסי בר' חנינא אמר: אף הן, האחים, לא טעמו טעם יין מתוך חרטה, דכתיב [שכן נאמר]: "וישתו וישכרו עמו" (בראשית מג, לד), ומכלל זה אתה למד שעד האידנא [עכשיו] לא הוה [היתה] שיכרות, אלא נמנעו משתיה. ואידך [והאחר, ר' מלאי] סבור כי אמנם שיכרות הוא שלא הוה [היתה], ואולם שתיה מיהא הוה [לפחות היתה].

ועוד אמר ר' מלאי: נאמר "ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד, יד), ודרשו: בשכר "וראך ושמח בלבו", שלא קינא אהרן בגדולת אחיו, זכה להיות כהן ולחשן המשפט על לבו.

ג וחוזרים עתה להלכה בדיני כילה. שלחו ליה [לו] בני העיירה בשכר ללוי: כילה מהו דינה לענין לפרסה בשבת? וכן: כשותא בכרמא [כשות בכרם] מהו דינה, האם יש בה משום כלאיים? אדם שמת ביום טוב מהו הדין בכגון זה, כיצד נטפל בו?

אדאזיל נח נפשיה [עד שהלך נחה נפשו, נפטר] לוי. אמר שמואל לרב מנשיא: אי חכימת [אם חכם אתה] ויודע לענות, שלח להו [להם] בתשובה לשאלותיהם: כילה — חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר.

ושואלים: ולישלח להו [שישלח להם] שיש היתר כדברי רמי בר יחזקאל! ומשיבים: לא רצה לגלות להם היתר זה לפי שאינן בני תורה ולא יבחינו בין אופן מותר ואסור.

ובענין כשותא בכרמא — הרי זה עירבובא [כשות בכרם כלאיים]. ושואלים: ולישלח להו [ושישלח להם] כדברי ר' טרפון? דתניא [שכן שנינו] בתוספתא: כישות, ר' טרפון אומר: אין הם כלאים בכרם. וחכמים אומרים: כישות הם כלאים בכרם. וקיימא לן [מוחזק בידינו]: כל המיקל בדיני כלאיים בארץ, אפילו אין הלכה כמותו באותה הלכה, הרי הלכה כמותו בחוץ לארץ, שדין כלאיים שם מדברי סופרים בלבד! ומסבירים: לא גילה להם את ההיתר לפי שאינן בני תורה.

ובענין זה של כישות בכרם מספרים שהיה מכריז רב ואומר: האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא [מי שרוצה לזרוע כשות בכרם] — ליזרע [שיזרע]. רב עמרם חסידא [החסיד] היה מנגיד עילויה [מלקה על כך], על מי שזרע כשות בכרם.

ומסופר: רב משרשיא יהיב ליה [נתן לו] פרוטה לתינוק גוי וזרע ליה [והיה זורע לו] ושואלים: וליתן ליה [ושיתן אותה את הפרוטה] לתינוק ישראל, שהרי אף הוא אינו מחוייב במצוות! ומשיבים : אתי למיסרך [יבוא להימשך בדבר] ויעשה כן גם כשיגדל. ושואלים: וליתן ליה [ושיתן אותה את הפרוטה] לגדול גוי! ומשיבים: אתי לאיחלופי [יבוא להחליפו] בישראל.

ולגבי מת שלח להו [להם] תשובה: מת לא יתעסקו ביה [בו] לא יהודאין [יהודים] ולא ארמאין [נכרים] לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני.

ושואלים: איני [וכי כן הוא] והאמר [והרי אמר] ר' יהודה בר שילת שכך אמר ר' אסי: עובדא הוה בבי כנישתא [מעשה היה בבית הכנסת] של היישוב מעון ביום טוב הסמוך לשבת שמת אדם אחד,