לכל כלומר, על ידי כל שבועה מדברי סופרים מגלגלין על הנשבע כל שבועה אחרת, חוץ משכיר שאין מגלגלין שבועה, משום שעיקר שבועתו אינה אלא מפני תקנה. רב חסדא אמר: לכל המחוייב שבועה אין מקילין, אלא מגלגלים עליהם שבועה, חוץ משכיר שמקילין עליו. ושואלים: כיון שמסקנת דבריהם היא אותה מסקנה, מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם], בין רב הונא ורב חסדא? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]: לפתוח לו אם לא דרש התובע שיגלגלו שבועה, האם יציעו לו בית דין לגלגל או לא?

א שנינו במשנה: והשביעית משמטת לא רק את החוב אלא גם את השבועה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב גידל אמר רב, שאמר קרא [הכתוב]: "וזה דבר השמטה" (דברים טו, ב), לומר: ואפילו דיבור משמטת כלומר, אפילו דיבור כגון שבועה, גם כן משמטת השמיטה.

א משנה ארבעה סוגי שומרין הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר (שומר בשכר) והשוכר.

וכללם: שומר חנם — נשבע על הכל, שנשבע על שלא פשע, ונפטר בשבועה זו מכל האשמות (נגנב, אבד וכו'). והשואל — משלם את הכל, שבכל מקרה צריך להחזיר מה ששאל, בין בגניבה ובין באונס.

נושא שכר והשוכר — נשבעין כאשר הם טוענים שאירע לדבר אונס על השבורה או על השבויה ועל המתה ונפטרים, ומשלמין את האבדה ואת הגניבה.

ב ופרטי הדינים. אמר לשומר חנם: "היכן שורי"? אמר לו השומר: "מת", ומה שבאמת היה הוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד. או אמר לו השומר: "נשבר", והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. או אמר לו: "נשבה", והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. או אמר לו: "נגנב", והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. או אמר לו: "אבד", והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב. על כל אלה, אם אמר לו בעל השור: "משביעך אני" ואמר: "אמן" למרות שנשבע לשקר, בכל זאת פטור מקרבן אשם על השבועה, משום שבכל אחד מן המקרים הללו לא נפטר מחיוב תשלום על ידי שבועתו.

וכן אם אמר לו לשומר חינם: "היכן שורי"? ואמר לו השומר: "איני יודע מה אתה סח", והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או אבד, ואמר לו: "משביעך אני" ואמר השומר "אמן" — פטור, שהרי אינו חייב לשלם באף אחד מן המקרים הללו.

ג אמר לו: "היכן שורי"? אמר לו "אבד". "משביעך אני", ואמר השומר: "אמן", והעדים מעידים אותו שאכלו — הרי זה משלם למפקיד את הקרן, את מחיר השור, שהרי נטלו לעצמו. אבל אם הודה מעצמו לאחר שנשבע, ששיקר, בלא עדים — משלם כמו כל מי שנשבע שבועת הפקדון לשקר, קרן וחומש לבעלים, ומביא קרבן אשם לכפרה.

במקרה דומה, שאמר לו: "היכן שורי"? ואמר לו השומר: "נגנב". אמר לו בעל השור: "משביעך אני", ואמר "אמן", והעדים מעידים אותו שהוא עצמו גנבו — משלם השומר תשלומי כפל, ואם הודה מעצמו — משלם קרן וחומש ואשם.

ד אמר לאחד בשוק, שאיננו שומר: "היכן שורי שגנבת"? והוא אומר: "לא גנבתי", והעדים מעידים אותו שגנבו — הרי הוא משלם תשלומי כפל כדין המפורש בגנב. אם טבח האיש ומכר את הבהמה — משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה הנאשם עדים שממשמשין ובאין להעיד כנגדו, ואמר: "גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי" — אינו משלם אלא קרן, שהרי הודה מעצמו.

ה אם אמר בעל הבית לשואל: "היכן שורי", אמר לו: